פסקי דין על כהן נסים דפנה | פסקי דין על ניסים איתמר | פסקי דין על הראל חברה לביטוח | פסקי דין על כהן שרון ואח' |

2571/05 א     01/02/2015




א 2571/05 כהן נסים דפנה נ' ניסים איתמר, הראל חברה לביטוח בע"מ, כהן שרון ואח'








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2571/05 כהן ניסים דפנה נ' נסים איתמר ואח'
ת"א 13724/06

כהן נסים דפנה
נ' כהן שרון ואח'





בפני

כב' השופטת
מירית פורר



תובעת

כהן נסים דפנה

נגד


נתבעים

1.

ניסים איתמר

2. הראל חברה לביטוח בע"מ



הנתבעים בת"א 2571/05

3. כהן שרון
4. שומרה חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים בת"א 13724/06


פסק דין


1.
התובעת, ילידת 16.1.1965, נפגעה בשתי תאונות דרכים, ביום 15.10.2003 וביום 6.8.2006. אין מחלוקת כי על הנתבעים 1-2 לפצותה בגין נזקי הגוף שגרמה לה התאונה הראשונה וכי על הנתבעים 3-4 לפצותה בגין נזקי הגוף שגרמה לה התאונה השנייה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. מחלוקתם של הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת. מחלוקת זו סובבת בעיקרה את שאלת שיעור הנכות הרפואית והתפקודית שנגרמה לתובעת, כמו גם את שאלת השפעתה של נכות זו על כושר השתכרותה.


הנכות שנגרמה לתובעת
2.
המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' מושיוב, סקר בחוות-דעתו מיום 27.11.2005 את התיעוד הנוגע לתאונה הראשונה. כעולה מהתיאור בחוות דעתו, לטענתה, נפצעה בתאונת דרכים כנוסעת במושב האחורי ברכב שעצר בפתאומיות ונפגע בעוצמה מאחור על ידי רכב נוסע אחר ונחבלה בעיקר בצווארה. בשל החמרת הכאבים פנתה למחרת, 16.10.2003, לרופא המשפחה והוא ציין תאונת דרכים במנגנון צליפת שוט וכאבי גב תחתון. ביום 2.3.2004 ציין רופא המשפחה כאבי צוואר קורנים ליד ימין. ביום 3.3.2004 ציין ד"ר קרביץ רדיקולופטיה בגובה
c6-7
מימין. ביום 4.3.2004 צוינה רגישות צווארית עם הגבלת תנועות. ביום 8.3.2004 בוצעה בדיקת הולכה אשר לא הדגימה פגיעה שורשית. ביום 14.4.2004 צויין שאין שיפור במצבה והומלץ על חופשת מחלה. ביום 15.4.2004 צוינו כאבי רגליים וגב. ביום 5.7.2004 וביום 18.7.2004 צויינו כאבי גב וצוואר. ביום 11.10.2004 צוינו כאבי ברכיים. ביום 19.10.2004 התרשם ד"ר קפלן מהגבלת תנועות הצוואר. ביום 10.11.2004 ציינה ד"ר עטייה כאבי פרקים בגפיים עליונות ותחתונות. ביום 11.11.2004 הומלץ על טיפול תרופתי בשל כאבים בברכיים וביום 18.11.2004 צוין שהתובעת סובלת מארתריטיס ראומטואידית. ביום 8.12.2004 בוצעה בדיקת אולטרסאונד של שתי הברכיים שפורשה כתקינה וביום 4.1.2005 המליץ ד"ר קפלן על טיפול אצל ראומטולוג.

3.
בבדיקה הגופנית שנערכה לתובעת ביום 6.10.2005 מצא המומחה כי אין לתובעת הגבלת תנועות, רגישות ממוקמת, ספזם שרירים פרה-ורטבליים או חוסר נוירולוגי. בדיקות העזר השונות לא הדגימו פתולוגיה לאורך עמוד השדרה. המומחה ציין כי התובעת סבלה בעברה מכאבי צוואר ונמצאה במעקב אורטופדי. המומחה סיכם כי "בהתבסס על ממצאי הבדיקה הפיזיקלית וסיוע הנתונים האחרים שציינתי, סביר לקבוע שלתובעת לא נגרמה נכות צמיתה בתאונה הנדונה." המומחה העריך שלא נגרמה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה הראשונה אלא רק נכות זמנית 100% למשך שבועיים.


