פסקי דין על אהרון רוני בריזון |

47438-03/12 סע     07/01/2015




סע 47438-03/12 אהרון רוני בריזון נ' מדינת ישראל








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 47438-03-12



בפני

השופטת נטע רות

נ.צ. (ע) מר דוד נס




התובע
אהרון רוני בריזון


ע"י ב"כ עו"ד פורז



-

הנתבעת
מדינת ישראל


ע"י
ב"כ עו"ד מי-רז

פסק - דין
רקע כללי

1.
השאלה שהובאה לפתחנו הינה האם זכאי התובע לקבלת פיצויי הסתגלות ופדיון חופשה ואם כן האם יש לשלמם על פי משכורתו החודשית האחרונה אותה קיבל בעת שליחותו בבלגיה מכוח העסקתו
בחוזה מיוחד או שמא יש לחשבם על פי השכר "הישראלי" הנגזר מדרגה 44+ בדירוג המח"ר?
כמו כן, נדרשים אנו להכריע בשאלה – האם זכאי התובע לביצוע הפרשות לקופות הגמל (לרבות קרן ההשתלמות) ולתשלום פיצויי פיטורים על בסיס משכורתו החודשית האחרונה בחו"ל אם לאו.

2.
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת אפוא לשתי שאלות:
הראשונה
– האם חלה על הנתבעת חובה לשלם לתובע פיצויי הסתגלות ופדיון חופשה? זאת נוכח טענתה לפיה, הסכם העבודה שנערך עימו היה מוגבל בזמן ומשכך אין להחיל עליו את החלטת הממשלה המזכה בפיצוי כאמור בנסיבות מסוימות.
השניה
– ככל שיקבע כי התובע אכן היה זכאי לפיצוי כאמור, האם יש לחשבו על בסיס "השכר הישראלי" כטענת הנתבעת (על-פי דרגת 44+ בדירוג המח"ר) או שמא על בסיס השכר כפי ששולם לו בחו"ל.

3.
התובע נבחר על ידי ועדת איתור ועל פי החלטת ממשלה שמספרה 1472 מיום 25.3.07 לשמש
כציר כלכלי בבריסל. בעקבות זאת נערך עימו "חוזה מיוחד להעסקת עובד" שהותאם לעובד שמונה על ידי הממשלה, בהתאם לתקנה 1(11) לתקנות שרות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך – 1960 ולפיסקה 16.415 בתקשי"ר.
הוסכם כי התובע יועסק במשרד האוצר בתפקיד של ציר כלכלי בבריסל, במשרה מלאה וכי תקופת החוזה היא מיום 1.6.07 ועד ליום 31.5.09 כאשר בתום תקופה זו
"תפקע העסקתו של העובד מאליה, ללא צורך בכל הודעה שהיא". עוד הוסכם כי ניתן יהיה להאריך את החוזה לתקופות נוספות של שנה, על פי בקשה מנומקת של שר האוצר, באישור בכתב מאת נציב שירות המדינה.

בסע' 6 להסכם נכתב ביחס לשכר התובע לאמור:
משכורת העובד בחו"ל על פי חוזה מיוחד זה, תהיה לפי דרגה 44 מח"ר, לרבות התוספות וההטבות למשכורתו הניתנות מזמן לזמן לעובדים בחו"ל באותה דרגה ודירוג ועל פי הוראות שכר ותנאי שרות בחו"ל הנקבעות על-ידי הוועדה הבין משרדית לתנאי שרות בחו"ל (להלן: הוראות שכר ותנאי שרות בחו"ל)."

כן הוסכם כי מלבד האמור בחוזה המיוחד, יחולו על התובע הוראות התקש"יר, הוראות שכר ותנאי שרות בחו"ל (להלן – השות"ש), הוראות תקנון שרות החוץ - כפי שתהיינה בתוקף מעת לעת לגבי מי שמועסק על פי חוזה מיוחד מהסוג על פיו הועסק התובע וכי הוראות אלה יחשבו לחלק בלתי נפרד מהחוזה המיוחד.

