פסקי דין על עיזבון יעל הקייני/ברוידה ז"ל | פסקי דין על כהן יעקב | פסקי דין על כהן חנה | פסקי דין על כהן עמק | פסקי דין על כהן דניאל |

18406/02 א     06/02/2005




א 18406/02 עיזבון יעל הקייני/ברוידה ז"ל נ' כהן יעקב, כהן חנה, כהן עמק, כהן דניאל




1
בתי המשפט

א 018406/02
בית משפט השלום חיפה
06/02/2005
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

עיזבון יעל הקייני/ברוידה ז"ל
ת.ז. 5183542
בעניין:
התובע
עמרם מליץ

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . כהן יעקב

2 . כהן חנה

3 . כהן עמק

4 . כהן דניאל
הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. המנוחה, יעל הקייני ברוידה, היתה בחייה בעלת יחידה בבנין הנמצא ברח' מרגלית 29 בחיפה (חלקה 48/7 בגוש 10766). לטענת התובעת, הנתבעים מחזיקים ביחידה זו וטוענים שהם דיירים מוגנים, לפי הסכם משנת 1991. המנוחה נפטרה ביום 30.4.85, כשבע שנים לפני שנחתם כביכול הסכם השכירות המוגנת, ועל כן היא טוענת שלא הסכימה להסכם ולא נתנה זכות לחתום עליו לאביה, עמנואל הקייני ז"ל. יורשי המנוחה ידעו על קיום היחידה רק במסגרת תביעה שהוגשה בשנת 2001. לטענת התובע, גם אביה של המנוחה לא חתם על ההסכם, ואף הוא לא הסכים להעברת השכירות לאחרת, גם אם קיימת שכירות מוגנת. על כן, טוען העזבון התובע, כי הנתבעים מתגוררים ביחידה ללא זכות מאז 1.12.91 ועליהם לפנות את הדירה ולשלם דמי שימוש ראויים בשיעור של 350 דולר ארה"ב לחודש. הנתבעים 2 ו- 4 טוענים שלא התגוררו בדירה מעולם ולא עשו בה שמוש. כמו כן טענו שיש לעכב את ההליכים עד לסיום ההליכים בת"א 724/01 שבו נתבעו על ידי אחרים לפינוי. לטענת הנתבעים, הבעלים הנכון והאמיתי של היחידה היה עמנואל הקייני שרשם את היחידה על שם בתו משיקולי מס ועל מנת להרחיקה מנושיו. לטענתם, חתמו בשנת 1991 על הסכם עם המנוח עמנואל הקייני ז"ל להשכרת הדירה בדיירות מוגנת. לטענתם, הסתמכו על המירשם ועל יפוי כוח שנתנה המנוחה לאביה המנוח לעשות בנכסיה כרצונו. לטענתם, שווי דמי השימוש מופרז, והם צירפו חוות דעת שמאי לפיה שווי כל הזכויות בדירה במצבה אינו עולה על 8,000 דולר.

לאחר הגשת תצהירים, נקבעה ישיבת הוכחות. בישיבת ההוכחות ויתרו הנתבעים 3 ו- 1 שהיו נוכחים על חקירת המצהיר ועל חקירת נותן חוות הדעת, ואלה התקבלו. לאחר חקירת עדי הנתבעים נקבע התיק לסיכומים, כאשר כנגד הנתבעים 1, 2 ו- 4 זכאי התובע ל

פסק דין
מאחר שלא נתנו טעם מדוע לא הופיעו לישיבת קדם משפט.

2. אשר לטענה בדבר עיכוב הליכים, ברור שדינה היה להידחות שכן אם יש שתי תביעות לפינוי כנגד אותו אדם, אין סתירה ביניהם. אין זה משנה אם האדם יפנה לפי תביעה זו או אחרת.

