פסקי דין על ענת פריטל | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על קעטבי רון | פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר | פסקי דין על איגוד לביטוח נפגעי רכב |

4236/02 א     03/02/2005




א 4236/02 ענת פריטל נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, קעטבי רון, איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




62
בתי המשפט
א 004236/02
בית משפט השלום הרצליה
בתיק עיקרי:

03/02/2005
תאריך:
כב' השופטת מיכל שריר
, סגן נשיא
בפני
:
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ענת פריטל

בעניין:
התובעת
ו' ראובני

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

2. קעטבי רון

3. איילון חברה לביטוח בע"מ

4. אבנר
, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
הנתבעים
נתבעת 1 - י' רהט

נתבע 2 - ע' גרינפלד

נתבעות 3 ו-4 - מנדלוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד
נגד

קעטבי רון
צד ג'
ע' גרינפלד

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
1. רקע עובדתי
א. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 15.2.2002 ברכב נהוג ע"י הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

ב. לטענת התובעת נסעה כנוסעת על אופנוע מספר 1780635 חסר ביטוח נהוג ע"י הנתבע 2 (להלן: "האופנוע"), ועל כן תבעה את הנתבעת 1 כקרן שתפקידה, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, בין היתר, בהעדר ביטוח תקף.

ג. לטענת הנתבע התובעת נפגעה בעת שנהג במכונית זוסוקי מספר 19-004-65 מבוטחת כדין ע"י נתבעות 3 ו-4 (להלן: "המכונית").

ד. הדיון פוצל באופן שנשמעו תחילה הוכחות בשאלת החבות שאינה אלא תוצאה של הכרעה בשאלה באיזה רכב נהג הנתבע בתאונה בה נפגעה התובעת.

2. הנתבעות 3 ו-4
א. "טענה שנטענה בכתב טענות אך לא הועלתה לפני בית המשפט בסיכומים, דינה כדין טענה שנזנחה והשופט אינו חייב לדון בה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 512 וכן ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפורישן, פד"י מ"ט[2] 102, 107).

ב. די בכך ולאור העובדה כי אין בסיכומיה של התובעת כל התייחסות לנתבעות 3 ו-4 כדי לדחות התביעה נגדן.

ג. לא זו בלבד אלא שהתובעת ממילא לא יכלה להעלות כל טענה כנגד הנתבעות 1 ו-4 שכן כדי לטעון לחובתן עליה לטעון כי התאונה ארעה במכונית בעוד שהיא טוענת שהתאונה ארעה עם האופנוע.

ד. לאור האמור לעיל, נדחית התובענה נגד הנתבעות 1 ו-4.

3. נטל הראיה
א. התובעת אינה מתמודדת בסיכומיה עם הסתירות שעלו בין עדותה לעדות עדי התביעה וביניהם לבין עצמם כשהם מותירים גירסתה מחוררת ככברה דרכה התנדף לו נטל הראיה המוטל עליה לאור "המוציא על חברו עליו הראיה".

ב. התובעת הכבירה מילים מדוע לא עמד הנתבע בנטל הראיה, לא יכול היה לתת הסברים לגרסתו, מדוע לא נתמכה עדותו בראיה נוספת ובהפרכת גרסתו כשנשמט ממנה, כאמור, כי נטל הראיה מוטל עליה ועליה בלבד.
ג. לא זו בלבד אלא שכאמור בע"א 2176/95 חלבי נ' אבו חמד וקרנית, תק-על 97(3) 465:
"על פי סעיף 12(ב) לחוק הפיצויים, זכאי הנפגע לקבל פיצויים מהקרן כשם שהיה זכאי לקבל ממבטח בכל אחד מהמקרים המנויים בפסקה 12(א) (לחוק הפלת"ד - מ' ש'). יוצא שאם לנוהג ברכב לא היה ביטוח לפי פקודת הביטוח על קרנית לפצות את הנפגע בשיעור בו היה על המבטח לפצותו, לו היה קיים ביטוח. אך לא נקבע בסעיף שקיימת חזקה בדבר חובת פיצוי מצד קרנית, אלא אם תוכיח שקיים ביטוח. חבותה של קרנית היא היוצאת מהכלל לחובת הפיצוי ע"י המבטח.
כדי שתקום חובת פיצוי על ידה, יש להוכיח שמתקיימים התנאים שבסעיף 12(א). על הטוען לתחולת חובת פיצוי על קרנית להוכיח את קיומם של התנאים לתחולתו של יוצא מן הכלל זה. התובע, אשר עליו להוכיח קיומה של עילת תביעה נגד קרנית, להוכיח את העובדות הדרושות לקיומה של העילה. בין עובדות אלה נכללת העובדה שאין ביטוח תקף המכסה את החבות של הנוהג ברכב כלפי הנפגע. אף כי מדובר בהוכחת עובדה שלילית, רובץ הנטל להוכיח על התובע, אשר עליו להוכיח את כל העובדות המהוות את עילת תביעתו" (סעיף 12 לפסק הדין).