4.
בתשובות לשאלות הבהרה מיום 1.1.2006 השיב פרופ' מושיוב, כי התובעת אובחנה כסובלת מראומטואיד ארתריטיס בהתבסס, בין היתר, על בדיקת דם והינה במעקב ראומטולוגי בגין מחלת הפרקים ואולם יחד עם זאת אין קשר כלשהו בין מחלה זו לבין התאונה הראשונה.


5.
לאחר שנחקר פרופ' מושיוב על חוות דעתו ביום 28.6.2007, לבקשת התובעת, מונה מומחה בתחום הראומטולוגיה, בהמלצתו (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 28.6.07).


6.
חוות דעת נוספת של פרופ' מושיוב מיום 23.1.13, נערכה להערכת מצבה הרפואי של התובעת כתוצאה מהתאונה השנייה, בה נפגעה שוב במנגנון צליפת שוט. המומחה ציין כי התובעת המשיכה להתלונן על כאבי גב תחתון בעקבות התאונה השנייה. בבדיקה הגופנית שנערכה לתובעת ביום 11.10.2012 מצא המומחה הגבלת תנועות מזערית המלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת. בדיקות העזר הדגימו ספונדילוליזיס עם ספונדילולסטזיס מדרגה ראשונה בגובה
l5-s1
.

לאורך עמוד השדרה.


7.
על יסוד הממצאים בתיעוד הרפואי ובבדיקות ההדמיה, העריך המומחה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין מגבלת תנועה בעמוד השדרה המתני לפי מחצית מסעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות"). בנוסף, התובעת היתה באי כושר מלא מיום 6.8.06-8.9.06 – בהתאם לחופשת מחלה ומשכך בתקופה זו היתה נכותה התפקודית הזמנית 100%. לבסוף העריך, כי על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית ובסיוע בדיקות העזר, לא נגרמה לתובעת נכות צמיתה בעמוד שדרה צווארי בתאונה השנייה.


8.
הנתבעים 3-4 חלקו על חוות דעתו של פרופ' מושיוב בנוגע לנכות האורטופדית כתוצאה מהתאונה השנייה. מכיון שלא שלחו לו שאלות הבהרה ולא זימנו אותו לחקירה נגדית יש לדחות את טענותיהם. התערבות בית המשפט ללא כל חקירה תיוחד למקרים נדירים ביותר, בהם הטעות גלויה וידועה על פני הדברים ולא מצאתי כי זהו המקרה.


9.
המומחה מטעם בית המשפט בתחום הרפואה הפנימית וראומטולוגיה, פרופ' פרס, סקר בחוות-דעתו מיום 15.1.2008, באריכות ובפירוט את כל התיעוד הרפואי הנוגע לעברה של התובעת ואת הספרות הנוגעת לאסכולות השונות בעניין מחלת הפיברומיאלגיה. הוא הבהיר כי המחלה היא "מאתיולוגיה ופתוגנזה לא ידועים" (עמ' 11-12 לחוות-הדעת), אולם מקובל להניח כי "גורמים הקשורים בטראומה גופנית או נפשית משמעותית כגון חבלה פיזית חמורה במיוחד בצוואר או תגובה נפשית לאירועים טראומטיים משמעותיים" יכולים להיות טריגר להתפרצות המחלה (שם). התסמונת מתבטאת בכאבי שלד, פרקים, שרירים, עצמות וגידים (עמ' 10 לחוות-הדעת). מסקירת התיעוד הנוגע לתובעת עלה כי עוד לפני התאונה הראשונה היא סבלה מכאבים כרוניים, מתמשכים וחוזרים באזורים שונים בגוף, ביניהם בבטן, כאבי ראש, כאבים בשורשי כפות הידיים, באמות, כאבים בגב תחתון, כאבים בצוואר, ברגליים – בשוק ובכף רגל. פרט לכך סבלה מחולשה רבה עד כדי התעלפות. התובעת נבדקה עשרות פעמים על ידי רופאי קופת חולים ואף בחדרי מיון בגלל כאבים וחולשה ובבדיקות מרובות, כולל בדיקות מעבדה שכללו צילומי רנטגן ולא נמצאו מחלות מוגדרות שיסבירו את הכאבים או את החולשה. תקופה קשה במיוחד היתה בחודשים מאי-אוגוסט 2003, עת דפנה סבלה מחולשה וסחרחורות, נבדקה פעמים חוזרות בקופת חולים ובמיון, עברה
ct
ראש (שהיתה תקינה) וקיבלה חופשת מחלה פעמים חוזרות במשך מספר שבועות וזאת בתקופה עובר לתאונה הראשונה.

