פסקי דין על יאיר פרץ | פסקי דין על מועצה מקומית חצור הגלילית

32425-06/14 פה     06/01/2015




פה 32425-06/14 יאיר פרץ נ' מועצה מקומית חצור הגלילית








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


פ"ה 32425-06-14



לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

נציגת ציבור (עובדים): גב' שולמית בר

התובע

יאיר פרץ
, ת.ז. 061168639

ע"י ב"כ: עו"ד אחמד הייב


-

הנתבע


מועצה מקומית חצור הגלילית

ע"י ב"כ: עו"ד יעקב קרני




פסק דין


1.

האם נפל פגם בהחלטת המועצה המקומית חצור הגלילית להוציא את התובע
לפרישה מוקדמת, והאם יש לבטל החלטה זו והורות על המשך עבודתו עד
להגעתו לגיל פרישה?

אלה השאלות מושא התביעה שלפנינו.

2.
נפרט, להלן, את התשתית העובדתית הצריכה לענייננו, שעיקרה המכריע
אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים
–

א.

התובע יליד 01/04/48, ועובד בשירות המועצה המקומית הנתבעת

משנת 1971, כאשר תפקידיו האחרונים היו אחראי המחסנים ומנהל

הארכיון.


ב.

הנתבעת הנה מועצה מקומית, שנכללת בין שלוש מועצות מקומיות

אליהן מתייחסת החלטת ממשלה 3781 מיום 2011 (להלן: "החלטת

הממשלה")
שנושאה תכנית
ניסויית (פיילוט) להעצמת מועצות


מקומיות בפריפריה, שעניינה העצמה כלכלית וחברתית של הרשויות

המקומיות האמורות (להלן:
"התכנית הכלכלית").


על פי החלטת הממשלה, הוקם צוות היגוי לגיבוש תכנית רב תחומית

המתייחסת להיבטים עסקיים וארגוניים של הרשויות, ובגדרם מתווה

להגדלת מקורות ההכנסה שלהן מחד, וייעול המערך הארגוני מאידך.

ג.
בהתאם להחלטת הממשלה ולאחר עריכת אפיון מקיף של המועצה

הנתבעת, וקיומם של הליכים שונים עד לאישור במועצת הנתבעת

בהחלטתה מיום 18/11/13, התגבש הסדר הבראה רב תחומי בתחום

הכספי הארגוני והפיתוח הכלכלי, אשר נחתם בסופו של דבר ביום

28/05/14 (להלן: "הסדר ההבראה").

לצורך גיבושו של הסדר ההבראה, בהיבט הארגוני שלו, נבחר ע"י משרד הפנים יועץ ארגוני חיצוני (מר איתן קוואל), ועל ידיו, בפיקוח משרד הפנים, הוכנה תכנית לשיפור וייעול המבנה הארגוני של הנתבעת
(להלן: "התכנית הארגונית").



בגדר התכנית הארגונית הוחלט על צמצום וביטול משרות, איחוד

תפקידים, וניוד והפרשת עובדים.


במסגרת המתווה האמור, הוכנה רשימת עובדים שמוצע להוציאם

לפרישה בשנת 2014, ברשימה נכללו 12 עובדים אשר לגבי 11 מהם

משרתם בוטלה.
ועד העובדים הביע הסכמתו לתכנית הארגונית, אולם הסתייג
מהוצאתם של עובדים כלשהם לפרישה מוקדמת.



בסופו של דבר החליטה המועצה להוציא לפרישה מוקדמת ארבעה

עובדים, בניהם התובע.


ד.

לתובע שוגר ביום 29/01/14 זימון לשימוע לפני קבלת ההחלטה בדבר

הוצאתו לפרישה מוקדמת שיועד להתקיים ביום 04/02/14.


התובע הודיע שאנו יכול לבוא כיון שהוא חולה, ועל כן הוזמן לישיבת

שימוע נדחית ליום 11/02/14, ושוב הודיע שהוא חולה.
לפיכך החליטה ועדת השימוע לאפשר לתובע למסור הסתייגויות
וטיעונים בכתב בנוגע לכוונה להוציאו לפרישה מוקדמת, והוא אכן
הגיש טיעוניו.


