פסקי דין על יגאל בשן | פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ

27529-04/13 א     11/02/2015




א 27529-04/13 יגאל בשן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 27529-04-13 בשן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ


תיק חיצוני: קיים תיק עזר לשופט


בפני

כב' השופטת
מיכל עמית - אניסמן


התובע

יגאל בשן


נגד


הנתבעת

הראל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין


לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונה מיום 23.11.08 (להלן: "התאונה"). המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם התאונה מהווה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים, באם לאו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
1.
במועדים הרלוונטיים לתביעה שימש התובע כנהג ומפעיל משאית, עליה מותקן משאבת בטון (להלן: "המשאית" או "משאבת הבטון" או "מערבל הבטון", לפי העניין), בשירות משאבות בטון גלי בע"מ (להלן: "המעסיקה"). השימוש במשאבת הבטון בוטח, אותה העת, על-ידי הנתבעת בפוליסת ביטוח רכב חובה.

2.
בכתב התביעה נטען, כי התאונה אירעה ביום 23.11.08, כאשר "... בסיום עבודתו עמד התובע על מדרגות הרכב ועסק בקיפול ציוד ושטיפת הרכב טרם נסיעה. בסיום השטיפה, שעה שכבר ירד אל המדרגה האחרונה, ובעודו אוחז בצינור המים, החליק התובע מהמדרגה ונפל על גבו...". כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע נזקי גוף.

3.
הצדדים, כאמור, חלוקים בשאלה האם נסיבות התאונה, כנטען על ידי התובע, מהוות "תאונת דרכים", כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים, אם לאו.

4.
התובע טוען, כי התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים, באשר היא אירעה לשיטתו, אגב שימוש ברכב מנועי ולחלופין, תוך ניצול הכוח המכני של המשאית.
5.
הנתבעת מכחישה את נסיבות התאונה הנטענות ומכל מקום טוענת, כי התאונה, על נסיבותיה הנטענות, אינה מהווה "תאונת דרכים", כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים.

דיון והכרעה
6.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי בי-הדין על נספחיהם ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להרים הנטל המוטל על כתפיו להוכיח גרסתו לתאונה. ואפרט.

7.
מועד התאונה - טענת התובע בכל הנוגע למועד התאונה אינה מתיישבת עם האמור במסמכים השונים מזמן אמת, מהם עולה, כי התאונה אירעה ביום 24.11.08 ולא ביום 23.11.2008, כנטען על ידי התובע.
כך עולה ממסמכים רפואיים מיום 24.11.08, 25.11.08 ו- 17.12.08; מהתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 23.12.08; מתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 25.12.08; מתעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה מיום 18.2.09; מהתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה ומהודעת התובע מיום 24.3.09 במוסד לביטוח לאומי (העתק המסמכים צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעת והעתק ההודעה מיום 24.3.09 צורף לתצהיר הנסיבות מטעם התובע).

8.
זאת ועוד, בחקירתו במוסד לביטוח לאומי מיום 24.3.09 עמד התובע בעצמו על כך שהתאונה אירעה ביום 24.11.08, תוך שאף סיפק הסברים מפורטים בעניין זה, וכאמור להלן:
"ש. לפי התיק הרפואי רשום שבתאריך 24.11.08 היית בשעה 11:09 אצל ד"ר סער מיכאל, הייתכן?
ת. ייתכן, כי ביום 24.11.08 התחלתי לעבוד יותר מאוחר לפעמים שאין עבודה בבוקר מתחיל יותר מאוחר.
ש. לפי מה שרשום מפנייתך ביום 24.11.08 התלוננת על כאבי גב ולמחרת 25.11.08 שוב חזרת והתלוננת על תאונת עבודה כאבי גב תגובתך?
ת. ייתכן שהיו לי כאבים אבל הלכתי לעבודה באותו יום ובסוף היום היה לי את המקרה שבו נפלתי והתחיל לי כאבי הגב ולכן פניתי שוב לרופא משפחה למחרת.
ש. איך תסביר את זה שפנית לרופא על כאבי גב הלכת לעבוד ולמחרת שוב הלכת והתלוננת על כאבי גב ותאונת עבודה?
ת. כאבי גב היו לי, אבל מכיוון שנפלתי לא יכולתי לתפקד, לא יכולתי לזוז... יש הבדל בין כאבים רגילים לבין מה שקרה לי שנפלתי."

