פסקי דין על ברק רוזן | פסקי דין על אסף טוכמאייר | פסקי דין על קנדה ישראל הצוק הצפוני | פסקי דין על אליהו ביטון | פסקי דין על ישראל קנדה |

678/14 רעא     14/01/2015




רעא 678/14 ברק רוזן, אסף טוכמאייר, קנדה ישראל הצוק הצפוני בע"מ נ' אליהו ביטון, ישראל קנדה




החלטה בתיק רע"א 678/14
בבית המשפט העליון


רע"א 678/14
לפני:

כבוד השופט י' דנציגר




המבקשים:

1. ברק רוזן



2. אסף טוכמאייר



3. קנדה ישראל הצוק הצפוני בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אליהו ביטון



2. פורמלי ישראל קנדה


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.12.2013 בת"א 55970-12-13

בשם המבקשים:
עו"ד אופיר בלום
; עו"ד אלעד חן

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים
ד' קרת-מאיר
,
ח' כבוב
ו-
ר' רונן
)
בת"א 55970-12-13 מיום 29.12.2013, במסגרתה חויבו המבקשים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיב במסגרת הליך של דיון חוזר על-פי סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:
חוק בתי המשפט
)
.

בחודש ספטמבר 2012 עתר המשיב למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בבקשה לאישור תביעה נגזרת כנגד המבקשים. ביום 21.10.2013 התקבלה בקשת המשיב ואושרה הגשת תביעה נגזרת כאמור. בעקבות זאת, עתרו המבקשים בבקשה לדיון חוזר בהחלטה זו, על-פי סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט. במאמר מוסגר יצוין כי הדיון החוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי, המאשרת ניהול של תובענה נגזרת או תובענה ייצוגית בענייני ניירות ערך, הוא הליך חדש באופן יחסי [חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע-2010, ס"ח 2253], והוא בא תחת האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה כאמור לבית משפט זה. על-פי לשון סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט, על הדיון החוזר להתברר בערכאה בה ניתנה ההחלטה המאשרת את הגשת התובענה הייצוגית או התובענה הנגזרת, ולפני הרכב תלתא.

לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי יש לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בהליך הדיון החוזר. זאת, בעיקר מן הטעם שלשיטת המבקשים הדיון החוזר הוא הליך ראשוני ולא הליך ערעורי.

ביני לביני התעוררה בין הצדדים למקרה דנן מחלוקת נוספת, בנוגע לזהות חברי המותב אשר לפניו יתקיים הדיון החוזר. כך, נטען כי באם הליך הדיון החוזר הינו הליך ערעורי באופיו, הרי שחבר המותב שאישר את הגשת התובענה אינו רשאי לשבת במותב הדן בהליך הדיון החוזר על אותה ההחלטה, מן הטעם שגיבש עמדה מוקדמת בעניין ועל-פי הכלל לפיו אין שופט יכול לשבת כערכאת ערעור על החלטותיו שלו [ראו פסק דינו של בית משפט זה מהיום: ע"א 461/14
רוזן נ' ביטון
(14.1.2015) (להלן:
ע"א 461/14
)
].


בע"א 461/14
קבע הנשיא
א' גרוניס
, בהסכמת המשנָה לנשיא
מ' נאור
והשופט
נ' הנדל
, כי:
"
המחוקק לא הגביל בסעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט את סוג הטענות שניתן להעלות במסגרת הדיון החוזר. על כן, על פני הדברים ניתן להעלות בהליך זה אף טענות המופנות נגד קביעות עובדתיות שנכללו בהחלטת האישור או טענות ערעוריות מובהקות המתמקדות כל כולן בנסיבותיו הספציפיות של ההליך. לעניין זה אין לי אלא להפנות לסעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט, הקובע כי אם "...מצא ההרכב כי בקשה לדיון חוזר מעלה עניין שיש בו חשיבות, רגישות או חידוש מיוחדים, רשאי הוא להורות על העברת הדיון בו לבית המשפט העליון...". מהוראה זו, המקנה סמכות להעביר את העניין לבית המשפט העליון אם מתעוררת בו סוגיה בעלת "חשיבות, רגישות או חידוש מיוחדים", יכולים אנו ללמוד כי בדיון החוזר עשויות להתעורר גם סוגיות שאין בהן חשיבות, רגישות או חידוש מיוחדים, כלומר טענות ערעוריות רגילות. אם המחוקק איפשר העלאת טענות ערעוריות כגון דא, הרי שמשמעות הדברים היא כי המותב הדן בדיון החוזר מוסמך מבחינה עקרונית להתערב, במקרה מתאים, אף בהכרעות עובדתיות שנכללו בהחלטת האישור וכן לברר טענות ערעוריות מובהקות"
[
שם
, פסקה 12].
באותו עניין עמד בית משפט זה על כך שמבחינה עקרונית אין זה ראוי ששופט ישב כערכאת ערעור על החלטות שהוא עצמו נתן, וקבע כי:
"טעמים של מראית פני הצדק מחייבים – מבחינה עקרונית – ששופט לא ישב כערכאת ערעור על החלטותיו. אמון הציבור במערכת המשפט עלול להיפגע אם יתאפשר לשופטים לדון בערכאת הערעור על החלטות ופסקי דין שנתנו בעת שכיהנו בערכאה הדיונית"
[
שם
, פסקה 15].
בהמשך הדברים עמד בית משפט זה על ה
שוני הבסיסי בין המסגרת הדיונית של "עיון חוזר" לבין זו של "דיון חוזר", שנקבעה בסעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט, ופסק כי:
"בשונה מן המקרים אשר עשויים להצדיק במקרים חריגים בקשה
לעיון חוזר
בהחלטת ביניים, הרי שאין מניעה שההליך של
דיון חוזר
יתקיים גם כאשר לא חל כל שינוי בנסיבות, וגם מקום בו לא נטען לטעות ברורה בהחלטת האישור. זאת ועוד, כבר נפסק כי הליך העיון החוזר אינו מיועד להעלאת טענות ערעוריות.. ואילו בדיון החוזר אין מניעה עקרונית מהעלאת טענות ערעוריות, כפי שפורט לעיל" [
שם
, פסקה 17].


בבקשה שלפני טענו המבקשים כי בקשת רשות הערעור דנן וערעור הפסלות אשר נדון
בע"א 461/14
הם "כרוכים איפוא זה בזה ומטבע הדברים מתחייבת ביחס אליהם פסיקה אחידה" בקשר עם השאלה האם הליך הדיון החוזר הינו הליך ערעורי, הן בנוגע לעניין זהות המותב בהליך זה והן בנוגע לעניין הערובה להבטחת הוצאות המשיב בהליך זה.

אם כן, לנוכח קביעת בית משפט זה כי הדיון החוזר על-פי סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט הינו הליך ערעורי באופיו, ולנוכח טענת המבקשים – הנכונה – כי
ע"א 461/14
קשור בקשר הדוק למקרה דנן ומתחייבת פסיקה אחידה בשניהם, הרי שדין בקשת הערעור להדחות. בהליך ערעורי נדרש מבקש הערעור להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

בטרם סיום אציין כי ההכרעה במקרה דנן התעכבה עד להכרעה בע"א 461/14,
כפי שעולה מנימוקי החלטתי.

ניתנה היום, כ"ג בטבת התשע"ה (14.1.2015).


ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14006780_w01.doc

נא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 678/14 ברק רוזן, אסף טוכמאייר, קנדה ישראל הצוק הצפוני בע"מ נ' אליהו ביטון, ישראל קנדה (פורסם ב-ֽ 14/01/2015)