10.
פרופ' פרס סיכם, בהפנותו לתיעוד רפואי, כי התובעת סבלה ללא ספק ממחלת הפיברומיאלגיה עובר לתאונה הראשונה "דפנה כהן נבדקה עשרות פעמים על ידי רופאי קופות החולים ואף בחדרי מיון בגלל כאבים וחולשה ובבדיקות המרובות, כולל בדיקת מעבדה שכללו צילומי רנטגן, ולא נמצאו מחלות מוגדרות שיסבירו את הכאבים או את החלשה...ניתן לקבוע אבחנה של אבחנה של פיברומיאלגיה גם ללא בדיקת 18 נקודות הטריגר" (עמ' 13 לחוות הדעת).

11.
משכך הגיע המומחה לכלל מסקנה כי ככל הנראה סבלה התובעת כבר באותה עת מתופעות של פיברומיאלגיה שלא אובחנו, ואין ספק שגם לפני התאונה מיום 15.10.2013. (עמ' 13 לחוות-הדעת). מצבה של התובעת לאחר התאונה תואם את מצבה קודם לכן ומתאים לנכות בשיעור 20% (עמ' 16 לחוות-הדעת). עוד ציין כי בסמוך לאחר התאונה בין יום 16.10.2003 (יום לאחר התאונה) עד ליום 4.3.2004 לא נבדקה על ידי רופאים עקב כאבים. בנוסף, מהתיעוד עולה כי מספר חודשים לאחר התאונה הראשונה חלתה התובעת בדלקת פרקים ראומטואידית. האתיולוגיה של דלקת פרקים ראומטואידית אינה ידועה ולא ידועים תנאים סביבתיים כולל חבלה, היכולים לגרום להתפרצותה ועל כן לא ניתן לקשור אותה לתאונה. עוד העריך, כי אם יוכח שהתובעת סובלת מפסוריאזיס של העור, ניתן יהיה לקשור את התפרצות דלקת הפרקים לתאונה הראשונה.


12.
עוד כתב פרופ' פרס בחוות דעתו, כי נראה שחלה החמרה בסימפטומטולוגיה אחרי התאונה השנייה והתובעת ממשיכה לסבול מפיברומיאלגיה גם בעת מתן חוות הדעת. התובעת הפסיקה לעבוד מחוץ לביתה, לא עסקה בצורפות והירבתה להיבדק ולקבל טיפולים שונים. הוא העריך כי יש סיכוי טוב שמצבה ישתפר אם תתמיד בטיפולים פיזיוטרפים, התעמלות יומיומית, תמיכה פסיכולוגית ויותר מכל חזרה הדרגתית לעיסוק הצורפות וסיום ההליכים המשפטיים המוסיפים מתח התורם לסימפטולוגיה הנוכחית שלה (עמ' 16 לחוות הדעת).

