פסקי דין על יוסי לוי | פסקי דין על עיריית צפת | פסקי דין על אילן שוחט - ראש עיריית צפת |

14277-10/14 סעש     18/01/2015




סעש 14277-10/14 יוסי לוי נ' עיריית צפת, אילן שוחט - ראש עיריית צפת








בית דין אזורי לעבודה בנצרת

סע"ש 14277-10-14




18 ינואר 2015

לפני:
כב' השופט ד"ר טל גולן
נציג
ציבור (עובדים) מר עזמי תחאוחו
נציג ציבור (מעסיקים) מר עזרא מועלם

התובע
:

יוסי לוי
ע"י ב"כ עו"ד תמיר סבאן



-

הנתבע

ים
:
1

.
עיריית צפת

ע"י ב"כ עו"ד אייל נון


2

.
אילן שוחט - ראש עיריית צפת
ע"י ב"כ עו"ד נתן פנץ

ה ח ל ט ה


1.
בפני
נו מונחת בקשת הנתבע 2, מר אילן שוחט (להלן: "הנתבע"), לסילוק התביעה כנגדו על הסף מחמת היעדר עילה, היעדר יריבות, היעדר סמכות עניינית והכרה בחסינותו כעובד ציבור.

רקע
2.
התובע, מר יוסי לוי
(להלן: "התובע") עבד בנתבעת 1, עיריית צפת
(להלן: "הנתבעת") החל משנת 2008, תחילה דרך חברת כוח-אדם, ולאחר מכן נקלט בשנת 2009 כעובד של הנתבעת. לאורך כל התקופה שימש התובע כנהגו האישי והמאבטח של הנתבע. ביום 31.7.2014 פוטר התובע מעבודתו.

3.
ביום 7.10.2014 הגיש התובע תובענה כנגד הנתבעים בדרישה לסעדים כספיים, כפועל יוצא מסיום עבודתו בעירייה, כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע כדין, פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הפרשי שעות נוספות, יתרת פדיון חופשה שנתית.

4.
בסעיף 129 לכתב התביעה ציין התובע כי "תביעה זו נחלקת בין הנתבעים כך שהנתבעת 1 מחויבת בתשלום מלוא כתב התביעה ואילו הנתבע 2 מחויב בתשלום הנזק הלא ממוני ובתשלום השעות הנוספות ביחד עם הנתבעת", וזאת בהמשך לטענותיו בסעיפים 117 ו-124 לכתב התביעה, ולפיהן כי הנתבע אחראי לסעדים אלה ביחד עם הנתבעת, ולאור טענת התובע כי הנתבע העסיק אותו בנסיעות ועבודות פרטיות, שלא היו חלק מתפקידו.

5.
ביום 10.12.2014, וטרם שהגיש כתב הגנה בתיק, הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה כנגדו על הסף (להלן: "הבקשה"). ביום 24.12.2014 הגיש התובע תגובה לבקשה שבנדון, וביום 15.12.2014 הגישה הנתבעת את עמדתה ביחס לבקשה. ביום 29.12.2014 הגיב הנתבע בקצרה לתגובת התובע.

6.
ביום 15.1.2015 נערך דיון בנוכחות הצדדים, אשר הוסיפו וטענו בעל-פה ביחס לבקשה.

7.
טיעוניו של הנתבע

א.
יש לסלק כנגדו את התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית והיעדר יריבות, שכן בין הנתבע, שהיה ראש עיריית צפת
בעת הרלוונטית לתביעה (ואף כיום), לבין התובע, מעולם לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, ומכאן כי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה.


ב.
התביעה כנגדו הוגשה בעילות נזיקיות-כספיות, המוחרגות במפורש מסמכות בית הדין.


ג.
עוד טוען הנתבע, כי כל מעשיו והחלטותיו ביחס לתובע נעשו במסגרת תפקידו השלטוני כעובד ציבור, ולפיכך בכל מקרה הרי שיש תחילה לדון בחסינותו מכוח סעיף 7 לפקודת הנזיקין.


ד.
לבסוף טוען הנתבע, כי התביעה כנגדו הוגשה בניגוד להוראות הדין, שכן כתב התביעה לא הומצא לידי היועץ המשפטי של הנתבעת.

