פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה | פסקי דין על נגד | פסקי דין על חברת נתיבי המפרץ ואח' |

44244-02/14 תאמ     11/01/2015




תאמ 44244-02/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, נגד, חברת נתיבי המפרץ בע"מ ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 44244-02-14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

נ' משרד התשתיות/מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
ד"ר פנינה נויבירט


תובעים

הפניקס חברה לביטוח בע"מ




נגד





נתבעת

נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ




נגד





צד ג'




1. חברת נתיבי המפרץ בע"מ






2. איילון חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


בפני
תביעה, אשר עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 17.7.13 בכביש שבין ים המלח וערד, בסמוך לצומת זוהר. במועד זה בוצעו בקטע הכביש האמור עבודות למניעת החלקה בכביש. רכב התובעת, אשר נסע על הכביש החליק, איבד שליטה, סטה מנתיבו, והתנגש בסלעים בצד הדרך .

הצדדים

התובעת הינה המבטחת של כלי רכב נושא מ.ר. 94-227-59 (להלן: "רכב התובעת"). התובעת פיצתה את המבוטח על הנזק שנגרם לו בעקבות התאונה, והגישה את התביעה כנגד
הנתבעת.

הנתבעת הינה חברה ממשלתית, אשר היתה האחראית על תחזוקת התשתיות במקום התאונה במועד התאונה.

הצד השלישי מס' 1 הינה חברה בע"מ, אשר ביצעה בכביש עבודות למניעת החלקה (להלן: "נתיבי המפרץ"). הצד השלישי מס' 2 הינה המבטחת של נתיבי המפרץ ושל הנתבעת בביטוח ראשוני לצד שלישי.

תמצית טענות התובעת

מטעם התובעת העידה הגב' אלכסנדרה קודרינה, אשר נהגה ברכב התובעת בעת התאונה (להלן: "הגב' קודרינה"). לטענתה, בשעות הלילה המאוחרות נסעה בעליה מכיוון ים המלח לערד, כאשר בנסיעה בעיקול איבדה שליטה על רכב התובעת, הרכב הסתחרר והתנגש בצלע הר בצידו השני של הכביש. לדבריה, לאחר התאונה התרשמה כי הכביש היה רטוב. הגב' קודרינה טענה, כי לא היה כל שילוט אזהרה בכניסה לכביש או לאורך הכביש. עוד טענה, כי דקות מספר לאחר האירוע חלפה על פניהם, בנסיעה איטית בירידה, המשאית ששטפה את הכביש. לדבריה העובדים במשאית סיפרו לה כי הם עובדים בכביש, אך סירבו לשתף עימה פעולה, נמנעו מלהושיט לה עזרה, והמשיכו בעבודתם.

עוד העיד מטעם התובעת מר דניס ויסוצקי, אשר נסע ביחד עם הגב' קודרינה ברכב התובעת בעת התאונה (להלן: "מר ויסוצקי"). לדבריו, כאשר נסעו על הכביש, בעיצומה של פניה קלה ימינה, החל רכב התובעת להחליק, הסתובב על צירו סיבוב של 180 מעלות, ולאחר מכן התנגש בהר. לאחר שיצאו מהרכב נוכחו כי הכביש רטוב. לדבריו הכביש היה ריק, בלי סימני זיהוי. מר ויסוצקי העיד, כי לאחר מכן ירדו עובדי הנתבעת עם משאית על מנת לראות מה קרה, לא הושיטו עזרה, וקראו למפקח, אשר אף הוא סירב לשתף פעולה. מר ויסוצקי טען, כי לא היה שילוט אזהרה על הכביש קודם לתאונה, וכי המשאית שביצעה השטיפה על הכביש נשאה השילוט עימה. הוא טען כי ראה השילוט על גבי המשאית כאשר זו ירדה לקראת רכב התובעת לאחר התאונה.

