פסקי דין על ג'סטון לג'עלם | פסקי דין על אלי בן עמי | פסקי דין על עיריית חיפה- מחלקת הפיקוח | פסקי דין על תנופה שירותי ניהול ושכר |

18434-04/10 א     13/01/2015




א 18434-04/10 ג'סטון לג'עלם נ' אלי בן עמי, עיריית חיפה- מחלקת הפיקוח, תנופה שירותי ניהול ושכר בע"מ








בית משפט השלום בקריות



ת"א 18434-04-10 לג'עלם ואח' נ' בן עמי ואח'




בפני
כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

התובע
ג'סטון לג'עלם


נגד

הנתבעים
1. אלי בן עמי
2. עיריית חיפה- מחלקת הפיקוח
3. תנופה שירותי ניהול ושכר בע"מ



צדדי ג'
1. כח עצמה בע"מ (עיכוב הליכים)
2. הפניקס חב' לביטוח בע"מ (נמחקה)
3. מנורה חב' לביטוח בע"מ




פסק דין



בפני
י תביעה לפיצוי בגין חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: החוק).

הצדדים הסכימו להגיש סיכומים לצורך מתן פס"ד מנומק, שלא על דרך הפשרה ובמהלכו יתוחם סכום הפיצוי בין 0 ל- 50,000 ₪.
כל צד יוכל לטעון לגבי הוצאותיו, ככל שביהמ"ש יחליט שדין התביעה להתקבל ובשים לב להסכמה הדיונית, שבמהלכה טוענים הצדדים המעורבים שדין התביעה להידחות.
בנסיבות אלה, ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת ביהמ"ש, הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעות לצד ג'.

תביעתו של התובע הוגשה כנגד הנתבע מס' 1 אשר שימש כשומר מטעם הנתבעת מס' 3 שהינה חברת השמירה כאשר במהלך עבודתו עבד אצל עיריית חיפה היא הנתבעת מס' 2.

א.
סיכומי התובע:
1.
הרקע העובדתי העומד בבסיס התביעה, כפי שעולה מכתב התביעה ומתצהיר התובע: בתאריך 7.1.08 פנה התובע אל משרדי עיריית חיפה (להלן: "הנתבעת 1") על מנת לשלם תשלום קנס או על מנת לבצע בירור ביחס לתשלום שהיה צריך לבצע.

התובע (עולה וותיק מאתיופיה) פנה למח' פיקוח ברח' השומר 1 בחיפה ונתקל בשומר, מר אלי בן עמי
(להלן: "הנתבע") שקיבל את פניו לטענתו בקבלת פנים אלימה. לטענתו, פנה אליו במילים "תבוא בחוץ, אני אפרק אותך" ללא כל התגרות מצידו ולאחר שניסה לברר מחוץ לחדר ההמתנה מדוע הוא מתנהג אליו כך, החל הנתבע לתקוף אותו בביטויים ובמשפטים גזעניים, כגון: "אתם באתם מהג'ונגל", "תחזור מאיפה שבאת", "אתם מביאים רק מחלות",
כל זאת תוך כדי הנפת יד פוגעת ומזלזלת. נוכחים שהיו במקום ביקשו לסייע לתובע ובתוכם העד מר עופר עשטר אשר נכח במקום וניסה להגן על התובע תוך שהוא מציין כלפי הנתבע "לא תקבע מי יהיה במדינה הזו ומי לא".

התובע הוסיף, כי אחת הפקידות במקום הזעיקה את מנהלו של הנתבע שלפי מיטב ידיעתו של התובע היה המפקח והאחראי משמרת מטעם חברת השמירה (הנתבעת 3). מדובר במנהל שהגיע במיוחד מחדרה, ביקש מהנתבע את פרטיו האישיים ובסופו של דבר דרש ממנו להשאיר את המדים וללכת הביתה.


התובע הגיש תלונה על התנהגותו של הנתבע למשטרת חיפה ביום 7.1.08.