8.
טיעוני התובע

א.
התובע מבקש לדחות את בקשת הנתבע לסילוק התביעה כנגדו על הסף. התובע מציין, כי תביעתו כנגד הנתבע מתבססת על הפרת חובת תום הלב של הנתבע כלפי התובע, וחוסר ההגינות שהפגין הנתבע כלפי התובע, כאשר במהלך היותו מנהלו האישי של התובע, הוא חרג באופן מובהק מסמכותו, כאשר ניצל את התובע לביצוע פעולות החורגות מתפקידו אצל הנתבעת.

ב.
בהתאם לפסיקה, בית הדין לעבודה מוסמך לדון בתביעות כנגד ראש עיר, שעילתן חוזיות, הפרת חובת תום הלב וההגינות, והפרת חובות מתחום המשפט המינהלי, וזאת חרף אי-קיום יחסי עובד-מעביד ישירים בין הצדדים.

ג.
לפי ההלכה, סילוק תביעה על הסף הינה פעולה חריגה ביותר, הנעשית כמוצא אחרון ובלית ברירה.

9.
טיעוני הנתבעת

הנתבעת הצטרפה בקצרה לעמדת הנתבע, וטענה, כפי שצוין בכתב ההגנה מטעמה, כי לתובע לא עומדת עילת תביעה כנגד הנתבע, וכי צירופו של הנתבע לתיק רק יסרבל את הדיון.

דיון והכרעה



טענות הנתבע לסילוק על הסף מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות

10.
על פי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.

11.
ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בע"ע 408/07 מדינת ישראל נ' כהן (ניתן ביום 13.2.2008):

"הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית' ".

טענת הנתבע להיעדר סמכות עניינית


12.
לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה שהוגשה כנגדו על הסף, שכן מעולם לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובע, ומשכך בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. בנוסף נטען, כי רכיבי הנזק שהתובע טוען שעל הנתבע לשאת בהם במשותף עם הנתבעת, הינם רכיבים לגביהם לבית הדין אין כלל סמכות עניינית, שכן המדובר בעילה נזיקית מובהקת.

13.
אין בידינו לקבל טענות אלו של הנתבע. העובדה כי לא התקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובע לבין הנתבע, אינה שוללת את סמכותו העניינית של בית הדין לדון בהליך זה.

14.
בית הדין הארצי לעבודה קבע בהלכת טרנר (ע"ע 655/06 טרנר נ' אטיאס, ניתן ביום 3.6.2007), כי עובד עיריה רשאי להגיש תביעה גם נגד ראש העיר בעילות מסויימות, וכי בית הדין לעבודה הוא הפורום המוסמך לדון בתביעה זו:

"הקביעה אם סכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנדון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין".

15.
ובהמשך נקבע עוד, כדלקמן:

"במקרה הנוכחי, מקום בו קיימת זיקה הדוקה בין עילת תביעה אישית נגד אורגן של המעביד כמו ראש העיר – הנוגעת ליחסי העבודה על כל הקשור והכרוך בהם – הפורום המוסמך והמתאים לדון בתביעה זו הוא בית הדין לעבודה".

16.
וכן נקבע כדלקמן:

"בית הדין מוסמך לדון בתביעות כנגד ראש העיר שעילתן דיני חוזים, הפרת חובת תום הלב וההגינות, הפרות מתחום המשפט המנהלי (כגון – חריגה מסמכות) וכל עילת תביעה שבמסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אילו היה מדובר בתביעה בין צדדים שהתקיימו ביניהם יחסי עובד – מעביד, ככל שהן קשורות לעבודתו ולסיום עבודתו של הגזבר בעירייה".

17.
הלכת טרנר אף יושמה על ידי בתי הדין האזוריים במקרים שונים. ראו למשל את הדוגמאות הבאות, בהן סירב בית הדין לסלק על הסף תביעה, שהוגשה על ידי עובדים/עובדים לשעבר כנגד בעלי תפקיד ברשויות מקומיות, לרבות העומדים בראש הרשות – ס"ע (ת"א) 17809-01-12 חרבי נ' מ.מ. אליכין (החלטה מיום 23.7.2014); בש"א (נצ') 1193/10 כץ נ' בדראן (החלטה מיום 11.3.2010); בש"א (ת"א) 7748/09 פורר נ' דבש (החלטה מיום 9.3.2010); בש"א (נצ') 4448/08 מימון נ' חניה (החלטה מיום 10.12.2008, שניתנה אף היא בעניינה של עיריית צפת
).