בנוסף העיד מר אבי קליין, הבעלים של רכב התובעת. לדבריו, זומן למקום על ידי עובדיו, הגב' קודרינה ומר ויסוצקי, והגיע לזירת האירוע כארבעים דקות לאחר התרחשות התאונה. מר קליין העיד, כי הגיע אל התאונה מכיוון ערד. הוא העיד, כי הכביש היה רטוב, וכי לא היה כל שילוט אזהרה במקום. לדבריו התעמת עם עובדי הנתבעת אשר היו במקום על כך שאין שילוט, והופנה למנהל העבודה. מנהל העבודה הסב את תשומת ליבו לשילוט שהונח בכניסה התחתונה לכביש, כקילומטר מהמקום בו התרחשה התאונה. מר קליין שיער, כי שילוט זה הונח במקום לאחר התאונה.


תמצית טענות הנתבעת

מטעם הנתבעת העיד מר אריה טאוב, מטעם הנהלת הפרוייקט (להלן: "מר טאוב"). לדבריו לא נכח במקום התאונה. מר טאוב אישר, כי נתיבי המפרץ ביצעה באותו יום עבודת ניקוי כביש במקום. לדבריו נתיבי המפרץ לא היתה יכולה להתחיל בעבודה ללא אישור מטעם הנהלת הפרויקט כי האתר בטוח, וזאת לאחר ששילוט ואמצעים בטיחותיים נמצאים בשלמותם. לדבריו לא ראה שילוט מותקן במקום, שכן לא נכח בזירת האירוע. עם זאת, טען, כי במקום נכח פקח שיטור, וכי עד לאישורו כי הכל תקין לא ניתן היה להתחיל במלאכת ניקוי הכביש.

תמצית טענות הצדדים השלישיים

מטעם הצדדים השלישיים העיד מר ויקטור קושיץ, עובד בבקרת איכות בעבודות שטיפה מטעם נתיבי המפרץ (להלן: "מר קושיץ"). לדבריו, היה צמוד לצוות שביצע את העבודות בכביש בעת האירוע. מר קושיץ טען, כי מלאכת שטיפת הכביש כרוכה בשטיפתו פעמיים. לטענתו, כאשר המשאית ירדה למטה נוכחו לראות את רכב התובעת שנתקע בתעלה בצד בעקבות החלקתו על הכביש. מר קושיץ העיד, כי הודיע לנתבעת ולנתיבי המפרץ על האירוע. מר קושיץ טען, כי לאחר מכונת השטיפה נוסעת ניידת ובה פקח תנועה ולאחר מכן עגלת חץ. לדבריו תפקיד פקח התנועה לוודא כי התמרורים מוצבים על פי התרשים המאושר. מר קושיץ טען, כי ביום האירוע בדק הפקח השטח ואישר תחילת העבודה. עוד טען, כי הפקח לא היה מאשר תחילת העבודה אם לא היה מונח שילוט במקום. הוא העריך, כי הגב' קודרינה לא הבחינה בתמרורים.

דיון

אין מחלוקת בין הצדדים, כי במועד התאונה התבצעו עבודות למניעת החלקה בכביש בו התרחשה התאונה. כמו כן אין הצדדים חלוקים על כך שהכביש היה רטוב בעקבות אותן עבודות. הצדדים מסכימים, כי בביצוע עבודות מסוג זה חלה חובת הצבת שילוט אזהרה. המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה האם היה שילוט אזהרה בכניסה לכביש בו בוצעו העבודות למניעת החלקה, כפי שטוענים הנתבעת והצדדים השלישיים, או שמא לא היה כל שילוט, כפי שטוענת התובעת. עוד חלוקים הצדדים בשאלת האחריות לתאונה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני
, השתכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסאות הנתבעת והצדדים השלישיים.
ד
יון והכרעה

נטל הראיה

סעיף 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

בתובענה

שהוגשה

על

נזק

והוכח

בה

שהנזק

נגרם

על

ידי

דבר

מסוכן, למעט

אש

או

חיה, או

על

ידי

שנמלט

דבר

העלול

לגרום

נזק

בהימלטו, וכי

הנתבע

היה

בעלו

של

הדבר

או

ממונה

עליו

או

תופש

הנכס

שמתוכו

נמלט

הדבר
-
על

הנתבע

הראיה

שלא

היתה

לגבי

הדבר

המסוכן

או

הנמלט

התרשלות

שיחוב

עליה
.