4. גירסת התובעת
א. לטענת התובעת נסעה עם הנתבע על האופנוע במתחם נמל תל אביב, נפגעה מקורת גשר שנועד להולכי רגל ופונתה ע"י הנתבע על האופנוע לבית החולים איכילוב, שם סיפר גם לחברתה ובעלה, שני עדי התביעה 2 ו-3 גירסה זו. רק כשבקשה את פרטי האופנוע קיבלה מספר רישוי שנתגלה כמספר רישוי של רכב, שהנתבע טוען שהיה מעורב בתאונה.

ב. ההליך אומנם אינו נוגע לשאלת הנזק אך לא יעלה על הדעת לבטל התיחסות התובעת להיות התאונה תאונת עבודה כשאין צל של ספק שלא יכלה להיות כזו כשארעה תוך כדי בילוי משותף.
חברתה של התובעת, עד תביעה מספר 2 הצהירה כי הנתבע ביקש כבר בבית החולים מהתובעת לציין שמדובר בתאונת עבודה למרות שהתאונה, כאמור, לא היתה כזו (סעיף 8 לת/1). ואכן כבר בתעודת חדר מיון מופיע ציון היות התאונה תאונת עבודה.
לטענת העדה כבר בבית החולים במהלך דרישתו של הנתבע הבהירה לשניים שאין מדובר בתאונת עבודה.
מאידך, התובעת לא תמכה בטענת חברתה כי היתה שיחה כזו (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 21 - 22), טענה שכבר באותו ערב ידעה שזו לא תאונת עבודה (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 22), יותר מאוחר הסבירה שנודע לה על כך מיעוץ משפטי חודשים-שלושה אחרי התאונה (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 4):
"איך הגעתי למסקנה שזה לא תאונת עבודה, האם לבד, האם לאחר ייעוץ עוה"ד או הרופא - הכל נכון" (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 5 - 4).

ההסבר לציון תאונת העבודה בחדר מיון הוסבר ע"י התובעת שנתנה את הפרטים בטעות של הרופא או של הפקיד (עמ' 33 לפרוטוקול שורות 14 - 9) וציון זהה בתעודת המחלה לנפגע בעבודה הוסבר כטעות של שני רופאים שונים בשתי מרפאות שונות (עמ' 34 לפרוטוקול שורות 1, 23 - 18). גם לא ניתן הסבר מדוע בין שתי תעודות המחלה נשמט הציון של תאונת עבודה עוד בטרם ההתייעצות עם עו"ד (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 4 - 1).
המסקנה מהאמור לעיל ברורה: לא ניתן לקבוע מסמרות על עדותה של התובעת, הסותרת עצמה אפילו בפרט שולי ומבחינתה כל אמירה היכולה לתאום אינטרס שהיא חושבת שיש לה, כשרה.

ג. התובעת ועדיה היו מודעים להיות המחלוקת הממוקדת בשאלת הרכב המעורב ועל כן היתה בעיניהם חשיבות לציין הופעת הנתבע על אופנועו לבית החולים ועם קסדה.

ד. שלא כטענת התובעת לא נרשם בתעודת חדר מיון כי הופיעה בקסדה ולא שם הורידו אותה מראשה. הן בראש התעודה והן בבדיקת הנוירולוג נרשם מפורשות מפיה כי נחבלה בזמן רכיבה על אופנוע כשהיתה בקסדה.