13.
התובעת קבלה על חוות דעת המומחה בתחום הריאומטולוגיה, שלחה שאלות הבהרה וביקשה לחקור את המומחה. בתשובות לשאלות ההבהרה מיום 6.2.2008, השיב המומחה כי ההחמרה בסימפטומטלוגיה של מחלת הפיברומיאלגיה אחרי התאונה השנייה התבטאה בריבוי תלונות בדבר כאבים שונים, עייפות וריבוי בדיקות אצל רופאים ואשפוז יום במחלקת שיקום בהדסה. המומחה העריך את החמרת מחלת הפיברומיאלגיה לאחר התאונה השנייה כמתאימה לנכות זמנית בשיעור 30%. עוד השיב, כי אם יוכח שהתובעת סובלת מפסוריאזיס ניתן יהא לקשור את התפרצות דלקת הפרקים הפסוריאטית לתאונה הראשונה שמקנה נכות צמיתה בשיעור 30%.

14.
מטעם בית המשפט מונה מומחה בתחום העור, פרופ' אינבר, אשר העריך בחוות הדעת מיום 27.10.2008, שהתובעת בעת מתן חוות דעתו סבלה מ"שאריות" פסוריאזיס המטופלות תרופתית עם הטבה ויש להניח שההטבה בעור משפיעה לטובה גם על הפרקים. עוד כתב, כי מעיון בתיקה הרפואי עולה שמחלת הפסוריאסיס היתה קלה גם טרם הטיפול, כמעט ואינה מאוזכרת בתיקה הרפואי והופיעה בתיעוד במחצית 2006 למרות שהתובעת טענה שהופיעה בשנת 2004. המומחה העריך כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 1% עקב פסוריאזיס לפי סעיף 80 לתקנות הביטוח הלאומי.


15.
פרופ' אינבר חיווה דעתו, כי בכל מקרה אין קשר סיבתי בין התפרצות מחלת הפסוריאזיס לבין התאונה הראשונה (ההדגשה במקור- מ.פ). המומחה נימק, שמקובל לקשור בין הופעת פסוריאזיס לאחר לחץ נפשי לבין אירוע טראומטי, אם הפסוריאזיס מופיע תוך חודש מהאירוע הטראומטי ולטענת התובעת הוא הופע בשנת 2004 כך שאין לה קשר לתאונת הדרכים באוקטובר 2003. עוד כתב, שהמחלה לא גרמה לתובעת להיות אי כושר ואין לה כל מגבלות במצב הפסוריאזיס באותה עת שסביר שימשיך להיות קל. התובעת לא ביקשה לחקור את פרופ' אינבר על חוות דעתו וזו לא נסתרה.


16.
בתשובות לשאלות הבהרה מיום 28.12.2008, השיב פרופ' פרס כי מאחר שרופא עור העריך כי התובעת סובלת מפסוריאזיס עורית, ראוי לקבוע שמחלת הפרקים הדלקתית ממנה סובלת, הינה מחלת פרקים פסוריאטית, שאינה מגיבה לתרופות ומקנה 30% נכות צמיתה ומשכך מחלת הפיברומיאלגיה החמירה לאחר התאונה השנייה שלא לצמיתות לשיעור של 30% ואולם ההבחנה של דלקת פרקים כתוצאה מהתאונה הראשונה מוטלת בספק מכיוון שכאבים ודלקת פרקים הופיעו שישה חודשים (תיעוד מיום 15.4.2004) לאחר התאונה הראשונה (שארעה ביום 15.10.2003).


17.
ביום 4.3.2010, העיד פרופ' פרס בפני
, כי מחלת הפיברומיאלגיה קיימת אצל התובעת מאמצע שנות השמונים, החמירה בשנים 1999-2000 (פרוטוקול הדיון מיום 4.3.2010 עמ' 5 למעלה). בנוגע לקשר בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה הראשונה, העיד כי 90% שמחלתה של התובעת אינה בעקבות טראומה של תאונה. ייתכן קשר בין המחלה לבין התאונה בשיעור 10% מכיון שיש ברפואה מקרים מוזרים (פרוטוקול הדיון מיום 4.3.2010 עמ' 15 ש' 6-9). בהתאם לחוות דעתו של המומחה שמונה בתחום רפואת העור העיד פרופ' פרס שהופעת הפריחה האופיינית בעור קשורה לתאונה אם מופיעה חודש לאחר התאונה (עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 4.3.10 ש' 1-2). עוד העיד, כי בפיברומיאלגיה אין נכות צמיתה והתאונה השנייה הסבה החמרה זמנית בלבד (פרוטוקול הדיון מיום 4.3.10 עמ' 12 ו-13).