סעיף זה חל במקרה בו עסקינן בדבר העולה כדי "דבר מסוכן". מונח זה פורש בפסיקה, כדלקמן:

"בדרך סיכום יש לומר, שאם מחמת תכונותיו המיוחדות, כרוך סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה הרגילה שלשמה נועד, כך שעניין זה מחייב נקיטת מידה גדולה יותר של זהירות, אזי יהיה מקום לראותו בגדר הדברים שהם מסוכנים "מטבעם"" (
ע"פ 74/62,
81, 238 פישמן ואח' נ' היועץ המשפטי; היועץ המשפטי נ' גאון
,
פ"ד יז 1478 בעמ' 1506).


תנאי להחלת החזקה שבסעיף זה הינו, כי הנתבע ידע או היה חייב לדעת, על הסיכון הטמון בדבר שבחזקתו. בנוסף, היה עליו לצפות, כי כאשר יועבר אותו דבר לשימוש של אדם אחר, אשר אינו ער לסיכון הטמון בדבר, עשוי להיגרם נזק, ובלשון ביהמ"ש בע"א 241/89
ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי ואח'

, מ"ט (1), תשנ"ה (1995) 45, 59 (וכן ר' בעניין פישמן דלעיל, בעמ' 1494):

"הראציונאל העומד מאחורי העברת נטל השכנוע אל הנתבע, כשמדובר בדבר מסוכן, הוא, כי מעצם היות הדבר מסוכן נובע כי הבעלים, או הממונה על הדבר, צריכים לצפות את הנזק שיכול הדבר לגרום אם יבוא עמו במגע מי שאינו מודע לאופיו המסוכן, וחייבים הם להעמיד את המשתמש על הצורך בזהירות המיוחדת הנדרשת בשימוש או בטיפול באותו דבר. משום כך, רק אם יצליח הנתבע להוכיח כי עמד בחובת הזהירות המוטלת עליו להזהיר מפני הסכנה שבו, יגבר על החזקה כי התרשל".

קטע הכביש בו התבצעו עבודות ניקוי היה באחריותן של הנתבעת ונתיבי המפרץ ובשליטתן. קטע כביש זה היה חלק ומסוכן עקב העבודות למניעת החלקה שבוצעו בו, וחייב הצבת שילוט אזהרה לפני הכניסה אליו. כפי שיפורט להלן, הנתבעת ונתיבי המפרץ היו מודעות לביצוע העבודות בכביש, היו ערות לאופיו המסוכן ולחובת האזהרה מפני נסיעה בו. היה עליהן לצפות הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מנסיעה על הכביש המעוקל, בשעות לילה מאוחרות, על ידי מי שאינו מודע למצב הכביש. בנסיבות אלה, הנני מתרשמת, כי הנטל הוא על הנתבעת ועל הצדדים השלישיים להוכיח כי לא היתה התרשלות בכל הנוגע לביצוע העבודות בכביש במועד התאונה בכלל, וכי הוצבו שלטי אזהרה במקום כנדרש בפרט.

האחריות לתאונה

על פי טענת התובעת לא הוצב שילוט
אזהרה בכניסה בכביש בו בוצעו העבודות למניעת החלקה.

