פסקי דין על בהא אלדין ביומי | פסקי דין על אליהו מרציאנו | פסקי דין על אילן מזרחי |

33070-01/13 תאמ     14/01/2015




תאמ 33070-01/13 בהא אלדין ביומי נ' אליהו מרציאנו, אילן מזרחי








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 33070-01-13 ביומי נ' מרציאנו ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו


תובע

בהא אלדין ביומי


נגד


נתבעים

1.אליהו מרציאנו
2.אילן מזרחי




פסק דין



זוהי תביעה לתשלום חוב בגין עבודות שביצע התובע עבור הנתבעים.

טענות התובע
1.
בחודש מרץ 2012 התקשר התובע בהסכם עם הנתבעים לביצוע עבודות גבס וצבע במתחם הפרויקט בחברת אינטל בהר חוצבים, וזאת כקבלן משנה. הנתבע 1 הינו הקבלן הראשי של הפרויקט והנתבע 2 הינו שותפו.
2.
התובע ביצע את כל עבודות השיפוצים שהוזמנו על ידי הנתבעים, ואלה שילמו לו את התמורה בגין ביצוע העבודות, בין היתר, בשיק ע"ס של 35,000 ₪, אשר נמשך על ידי הנתבע 1. מועד פירעונו של השיק היה ביום 30.6.12.
3.
התובע טוען כי הנתבעים רשמו את השיק לפקודת חברת "בנא מדיק בע"מ", כאשר השיק הינו "למוטב בלבד", תוך ניצול העובדה כי התובע אינו יודע עברית, וזאת מתוך כוונה לרמותו.

4.
כשבועיים לפני מועד פירעון השיק, פנה הנתבע 1 לתובע והודיע לו כי יש בחזקתו 25,000 ₪ במזומן, ואם התובע חפץ בכך הוא יכול לקבל את הסכום ולהשיב לנתבעים את השיק. התובע סירב להצעה והודיע כי יפקיד את השיק במועדו.
5.
בחלוף יומיים התקשר אדם, שהזדהה כשליח של הנתבע 1, וחזר על ההצעה, אך התובע השיב כי יפקיד את השיק במועד הפירעון.
6.
במועד פירעון השיק, הגיע התובע לבנק על מנת להפקידו, אך נאמר לו כי הדבר אינו אפשרי, שכן השיק הינו "למוטב בלבד". על כן פנה התובע לנתבעים והודיע להם כי לא ניתן להפקיד את השיק וכי רימו אותו משמסרו לו את השיק.
7.
בחודש אוגוסט 2012 פנה הנתבע 2 לתובע והודיע לו כי הוא מבקש לשלם לו סך של 30,000 ₪ על מנת לסגור את החשבון. הצדדים נפגשו, התובע מסר את השיק לנתבע 2, ומנשאל היכן הכסף, השיב כי יביאו בתוך שעה. הנתבע 2 לא הביא את הכסף. בחלוף יומיים הבטיח הנתבע 2 להביא את הכסף, אך לא קיים את הבטחותיו.
8.
מכאן התביעה לתשלום הסכום בסך של 35,000 ₪.


טענות הנתבעים
9.
ראשית, טוענים הנתבעים, כי כנגד הנתבע 2 ניתן צו פשיטת רגל ועל כן אין לנהל נגדו את ההליך. כמו כן, הנתבע 2 הינו עובד של הנתבע 1 ולא שותפו ועל כן האחריות אינה מוטלת עליו.
10.
הנתבעים טוענים, כי התובע קיבל את מלוא התמורה עבור העבודות שביצע בהתאם למוסכם בין הצדדים. בכל עת שביצע התובע עבודה, קיבל תשלום על אתר. את השיק נשוא התביעה קיבל התובע, לפי בקשתו, לפקודת "בנא מדיק בע"מ", לאחר שמסר לתובעים חשבונית מס שהוצאה על ידי חברה זו. הנתבעים מסרו את החשבונית לרואה החשבון שלהם על מנת שזה ירשום אותה בספרי החברה. אז התגלה כי החשבונית מזויפת.
11.
התובע פנה לנתבעים והודיע כי הוא מבקש את פרעון השיק במזומן, שכן הוא מתקשה בהפקדתו. הנתבעים השיבו לתובע בתשובות מתחמקות, שכן חששו מאיומיו של התובע, אשר איים להוציא דיבתו של הנתבע בחברת אינטל.
12.
עוד טוענים הנתבעים, כי התובע חתם על מסמך בו הוא מאשר כי קיבל מהנתבע 1 את כל הכספים המגיעים לו עבור העבודה באינטל "הר חוצבים", וכי אין לו תביעות בגין עבודה זו.

