פסקי דין על אריה אלטמן | פסקי דין על קרן עובדיה | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

39869-09/14 תק     01/02/2015




תק 39869-09/14 אריה אלטמן נ' קרן עובדיה, הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 39869-09-14 אלטמן נ' עובדיה ואח'




בפני

כב' השופט
יעקב גולדברג

התובע
אריה אלטמן


נגד

ה
נתבע
ות
1.קרן עובדיה

2.הראל חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


רקע ומהלך הדיון
1.
לפני תביעה בסכום 1,600 ₪ בגין נזקי פח. לטענת התובע, הנתבעת פגעה ברכבו וגרמה נזק לכנף שמאל של כלי הרכב. ראשי התביעה הם פיצוי בגין נזק שנגרם לכלי רכבו של התובע בגובה 1,150 ₪ ושכר טרחת שמאי בגובה 450 ₪. התובע לא תיקן את הנזק שנגרם למכוניתו ואינו תובע את סך המע"מ שהיה עליו לשלם לו בוצע התיקון.

2.
הנתבעת הכחישה את אחריותה לנזקו של התובע וטענה כי התובע אשם בתאונה ואחראי לנזקים שנגרמו גם למכוניתה עקב התאונה. בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי נזקיה בניכוי הסכום שקיבלה מחברת הביטוח עומדים על 1,277 ₪, לא כולל הפסד ימי עבודה.

3.
ביום 8.12.2014 התרתי להראל, חברה לביטוח בע"מ, המבטחת את הנתבעת, להצטרף כנתבעת נוספת בהליך והארכתי את המועד להגשת כתב הגנה מטעמה.

4.
הנתבעת 2 הגישה הודעת דרישה לתובע ואף תבעה, בנפרד, את המבטחת של התובע. במהלך הדיון ב"כ הנתבעת 2 לא ידע לתת פרטים נוספים על תביעה זו, לרבות מספרה ובית המשפט שאליו הוגשה וכך נמנע בירור האפשרות לנהל דיון אחד בשתי התביעות.

5.
בטרם דיון בתביעה לגופה, יש מקום להתייחס לסוגיית ייצוגה של הנתבעת 2 בהליך הנוכחי. במרוצת הדיון התברר כי התנהלותו של נציג חברת הביטוח מול התובע היתה כשל בעל מקצוע מנוסה. לקראת סיום הדיון, הביע נציג הנתבעת 2 הסתייגות רבתי מהחלטת בית המשפט שלא להתיר הגשת מסמך אשר לא צורף לכתב ההגנה ואשר לתובע לא ניתנה כל הזדמנות לראותו, ולא חסך מבית המשפט את הערתו כי זו לו הפעם הראשונה שהוא נתקל בהחלטה כזו. התנהלות זו אין לה מקום, כמובן, בבית המשפט, אולם מעבר לכך, היה בה מסר ברור לפיו גם הנציג רואה עצמו כבקי ובעל נסיון רב בתחום.

6.
מובן אפוא הבסיס לתחושת האי נוחות שהתובע הביע ביחס להתנהלות זו. יחד עם זאת, יובהר, כפי שהובהר לתובע גם במהלך הדיון, כי תחושה זו אינה מיתרגמת לפגיעה בזכויותיו או לעיוות דין, שכן בית המשפט הקפיד הקפדה יתירה על כך שעניינו לא יקופח. אפשר כי היה על בית משפט זה לברר בפתח הדיון את מיהותו ומהותו של נציג חברת הביטוח, בהתאם לרע"א 6892/13 חיימוביץ נ' אוריון, אולם גם משלא נעשה כן, זכויות התובע לא נפגעו ובירור התביעה נעשה במלואו.

עובדות מוסכמות וטענות הצדדים
7.
אין חולק על העובדות הבאות:

התאונה קרתה ביום 25.2.14, ברחוב המגינים בחדרה. ברכבו של התובע, שהוא מורה לנהיגה, נהגה תלמידתו, ניצן. ברכב האחר, מסוג פז'ו, נהגה הנתבעת 1. רכב הפז'ו שייך לחברת אמפאר סוכנויות רכב והוא בוטח על ידי הנתבעת 2.