הגב' קודרינה, אשר עדותה הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, העידה באופן אמין וברור, כי נסעה בקטע כביש זה במהירות שלא עלתה על 60 קמ"ש קודם להתרחשות התאונה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 22, וכן עמ' 2 לפרוטוקול שורה 27). היא העידה, כי היא מכירה את הכביש, וכי היא נוסעת במקום מעל לשמונה שנים (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 21-22). היא טענה כי באזור התאונה הכביש חשוך, ללא תאורה ציבורית, ובלשונה (במענה לשאלה: "הייתה תאורה בכביש?"): "רק איפה שהכביש ישר יש תאורה. ברגע שעולים לכביש לערד אין תאורה. בסיבובים לא היתה תאורה. יש בהמשך תצפית לים המלח ושם יש תאורה. התצפית היא במרחק של 100 מטר בערך מהתאונה" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 12-14). מעבר לכך, הגב' קודרינה טענה שוב ושוב, כי לא היה כל שילוט אזהרה במקום, ובלשונה: "הם שמים 200-500 מטרים לפני העבודות את השלטים. במקרה הזה לא היה שום שלט בכביש. רק שלטים פניה לאילת ובהמשך לערד. זה שלט שקבוע שם המון שנים. לא היה שום שלט של עבודות" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 20-22).

מר ויסוצקי, אשר עדותו הובאה אף היא כתימוכין בגרסת התובעת, טען גם הוא, כי הגב' קודרינה לא נסעה במהירות גבוהה, וכי לא היה שילוט במקום (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 10). יתר על כן, מר ויסוצקי העיד, כי השילוט היחיד שראה היה השילוט על גבי המשאית שירדה לקראת רכב התובעת לאחר התאונה, ובלשונו: "לא. התימרור היחיד שראיתי היה על גבי המשאית שירדה לקראתנו לאחר התאונה" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 15).

הנתבעת והצדדים השלישיים אישרו, כי נתיבי המפרץ ביצעה עבודות למניעת החלקה במקום. זאת מכח מכרז 9/12 שהוציאה הנתבעת וחוזה מסגרת לביצוע עבודות אחזקה כוללות לעבודות שוטפות במרחב דרום מתאריך 1.7.13 שנחתם בין הנתבעת לבין נתיבי המפרץ. מסמכים אלה צורפו לכתבי הטענות מטעם הנתבעת והצדדים השלישיים. יתר על כן, הנתבעת והצדדים השלישיים הפנו ליומן העבודה מטעם נתיבי המפרץ, המתייחס ליום התאונה, והמעיד על ביצוע העבודה בפועל, ואשר צורף אף הוא לכתבי הטענות מטעמם. הצדדים השלישיים טענו, כי העבודות בכביש בוצעו רק לאחר שניתן היתר עבודה מס' 146173 לביצוע עבודות בדרך, אשר אושר על ידי רשות התמרור, מנהל הפרוייקט מטעם הנתבעת וגורמים אמונים במשטרת ישראל (להלן: "היתר העבודה"). עוד טענו, כי על פי סעיף 1 להיתר העבודה הציבה בכביש בו בוצעו העבודות תמרורים וסימוני איתות, בהתאם לתרשימים מס' 209-210 (להלן: "התרשימים") היתר העבודה והתרשימים צורפו לכתב ההגנה מטעם הצדדים השלישיים.

הנתבעת והצדדים השלישיים מיקדו טענותיהן בכך שנתיבי המפרץ לא היתה יכולה להתחיל בעבודות הניקוי אלמלא היתה מציבה שילוט האזהרה כנדרש וכמפורט בתרשימים. עם זאת, לא הוכחה הצבתו בפועל של שילוט אזהרה במקום.

