פסקי דין על עמותת "כתר חיים" | פסקי דין על הרב חיים אמסלם | פסקי דין על עירית ירושלים | פסקי דין על עמותת "יחווה דעת" |

53041-09/14 עתמ     13/01/2015




עתמ 53041-09/14 עמותת "כתר חיים", הרב חיים אמסלם נ' עירית ירושלים, עמותת "יחווה דעת"








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 53041-09-14 עמותת כתר חיים ואח' נ' עירית ירושלים




בפני

כב' השופטת
נאוה בן אור


העותרים

1. עמותת "כתר חיים"

2. הרב חיים אמסלם
על ידי ב"כ עו"ד יוסי חביליו


נגד


המשיבות

1. עירית ירושלים
באמצעות אגף היועץ המשפטי לעירייה, עו"ד אלעד גונן
2. עמותת "יחווה דעת"
על ידי ב"כ עו"ד ארז מלול




פסק דין



עניינה של העתירה בהחלטת מועצת עיריית ירושלים מ- 27.8.14 לאשרר את החלטת ועדת ההקצאות מ- 16.6.14 להורות על פרסום מקרקעין שהוקצו לעמותת "כתר חיים"
בשנת 1999 לשם בניית בית כנסת, ולהימנע מן החתימה על הבקשה להיתר בנייה שהגישה העמותה, עד לאחר שייבחנו בקשות או התנגדויות שיתקבלו בעקבות הפרסום, ככל שיתקבלו כאלה. בהחלטה זו חזרה בה ועדת ההקצאות מהחלטה קודמת שקיבלה ב-30.4.14, ולפיה ככל שהעותרת תעמוד בתנאים שפורטו בה, יינתן לה היתר בנייה. אין חולק כי העותרת עמדה בתנאים אלה, והשאלה העומדת להכרעה היא האם רשאית הייתה הוועדה לשקול מחדש את עמדתה ולקבל החלטה אחרת, בנסיבות שיתוארו להלן.

התשתית הנורמטיבית

1.
הקצאת מקרקעין בפטור ממכרז וללא תמורה מאת רשויות מקומיות לגופים הפועלים בתחומן בנושאי חינוך, תרבות, דת, בריאות וכד' מוסדרת בנוהל משרד הפנים הקרוי "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" (חוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/2001).

בין היתר מורה הנוהל, כי בקשה להקצאת מקרקעין תידון בוועדה המיוחדת לכך ברשות המקומית הרלוונטית, היא ועדת ההקצאות. בוועדה יהיו חמישה חברים: גזבר הרשות או נציגו, היועץ המשפטי לרשות או נציגו, ושלושה חברים מבין חברי המועצה. השתתפותו של היועץ המשפטי או נציגו בישיבת הוועדה היא תנאי לקיומה, וחוות דעתו מחייבת את הוועדה.

הנוהל קובע עקרונות להקצאת הקרקע ובכללם שההקצאה תהיה לגוף שניצולה על ידו יהיה הניצול המרבי בהשוואה לגופים אחרים שהגישו בקשות מקבילות; שהשימוש בה יעלה בקנה אחד עם ייעוד הקרקע על פי התכנית החלה עליה; שתקופת ההקצאה לא תעלה על 25 שנים (עם אפשרות הארכה לתקופות נוספות שלא יעלו על 10 שנים כל אחת); שהגוף המקבל את הקרקע יחויב בפיתוחה בהתאם לתנאי ההקצאה ובכפוף לכל דין, תוך שלוש שנים. אם לא ישלים את הפיתוח בתוך התקופה האמורה תחזור הקרקע לרשות המקומית. עם זאת, במקרים חריגים, בהם יוכח על ידי הגוף כי עשה מצידו את המרב לפיתוח הקרקע אולם טרם השלים את פיתוחה מטעמים מיוחדים שיירשמו, רשאית הרשות, לבקשת הגוף, להאריך את התקופה בשנתיים נוספות.

הליך ההקצאה מחייב, בין היתר, פרסום בעיתונות בדבר האפשרות להקצאת הקרקע. ברשות מקומית שמופיע בה עיתון מקומי לפחות אחת לשבוע, מתחייב פרסום בעיתון ארצי נפוץ (כהגדרתו של מונח זה בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965), ובנוסף גם בעיתון מקומי. בפרסום יוזמן הציבור להגיש בקשות להקצאת הקרקע. לאחר שייבדקו הבקשות שהוגשו, יפורסמו אלה העומדות בתנאים הנדרשים, על מנת שהציבור יוכל להגיש התנגדויות ואלה תבוררנה על ידי ועדת ההקצאות.

בסופו של דבר, תגבש ועדת ההקצאות רשימה מומלצת ומנומקת, בה ידורגו הבקשות לפי סדר עדיפויות. המלצת ועדת ההקצאות תועבר למועצת הרשות המקומית. זו תדון בהמלצה ותחליט באופן סופי למי תוקצה הקרקע (אם בכלל). יוער, כי ההחלטה טעונה אישור שר הפנים מכוח סעיף 188 לפקודת העיריות או סעיף 190א' לצו המועצות המקומיות, בהתאמה.

2.
על יסוד הנוהל האמור, פרסמה גם עיריית ירושלים (ולהלן: המשיבה) נוהל ותבחינים להקצאת מקרקעין בתחומה ללא תמורה או בתמורה סמלית.

הרכב ועדת ההקצאות על פי נוהל זה הוא מנכ"ל העירייה או נציגו; היועץ המשפטי של העירייה או נציגו; גזבר העירייה או נציגו; מהנדס העיר או נציגו והממונה על נכסי העירייה. חוות דעתו של היועץ המשפטי תחייב את ועדת ההקצאות. ועדה זו תכונה להלן "ועדת ההקצאות המקצועית".

עוד קובע הנוהל כי מועצת העירייה רשאית להקים ועדת משנה להקצאות, שהרכבה תואם את ההרכב הסיעתי של המועצה (ובלבד שיהיה בה לפחות חבר אופוזיציה אחד). ועדת המשנה רשאית להמליץ למועצה אם לקבל או לדחות את המלצת ועדת ההקצאות המקצועית. ככל שתבקש לדחות את המלצת ועדת ההקצאות המקצועית תנמק את עמדתה בכתב. ועדת המשנה אינה רשאית לקבל החלטה במקום ועדת ההקצאות המקצועית. ועדת המשנה להקצאות תכונה להלן "ועדת ההקצאות הציבורית" או "הוועדה המייעצת".

הנוהל קובע עקרונות כלליים, הדומים במהותם לאלה שקובע נוהל משרד הפנים, ובכללם ההתחייבות להשלים את פיתוח המקרקעין על ידי מקבלם תוך שלוש שנים, עם אפשרות להארכה נוספת בת שנתיים.

