פסקי דין על יחזקאל חגי | פסקי דין על שמעון בן שימחון | פסקי דין על עזבון המנוח שלום כהן ז"ל | פסקי דין על שמעון כהן | פסקי דין על זיו כהן ואח' |

17800-06/14 א     01/01/2015




א 17800-06/14 יחזקאל חגי, שמעון בן שימחון נ' עזבון המנוח שלום כהן ז"ל, שמעון כהן, זיו כהן ואח'








בית משפט השלום בצפת



ת"א 17800-06-14 חגי ואח'
נ' שלום כהן ז"ל ואח'




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג

התובעים
1
.
יחזקאל חגי

2
.
שמעון בן שימחון


נגד

הנתבעים
1. עזבון המנוח שלום כהן ז"ל
2. שמעון כהן
3. זיו כהן
4. מרדכי כהן
5. זהר דוד כהן



החלטה


1.
בפני
בקשת הנתבעים לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת התיישנות ומחמת השתק עילה.


התובע 1 הינו עו"ד, התובע 2 הינו הינו נגר. הנתבעים הינם בניו ויורשיו של המנוח שלום כהן ז"ל (להלן: "המנוח"), שעזבונו הוא הנתבע 1.

על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2001 ביצע תובע 2 עבור חברת גליל מחשבים (להלן: "החברה") ועבור נתבעים 2-3 עבודות בהיקף של 100,000 ₪ (להלן: "העבודות"). התובע 2 המחה את זכותו לקבלת התמורה בגין העבודות, לתובע 1 בשל חיוב שכ"ט שהיה לו כלפיו.


במסגרת תביעה שהגישו התובעים כנגד החברה ונתבעים 2-3 (ת"א 1282/02 שלום ק"ש), לתשלום התמורה בגין העבודות, העלו הנתבעים שם, ובנוסף לטענות ביחס לאי השלמת העבודות וביחס לחוב עצמו, טענות כי העבודות נמסרו לתובע 2 לבקשת המנוח על מנת שהתמורה תקוזז מחוב של התובע 2 למנוח בסך של 30,000 ₪. ב

פסק דין
שניתן בתביעה זו על דרך הפשרה, חיובו הנתבעים שם בתשלום סך של 40,000 ₪. בתשובה לשאלת הבהרה ביחס לפסה"ד שם, נקבע כי החוב של אשת התובע 2 למנוח, לא קוזז.


בהמשך הגיש המנוח תביעה נגד התובע 2 ואשתו להחזר חוב על סך 54,000 ₪ (ת"א 1651/03 להלן "ההליך בנצרת"). התובעים טענו כי באותה בתביעה העלה התובע 2 את טענת קיזוז בסך של 30,000 ₪ שהמנוח חב לו, שכן סכום זה מכספי התמורה עבור העבודות, הועברו למנוח), ואולם, בית המשפט קיבל בפסק דינו את טענת המנוח כי יש לו זכות לבחור מאיזה חוב יבוצע הקיזוז (שכן המנוח הגיש תביעה נוספת כנגד התובע 2 -ת"א 306/05 שהתנהל בבית המשפט בקרית שמונה, בה נטען כי לתובע 2 חוב כלפי המנוח בגין ערבות אישית לשיקים אחרים). לפיכך חייב בית המשפט בהליך בנצרת את התובע 2 ואשתו במלוא סכום החוב למנוח ללא קיזוז הסך של 30,000 ₪. במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין נקבע בין היתר, כי המערערים (התובע 2 ואשתו), שומרים להם את הזכות באשר לטענת הקיזוז.

התובעים טענו כי מאחר שהתביעה בת"א 306/05 נדחתה נגד תובע 2, הרי שבסופו של דבר לא בוצע הקיזוז לא בתביעה בהליך בנצרת ולא בתביעה האחרת בבית המשפט בקרית שמונה, שהגיש המנוח ולכן למעשה, המנוח גבה מהתובע 2 הן את מלוא החוב שהתובע 2 היה חייב לו והן את הסך של 30,000 ₪ שהועברו אליו מהתמורה שנתבעים 2-3 חבו כלפי התובע 2 (אשר כנטען על ידם, הועבר למנוח על חשבון חובו של התובע 2 כלפיו).