[ההדגשה אינה במקור] (ראה שורות 40-50 להודעה – העתק ההודעה מיום 24.3.09 במוסד לביטוח לאומי צורף לתצהיר הנסיבות מטעם התובע).

9.
אומנם, מעדות מר אייל כלף, אשר שימש במועד התאונה כסדרן העבודה מטעם המעסיקה, עולה כי התובע הודיע לו דבר התאונה ביום 23.11.08 (עמוד 11 לפרוטוקול בשורות 24-25; סעיף 4.ב.1 לסיכומים מטעם התובע). יחד עם זאת, מר כלף העיד כי ערך רישום בנוגע למועד התאונה הנטען וכי הוא זוכר את מועד האירוע על בסיס אותו רישום (עמוד 12 לפרוטוקול בשורות 5-6), ואולם, הוא נמנע מלהציג רישום כאמור.

10.
נסיבות התרחשות התאונה – התובע טוען בתצהירו כדלקמן: "בסיום עבודתי עמדתי על מדרגות הרכב ועסקתי בקיפול ציוד ושטיפת הרכב טרם הנסיעה. בסיום השטיפה, שעה שכבר ירדתי אל המדרגה האחרונה (שהיא בגובה 50 ס"מ מהרצפה), ובעודי אוחז בצינור המים, החלקתי מהמדרגה ונפלתי על גבי. כתוצאה מהנפילה חטפתי מכה בגב התחתון והרגשתי קליק קטן" (סעיף 2 לתצהירו של התובע).

11.
לאחר ששמעתי את התובע ועיינתי בכל המסמכים הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכחת נסיבות התרחשות התאונה, כנטען על ידו. ואנמק.

12.
ראשית, גירסת התובע, כפי שמופיעה בתצהירו, בדבר החלקה ממדרגת המשאית לאחר סיום שטיפת משאבת הבטון, אינה תואמת גירסאות שמסר בסמוך לאחר מועד התאונה הנטען, ואשר מתועדות במסמכים רפואיים, ולפיהן הנזק הנטען נגרם כתוצאה מכאב גב חוזר או כיפוף או תנועה חדה, ללא איזכור נסיבות הקשורות למשאית.

13.
כך, במסמך רפואי מיום 24.11.08, המועד בו פנה התובע לראשונה לבדיקת רופא, נרשם מפיו ב"תלונות/ סיבת הפניה" – "
כאב גב חוזר
" [ההדגשה אינה במקור]; במסמך רפואי מיום 25.11.08 נרשם מפיו – "
כאב מחמיר
– אינו מסוגל לקום מהמיטה" [ההדגשה אינה במקור]; בתעודת חדר מיון מיום 26.11.08 נרשם מפיו – "...
התכופף לפני שלושה ימים ומאז כאבים
..." [ההדגשה אינה במקור] (העתק התעודה צורף כנספח ד1 לכתב התביעה); באישור מחלה מיום 10.12.08 ובמסמך רפואי מיום 17.12.08 לא נרשם דבר וחצי דבר באשר לתאונה נטענת (העתק המסמכים צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעת) ובמכתב סיכום ביקור במרפאת כאב מיום 19.4.09 נרשם מפי התובע – "
מצב לאחר תנועה חדה בגב 23.11.08
..." [ההדגשה אינה במקור] (העתק המכתב צורף כנספח ה16 לכתב התביעה ולתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

14.
יודגש לענין זה כי מהתיעוד הרפואי בעניינו של התובע עולה, כי עוד בטרם התאונה הנטענת, סבל האחרון מתחלואה בגבו. כך למשל, במסמך רפואי מיום 4.5.97 נרשם, כי "בגלל פריצת דיסק לא מסוגל כרגע לבצע פ"ג"; במסמך רפואי מיום 9.10.03 נרשם "שוב החמרה בכאבי הגב... רגישות מותנית ודורזלית נמוכה"; במסמך רפואי מיום 16.7.06 נרשם "כאב גב תחתון עם זרמים בגפה ימין תחתונה..."; במסמך רפואי מיום 12.3.07 נרשם, כי בבדיקת מיפוי עצמות נמצאו "שינויים ניווניים בע"ש..." ובהפניית התובע לביצוע בדיקת
ct
עמ"ש גבי תחתון ומתני מיום 8.12.08 נרשם, כי "לדבריו סובל תקופה ממושכת מאוד כאב גב תחתון... לאחרונה הכאב הוחמר בעיקר בשבועיים האחרונים" (העתק המסמכים צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

15.
בעניין זה, אישר התובע בעדותו לפניי, כי "... כנראה לא אמרתי שנפלתי ממשאבה... אני לא צריך להגיד לרופא שנפלתי, שנחבלתי..." [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 7 לפרוטוקול בשורות 29-32).