כך גם מפרט הנוהל את הליך ההקצאה, שעקרונותיו עולים בקנה אחד עם נוהל משרד הפנים. בין היתר נקבע בו (סעיף 40), כי המלצת ועדת ההקצאות המקצועית תובא לדיון בפני
ועדת ההקצאות הציבורית (ככל שתוקם כזו). היה ותגיע הוועדה הציבורית למסקנה כי המלצת ועדת ההקצאות המקצועית מקובלת עליה, תעביר את העניין לאישור מועצת העירייה. היה ותסבור כי אין לקבל את ההמלצה, תחזיר את הדיון לוועדת ההקצאות המקצועית על מנת שתבחן את הבקשה מחדש על יסוד הערותיה. המלצות ועדת ההקצאות המקצועית בדיון החוזר יועברו שנית לוועדת ההקצאות הציבורית וממנה למועצת העירייה לשם קבלת החלטה סופית.

בנוהל העירייה מוקדש פרק לביטול הקצאה (פרק ו'). בין היתר נקבע בו (סעיף 46.7), כי העירייה תהיה רשאית לבטל את ההקצאה אם המקבל לא השלים את פיתוח הקרקע בתוך שלוש שנים ולא קיבל אורכה לתקופה של עד שנתיים נוספות. הנוהל מוסיף וקובע כי ביטול הקצאה נתון לסמכות ראש העירייה או מי שראש העירייה האציל לו את סמכותו, וכי הביטול "כפוף לשימוע שייערך בפני
ראש העיר או מי שראש העיר הסמיכו לכך, לחוות דעת היועץ המשפטי לעירייה ולכללי המשפט המנהלי ובהם סבירות, חובת הנמקה וביקורת שיפוטית" (סעיף 46.9). ראש עיריית ירושלים הסמיך את מנכ"ל העירייה לעניין זה.


רקע עובדתי

3.
בשנת 1994 אישרה המשיבה הקצאה של מגרש לעמותת "בית יעקב", לשם הקמת מעון יום לילדים.

בשנת 1999 אישרה המשיבה הקצאה של מחצית מן הגג של מעון היום, שכאמור לעיל אמור היה להיבנות על ידי עמותת "בית יעקב" הנ"ל, לעמותת "כתר חיים"
(להלן: העותרת), שהעומד בראשה הוא הרב חיים אמסלם
(להלן: העותר), על מנת שתבנה בית כנסת עבור חבריה. על פי הנוהל שעמד בתוקפו באותה עת, מקום שהמדובר במקרקעין שהוקצו לצורך בניית בית כנסת, הייתה המשיבה מחכירה אותם למועצה הדתית וזו בתורה הייתה מחכירה אותם לעמותה שזכתה בהם. ואכן, בשנת 2000 נחתם חוזה חכירה בין המשיבה לבין המועצה הדתית ביחס למחצית הגג, ובשנת 2001 נכרת חוזה חכירה בין המועצה הדתית לבין העותרת, לשם הקמת בית הכנסת על גג מעון הילדים, לכשייבנה. בשנת 2002 קיבל הסכם החכירה אישור מאת שר הפנים, כנדרש.

לאחר שהכינה תכנית ובקשה להיתר בנייה, הגישה העותרת בקשה לקבלת היתר, והבקשה אושרה בשלהי 2004. ההיתר שניתן היה לבניית מעון יום ומעליו בית כנסת.

משניתן ההיתר, חתמה העותרת על הסכם לביצוע עבודות חפירה ודיפון של המגרש, והעבודות אף בוצעו בפועל ומומנו מכספיה, למרות שעל פי החלטת ההקצאה היה על עמותת "בית יעקב" לשאת ב- 55% מן העלות המשותפת.

4.
השנים נקפו ולא ניתן היה להתחיל בבנייה בשל התנהלותה של עמותת "בית יעקב", שסירבה לשתף פעולה עם העותרת, להשתתף בעלויות הבנייה ולהתחיל בבניית מעון היום. במשך כל אותן שנים הוארך תוקף ההקצאות לשתי העמותות, מתוך תקווה שניתן יהיה לקדם פתרון שיאפשר בנייה משותפת של המבנה. אולם פגישות שנערכו בין נציגי שתי העמותות הללו בחסות אנשי העירייה הסתיימו בכישלון.

רק במהלך 2013
בוטלה ההקצאה לעמותת "בית יעקב".

5.
כעולה מהחלטת ועדת ההקצאות המקצועית מ- 30.4.14 (נספח ה' לכתב התשובה), עוד קודם לביטול ההקצאה לעמותת "בית יעקב", זומנה גם העותרת לשימוע בנוגע למימוש הקצאתה שלה. ישיבת שימוע אחת התקיימה בינואר 2011. במהלכו ציין מנהל המנהלת למבני דת במשיבה, שעמותת "בית יעקב" היא שעיכבה את הבנייה. בסופו של דיון הוחלט שמחלקת הנכסים תבדוק אם ניתן לבצע בנייה משותפת ביחד עם עמותת "בית יעקב", וכי ככל שיימצא מתווה לבנייה משותפת ומיידית, בלוויית ערבויות מתאימות, יומלץ להאריך את תוקף ההקצאה. ככל שלא יימצא מתווה כאמור, יובאו שתי ההקצאות לביטול.

ישיבת השימוע השנייה התקיימה בדצמבר 2012. בישיבה זו דובר על האפשרות שהעותרת תבנה את שלד הקומה התחתונה במקום עמותת "בית יעקב" וכך תוכל לממש את ההקצאה שנועדה לה. הממונה על הנכסים הביע דעתו באותה ישיבה כי הוא סבור שיש לבטל את ההקצאה לעמותת "בית יעקב" וכי יש לשקול האם, בנסיבות אלה, מימוש ההקצאה של העותרת יתבצע כך שהיא תבנה את המעטפת של מעון היום והמשיבה תקצה אותו לגוף אחר, כפוף לשיפוי. גם מנהל האגף למבני ציבור שנכח באותה ישיבה התייחס לאפשרות זו. ההחלטה שהתקבלה בסופו של הדיון הייתה לבחון את מעמד ההקצאה של העותרת בנסיבות של ביטול ההקצאה לעמותת "בית יעקב".

בינואר 2013 חיווה היועץ המשפטי למשיבה כי ניתן לבטל את ההקצאה לעמותת "בית יעקב", וכך אכן נעשה.

6.
שימוע נוסף לעותרת קוים ביולי 2013. השימוע התנהל בפני
מנכ"ל המשיבה, בנוכחות היועץ המשפטי למשיבה, היועץ המשפטי למחלקת הנכסים והממונה על הנכסים.