8.
על פי כתב התביעה, רכבו של התובע, נהוג בידי ניצן, עמד לפני קו העצירה בצומת בתמרור "עצור". הרכב יצא ממצב עצירה, אותת והחל לפנות שמאלה לכביש חד סטרי. על פי כתב התביעה, לקראת השלמת הפנייה הבחין התובע ברכב הפז'ו שעקף את רכבם מצד שמאל, מבלי לציית לאותו תמרור "עצור" ותוך ביצוע עקיפה בתוך הצומת. התובע הסיט את ההגה של תלמידתו ימינה כדי להימנע מפגיעה חזקה. רכב הפז'ו פגע פגיעה קלה בכנף השמאלית של רכב התובע. לטענת התובע, לאחר התאונה הצדדים ירדו ממכוניותיהם, החליפו פרטים והנתבעת התנצלה בפני
ו ואמרה כי היא ממהרת לחוג של בנה שהיה עמה ברכב. התובע העיד כי לא התכוון לתקן את המכה, כיוון שמדובר שמדובר בנזק קל וכיוון שלא רצה לבזבז זמנו על ביקור במוסך או להפעיל את הפוליסה שלו על נזק קל כל כך. מסיבה זו, הסביר התובע, גם לא טרח להגיש תביעה כנגד הנתבעת 1. התובע הסביר כי הגיש את התביעה רק לאחר שחברת הביטוח של הנתבעת 1 דרשה ממנו פיצוי על נזקים שנגרמו לרכבה של
הנתבעת.

9.
בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת 1 את גרסתו של התובע וטענה כי כאשר נסעה ברחוב המגינים הבחינה ברכב לימוד הנהיגה של התובע עומד בצד ימין, כאשר צדו הימיני מצוי בשולי הכביש. לאחר זמן מה של המתנה ראתה הנתבעת, כי רכב התובע עומד ואינו מתקדם בנסיעה. הנתבעת אותתה, ויצאה בזהירות לעקיפה, כאשר לפתע רכבו של התובע התקדם באלכסון אל תוך הנתיב השמאלי בכביש וכתוצאה מכך פגע בצדו הימני של רכב הפז'ו. לגרסת הנתבעת, התאונה התרחשה לפני הצומת ולא בתוכו.

10.
הנתבעת 2, אשר לאחר צירופה כנתבעת, הגישה כתב הגנה נפרד מטעמה, טענה כי התובע הגיש כתב תביעתו רק כשלושה חודשים לאחר התאונה, דבר המנתק, לשיטתה, את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין התאונה. כמו כן, טענה כי אין התאמה בין הנזק למכוניתו של התובע לבין גרסתו באשר לנסיבות התאונה.


דיון והכרעה
11.
אלה הן, בתמצית עדויות הצדדים לפני ביחס להתרחשות התאונה.

עדות התובע היא כי הנתבעת נכנסה לצומת במהירות, כאשר רכב התובע (הנהוג בידי התלמידה) ביצע פנייה שמאלה. כאשר התובע, שישב לצד התלמידה, ראה את רכב הנתבעת, הסיט את ההגה ימינה, הנתבעת, סטתה שמאלה ועלתה על המדרכה והאירוע הסתיים בתאונת דרכים קלה יחסית.

עדות הנתבעת היא כי האירוע התרחש לפני הצומת. לפי עדותה, ראתה שרכב התובע עוצר ולכן עצרה אחריו. הנתבעת ראתה שהרכב אינו מתקדם וראתה את תנועות ידיו של התובע כשדיבר עם תלמידתו, ולאחר כדקה, אותתה ועקפה את הרכב לאט, ואז שמעה את הפגיעה. הנתבעת הסבירה כי ירדה מהרכב והתנצלה בפני
התובע כיוון שהיא אדם מנומס ואדיב.

12.
לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ואת הראיות שהובאו על ידיהם, אני מעדיף את גרסת התובע, המתיישבת יותר עם נסיבות המקרה ועם השכל הישר. אני נסמך, בראש ובראשונה, על הפגיעות שנגרמו לרכבי הצדדים ועל התאמתם לגרסאות הצדדים. לשני כלי הרכב המעורבים נגרם נזק צד ולא נזק חזית. רכבו של התובע נפגע בדלת הקדמית השמאלית ורכבה של הנתבעת נפגע בצדו הימיני. לו התרחשה התאונה בהתאם לגרסת כתב התביעה, לפיה רכבו של התובע התקדם באלכסון אל תוך הנתיב השמאלי וכך פגע ברכבה, היה רכבו של התובע ניזוק בצדה השמאלי של החזית ולא בדלת השמאלית. גרסתו של התובע, לפיה הסיט את ההגה של תלמידתו וגם הנתבעת הסיטה את רכבה ממש לפני קרות התאונה, מתיישבת בצורה טובה יותר עם נזקו הצד שנגרמו לשני כלי הרכב.