16.
גירסתו של התובע, כפי שעולה במסגרת תצהירו, הופיעה לראשונה בתעודה רפואית לנפגע בעבודה מיום 25.12.08, בחלוף כחודש ימים מיום התאונה, במסגרתה נרשם מפי התובע, כי "בזמן עבודה במשאית החליק..." (העתק התעודה צורף לתיק המוצגים מטעם הנתבעת).

17.
אודות חשיבות רישום רפואי בסמוך לאחר אירוע תאונתי כבר נפסק לא אחת, כי הגרסה הראשונית מהווה תגובה ספונטנית מיידית לאירוע מרגש או מסעיר בנסיבות שאינן מקיימות יסוד לחשש כי האמרה כוזבת, ומכאן משקלה הראייתי הגבוה של הגרסה בהיותה אותנטית ושעה שנמסרה בסמוך לאירוע ובטרם היה למוסר הגרסה ספק לשקול את השלכותיה של הגרסה על מצבו המשפטי. ראה למשל: ע"א (מחוזי ת"א) 1715/01 הכט ברקו נ' מנורה (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 11/04/02); ת.א. 3312/05 ישראל אורה נ' עיריית רמת גן (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 29/04/08) ות.א (ת"א) 39654/05 אראלה צ'זנה נ' קרנית (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 17.1.10).

18.
שנית, אף גרסת התובע, כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומים מטעמו, ולפיה החליק על מדרגות המשאית ונפל בעת ביצוע פעולת שטיפה של מערבל הבטון (סעיפים 9 ו- 11 לסיכומים מטעם התובע), לא הוכחה, שכן התובע השמיע גרסאות שונות באשר לגורם הקונקרטי לתאונה. כך, בסעיף 2 לתצהירו של התובע, כמו גם בכתב התביעה ובתצהיר תשובות לשאלון, נטען כי "... בסיום השטיפה, שעה שכבר ירדתי אל המדרגה האחרונה... ובעודי אוחז בצינור המים, החלקתי מהמדרגה ונפלתי על גבי..." [ההדגשה אינה במקור] (העתק תצהיר תשובות לשאלון צורף לתיק מוצגים מטעם התובע). כך גם נסיבות התאונה הנטענות אינן מתיישבות עם עדות התובע, ולפיה התאונה אירעה דווקא לאחר שסיים את פעולת השטיפה והניח את הצינור, וכאמור להלן:
"... עמדתי לרדת מהמשאית כי סיימתי את פעולת השטיפה, הייתי צריך לשטוף חצי דקה למטה ולנסוע הביתה. שמתי את הצינור, הרגשתי קליק בגב, עליתי בחזרה למשאית. באותו רגע לא כאב לי הגב." [ההדגשה אינה במקור] (עמוד 4 לפרוטוקול בשורות 7-9).

19.
שלישית, מעדות התובע בעצמו אין כדי ללמד על גורם קונקרטי לקרות התאונה, וכאמור בעדותו שלהלן:
"ש. מה גרם לך לנפילה?
ת. הלחץ של המים אולי? צריך להחזיק טוב את הצינור טוב ומעדתי מהמדרגה. אני לא יודע ממה נפלתי. האוטו עובד, מביא מכות חזקות שאני שוטף.
ש. שואל אותך מה גרם לך ליפול מהמדרגה ואתה עונה גם בפשטות "לא יודע יתכן מהבוץ או מהמים או מעמידה שעמדתי לא צריך הרבה בשביל לאבד שיווי משקל" אתה לא אומר לו שאתה ירדת במדרגות, לא אומר כתוצאה מטלטלה. אתה אמרת לא צריך הרבה, נפלת ואיבדת שיווי משקל.
ת. היו לי גם נפילות בעבר. נופלים, קורה, יש מים, בוץ."
[ההדגשה אינה במקור] (עמוד 8 לפרוטוקול בשורות 20-27).