בישיבת השימוע הציג ב"כ העותרת מסמכים התומכים בטענתה לפיה ברבות השנים השקיעה למעלה ממיליון ₪ בתכנון הבנייה ובביצוע עבודות החפירה במגרש. ב"כ העותרת חזר וטען כי האשם שבאי מימוש ההקצאה רובץ לפתחה של עמותת "בית יעקב", שאמורה הייתה לבנות את הקומה התחתונה של המבנה על מנת שהעותרת תוכל להקים מעליו את בית הכנסת וכי במהלך השנים נעשו מאמצים רבים על מנת לשכנע אותה עמותה לשתף פעולה, ללא הועיל.

ההחלטה שהתקבלה בשימוע מיולי 2013, אשר התבססה על הרושם שהתקבל כי העותרת אכן מתכוונת להקים את המבנה, לרבות שלד הקומה התחתונה במקום עמותת "בית יעקב", הייתה לקדם את המתווה עליו דובר עוד בשימוע הקודם, מדצמבר 2012, לקבוע לוחות זמנים ברורים להשלמת המבנה על ידי העותרת ולקבל ערבויות לביצועה. עוד הוחלט, כי על העותרת להשלים את כל ההליכים הדרושים לקבלת היתר בנייה מעודכן עד נובמבר 2013, על פי הוראות שתקבל מהאגף למבני ציבור ונכסים. בנוסף נקבע באותה החלטה, כי עם סיום הבנייה תמסור העותרת את החזקה בקומה התחתונה למשיבה ותדאג לרישום המבנה, על חשבונה, כבית משותף, כאשר הקומה התחתונה תירשם בבעלות המשיבה ואילו לגבי הקומה השנייה תירשם חכירה לטובת העותרת. המשיבה התחייבה כי לכשתקצה את הקומה התחתונה תדאג לשיפוי העותרת בגין הוצאות הבנייה, וכי השיפוי יהווה תנאי להקצאה. במסגרת אותה החלטה נדרשה העותרת להמציא התחייבות וערבות אישית של שניים ממנהליה בסכום של 350,000 ₪, בנוסח שיוכן על ידי היועץ המשפטי של המשיבה, וכל זאת על מנת להבטיח שיושקע כל הדרוש לשם בניית המבנה בהתאם להנחיות האגף למבני ציבור ולהיתר הבנייה, ועל מנת להבטיח את העברת החזקה בקומה התחתונה לידי המשיבה עם סיום בנייתה.

בנוסח ההתחייבות שהוכן על ידי היועץ המשפטי למשיבה נאמר בין היתר, כי ככל שהעותרת תשלים את כל ההליכים הנדרשים לקבלת היתר בנייה עד נובמבר 2013, תתכנס ועדת ההקצאות המקצועית על מנת לאשר פרק זמן נוסף של 24 חודשים להשלמת הבנייה.

מנגד הובהר באותה החלטה, כי היה ולא יושלמו ההליכים להוצאת היתר הבנייה עד נובמבר 2013 או לא תומצא ההתחייבות האמורה, יתקיים דיון בשאלת ביטול ההקצאה.

7.
ב- 17.9.13 פנה ב"כ העותרת למנכ"ל המשיבה, הודיע לו כי נציגי העותרת פעלו על פי המתווה שנקבע בהחלטת השימוע מיולי 2013, המציאו את ההתחייבויות ואת הערבויות הנדרשות והכינו תכניות בנייה שאושרו על ידי הממונה על נכסי המשיבה, אולם נתקלו
בסירובו של מנהל מנהלת מבני דת לחתום על הבקשה להיתר בנייה (חתימתו של זה נדרשת על פי נהלי המשיבה). נאמר להם כי הוא מבקש לערער על ההחלטה שהתקבלה במסגרת השימוע.

משנתבקש מנהל מנהלת מבני דת להסביר את עמדתו, טען כי ייתכן שלעותרת אין היום קהילת מתפללים, כי נראה שהעותרת נמכרה לציבור שונה, וכי כיוון שהמדובר בהקצאה ישנה שלא מומשה, יש לדעתו לבצע הליך הקצאה חדש.

בעקבות האמור, נדרשה העותרת להמציא חתימות מתפללים של 50 בתי אב, כנדרש בנוהל הקצאות. בסופו של דבר הוצגו חמישים חתימות כאלה, שאושרו על ידי מנהל מנהלת מבני דת. החשש שהעותרת נמכרה לציבור שונה התברר כלא נכון מן הבחינה העובדתית.

8.
אחר הדברים האלה, התכנסה ועדת ההקצאות המקצועית לדיון. בשל חשיבותה אביא כאן, כלשונה, את עמדת נציג היועץ המשפטי למשיבה, עו"ד ויניק, כפי שהיא מופיעה בגוף החלטת ועדת ההקצאות המקצועית מ- 30.4.14:

"באשר לצורך בהליך הקצאה חדש, הרי שעמדת הייעוץ המשפטי הינה שלאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה אין צורך בהליך הקצאה חדש וצריך לבצע את המתווה שאושר אצל מנכ"ל העירייה בחודש יולי 2013 למימוש ההקצאה ולקצוב מחדש את הזמן שנקבע בהתאם לעיכוב שנגרם בשל הבדיקות שבוצעו בעירייה.

הייעוץ המשפטי מפנה, בין היתר, לנימוקים הבאים:

מדובר בהקצאה מורכבת ובנסיבות מיוחדות.

העמותה לא יכלה לבנות את בית הכנסת ולממש את ההקצאה כל עוד עמותת "בית יעקב" לא בנתה את הקומה התחתונה של המבנה.

מימוש ההקצאה לא היה תלוי בעמותה אלא בצד שלישי שלא רק שלא מימש את ההקצאה שאושרה לו ואפשר לעמותה לממש את ההקצאה שאושרה לה, אלא שהוא אף סירב לשתף פעולה עם העמותה כדי לבנות את המבנה במשותף.

התנהלות העירייה במשך השנים, ובמיוחד בשלוש השנים האחרונות, מלמדת שהיא סברה שלא העמותה אשמה באי מימוש ההקצאה אלא עמותת "בית יעקב".

בסופו של עניין המליצו הגורמים המקצועיים לבטל דווקא את ההקצאה של עמותת "בית יעקב" ולא את ההקצאה של העמותה.

לאורך השנים ניתנו לעמותה הארכות למימוש הקצאה אם במפורש ואם במשתמע מהתנהלות העירייה.

לא הייתה כוונה לבטל את ההקצאה של העמותה.

התנהלות העירייה מלמדת דווקא על כוונה לאפשר לעמותה לממש את ההקצאה למרות חלוף הזמן מאז אישורה ועל הסכמה שהעמותה עדיין זקוקה להקצאה.

אי אפשר להתעלם מההחלטות בשימועים שנערכו בינואר 2011 ובדצמבר 2012, שניתן להבין מהן שהכוונה הייתה לאפשר לעמותה לממש את ההקצאה למרות שלא מימשה אותה במשך שנים.