4.
התובע החל לשרת כאמור בבריסל ביום 1.6.07 ושכרו בחו"ל עמד על סך של 8,115 יורו לחודש
(ראה נספח ב' לתצהיר התובע)
.

5.
ביום 8.3.10 נשלחה לתובע הודעה מאת המשנה לנציב שרות המדינה מר יעקב בר-נר בענין הארכת תוקף החוזה וזאת, בתגובה למכתב התובע מיום 22.2.10.
במכתבו של מר בר נר נכתב כי בהתאם להחלטת הממשלה מספר 1154 מיום 27.12.09 מאושרת ההארכה של תוקף החוזה שנערך עם התובע עד ליום 31.12.10. כן נכתב שם כי הארכת השרות מעבר לתקופה הנ"ל לא תאושר
(ראה - נספח ג' לכתב התביעה)
.

6.
התובע מבסס את טענתו ביחס לזכאותו לקבלת פיצויי הסתגלות ופדיון חופשה על החלטת הממשלה מיום 27.12.09 (נספח ד' לכתב התביעה) שכותרתה:
"קציבת כהונתם של נושאי משרה בכירים מכהנים בשרות המדינה בהמשך להחלטות ממשלה מספר 4062 מיום 7.9.08 מספר 4470 מיום 8.2.09 ומספר 631 מיום 26.7.09 ובהתאם להמלצות הצוות הבין משרדי בנוגע להחלת תקופת כהונה של נושאי משרה בכירים מכהנים לאשר את ההוראות בענין החלת תקופת כהונה על נושאי משרה בכירים קיימים כדלקמן".

במסגרת אותה החלטה נקבע כי מי שמונה על ידי הממשלה באמצעות ועדת איתור תחול לגביו ההחלטה החל מ-6 חודשים מיום אישורה בממשלה (27.6.10) ותקופת כהונתו תופסק 6 חודשים לאחר מכן. זאת לצד הוראה המקנה פיצוי (בעבור פדיון חופשה וחופשת הסתגלות) בגין הגבלתה של תקופת ההעסקה וקציבתה.

לגרסת התובע, הואיל ובמועד כניסתה לתוקף של החלטת הממשלה (27.6.10) נותרה לו תקופת כהונה שהשתרעה על פני למעלה מחצי שנה, הרי שחל עליו האמור בסעיף 2(ב) לאותה החלטה המקנה לו פיצוי של ניצול בעין של ימי חופשה עד 3 חודשים וכן פיצוי בעבור חודשי הסתגלות.

7.
ביום 15.5.11 הודע לתובע על-ידי סגן נציב שרות המדינה כי בהתאם להחלטת הממשלה 1154 מיום 27.12.09 לענין הטבות כספיות שיוענקו לעובדים להם נקצבה תקופת כהונה, הוא יהיה
זכאי עם סיום העסקתו כציר כלכלי בבריסל ביום 31.12.10 להטבות כדלקמן:
§
ניצול בעין של ימי חופשה לתקופה של עד 3 חודשים או לפדיונם בכסף. זאת ככל שעומדת לזכותו יתרת חופשה צבורה.
§
זכאות ל-8 חודשי משכורת כתקופת הסתגלות הכוללת אפשרות לפדיונה. זאת, בהתאם לסע' ג.2.א להחלטת הממשלה ובשים לב לכך שעד ליום הקובע לפי החלטת הממשלה נותרה לו תקופת כהונה של חצי שנה.

8.
ביום 2.5.11 הודיע התובע על רצונו לפדות בכסף את יתרת החופשה הצבורה, תוך שהוא מציין כי נותרו לזכותו 10 ימי חופשה לא מנוצלים לאחר שהוא פדה 22 ימי חופשה וזוכה בסך של 4,504 יורו תמורתם וכן הודיע, כי הוא מבקש לפדות בכסף את תקופת ההסתגלות של שמונה חודשי שכר, על בסיס שכרו שעמד אותה עת על סך של 8,115.81 יורו (נספח ו' לכתב התביעה).