20.
כך אף מעדות מר אייל כלף, אשר שימש במועד התאונה כסדרן עבודה מטעם המעסיקה, לא ניתן ללמוד על גורם קונקרטי לתאונה, שעה שעל פי עדותו, התובע סיפר לו שהתאונה אירעה עת "נפל מהמשאית" (עמוד 12 לפרוטוקול בשורות 9-10). הא ותו לא.

21.
עולה אפוא, כי גרסאות התובע בסמוך לאחר התאונה וכפי המתועד במסמכים הרפואיים סותרות את גרסאותיו המאוחרות. כמו כן, גרסאותיו המאוחרות, אשר אמנם קושרות בין התאונה לבין הרכב, אינן מצביעות על גורם קונקרטי לתאונה, והשונות ביניהן מטילה ספק במהימנות גרסת התובע.

22.
לאור כל האמור לעיל, ומשעדות התובע נותרה עדות יחידה של בעל דין הנעדרת סיוע, ובשים לב לסתירות כאמור בין גרסת התובע לבין הרישומים מזמן אמת ועדות התובע בעצמו, ומשהעדות התובע עצמו אינה מצביעה על הגורם לקרות התאונה, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכיח גרסתו לתאונה, ומטעם זה בלבד דין התביעה להידחות.

23.
למען לא ימצא הנייר חסר, אוסיף ואציין כי נסיבות התאונה, כנטען על ידי התובע, אינן מהוות תאונת דרכים, כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים. ואפרט.

24.
סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר את המונח "תאונת דרכים", כאמור להלן:
"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;
...
שימוש ברכב מנועי
- נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו..." [ההדגשה אינה במקור].

25.
כאמור, התובע כאמור מסר בהליך זה גרסאות שונות, ולמעשה לא העמיד גרסה אחת ברורה ומוכחת שניתן לבחון בהיבט המשפטי לפי הגדרת תאונת דרכים שבחוק הפיצויים. עם זאת, בסיכומיו, טוען התובע כי בנסיבות העניין מתקיימת ההגדרה הבסיסית בדבר "שימוש ברכב מנועי" ובכלל זה ירידה מהמשאית (סעיפים 10ב-10ג לסיכומים מטעם התובע), ולחלופין, מתקיימת החזקה המרבה בדבר "ניצול הכוח המיכני" (סעיפים 11 – 11ג לסיכומים מטעם התובע). אדון בטענות התובע על-פי סדרן.

"שימוש ברכב מנועי - ירידה מרכב"
26.
כאמור, התובע טוען, כי התאונה חוסה תחת ההגדרה הבסיסית של "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", באשר לשיטתו, היא אירעה תוך כדי ירידה מהמשאית ולמטרות תחבורה, שכן שטיפת מערבל הבטון הינה פעולה נדרשת לצורך הנסיעה - למניעת נפילת שיירי בטון על הכביש, באופן
העלול לסכן נהגים אחרים (סעיף 10 לסיכומים מטעם התובע).

27.
כאמור, גרסאות התובע אינן אחידות, ובחלקן טען כי התאונה אירעה שלא בנסיבות של ירידה מהרכב אלא כתוצאה מלחץ המים בצינור או כתוצאה מוויברציות של המשאית. כך, בסעיף 2 לתצהירו טען כי "עמדתי על מדרגות הרכב ועסקתי בקיפול ציוד ושטיפת הרכב... שעה שכבר ירדתי אל המדרגה התחתונה... החלקתי מהמדרגה" (הדגשה לא במקור). כך אף בחקירתו במוסד לביטוח לאומי מיום 24.3.09 מסר התובע, כי "בסוף היום קיפלתי את המשאבה ובאמצע השטיפה החלקתי מהמדרגה שנמצאת בחלק האחורי של המשאית..." [ההדגשה אינה במקור] (שורות 10-11 להודעה, העתק ההודעה מיום 24.3.09 במוסד לביטוח לאומי צורף לתצהיר הנסיבות מטעם התובע).

28.
מכאן שלשיטתו של התובע בעצמו, נפילתו לא התרחשה במהלך "ירידה מרכב" כי אם בעיצומה של שטיפת מערבל הבטון וכתוצאה מעוצמת לחץ המים בצינור שהוא החזיק (סעיפים 9 ו- 11 לסיכומים מטעם התובע).