3. טענת הנתבעים, כאילו עמנואל הקייני ז"ל היה הבעלים האמיתי של הדירה לא הוכחה אף לכאורה, מלבד עצם העלאתה. טענה זו נסתרת גם על ידי הרישום שהיה על שם המנוחה יעל הקייני ז"ל, וגם על ידי העובדה שמר יעקב כהן העיד שרצה לרכוש את היחידה אבל הסכים לשכור אותה בשכירות מוגנת שכן עמנואל הקייני ז"ל לא יכל למכור לו אותה, וכן על ידי העובדה שבהסכם השכירות נכתב שעמנואל הקייני קיבל את הסכמת כל יורשי בתו המנוחה, ומכאן שכבר בעת חתימת ההסכם, היה ידוע שביתו המנוחה היא הבעלים של היחידה שיש לקבל את הסכמתה. על כן, אני דוחה את טענת הנתבעים כאילו עמנואל הקייני ז"ל היה הבעלים האמיתי של היחידה ולא יעל הקייני ז"ל.

4. גם טענת התובע כי עמנואל הקייני ז"ל כלל לא חתם על ההסכם דינה להידחות. התובע, שעליו נטל ההוכחה, לא הוכיח זאת אף לכאורה, והטענה נסתרת בעדות מר בכר.

5. מכאן לשאלה העיקרית, והיא האם כאשר חתם עמנואל הקייני ז"ל על הסכם השכירות היה רשאי לעשות כן. הנתבעים טוענים כי היה בידי עמנואל הקייני יפוי כוח נוטריוני שלפיו פעל מטעמה של יעל הקייני ז"ל. על פי חוק השליחות, השליחות מסתיימת במות השולח, אלא אם מדובר ביפוי כוח שניתן להבטחת זכותו של אחר. יפוי כוח נוטריוני אין לו יותר תוקף מאשר כל יפוי כוח אחר, וגם הוא מתבטל במות השולח. הנתבעים לא טענו כלל שיפוי הכוח היה להבטחת זכות כלשהי של אחר, לרבות של עמנואל הקייני ז"ל, ובודאי שלא הוכיחו שהוא היה להבטחת זכותו של אדם אחר. להסיר ספק, גם אילו היה כתוב על יפוי הכוח שהוא יפוי כוח בלתי חוזר, לא היה הדבר משנה את אופיו. יפוי כוח הוא בלתי חוזר לא לפי הכותרת הניתנת לו, אלא לפי מהותו, ואותה היה על הנתבעים, הטוענים מכוחו של אותו יפוי כוח, לטעון ולהוכיח, מה שלא עשו. הנתבעים, שנרשמו בחוזה כדיירים מוגנים, ידעו היטב בשעה שחתמו על ההסכם, כי המנוחה נפטרה, וידעו והוסיפו בכתב יד במפורש שנדרשה הסכמת יורשיה להסכם. מכאן, שגם הם ידעו שאין בידי עמנואל הקייני ז"ל לעשות בנכס לפי שיקול דעתו המוחלט, ומכאן שלא היה לו יפוי כוח בלתי חוזר ולא היה לו כלל יפוי כוח תקף לאחר פטירת המנוחה. אשר להסכמת היורשים, הרי היורש העיד שלא ידע על היחידה ולא הסכים להשכרתה בשכירות מוגנת, ותצהירו התקבל ללא חקירה. אין זה אומר שהמנוחה לא ידעה על הנכס. זה אומר שיורשיה לא ידעו על הנכס. מכאן שלא היתה לעמנואל הקייני ז"ל רשות כלשהיא להשכיר את היחידה בשכירות מוגנת.