מר טאוב, אשר עדותו הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעת, העיד על כך ששילוט האזהרה הינו תנאי לביצוע עבודת הניקוי בכביש, ובלשונו: "הנוהל הוא מבחינת הפיקוח נותנים אישור להתחלת עבודה רק לאחר שהשילוט והאמצעים בטיחותיים נמצאים בשלמותם. לא ניתן להתחיל עבודה אם חסר משהו" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 18-19). ברם מר טאוב אישר, כי לא נכח במקום, ובלשונו: "לא ראיתי את מקום התאונה עצמו" (שם, שורה 12), ולכן הודה, כי אינו יכול להעיד באופן וודאי כי כל אמצעי הבטיחות ננקטו כנדרש, ובלשונו: "אני קודם כל עייני לא ראו. יש מפקח בשטח. ברגע שחסר משהו מודיעים למפקח המפקח לא מאשר תחילת עבודה אם חסר משהו. בנתיבי ישראל יש מוקד אם חסר שילוט זה מדווח למוקד והוא מדווח למפקח" (שם, שורות 25-27).

מדבריו אלה של מר טאוב עולה, כי קיימים מקרים בהם יש חוסר בשילוט. על מקרים אלה מדווח למוקד, אשר מדווח למפקח. ברם מר טאוב לא יכול היה לאשר או לשלול חוסר בשילוט במקרה דנן. יתר על כן, מר טאוב לא הבהיר בעדותו מה אכן קורה במקרה של דיווח על חוסר בשילוט (הבהרה אותה סיפק לאחר מכן מר קושיץ, כמפורט להלן).

אף שהמפקח מטעם הנתבעת, אשר נכח במקום לדברי מר טאוב (שם, שורה 29), היה יכול לאשר האם אכן ננקטו כל אמצעי הזהירות כנדרש, ולהבהיר מה היה קורה במידה שהיה מתגלה חוסר בשילוט, נמנעה הנתבעת מהעדתו. הנימוק שסיפק מר טאוב להימנעות מזימון המפקח, בטענה שהוא אינו עובד הנתבעת עוד – אינו משכנע, זאת בפרט מאחר שפרטיו מצויים בידי הנתבעת, על פי עדות מר טאוב (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 2-4).

גם מר קושיץ, אשר עדותו הובאה כתימוכין בגרסת הצדדים השלישיים, טען, כי בדרך כלל מתבצעת העבודה תוך פיקוח תמידי של פקח התנועה, אשר מוודא כי תמרורי השילוט מוצבים בהתאם לתרשים המאושר, ובלשונו: "אנחנו עובדים בדרך כלל ככה: יש מכונת שטיפה אחרי זה נוסעת ניידת עם פקח תנועה ואחרי זה עגלת חץ, פקח התנועה בודק הצבת תמרורים על פי התרשים המאושר" (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 24-26). הוא אף טען, כי גם ביום התאונה נהגו במתכונת זו, ובלשונו: "וגם ביום הזה הוא בדק לפני עבודה הוא תמיד בודק ודיווח למוקד פקחים שהכל בסדר (שם, שורות 26-27).

עם זאת, מר קושיץ אישר, כי במקרה של חוסר בשילוט כנדרש, אין הפקח עוצר העבודות, כי אם מברר עם מנהל הפרוייקט מדוע יש חוסר בשילוט, ובלשונו: "אם יש ליקוי או חוסר תמרורים אז יש מוקד פקחים ומשם מתקשרים למנהל פרוייקט כדי לדעת למה זה ככה" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 28-29), ובהמשך: "אין לו (לפקח – פ.נ.) זכות לעצור עבודה. אבל הוא מודיע לעבודה שלו במקרה של חוסר" (שם, שורה 31). מר קושיץ הודה, למעשה, כי עשויים להתעורר מקרים בהם יש חוסר בשילוט, חרף הנוהל. עוד עולה מעדותו זו, כי במקרה של חוסר בשילוט אין בסמכות הפקח להפסיק העבודה, כך שעשוי להתרחש מצב בו עבודת הניקוי נמשכת אף שהתגלה חוסר בשילוט.