29.
זאת ועוד, בחינת גרסתו של התובע, ולפיה החליק ונפל בעת ירידתו במדרגות המשאית מובילה למסקנה כי אין מדובר בירידה למטרת תחבורה, שעה שלא הוכח כי פעולת שטיפת מערבל בטון מהווה פעולה טבעית ואינטגרלית לשימוש ברכב לתחבורה. ואנמק.

30.
אכן, סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר שימוש ברכב מנועי, בין היתר, כ- "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו..." [ההדגשה אינה במקור]. הפסיקה הגדירה שימוש זה של "כניסה לרכב או ירידה ממנו" כשימוש לוואי תעבורתי, ונדרשת בחינה של מטרת השימוש בנסיבות העניין. לאמור, בכדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, השאלה השנייה הדורשת מענה היא האם השימוש ברכב נעשה "למטרות תחבורה", אם לאו.

31.
ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 532 עמד כבוד הנשיא ברק (כתוארו אז) על משמעות המונח "למטרות תחבורה", בקובעו, כי:
"... המבחן התעבורתי ("למטרות תחבורה") מכוון כלפי השאלה, האם השימוש שנעשה ברכב הוא בגדריו של סיכון תעבורתי. על-פי גישה זו ייעודו של כלי הרכב לעניין חוק הפיצויים – והדבר עולה עתה גם מהגדרת הביטוי "רכב" – הוא לשמש לתחבורה יבשתית. ייעוד זה יוצר, מעצם טבעו, סיכון תעבורתי. כל שימוש ברכב הגורם נזק גוף והנופל לגדריו של סיכון תעבורתי זה הוא "למטרות תחבורה". כך, למשל, שימוש תעבורתי עיקרי ברכב הוא בנסיעה בו. נזק גוף הנגרם עקב נסיעה הוא נזק הנגרם עקב שימוש "למטרות תחבורה". אחד משימושי הלוואי התחבורתיים לרכב למטרת נסיעה הוא בכניסה או ביציאה מהרכב במהלך הנסיעה או בסיומה. על כן נזק גוף הנגרם עקב כניסה לרכב או יציאה ממנו, הוא נזק הנגרם עקב שימוש ברכב "למטרות תחבורה". לעומת דוגמאות אלה, נזק גוף הנגרם תוך טיפוס על רכב, המשמש כסולם להתקנת שלטי פרסומת, אינו למטרות תחבורה" [ההדגשה אינה במקור].

32.
ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נא(3) 825, 828 הוסיף בית-המשפט העליון וקבע, כי:
"מבחן זה מתמקד בשאלה אם הסיכון שהתממש הוא "סיכון תעבורתי", היינו אם מדובר בסיכון הקשור באופן הדוק לפעולה תעבורתית...
פעולה של עליה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עליה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו
".

[ההדגשה אינה במקור] (ראה בעניין זה גם ע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 17.3.14).

33.
מכאן, שגם לו הייתי מקבלת טענת התובע, ולפיה התאונה התרחשה במהלך ירידה מהמשאית, הרי שהירידה התרחשה לאחר ביצוע פעולת שטיפת הבטון, פעולה שלא הוכח כי הינה למטרות תחבורה, ומטעם זה התאונה איננה נופלת לגדרה של הגדרת תאונת דרכים. מכל מקום, אף בהנחה שהתאונה אירעה בעיצומה של פעולת שטיפת הבטון, לא היה בכך כדי לסייע בידי התובע. ואפרט.

34.
על מנת לקבוע האם השימוש ברכב נעשה "למטרות תחבורה", יש לבחון האם השימוש אינהרנטי וחיוני לצורך הגשמת התכלית התחבורתית, לאמור האם פעולת שטיפת מערבל הבטון היא חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה במשאית.

