פסקי דין על מרדכי איבגי | פסקי דין על צבי בורקו | פסקי דין על מצלר יזמות ובניה | פסקי דין על בוטיק הוטל ים המלח | פסקי דין על אריה פרידמן |

36997-07/14 א     04/02/2015




א 36997-07/14 מרדכי איבגי, צבי בורקו, מצלר יזמות ובניה בע"מ נ' בוטיק הוטל ים המלח בע"מ, אריה פרידמן








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 36997-07-14 אריה פרידמן
ואח' נ' מרדכי איבגי
ואח'











מספר בקשה:
4

בפני

כב' השופט
מגן אלטוביה


המבקשים:

1
.
מרדכי איבגי

2
.
צבי בורקו

3
.
מצלר יזמות ובניה בע"מ
ע"י בא כח עוה"ד
אלון גולן


נגד


המשיבים:

1. בוטיק הוטל ים המלח בע"מ
2. אריה פרידמן
ע"י בא כח עוה"ד
רמי קוגן
, אוהד הראל
ומיכאל חינצ'ין



החלטה

לפני בקשה לחייב את המבקשים להפקיד ערובה בסך 250,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים למקרה שתביעת המשיבים תדחה.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

דיון

1.
בבקשתם טוענים המבקשים, כי תביעת המשיבים "משוללת כל יסוד ועילה". כן טוענים הם כי באמתחתם טענות סף רבות שיש בהן כדי לדחות על הסף את תביעת המשיבים. עוד מוספים המבקשים כי סיכויי המשיבים לזכות בתביעתם "שואפים לאפס בהיותה תביעת סרק, תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט...".

לטענת המבקשים, "אין בידי המשיבה מס' 2 משאבים כספיים שיהיה בהם כדי להבטיח את תשלום הוצאות המשפט במידה וזו תחויב בסופו של יום". לביסוס טענה זו מצביעים המבקשים על תיק הוצל"פ שפתח מבקש 2 נגד המשיבים למימוש בטוחות שקיבל מהמשיבים להבטחת פירעון הלוואה בסך 1,000,000 ₪ שנטלו ממנו, חוב של משיבה 2 לרשם החברות בגין אגרות רישום משנת 2009 והלוואות בסכום מצטבר של כ – 30,000,000 ₪ שנטל משיב 1 מגופים ואנשים שונים.

2.
את בקשתם, סומכים המבקשים על הוראות סעיף 353 א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999, שזו לשונו:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הוראות סעיף 353 א שלעיל, קובעות כנקודת מוצא כלל לפיו יש לחייב חברה בערבון מוגבל להפקיד ערובה להוצאות מקום שהנתבע מבקש זאת. עם זאת, סעיף 353 קובע כי אפשר שלא לחייב חברה בהפקדת ערובה במקרים אלה:

א. אם נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.
ב. אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

3.
טענת המבקשים, כאילו אין משיבה 2 מסוגלת לשלם את הוצאות המשפט אם וככל שיפסקו נגדה, לא נתמכה בראיות ממשיות. אדרבא, העובדה שהמשיבה נטלה הלוואות בסכומים גדולים, מבלי שהמבקשים השכילו לצרף ראיה שיש בה כדי ללמד שמשיבה 2 לא עמדה בהתחייבויותיה בקשר עם ההלוואות האמורות, תומכת ביכולתה של משיבה 2 לעמוד בתשלום ההוצאות בתביעה כאן. מסקנה זו מתחזקת מהעובדה העולה מנתוני התיק הכספי כאן, לפיה המשיבים שילמו את האגרה הכרוכה בהגשת התביעה בסך 100,000 ₪.

בהקשר זה יש להוסיף, כי תביעת משיבה 2, עומדת על סכום המחאת זכות שבוצעה לכאורה בין משיב 1 למשיבה 2 ביום 17.7.2014 (נספח 1 לכתב התביעה), דהיינו
1,500,000 ₪ בלבד.

נוכח אלה נראה כי בניגוד לטענת המבקשים, נראה בשלב זה, כי משיבה 2 מסוגלת לשלם את הוצאות המשפט אם וככל שייפסקו נגדה.