דיון והכרעה
13.
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע ביצע עבודות עבור הנתבעים במתחם הפרויקט של חברת אינטל בהר חוצבים. כך גם אין מחלוקת כי הנתבעים מסרו לתובע שיק ע"ס של 35,000 ₪, אשר מועד פירעונו הינו 30.6.12 לפקודת "בנא מדיק בע"מ." כן מוסכם, כי
שיק זה לא נפרע על ידי התובע וכי
התובע השיב את השיק לידי הנתבע 2.
14.
השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם שילמו הנתבעים לתובע את תמורת השיק או את מלוא חובם עבור העבודות אותן ביצע התובע.
15.
ראשית, אציין כי משמסרו הנתבעים לתובע שיק על סך של 35,000 ₪ כתשלום עבור ביצוע עבודות בפרוייקט, הרי שהתובע הציג ראיה לכאורה על קיומו של חוב, ועל כן עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח את טענתם כי תמורת השיק נפרעה או כי לא קיים חוב שבגינו נמסר השיק.
16.
התובע העיד כי במהלך עבודתו כקבלן משנה בפרוייקט, שילמו לו הנתבעים תמורה במזומן. כך, הנתבע 2 היה מוסר לו שיק והנתבע 1 היה פורט את השיק עבור התובע. כן העיד התובע, כי לא הוציא חשבוניות עבור הסכומים שקיבל מהנתבעים, וכי הבהיר מלכתחילה לנתבע 2 כי אינו מוציא חשבוניות כלל. כן ציין התובע בעדותו, כי גיסו מסר חשבוניות שונות לנתבעים עבור סכומים שונים.
17.
התובע אישר בעדותו כי קיבל מהנתבעים סך של 35,000 ₪ במזומן, אך טען כי נותר חוב בסך של 55,000 ₪ ובסופו של יום, סוכם בין הצדדים כי ישולם לתובע סך של 35,000 ₪ לסגירת החשבון הסופי. בגין סכום זה מסר הנתבע 2 לתובע את השיק.

18.
מנגד העיד הנתבע 1, כי התובע קיבל את מלוא התמורה, עוד לפני שנמסר לידיו השיק, וכי השיק נמסר לידי התובע בשל איומיו של התובע לשבור את התקרות האקוסטיות אותן בנה בפרוייקט. בהתאם לכך, ביקש מנהל העבודה בשם דרור לסיים את החשבון עם התובע, על מנת שהתובע "לא יעשה בלאגן".
19.
כן העיד הנתבע 2, כי מלוא התמורה עבור העבודות שולמה לתובע במזומן, וכאשר נפגשו הצדדים על מנת לסיים את החשבון, התובע הכחיש כי קיבל סכומים שונים, דרש סכום של 35,000 ₪, ואיים כי אם הסכום לא ישולם לידיו, ייפנה למנהל הכללי וייעשה "רעש" באינטל". על מנת לשמור על שקט תעשייתי נמסר לתובע שיק על סך של 35,000 ₪. בהמשך הצדדים נפגשו והתובע השיב לנתבע 2 את השיק, כי אמר שאינו רוצה לקבל כסף שאינו מגיע לו.


20.
לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים. ראשית, אציין כי עדותו של התובע היתה מהימנה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. מנגד גרסת הנתבעים, כי השיק נמסר לתובע רק בשל לחץ אותו הפעיל התובע על הנתבעים, אינה מופיעה בכתב הגנתם ועלתה לראשונה בדיון. כך בסעיף 3 לכתב ההגנה, שם מתוארות נסיבות מסירת השיק, לא מוזכר כי השיק נמסר לתובע אף כי לא היה קיים חוב. טענת האיומים שהפעיל התובע נזכרת בסעיף 5 לכתב ההגנה, שם נטען כי האיומים הופעלו לאחר שביקש התובע כי השיק ייפרע במזומן. בשום מקום בכתב ההגנה, לא הוזכר כי השיק הוצא מידי הנתבעים בשל לחץ וכפייה.
21.
זאת ועוד, גרסתו של התובע נתמכת בתמלול שיחות מוקלטות שניהל התובע עם הנתבעים. כך, משיחה שסומנה 000, שהתנהלה בין התובע לנתבע 2, עולה כי הנתבע 2 מודה בקיומו של חוב לתובע, וכי הבעיה בתשלום נובעת מכך שהתובע לא מסר חשבונית תקינה בגין השיק. כך בעמ' 2 שורה 18 – 20, מודה הנתבע 2 כי הבטיח להשיב לתובע את סכום השיק. בעמ' 3 שורות 1 – 2 אומר הנתבע 2 כי יבדוק איך אפשר להוציא את הכסף לתובע, ובהמשך אמר כי ידבר עם סוודי שיוציא חשבונית.
22.
גם בשיחה שהתנהלה בין התובע לבין הנתבע 1, שסומנה 0001, אמר הנתבע 1 לתובע כי בקרוב ייסגר העניין, וביקש מהתובע להשיג חשבונית טובה יותר. בעמ' 2 לתמליל ההקלטה בשורות 24 – 27, שואל התובע את הנתבע 1 האם מגיע לו כסף מהשיק בסך 35,000 ₪, והנתבע 1 משיב: "בטח שמגיע, מגיע", ומוסיף כי יש צורך לבדוק את עניין המע"מ.
בשיחה נוספת טוען הנתבע 1 כי בשלב זה אין לו כסף לשלם.