ה. אף אחד מעדי התביעה לא ידע לזהות הקסדה שראה כביכול בידי הנתבע בחדר מיון (עמ' 28 לפרוטוקול שורות 7 - 5, עמ' 30 לפרוטוקול שורות 9 - 8, 29 - 28, עמ' 32 לפרוטוקול שורות 11 - 10, עמ' 39 לפרוטוקול שורות עמ' 40 לפרוטוקול שורות 24 - 23).

ו. עד תביעה מספר 3 העיד כי הנתבע נשא עמו קסדה (סעיף 7 לת/2, עמ' 30 לפרוטוקול שורה 30), אלא שבאופן מפתיע גם העיד: "ההזדמנות היחידה היתה שלי לראות את רוני עם הקסדה ביד זה כשסיגל נכנסה להיות עם ענת" (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 4).

ז. למותר לציין כי כל העדים ראו רק קסדה אחת מבלי לתת הסבר להעדר קסדה שניה נדרשת כשאפילו התובעת שלא בחלה בכל דרך להטיל רפש בנתבע לא טענה שנהג ללא קסדה (עמ' 29 לפרוטקול שורות 7 - 6, עמ' 30 לפרוטוקול שורות 31 - 30). קשה עוד יותר להבין כיצד התבלבלה העדה הגב' סיגל פרידמן כשהעידה:
"איפה היתה הקסדה השניה - אולי קשורה לאוטו, סליחה לאופנוע?" (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 7).

"אולי התבלבלתי כשאמרתי שהקסדה היתה קשורה לרכב, ראיתי רק קסדה אחת שרוני החזיק... אולי השניה היתה קשורה לאופנוע, אין לי מושג איפה הניח את הקסדה השניה" (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 7 - 5).

ח. גם השאלה אם אכן היה האופנוע בבית החולים בערב התאונה והאם ראו אותו עדי התביעה נותרה בלתי פתורה: שני בני הזוג פרידמן העידו כי בדרכם החוצה ראו את הנתבע ניגש לאופנוע שלו אשר עמד מחוץ לבית החולים (סעיף 10 לת/1 וסעיף 7 לת/2), אלא שמעדויותיהם לא ניתן להבין האם הנתבע ניגש לאופנוע כשהחבר הלך להביא את רכבו או שקודם ניגש הנתבע לאופנוע ורק אז פנה החבר להביא את הרכב. האם ראו את הנתבע ניגש לאופנוע או שמא כאמירה נוספת של מר פרידמן באותה עדות, הנתבע הביא את אופנועו ובא עמו לפתח חדר מיון כשהוא מוביל את האופנוע או יושב עליו או שמא כעדות אשתו כלל לא יכול היה לראות האופנוע כי אליבא דתובעת הם נסעו עוד לפני שהנתבע ניגש בכלל לאופנועו (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 23 - 19).

ט. הכברתי מילים כאמור לעיל כדי להראות שלא הוכחה כלל מעורבותו של האופנוע בליל התאונה למרות שלכאורה די היה בעדותה של התובעת כדי לדחות התביעה בשל אי הוכחת התאונה כלל.
לטענת התובעת:
"... הוא עלה עם אופנועו על גשר העץ המיועד להולכי רגל וכאשר פנינו לרדת מהגשת, האופנוע היה בשיפוע, כך שמושב הנוסע היה מוגבה יותר משל הנתבע (הנהג) ואני נחבטתי בראשי מהקורה העליונה של המשקוף (בסיס המרפסת) שנמצא בידירה מן הגשר" (סעיף 3 לת/3).