18.
למעשה, הקו הפסיקתי המאפיין את בתי הדין האזוריים, מאז מתן הלכת טרנר, הינו שלא לסלק על הסף תביעות כנגד העומדים בראש הרשות. לא מצאנו לנכון לחרוג מהלכת טרנר, המחייבת אותנו, ומהקו הפסיקתי שתואר כאמור לעיל, וזאת בהיעדר סיבה יוצאת דופן. כל זאת, משעה שטיעונים דומים לאלה שמעלה כאן הנתבע, נידונו למעשה במקרים דומים, ונדחו.

ודוק – גם העובדה כי משרתו של התובע היתה משרת אמון, אינה מבטלת את החובות שחבים כלפיו הנתבעים, לפי משפט העבודה, וככל שחובות אלה הופרו (ראו ע"ע (ארצי) 44309-05-11 להב נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 22.1.2013).

19.
באשר לטענתו של הנתבע, לפיה התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני הינה תביעה נזיקית אשר הוצאה מתחום סמכותו של בית הדין – הרי שבית הדין הארצי קבע, כי המבחן לקביעת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה הוא "עילת התביעה":
" אחד המבחנים לקביעת סמכות עניינית הוא מבחן העילה במובנה הרחב ... מספר קריטריונים נקבעו על מנת לבחון קיום סמכות עניינית לערכאה שיפוטית. האחד הוא בחינת הסמכות על פי הסעד המבוקש. הגישה במשך תקופה ארוכה הייתה שאם הסעד הוא בסמכותה של ערכאה מסוימת הרי שיש לאותה ערכאה סמכות עניינית... עם השנים התבסס דווקא הפן השני, הקריטריון השני, הוא זה הקובע סמכות על פי העילה, המהות, כקנה מידה עיקרי. בעיני קריטריון זה הוא החשוב מבין השניים.."
(ע"ע 259/05 א.מ חטיפי העמק נ' בן סאלים, ניתן ביום 26.4.2006).

20.
כלומר, בידי התובע הבחירה האם לבסס את תביעתו על עילת תביעה חוזית, או שמא על עילת תביעה נזיקית. כאשר מדובר בתביעה שעילתה הפרת חוזה עבודה, העובד יכול לתבוע גם פיצוי על נזק לא ממוני (ע"ע 687/05 גור נ' מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, ניתן ביום 15.11.2006), ויש לבחון האם עילת התביעה נובעת מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות במסגרת היחסים החוזיים שבין העובד והמעביד, או מזכויות וחובות שמקורן במשפט העבודה. במקרים אלו, ולהבדיל מעילות נזיקיות "טהורות", מוקנית הסמכות העניינית לבית הדין לעבודה (ראו גם דב"ע נה/283-3 מרגלית נ' פז חברת נפט בע"מ, פד"ע כט 264).

21.
בענייננו, ובכל הקשור לנתבע, המדובר בעילות אשר יסודן במערכת יחסי העבודה בין הצדדים, והנובעת מזכויות שמקורן במשפט העבודה וביחסים החוזיים שבין עובד למעביד (ראו דב"ע נג/144-3 מדינת ישראל נ' מצגר, פד"ע כו 563).

22.
לאור האמור, אין בידינו לקבל את הבקשה לסילוק התביעה מהטעמים שפורטו לעיל.

טענת החסינות

23.
סעיף 7א לפקודת הנזיקין, שעניינו "חסינות עובד הציבור", קובע כדלקמן:
"(א)
לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור
...".

24.
סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין, הדן ב"תובענה נגד עובד רשות ציבורית", קובע כדלקמן:
"(א)
הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.

(ב)
קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית.

(ג)
בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר."

25.
ההליכים לביצוע הוראות סעיפים 7א' – 7ג' לפקודת הנזיקין, הוסדרו בתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006, שהותקנו מכוח סעיף 7(ה)
לפקודה.