18.
התובעת טענה, כי יש מקום למינוי מומחה נוסף משום שהמומחה הציג עמדות שונות בנוגע לקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה הראשונה. כמו כן לשיטת התובעת, עמדת המומחה לפיה לא ניתן לקבוע נכות צמיתה בגין תסמונת הפיברומיאלגיה אינה מקובלת, בעוד הנתבעים הפנו לחוות דעת של המומחה אשר ניתנה בתובענה אחרת, שם קבע המומחה נכות צמיתה בגין מחלת הפיברומיאלגיה. בקשת התובעת נדחתה מהטעמים שפורטו בהחלטה מיום 30.5.2012. המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, פרופ' מושיוב, נחקר על ידי התובעת באשר לקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה והעלה ספק בקשר לכך. ואולם, מפאת העדר מומחיות בתחום, מונה פרופ' פרס פרופ' פרס סקר ביסודיות את המצב הרפואי ואף נכון היה לבחון את המצב הרפואי לאור המצב הרפואי בתחום העור. הוא השיב מספר פעמים לשאלות הבהרה מטעם התובעת ואף נחקר באריכות. לאחר שמומחה שמינה בית המשפט בתחום העור אשר שלל קשר סיבתי בין מחלת הפסוריאזיס לבין התאונה העריך פרופ' פרס כי אין קשר סיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה לבין התאונה.


19.
בהתחשב במכלול חוות הדעת המומחים הרפואיים שמינה בית המשפט בהליך, לבחינת מצבה הרפואי של התובעת ובחינתן אין להתערב בהערכתו של פרופ' פרס ובמסקנותיו שכן קביעותיו מבוססות היטב על הדיון המעמיק שבחוות-הדעת. מכאן נובעת המסקנה כי אם סובלת התובעת מכאבים כאלה או אחרים, הרי שאלה נובעים ממצבה הרפואי ומהעובדה כי התסמונת מקננת בה ללא קשר לתאונה, למעט תקופה מסויימת לאחר התאונה השנייה בה חלה החמרה זמנית בשיעור 10% בתסמונת הפיברומיאלגיה וכן לנכות האורתופדית הקלה כתוצאה מהתאונה השנייה.


20.
אומנם, אין חולק כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (לא פורסם) ניתן ביום 24.11.05), ובית המשפט רשאי לסטות מקביעות המומחה אם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה (ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח (2) 583), אך אין פירושו של דבר כי התערבות מעין זו תיעשה לכלל.


21.
במקרה דנא אין לסטות מהערכת המומחים, שכן הצדדים לא הציגו טעם של ממש לסטות מקביעת המומחה אשר חזרו על קביעותיהם אף בחקירתם. מסקנתי מתיישבת עם ההלכה לפיה "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), ניתן ביום 12.10.08).


22.
בנסיבות אלה לא נסתרו חוות דעתם של המומחים ולפיכך לא מצאתי כל עילה שהיא להתערב בקביעותיהם. משכך יש לקבוע שלא נגרמה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה הראשונה אלא רק נכות זמנית אורטופדית למשך שבועיים. בעקבות התאונה השנייה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בשל החמרת תסמונת הפיברומיאלגיה אלא זמנית בלבד ונגרמה לה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 5%.


