פסקי דין על איל שבתאי | פסקי דין על גדעון לוי | פסקי דין על דניאל לוי |

50453-06/14 תק     10/02/2015




תק 50453-06/14 איל שבתאי נ' גדעון לוי, דניאל לוי








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



ת"ק 50453-06-14 שבתאי נ' לוי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' הרשמת בכירה
אושרית הובר היימן


תובע

איל שבתאי


נגד


נתבעים

1.גדעון לוי

2.דניאל לוי




פסק דין


התביעה שבפני
עניינה בטענת התובע בדבר חוסר תם לב במו"מ לרכישת רכב ועתירתו לביטול העסקה ולחלופין לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי כספי.

עיקרי העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:
הקשר בין הצדדים נוצר בעקבות מודעה שפרסמו הנתבעים באתר האינטרנט "יד 2", למכירת רכב מסוג שברולט אבאו שנת ייצור 2008 מ.ר 4351865 (להלן – "הרכב").

ביום 13.06.14 נפגש התובע עם הנתבעים, ולאחר שבחן את הרכב ונוהל דין ודברים בין הצדדים, נחתם בין התובע לנתבע 1 זיכרון דברים, בזו הלשון:

"





13/06/2014
זכרון דברים למכירת רכב
הקונה אייל שבתאי ת.ז ...
המוכר גדעון לוי
ת.ז....
הוסכם בין הצדדים כי הקונה ירכוש את הרכב שבבעלות המוכר מסוג שברולט אבאו מס' 43-518-64 ע"ס 30,000 ₪ (שלושים אלף ₪).
הסכום יועבר ע"י הקונה בצ'ק בנקאי עד 20/06/2014
במעמד התשלום תבוצע העברת בעלות

חתימה




חתימה
הערה:
מלבד הטיפולים התקופתיים לא בוצעו ברכב טיפולים יוצאי דופן."
ביום 17.06.14, בהתאם להסכמות הצדדים, מסר התובע לנתבע המחאה בנקאית ע"ס 30,000 ₪, ובוצעה העברת בעלות על הרכב על שמו של התובע. באותו המעמד נחתם בין הצדדים מסמך נוסף (להלן: "הסכם העברת הבעלות"), כהאי לישנא:

"נתקבל צ'ק בנקאי על שם גדעון לוי
מאת איל שבתאי
בסכום של 30,000 ₪ (שלושים אלף ₪), תשלום מלא עבור רכב שברולט אוואו שנת 2008 יד 2 (שנייה)
מס' 4351865.
המוכר: גדעון לוי
מתחייב כי הרכב הינו ללא תאונות.
מספר הצ'ק ...
התקבל 17/06/2014 שעה 18:00."

טענות הצדדים:

לטענת התובע, בעת ניהול המו"מ בין הצדדים וקודם שנחתם זיכרון הדברים, הבהיר לנתבע 1 כי מאוד חשוב לו שהרכב יהיה מטופל וללא תאונות קודמות. הנתבע 1 התחייב, כי מלבד טיפולים תקופתיים לא בוצע תיקון או טיפול ברכב, כי הרכב ללא תאונות קודמות וללא תיקוני פח או צבע. כמו כן, מסר לו התובע כי קודם שרכש את הרכב ביצע בדיקת קנייה במכון לבדיקת כלי רכב והרכב נמצא ללא פגמים בפח או תיקוני צבע. כן, טען התובע כי הבחין בשריטה בטמבון האחורי בצד הנוסע וכאשר שאל את הנתבע 1 לגביה השיב האחרון, כי שריטה זו הייתה קיימת ברכב לפני שרכש אותו וכי מלבדה לא היו ברכב פגיעות ותיקונים כלשהם.

בהמשך, במסגרת זיכרון הדברים, הועלו דברים אלו על הכתב בהצהרת הנתבע כי "מלבד הטיפולים התקופתיים השוטפים לא בוצעו ברכב טיפולים יוצאי דופן".
על הצהרה דומה שב והתחייב הנתבע 1 במסגרת הסכם העברת הבעלות, מיום 17.06.14, בו נכתב כי "המוכר: גדעון לוי
מתחייב כי הרכב הינו ללא תאונות".