26.
ההסדר לעניין חסינותם של עובדי ציבור, נוסף לפקודת הנזיקין במסגרת תיקון 10 לפקודה שנכנס לתוקפו בשנת 2006. על הרציונל מאחורי הסדר זה ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק:
"...מוצע להרחיב את חסינותם של עובדי הציבור מנימוקים אלה: מוצדק להכיר במעמד המיוחד של עובדי הציבור מאחר שהם חשופים לסיכוני אחריות עקב אפשרות ההיזק הנרחבת של הרשות; עובדי הציבור חשופים ללחצים בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאלה, דבר העלול להשפיע על תפקודם ולשבש את פעילותה של הרשות הציבורית; מבחינת כושר הפיצוי המדינה או הרשות הציבורית היא בעלת המשאבים הכספיים ובעלת היכולת לפזר את הנזק, והתביעה האישית נגד עובד הציבור אינה מוסיפה דבר לנפגע...
עם זאת לא ניתן להסתפק רק בהקניית חסינות לעובדי הציבור ויש להשלים את ההסדר משני היבטים: הראשון, דאגה לכך שהנפגע מפעולת עובד הציבור יזכה לפיצוי, והשני, מניעת אדישות של עובד הציבור לדרך פעולתו, לאחר שהוסר החשש מפני תביעה אישית בנזיקין
".

(דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), תשס"ג-2002, ה"ח הממשלה תשס"ג, 134).

27.
החסינות היא הגנה שניתנת לעובד ציבור מפני תביעות, אולם היא הגנה יחסית. מחד ביקש החוק להעניק לעובדי הציבור הגנה דיונית (חסינות), אולם מאידך חסינות זו אינה מתקיימת במקרה שבו עובד הציבור היה אדיש לדרך פעולתו, או במקרה שהעובד התרשל באופן חמור ("בסטיה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור" –
סעיף 7ו לפקודה).

28.
כמו כן, בהתאם להוראות החוק, לא תעמוד לאותו עובד החסינות, אם יוכח כי פעל מתוך "כוונה לגרום לנזק", או מתוך "שוויון נפש'', כלומר, מתוך אטימות או אדישות, גם אם המעשה נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.

29.
מלשון סעיף 7א לפקודת הנזיקין עולה כי חסינות עובדי ציבור חלה ביחס לתובענות בגין "מעשה המקים אחריות בנזיקין". גם הסביבה החקיקתית של הסעיפים הנוגעים לחסינות עובדי ציבור מצביעה על כך שיש להחילם רק שעה שבפני
הערכאה המשפטית מונחת תובענה שיסודה בעוולה נזיקית. ראשית, הסעיפים מצויים בפקודת הנזיקין, שכשמה כן היא – עוסקת בנזיקין. שנית, הסעיפים העוסקים בחסינות עובדי ציבור מצויים בפרק ב' לפקודה, שכותרתו "זכויות וחבויות בנזיקין", וכאשר סעיף 3 שבו, שכותרת השוליים שלו היא "עוולה והזכות לתרופה" קובע כדלקמן:
"הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות, ובכפוף להוראות הפקודה – כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה".

30.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, כמו גם בחומר המצוי בפני
נו, החלטנו לדחות את טיעוני הנתבע, גם בהקשר זה.

31.
לעמדתנו, הסעיפים הנוגעים לחסינות עובדי ציבור יכולים לחול אך ורק באותן תובענות העוסקות בנזיקין, שעילותיהן יונקות מדיני הנזיקין, ואילו התובענה דנן, כעולה מכתב התביעה ומתגובת התובע לבקשה זו, מערבת עילות שביחסי העבודה ואשר מבוססות על משפט העבודה – גמול שעות נוספות ופיצוי לא ממוני. המדובר בעילות שאינן נזיקיות.