9.
ביום 10.7.11 הודע לתובע כי השכר לצורך חישוב מענק ההסתגלות ופדיון החופשה חושב לפי מרכיבי שכרו בארץ וכי הוא מסתכם בסך של 9,815.38 ₪ . (נספח ז' לכתב התביעה).
משכך, שולמו לתובע התשלומים על פי חישוב זה בגין 10 ימי חופשה וכן בגין 8 חודשי הסתגלות.

טענות הצדדים

10.
טענות התובע בתמציתן היו כדלקמן:
§
יש להחיל בעניינו את החלטת הממשלה אשר נועדה לפצות על הפגיעה בזכויותיהם של נושאי משרה בכירים אשר משך כהונתם לא הוגבל ואשר יכולים היו להמשיך ולמלא את משרתם בחו"ל בכפוף להסכמי הארכה עד צאתם לגמלאות כאשר הנתבעת מצידה שילמה לתובע חלק מהפיצוי הנובע מהחלטת הממשלה כאמור.
§
החלוקה של משכורת התובע למשכורת חו"ל ולמשכורת בישראל אינה רלבנטית. שכן, על פי ההוראות עליהן משליכה הנתבעת יהבה, תוספת חו"ל לא תובא בחשבון לצורך חישוב זכויות סוציאליות ואילו חודשי ההסתגלות שיש לשלם לתובע בגינם אינם בגדר "זכות סוציאלית" ואילו את פדיון החופשה יש לשלם לפי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית על פי "השכר הרגיל".
§
לענין ההפרשות לקרן השתלמות נכתב בחוזה ההעסקה כי יש להפריש לקרן ההשתלמות אחוזים ממשכורתו הכוללת של התובע, כאשר משכורת זו, על פי הוראות שכר ותנאי שרות בחו"ל (שות"ש), משולמת בהתאם למקום השרות, דרגתו, וותקו ומצב משפחתו של העובד. לחילופין, יש לשלם את זכויותיו של התובע על פי המשכורת "האמיתית" של עובדי מדינה בכירים בדירוג 44. לענין זה ביקש התובע לזמן לעדות את נציב שרות המדינה על מנת שימסור פרטים ביחס להטבות הכספיות שקיבלו בכירים בשרות המדינה שהיו בשליחות לחו"ל או בכירים בחוזה מיוחד בארץ, כאשר לשיטתו התשלום חושב בתחום המשכורות שבין 15-30 אלף ש"ח.

11.
טענות הנתבעת בתמציתן היו כדלקמן:
§
החלטת הממשלה נועדה לפצות נושאי משרה בכירים שכיהנו בשרות המדינה אשר חוזה העסקתם לא ציין מועד פקיעה ומטרתה היתה לקבוע מועד זה.
§
החלטה זו לא חלה על התובע מאחר והתפקיד בחו"ל היה קצוב בזמן מראשיתו ומעצם טיבו. זאת כעולה מסעיפים 1-3 לפרק 3 של נוהל השות"ש, בו נקבע כי תקופת השרות של שליחים תמשך לא פחות משנתיים ולא יותר מארבע שנים וכי רק מנכ"ל המשרד הרלבנטי מוסמך לאשר הארכה או קיצור של תקופת השרות.
§
אשר לגובה השכר אשר על בסיסו יש לחשב את חודשי ההסתגלות ופדיון החופשה טענה הנתבעת כי הסכם העבודה של התובע קבע כי משכורתו תהיה על בסיס דרגה 44 בדרוג המח"ר, לרבות ההטבות הניתנות מזמן לזמן לעובדים באותו דירוג ודרגה, ובכלל אלה תוספת חו"ל שמטרתה להתאים את שכר העובד לתנאי המחייה בחו"ל. הנתבעת הפנתה לענין זה להוראות השות"ש (סעיף 3.1 לפרק השביעי) הקובע כי המשכורת הבסיסית מורכבת משני חלקים: החלק הישראלי הכולל את השכר המשולב, לרבות מרכיבי השכר המשולמים בארץ בדירוג ובדרגה של העובד בארץ ובכלל אלה שכר משולב, תוספת וותק, תוספת שכר, גמול השתלמות, השלמת שכר מינימום, דמי הבראה, קצובת ביגוד ותוספת יוקר. זאת שעה שתוספת חו"ל משולמת אך ורק בחו"ל ומטרתה להתאים את השכר לתנאי המחיה בחו"ל ומשכך, אין להביאה בחשבון "לחישוב זכויות סוציאליות, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות ולחישוב השלמת פיצויי פיטורים".
אשר לטענה החלופית של התובע, טוענת הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית.