לאור האמור, הגישו התובעים תביעה זו להחזר הסך של 30,000 ₪.

3.
לטענת הנתבעים, עילת התביעה נולדה כבר בשנת 2001 ולפיכך, משהוגשה רק לאחר 13 שנים כבר התיישנה. בנוסף טענו הנתבעים להשתק עילה בטענה כי בית המשפט בנצרת דחה את טענת הקיזוז וכן לאור התייחסותו של בית המשפט בת"א 1282/02, אשר קבע כי חובה של אשת תובע 2 לא קוזז.

דיון:

4.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל המסמכים שבפני
שוכנעתי כי דין הבקשה כבקשה מקדמית, להידחות. בהתאם לסעיף 6 לחוק התיישנות, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. סבורתני כי בנסיבות דנן עילת התביעה נגד המנוח נולדה רק עם מתן פס"ד הסופי בהליך שהתנהל בנצרת ועל פיו חיובו התובע 2 ואשתו לשלם למנוח את מלוא סכום החוב והתברר כי בניגוד לאמור בסעיף 19-21 לתצהיר שמסר המנוח במסגרת ת"א 1282/02, הסכום של 30,000 ₪ לא הופחת מחובו של התובע 2 למנוח. פסק הדין הסופי על פיו הובהר לתובע 2 כי חובו למנוח לא הופחת בסכום זה, הינו

פסק דין
שניתן בע"א 1101/07 ביום 3.12.07.
לפיכך, תקופת ההתיישנות להגשת בתביעה כנגד המנוח בגין העובדה שקיבל סך של 30,000 ₪- תמורה שהגיעה לתובע 2, בגין עבודות שביצע ולא קיזז זאת מחובו של התובע 2 כלפיו, הסתיימה רק ביום 3.12.14. מאחר שהתביעה הוגשה ביום 10.6.14 הרי שהוגשה כחצי שנה בטרם התיישנה.
בעניין זה אציין כי אינני מסכימה עם טענת התובעים כאילו מרוץ ההתיישנות החל רק עם מתן פסק הדין בתביעה במסגרת ת"א 306/05. התובעים ידעו על כך שבניגוד להצהרת המנוח בעבר, הוא גבה בפועל מהתובע 2 גם את הסך של 30,000 ₪ (שלטענת התובעים הועברו אליו מהנתבעים 2-3 על חשבון התמורה שהגיעה לתובע 2), מייד לאחר מתן פסק הדין הסופי בהליך בנצרת ולכן, אז נולדה העילה ואז החל מירוץ ההתיישנות.
העובדה שבמקום להגיש תביעה להחזר סכום זה כבר לאחר מתן אותו

פסק דין
, בחרו התובעים להמתין לתוצאות תביעה אחרת שניהל המנוח נגד התובע 2, אין בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות ואת העובדה שהעילה נולדה כבר אז, כאמור. יחד עם זאת, התובעים הגישו את התביעה בטרם חלף מרוץ ההתיישנות מעת מתן פסק הדין הסופי בהליך בנצרת ולפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות.

5.
לעניין הטענה להשתק עילה- בהתאם להלכה הפסוקה, סעד של דחיית או מחיקת תביעה על הסף הוא סעד דרסטי ואין להיעתר לו, אלא אם ברור לבית המשפט מלכתחילה ומעל לכל ספק, וזאת, רק מעיון בכתבי הטענות והנספחים הנלווים שאין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.


במקרה דנן, כל שקבע בית המשפט בהליך בנצרת הינו כי: "לא ניתן ללמוד שהתובע (המנוח- ר.א) ביקש לקזז מחוב בניו דווקא, את חוב הנתבעים בתביעה שבפני
" (סעיף 51 לפסק הדין), וכי גרסת המנוח שהתייחס לחוב אחר של הנתבע (התובע 2 כאן), נשוא ההליך בבית המשפט בקרית שמונה, לא נסתרה. מאחר שנקבע כי לתובע כנושה זכות לבחור מאיזה חוב לקזז את אותו סכום(סעיף 52 לפסק הדין), נדחתה טענת הקיזוז, בלא שבית המשפט הכריע בטענה זו ובעילת התביעה דנן שהינה הטענה כי המנוח קיבל את כספי התמורה בסך 30,000 ₪ שהגיעו לתובע 2 מהנתבעים 2-3 וזאת בנוסף למלוא החוב מהתובע 2 כלפיו.