35.
בנסיבות העניין, לא הוכח כי פעולת שטיפת מערבל הבטון מקיימת את התנאי "למטרות תחבורה", הקבוע בהגדרה הבסיסית שבחוק הפיצויים, לאמור כי פעולה זו נועדה למנוע או להפחית סיכון תחבורתי. אומנם, במסגרת תצהירו התובע טען כי הימנעות משטיפת מערבל הבטון בתום יום עבודה עשויה לגרום, בין היתר, להתזת בטון על הכביש או על כלי-רכב, באופן המהווה סכנה לציבור וכן עבירת תעבורה (סעיף 3 א לתצהירו), ואולם, בעדותו לפניי, אישר התובע, כי אין צורך בשטיפת מערבל הבטון, בטרם נסיעה מאתר עבודה אחד למשנהו (עמוד 8 לפרוטוקול בשורה 30 – עמוד 9 לפרוטוקול שורה 4). כמו כן, אישר התובע בעדותו כי ביום התאונה המשאית נסעה ממודיעין לקריית-ספר משך כרבע שעה מבלי שביצע כל פעולת שטיפה טרם לכן (עמוד 9 לפרוטוקול בשורות 7-9).

36.
יתרה מכך, מעדות התובע עולה, כי הטעם לכך שאינו מבצע פעולת שטיפת מערבל הבטון בחצר ביתו נעוץ דווקא בהעדר אמצעים מתאימים לכך, להבדיל מסכנה נטענת הטמונה בנסיעה מבלי שננקטה פעולה השטיפה, וכאמור בעדותו שלהלן:
"ש. מפנה אותך לסעיף 3א1 – אם ליד ביתך היה מקום לרוקן את הפסולת של הבטון היית נוסע עד הבית ושופך בבית?
ת. פסולת זו לא הבעיה, אלא השטיפה עצמה, אין לי איפה לשטוף. ליד הבית שלי גם מים אני לא יכול לשפוך".
[ההדגשה אינה במקור] (עמוד 9 לפרוטוקול בשורות 10-13).

37.
זאת ועוד, מטרת הפעולה שנעשתה ברכב נבחנת על-פי אופייה ומהותה של הפעולה, ואין בקיום חובה לבצע את הפעולה, גם היא חובה שבדין, כדי ללמד על מטרת הפעולה (ראה בעניין זה רע"א 9084/05 אגד בע"מ ואח' נ' יעקב ינטל, תק-על 2007(4) 1617, שם קבע בית-המשפט העליון, כי פגיעת אדם בעת סריקה ביטחונית שביצע ברכב טרם נסיעה באה להגשים מטרה ביטחונית ולא תעבורתית, ואין בקיום חובת ביצוע סריקה ביטחונית בתקנות התעבורה כדי להשפיע על בחינת המטרה התחבורתית).

38.
בענייננו, אין בידי לקבלת הטענה, לפיה פעולת ניקיון מערבל הבטון נועדה למטרה תעבורתית. בעניין זה נפסק בע"א (מחוזי-חיפה) 1160/05 מחצבי אבן בע"מ נ' אבו רעד זיאד ((פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 7.12.05), כי:
"... הטיפול האמור אינו בא למנוע או להקטין סיכון, אלא יותר למנוע התייבשות הבטון עקב הפסקת הערבול. מבחינה תעבורתית לא הייתה כל מניעה להפסיק את פעולת הערבול בעת ביצוע הנסיעה האמורה, במיוחד כאשר לא היה כל בטון בתוך המערבל... הפעולות שנעשו על ידי מר זיאד בגירוז הרוקלים, כפי שהובהר לעיל לא נעשו למטרת הייעוד התעבורתי של מערבל הבטון, שהוא רכב דו תכליתי, אלא דווקא לייעוד הלא תעבורתי של אותו רכב..." [ההדגשה אינה במקור].
39.
בבחינת נסיבות התאונה שלפניי, וכאמור מעלה, לא מצאתי, כי נפילת התובע מהמשאית נכנסת לגדר הסיכון התחבורתי שנוצר אגב נפילתו, שעה שלא מצאתי כי פעולת שטיפת מערבל הבטון הינה אינהרנטית וחיונית לצורך הגשמת התכלית התחבורתית של המשאית. מכאן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התאונה הנדונה אינה חוסה תחת ההגדרה הבסיסית של "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

40.
באמרת אגב יוער, כי נוכח מסקנתי דלעיל, לפיה התאונה אירעה שלא תוך כדי "ירידה" מהמשאית, ממילא אין תחולה בנסיבות העניין להלכת אוסם, אליה מפנה התובע בסעיף 10ב לסיכומים מטעמו. ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541 (להלן: "הלכת אוסם"), נקבע, כי כאשר ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על-פי אחת מהן מהווה הפעולה "שימוש" (כגון כניסה וירידה מן הרכב) ועל-פי האחרת – החריג, לאו (כגון פריקה וטעינה בעת שהרכב עומד), תקום לנפגע זכאות על-פי חוק הפיצויים.