לטענת התובע הפלייתו לרעה עלתה רק בשל מוצאו וצבע עורו.
הנתבע ביקש לטענת התובע ממנו להרים ידיים ולבצע בדיקה גופנית והתובע הסכים לכך למרות שאחרים לא נדרשו לבצע בדיקה דומה.
התובע נדרש לטענתו לצאת החוצה מחדר ההמתנה ללא כל סיבה. מחוץ לחדר ההמתנה הותקף התובע בביטויים גזעניים על ידי הנתבע.
התובע טוען, כי מצלמות האבטחה שהיו מותקנות במקום יכלו להוכיח את היקף חומרת האלימות, ההשפלה והפגיעה בו, אך הנתבעת 1 עיריית חיפה טענה, כי במקום לא הותקנו מצלמות וזאת הגם שבכל משרדי ומתקני העיריות בחיפה מותקנות מצלמות אבטחה שכאלה.


התובע הגיש תביעה על הנזק הנפשי שנגרם עקב התנהגות הנתבע 1 וזאת עקב פגיעה בשמו הטוב על פי חוק איסור לשון הרע וללא הוכחת נזק וזאת כנגד כל אחד מהגופים המצוינים המעורבים בעניין.

2.
בסיכומיו מבהיר התובע, כי אין חולק על כך שהאירוע המתואר דלעיל התרחש אם כי כל צד מעניק לאירוע פרשנות כזו או אחרת כאשר כל אחד מהנתבעים מבקש למזער את חלקו באחריות כלפי התוקף, דהיינו כלפי הנתבע.


השעייתו של הנתבע
מתפקידו יש בה ללמד, כי היה אחראי לאלימות ולהשפלה כלפי התובע.

3.
מדובר בתובע אזרח ישראל בן העדה האתיופית שעלה ארצה בגיל 10 בערך לבדו במסגרת "מבצע משה" בשנת 1985. התובע עובד כמנחה קבוצות עצמאי וכמדריך נוער ובמועד האירוע שימש כרכז תעסוקה של עולי אתיופיה בחיפה.


לטענת התובע – היווה האירוע המתואר, אירוע קשה מנשוא וטראומה נפשית החרוטה בלבו ובנפשו אשר ספק אם תוכל אי פעם להגליד או להעלם.


לטענת התובע מעבר לאחריותו הישירה של הנתבע, אשר חומרת מעשיו והתנהגותו הוכחה, יש לייחס רשלנות עקיפה ו/או שילוחית לכל אחד מהנתבעים האחרים, דהיינו למעבידתו הנתבעת מס' 3 ולעיריית חיפה הנתבעת מס' 1 אשר על משרדיה שמר הנתבע.

4.
התובע מפרט פסיקה ענפה של פסקי דין שונים ובמהלכו חויבו גופים שונים לפצות על רקע הפליה או מוצא בסכומי כסף שונים.

ב.
סיכומי הנתבע מס' 1:
1.
הנתבע מבהיר, כי תביעתו של התובע נסבה בתחילה סביב דרישתו לפיצוי בגין נזק נפשי ומשלא הצליח להוכיח נזק נפשי כלשהו ולא הגיש חוו"ד רפואית מטעמו, ביטל את תביעתו לנזק נפשי ושינה את תביעתו לתביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק.

2.
הנתבע טוען כי העובדות המתוארות על ידי התובע בסיכומיו על יסוד כתב התביעה ותצהירו ותצהיר העד מטעמו אינן נכונות. לטענתו העובדות הן כדלקמן:

הנתבע שימש כמאבטח בחברת "כח עוצמה" שלימים שינתה את שמה ל"תנופה, שירותי ניהול וסחר בע"מ". ביום 7.1.08 הוצב כמאבטח בכניסה למשרדי העירייה בעיר חיפה וזאת באופן חד פעמי.

באותו יום הגיע התובע למשרדי העירייה והנתבע ערך לו בדיקה ביטחונית עם מכשיר המגנומטר ושאל אם יש ברשותו תעודה מזהה. בכך פעל על פי ההוראות וההנחיות ממעסיקיו.