לטענת התובע, למחרת ביום 18.06.14, בעת שטיפה של הרכב, נאמר לו ע"י עובדי מכון השטיפה, כי לדעתם דלת ימין קדמית של הרכב הוחלפה. בהמשך, ביום 22.06.14, לקח התובע את הרכב לבדיקה במכון לבדיקת כלי רכב, והבדיקה אכן העלתה כי דלת ימין קדמית הוחלפה וכי כל צד הנוסע והטמבון הקדמי צבועים.
דו"ח תוצאות הבדיקה צורף לכתב התביעה.

בהמשך, פנה התובע לחברת הביטוח שהייתה המבטחת של הרכב לקבלת מידע ומתשובתה התחוור לו, כי הרכב היה מעורב ב"תאונה רב צדדית".

בנסיבות האמורות, עתר התובע להורות על ביטול העסקה, השבת הכספים ותשלום פיצוי בגין הוצאותיו ועוגמת נפש, ולחלופין לפיצוי בגין הטעיה בסך של 18,000 ₪.

מנגד, טענו הנתבעים כי הנתבע 1 מעולם לא התחייב בפני
התובע שהרכב לא עבר תיקוני פח או צבע ושלא הוחלפו חלקי הגוף של הרכב. כל שהובטח לתובע הוא שממועד רכישת הרכב ע"י הנתבע 1, בשנת 2011, לא בוצעו ברכב "טיפולים יוצאי דופן" כגון החלפת גיר או חלקי מנוע והרכב לא עבר תאונות. עוד נטען, כי נאמר לתובע ע"י הנתבע 1, והוא אף הבחין בכך בעצמו בעת הבדיקה החיצונית שערך לרכב, כי בוצעו בהיקף הרכב תיקוני צבע. עוד הובהר לתובע, כי לא ידוע לנתבע 1 האם הרכב עבר תאונות קודם שנרכש על ידו, וכי בוצעה בדיקה של הרכב במכון ע"י התובע, ממנה עלה כי ברכב ליקויים בעלי משמעות נמוכה בלבד. בנוסף, נטען ע"י הנתבעים, כי התובע לא ביקש מן הנתבעים לעיין בתוצאות הבדיקה שערכו ולא ביקש לבדוק בעצמו את הרכב, קודם לרכישתו, אף שיכול היה לעשות כן. בנוסף, נטען כי בין מועד חתימת זיכרון הדברים עד ליום העברת הבעלות חלפו מספר ימים, בהם יכול היה התובע לחזור בו מן העסקה, אך הוא בחר להשלימה.
לבסוף נטען, כי לתובע לא נגרם נזק כלשהו.

בנסיבות אלו, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה ולחיוב התובע בהוצאות.

במסגרת הדיון שנערך בפני
העידו התובע ועדה מטעמו, גב' סבטלנה חייקין שנכחה במועד הפגישה הראשונה בין הצדדים ובמעמד חתימה זיכרון הדברים וכן העידה הנתבעת 2.

הנתבע 1 לא התייצב לדיון ונמסר, כי זאת היות והנתבעים חיים היום בספרד, בשליחות משרד החוץ וכי נבצר ממנו להגיע בשל אילוצי התפקיד.
בנסיבות חריגות אלו, התרתי לנתבע 1 להמציא תצהיר קונסולרי למסירת גרסתו.
לאחר הגשת התצהיר, הגיש התובע תגובתו לגרסת הנתבע 1 כפי שעלתה מן התצהיר.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהובאו בפני
ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של התביעה להתקבל אך בחלקה. ואלו נימוקיי:

התובע טוען, כי הוטעה באשר לטיבו של הרכב, ולולא שהוטעה, הרי שלא היה מתקשר בעסקת המכר עם הנתבע. לשם קבלת הסעדים להם עותר, על התובע להוכיח, אפוא, יסודותיה העובדתיים של ההטעיה.

ההטעיה היא הצהרה כוזבת שניתנה על ידי צד לחוזה טרם נכרת החוזה וצופה פני עבר או הווה. הצהרה זו או אי גילוי במקרה בו קיימת חובת גילוי, יכולה להינתן גם ברשלנות, ואין צורך להוכיח כי ההטעיה נעשתה בזדון. כדי שביהמ"ש יגיע לכלל מסקנה שנתקיימו יסודות ההטעיה, יש להוכיח קיומו של פער בין הנאמר או שלא נאמר לבין המצב העובדתי, שההטעיה גרמה לטעות, ושטעות זו היא שגרמה לתובע להתקשר בחוזה עם המטעה.