ההחלטה שהתקבלה בשימוע שנערך אצל המנכ"ל ביולי 2013 אישרה למעשה את המתווה עליו דובר בשימוע שנערך לעמותה חודשים לפני כן אצל מנהל האגף למבני ציבור.

הממונה על נכסי העירייה שהשתתף בכל ההליכים והשימועים שנערכו לעמותה בעבר השתתף גם בשימוע שנערך אצל מנכ"ל העירייה בחודש יולי 2013 ותמך בהחלטה לאשר את המתווה עליו דובר בשימוע שנערך בדצמבר 2012.

בבדיקה נמצא שלעמותה יש קהילת מתפללים כנדרש בנוהל ההקצאות, כך שהצורך שלה בהקצאה שריר וקיים.

המתווה שאושר למימוש ההקצאה נכון וראוי בנסיבות העניין.

העמותה הסתמכה על התנהלות העירייה וההחלטות שהתקבלו בעניינה ושינתה את מצבה לרעה.

חזרה מהמתווה שאושר למימוש ההקצאה, בהיעדר סיבה ממשית לעשות זאת, עשוי לחשוף את העירייה לתביעה משפטית.

לא ניתן לצאת להליך הקצאה חדש ובכלל זה לבצע פרסום מחדש של המגרש כאשר ההקצאה שאושרה לעמותה מעולם לא בוטלה.

נראה שיהיה קשה להגן כעת על החלטה לביטול ההקצאה בהתחשב בהתנהלות העירייה לאורך השנים ובמיוחד בהתנהלותה בשנתיים האחרונות ובהחלטה שהתקבלה אצל מנכ"ל העירייה.

העירייה והציבור יצאו נשכרים כתוצאה מבניית מעון היום על ידי העמותה בהתאם למתווה שאושר"
.

נוכח כל אלה, קרי נסיבותיו המיוחדות של העניין, התנהלות העירייה וההחלטות שהתקבלו במרוצת השנים, ועמדת היועץ המשפטי, החליטה הוועדה המקצועית "לאשרר את המתווה שאושר בשימוע שהתקיים אצל מנכ"ל העירייה ביום 11.7.13". בשל העיכוב שחל לנוכח ההתנהלות שתוארה לעיל, האריכה הוועדה את המועד להשלמת ההליכים להוצאת היתר הבנייה עד 1.9.14.

9.
החלטת ועדת ההקצאות המקצועית הובאה לדיון לפני ועדת ההקצאות הציבורית. זו קיימה דיון ב- 22.5.14, ובמסגרתו החליטה להחזיר את העניין לדיון מחודש בוועדת ההקצאות המקצועית. הטעם לכך, שהמדובר בהקצאה ישנה ועל רקע הטענות כי אוכלוסיית השכונה התחלפה ויש צרכים אחרים. ועדת ההקצאות הציבורית הוסיפה בהחלטתה כי היא דוחה את החלטת ועדת ההקצאות המקצועית ומבקשת כי זו תדון באפשרות לפרסם את ההקצאה מחדש ולהחליט על גורל ההקצאה המקורית.

10.
בעקבות ההחלטה האמורה, התקיים ב- 16.6.14 דיון נוסף בוועדת ההקצאות המקצועית. בדיון חזר עו"ד ויניק על עמדת הייעוץ המשפטי, כפי שצוטטה לעיל בהחלטה מ- 30.4.14, ולפיה בהליך השימוע שהתקיים לפני מנכ"ל העירייה סוכם על מתווה לפיו תבנה העותרת את כל המבנה ותעביר לעירייה את החלק המיועד למעון יום. עו"ד ויניק הוסיף כי בעקבות הטענה שהעמותה נמכרה ושאין לה קהילת מתפללים נערכה בדיקה וממצאיה היו שקיימת קהילת מתפללים לפי דרישת הנוהל וכי אין ראיות לכך שהעמותה נמכרה. אלא שעו"ד מרחב, שעמדתו בהליך השימוע הייתה כי המתווה שהוצע הוא מתווה ראוי, שינה טעמו וטען כי ההקצאה אושרה לפני 15 שנים, כי יש סבירות לכך שהצרכים השתנו, וכי על כן הוא מציע לצאת בפרסום "ולראות אם יש צרכים חדשים בשכונה, או עמותות עם צורך גדול יותר". יוער, כי עו"ד מרחב שכיהן כיועץ המשפטי למשיבה במועד השימוע, מונה בפברואר 2014 לתפקיד מנכ"ל העירייה. בדיון נכח גם מנהל מנהלת מבני דת, שאינו חבר הוועדה. הלה הציע לצאת ב"פרסום אחד" (היינו בפרסום מקדים שלא על פי נוהל הקצאות, המחייב פרסום בשני עיתונים), והפנה לתקדים בעניינה של עמותה אחרת, "דרך אליעזר", שבעניינה נעשה פרסום חוזר לנוכח הזמן הרב שחלף, על מנת שהעמותה תתמודד ותוכיח את קיימותה ועל מנת לאפשר לעירייה לשקול את צעדיה היה וייפנו מבקשים ראויים יותר. בסופו של דיון, התקבלה ההחלטה הבאה:

"בשלב זה, לאור העובדה שההקצאה נעשתה במקור לפני כ- 15 שנה, ומאז התמשכו ההליכים מסיבות שונות, ולא נבחנו הצרכים העדכניים באזור ובשים לב להחלטת הוועדה המייעצת ולמקרים דומים (ע"ע עמותת "דרך אליעזר"), ראינו לנכון להחליט על פרסום אחד של המגרש, לצורך קבלת בקשות או התנגדויות, מצד עמותות המעוניינות להקים בית כנסת במגרש. נשוב ונדון בדברים לאחר קבלת הבקשות ו/או ההתנגדויות, ככל שתוגשנה.
נדגיש כי עמותת "כתר חיים"
לא תידרש להגיש בקשה נוספת ואין בפרסום עצמו, בשלב זה, כדי להביע דעה לעניין ביטול ההקצאה שניתנה ל"כתר חיים"
.

ההחלטה הובאה לאישור מועצת עיריית ירושלים, ואושרה בהחלטתה מ- 27.8.14. הודעה על כך נמסרה לב"כ העותרת ב- 16.9.14, ומכאן העתירה.



טענות העותרים

11.
לטענת העותרים, כל עוד לא בוטלה ההקצאה כדין לא רשאית הייתה המשיבה לפרסם את המגרש, בין כמיועד להקצאה ובין למטרה אחרת. בענייננו, לא זו בלבד שההקצאה לא בוטלה כדין, כי אם להיפך: בשימוע שנערך לעותרת במסגרת הליך ביטול הקצאה נקבע כי אין לבטלה. לעותרת ניתנה הזדמנות לתקן את הטעון תיקון והיא עמדה בדרישות שנקבעו בשימוע. משעמדה בדרישות, אין המשיבה רשאית עוד לנקוט הליך של ביטול ההקצאה ועליה ליתן לעותרת היתר בנייה לאלתר.