4.
המבקשים סמכו את בקשתם גם על הוראת תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), אולם בבקשתם לא התייחסו להוראה זו. רק בתשובתם ראו המבקשים לנכון להתייחס להוראות תקנה 519 (א) לתקנות, שזו לשונה:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

מהוראה זו, נראה כי הכלל הוא שאין מחייבים תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, ראה רע"א 2442/98 יצחק מיוחס, עו"ד נ' מיכאל רוזן עו"ד (פורסם בתקדין). בבואו להכריע בבקשה לחייב תובע בהפקדת ערובה מכוח תקנה 519 (א) לתקנות על בית המשפט לשקול את סיכויי התביעה, דהיינו האם מדובר בתביעת סרק שיש בה כדי לגרום לנתבע הוצאות בהליך סרק. בנוסף, על בית המשפט לוודא שחיוב התובע בהפקדת ערובה אינו בבחינת נעילת דלתות בית המשפט בפני
ו. בהקשר זה נכון לזכור כי זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד ואפשר אף למעלה מכך, ראה ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בעמ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בתקדין) הנזכר בתשובת המשיבים.

5.
אשר לסיכויי התביעה.

לגרסת המשיבים בכתב התביעה, בין משיב 1 (להלן: "אריה") לבין מבקש 1 (להלן: "מרדכי"), נכרת הסכם בעל פה, לפיו זכאי אריה ל – 50% מהרווחים שיתקבלו כתוצאה מהגדלת זכויות הבנייה בנכס מקרקעין ברחוב תרשיש 7 באילת (להלן: "הנכס"). לטענת המשיבים, הסכם זה נכרת לאחר שאריה הגה רעיון כיצד להכפיל את זכויות הבניה בנכס ללא חיוב היטל השבחה ובהליך רישוי מול הוועדה המקומית לתכנון ולבניה באילת. לאחר כריתת ההסכם האמור הודיע מרדכי לאריה כי יש לו שותף נוסף בנכס, מבקש 2 (להלן: "צבי"), ועליהם לקיים פגישה משותפת בעניין הנכס. בפגישה שהתקיימה בין השלושה הציעו מרדכי וצבי לחלק את הרווחים מהגדלת זכויות הבניה בנכס (להלן: "הרווחים") באופן שכל אחד מהצדדים יקבל 33.3% מהרווחים. לגרסת אריה, לאחר לחץ שהפעילו עליו מרדכי וצבי הסכים לשינוי ההסכם שנכרת בינו לבין מרדכי כמוצע, בכפוף לתשלום סך של 320,000 ₪ באופן מידי. לטענת אריה, מרדכי וצבי לא שילמו את הסך של 320,000 ₪, ועל כן, הודיע למרדכי כי התנאי בו הותלה ההסכם המאוחר לא התקיים וההסכם המקורי שנכרת בין אריה לבין מרדכי עומד בתוקפו. בסמוך או במקביל פעל אריה לקידום המיזם ולהוצאת היתר להגדלת זכויות הבניה בנכס. בסמוך לחודש ינואר בעודו שוקד על קידום המיזם ביקש אריה ממרדכי להעלות את הסכמותיהם ביחס לחלוקת הרווחים על הכתב ובין הצדדים הוחלפו טיוטות הסכם והודעות אלקטרוניות, אולם בסופו של דבר, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד אריה, טיוטות ההסכם לא נחתמו על ידי הצדדים. עוד טוענים המשיבים, כי בחודש ינואר בסמוך לקבלת אישור הועדה המקומית להגדלת זכויות הבניה בנכס, הודיע מרדכי כי הוא אינו מעוניין עוד במעורבותו של אריה בהליך הכרוך בהשגת היתר הבניה ובכך הפסיק את פעולתו של אריה לקידום המיזם באופן חד צדדי. לטענת המשיבים ביום 25.2.2014 אישרה הועדה המקומית את הגדלת זכויות הבניה בנכס, ובכך השלים אריה את התחייבותו.