במאמר מוסגר נעיר שאיש מהצדדים לא הגיש עותק מאותם טיעונים,

והוצגו בפני
נו רק שני מכתבים של התובע לראש המועצה, ובהם הוא

מבקש לאפשר לו לפרוש רק בהגיעו לגיל פרישה ואף לאחר מכן, שכן

שירת נאמנה את המועצה והוא בבריאות טובה ומעוניין להמשיך לעבוד

ולהתפרנס בכבוד.


ה.

לאחר שלא הושגה תמימות דעים בין המועצה לוועד העובדים בכל

הנוגע להוצאתם לפרישה מוקדמת של 4 העובדים, הוסכם על העברת

המחלוקת בעניין זה לוועדה פריטטית.
הוועדה, שהורכבה מעו"ד דן בן חיים ממרכז השלטון המקומי ועו"ד
גיל ברטל מהסתדרות המעו"ף,
התכנסה ביום 09/04/14, ונכחו
בישיבתה מנכ"ל המועצה, היועמ"ש שלה והיועץ הארגוני מר קוואל,
יו"ר ועד העובדים וחברת ועד נוספת, ומזכיר איגוד מקצועי
מההסתדרות הכללית.


משלא הסתייעה החלטה משותפת, הוחלט להעמיד את הסוגיה בפני


המוסד לבוררות מוסכמת.


בטרם כונסה ישיבת המוסד לבוררות מוסכמת, הגיעו המועצה וועד

העובדים להסכמה לפיה מתוך 4 העובדים שרצתה המועצה להוציא

לפרישה מוקדמת יוצאו שניים בלבד, התובע ועובדת נוספת.


בעקבות זאת הוגשה בקשה משותפת לביטול הבוררות.

ו.

ביום 25/05/14 שוגר לתובע מכתב מראש המועצה, לפיו בהתאם לסיכום שנערך בין הרשות המקומית לבין ועד העובדים הוחלט על סיום עבודתו ויציאתו לגמלאות החל מיום 15/07/14.


3.
להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע
-


א.
התובע עבד 42 שנה בשירות המועצה, ועשה עבודתו נאמנה.


רק ביום 01/04/15 ימלאו לתובע 67, כך שהוצא לפרישה 8


חודשים טרם הגיעו לגיל פרישה.


ב.

התובע הוצא לפרישה מוקדמת אך ורק עקב גילו הכרונולוגי, ועל כן

עסקינן בהפליה מחמת גיל.

ג.
לתובע לא נמסר כל טעם ענייני להוצאתו לפרישה מוקדמת.


ד.
המועצה לא הייתה מצויה בתכנית הבראה.


ה.

המועצה לא שקלה את כלל נסיבותיו האישיות של התובע, ויתקו ותרומתו למקום העבודה, מצבו הכלכלי והאישי, והאם ניתן להעבירו למשרה אחרת, או להעסיקו במשרה חלקית.


פיטורי התובע נעשו ללא הצדקה גם לאור התכנית הכלכלית, שכן

במקביל להוצאתו לפרישה מוקדמת – התקבלו עובדים חדשים לעבודה

במועצה.


ו.

המועצה לא קיימה לתובע שימוע כדי, והחלטותיה היו חד צדדיות.


נפל טע לפגם גם בכך שההחלטה המוסכמת של חברי הועדה הפריטטית

לפיה הוא זה שיפרוש, ניתנה ללא שמיעת עמדתו.


הסכמת חבר הועדה נעשתה מאחר גבו.

4.
להלן תמצית טענותיה העיקריות של הנתבעת -

א.

הוצאת התובע לפרישה מוקדמת הינה בגדר הסמכויות המוקנות בחוק גם
בהעדר קיומה של תכנית הבראה.

על פי סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] (להלן: "חוק
הגמלאות")– רשאי ראש הרשות להוציא לפרישה מוקדמת עובד שעבד בשירות
הרשות 10 שנים לפחות ומלאו לו 60 לפחות.