32.
בפרשת עיריית לוד התייחס בית הדין הארצי לשאלת תחולתה של החסינות על פי סעיף 7א לפקודת הנזיקין, בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה, וכך קבע:
"ככלל, בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתביעות שעילתן בפקודת הנזיקין,

פרט לעילות הנזיקיות שבסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודה, כמפורט בסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969. ככל שבאה עילת תביעה נזיקית, כגון בגין הפרת חובה חקוקה, בגדר סמכותו של בית הדין כאמור והתביעה מופנית גם נגד עובד הציבור, יש מקום לבחון את שאלת חסינותו על-פי סעיף 7 לפקודה. כל זאת, ככל שהבקשה ונסיבות הענין עונות על דרישות הדין, ובכפוף לכך שכתב התביעה מלכתחילה מגלה עילת תביעה נזיקית נגד עובד הציבור מושא בקשת החסינות.
לגבי עילות תביעה שאינן נזיקיות, המקימות חבות אישית, בין מכוח הוראת דין מפורשת ובין מכוח פסיקה, במקרים אלו אין תחולה ישירה לסעיף 7 לפקודת הנזיקין

לענין חסינות עובד ציבור

"

(

בר"ע (ארצי) 30147-09-13
עיריית לוד נ' בן בשט
, ניתן ביום 11.11.2013. דגשים לא במקור. ראו גם
צ"ו (ב"ש) 47869-06-11 יפרח נ' מ.א. שדות נגב
, החלטה מיום 14.5.2012).

33.
ודוק – גם אם היינו מקבלים את עמדת הנתבע, ולפיה כי המדובר בעילות נזיקיות מובהקות, הרי שטרם שייקבע האם עומדת לנתבע חסינות, עליו להוכיח כי המעשים שעשה, נעשו במסגרת תפקידו השלטוני ובהנחה שכך – עדיין יש צורך להכריע בשאלה אם פעולותיו אלה נעשו "ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו", כאמור בסעיף 7א לפקודה, מעשים המאיינים את תנאי החסינות.

34.
מטבע הדברים, הצדדים חלוקים בדעותיהם, גם בנקודה זו – בעוד שהתובע טוען כי מעשיו ופעולותיו של הנתבע, ובכל הקשור לעילות התביעה שהוגשו כנגדו, נעשו שלא במסגרת תפקידו של הנתבע כראש עיריית צפת
, הרי שהנתבע טוען כי כל מעשיו והחלטותיו ביחס לתובע נעשו אך ורק במסגרת יחסי עובד-מעביד, ומשיקולים ענייניים ורלוונטיים.

35.
לעמדתנו, השאלה האם מעשיו של הנתבע, ככל שנעשו, הינם "מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו", הינה שאלה עובדתית שנדרשת בה הכרעה במסגרת התובענה עצמה, ולא ניתן בשלב מקדמי זה להכריע בה כשאלה מקדמית.

לתוצאה דומה בהקשר זה, ראו הדברים הבאים: "לצורך

דיון

בשאלה

האם המבקש

פעל

בזדון

או

שפעל

במסגרת

תפקידו, הריני

סבור

כי

נדרש

לשמוע ראיות

בתיק

בכדי

להגיע

לחקר

האמת

באשר

לטענות

הצדדים

בסוגיה

זו, ותוצאה

זו

הינה

עדיפה

בעיני

על

פני

מחיקת

התובענה

בעודה

באיבה"
(ס"ע (ב"ש) 11974-01-12 קרינאוי נ' אלהוזייל, החלטה מיום 13.5.2012).

36.
ראו בהקשר זה גם הבהרת ב"כ הנתבע, בדיון שנערך ביום 15.1.2015 בפני
בית הדין, ולפיה כי השאלה העומדת בפני
בית הדין בעת הגשת בקשה לסילוק על הסף הינה "משפטית בלבד" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 6 – 7). משמע – לא ניתן לסלק על הסף תביעה, ובוודאי בשלב מקדמי זה, כאשר ישנה מחלוקת עובדתית.

37.
ודוק – בשלב זה של ההליך, בית הדין כלל לא דן בנכונותן של טענות התובע כנגד מי מהנתבעים, ובכלל זה לגבי הנתבע, שכן הכרעה בטענות אלה טעונה שמיעת ראיות, ולא ניתן להכריע בהן בשלב המקדמי בו אנו נמצאים. קרי, אין באמור לעיל כדי להצביע, שטענותיו של התובע הינן נכונות, אלא שנדרשת בהן הכרעה עובדתית, לכאן או לכאן.

38.
עוד טוען הנתבע, כי התובע לא עשה את הצעד הבסיסי והראשון המתחייב על פי חוק, משלא העביר עותק מהתביעה ליועץ המשפטי של הנתבעת.