אמנם מר קושיץ העיד, כי במקרה זה לא היה חוסר בשילוט, ובלשונו: "במקרה זה לא היה חוסר. היה הכל תקין" (שם, שורות 31-32). הוא אף תיאר את השלטים שראה: "ראיתי משולש של עובדים בכביש ולאחר מכן הגבלת מהירות. בהתחלה למטה יש גם למעלה" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-11). ברם עדותו זו נלקחת בעירבון מוגבל. יש לזכור, כי מר קושיץ מועסק בידי נתיבי המפרץ וככזה הינו נוגע בדבר. למעלה מכך, העיד מר קושיץ, כי תפקידו בנתיבי המפרץ הינו פיקוח על איכות השטיפה, וכי אינו אחראי כלל על עניין בטיחות העבודה, ובלשונו: "אני רק בקרת איכות. אני לא אחראי על הצבת התמרורים" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 8-9), ובהמשך (במענה לשאלה: "מי מטעם החברה שלכם אחראי על הצבת תמרורים?"): "יש צוות בטיחות. שהוא גם מביא עגלת חץ וגם תמרורים" (שם, שורה 10, וכן ר' בעמ' 11, שורה 8). מר קושיץ אף טען, כי מאחר שאינו מעורב בענייני בטיחות והצבת שילוט נמנע ממתן עדות במשטרה, אף שנכח במקום, ובלשונו: "למה אני צריך למסור עדות. אני רק בודק איכות שטיפה. לא שייך לצוות שטיפה ולא שייך להצוות (צ"ל – "צוות" – פ.נ.) תמרורים" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 17-18). מטעם זה, טען מר קושיץ, סירב למסור את פרטיו לנוסעים ברכב התובעת, ובלשונו (במענה לשאלה: "למה חיכית שהמשטרה תבוא כדי לתת את הפרטים שלך?"): "חיכיתי לראות איך זה מסתיים ומה קרה בשטח. אני לא נתתי פרטים כי אני לא קשור לאירוע" (שם, שורות 5-6).

נוכח דבריו אלה של מר קושיץ תמוהה בחירת הצדדים השלישיים לזמן לעדות דווקא את מר קושיץ, והימנעותם מהעדת ראש צוות אחראי על אבטחה מטעם נתיבי המפרץ, עובד מעובדי צוות האבטחה מטעם נתיבי המפרץ, ומנהל האתר מטעמה – כל אלה היו יכולים לשפוך אור על הסוגיה הרבה מעבר למר קושיץ.

הנתבעת והצדדים השלישיים נמנעו מלהציג כל תיעוד של הצבת שלטי אזהרה במקום. התמונה האחת שהוצגה, בה נראית מכונת השטיפה כאשר מימינה ומשמאלה שלטי הגבלת מהירות ואיסור עקיפה, אינה מהווה ראיה מספקת להוכחת קיום שילוט במקום. תמונה זו צורפה ללא כל תאריך, ולא ניתן להסיק ממנה בבירור היכן צולמה ומתי. אין גם סימן מזהה על גבי מכונת השטיפה. יתר על כן, העובדה כי בתמונה מצולמים התמרורים משני צדי הכביש, כאשר בתווך מכונת השטיפה, עשויה לתמוך דווקא בעדותו של מר ויסוצקי מטעם התובעת, אשר טען, כי השילוט נייד, וכי המשאית ממשיכה לנסוע עם השילוט (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 24-25, עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 15). למעלה מן הצורך, מן הראוי ליתן הדעת לפערים בין התמרורים אותם תיאר מר קושיץ בעדותו, לבין התמרורים הנראים בתמונה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 10-14), המעמידים עדות מר קושיץ באור בעייתי.