בענייננו, ההחלטה נעשתה בתוקף הסמכות האמורה, כאשר על פי סעיף 18(ד)
לחוק מוקנית לתובע זכות לערור בפני
ועדת שירות.

בענייננו, המועצה הקימה ועדת שירות ומינתה את חבריה, אולם התובע בחר
שלא לערור בפני
ה.

הסמכות להוציא את התובע לפרישה מוקדמת יושמה בסבירות משיקולים
ענייניים ובתום לב, על רקע הצורך בצמצום בכוח אדם והתייעלות ארגונית,
לאחר שקוים לתובע שימוע כדין.

ב.

ניתן לבחון את פיטורי התובע גם במישור של חוקת העבודה לעובדי הרשויות
המקומיות (להלן: "חוקת העבודה").

על פי חוקת העבודה, ישמש ועד העובדים כבא כוחם של העובדים והעניינים
הנוגעים לעובדים יידונו תחילה עם הוועד, וככל שלא תושג הסכמה תועבר
ההכרעה לוועדה פריטטית ובהעדר הסכמה בין נציגי הצדדים חברי הוועדה
תועבר ההכרעה לבוררות מוסכמת.

ג.

בענייננו, נעשתה פעולה משולבת, שתחילתה בהפעלת הסמכות על פי סעיף
18(א) לחוק הגמלאות אש נתקלה בהתנגדות הוועד וההכרעה במחלוקות
קוימה על פי חוקת העבודה, ונעשתה כדין.

במישור של חוקת העבודה הושגה, לאחר התנהלות מסודרת ובמתווה שנקבע
בחוקה הסכמה מפורשת להוציא את התובע ועובדת נוספת לפרישה מוקדמת
כנגד ויתור על שני העובדים האחרים.

ההחלטה המוסכמת של חברי הוועדה הפריטטית נעשתה כדין והיא החלטה
מעין שיפוטית המחייבת את כל הצדדים להליך, לרבות את התובע.

ד.

התובע לא בחר להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת הועדה הפריטטית, וגם
לא הגיש תביעה על ייצוג לקוי כנגד הוועד, כך שלמעשה התובע תוקף את
הנתבעת על החלטה שאיננה החלטתה.

כך או אחרת, וגם אם היה מופעל שיקול הדעת השיפוטי של בית הדין לבחינת
החלטת הוועדה הפריטטית, הרי שהיא הפעילה סמכותה באופן סביר וצודק
ולא קיימת הצדקה להתערב בהחלטתה.

ה.

טענת התובע לפיה הופלה מחמת גילו נטולה כל בסיס.

רשימת העובדים שהיו מועמדים להוצאה לפרישה לא כללה קריטריון של גיל
אלא בעיקר קריטריון של ביטול משרה והעלות הצפויה, וכן בדיקת וותק
בעבודה כדי לברר כמה אחוזי פנסיה צבר העובד.

בענייננו, שני העובדים שהוסכם לבסוף להפרישם, התובע והעובדת השנייה,
צברו את מלוא אחוזי הפנסיה לעומת שני העובדים האחרים שלא צברו.

ו.

אין מקום לקבל את טענת התובע לפיה כנגד הוצאתו לפרישה מוקדמת –
התקבלו עובדים חדשים, שכן מהעדויות שהובאו בתיק עולה ששני בעלי
תפקיד בלבד מונו לאחר פיטוריו – מנכ"ל המועצה – תפקיד בכיר שאיושו
התחייב מהתכנית הכלכלית, ומנהל פרויקט "עיר ללא אלימות" תפקיד

מקצועי שמתוקצב בתקציב חיצוני.

5.
אשר לעמדתנו -


נקדים את המאוחר ונאמר כי בכל ההבנה למצוקתו של התובע, שדבריו לפיהם
העבודה משמשת עבורו סיבה לקום בבוקר – נגעו מאוד לליבנו, כמו גם מצבו
האישי ומצוקתו, הרי שלא מצאנו הצדקה להתערב בהחלטה להוציאו לפרישה
מוקדמת.