הכרעה
אשר לדעתנו נקדים ונציין כי סבורים אנו שיש לדחות את התביעה כפי שיוסבר להלן:

12.
טרם שנפרט את טעמינו לדחיית התביעה, נציין כי חרף המסקנה הסופית אליה הגענו הרי שאיננו מקבלים את עמדת הנתבעת, לפיה אין להחיל על התובע את החלטת הממשלה.
בהקשר זה יאמר כי בהסכם העבודה כאמור נקבע אומנם מנגנון המאפשר את הארכתו, אולם המדינה במסגרת התכתבויותיה עם התובע גילתה למעשה דעתה כי יש לראותו כהסכם שהחלטת הממשלה חלה עליו. הן לאור העובדה שמכוח אותה החלטה הודיע סגן נציב שרות המדינה לתובע כי הסכם העבודה שלו מוארך לתקופה של שנה אחת בלבד ולא מעבר לכך והן נוכח העובדה שהנתבעת הסכימה לשלם לתובע הטבות שונות עם פרישתו מכח אותה החלטה.

לאור זאת, ככל שהיתה יכולה להתעורר מחלוקת פרשנית ביחס לכוונת הצדדים להסכם וכפועל יוצא מכך גן באשר לתחולתה של החלטת הממשלה, הרי שהנתבעת גילתה דעתה בענין זה – כי היא מקבלת את עמדת התובע לפיה, יש לראות לענין תחולתה של החלטת הממשלה כאמור את ההתקשרות עימו כהסכם לתקופה קצובה.

13.
מכאן לשאלות הנוספות שבמחלוקת: בהסכם העבודה של התובע נקבע מפורשות כי יחולו עליו הוראות השות"ש כאשר ההוראה הרלבנטית לענייננו הינה זו המופיעה בסע' 3 לפרק השביעי להוראות השות"ש, שכותרתו: "מבנה המשכורת הבסיסית" (מתוך הפרק "משכורות חו"ל"), וכך נכתב שם:
"3.1 המשכורת הבסיסית מורכבת משני חלקים:
א.
החלק הישראלי – שכר משולב ורכיבים מסוימים המרכיבים את המשכורת הקובעת בארץ – המשולמים בארץ בדירוגו ובדרגתו של העובד בארץ. הרכיבים הם: שכר משולב, תוספת וותק, תוספות שכר, גמול השתלמות, השלמת שכר מינימום, דמי הבראה, קצובת ביגוד, תוספת יוקר.
ב.
יתרת המשכורת בחו"ל הינה תוספת חו"ל המשולמת רק בחו"ל והמיועדת להתאמת המשכורת לתנאי המחיה בחו"ל ולא תובא בחשבון לחישוב זכויות סוציאליות, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות ולחישוב השלמת פיצויי הפיטורים."

14.
אשר לטענה של התובע כי החלוקה של משכורת חו"ל ומשכורת ישראל על פי הוראות השות"ש אינה רלבנטית לענייננו בכל הנוגע לתשלום פדיון חופשה וחודשי הסתגלות, הרי שטענה זו אינה נראית לנו. זאת, הן נוכח התכלית של החלוקה הנ"ל והן לנוכח תכליתה של הזכות אשר הוענקה בהחלטת הממשלה לקבלת פיצוי בגין פדיון חופשה חוזית וחודשי הסתגלות.
יובהר כי אף אם נלך לשיטתו של התובע ונקבל את עמדתו לפיה, החלטת הממשלה נועדה לפצות את העובד מתוך הכרה באינטרס הציפיה או ההסתמכות של עובדים בכירים להארכת תקופת שרותם שלא הוצאה אל הפועל, הרי שתכלית זו באה על סיפוקה בהענקתו של פיצוי בעבור "חודשי
"הסתגלות" שכשמו כן הוא – פיצוי המאפשר לעובדים להקדיש את הזמן הנחוץ לצורך איתור תעסוקה חלופית בישראל. בהקשר זה יוער, כי בהתאם לסעיף 13 להסכם העבודה, נדרש התובע להתיצב בארץ לא יאוחר מתום 30 יום לאחר סיום תקופת החוזה. הוראה המופיעה גם בסעיף 3.1 לפרק 17 לשות"ש.
משכך, השכר ששולם לתובע כמו גם לעובדים נוספים השוהים בחו"ל הביא בחשבון את יוקר
המחיה בחו"ל ואין הוא רלוונטי לצורך קביעתו של גובה הפיצוי בגין "תקופת הסתגלות" נוכח תכליתה של תקופה זו ולאור תכליתו של הפיצוי כאמור.