עוד נטען, כי הסכם החכירה שנחתם בשעתו עם העותרת, כמו גם החלטת השימוע, המשלימה אותו, מהווים התחייבות חוזית לכל דבר, ולפחות הבטחה מנהלית, והמשיבה אינה רשאית להתנער ממנה. משהתקבלה ההחלטה בהליך השימוע לאחר שהוצגו בפני
הגורם המוסמך כל העובדות הרלוונטיות, נתקבלו הסבריה של העמותה לפשר אי השלמת הבנייה, וניתנה לעותרת ארכה להשלים את התהליך על ידי הגשת בקשה להיתר בנייה והמצאת כתב התחייבות - דרישות שהעותרת עמדה בהן - מחויבת המשיבה להחלטה שנתקבלה.

בהקשר זה טוענים העותרים, כי התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין חזרה מהבטחה מנהלית אינם מתקיימים בענייננו. העותרת מוסיפה וטוענת כי הסתמכה על ההחלטה שהתקבלה במסגרת השימוע והוציאה כספים רבים על מנת לעמוד בדרישות שנתחייבה בהם.

לבסוף נטען, כי לא שיקולים ענייניים הם שהנחו את המשיבה בהחלטה נשוא העתירה, כי אם שיקולים זרים, פוליטיים, שעיקרם רצונם של גורמים בתנועת ש"ס לפגוע בעותר, שהשתייך בעבר לתנועה זו ואף כיהן כחבר כנסת מטעמה עד שהודח ממנה על רקע חילוקי דעות עם ראשיה.

טענות המשיבה

12.
המשיבה עומדת בתשובתה על הזמן הרב שחלף מעת שאושרה בשעתו ההקצאה ועד היום. לטענתה, משבוטלה ההקצאה לעמותת "בית יעקב" בסופו של דבר, הפכה ההקצאה שאושרה לעותרת לבלתי מציאותית, שכן לא ניתן לבנות בית כנסת על גג בניין שלא יקום. לפיכך זומנה גם העותרת לשימוע לשם ביטול ההקצאה. לטענת המשיבה, משמעות ההחלטה שהתקבלה בשימוע היא "השהיית" ההחלטה לביטול ההקצאה, לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר לעותרת להשלים בתוך זמן קצוב את ההליכים הנדרשים לקבלת היתר בנייה, כשהעותרת התחייבה לממן מכיסה את הקומה התחתונה ולמסור אותה לחזקת המשיבה.

עוד נטען, כי לאחר שהופץ פרוטוקול ישיבת השימוע הודיע מנהל מנהלת מבני דת (שלא נטל חלק בהליך השימוע) המכיר את הקהילות השונות שברחבי העיר ירושלים, כי קיים ספק באשר לקיומה של קהילת מתפללים בהיקף המצדיק הקצאת מקרקעי ציבור לעותרת. מידע זה הוא מידע מהותי, שלו הובא לידיעת מנכ"ל העירייה בעת השימוע, היה מחייב אותו לשקול את עמדתו באופן אחר ולקבל החלטה שונה. בנסיבות אלה לא נותרה למשיבה ברירה אלא לעצור את ההליך ולבדוק את הדברים לעומקם, ומשכך נמנעה מלחתום על הבקשה להיתר בנייה שהגישה העותרת.

המשיבה טוענת, כי הייתה מחויבת לפעול כפי שפעלה על מנת לוודא שההחלטה שהתקבלה נכונה, ומדגישה כי ההחלטה בשימוע כלל לא בוטלה כי אם הושהתה, על מנת שניתן יהיה לערוך בדיקה שמא קיימים היום צרכים אחרים בשכונה. המשיבה מוסיפה, כי קיים טעם סביר וענייני לשינוי ההחלטה שהתקבלה, שכן זו התבססה על מידע חסר והיא עלולה להיות מוטעית. בנסיבות אלה יש לאפשר לה לבדוק את הדברים לעומק, מה גם שהעותרת התקשתה להציג חתימות
מתפללים של 50 בתי אב לפחות. עוד טענה בהקשר זה, כי בעבור זמן כה רב ממועד אישור ההקצאה נדרשים טעמים מיוחדים מאוד להארכת תוקפה, וטעמים כאלה אינם מתקיימים כאשר העותרת הצליחה להציג אך את מספר המתפללים המינימאלי הנדרש לפי הנוהל ולא יותר מכך. לו ידעו עורכי השימוע במועד קבלת ההחלטה כי אין לעותרת קהילה גדולה דיה המצדיקה את הארכת תוקף ההקצאה, הייתה מקבלת החלטה שונה. המשיבה אינה חולקת על כך שהבדיקה צריכה הייתה להיעשות טרם קבלת החלטה בהליך השימוע, אולם אין בעובדה שלא נערכה בדיקה כאמור כדי לכבול את המשיבה להחלטה שהתקבלה על בסיס עובדתי חסר. לפיכך, רק לאחר סיום הבדיקה וקבלת תוצאותיה יוחלט אם לאפשר לעותרת להמשיך בהליך לקבלת היתר בנייה או שמא יש מקום להזמינה "להמשך הליך ביטול ההקצאה".

13.
יש להוסיף במקום זה, כי במהלך הדיון בעל פה הבהיר ב"כ המשיבה כי הליך הפרסום לא נועד לבדוק את "קיימות" העותרת, כלומר האם עומדת מאחוריה קהילה, שכן עניין זה הוסר מן הפרק עם המצאת 50 החתימות. תכלית הפרסום לבדוק את הצרכים בשטח. ככל שיימצא כי יש גופים בעלי צרכים גדולים מאלה של העותרת, יימשך הליך השימוע ויוחלט אם לבטל את ההקצאה. ב"כ המשיבה הסכים כי נעשו מספר טעויות בהליך נשוא העתירה, אולם לטענתו, ההחלטה שהתקבלה היא ההחלטה הראויה ביותר מן הבחינה הציבורית בעוד שהחלטת ועדת ההקצאות המקצועית התמקדה אך בהיבט המשפטי של הקושי לחזור מן ההחלטה שהתקבלה בשימוע. לטעמו, ההיבט הציבורי בעניין הנדון חשוב יותר, ולהיבט הזה נדרשה ועדת ההקצאות הציבורית, שראתה את הקושי שבהארכת תוקף ההקצאה בעבור 15 שנים ועבור קהילה שהתקשתה להציג יותר מן המינימום ההכרחי של מתפללים, הנדרש לפי הנוהל. המדובר בהקצאת משאב ציבורי יקר ונדיר, וגם אם נעשתה טעות יש לאפשר למשיבה לשוב ולהידרש לנתונים על מנת לתקנה.