הפיצוי
נזק לא ממוני
23.
לנוכח קביעות המומחים השפעתה של התאונה הראשונה היתה קצרת טווח ונקבעה לתובעת נכות אורטופדית זמנית בלבד. בנסיבות העניין, ובהתחשב בסמכות המוקנית לבית המשפט בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, אני קובעת כי על הנתבעים 1 ו-2 לפצותה בסכום של 8,000 ש"ח בגין התאונה הראשונה.

24.
בנוגע לתאונה השנייה נקבע כאמור לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 5% הגורמת לכאבים ונלוותה לה נכויות זמניות אורטופדית ושל מחלת הפיברומיאלגיה. בנסיבות אלה החלטתי לפסוק לה סכום של 15,000 ש"ח בגין הנזק הלא ממוני שגרמה תאונה זו. הפיצוי משקף בעיקרו של דבר את הכאבים שתכפו על התובעת בסמוך לאחר התאונות ובמידת מה את הכאב ומגבלותיה כפי שתיארה בתצהיר עדות ראשית הנובעים מהפגיעה בהתחשב בקושי לנתק את כאביה כתוצאה מהתאונה השנייה לכאביה כתוצאה ממחלת הפיברומיאלגיה שכן למצבה הבריאותי הכללי הנובע מתסמונת הפיברומיאלגיה אינו קשור לתאונה.


25.
הסכומים כוללים הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.


הפסד שכר וגריעה מכושר השתכרות

26.
מחלוקתם של הצדדים סובבת בעיקרה את שאלת השפעת הנכות על הגריעה מכושר ההשתכרות. לצורך בחינת האפשרות שהנכות אכן תשפיע על כושר ההשתכרות, יש לבחון את מעשיה של התובעת עד לתאונות, את אפשרויות התעסוקה ואת ההשפעה האפשרית של נכות אורטופדית קלה על עיסוקה.

27.
לטענת התובעת החלה לעבוד כצורפת עצמאית עובר לתאונה הראשונה וכן עבדה בקייטרינג כעצמאית ובשכר של כ-6,000 ₪ בחודש.


28.
מהראיות שהגישה התובעת עולה תמונה תעסוקתית דלה. התובעת הציגה מסמכים על קורסים והכשרות להעצמה כללית לנשים ולהקמת עסק ועל כך שעבדה במע"צ ארבע וחצי שנים. כן צירפה הסכם על עיסוק בצורפות עם עסק של כהן יצחק
לשנת 1993 ואישור מכהן יצחק שסיימה לעבוד בחודש פברואר 1988.


29.

מטופס 106 לשנת 1998 עולה כי השתכרה 3,761 ש"ח לחודש. בטופס 106 לשנת 1999 עולה כי השתכרה 4,336 ש"ח לחודש וללא מענק הפרישה – 3,656 ש"ח לחודש. משני טפסי 106 נוספים שלא ברור מהם לאיזו שנים מתייחסים, עולה כי השתכרה בשנה אחת 4,213 ₪ ממוצע בחודש ובשנה אחרת 3,235 ש"ח.


30.
מתעודת עובד ציבור בתחום רציפות ביטוח במוסד לביטוח לאומי עולה כי אין דיווחים על עבודתה לאחר 11/99 למעט חודש אחד בנובמבר 2003 בו השתכרה 800 ש"ח.


31.
בחקירתה העידה כי עבדה במע"צ כ-4.5 שנים עד לפיטוריה באפריל 1999 (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 28.4.2014). התובעת הסבירה התובעת כי ילדיה נולדו בשנים 1998 ובשנת 2000 (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 15) ועל כן הפסיקה לעבוד במע"צ בכדי לגדלם גם מכיון שחולים בסכרת נעורים (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 28.4.2014 ש' 14-25). מעדותה עלה, כי לאחר שנולדו ילדיה
היא העדיפה את טובת משפחתה וילדיה הקטנים על חשבון פיתוח הקריירה האישית.


32.
התובעת לא צירפה ולו מסמך אחד המלמד על עבודתה בצורפות ו/או רישומה כעצמאית והעידה כי אין לה אישורים (עמ' 4-5 לפרוטוקול מיום 28.4.2014). דווקא מסמכים בנוגע לעבודות ספורות בקטרינג שצורפו מתייחסים לתקופה לאחר התאונה הראשונה ולא קודם.