מעבר לכך יאמר, כי לטעמינו הפרשנות שמציע התובע למונח "זכויות סוציאליות" שבהוראות השות"ש, תוך התיחסות לרשימה המופיעה בסעיף 3.1 לפרק 7 להוראות אלה כרשימה ממצה – אף היא אינה נראית לנו. שכן להבנתנו המונח "זכויות סוציאליות" מתייחס למכלול הזכויות המוענקות לעובד מעבר לשכר העבודה כפועל יוצא של הוראות החוק, של הסכמים והסדרים קיבוציים ושל הסכמי עבודה אישיים.
נדגיש כי גם בהוראות השות"ש עצמן ישנה התיחסות התומכת בפרשנות מרחיבה זו.
כך למשל, נקבע בסעיף 11.2 לפרק 7 להוראות השות"ש לענין "זכויות סוציאליות" כך:
"א.
הזכויות הסוציאליות הן לפי חוק והן מכח נוהל או הסכמי עבודה, כגון פיצויי פיטורים, פנסיה וכיוצא בזה יקבעו לפי החלק הישראלי של המשכורת כמוגדר לעיל."

15.
אשר לטענה של התובע לפיה, יש לחשב את הפיצוי בעבור ימי החופשה על בסיס סעיף 10 לחוק חופשה שנתית על פי "השכר הרגיל", הרי שטענה זו אף היא אינה נראית לנו. זאת, בשים לב לכך שסעיף זה מתיחס לימי חופשה על-פי חוק ולא לימי חופשה שנקבעו בהסכם העבודה (חופשה חוזית).

16.
אשר לטענת התובע הנוגעת להפרשות לקרן ההשתלמות ולהשלמת פיצויי הפיטורים, הרי שבענין זה נקבע מפורשות
בהוראות השות"ש, אשר נקלטו ושוקעו אל תוך הסכם העבודה של התובע, מכח סעיף 6 הימנו, כי הזכויות הסוציאליות לרבות הפרשות לקרן ההשתלמות יקבעו לפי החלק הישראלי של המשכורת.

17.
אשר לטענות החלופיות של התובע, לפיהן יש לשלם את זכויותיו לפי המשכורת "האמיתית" של עובדי מדינה בדירוגים בכירים ובמקרה שלו דירוג 44 יאמר - כי יש לדחות אף טענה זו המקפלת בחובה למעשה טענה בדבר אפליית התובע לעומת עובדים אחרים בדרגתו.
דא עקא, שהתובע לא העלה בכתב התביעה טענת אפליה ומצא לצינה רק לאחר תום הליך ההוכחות אז ביקש לזמן לעדות את נציב שרות המדינה. זאת שעה שהנתבעת התנגדה להרחבת החזית.
בנסיבות אלה יש לדחות טענה זו.

סוף דבר
18.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. עם זאת, מאחר והתובע העלה טענות ממשיות הטעונות בירור, הרי שאין מקום לחייבו בהוצאות.

19.
המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום 7.1.15 בהעדר הצדדים.

נ.צ. (ע) מר דוד נס

נטע רות
, שופטת









קלדנית: דפנה ענוה-רז








סע בית דין אזורי לעבודה 47438-03/12 אהרון רוני בריזון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 07/01/2015)