6. הדברים האמורים לעיל הם דברים שהיו בידיעת הנתבעים. אמנם, יכול להיות שהיתה להם טעות משפטית בדבר הדין החל על המקרה, אבל בודאי שלא היתה להם טעות עובדתית. על כן, אין שום מניעה ושום סיבה שלא להעמיד את המצב על מכונו, דהיינו, שהנתבעים התיימרו לקבל זכות דיור מוגנת בנכס שלא כדין, ובפועל ישבו בנכס הנתבע 3 לפי רשות הנתבע 1. לנתבעים טענות בדבר השקעות שביצעו בנכס, ולכן, לפי טענתם, רכשו זכויות בדירה. יאמר מייד, כי אפילו נכונה הטענה שהנתבעים השקיעו השקעות בנכס, אין ההשקעות שהם השקיעו בנכס שלא היתה להם זכות בו מקנות להם זכות בנכס. לכל היותר, הם מקנות להם זכות לתבוע את ההתעשרות מבעלי הנכס בדין עשיית עושר ולא במשפט, אבל תביעה כזו אין בפני
, ואין היא מונעת את פינוי המושכר (וראה ע"א 7242/00 רשות הנמלים והרכבות נ' כדורי ואח' לא פורסם). זאת ועוד, איני מאמין לטענת הנתבעים כאילו הם הפכו מקום חסר דלת, ריצוף, טיח פנים חלונות ותריסים, חשמל ומים לדירה של ממש, כאשר לפי חוות הדעת שווי הדירה ששטחה 65 מ"ר, הוא 23,000 דולר למרות שהדירה נמצאת ברח' מרגלית בכרמל. כפי שנאמר בחוות הדעת, כיום הדירה מנותקת ממים, בעלת רטיבות וצפויה לצו הריסה. מכאן, שספק רב אם גם תביעת ההתעשרות דינה להתקבל. על כל פנים, היא לא משנה את הזכות לפינוי. זאת, עוד לפני שדנים בסתירות בין עדות הנתבע 3 כי הוא ישן בדירה מאז 1.12.91 לבין עדות הנתבע 1 שרק כעבור כמה חודשים היא היתה ראויה למגורים. משלא היו לנתבעים זכויות מעולם, גם אין מקום לסעד מן הצדק.

7. יצויין, כי לאחר ששמעתי את עדויות הנתבעים 1 ו- 3 בפני
, וגם את עדות מר בכר, שהיה עד לחוזה, איני מאמין לגירסת הנתבעים ששולמו דמי מפתח. מר כהן ידע לשמור מכל משמר קבלות שהוא טוען שהן קבלות על תשלום דמי שכירות, כל עוד שילמם, וההסבר הסביר היחיד לאי שמירת קבלה על תשלום דמי מפתח היא שהם לא שולמו. הנתבע 1 העיד שמר בכר ראה את תשלום דמי המפתח, אבל מר בכר העיד שלא ראה זאת. לפיכך, אני קובע כי לא שולמו לעמנואל הקייני דמי מפתח עבור הדירה, מאחר שהדבר לא הוכח.

8. על פי כל האמור לעיל, על הנתבעים לפנות את היחידה. נותרה לדיון שאלת דמי השימוש הראויים. התובע הגיש חוות דעת שלא נסתרה ואילו הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת. על פי תשובתו של השמאי לשאלות הבהרה במסגרת ת"א 724/01, שווי דמי השכירות הם 250-300 דולר לחודש. הנתבעים לא טענו להתיישנות ועל כן הם חייבים בתשלום דמי שכירות כאמור מיום 1.12.91 ועד לתשלום המלא בפועל, בהפחתת 50 ₪ לחודש שהוכח ששילמו כל חודש, ועד הסכום המירבי של 100,000 ₪ שבגינו הגישו תביעה ושילמו אגרה בתיק זה, נכון ליום 21.10.02. לפי חישוב שערכתי, הסכום נכון ליום 21.10.02, מועד הגשת התביעה, עולה על סך 100,000 ₪, ולכן על הנתבעים לשלם לתובע 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.10.02 ועד לתשלום המלא בפועל.

9. לפיכך, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לפנות בתוך 30 יום את היחידה ברח' מרגלית 29 בחיפה (הידועה כגוש 10766 חלקה 48/7) מכל אדם וחפץ השייכים להם, וכן לשלם לתובע, עזבון המנוחה יעל הקייני ברוידא ז"ל 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.10.02 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע אגרות המשפט ועוד שכר טרחת עו"ד בסך 9,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"ז בשבט, תשס"ה (6 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט








א בית משפט שלום 18406/02 עיזבון יעל הקייני/ברוידה ז"ל נ' כהן יעקב, כהן חנה, כהן עמק, כהן דניאל (פורסם ב-ֽ 06/02/2005)