33.
עוד העידה התובעת כי מקבלת קצבה מביטוח לאומי בסך 5,700 ₪ (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 19).


34.
בנוסף, אישרה התובעת כי בתביעה שהגישה במל"ל לענף נכות כללית ושר"מ ביום 11.1.2005 (נ/1) כתבה שאינה עובדת מעל 5 שנים ושהמניעה היא דלקת פרקים, שכאמור לא הוכח כי נגרמה כתוצאה מהתאונה (פרוטוקול הדיון מיום
28.4.2014 בעמ' 5 ש' 15-28, עמ' 6 ש' 9-15).


35.
במצב הדברים המתואר עולה כי התובעת לא עבדה ערב התאונה הראשונה ולכל היותר עברה הכשרה מקצועית. מהתכנית העסקית שהגישה ולטענה אמורה היתה להתחיל בסוף שנת 2003 ותחזית הכנסתה לשנה הראשונה היתה 26,000 ₪ לשנה. בשים לב לגובה הכנסה זה סביר יותר שבעלה היה עוזב את עבודתו כקצין במשטרת ישראל רק לאחר שניתן היה להסתמך על מקור הכנסת התובעת כמקור עיקרי.


36.
לאור האמור קיים קושי בקביעת הפסד ההכנסה שנגרם לתובעת בעקבות התאונה. משכך, לאור המפורט בחוות דעת של המומחים מטעם בית המשפט ובשים לב לעדות התובעת והראיות שהוצגו בפני
כמפורט לעיל, יש לדחות את טענות התובעת ככל שהן נסבות על הפסדי השכר בעבר.


37.
הצדדים חלוקים בנוגע לנכות שנותרה לתובעת ולהיבטיה התפקודיים. נכות תפקודית משמעה מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד הכללי, והיא באה להצביע על מידת ההגבלה שיש בנכות הרפואית שנגרמה לתובע, בכל תחומי החיים ולאו דווקא רק לעניין הפסד כושר ההשתכרות. בקביעת הפסד כושר ההשתכרות משמשת הנכות התפקודית רק נתון אחד, מתוך כלל הראיות והנתונים המובאים בפני
בית המשפט. קביעת מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע הינה קביעה סובייקטיבית, התלויה, בנוסף לנתון בדבר הנכות התפקודית שנותרה לתובע עקב התאונה, בנסיבותיו המיוחדות של התובע, ובין היתר – גילו, הכשרתו, מקצועו וניסיונו (
ע"א 9721/07

איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן
, לא פורסם).

38.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את חוות דעת המומחים ועדותיהם ושמעתי את עדותה של התובעת בפני
, מצאתי לנכון כי יש מקום ליתן משמעות מסוימת לעדותה בדבר הקושי שתיארה ביחס לכאבים שחשה שמשפיעים באופן כללי על תפקודה. עם זאת קיים קושי לנתק את כאביה כתוצאה מהתאונה לכאביה כתוצאה ממחלת הפיברומיאלגיה בשים לב למשמעות התפקודית של הנכות האורתופדית הקלה שנותרה בעקבות התאונה השנייה, שכן למצבה הבריאותי שאינו קשור לתאונה עשוי להיות להשלכות תפקודיות משמעותיות יותר.


39.
מהנתונים שהציגה התובעת בנוגע לעיסוקיה ורמת השתכרותה עולה כי יש לקבל את טענת הנתבעים כי לא הנכות כתוצאה מהתאונה היא שמשפיעה באופן משמעותי על אפיקי תעסוקתה. אשר לטענת התובעת בדבר סיכול תוכניותיה העסקיות לעתיד בעקבות התאונה, תוכניות הנפגע לא תבאנה בגדר כושרו הפוטנציאלי להשתכר אם לא נעשו צעדים ממשיים להגשמתם ועל כן לא די בתכנית העסקית שהגישה ובקבלה היחידה על רכישת חרוזים בכדי לקבל את טענותיה בראש נזק זה.


