פסקי דין על הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב הנגב | פסקי דין על מדינת ישראל – משרד התחבורה | פסקי דין על שר התחבורה מאיר שטרית |

1001/05 סק     07/02/2005




סק 1001/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב הנגב נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה, שר התחבורה מאיר שטרית





הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב הנגב

בעניין:
ה מ ב ק ש ת
עו"ד אהוד שילוני

עו"ד יעל מנשה

ע"י ב"כ
נ ג ד
1. מדינת ישראל - משרד התחבורה
, שר התחבורה
מאיר שטרית

ע"י ב"כ עו"ד נעם חת-מקוב
2. מטרודן באר שבע בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יונתן פסי
עו"ד עמיר ליבוביץ

ה מ ש י ב י ם

פסק דין



1. האם החלטת שר התחבורה להוציא רישיון נוסף וזמני לחברת "קווים" להפעלת קווי תחבורה ציבורית בעיר באר שבע, מהווה פגיעה בזכות השביתה ו/או ההתארגנות של עובדי מטרודן, המצדיקה הוצאת צו מניעה כנגד שר התחבורה.

2. רקע עובדתי

המבקשת הינה ארגון העובדים היציג אצל המשיבה 2.

3. המשיבה 1 אחראית בדרך של מתן רשיונות וזכיונות לתחבורה הציבורית בעיר באר-שבע (להלן:"המדינה").

4. המשיבה 2 הינה חברה פרטית, אשר זכתה בזכיון להפעלת התחבורה הציבורית בבאר שבע לתקופה של 6 שנים החל מיום 1.12.03 ועד ליום 1.12.09 (להלן:"מטרודן").

5. מכוח הזכיון, מטרודן הינה ספק שרותי התחבורה הציבורית העירונית היחיד בבאר-שבע.

6. מטרודן מעסיקה 150 עובדים ומתוכם 140 נהגים.

7. כל הנהגים מועסקים בחוזים אישיים.

8. בתאריך 20.10.04, הכריזה המבקשת על סכסוך עבודה במטרודן. במרכזו של הסכסוך ניצב סרובה של מטרודן לחתום על הסכם קיבוצי עם המשיבה.

9. בתאריך 25.11.04 פרצה שביתה במטרודן, אשר בתחילתה חסמו הנהגים את הכניסה והיציאה מחניון האוטובוסים. בעקבות כך הושבתה לגמרי התחבורה הציבורית בבאר-שבע.

10. בתאריך 29.11.04 פנתה מטרודן לבית הדין בבקשה שיורה לנהגים להימנע מלהפריע לכניסה וליציאה של אוטובוסים מתוך החניון.

11. בתאריך 30.11.04 החליט בית-הדין להעתר לבקשה תוך שהתנה את הפעלת השרותים שנותנת מטרודן, באמצעות עובדיה בלבד ( בשא 2816/04 מותב בראשות כבוד השופט משה טוינה).

12. לאחר מתן ההחלטה, חזרה מטרודן להפעיל את התחבורה הציבורית במתכונת חלקית באמצעות כ- 40 נהגים, אשר אינם שובתים. מדובר בהפעלה חלקית של 12 קווים מתוך 19.
13. בסוף דצמבר 2004 החליט משרד התחבורה
לתגבר את שרותי התחבורה הציבורית, על ידי מתן היתר למוניות, שניתן לגביהן רשיון לנסיעה מיוחדת ("ספיישל") לגביית שכר נסיעה מכל נוסע בנפרד.

ההיתר ניתן בתקנות התעבורה (הוראת שעה) התשס"ה-2004 שפורסמו ביום 20.12.04 ותוקפן היה עד 9.1.05. עוד נקבע על ידי שר התחבורה ושר האוצר המחיר לנסיעה זו בסך 4 ₪ בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים ( מחירי נסיעה במונית מיוחדת) (הוראת שעה) התשס"ה-2004.

14. בהמשך, החליט שר התחבורה לתת רשיון נוסף וזמני להפעיל קווים מסויימים אשר עקב שביתת עובדי מטרודן, מושבתים מאז סוף חודש נובמבר. משרד התחבורה
פנה לשש חברות אשר מפעילות קווי תחבורה ציבורית באוטובוסים במקומות שונים בארץ, ומתוכן ארבע חברות הגישו הצעות ( מסמכי המכרז צורפו כנספח 2 לסיכומי המבקשת).

15. בתאריך 12.1.05, בחרה ועדת המכרזים לתחבורה הציבורית את חברת "קווים". המכרז היה מוגבל בסכום אותו התחייב משרד התחבורה
לשלם למפעיל השרות, אשר נדרש לכבד את אמצעי הכרטיס (הכרטיסים והכרטיסיות) שהנפיקה מטרודן. (החלטת ועדת המכרזים צורפה כמס' 2 לסיכומי המבקשת, ההסכם עם חברת קווים צורף כמס' 3).

הסכום המוגבל הראשוני היה 350,000 ₪ והוא הספיק עד 24.1.05 ולאחריו הגדילה ועדת המכרזים את היקף המכרז ב- 50%.

16. משרד התחבורה
מתכוון להוציא מכרז זמני נוסף להפעלת הקווים בבאר שבע, כאשר משך ההפעלה יישקל בהתאם להתפתחויות השביתה.