לטענת הנתבע פנה לתובע בצורה מכובדת ובאופן אדיב.

התובע לא נענה לבקשותיו של הנתבע ונכנס למשרדי העירייה בצעקות ובהתפרעות דבר שהביא את הנתבע להזעיק את מפקח "כח עצמה" מר אלי דביר.

התובע לא הוכיח את תביעתו ולא הביא עד אחד אשר יתמוך בגרסתו.


הנתבע מכחיש את כל טענות התובע.

3.
הנתבע טוען, כי אין כאן משום איסור לשון הרע כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965.
לא היה כאן "פרסום" שנועד לפגוע.

4.
הנתבע טוען, כי התובע לא עמד בנטל הראיה על פי עודף מאזן הסתברות והרים את נטל השכנוע לא באמצעות תצהירו ולא באמצעות העד מטעמו.

לתובע מכל מקום לא נגרם כל נזק.
הוא לא הוכיח, כי הנתבע הפלה אותו מחמת גזע וארץ מוצא ובכך פגע גם כביכול בזכויות שלו.
הוא לא הוכיח את העוולה ומשכך יש לדחות את תביעתו.

ג.
סיכומי הנתבעת 1 – עיריית חיפה:

1.
הנתבעת עיריית חיפה טוענת, כי התובע לא הרים את נטל הראיה וכי לאור גרסתו של הנתבע אשר סותרת את גרסתו של התובע וכאשר גרסתו של התובע היא ללא תימוכין יש לדחות את התביעה.


הנתבעת 1 מבהירה, כי אין כל קשר בינה לבין הנתבע וכי לא היתה המעסיקה שלו. העירייה לא יודעת מי היא אותה חברת "תנופה" והיא לא העסיקה את שירותיה.

לא ברור מה העילה כלפיה שכן מעולם לא העסיקה את הנתבע וגם לא הכירה את המעסיקה של הנתבע (הנתבעת 3).

זאת ועוד גם אם ייקבע כי לעירייה יש קשר עם נתבע, הרי ביטוח אותו מחזיקה הנתבעת קובע כי "...נקבע למען הסר ספק כי חריג אחריות מקצועית בפוליסה איננו חל בכל הקשור לנזקי גוף לצד ג' כלשהו עד לסך של 250,000 ₪".

2.
העירייה מסבירה כי אינה מכירה כלל את התובע ואת הנתבעים הנוספים וכי העסיקה את
צד ג' 1 (כח עצמה בע"מ) לאחר שזו זכתה במכרז. לא היה לה כל דרך לדעת שהנתבע הוא אדם בעייתי והנ"ל לא הגיע מעולם לחצריה למעט אותו יום בו קרה האירוע.

מיד לאחר קרות האירוע, סילקה את הנתבע
והודיעה לצד ג' 1 כי לא תשלח את העובד אל חצריה.

3.
הנתבעת טוענת כי אינה מכירה את הנתבעת 3 דהיינו חברת השמירה או את הנתבע אך אם תיקבע אחריות של העירייה למעשיו של הנתבע, הרי שעשתה ביטוח ולא יתכן מצב בו לעירייה אשר יקבע כי העסיקה את נתבעת 3 אי אחריות על הנתבע אך לא ביטוח לגביו. לא היא זו שצריכה להודיע על חברת הביטוח ולמעשה נודע לה על האירוע רק עם הגשת כתב התביעה.


הנתבעת מפנה גם לכך שהפסיקה הנוגעת ללשון הרע מדברת על פרסום באמצעי תקשורת ולא על מריבות בין אנשים הגולשות לעיתים לגידופים וקללות. אם ייפסק פיצוי, יש לפסוק את הפיצוי הנמוך ביותר בשונה מפרסום באמצעי התקשורת.


