פסקי דין על משה כהן | פסקי דין על נתן שרנסקי | פסקי דין על הנהלת הסוכנות היהודית |

8636-01/15 סעש     12/02/2015




סעש 8636-01/15 משה כהן נ' נתן שרנסקי, הנהלת הסוכנות היהודית








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 8636-01-15



12 פברואר 2015
לפני:
כב' השופט אייל אברהמי
, סגן הנשיאה
ה
תובע
:
משה כהן

-

ה
נתבעים
:
1.נתן שרנסקי
2.
הנהלת הסוכנות היהודית

ע"י ב"כ: עו"ד קרן גורביץ

החלטה

1.
התובע הגיש תביעה לקבלת פיצויי פיטורים ופיצוי בשל פיטורים "על רקע עדתי, גזעני, כוחני ומתוך נקמנות" בסך 200,000 ש"ח. לטענת התובע עבד כטכנאי במוסך הסוכנות היהודית מיום 1.4.1954 ועד לפיטוריו ביום 31.3.1958.

2.
בפני
י בקשת התובע לפטור מאגרה. הנתבעת התנגדה לבקשה.

3.
התובע טען כי אין ביכולתו לעמוד בתשלום האגרה, לנוכח מצבו הכלכלי, האישי והבריאותי. התובע צירף אסמכתאות שונות וביניהן דפי חשבון עו"ש כפי שנדרש. התובע טען כי אינו מקבל פנסיה. התובע מסר כי הוא מקבל קצבת זקנה בסכום של 2,014 ₪ ואשתו מקבלת קצבת זקנה בסך 2,871 ₪,
פנסיה של 4,000 ₪ ולעיתים גם שכר עבור עבודתה בצהרון בסך 2,000 ₪. בני הזוג משלמים משכנתא חודשית של 2,200 ₪ עבור ביתם. לתובע ואשתו רכב משנת 2013. לטענת התובע הוא עבד בנתבעת ופוטר באופן משפיל וכוחני ומטעמים שאינם ענייניים. הוא לא תבע זכויותיו במועד בשל מצב בריאותי שלו ושל אמו וכן חששו מלתבוע ועל כן יש לאפשר לו לתבוע זכויותיו כיום.

4.
הנתבעת טענה כי תביעתו של התובע היא תביעה מופרכת, אשר התיישנה כבר לפני למעלה מ-50 שנה. התובע לא הביא כל אישור בדבר עבודתו אצל הנתבעת וסיומה, ולנתבעת אין כל תיעוד על עבודתו הנטענת אצלה. לטענת המבקש הוא פוטר עוד בשנת 1958, דהיינו לפני שנחקק חוק פיצויי פיטורים, כך שגם לו היתה נכונה טענתו – לא היה כל בסיס חוקי לזכות לקבלת פיצויי פיטורים. עוד לטענתה התובע אינו מעלה טעם חריג לאי תשלום האגרה ולכך שידו אינה משגת לשלמה. זאת מאחר שיש ברשותו בית ורכב משנת 2013 וכן הכנסה משותפת חודשית וקבועה לו ולאשתו בסכום מספיק לתשלום האגרה, ובנוסף מקבל ככל הנראה גמלת נכות בסכום שלא פורט.

5.
הואיל ומעיון בבקשות לא עולה צורך בקיום דיון במעמד הצדדים, אני קובע בזאת, בהתאם לאמור בתקנה 12(ה) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008, כי הבקשה לפטור מאגרה תידון על יסוד טיעוני התובעות בכתב.

6.
תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 (להלן: "התקנות") קובעת כך:
"(א) בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השניה.
(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. ..."
(ההדגשות שלי, א.א.)

7.
בהתאם לאמור בתקנה 12 (ב) לתקנות, יש לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים. הראשון, אי יכולת המבקש לשלם את האגרה, והשני, אם נראה שההליך מגלה עילה. (בש"א (ארצי) 675/09
פלקסר נ' נשיץ ברנדס ושות' (ניתן ביום 14.2.10) ; ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(4) 721 (2005); בשג"ץ 3836/09 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הבריאות (ניתן ביום 7.5.2009)).

8.
באשר לתנאי הראשון, ההלכה חזרה ושנתה כי הישענות על הקופה הציבורית הינה המוצא האחרון, וככל שיש בידו של אדם לקיים עצמו אל לו להיות לטורח על הציבור. הכנסתו החודשית של התובע ובת זוגו הינה כ-8,000 ₪ לפחות בחודש, לעיתים יותר. בנסיבות העניין דנן נראה כי התובע מסוגל לשלם האגרה בתיק ואין מקום אפוא להטיל נטל זה על המדינה שתישא בהוצאות התביעה.

9.
באשר לתנאי השני, אכן, אף בשלב מקדמי זה נראה כי סיכויי התביעה הינם נמוכים. התובע לא צירף כל אסמכתא לטענתו כי היה עובד של המשיבה וכן באשר לתקופת עבודתו וסיומה. המשיבה עצמה הבהירה כי אין לה כל תיעוד לפיו היה עובד אצלה. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2015 ועניינה פיטורים משנת 1958, (כמעט 57 שנים קודם לכן), שלכאורה
התיישנה זה מכבר. התובע לא ציין מה היה שכרו ומה הבסיס לתביעתו לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין, שנתבעו כאחד בסכום של 200,000 ₪ עבור ארבע שנות עבודה. התובע לא הצביע על מצב בריאותי חריף שמנע ממנו לתבוע בתקופת שבע השנים שלאחר סיום עבודתו הנטענת.

10.
לאחר עיון בטענות הצדדים ומהנתונים שהובאו בפני
י, אפוא, נראה על פניו כי התקנות לא נועדו לפטור בעלי דין במצבו של התובע מתשלום האגרה. בידי בית הדין ניתן הכלי של מתן פטור מאגרה שמטרתו להקל על תובעים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לתבוע זכויותיהם, לעשות כן. על פני הדברים לנוכח ההכנסות שפורטו נראה כי לתובע דנן יש אפשרות כלכלית לשלם 2,000 ₪ באופן חד פעמי. כמו כן, התובע דנן בחר שלא להגיש תביעתו זו אלא תקופה ארוכה ביותר לאחר סיום עבודתו הנטענת, ללא שהובא לכך נימוק מספק ועל כן לא נראה שעניינו נמנה על התביעות שמוצדק ליתן לגביהן פטור מאגרה.

סוף
דבר

11.
הבקשה נדחית.
12.
מזכירות בית הדין תוציא שובר מתאים ותשלח לתובע.
13.
התובע ישלם האגרה תוך 21 יום.
14.
לא ישלם כאמור תימחק התביעה

.
15.
אם לא תשולם האגרה, יובא התיק לעיוני בחלוף המועד לשם מחיקת התביעה.
16.
ככל שתשולם האגרה, יוגש כתב הגנה תוך 30 יום מיום שיודיע התובע על תשלום האגרה.


ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ה, (12 פברואר 2015
)
, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.









סעש בית דין אזורי לעבודה 8636-01/15 משה כהן נ' נתן שרנסקי, הנהלת הסוכנות היהודית (פורסם ב-ֽ 12/02/2015)