פסקי דין על יוסף ביטון | פסקי דין על מרסדס ביטון | פסקי דין על שמחה ביטון | פסקי דין על הסוכנות היהודית לא"י |

5043/90 בשא     04/12/1990




בשא 5043/90 יוסף ביטון, מרסדס ביטון נ' שמחה ביטון, הסוכנות היהודית לא"י




(פד"י מד (4) 873)

(פד"י מד (4) 873)

בבית המשפט העליון

בקשות שונות אזרחי מס' 5043/90



השופטים:
כבוד השופט י' מלץ

המבקשים:
1. יוסף ביטון
2. מרסדס ביטון


נ ג ד

המשיבים:
1. שמחה ביטון
2. הסוכנות היהודית לא"י


בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין.

החלטה

1. המבקשים – בנה של המשיבה מס' 1 ואשתו – מתגוררים בבית שהקימו בנחלת המשיבה 1 (להלן – המשיבה) מכוח הסכם שנערך בין המשיבה ובעלה המנוח לבין בנם, המבקש, לפיו ייחשב האחרון כ"בן ממשיך" במשק הוריו שבמושב.

המשיבה, שהינה אשה מבוגרת וחולנית, פנתה בהמרצה לבית המשפט המחוזי בחיפה, על-מנת שיצהיר כי היא רשאית למכור את כל זכויותיה כ"מתיישב" במשק הנ"ל, מבלי שתהיה למבקשים זכות להתנגד לכך.

בפסק-דין ארוך ומנומק, שניתן ביום 12.9.90, נעתר בית המשפט קמא לבקשתה "בכפוף לתנאים הנדרשים במכירה כזו על ידי המינהל, הסוכנות או המושב", שגם להם זיקה לנחלה זו.

השופט המלומד לא הסתפק בכך וקבע כי:

"כדי למנוע התדינויות נוספות ומאחר והמבקשת הסכימה בסיכומיה שאחליט גם בשאלת הפיצוי המגיע למשיבים אני קובע כדלקמן:

א. זכויות המבקשת כברת רשות בנחלה תוערכנה על ידי שמאי מוסמך שיקבע בהסכמת הצדדים ובהעדר הסכמה על ידי בית המשפט בשני אופנים:

הערכה אחת תעשה כאילו אין הבית של המשיב עומד על הנחלה כלל.

והערכה שניה תקבע מהו ערך הנחלה עם הבית של המשיבים.

הערכה תעשה לפי ערך דולרי.

ב. לפני מכירת הנחלה לצד ג' תינתן למשיבים האפשרות לרכוש הנחלה במחיר המבטא את ערך הנחלה ללא הבית. זכות זו של רכישת הנחלה תעמוד ליוסף תוך 30 יום מקבלת ההודעה על המכירה.

ג. במקרה והמשיבים לא ירצו להשתמש בזכות הנתונה להם לפי ס"ק ב', תהיה המבקשת רשאית למכור הנחלה לצד ג', והמשיבים יהיו חייבים לפנות את ביתם תוך 60 יום מקבלת ההודעה שהזכויות בנחלה נמכרו – בתנאי שבמעמד הפינוי ישולם להם על ידי המבקשת (בלי שים לב למחיר שהשיגה בפועל) ההפרש לפי הערכת השמאי בין ערך הזכויות בנחלה ללא הבית שהקימו המשיבים לבין ערכם עם הבית. כמו כן, יהיה על המבקשת לשלם למשיב במעמד הפינוי את הוצאות ההעברה למקום מגורים אחר" (עמ' 17-18 לפסק הדין).

2. המבקשים המתינו כחודש ומחצה עד שהגישו את ערעורם לבית-משפט זה, ויום לאחר מכן הגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, כשהם תומכים בקשתם בכך שהגישו ערעור ובכך שביצוע פסק הדין יפגע בזכויותיהם באופן בלתי הפיך אם יתקבל ערעורם.

השופט המלומד דחה ביום 13.11.90 את בקשתם מן הטעם ש -

"אין מדובר בצו פינוי, אלא למעשה האפקט של פסק הדין הוא כמו חיוב כספי, שכן ניתנה למבקש האופציה של תשלום לאם והשארות בנחלה.

הלכה פסוקה היא כי אין מעכבים

פסק דין
שמשמעותו היא כספית בלבד".

לאור החלטה זו מיהרו המבקשים לבית-משפט זה בבקשה, שהוגדרה על-ידיהם כ"דחופה ביותר" ושתוכנה עיכוב ביצוע פסק הדין דלמטה עד לתום הליכי הערעור. על-פי החלטתי מיום 19.11.90 עוכב ביצוע

פסק דין
עד להחלטה בבקשה זו, ולמשיבה ניתנה ההזדמנות להגיב עליה, הזדמנות אותה מימשה אם כי באיחור מה.

3. את בקשתם תומכים המבקשים בשניים:


א. טעה השופט המלומד משקבע בהחלטתו כי משמעותו של פסק הדין הינה כשל חיוב כספי. שכן אם לא תמומש האופציה לרכישת המשק, יאבדו המבקשים את זכויותיהם במשק ובבית.

ב. דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, תפגע במבקשים באופן בלתי הפיך, שכן מכירת החלקה לצד ג' לא תאפשר למבקשים למצות את זכויותיהם אם יתקבל ערעורם.

את התנגדותה של המשיבה לבקשה זו תומך בא-כוחה בשלושה:

א. פסק הדין לא הכריע בעניין זכויותיהם של המבקשים במשק או בבית, וכל שעמד להכרעה הוא תוקפו של ההסכם בין ההורים לבין בנם המבקש, שהקנה לו מעמד של "בן ממשיך", וזכויותיה של האם לבצע דיספוזיציות בנחלה, ללא הסכמתם של המבקשים.

ב. המבקשים אינם באים בידיים נקיות לבית-משפט זה, שכן נמנעו מלהגיש מכתב שקיבלו ממינהל מקרקעי ישראל, לפיו קיימת אפשרות לפצל את הנחלה באופן שיאפשר למכור את המשק מבלי שיהא על המבקש לעזוב את ביתו.

ג. המבקשים לא טענו ולא הראו כי קיימים סיכויים טובים לכך שהערעור יתקבל.

4. די בנימוק אחרון זה של המשיבה כדי לדחות את הבקשה שלפניי.

הלכה פסוקה היא מלפני בית-משפט זה, כי על המבקש לעכב ביצועו של פסק-דין להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים:

"ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור; שנית, כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון..." (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא (1) 713, בעמ' 715).

המבקשים לא קיימו את התנאי הראשון, ולאור טענות המשיבה אף ייתכן שיקשה עליהם להוכיח את התנאי השני. ולפיכך דין בקשתם להדחות.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך -.2000 ש"ח נכון להיום.

ניתנה היום, י"ז בכסלו תשנ"א (4.12.90).






בשא בית המשפט העליון 5043/90 יוסף ביטון, מרסדס ביטון נ' שמחה ביטון, הסוכנות היהודית לא"י, [ פ"ד: מד 4 873 ] (פורסם ב-ֽ 04/12/1990)