14.
המשיבה סבורה כי נוהל ההקצאות אינו מונע ממנה מלקיים פרסום בטרם בוטלה הקצאה, ואין היא מוגבלת על פי הנוהל לסוג מסוים של החלטות אשר בסמכותה לקבל במסגרת הליך השימוע או לסוג הבדיקות שהיא רשאית לבצע בטרם תתקבל החלטה סופית בנוגע לביטול הקצאה. לדידה, "אחת השאלות החשובות שעל המשיבה לבחון במסגרת הליך של שימוע לביטול הקצאה שלא מומשה במשך שנים רבות הינה האם קיימת עדיין הצדקה להקצאה למרות חלוף הזמן". הדרך הטובה ביותר לבדיקת שאלה זו היא באמצעות פרסום לשם בירור הצרכים העדכניים באזור. יתרה מזאת, לטענתה, אין היא רשאית כלל לקבל החלטה שלא לבטל הקצאה שלא מומשה במשך שנים רבות מבלי שתוודא שקיימת עדיין הצדקה להקצאה. פרסום המגרש מהווה, אפוא, איזון אינטרסים ראוי, המביא בחשבון הן את עניינה של העותרת והן את האינטרס הציבורי. ככל שלא תוגשנה בקשות נוספות, או ככל שיימצא כי בקשות שהוגשו אינן מתאימות, "ניתן יהיה להמשיך בהליך השימוע מאותה נקודה בה הופסק ללא הליכים נוספים".

15.
ולבסוף מכחישה המשיבה בתוקף כי התנהלותה מונעת משיקולים זרים. ההיפך הוא הנכון. אלמלא התייחסותה העניינית לעותרת, לא הייתה מתקבלת ההחלטה להשהות את ביטול ההקצאה ולשקול מתן הזדמנות נוספת לעותרת לממשה.

טענות עמותת "יחווה דעת"

16.
יום לפני המועד שנקבע לדיון בעתירה, הגישה העמותה "יחווה דעת" בקשה להצטרף כמשיבה לעתירה. נעניתי לבקשה, בהינתן שהמדובר בעמותה שפנתה לפני כשלושה חודשים למשיבה בבקשה להקצות לה את הקרקע נשוא דיוננו. בימים האחרונים פנתה למשיבה על מנת לברר מדוע מתעכב הדיון בבקשה, ונענתה כי הוגשה העתירה הנדונה, שעודנה תלויה ועומדת בבית המשפט. ב"כ עמותת "יחווה דעת"
הסכים לטעון את טענותיו במהלך הדיון מבלי להגיש כתב תשובה, על מנת שלא לעכב את בירור העתירה. טענתו מתמצית בכך שהיה על המשיבה לבטל את ההקצאה לנוכח חלוף הזמן. ככל שהעותרת השקיעה משאבים, בין בחפירת המגרש ובין בהכנת הבקשה להיתר הבנייה, יהיה על המשיבה לשפותה, אולם אין בכך כדי להצדיק פגיעה בצרכי ציבור גדולים יותר.

דיון והכרעה

17.
כפי שאסביר להלן, הגעתי לכלל דעה כי דין העתירה להתקבל. משמעות הדבר שיש להשיב על מכונה את ההחלטה שהתקבלה בשימוע שנערך לעותרת ביולי 2013 ואשר אושררה בהחלטת ועדת ההקצאות המקצועית ב- 30.4.14.

18.
אכן, העותרת לא מימשה את ההקצאה בפרק הזמן הקבוע לכך בנוהל ההקצאות של משרד הפנים ובנוהל ההקצאות של המשיבה. עם זאת, המשיבה אינה חולקת על כך שאין לזקוף לחובת העותרת את חלוף הזמן וכי האשם רובץ לפתחה של עמותת "בית יעקב". כעולה מן העובדות, כל זמן שלא ביטלה המשיבה את ההקצאה לאותה עמותה, לא יכולה הייתה העותרת - שקידמה את מימוש הקצאתה עד לאותה נקודה בה אי שיתוף הפעולה של העמותה האחרת לא אפשר עוד התקדמות - לעשות דבר. מן הדיונים השונים שהובאו לעיל עולה בבירור כי כך ראו זאת הגורמים המוסמכים בזמן אמת, ואין המשיבה טוענת אחרת היום.

אם כך הדבר, משלא עתרה כנגד ההחלטה נשוא העתירה, אין יסוד לטענת "יחווה דעת" לפיה היה על המשיבה לבטל את ההקצאה.

19.
משהנחנו את הנדבך המתחייב להמשך הדיון, יש לברר האם ההחלטה שהתקבלה בסופו של הליך השימוע היא בבחינת הבטחה מנהלית מחייבת. ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה בחיוב, השאלה הבאה שתבורר היא האם רשאית הייתה הרשות לסטות ממנה.

20.
התנאים שנקבעו בפסיקה לזיהויה של החלטה מנהלית כמחייבת הם אלה:

"על מנת שהבטחתה של רשות תטיל עליה חובה משפטית לקיים את האמור בה, נדרש כי יתמלאו מספר תנאים: על נותן ההבטחה להיות בעל סמכות לתיתה
;
היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי
;
הוא בעל יכולת למלא אחריה
;
ואין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה (ראו למשל: בג"צ 135/75 סאי-טקס נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ל(1) 673, 676 (1975); בג"צ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, פ"ד נח(1) 694, 707-706 (2003) ...; בג"צ 9634/08 מועצה אזורית חוף השרון נ' שר הפנים, פסקה 28, (5.10.2009)). אכן, האינטרס הציבורי בדבר חופש פעולתה של הרשות מורה כי זו לא תיתפס על כל אמירה והתבטאות אלא רק על כאלה שנאמרו מתוך כוונה הדדית כי יוקנה להן תוקף משפטי מחייב (בג"צ 4915/00 רשת חברת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד נד(5) 451, 478-477 (2000)). מכלל זה ומן הרציונאל בדבר אי כבילת הרשות לאמירות שכל כולן רק "הצהרת כוונות כללית" (בג"צ 3978/06 מימוני נ' צה"ל, פסקה 14, (29.6.2008)), נגזר אחד מתנאי היסוד לשכלולה של הבטחה שלטונית – כי זו תהיה ברורה ומפורשת וכי תפרוס במדויק את טיב ההתחייבות ואת היקפה"
(בג"צ 5013/10 המועצה האזורית אשכול נ' ראש הממשלה, פסקה 6, (8.8.2011)).