41.
סבורני כי פעולת שטיפת מערבל הבטון, המבוצעת לאחר פריקת הבטון, הינה פעולה נלווית לפעולת הפריקה ומשלימה אותה, וככזו, נכנסת בגדר החריג של פריקה וטעינה שבחוק הפיצויים ואיננה מהווה שימוש על פי חוק הפיצויים.

42.
ברע"א 6454/99 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' דואני, פ"ד נו (3) 495, בעמודים 501-502 נקבע כי:
"... במקום שבו פעולת הלוואי היא חלק אינטגרלי של פעולת הטעינה או הפריקה וקשורה עמן בקשר הדוק. קשר זה נבחן על-פי מידת הצורך בביצוע פעולת הלוואי, המידה שבה מקלה אותה פעולה על הפריקה או הטעינה, סמיכות הזמנית שבין פעולת הלוואי לבין פעולת הפריקה או הטעינה, ועתים אף סמיכות המקום שבו מבוצעת פעולת הלוואי למקום שבו מבוצעת פעולת הפריקה או הטעינה. כך נפסק בפרשת שיבלי... כי 'פעולות הכיסוי של המטען וקשירתו הן פעולות משלימות לפעולת הטעינה, בהיותן מיועדות להבטיח את שלמות המטען ואת יציבותו'. באותו מקרה בוצעה פעולת הכיסוי של המטען וקשירתו בסמוך לאחר הטענתו...".

43.
בהלכת אוסם הסתמך בית המשפט על רע"א 6454/99 הנ"ל וקבע כי "פעולות מסוימות הן "חלק אינטגרלי" של פעולת הטעינה או הפריקה, "משלימות" אותה או "מאפשרות" את ביצועה. אופיין זה מביא אותן בגדרי פעולת הטעינה והפריקה עצמה. זו לא הייתה "אפשרית" או "שלמה" בלעדיהן. לפיכך חל על פעולות לוואי אלה דין הפריקה והטעינה, לאמור הן באות בגדר החריג." (שם בעמוד 560).

44.
הוא הדין בענייננו. ניקוי מערבל הבטון הינה פעולה משלימה לפעולת הפריקה של הבטון. אף לשיטתו של התובע, "עלולים שיירי הבטון להתייבש בחלקי הרכב ולגרום להריסתו... שטיפת המשאבה היא חלק מהשימוש הבסיס והקבוע במשאבה. הוא דרוש בכדי שהיא תוכל גם לנסוע בבטחה בכביש, כפי שציינתי, וגם בשביל שתישאר תקינה לצורך המשך שאיבת הבטון" (סעיף 3א לתצהיר התובע).

45.
הנה כי כן, פעולת שטיפת מערבל הבטון, לשיטתו של התובע עצמו, הינה חלק אינטגרלי מפעולת פריקת הבטון וקשורה עימה בקשר הדוק, נוכח הצורך בה בתום כל פעולת פריקה של בטון ובסמיכות זמנים לה.

46.
משקבעתי כי התאונה אירעה שלא תוך כדי "ירידה" מהמשאית, אזי מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדרו של החריג להגדרת תאונת דרכים, פריקה.

47.
לאור האמור, כל שנותר הוא לבחון האם התאונה נופלת בגדר החזקה המרבה של "ניצול הכוח המיכני של הרכב", אם לאו.

"ניצול הכוח המיכני"
48.
סעיף 1 לחוק הפיצויים מגדיר את המונח "תאונת דרכים", בין היתר, כ- "מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

49.
הלכה פסוקה היא, כי החזקה המרבה של "ניצול הכוח המיכני" חלה במקרים בהם מדובר ברכב בעל ייעוד מקורי דו-תכליתי – יעוד תחבורתי וייעוד נוסף – כאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב (ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי, פ"ד נ(3)661, 669-670).

50.
אין חולק, כי המשאית במקרה דנן, מהווה אחד מאותם כלי רכב דו תכליתיים: לצד ייעודה המקורי התחבורתי בעצם נסיעתה ממקום למקום למשאית ייעוד נוסף והוא שאיבה ויציקה של בטון.