עוד מפנה הנתבעת לכך כי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מתייחס לפרסום אשר נועד לבזות או להשפיל אדם אחר ואולם ברור שבמקרה זה לא עלה הדבר בידיו של הנתבע, כל אדם סביר אשר שמע את הקללות שהופנו לתובע, לא עברה במוחו המחשבה כי התובע הוא אדם שכזה. משכך אם יש לפצותו, יש לפצותו בצורה זעומה ביותר.

3.
סיכומי חברת ביטוח "מנורה" אשר הינה צד ג' 2 ואשר היתה המבטחת של צד ג' 1.


"מנורה" מצביעה על כך כי לא הוצגה כל ראייה המצביעה על כך, כי הנתבע היה עובד של חברת "כח ועוצמה בע"מ". מדובר בטענת "מנורה" במעשה תקיפה אותו ביצע הנתבע אשר אינו מכוסה בפוליסה. זאת ועוד, על מנת להקים חבות, היה על התובע הניזוק ו/או שולח ההודעה להוכיח, כי חברת השמירה אישררה את מעשה התקיפה ולא כך הוא, שכן בהתאם לכתבי הטענות הנתבע פוטר מיידית. מכל מקום חברת השמירה "כח עוצמה" נמצאת בהליכי פירוק. לטענת "מנורה" אין כאן כיסוי ביטוחי. הפוליסה אשר הוצאה, כפופה לפקודת הנזיקין וחלה במקרה של רשלנות המבוטח ומכסה אירוע תאונתי בלבד. עילות של אישור לשון הרע, אפליה בכניסה למקומות ציבוריים אינן מכוסות בפוליסה. במסגרת ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה ע"י עיריית חיפה לא הועלתה ולו טענה אחת כלפי "מנורה" המתייחסת להרחבה כלשהי בפוליסה המכסה את אחריותה של עיריית חיפה מכוח התחייבות חוזית כלשהי. חברת "כח עוצמה" גם לא הודיעה תוך זמן סביר על המקרה לחברת "מנורה". ככל שתוכח טענתו של התובע, כי הנתבע תקף אותו וגידף אותו מילולית, היה צריך להוכיח על מנת שיהיה כיסוי בפוליסה, כי "כח ועוצמה" אישררה את המעשה, דבר שלא הוכח כלל וכלל. להיפך, העובד פוטר. מכל מקום גם אם תוטל אחריות, היא רק מעבר לדמי ההשתתפות העצמית בסך 9,537 ₪.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, אני נותן בזאת את פסק דיני:

דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעים 1 ו- 3.
דין התביעה להידחות כנגד הנתבעת מס' 2 (עיריית חיפה).
דין ההודעה לצד שלישי מס' 3 (חב' הביטוח מנורה) להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני פוסק לתובע סך של 35,000 ₪ בצירוף 15% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן אגרת בימ"ש ראשונה ששולמה.

סכום זה ישולם ע"י הנתבעים 1 ו- 3 ביחד ו/או לחוד, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
התביעה כנגד הנתבעת 2 וצד ג' 3 תדחנה ללא צו להוצאות.

להלן נימוקי בימ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:
1.
בין התובע ובין הנתבע מס' 1 התגלעה מחלוקת עובדתית של ממש הנוגעת לנסיבות האירוע. התובע טוען כי נתקל בקבלת פנים אלימה, בהתגרות מילולית והותקף בביטויים ומשפטים גזעניים שהביאו לביזוי
ופגיעה בכבודו, העולה כדי "לשון הרע".

הנתבע מצידו טוען, כי לא היו דברים מעולם וכי פעל על פי כל ההנחיות, תוך התנהגות לתובע בצורה מכובדת ואדיבה.

התובע הוא זה שנכנס בהתפרעות ובהתפרצות ולא היה בהתנהגותו כל "פרסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע.