עוד יש להוסיף, כי ככל שההבטחה בה מדובר היא הבטחה שניתנה כדין, עקרון ההגינות השלטונית מחייב כי הרשות תקיימה, וחובתה לעשות כן קיימת במנותק מן השאלה האם מקבל ההבטחה שינה את מצבו לרעה בעקבות ההבטחה (בג"צ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(2) 773 (1993); אלכס שטיין, "הבטחה מנהלית", משפטים יד(2) 255). הנטל להוכיח קיומה של הבטחה מנהלית - על הטוען לה (בג"צ 3978/06 מימוני הנ"ל). משהוכיח הטוען את קיומה של ההבטחה, הנטל על הרשות להוכיח צידוק חוקי לסטייה ממנה (בג"צ 250/78 אביוב נ' שר החקלאות, פ"ד לב(3) 724 (1978)).

21.
נחזור לענייננו.

כאמור לעיל, טענת המשיבה היא, שההחלטה שהתקבלה בשימוע משמעותה "השהיית" ההחלטה לביטול ההקצאה, לפנים משורת הדין, על מנת לאפשר לעותרת להשלים בתוך פרק זמן קצוב את ההליכים הנדרשים לקבלת היתר בנייה, כשהעותרת התחייבה לממן מכיסה את הקומה התחתונה ולמסור אותה לחזקת המשיבה.

22.
אין בידי לקבל טענה זו. ההחלטה שהתקבלה בשימוע משמעותה אחת: היה והעותרת תעמוד בתנאים שהוצבו בפני
ה, תקבל היתר בנייה. היה ולא תעמוד בהם, יובא העניין לדיון לשם ביטול ההקצאה. אין המדובר כלל בהחלטה "לפנים משורת הדין" אלא בהחלטה הנובעת מן הנסיבות המיוחדות שפורטו ברקע העובדתי, ואשר בעטיין סבר נציג היועץ המשפטי למשיבה, ובצדק סבר כך, כי לא ניתן יהיה להגן על החלטה של ביטול ההקצאה.

התנאים שהוצבו בפני
העותרת מנויים כולם בכתב ההתחייבות עליו חתמה. בין היתר נקבע בכתב ההתחייבות (נספח י"ד לעתירה), כי על העותרת להגיש בקשה לחידוש היתר הבנייה בתוך 30 יום ממועד השימוע; כי על העותרת לסיים עד נובמבר 2013 את כל ההליכים הנדרשים לשם הוצאת היתר בנייה על פי הנחיות האגף למבני ציבור ונכסים; כי עם סיום הבנייה יהיה על העותרת למסור לחזקת המשיבה את הקומה התחתונה במבנה ולטפל ברישומו, על חשבונה, כבית משותף כמו גם ברישום הבעלות בקומה התחתונה על שם המשיבה; וכי על העותרת להמציא את ההתחייבות האמורה וכן ערבות אישית של שניים ממנהליה בסכום של 350,000 ₪ לשם קיום התחייבויותיה אלה. המדובר בתנאים מפורטים, קונקרטיים, המהווים התחייבות מטעם העותרת כנגד התחייבות של המשיבה ליתן בידיה היתר בנייה ולהימנע מביטול ההקצאה. התנאים נוסחו על ידי היועץ המשפטי למשיבה, וניסוחם מלמד על כוונה ליתן להבטחה תוקף משפטי. אכן, התחייבות המשיבה מנוסחת כ"השהיית ההחלטה בדבר ביטול ההקצאה עד להשלמת התכנון ובניית המבנה", אולם משמעותה ברורה: עמידה בהתחייבויות שנטלה על עצמה העותרת תקנה לה זכות שההקצאה תיוותר בידיה ולא תבוטל. ובניסוח הפוך: ההימנעות מביטול ההקצאה מותנית בעמידה בתנאים שנקבעו לעותרת. ואכן בסעיף 3 לכתב ההתחייבות מצהירה העותרת כי היא מתחייבת לסיים את כל ההליכים הנדרשים להוצאת היתר הבנייה עד לחודש נובמבר 2013, וכי בכפוף לכך "תתכנס ועדת ההקצאות המקצועית כדי לדון בהארכת תקופת ההקצאה למשך פרק זמן נוסף של 24 חודשים לצורך השלמת הבנייה". בהמשך, בסעיף 9, מצהירה העותרת, כי ידוע לה שהפרת התחייבות מן ההתחייבויות שפורטו במבוא לכתב ההתחייבות עלולה להביא לביטול מיידי של ההקצאה. המדובר אם כך בהתחייבות קונקרטית, שניתן ללמוד מתוכנה כי נותן ההבטחה התכוון ליתן לה תוקף משפטי.

23.
כך גם אין חולק, כי השימוע התנהל בפני
הגורם המוסמך על פי הנוהל, כי הוא רשאי היה להגיע להחלטה אליה הגיע, וכי המשיבה בעלת יכולת למלא אחר התחייבותה.

24.
המשיבה אף אינה טוענת כי התנהלות הגורם המוסמך עובר למתן ההבטחה הייתה שלא כדין (ראו והשוו בג"צ 8634/08 אלחננוב נ' משטרת ישראל, פסקאות 26-25 (16.11.2010)). כפי שראינו, בעקבות ההסתייגות שהעלה מנהל מנהלת מבני דת, נערכו בירורים. הטענה כי העותרת אינה קיימת עוד במתכונתה המקורית התבררה כלא נכונה. אשר לקהילה העומדת מאחוריה וכעולה מן הנטען בעתירה, תחילה התבקשה העותרת להמציא רשימה של 50 מתפללים. היא עמדה בדרישה זו והמציאה רשימה הכוללת אף למעלה מן המספר הנדרש. לאחר מכן נאמר לה כי אין המשיבה מסתפקת ברשימת המתפללים שהומצאה, וכי על העותרת להמציא רשימה של 50 בתי אב הגרים בשכונה. המשיבה טוענת בהקשר זה כי רשימת המתפללים שהוצגה לראשונה כללה גם רווקים (להבדיל מבתי אב) וגם כאלה שאינם מתגוררים בשכונה. אולם בסופו של הליך הבירור הניחה העותרת את דעתה של ועדת ההקצאות המקצועית, לאחר שרשימת השמות נבדקה והתברר כי היא כוללת חתימות של 50 בתי אב המתגוררים בשכונה והמתפללים בבית הכנסת השייך לה. זו הייתה הדרישה שהופנתה לעותרת במסגרת הליך הבירור ובדרישה זו עמדה, על אף לחצים שהופעלו, לטענתה, על ידי אנשי ש"ס על מי מן המתפללים, על מנת שיימנעו מלחתום. כך נאמר בקשר לעניין זה בגוף ההחלטה מ- 30.4.14:

"כדי לוודא שלעמותה יש עדיין קהילת מתפללים נדרשו נציגיה להמציא חתימות מתפללים של חמישים בתי אב כנדרש בנוהל ההקצאות. בסופו של עניין הוצגו חמישים חתימות שאושרו ע"י הממונה על מבני דת והובהר שלעמותה יש קהילת מתפללים עפ"י דרישות הנוהל ואין מקום לבטל את ההקצאה והמתווה שאושר למימושה בשל כך שאין לה היום קהילת מתפללים"
.