גם פסק הדין בהליך בקרית שמונה לא מהווה השתק עילה ביחס לתביעה דנן שהרי לא התייחס כלל לטענה זו. בהערת אגב אציין כי בכל מקרה ההלכה היא שטענת קיזוז שנטענה כטענת הגנה בהליך אחד לא מהווה השתק כשבהמשך הנתבע מגיש תובענה נפרדת ועותר למתן סעדים בגין אותה עסקה:

"טענת קיזוז היא טענת הגנה שמעלה הנתבע בתביעה. לכך נפקות גם בענייננו. כאשר הנתבע המקורי תובע בתובענה נפרדת סעד נוסף בגין אותה עסקה שהיוותה נושא לקיזוז בתובענה המקורית. בהיות הקיזוז טענת הגנה ולא תביעה שכנגד אין חלים לגביה כללי השתק העילה ותקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי". (ראו "מעשה בי דין בהליך האזרחי" נינה זלצמן, פרסומי הפקולטה למשפטים בעמודים 45 עד 46).

6.
לאור כל האמור, אני דוחה את הטענה להשתק עילה ביחס לפסק הדין בהליך בביה"מ בנצרת ובביה"מ בק"ש. באשר לפסק הדין שניתן במסגרת ת"א 1282/02, הרי המדובר ב

פסק דין
שניתן על דרך הפשרה בהתייחס לתביעה שהגיש התובע כנגד נתבעים 2-3. על פי האמור בסעיף 53 בפסק הדין שניתן בהליך בנצרת, לא קוזז עדין במסגרת אותו

פסק דין
בת"א 1282/02,
חוב הנתבע (התובע כאן)לתובע (המנוח). אדגיש כי תשובת ההבהרה של כב' השופט נדל ז"ל התייחסה לחוב של אשת התובע ולא ברורה לי תשובתו ביחס לסכום על סך 40,000 ₪ שנפסק באותה תביעה והאם סכום זה הביא בחשבון את הטענה כי סך של 30,000 ₪ מן התמורה שנתבעה, הועבר כבר מהנתבעים שם למנוח על חשבון החוב של התובע
למנוח. לפיכך, ומאחר שממילא על פי ההלכה הפסוקה

פסק דין
שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט מכריע רק בסכסוך ספציפי ואינו חולש על סכסוכים רחבים יותר, לא מצאתי לקבוע בשלב זה, כי יש לדחות את התביעה מחמת השתק לאור

פסק דין
זה.

"אין הכרח לבחון את הסוגיה של השתק פלוגתא במקרה של הכרעה על דרך הפשרה במשקפיים זהים במדויק לאלה שבהם נבחן השתק פלוגתא במקרים "רגילים, ברי כי בהכרעה על דרך הפשרה גישתו הבסיסית של בית המשפט "רכה" וגמישה מאשר בהכרעה רגילה, המבוססת על דיני ראיות מדוקדקים
ממילא גם כוחה של ההכרעה במקרה כזה איננו באותה עוצמה כהכרעה "רגילה", על פי ראיות בהן ייקוב הדין, אלא בדרגה נמוכה מזה".



לאור האמור שוכנעתי כי אין לדחות את התביעה על הסף וכי יש לבררה לגופם של דברים ובין היתר, ביחס למשמעות פסק הדין שניתן במסגרת ת"א 1282/02.
בהתאם- הבקשה נדחית.

הנתבעים יישאו בהוצאות הבקשה אשר בנסיבות יעמדו על סך 1,000 ₪ בלבד.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 17800-06/14 יחזקאל חגי, שמעון בן שימחון נ' עזבון המנוח שלום כהן ז"ל, שמעון כהן, זיו כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 01/01/2015)