פסקי דין על ח"כ צחי הנגבי | פסקי דין על עו"ד י' זריפי

806/90 בג"צ     12/11/1990




בג"צ 806/90 ח"כ צחי הנגבי נ' עו"ד י' זריפי




(פד"י מד (4) 780)

(פד"י מד (4) 797)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 806/90

בשג"צ מס' 3755/90




השופטים:
כבוד השופט ש' לוין
כבוד השופט ד' לוין
כבוד השופט ג' בך

העותר:
ח"כ צחי הנגבי
ע"י ב"כ עו"ד י' זריפי


נ ג ד

המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה


ע"י ב"כ עו"ד נ' ארד
, מנהלת מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה
2. ח"כ עזר וייצמן
ע"י ב"כ עו"ד א' וילצ'יק


עתירה למתן צו-על-תנאי.

פסק-דין

השופט ש' לוין
:

1. בעתירה זו נתבקשנו על-ידי העותר, שהוא חבר-כנסת, לתת צו-על-תנאי כנגד המשיב 1 – היועץ המשפטי לממשלה
– לבוא ולהראות טעם, מדוע לא ישוב בו מהחלטתו (נספח ע/12 לעתירה) שלא להעמיד לדין את המשיב 2, שהוא חבר-כנסת ושר לשעבר, בעבירות על סעיף 4(ח) לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948, וסעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ומדוע לא יפעיל את סמכויותיו ליזום הסרת חסינותו של המשיב 2 בקשר לאותן עבירות.

2. עניינה של העתירה בפגישה מיום 5.6.89 בין המשיב 2 לבין אחד נביל רמלאווי, נציג אש"ף בג'נבה, והאחרת – בשיחת טלפון שנתקיימה ביום 25.11.89 בין המשיב 2 לבין אחר, ד"ר אחמד טיבי, ששהה אותה שעה בטוניס. בהחלטתו האמורה קבע המשיב 1, שאין לאף אחת מן התלונות נושא העתירה "סימוכין בדברים שבעובדה מכלי ראשון", שכן "כולן מסתמכות על דברים מכלי שני שנאמרו בעתונות ובכלי התקשורת". המשיב 2 נחקר על-ידי המשטרה, והודעתו עמדה לנגד עיני המשיב 1. לאחר שעיין המשיב 1 בחומר שלפניו, בא לכלל המסקנה, כי: "הפועל היוצא מכל הנאמר לעיל לגבי שתי הפרשיות הוא כי אין שום ראיה קבילה בדברים שבמוכח, על פי דיני הראיות, כי נעברה על ידי השר ויצמן עבירה כלשהי". לעניין זה נתן המשיב 1 את דעתו גם להמלצת מפכ"ל המשטרה וקצין בכיר אחר לגנוז את תיק החקירה וגם לעובדה "שהצורך הבטחוני לשמור על כמיסותם של כמה וכמה היבטים עובדתיים של הפרשה מצר מאד את דרכי הראיה של כל שהיה טעון הוכחה בפרשה אילו הובאה בפני
כס המשפט". כמו כן סבר היועץ המשפטי לממשלה
, שגם לו הוכחו לכאורה עבירה או עבירות, חלה עליהן החסינות המהותית הנזכרת בסעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951.

3. לאחר ששמענו את טענותיו של פרקליט העותר ועיינו בהודעה שהוגשה מטעם המדינה, נחה דעתנו, שאין מקום להוצאת צו-על-תנאי. לעניין זה אין אנו מוצאים לנכון לחוות דעה לגבי נימוקו האחרון של המשיב 1, משום שנחה דעתנו שאין עילה להתערב בקביעתו, שלא קיים חומר ראיות קביל נגד המשיב 2.

כפי שכבר נאמר בבג"צ 223/88 שפטל נ' היועץ המשפטי לממשלה
ואח', פ"ד מג (4)
356, בעמ' 368, ייתכנו מקרים, שבית-משפט זה ייטה להתערב גם בהחלטת המשיב 1 המתייחסת לדיות הראיות, אך מקרי התערבות אלה יהיו בהכרח נדירים, והוא – כאשר מסקנותיו של המשיב 1 הן בלתי סבירות בעליל; עוד קבענו, שרשאי המשיב 1 לשקול גם שיקולים שבאינטרס הציבורי, המונעים חשיפת ראיות שבידי התביעה: בג"צ 223/88 [1] הנ"ל, בעמ' 371, והשווה: ב"ש 838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (3) 729. לא שוכנענו, שבמקרה שלפנינו הוכחה עילת התערבות.

פרקליט העותר טען לפנינו, בין השאר, ששומה היה על המשיב 1 לסמוך את יתדותיו גם על ידיעות שהופיעו באמצעי התקשורת ואשר יש בהן, לפי טענתו, כדי לסבך את המשיב 2 בעבירה. אך המשיב 1 היה ער לעובדה שמדובר בראיות מכלי שני, ואין לנו שום עילה להתערב בשיקול-דעתו שלא לסמוך עליהן ולא להגיש כתב-אישום על יסוד ידיעות שנתפרסמו בכלי התקשורת. עוד סמך העותר את יתדותיו על ראיונות שנתן המשיב 1 באמצעי התקשורת לעניין שיקוליו במתן ההחלטה (ראה התצהיר הנוסף בבשג"צ 3755/90), לאור ששיקוליו של המשיב 1 נפגעו ביסודות זרים; אך גם מעיון במובאות שבתצהיר יוצא, שאין הוא חור בו מן הקביעה שאין קיימות ראיות קבילות נגד המשיב 2, שניתן להביאן לפני כס המשפט.

לא מצאנו – על יסוד החומר שלפנינו – עילה להורות למשיב 1 להמשיך ולחקור בעניינו של המשיב 2, וגם לא מצאנו יסוד להורות למשיב 1 להעמיד לרשות פרקליט העותר את החומר המודיעיני הנוגע בדבר. שני עניינים אלה גם לא נתבקשו בעתיר.ה

לפיכך אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ"ד בחשוון תשנ"א (12.11.90).








בג"צ בית המשפט העליון 806/90 ח"כ צחי הנגבי נ' עו"ד י' זריפי, [ פ"ד: מד 4 797 ] (פורסם ב-ֽ 12/11/1990)