גירסה זהה, לפיה נפגעה מהקורה העליונה של המשקוף בבסיס המרפסת בירידה מהגשר ניתנה גם בתשובה לשאלון (תשובה 4.3 לנ/4ב'). כל הנסיונות לגלות את מקום התאונה בתמונות, הן אלו שהוצגו ע"י התובעת והן אלו שהוצגו ע"י הנתבע נדחו ע"י התובעת (עמ' 41 לפרוטוקול) "איזה קורה פגעה לי בראש - אני לא יכולה להשיב וכפי שאמרתי התמונות לא מייצגות את המקום" (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 28 - 27).
הדברים מקבלים משנה תוקף כשהנתבע טוען כי התאונה לא יכלה לקרות כתאורה של התובעת אחרת היה הוא נפגע בראשו מהקורה מה עוד שהגבהת מושב הנוסע אינה משמעותית והציג תמונות לפיהן הקסדה אינה מגיעה לגובה הקורה וכל אורכו של האופנוע נכנס למישור שלאחר תום השיפוע שבין הגשר לקורה (תמונות 5 ו-6 מצורפות לנ/7).
י. עדותה של התובעת הותירה תמיהות נוספות:
1. מדוע הזעיקה לבית החולים דווקא חברה לעבודה שהקשר ביניהן לא היה הדוק במיוחד, כשהנתבע היה עמה כל העת. לטענתה עשתה כן כיוון שנוכחה שהנתבע מתמהמה בכניסה לבית החולים אך מאידך הזעיקה חברה שנזקקה ל-15 - 10 דקות להגיע כעדות החברה או 30 - 20 דקות כעדות בעלה של החברה.

2. התובעת לא ידעה ליישב הסתירה בין טענתה כי הגב' פרידמן היתה חברתה הקרובה ביותר ששותפה בהתנהלות יחסיה עם הנתבע בעוד שהגב' פרידמן טענה כי לא ידעה דבר (עמ' 25 לפרוטוקול שורה 10, עמ' 38 לפרוטוקול שורות 10 - 1).

3. התובעת השיבה בשלילה אם היו לה פציעות נוספות מאז התאונה כשהיא מסתירה ארוע של תקיפה בעקבותיו היתה בטיפול פסיכוטרפי כחודש וחצי "נשאלתי על תאונות או פציעות וזו לא פציעה ולא תאונה" (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 15 - 14).

4. התובעת גם הסתירה תאונה קודמת מ-19.9.97 (עמ' 37 לפרוטוקול שורות 8 - 16), אך טרחה לציין כי הנתבע שינה כיוון נסיעתו ועלה על אי תנועה ללא קשר לתאונה כדי להציג אי שמירת חוק על ידו (עמ' 36 לפרוטוקול שורות 13 - 11).

5. לא ניתן מענה כיצד לאחר תאונת דרכים בה נחבלה בראשה והרגישה סחרחורת עלתה התובעת שוב על האופנוע כדי להגיע לבית החולים (עמ' 42 לפרוטוקול שורות 26 - 24).

י"א. התובעת ועדיה ניסו להציג הודאת בעל דין ולשכנע כי הנתבע סיפר להם במפורש בבית החולים עוד בערב התאונה כי התאונה ארעה עם האופנוע.
חברתה של התובעת הצהירה:
"אמנם התובעת היא זו שסיפרה לי את נסיבות התאונה, כאשר נפגשנו בחדר המיון, אך רוני קטעבי נמצא לידינו, השתתף בשיחה ולא הכחיש כי כך קרה" (סעיף 6 לת/1).

ואילו בעלה הצהיר:
"בשלב מסוים נקראה התובעת לבצע בדיקות ולכן יצאתי יחד עם קטעבי לכיוון החוצה והמתנו בפרוזדור בית החולים. בשלב זה סיפר לי קטעבי כי התובעת נפגעה כתוצאה מתאונה שארעה להם כאשר היו רכובים על אופנוע ותאר בפני
את נסיבות התאונה לפיהן כאשר עברו בגשר התובעת לא הורידה את הראש וקיבלה מכה כתוצאה מכך" (סעיף 4 לת/2).

בלהיטותה לעזור לחברתה גילתה הגב' פרידמן במהלך עדותה כי שמעה לא רק מהתובעת על אופן ארוע התאונה אלא ישירות מפיו של הנתבע (עמ' 26 לפרוטוקול שורות 27 - 26). כשעומתה עם גירסת בעלה והעובדה כי נוכחותה לא מופיעה בתצהירה ובתצהיר בעלה העידה:
"אני לא זוכרת למה זה לא צויין, אין לי מושג למה זה לא צויין... כן, ראיתי את סעיף 4 לתצהיר בעלי. את שואלת אם זה לא הזכיר לי שיש לציין שגם אני נכחתי - לא. אולי בעלי יגיד במילים שונות אך אין שום דבר שונה מהגירסה שלי" (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 3 - 2, 10 - 9).