40.
על אף כל האמור לעיל לא ניתן להתעלם כליל מהאפשרות שבפני
התובעת שנות עבודה רבות ולמרות הספק היא עלולה להתקשות במידת מה למצוא עבודה במומה כתוצאה מהנכות הצמיתה הקלה שנקבעה לה בגין התאונה השנייה ולהשתכר פחות. במקרה דנא, כפי שהובהר לעיל, נראה כי כישוריה של התובעת ומצבה הבריאותי הכללי שאינו קשור לתאונה ינווטו אותה לבחירת תעסוקה שבו לנכותה הרפואית כתוצאה מהתאונה תהיה השפעה נמוכה למדי על כושר השתכרותה. לכך יש להוסיף את הספק המובנה בנוגע לשיעור השכר לו היא זכאית לצפות באפיקי התעסוקה הפתוחים לפניה.


41.
על יסוד כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לפצות את התובעת בסכום גלובלי של 15,000 ש"ח בגין הגריעה מכושר ההשתכרות כתוצאה מהנכות שנקבעה לה כתוצאה מהתאונה השנייה.

עזרת הזולת
42.
ביחס לעזרת הזולת, התובעת תיארה את ההשלכות התפקודיות בעקבות האירוע וטענה כי נעזרה בבני משפחתה וכן טענה כי שכרה עזרה בשכר. אשר לטיב העזרה מבני משפחתה ומהעוזרת, לא הביאה לעדות מלבד בעלה על כך וכידוע הלכה היא כי
אי הבאת עדים או ראיות פועלת כחזקה נגד בעל הדין שנמנע מהבאתם.

43.
גם בנוגע לראש נזק זה קיים קושי לנתק את מגבלותיה כתוצאה מהתאונה לכאביה כתוצאה ממחלת הפיברומיאלגיה שאינה קשורה לתאונה לה השלכות תפקודיות משמעותיות יותר.


44.
עם זאת, בבוא בית המשפט לפסוק פיצוי בגין הצורך בעזרה בעבר שומה עליו לבחון את טיב הנכות, את מצבו של הנפגע ואף את גילו. בנכות צמיתה בשיעור קל כפי שנקבע לתובעת לא מקובל לפסוק עזרת הזולת לעתיד משכך אני פוסקת לתובעת לעבר סכום כולל בסך של 7,000 ש"ח בגין התאונה השנייה בהתחשב בכך שבהתאם להערכת המומחים ניתן להסיק שבתקופת הנכויות הזמניות נזקקה לעזרה מוגברת. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.


הוצאות
45.
באשר להוצאות רפואיות לעבר נזק מיוחד, שכידוע טעון הוכחה, לאור האסמכתאות שהוגשו, אני פוסקת לתובעת סכום גלובלי של 2,000 ש"ח בגין הוצאות בעבר בגין התאונה השנייה.


46.
אשר לטענות בדבר טיפולים אלטרנטיביים, ללא הפנייה לנחיצותם וללא שהוגשו קבלות, אין מקום לפסיקת פיצוי גם בשים לב לאמור בחוות דעתו של פרופ' פרס שאינם מועילים. הסכום כולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.


סוף דבר
47.
מתוך הסכום דלעיל ישלמו הנתבעים 1-2 לתובעת סכום של 8,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34%. הנתבעים 3-4 ישלמו לתובעת סכום של 39,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34%. הנתבעים ישאו בהוצאות המשפט של התובעת בחלקים שווים ואולם לא ישיבו לתובעת את שכר הטרחה ששילמה למומחה בתחום רפואת העור ולא את עלות חקירת המומחים. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום תשלומם בפועל.


המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
י"ב שבט תשע"ה, 01 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 2571/05 כהן נסים דפנה נ' ניסים איתמר, הראל חברה לביטוח בע"מ, כהן שרון ואח' (פורסם ב-ֽ 01/02/2015)