39.
תקנה 2 לתקנות הנזיקין קובעת כדלקמן:
"2.
(א)
.....
(ב)
הוגשה תובענה נגד עובד ציבור שהוא עובד רשות ציבורית, כאמור בסעיף 7ג לפקודה, יודיע התובע על הגשתה ליועץ המשפטי של הרשות הציבורית; העתק כתב התביעה יצורף להודעה.
(ג)
הודעה לפי תקנת משנה (א) או (ב) תהא ערוכה לפי טופס 1 שבתוספת"
.

40.
מטרת התקנה הינה עדכון הרשות הציבורית בנוגע להגשת תביעה כנגד עובד ציבור אשר עובד בה, ומתן אפשרות לרשות להגיש בקשה לפיה בית הדין יכיר בחסינות העומדת לעובד ציבור לפי סעיף 7 לפקודת הנזיקין.

41.
ראוי להדגיש, כי הבקשה להכרת בחסינות אינה עומדת רק לרשות הציבורית אלא עומדת גם לעובד הציבור עצמו, אשר רשאי אף הוא להגיש בקשה להכרה בחסינות, כאשר הוא נתבע על מעשה שעשה בהיותו עובד ציבור, וזאת כפי שנקבע בתקנה 9 לתקנות:
"9.
בקשת רשות ציבורית או עובד רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית, לפי הענין; העתק הבקשה יומצא לבעלי הדין".

42.

אכן בענייננו, התובע לא הוכיח שהוא המציא העתק של כתב התביעה ליועץ המשפטי של הנתבעת, אולם עם זאת לא מצאנו למחוק את התביעה בשל כך.

43.
ראשית, מטרת התקנה הינה להביא לידיעת היועץ המשפטי של הרשות, כי הוגשה תביעה כנגד עובד ציבור, כך שיוכל לשקול האם ישנה אפשרות לפנות לבית המשפט לצורך הגשת בקשת חסינות. במקרה שלפנינו, משעה הרשות עצמה נתבעה ביחד עם הנתבע, אין ספק כי הלשכה המשפטית של הנתבעת מיוּדעת בדבר הגשת התביעה כנגד הנתבע.

44.
לא למותר להעיר עוד, כי אישורו של היועץ המשפטי של הנתבעת, למתן הודעת חסינות, ואשר צורף לבקשה לסילוק על הסף מטעם הנתבע (מכתבו של עו"ד יגאל טרבלסי, שאינו נושא תאריך), אף אינו עומד לכאורה בתנאים הנקובים בתקנה 9 שצוטטה לעיל.

45.
ראשית, בקשת החסינות לא הוגשה "בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית", ואף לא נתמכה בתצהיר. מעבר לכך, במכתבו של עו"ד טרבלסי צוין כי מתקיימים תנאי החסינות בקשר "לעילות הרשלנות ובקשר לעילה של אי תשלום שעות נוספות בכתב התביעה אשר הוגש כנגד ראש עיריית צפת
, מר אילן שוחט, בתיק זה". אולם כזכור, התובע לא תבע את הנתבע בעילת רשלנות, כי אם "בתשלום הנזק הלא ממוני ובתשלום השעות הנוספות ביחד עם הנתבעת".
46.
נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להכיר בחסינות הנתבע כעובד ציבור, נדחית בשלב זה.

סיכום

47.
בקשת הנתבע לסילוק התביעה בהיעדר סמכות עניינית ובשל הכרה בחסינות, נדחית.

48.
נוכח התוצאה דלעיל, יישא הנתבע בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

49.
הוראות לגבי המשך ההליך – הנתבע יגיש כתב הגנה עד ליום 18.2.2015. הצדדים מוזמנים לדיון מוקדם שייערך ביום 23.3.2015 בשעה 12.30.

50.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מיום קבלתה.

51.
מזכירות – למעקב הגשת כתב הגנה ביום 19.2.2015.


ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ה
(
18 ינואר 2015), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.







נציג ציבור (עובדים)

ד"ר טל גולן
, שופט

נציג ציבור (מעסיקים)







סעש בית דין אזורי לעבודה 14277-10/14 יוסי לוי נ' עיריית צפת, אילן שוחט - ראש עיריית צפת (פורסם ב-ֽ 18/01/2015)