6.
מכתב התביעה עולה כי את תביעתם לחייב את המבקשים לשלם לאריה סך של 6,500,000 ₪ ולמשיבה 2 סך של 1,500,000 ₪ סומכים המשיבים על עילה חוזית, דהיינו שבין אריה לבין מרדכי נכרת הסכם בעל – פה אשר הופר על ידי המבקשים בחוסר תום לב. כן, סומכים המשיבים את תביעתם על עילה נזיקית, דהיינו שבהתנהלות המבקשים יש משום תרמית ו/או
מצג שווא ו/או רשלנות, שהניעו את אריה להסכים לצמצום חלקו ברווחים. לבסוף סומכים המשיבים את תביעתם על עילה של עשיית עושר ולא במשפט, דהיינו המבקשים גזלו מאריה את הרעיון אשר הגה ואת עמלו ומרצו להגדלת זכויות הבניה בנכס תוך התעשרות שלא כדין.

7.
מכתב ההגנה עולה, כי הנתבעים מאשרים שאריה פעל להשבחת הנכס ואף נמסרו לו מסמכים המתייחסים לנכס לצורך קידום הגדלת זכויות הבניה והוא אף פעל להשלמת הסכם אופציה לפיו רכש מרדכי את הנכס (סעיף 9.1, 9.3, 30.6, 31.4, 32.1, 40.8, 44.4, 45.2, 48.2, 48.3, 50.2, 52, 53.2, 53.3, 75.2). יש לציין כי בכתב ההגנה חוזרים המבקשים ומציינים שפעילותו של אריה לקידום המיזם מול רשויות התכנון והגופים הרלבנטיים הייתה מועטה ואף מזיקה. המחלוקת בדבר היקף פעילותו של אריה לקידום המיזם אם וככל שתידרש לצורך הכרעה בתביעה תתברר במסגרת הדיון בתביעה, אולם כבר כעת ניתן לומר שהעובדה לגביה אין חולק, ולפיה פעל
אריה בהיקף כזה או אחר עם או בלי כישורים וקשרים, לקידום המיזם והגדלת זכויות הבניה בנכס, תומכת בגרסת המשיבים לפיה בין אריה לבין מרדכי נכרת הסכם או היו הסכמות ביחס להגדלת זכויות הבניה בנכס. גם טיוטות ההסכמים שהוחלפו בין הצדדים בהם טיוטה שנשלחה מצדו של מרדכי, תומכת בגרסת אריה בדבר הסכמה מוקדמת שהייתה בין מרדכי לבין אריה בקשר עם השבחת הנכס, שאם לא כן, מה היה לו למרדכי להציע לאריה הסכם לחלוקת רווחים. הוא הדין ביחס לחליפת ההודעות בין אריה למרדכי שאף שרובה יצאה מטעמו של אריה, יש בה כדי לתמוך בקיומה של הסכמה שהייתה בין אריה לבין מרדכי בקשר עם השבחת הנכס. משקל רב, יש בשלב זה, גם למסרונים שיצאו מטעם מרדכי בימים 12.3.2013 ו – 13.3.2013, ובהם אישור לעיסקה שנכרתה בעל – פה בין מרדכי לבין אריה בקשר עם השבחת הנכס.

מכל אלה, נראה כי טענות המבקשים כאילו תביעת המשיבים "משוללת כל יסוד ועילה" (סעיף 1 לבקשה) או שסיכויי המשיבים לזכות בתביעתם "שואפים לאפס" (סעיף 3), אינן יכולות להתקבל, ובשלב זה אין לשלול את סיכויי המשיבים לזכות בתביעתם.



8.
יוער, כי האמור לעיל נועד להכרעה בבקשה כאן ואין בו כדי לקבוע מסמרות או עמדה ביחס לראיות או טענות הצדדים שפורטו לעיל.

9.
כאמור, המשיבים שילמו אגרה בסך 100,000 ₪ במסגרת התיק כאן ובכך יש כדי לתמוך במסקנה שהם מסוגלים לשלם את הוצאות המשפט אם וככל שיפסקו נגדם.

10.
נוכח כל אלה, נראה כי אין הצדקה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה ובשלב זה נכון לדחות את הבקשה.

סוף דבר

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.


מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים
ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ה, 04 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 36997-07/14 מרדכי איבגי, צבי בורקו, מצלר יזמות ובניה בע"מ נ' בוטיק הוטל ים המלח בע"מ, אריה פרידמן (פורסם ב-ֽ 04/02/2015)