13.
יתר על כן, גם לו הייתי מקבל את גרסת הנתבעת, לפיה החלה לעקוף את הרכב, היה עליה לצפות את האפשרות כי הרכב יצא ממצב עצירה למצב נסיעה, לוודא כי התובע או התלמידה רואים אותה ומודעים לכוונתה לעקוף. מעבר לחובתה הרגילה לבצע את העקיפה באופן זהיר ותוך שמירת טווח בטחון מן הרכב שאותו עקפה, הנתבעת ידעה שמדובר ברכב לימודי נהיגה והיה עליה לנקוט משנה זהירות בביצוע העקיפה. גרסתה של הנתבעת אינה מתיישבת אפוא עם ביצוע זהיר של עקיפה. מתמונת הדברים עולה, כי לו ביצעה את העקיפה בזהירות ובאיטיות, כפי שהסבירה, הפגיעה היתה נמנעת.

14.
הנתבעת 2 ביקשה לייחס לחובת התובע את העובדה כי לא הביא את רכבו לבדיקה אלא כעבור שלושה חודשים. טענה זו אכן עשויה להיות בעלת משקל במקרים אחרים, שבהם מדובר בנזק משמעותי יותר, אולם אינה פועלת לחובת התובע במקרה הנוכחי. התובע טען כי הנזק שנגרם לרכבו היה קל מאד וכי לא התכוון כלל לתקנו או לתבוע את הנתבעת בגינו ולכן לא טרח להפעיל את הביטוח או לפנות לשמאי. גרסתו של התובע, שאותו מצאתי מהימן, מקובלת עלי במלואה. אכן, נזקו של התובע הוא קל ביותר וסכומו, ללא מע"מ, עומד על 1,150 ₪. שכר טרחת השמאי, שאליו פנה התובע רק לאחר שקיבל את דרישת התשלום מטעם הנתבעת, ובעטייה, עומד על 450 ₪, דהיינו כ- 40% מן הנזק. אינני סבור כי יש לזקוף לחובתו של התובע את החלטתו שלא לתבוע על נזקו וממילא, את החלטתו שלא לפנות לשמאי ולא להיכנס לעלויות מיותרות. סביר הדבר, כי לאחר שנודע לו כי הנתבעת מתכוונת לתבוע אותו, פנה לשמאי כדי לאמוד את נזקו.

15.
גרסת התובע מספקת הסבר מניח את הדעת לכך שפנה לשמאי רק כעבור שלושה חודשים ולא מצאתי ספק ממשי לכך שנזק הנטען על ידי התובע לא נגרם כתוצאה מן התאונה הנוכחית. לו הייתי מקבל את גרסת הנתבעת לתאונה, עדיין היה ניתן לצפות לתביעת התובע בגין נזק בצד שמאל של חזית רכבו. אין זה סביר בעיני כי רכבו של התובע נפגע בצד החזית,
והתובע נמנע מלתבוע בגין נזק זה ותחת זאת בחר לתבוע בגין פגיעה שנגרמה לו בצד הרכב.

16.
לא ראיתי לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שלא הזמין לעדות את תלמידתו. התובע הסביר כי לא הביא את התלמידה לעדות, כיוון שהיה לה מבחן והתרשמתי כי התובע לא הביא את התלמידה לעדות מתוך מרצון לחסוך לה טרחה ולא עקב חשש כי עדותה תזיק לו. לגוף העניין, עדות התובע סיפקה בסיס עובדתי איתן דיו לתביעה. כפי שפורט לעיל, מה שהביאני להכריע בטענות העובדתיות לטובת התובע היה בראש ובראשונה הפרכה בגרסת הנתבעת, כפי שהיא עולה מנזקי כלי הרכב ומנסיון החיים.

17.
בסיכומו של דבר אני מקבל את התביעה וקובע כי על הנתבעות לשלם לתובע כדלקמן:

(1) סך 1,150 ₪ בגין הנזק למכוניתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.2.2014.

(2)
סך 450 ₪, החזר שכר טרחת שמאי, בצירוף ריבית והצמדה החל מיום 18.5.2014.

(3)
הוצאות הליך זה בסך 350 ₪.
סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום,
י"ב שבט תשע"ה, 01 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.












תק בית משפט לתביעות קטנות 39869-09/14 אריה אלטמן נ' קרן עובדיה, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/02/2015)