51.
עם זאת, חזקת ניצול הכוח המכני קובעת, כי באותם מקרים בהם נזק הגוף נגרם עקב הפעלת הכוח המכני להגשמת הייעוד הנוסף, הלא תעבורתי, של הרכב - ייחשב הדבר כתאונת דרכים, כל עוד לא שינה הרכב במועד האירוע את ייעודו, הלא תעבורתי, המקורי, ובענייננו, כל עוד לא שינתה המשאית את ייעודה הלא תעבורתי, כמשאבת בטון.

52.
המבחן הראוי לקביעת אותו "ייעוד מקורי" הוא מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי, המונחה על ידי מבחן ההתוויה המקצועית, שכולל בין היתר, בחינת הפן הייעודי על בסיס תשתית ראייתית מקצועית אותה ניתן למצוא בהוראות היצרן, בספר ההפעלה, בחוות דעת מומחה, ולעיתים – תוך הפעלת השכל הישר בלבד (רע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח כהן ניסים ז"ל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 22.6.09).

53.
עוד נפסק בעניין זה, כי "החזקה החלוטה המרבה בעניין ניצול הכוח המיכני של הרכב מבוססת על מבחן של סיכון אשר נועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון, אשר ניצול הכוח המיכני של הרכב יצר. סיכון זה אינו תחבורתי; הוא קשור למבחן הייעוד ובוחן את ייעודו המקורי הלא תחבורתי של הרכב. עניינו של מבחן הסיכון, במסגרת החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב", הוא במתן תשובה לשאלה, אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המיכני לייעודו המקורי הלא תחבורתי יצר" [ההדגשה אינה במקור] (ע"א (מחוזי - חיפה) 65581-10-13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מוניר שבל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.8.14)].

54.
בענייננו, התובע טוען, כי שטיפת מערבל הבטון, המבוצעת באמצעות שימוש בכוח המכני של המשאית, מגשימה את הייעוד המקורי, הלא תעבורתי של המשאית, ליציקה ושאיבת בטון, שכן אלמלא שטיפת המשאבה עשויים שיירי בטון להתייבש בחלקיה ולהביא להריסתה (סעיף 11ג לסיכומים מטעם התובע). אין בידי לקבל טענה זו.

55.
התובע לא הניח תשתית עובדתית בכל הנוגע לאופן ביצוע פעולת שטיפת מערבל הבטון, קרי האם מופעל הכוח המכני של המשאית לצורך הפעלת צינור המים; הרטט הנטען של צינור המים ועוצמתו; הצורך בשטיפת מערבל הבטון ואופן שטיפת מערבל הבטון וכיוצ"ב ראיות שיהא בהן כדי להניח תשתית ראייתית מקצועית בדבר אופן ניקיונו של מערבל הבטון והשלכותיו ולא הוכח בראיות מקצועיות כי השטיפה אינטגראלית והכרחית לביצוע לאחר כל יציקה, ולא ניתן לקבוע כי פעולת השטיפה מהווה חלק מהייעוד המקורי הלא תעבורתי של המשאית.
56.
מכל מקום, אף אם הייתי מגיעה למסקנה, לפיה שטיפת המערבל מהווה חלק מהייעוד המקורי הלא תעבורתי של המשאית, אין בכך די, שעה שלא הוכח כי התובע נפגע עקב ניצול הכוח המכני ליעודו הבלתי תחבורתי.

57.
כמו כן, התובע לא הוכיח את טענתו, לפיה התאונה התרחשה תוך כדי אחיזתו בצינור המים, שהרי לפי גירסתו בעדותו לפני התאונה התרחשה לאחר שהניח את הצינור (עמוד 4 לפרוטוקול בשורות 7-9). מכאן שלא הוכח לפניי קיומו של קשר סיבתי עובדתי – משפטי בין ניצול הכוח המיכני לבין התאונה הנטענת, שהרי לגירסת התובע עצמו הוא נפגע עקב איבוד שיווי משקל או החלקה.

סוף דבר
58.
התאונה איננה מהווה "תאונת דרכים", כמשמעותה על פי חוק הפיצויים.

59.
דין התביעה להידחות.

60.
התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לבאי כוח הצדדים.


ניתן היום,
כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 27529-04/13 יגאל בשן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2015)