נמצאנו למדים, כי גרסת התובעת נתמכת בעדות הגב' קודרינה ומר ויסוצקי, אשר נכחו בזירת התאונה, והמעידים כי לא ראו כל שילוט אזהרה בכניסה לכביש בו התרחשה התאונה. לעומת זאת, גרסאות הנתבעת והצדדים השלישיים נתמכות אך ורק בידי עדות מר טאוב שלא נכח במקום ועדות מר קושיץ, אשר אמנם הגיע לזירת התאונה לאחר התרחשותה, אך אינו אחראי לנושא הבטיחות בכביש. לעומת זאת לא זומנו עדים רלוונטיים, שנכחו במקום, ואשר היה באפשרותם להבהיר הסוגיה.

לאור האמור לעיל, הנני מתרשמת, כי לא הוכח כי אכן הוצב שילוט אזהרה. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת ועל נתיבי המפרץ, אשר התרשלו באי נקיטת אמצעי הבטיחות הנדרשים קודם לביצוע עבודת הניקוי בכביש
, ואשר סיכנו בכך את רכב התובעת וגרמו להחלקתו על גבי הכביש.

הגב' קודרינה העידה, כי נסעה במהירות 60 קמ"ש, וכי מאחר שהנסיעה מפותלת ומעוקלת, ממילא לא ניתן לנסוע בה במהירות גבוהה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 29). עדותה נתמכה בעדותו של מר ויסוצקי, אשר העיד אף הוא על סבירות מהירות נסיעתה. התרשמתי מאמינות עדותה. ברם אף שנסעה במהירות סבירה, היה
עליה להיות קשובה ודרוכה להתפתחויות בכביש. יתכן כי לו היתה נוקטת משנה זהירות, נוסעת באיטיות ובעירנות, בפרט בקטע כביש עקלקל וחשוך זה, היתה יכולה למנוע התאונה, או לכל הפחות לצמצם נזקיה.

לכן הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לחלק את האחריות בין המעורבים, באופן בו יישאו הנתבעת והצדדים השלישיים באחריות בשיעור של 90% ואילו הגב' קודרינה תישא באחריות בשיעור של 10%.

אחריות הצדדים השלישיים לשיפוי בגין נזקי התאונה

הנתבעת טענה, כי היא זכאית כי הצדדים השלישיים יפצו אותה באופן מלא בתשלום הסכום בו תחוייב בתובענה זו. זאת מאחר שלדבריה התאונה התרחשה באשמתה המכרעת של נתיבי המפרץ, אשר קטע הכביש בו בוצעה התאונה היה באחריותה במסגרת העבודות למניעת החלקה בכביש. הנתבעת הפנתה למכרז 9/12 מטעמה ולחוזה. לטענתה, במסגרת החוזה הוסכם מפורשות, כי האחריות בגין כל נזק שייגרם לצדדים שלישיים הנובעים מהשירותים שסיפקה נתיבי המפרץ תרבוץ לפתחה של נתיבי המפרץ. הנתבעת הפנתה לסעיף 18 לחוזה המחיל אחריות לנזקי גוף ורכוש על נתיבי המפרץ. כמו כן הפנתה הנתבעת לסעיף 21 לחוזה, אשר בו תניית שיפוי, לפיה פוטרת נתיבי המפרץ את הנתבעת מכל אבדן או נזק שבאחריותה כאמור בחוזה. עוד נקבע בתניית השיפוי, כי נתיבי המפרץ תהא אחראית כלפי כל צד שלישי לנזקים שייגרמו תוך כדי ביצוע החוזה ובקשר לביצועו, וכי היא מתחייבת כלפי הנתבעת להחזיר לה את הסכום שישולם על ידה, וזאת בכפוף לתניות המפורטות בסעיף. בכלל זה הפנתה הנתבעת לסעיף 21.6 לחוזה, מכוחו מתחייבת נתיבי המפרץ לפצות ולשפות הנתבעת על כל נזק וכנגד
כל תביעה או דרישה שתוגש בגין כל תאונה שנתיבי המפרץ אחראית לה. יתר על כן, טענה הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 22 לחוזה התחייבה נתיבי המפרץ לבטח לטובתה ולטובת הנתבעת את העבודות נשוא החוזה. הנתבעת טענה, כי העבודות בפרויקט אכן בוטחו על ידי נתיבי המפרץ בביטוח ראשוני באמצעות הצד השלישי מס' 2, וזאת מכח אישורי ביטוח אותם צירפה להודעה לצדדים שלישיים מטעמה.