ובמילים אחרות, ככל שנפלה טעות בהליך השימוע במובן זה שלא נבדק האם העותרת עומדת עדיין בדרישות הנוהל, טעות זו תוקנה על ידי הבירור. תוצאותיו העלו כי העותרת היא אותה עותרת וכי עומדת מאחוריה קהילת מתפללים בגודל המינימאלי המתחייב בנוהל.

המסקנה מכל אלה, שלפנינו הבטחה מנהלית שניתנה כדין, על ידי בעל הסמכות לתיתה, הייתה לנותן ההבטחה כוונה להקנות לה תוקף משפטי, והוא בעל יכולת למלא אחריה.

25.
המשיבה אינה כופרת בכל האמור לעיל, ואף מסכימה כי אין לפקפק בעצם קיומה של העותרת, לאחר שנבדקה רשימת המתפללים על פי הדרישה שהופנתה אליה לאחר השימוע. אלא שכאמור, טענת המשיבה עתה היא, שעליה לברר אם יש צרכים גדולים יותר מצרכי העותרת, היינו עליה לברר עתה האם קיימת לה הצדקה חוקית לשנותה או לבטלה. בעניין זה המסקנה אליה הגעתי היא שהמשיבה אינה רשאית לעשות כן. ההחלטה נשוא העתירה משמעותה הפרת ההתחייבות שניתנה לעותרת, ולפיה כנגד עמידה בהתחייבויות שהוטלו עליה, יינתן לה היתר בנייה וההקצאה תיוותר בידיה. ההחלטה אף אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות המשיבה לאורך השנים, במהלכן ראתה לשוב ולהאריך את תוקף ההקצאה. הטענה כי טרם הוחלט על ביטול ההקצאה וכי עתה מוטלת על המשיבה החובה לברר את צרכי הציבור בכללותו בטרם תתקבל החלטה סופית אינה יכולה לעמוד בנסיבות אלה. משעמדה העותרת בכל הדרישות שהופנו אליה, כולל הדרישה להראות רשימת מתפללים במספר שננקב, אין המשיבה יכולה להישמע עתה בטענה כי ייתכן שטעתה בשיקול דעתה וכי היה עליה להציב בפני
העותרת, עובר להחלטה בשימוע או אחריה, דרישת סף גבוהה יותר מבחינת כמות המתפללים, או לערוך בירורים משל עצמה בעניין זה. טעות בשיקול דעת מן הסוג המתואר, להבדיל מהחלטה שהתקבלה שלא כדין - למשל לו היה מתברר בדיעבד כי אין העותרת עומדת כלל בתנאי הנוהל - אינה בגדר צידוק חוקי לסטות מהבטחה מנהלית שניתנה כדין. אכן, משהועלה חשש שמא אין עומדת עוד קהילה מאחורי העותרת או שמא אין העותרת עצמה קיימת עוד במתכונתה המקורית, רשאית הייתה המשיבה לערוך בירור, גם בדיעבד, על מנת לוודא שהעותרת עומדת בדרישות הנוהל. משהוכח קיומה של קהילת מתפללים על פי הנדרש, ומשהתברר כי אין יסוד לחשד שמא אין עוד העותרת עצמה קיימת, הרי שעל פי ההחלטה בשימוע, בדיוק כפי שקבעה מאוחר יותר ועדת ההקצאות המקצועית, ממשיכה העותרת להיות בעלת ההקצאה. מסקנתי היא, אפוא, שגם אם סבורה עתה המשיבה כי ייתכן שטעתה בשיקול דעתה, אין להניח טעות זו לפתחה של העותרת, שכנגד התחייבותה לעמוד בתנאים השונים שפורטו, ניתנה בידה התחייבות ברורה וחד משמעית, למתן היתר בנייה ולהותרת ההקצאה בידיה.

ההחלטה בדבר הפרסום, שנועד על פי הטענה לבחון את צרכי הציבור בכללותם, עומדת אם כך בסתירה מהותית להתחייבות שניתנה בידי העותרת כתוצאה מהליך השימוע. כפי שנאמר לעיל, עצם קיומה של הבטחה מנהלית שניתנה כדין היא עילה לאכיפתה, במנותק מן השאלה האם שינה האזרח את מצבו לרעה. בענייננו נכונים הדברים על אחת כמה וכמה. לא זו בלבד שהעותרת השקיעה בעבר כ- 1.5 מיליון ש"ח מכספה לשם חפירת המגרש ולשם פעולות נדרשות אחרות, אלא שעתה שבה והשקיעה כספים רבים לשם הכנת תכנית בנייה מעודכנת. יצוין, כי העובדה שגם המשיבה מכירה בכך שיהיה עליה לשפות את העותרת על השקעותיה עד כה, היה ותבוטל ההקצאה (כעולה מן ההחלטה שהתקבלה ב- 30.4.14) מחזקת אף היא את המסקנה שהמדובר בהתחייבות מנהלית שלא קם צידוק חוקי לבטלה.

26.
על כל אלה אוסיף, כי גם אם אין המדובר בפרסום הפותח, באופן רשמי, הליך של תחרות בין גופים מעוניינים, משמעותו היא תחילתו של הליך כזה, העומד - על פי המסקנה אליה הגעתי - בסתירה מהותית להתחייבות שניתנה לעותרת. כאמור, החלטה על ביטול ההקצאה לא רק שלא התקבלה, כי אם נתקבלה ההחלטה ההפוכה: ההקצאה תיוותר בידי העותרת אם תעמוד בתנאים שהתחייבה להם. בנסיבות אלה, מסקנתי היא שפרסום המקרקעין עומד בסתירה להחלטה שהתקבלה, ואשר בנסיבות העניין אותה יש לקיים (ראו והשוו עת"מ (י-ם) 468/07 עמותת וזאת הברכה לתורה ולצדקה נ' עיריית ירושלים, 31.10.2007).

סוף דבר, העתירה מתקבלת. ההחלטה בדבר פרסום המגרש מתבטלת, וההחלטה שהתקבלה בשימוע ואושררה על ידי ועדת ההקצאות המקצועית ב- 30.4.14 מושבת על מכונה.

המשיבה תשלם לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

המזכירות
תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.






ניתן היום,
כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.
















עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 53041-09/14 עמותת "כתר חיים", הרב חיים אמסלם נ' עירית ירושלים, עמותת "יחווה דעת" (פורסם ב-ֽ 13/01/2015)