בענייננו, בכל הנוגע לחילופי הדברים שנאמרו בפגישתם הראשונה של הצדדים, הוצגו בפני
שתי גרסאות סותרות ולא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני אחרת.

יחד עם זאת, מן העובדות הבלתי שנויות במחלוקת, עולה כי הנתבעים אכן יצרו מצג שווא כלפי התובע, שעה שבמסגרת זיכרון הדברים התחייב הנתבע 1 כי "לא בוצעו ברכב טיפולים יוצאי דופן", ובמסגרת הסכם העברת הבעלות התחייב כי "הרכב הינו ללא תאונות".

כזכור, טען הנתבע 1 כי ב"טיפולים יוצאי דופן", התכוון להחלפת גיר או תיקון מנוע, וכי בהתחייבותו לפי "הרכב הינו ללא תאונות", הצהיר כי בתקופת בעלותו ברכב לא אירעו תאונות וכי לא ידע על תאונות קודמות ברכב.
עוד טען הנתבע 1, כי מבדיקתו את הרכב לפני רכישתו וגם מבדיקת התובע עצמו עולה, כי התיקונים שבוצעו ברכב (תיקוני פח וצבע והחלפת דלת) הם בעלי משמעות נמוכה ועל כן לא ניתן לייחס לו כל הטעייה.

התובע מצידו, הפנה לדו"ח שערך מכון הבדיקה ולתשובת חברת הביטוח לפיה הרכב היה מעורב בתאונה במהלך שנת 2010, עובדות אשר עומדות בניגוד להצהרת הנתבע 1 כי "הרכב הינו ללא תאונות".

אינני מקבלת את טענת הנתבע 1 לפיה לא ידע ולא יכול היה לדעת אודות מצבו התאונתי של הרכב. גם אם התאונה לא התרחשה עת היה הרכב בבעלות הנתבע 1, עולה בבירור מגרסת הנתבעים, כי הם ערכו בדיקה של הרכב עובר לרכישתו. אם להתייחס באופן פרטני, עפ"י דו"ח הבדיקה שערכו הנתבעים, עלה כי הרכב עבר "תיקון כנף קדמית ימנית...החלפת דלת קדמית, לחיצות פח ושריטות...תיקוני פח וצבע, תיקון פגושים". מכאן המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבעים ידעו שהרכב היה מעורב בתאונה קודם שרכשו אותו (שהרי המדובר בנזקים שבאופיים הם נזקים תאונתיים), ואם לאו, היה על הנתבע 1 להצהיר כי לא ידוע לו אם עבר הרכב תאונה. לעניין הצהרת הנתבע 1 כי לא בוצעו ברכב "טיפולים יוצאי דופן", המדובר בהצהרה גורפת ואילו חפץ הנתבע 1 להגדירם כטיפולי גיר ומנוע בלבד, חזקה עליו כי היה מסייג הצהרתו זו.

בנסיבות האמורות, אני קובעת כי הוכח שהיה פער בין הצהרת הנתבע 1 לגבי מצבו של הרכב לבין העובדות לאשורן ושהנתבעים נמנעו מלגלות לתובע אודות מצבו האמיתי של הרכב.

משוכה נוספת שעל התובע לעבור, ככל שמדובר על הטעיה במחדל – הינו ציון מקורה של חובת גילוי. מקור שכזה יכול להיות בענייננו, סעיף 16 לחוק המכר התשכ"ח-1968
– המטיל חובה על המוכר להודיע על אי התאמות עליהן יודע או שהיה עליו לדעת אודותיהן, וכן סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973

המטיל חובת תום הלב ממנה ניתן ללמוד על חובת גילוי של פרטים מהותיים.

במקרה דנן, שעה שאין מחלוקת, כי הליקויים שנגלו הינו ליקויים בעלי משמעות נמוכה, לדידי לא ניתן לומר כי מתקיימת במקרה זה "אי התאמה" בהתאם לחוק המכר, המצדיקה ביטול של העסקה.

הוראת החוק הרלוונטית לענייננו, הינה הוראת סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973,
שמכוחה זכאי לנפגע לתבוע את נזקו אילמלא הופרה כלפיו חובת תום הלב (ראו ג' שלו, דיני החוזים- החלק הכללי" (תשס"ה) בעמוד 153).