הנתבעת הפנתה לסעיף 19 לחוזה, לפיו במקרה של אירוע נזק באתר במהלך ביצוע העבודות לפי החוזה, יהא הנטל על נתיבי המפרץ להוכיח, כי הנזק נגרם בנסיבות שאינן באחריותה. לטענתה, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה בדבר רשלנות הצדדים השלישיים. עוד טענה להחלת הכלל "הדבר מדבר בעדו", בנסיבות המקרה.

הצדדים השלישיים דחו את טענת הנתבעת משני טעמים. ראשית, טענו הצדדים השלישיים, כי הסיבה להתרחשות התאונה הינה התרשלותה של נהגת התובעת, וכי האחריות המלאה והבלעדית לתאונה רובצת לפתחה. שנית, טענו הצדדים השלישיים, כי נתיבי המפרץ נהגה כפי שכל קבלן סביר וזהיר אחר היה נוהג בנסיבות העניין, ובכלל זה נקטה בכל אמצעי הזהירות המתחייבים לשם מניעת תקלות.

בהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין דלעיל, ולאור הוראות סעיף 19 לחוזה, הנטל על נתיבי המפרץ להוכיח, כי הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה אינו נובע מהתרשלותה. הצדדים השלישיים לא הוכיחו, כי נתיבי המפרץ ביצעה העבודות כנדרש מכח החוזה והחוק. בכלל זה, לא הוכיחו הצדדים השלישיים, כי נתיבי המפרץ נקטה בכל אמצעי הזהירות כנדרש, ובפרט לא הוכחה הצבת שילוט האזהרה במקום. לפיכך אין בידי לקבל את טענות הצדדים השלישיים לפיהן האחריות לתאונה רובצת לפתחה של נהגת התובעת, ולפיהן הוכח כי נתיבי המפרץ נהגה בסבירות וכמקובל. למעלה מן הצורך, הצדדים השלישיים לא הוכיחו, כי במידה שאכן היתה נתיבי המפרץ נוהגת כפי שכל קבלן סביר וזהיר אחר היה נוהג בנסיבות העניין, היה בכך כדי לשחררה מהתחייבויותיה החוזיות כלפי הנתבעת, כנטען לעיל.

נתיבי המפרץ היא אשר ביצעה העבודות למניעת החלקה בכביש. לאור התחייבויותיה החוזיות בתניית שיפוי רחבה כלפי הנתבעת, ובהיעדר טענה מטעם הצדדים השלישיים לרשלנות של הנתבעת, או למחדל מטעמה, אשר יש בו כדי להגביל את חלותן של התחייבויותיה אלה, הנני מקבלת את טענת הנתבעת. לפיכך הנני פוסקת כי הצדדים השלישיים נושאים באחריות לשפות
הנתבעת בגין הסכומים שייפסקו כנגד
ה.

הנזק

התובעת צירפה חוות דעת שמאי, אשר בדק את רכב התובעת סמוך לאחר התאונה, וחוות הדעת לא נסתרה. התובעת הגישה התביעה על סכום הנזק הממשי, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו.

סוף דבר

הנני מקבלת התביעה וכן הנני מקבלת ההודעה לצדדים שלישיים במלואה.

לאור האמור תשלם הנתבעת לתובעת סך של 24,287 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה. שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

הצדדים השלישיים ישפו הנתבעת בגין מלא הסכומים שנפסקו.

התשלומים יבוצעו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום,
כ' טבת תשע"ה, 11 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.















תאמ בית משפט שלום 44244-02/14 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, נגד, חברת נתיבי המפרץ בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 11/01/2015)