נכון הדבר שהתובע לא הביא עד פוזיטיבי שיכול היה לתמוך בכל היסודות העובדתיים של המקרה, אך התצהיר שצירף, של העד מטעמו – עופר אשטר, ואשר מציין במפורש בתצהירו כי ניסה להגן על התובע, תוך הפניית טענות כלפי הנתבע ("לא תקבע מי יהיה במדינה הזאת ומי לא") יש בו בכל זאת כדי ללמד על כך שהיה אירוע ואירוע שגרם לפגיעה בתובע.

גם העובדה שהמפקח מטעם הנתבעת 3, שהוזעק למקום, הזדרזה לפטר את הנתבע והגיבה כפי שהגיבה יש בה כדי לתמוך בטענות התובע וכמו כן התנהלותה של הנתבעת 2 – עיריית חיפה, אשר התובע והנתבע כלל לא מוכרים לה.

מכל מקום, התבוע הגיש מייד לאחר האירוע תלונה למשטרת חיפה והתרשמותי היא, מתוך המקרה ומתוך תיאור הדברים, כי אכן הופלה לרעה ללא הצדקה בשל מוצאו וצבע עורו.

משכך, אני קובע עובדתית כי הנתבע מס' 1 וכפועל יוצא מכך, הנתבעת 3 אשר העסיקה את הנתבע 1, אחראים לפיצוי בגין הפגיעה בתובע, העולה לכדי איסור לשון הרע, כמשמעו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965.

2.
לא מצאתי אחריות המונחת לפתחה של הנתבעת 2 או של חב' הביטוח מנורה, אשר ביטחה את חב' כוח האדם.

לגבי עיריית חיפה, לתובע טענות רבות שבתוכם הטענה שלא הצליחו להביא לידי המצאת צילום ממקום ההתרחשות בין השאר על רקע טענתה של העירייה כי לא הותקנו במקום מצלמות שכאלה.

אין באי התקנתם של מצלמות כדי ללמד על אחריותה של עיריית חיפה, אשר גם מבהירה בסיכומיה כי אינה מכירה כלל את התובע ואת הנתבעים הנוספים והעסיקה את צד ג' 1 (כוח עוצמה בע"מ), כאשר אינה מכירה כלל את הנתבעת 3, לאחר שזו זכתה במכרז ואין לה כל ידיעה על היותו של הנתבע אדם בעייתי, כאשר נודע לה הדבר דאגה לסלק אותו מחצריה.

חב' מנורה הסבירה היטב בסיכומיה כי אין כיסוי ביטוחי במקרה שכזה ואין לי אלא לחזור על עמדתה בהקשר זה.

3.
הנקודה הנוספת המצריכה בדיקה היא שאלת פיצויו של התובע.
כאמור, משהגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל נשאלת השאלה האם יש לפסוק לתובע את מלוא הסכום על פי חוק איסור לשון הרע, המאפשר פסיקה של עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
התובע מרבה לציין בסיכומיו את מידת ההשפלה שנגרמה לו, אבל יש לזכור, כי בהתחלה הגיש התובע את תביעתו כתביעה לפיצוי בגין נזק גוף, תוך טענה לנזק נפשי ובסופו של דבר, לאחר שלא הוגשה חוות דעת, התחלפה תביעתו בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע.
בסופו של דבר, אכן עבר התובע חוויה לא נעימה אבל חוויה זו בוודאי שלא לימדה על כך שהתובע הוא אותו אדם
שהנתבע ביקש לייחס לו, כאשר למעשה עיקר הביקורת של אדם סביר היתה מופנית כלפי הנתבע ולא כלפי היותו של התובע שכזה.
אני סבור שבנסיבות העניין, פסיקה של 35,000 ₪ מתוך 50,000 ₪ הינה פסיקה סבירה וראויה בנסיבות העניין ועל פי מה שהוצג לי.

על כן, דין התביעה להתקבל על פי האמור ב

פסק דין
זה ועל פי החיובים המצוינים בו.
ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

ניתן היום,
כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 18434-04/10 ג'סטון לג'עלם נ' אלי בן עמי, עיריית חיפה- מחלקת הפיקוח, תנופה שירותי ניהול ושכר בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/01/2015)