נוכח מסקנתי דלעיל כי בעניין מהותי של עברו התאונתי של הרכב, הציג הנתבע 1 מצג שווא כלפי התובע, אני קובעת כי הוכח שהנתבעים פעלו בחוסר תום לב כלפי התובע ויצר כלפיו מצג שווא, בהתאם להוראות
סעיפים 12
ו –
39
ל
חוק החוזים
(חלק כללי), התשל"ג 1973, באופן המחייבם לפצות את התובע בגין נזקיו.

משזו מסקנתי, נותר לבחון, האם יש התנהלותו של התובע, בכדי לצמצם חיוביו של הנתבע כלפיו בנסיבות המקרה?

אין ספק בעיני, כי התובע התרשל.
אתחיל בהתרשמותי מן התובע כאדם כשיר, בוגר ומשכיל, וככזה ניתן היה לצפות ממנו להתנהגות סבירה בעת רכישת הרכב. בשים לב לכך, אני סבורה כי נפלו פגמים רבים באופן התנהלותו אל מול הנתבע במסגרת עסקת המכר.

התובע אשר הבחין לדבריו בעת הבדיקה החיצונית הראשונית של הרכב בשריטה בטמבון ואף שלטענתו יש בעיניו חשיבות לתיקוני פח וצבע, בחר שלא ליטול את הרכב לבדיקה קודם להשלמת העסקה.
מחדלו זה של התובע מתחדד נוכח העובדה שבמסגרת זכרון הדברים לא הוגדרה כל סנקציה חוזית לביטול העסקה, וניכר מעדותם של שני הצדדים כי לו היה עומד על התניית השלמת העסקה בתוצאות בדיקת הרכב, במסגרת זכרון הדברים, לא הייתה כל מניעה שיוסכם על כך.

זאת ועוד בין חתימת זכרון הדברים לבין מועד השלמת העסקה חלפו מספר ימים – ובהם שלושה ימי עסקים. גם במהלכם נמנע התובע מלערוך לרכב בדיקת קנייה מקצועית.
חלף הבאתו בפני
מכון בדיקה, בדק התובע את הרכב בעצמו (ערך בדיקה חיצונית ונסיעת מבחן), אף שאינו איש מקצוע בתחום הרכב, ולאחר האמור, מצא כי מצבו של הרכב הינו לשביעות רצונו.

מכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע התרשל בקנית הרכב ובהחלטתו שלא לבדקו כיאות עובר לביצוע העסקה.

אם כן, האם יש בהתרשלותו זו של התובע, בכדי לצמצם את אחריותו של הנתבע לנזקיו?
הלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, היא כי במקרים הראויים לכך, יש ליישם את הדוקטרינה של "אשם תורם" שמקורה בדיני הנזיקין, גם בדיני החוזים (אשם תורם חוזי). לעניין זה אפנה ל-ע"א 3912/90

eximin s.a
תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ
, פ"ד מז(4).

הלכה זו, בהחלט יפה לענייננו.


לשאלת הנזקים שנגרמו לתובע לא הובאו ראיות כלשהן ולא הוצגה ע"י התובע חוות דעת שמאי להוכחת ירידת הערך שנגרמה לרכב כתוצאה מהחלפת הדלת ותיקוני פח וצבע שבוצעו בו.

לסיכום:
לאחר ששקלתי העובדה כי הנתבעים יצרו מצג שווא כלפי התובע באשר לעברו התאונתי של הרכב
ולתיקונים שבוצעו בו, מחד, ומאידך – את האשם התורם שיש ליחס לתובע, את הקביעה כי הליקויים בעלי משמעות נמוכה ואת העובדה שלא הוצגה חוות דעת ביחס לירידת הערך של הרכב, וכן מתוך הגמישות היחסית הנוהגת בדיני הראיות במסגרת תביעות קטנות, אני פוסקת לתובע פיצוי בדרך של אומדנא, ע"ס 3,500 ש"ח.




סוף דבר
–

אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות התובע בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.



בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.
ניתן היום,
כ"א שבט תשע"ה, 10 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 50453-06/14 איל שבתאי נ' גדעון לוי, דניאל לוי (פורסם ב-ֽ 10/02/2015)