נאמר כי בעוד שלא מצאנו ממש בטענותיו המשפטיות של התובע, הרי שדעתנו
היא שבהינתן התשתית העובדתית שתיארנו לעיל, והדין החל – יש לקבל את
טענות הנתבעת כפי שפורטו לעיל, במלואן.

מאחר שפירטנו את הטענות בהרחבה, לא נחזור עליהן, ורק נפרט בקצרה את
עיקרי הטעמים שקיבלנו, ואשר בגינם לא מצאנו שיש הצדקה להתערב
בהחלטה מושא התביעה –


א.
נחה דעתנו שבתוקף החלטת הממשלה מ – 2011, והתכנית הכלכלית

שהתוותה מכוחה, התחייבו צעדי ייעול ארגוניים בנתבעת.
מכוחם של צעדים אלה, שהומלצו ע"י גורם מקצועי חיצוני שפעל לאור אפיונים יסודיים שנעשו ע"י גורמים ממשלתיים, בוטלה משרתו של התובע ושני התפקידים שמולאו על ידיו הועברו לביצוע באמצעות עובד אחר שעשה אותם בנוסף לתפקידו הקודם שגם היקפו צומצם משמעותית מטעמי חיסכון וייעול.
בהינתן הנתונים האמורים שהתובע לא חלק עליהם – יש לומר שההחלטה לסיים העסקתו של התובע הייתה משיקולים ענייניים וסבירים ונעשתה בתוקף סמכותו של ראש הרשות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות והתובע נמנע מלתקוף אותה במתכונת הקבועה בחוק ולפנות לפי סעיף 18(ד) לוועדת שירות.


ב.

לתובע קוים בהחלט שימוע כדין, הוא קיבל שתי הזדמנויות להופיע בפני
ועדת השימוע, ובחר לבסוף להעלות טענותיו בכתב, ולא טען שהייתה התעלמות מטענה כזו או אחרת אליה הפנה וראוי היה ליתן לה משקל מכריע (כפי שציינו לעיל, התובע, למעשה, אף לא הציג בפני
בית הדין מהן הטענות שטען בכתב).


ג.

לא מצאנו שקיימת הצדקה לקבוע שההחלטה בדבר הוצאתו של התובע

לפרישה נגועה באפליה מחמת גיל, ובהינתן האמור לעיל השיקולים

בעניינו היו מגוונים, בגדרם ביטול משרתו וצמצום ואיחוד תפקידו,

והעובדה שלהבדיל ממועמדים אחרים לפרישה מוקדמת – הוא צבר

את מלוא האחוזים לפנסיה, נתון שדווקא לאור פסקי הדין שהוא עצמו

הפנה אליהם אשר עוסקים בהפליה מחצת גיל – רלוונטי מאוד.


(ראו, בהקשר זה, ע"ע (ארצי) 209/10 ליבי וינברגר – אוניברסיטת בר

אילן [פורסם בנבו] (6.12.12), וכן ברע (ארצי) 44065-03-14 נעמי גינס

- המוסד לביטוח
(פורסם בנבו, 27.03.2014), שם נאמרו ע"י בית הדין

הארצי דברים היפים לענייננו, כהאי לישנא –
"כל שנקבע בעניין ליבי וינברגר הוא שבהגיע העובד לגיל 67 הוא רשאי להעלות
בפני
מעסיקו את רצונו להמשיך בעבודתו לאחר גיל הפרישה ובמקרה כזה, קמה חובה על המעסיק לשקול, בכובד ראש, את בקשת העובד ואת מכלול השיקולים הרלוונטיים בעניינו, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של העובד, הסדרי הפנסיה החלים על העובד ושיקולים מערכתיים של מקום העבודה לרבות שיקולי רוחב".

ד.