23.
מתמלול השיחות שצורף עולה, כי כל שהעלו הנתבעים הן טענות בעניין סכום החוב המגיע לתובע, וזאת בשל העדר חשבוניות ונושא המע"מ, שכן החשבונית שנמסרה בגין השיק לא היתה תקינה, אך אין טענה כי מלוא החוב שולם לתובע עובר למסירת השיק וכי התובע לא היה זכאי לקבלת השיק.


24.
טוענים הנתבעים, כי העובדה שהתובע השיב את השיק לידי הנתבע 2, מבלי לקבל תמורה עבורו במזומן, מלמדת כי לא היה קיים חוב כלפי התובע. אין בידי לקבל טענה זו. התובע הבהיר בעדותו כי השיק הושב לנתבע 2, הואיל ולא יכול היה לפרוע אותו שכן לא ניתן לפקודתו ונרשם עליו "למוטב בלבד", וכי סמך על הנתבע 2 שיישלם לו את תמורת השיק במזומן. גרסת התובע נתמכת בשיחה שנערכה בינו לבין הנתבע 2 (הקלטה מס' 000), בה אמר התובע לנתבע 2 כי מסר לו את השיק הואיל וסמך עליו.

25.
הנתבעים הציגו מסמך הנחזה להיראות בחתימת התובע בו הוא מאשר כי קיבל מ"אליעד" סך של 48,134 ₪ עבור עבודה באינטל הר חוצבים וכי הוא מאשר כי אין לו שום תביעה כנגד אינטל, עומרי ויצמן או אליעד. התובע טוען כי אינו חתום על מסך זה, ואכן השוואת בין החתימה המופיעה על המסמך לבין החתימה על תצהירו של התובע מגלה כי החתימות אינן דומות. זאת ועוד, האמור במסמך זה אינו מתיישב עם גרסת הנתבעים כי מלוא החוב לתובע הוא 35,000 ₪ בלבד, וכי זה שולם במלואו.



26.
לאור האמור, אני קובעת כי לא הוכח כי הנתבעים פרעו את החוב בגין ביצוע העבודות לתובע, וכי יש לדחות את גרסתם כי בעת מסירת השיק לתובע לא היה קיים חוב כלשהו וכי השיק נמסר לתובע מתוך לחץ וכפייה.
27.
אשר לטענת הנתבעים, כי התובע לא הוציא חשבוניות כדין ועל כן נגרם להם נזק, שכן לא ניתן היה לקזז את סכום המע"מ ששולם לתובע, הרי אף אם צודקים הנתבעים בטענתם, הרי שהם לא הוכיחו ולא פירטו את נזקם בעניין זה, ועל כן לא ניתן לקבל את טענתם.
28.
אעבור עתה לדון בטענת הנתבע 2 כי אין עילת תביעה נגדו, שכן אינו שותפו של הנתבע 1, אלא רק עובדו. טענה זו לא הוכחה בראיות כלשהן. כך, לא הוצגו למשל תלושי משכורת, מהן ניתן ללמוד כי הנתבע 2 הוא עובדו של הנתבע 1. אף מעדות הנתבעים עולה כי התנהלות התובע נעשתה מול הנתבע 2, כי הוא זה שמסר לתובע את השיק ואף קיבל ממנו את השיק חזרה ואף הוא זה שמולו נסגר החשבון. לפיכך, אני דוחה טענה זו.
29.
לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.6.12 ועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסכום של 885 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪.



ניתן היום,
כ"ג טבת תשע"ה, 14 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 33070-01/13 בהא אלדין ביומי נ' אליהו מרציאנו, אילן מזרחי (פורסם ב-ֽ 14/01/2015)