מר פרידמן חזר על גירסתו זו בעדותו (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 31 - 27 ועמ' 31 לפרוטוקול שורה 14) וכשעומת עם הטענה שהתגלתה במהלך עדותה של אשתו כי לכאורה נכחה בשיחה, העיד כי: "אני לא הייתי בקטע הזה" (עמ' 30 לפרוטוקול שורה 1) ו"אני לא זוכר אם אשתי הצטרפה" (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 15).

י"ב. התובעת הצהירה כי:
"משעצר הנתבע את האופנוע החלו להגיע למקום אנשים רבים (עוברי אורח) והחלו ללחוץ על הנתבע להזמין לי אמבולנס ואף הציעו להזמין בעצמם אמבולנס למקום" (סעיף 6 לת/3).

"אמנם מיד לאחר התאונה ניגשו אלי עוברי אורח שהיו עדים לתאונה, אך לצערי לא בקשתי פרטיהם מיד לאחר האירוע - היות ולא חשבתי לרגע כי הנתבע יכחיש את נסיבות התאונה" (סעיף 20 לת/3).

מאידך, בהודעתה למשטרה על תאונת הדרכים הצהירה התובעת:
"יש לציין שבאותו הזמן היו שני עדים במקום אשר צפו במתרחש ואני מאמינה שבמידת הצורך אוכל להשיג את פרטיהם" (נספח א' לת/3 בסעיף 3).

כשנתבקשה להסביר הסתירה כיצד הצהירה כי תוכל להשיג פרטי העדים כשכבר ידעה שהנתבע מאיים עליה לבל תדווח למשטרה לבין האמור בסעיף 20 לתצהירה, השאירה תמיהות נוספות:
"למה לא הלכתי לאתר את העדים - מצבי הרפואי לא איפשר לי ושנית, השוטר שגבה ממני העדות אמר שהוא לא חושב שנזדקק לזה ובתמימותי וטיפשותי לא חשבתי שאעמוד בבית משפט. אמנם ידעתי מהרגע הראשון שרוני מבקש שלא אדווח למשטרה אבל אחר כך רוני נתן לי את הפרטים והאמנתי שאלה הפרטים הנכונים.
את מפנה לסעיף 14 לתצהירי שתוך כדי התלונה הסתבר לי שהפרטים שרוני מסר לי לא נכונים - אני הבנתי כפי שאמרתי מפי השוטר שלא אזדקק בכלל לעדים האלה... את מפנה לסעיף 20 שם נימקתי שלא חשבתי שהנתבע יכחיש את נסיבות התאונה ולא אמרתי שהשוטר אמר לי שלא אזדקק לעדים ולא ציינתי זאת בתצהיר אלא נימוק אחר - רשמתי את הנימוק גם כשאמרתי לפני כמה שניות, שלא חשבתי שהוא יכחיש, חשבתי שאולי הוא טעה ונתן לי בטעות פרטים לא נכונים והוא יבוא ויתקן עצמו.
את מפנה להודעה במשטרה שם אמרתי מפורשות שהוא גם איים עלי, משמע ידעתי שיש לי אתו בעיה - אני שוב אומרת שלא נותר לי אלא להצטער שלא לקחתי את פרטי העדים, בשלב מסוים ניסיתי לאתר את הפרטים, נכנסתי למסעדות אך אלה עוברי אורח" (עמ' 35-36 לפרוטוקול).

מה לי אם לא היו עדים ועל כן פרטיהם לא הומצאו, כי אז לא הקפידה התובעת בדבריה במשטרה ומה לי אם היו עדים שלא הובאו כי אז:
"... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457).
ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245).

5. גירסת הנתבע
א. לכאורה די היה באמור לעיל כדי לדחות התביעה בשל אי הוכחתה אך לא נראה יהיה לנכון להותיר גירסת הנתבע כאילו לא נפל בה מתום.

ב. הנתבע הצהיר:
"לאחר התאונה ובטרם נסענו לבית החולים איכילוב, דברנו על האפשרות שנספר 'סיפור' ונציין כאילו התאונה ארעה באופנוע כדי לעזור לענת לקבל פיצויים כספיים מוגדלים..." (סעיף 10 לנ/7).

כלומר, הנתבע 2 גילה דעתו כי האמת הצרופה אינה בהכרח בסיס יסוד מוסד להתנהלותו.