גם ההליכים שננקטו בהתאם להוראות חוקת העבודה, אשר באו בנוסף
ובמצטבר לאלו שמכוח חוק הגמלאות, נעשו בהדרגה ובאופן
מובנה, ומעבר לכך שצודקת הנתבעת בהפנותה שככל שלתובע טענות
במישור זה – היה עליו להפנותן בהליכים שונים, הרי שלא נראה
שתחושתו הסובייקטיבית של התובע שהובעה, בצר לו, במסגרת עדותו
במהלך ישיבת ההוכחות, לפיה "הוועד מכר אותי" – מעוגנת במכלול
נסיבות העניין כפי שעולות מהעדויות והראיות שהובאו בפני
נו ועולה
מהן.

6.

נוכח האמור לעיל, ומשקבענו שלא נמצא פגם בהחלטה להוציא את התובע
לפרישה מוקדמת 8 חודשים לפני הגיעו לגיל 67, לא נותר לנו אלא לדחות את
התביעה שלפנינו.

7.

התובע ביקש, עוד בכתב התביעה ולאחר מכן בסיכומיו, להרשות לו לפצל את
סעדיו ולשמור את זכותו להגיש תביעה כספית נזיקית בגין הנזקים שנגרמו לו
עקב הוצאתו לפרישה מוקדמת, לגישתו שלא כדין.

אמנם, הנתבעת לא הגיבה לבקשה בכל שלב שהוא, אולם לא די בכך כדי
להצדיק מתן רשות לפצל סעדים.
"
התנאים למתן היתר לפיצול סעדים נקבעו בהוראת תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בית הדין הארצי לעבודה התייחס להוראת התקנה באלה הדברים:
"תקנה 26(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) קובעת כי "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה". תכליתה של התקנה למנוע בזבוז זמנם של בית הדין, הצדדים והעדים (ראו: דב"ע נו/247-3 כריכית מאירי בע"מ – אברהם בר-אדון, לא פורסם). בהתאם נפסק, כי על התובע לרכז את כלל רכיבי תביעתו בכתב תביעה אחד (ברע (ארצי) 905/05 אברהם פלקסר – נשיץ ברנדס, לא פורסם, 8.5.2006). עם זאת, מתוקף הוראתה של תקנה 26(ג) לתקנות, רשאי בית הדין להתיר לבעל דין לפצל סעדיו, בהתקיים טעם ענייני המצדיק זאת"
. (ראו: ברע (ארצי) 485/09 יעקב הרפז - אקסלנס צמיחה ניירות ערך והשקעות בע"מ, מיום
18.11.2009).


בנסיבות המקרה דנן, התובע לא הצביע על נימוק ענייני כלשהו שיצדיק
הימנעותו מלרכז כלל רכיבי תביעתו בכתב תביעה אחד, ולא הייתה כל מניעה
שיכלול סעדים כספיים בנוסף לסעד ההצהרתי ולצו העשה שביקש מבית הדין
ליתן לו.

העובדה שהנתבעת לא הביעה התנגדות מפורשת להטרדתה פעם נוספת אינה
מספקת למתן הרשות המבוקשת, שכן דיון חוזר בנסיבות הוצאתו של התובע
לפרישה מוקדמת, על מכלול היבטיהן העובדתיים והמשפטיים יהווה גם בזבוז
זמנו של בית הדין, שהינו משאב ציבורי.


אשר על כן דין הבקשה להידחות.

8.

משדחינו את תביעתו של התובע, ולא מצאנו ממש במי מבין טענותיו, מוצאות
אנו לנכון לחייבו בשכ"ט עו"ד של הנתבעת בסך של 3,000 ₪.

יחד עם זאת, מקוות אנו שנוכח מצבו האישי והכלכלי של התובע תימנע
הנתבעת מלעמוד על גבייתו של שכ"ט זה.

9.

במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה עליו להגיש ערעור לבית
הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.


ניתן היום,
ט"ו טבת תשע"ה, 06/01/2015
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








גב' שולמית בר
נציגת ציבור (עובדים)

ורד שפר
, שופטת
נשיאה







פה בית דין אזורי לעבודה 32425-06/14 יאיר פרץ נ' מועצה מקומית חצור הגלילית (פורסם ב-ֽ 06/01/2015)