ג. לטענת הנתבע היה האופנוע במועד התאונה בתיקון אצל עד הגנה מספר 1 מר פלג כהן. טענה כל כך פשוטה שהיה בה כדי להכריע גורל כל התביעה נגדו נטענה לראשונה בתצהיר עדותו הראשית ולא בא זכרה בכתב ההגנה שהגיש, כבר לאחר חקירת המשטרה, ואף לא במהלך קדמי המשפט מפי בא כוחו.

ד. הנתבע העיד מטעמו את עד הגנה מספר 1 אצלו תוקן לכאורה האופנוע במועד התאונה. להפרכת עדותו הביאה התובעת את עדת תביעה מספר 1, הגב' איה בר נתן-חן שאוי למדינה שאלה שוטריה.
הגב' בר-נתן הגיעה להעיד על חקירת השלמה שביצעה כשנה וחצי לפני עדותה ביחידה שעבדה בה שמונה חודשים בלבד, ללא תיק (שאבד) וללא מסמכים (שיכלה להשיג מהפרקליטות). לאחר שכחוקרת נוער היא עובדת על 20 תיקים ביום (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 7). העדה לא זכרה אם גבתה העדות ממר כהן (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 29 - 27), או באיזה אופנוע מדובר (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 10), אך "זכרה" שהעיד כי האופנוע לא היה ברשותו. העדה זכרה כביכול, כאמור, פרטי חקירת השלמה בתיק שלא חקרה בו, בנקודה מאד מהותית אך לא זכרה פרטי שיחת טלפון עם ב"כ התובע משבוע קודם (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 29 - 27), למרות שהודתה "שבפרקליטות לא מתקשרים אלי ככה גם לפני תיקי שוד" (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 2).
קשה שלא לתמוה כיצד אם אבד התיק הגיעה התובעת לידי זימונה של הגב' בר נתן דווקא מה עוד שהעדה ידעה לציין שם החוקר שטיפל בתיק ופרטיו (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 10 - 8 ועמ' 23 לפרוטוקול שורות 10 - 9), שלא זומן ועל משמעות אי הבאת עד רלבנטי כבר עמדתי לעיל.

ה. התובעת מבקשת לסמוך על עדות זו כדי להוכיח שאמור היה להיות מוגש כתב אישום נגד הנתבע. עדה זו טוב היה לה לו לא באה כלל ועל עדותה היותר מתמוהה אינני מוכנה לקבוע דבר, בוודאי אם בסופו של יום הודתה שגם התובעת נחקרה כחשודה (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 5 - 4).
למותר לציין, כי עד היום, כמעט שלוש שנים לאחר התאונה, לא הוגש כתב אישום.

ו. הנתבע ביקש לשכנע כי לא יכול היה לנסוע על האופנוע כנטען כיוון שאינו נוסע עליו בחורף ובעונה זו מקפיא הביטוח כפי שהוכיח שעשה מיד לאחר התאונה בנספח ה' לנ/7 אלא שמפי העד מר פלג כהן הסתבר כי העדר ביטוח לא מונע מהנתבע מלרכב על האופנוע (עמ' 50 לפרוטוקול שורות 6 - 4, 30 - 29), כפי שאישר גם הנתבע עצמו (עמ' 59 לפרוטוקול שורות 30 - 29).

6. "וה' צבאות, שופט צדק, בוחן כליות ולב... כי אליך גיליתי את ריבי" (ירמיהו, י"א, כ').

אך לא שופט בן תמותה - ומשלא גילו לי הצדדים ריבם ועל התרשמותי מבעלי הדין ועדיהם לא תיטה הכף, לא נותר לי אלא לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה כתובעת ומאזן ההסתברות לא הופר ועל כן דין התביעה להידחות.

7. לאור כל האמור לעיל, אין גם צו להוצאות.

8. פסק דיני יועבר לידי היחידה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים על מנת לברר התנהלותה של הגב' בר נתן.

9. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מפסק דיני ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.


ניתן היום כ"ד בשבט, תשס"ה (3 בפברואר 2005) במעמד

עוה"ד רשף ודורון
מיכל שריר
, שופטת
סגן נשיא

קלדנית: איילה שמעה








א בית משפט שלום 4236/02 ענת פריטל נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, קעטבי רון, איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר, איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/02/2005)