17. בתאריך 18.1.05, המבקשת הגישה בקשה לסעדים זמניים וקבועים כנגד המשיבות ובהם להורות בצו קבוע למניעת הפרת החלטתו של כב' השופט טוינה מיום 30.11.04, ליתן צו מניעה כנגד פעולות שלטוניות שיש בהן התערבות בזכות ההתארגנות ו/או השביתה האפקטיבית של העובדים ולרבות איסור ו/או ביטול מתן זכיונות זמניים לחברות נוספות במהלך השביתה, ליתן צו, כי המדינה בפעולותיה, הפרה את התחייבויותיה לפי אמנה מס. 87, לקבוע, כי המשיבות הפרו את הוראות סעיף 33 ח' לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957.

18. טענות המבקשת

המבקשת טוענת, כי שר התחבורה פועל לשבירת השביתה, תוך שהוא תוקף בפומבי את הנהגים, הוא מתנגד להתארגנותם וקובע, כי דרישת המבקשת לחייב את מטרודן לחתום על הסכם קיבוצי היא בלתי סבירה.

19. שר התחבורה נמנע מלהפעיל את סמכותו כלפי מטרודן ובכלל זה להפקיע את הרשיון מידיה, מתוך רצון לשמור על רווחיה הכלכליים של המדינה ביחסיה העסקיים עם מטרודן.

20. המבקשת טוענת, כי הפעלת הקווים נעשית ממשרדי מטרודן, ובברכתה, ובכך גם מטרודן מביאה לשבירת השביתה.

21. זכות האדם היסודית לבצע צעדים ארגונים ולפעול לקיום יחסים קיבוציים חלה גם ביחסים עם מעסיקים פרטיים וגם ביחסים עם מעסיקים ציבוריים.

22. המדינה מחוייבת לקידום חופש ההתארגנות ואי פגיעה בו מכוח האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות משנת 1966 והן מכוח האמנה בדבר חופש ההתאגדות והגנת הזכות להתארגן ( אמנה מס. 87 של ארגון העבודה הבנלאומי) משנת 1998.

23. התחבורה הציבורית אינה נכללת בגדר "שרות חיוני" ועל כן אין מקום לטיל מגבלות או להתערב בשביתה, במיוחד כאשר הוכח כי בבאר שבע פועלות מוניות רבות מאז תחילת השביתה.

24. החלטת שר התחבורה להכניס שירותים של חברות נוספות, כמוה כקליטת עובדים אחרים במקום העובדים השובתים . פעולה זו פוגעת בכוח המאורגן בישראל המנוגדת לדין ולהלכה הפסוקה, תוך העברת מסר ברור לעובדים שמטה לחמם בסכנה.

25. טענות המדינה

המדינה טוענת, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בבקשה. הסעדים להם עותרת המבקשת הם תקיפה ישירה של הפעלת שיקול הדעת המנהלי של שר התחבורה. בתקיפה כזו שאינה עקיפה, יש מקום לדון, אך לא בבית הדין לעבודה.

26. לחילופין, המדינה טוענת, כי היא פועלת מתוך האחריות כלפי ציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית בבאר שבע.
פעולה זו נעשתה באופן מידתי ומדורג, כאשר בתחילה המדינה ניסתה להקל על מצוקת התושבים על ידי מתן היתר למוניות ספיישל ולאחר מכן פנתה המדינה לפתרון משמעותי יותר.

27. פעולת המדינה אינה מתערבת ביחסים שבין מטרודן לעובדיה, אלא אך ורק מאפשרת לתושבי באר שבע לקבל שרותי תחבורה סדירים, שלא באמצעות מטרודן.

28. המדינה אינה המעסיק של עובדי מטרודן, ולכן גם לא פעלה על מנת למנוע מהעובדים להתאגד, אלא רק כדי למלא את חובתה הציבורית לודא קיומם של שרותי תחבורה ציבורית בבאר שבע.

29. חרות השביתה אינה מוחלטת והיא מוגבלת ביחס לזכויות אחרות, ביניהן זכותם של תושבי באר שבע, הנסמכים על שרותי התחבורה הציבורית בעיר. לא מדובר רק בנוחות גרידא של התושבים אלא גם בפרנסתם מאחר והעדר שרותי תחבורה ציבורית סדירים גורמת לאנשים להימנע מנסיעות מיותרות, חיי המסחר נפגעים ועובדים לא מגיעים בזמן לעבודה.

30. מחוייבות המדינה שלא לפגוע בזכות השביתה וההתאגדות מכוונת לפעולתה כמחוקק, או כמעסיק. במקרה הנדון המדינה אינה המעסיק ולכן לא חלות עליה מגבלות בקשר להגבלת זכות השביתה.

31. טענות מטרודן

מטרודן מצטרפת לטענת הסף של המדינה לפיה לבית הדין אין סמכות לדון בבקשה.

32. הסכסוך בתיק זה במהותו אינו מכוון כלפי מטרודן, כאשר מטרודן צורפה להליך רק כדי לרכוש סמכות עניינית של בית דין זה ועל כן יש לדחות הבקשה על הסף כנגדה.
33. מטרודן טוענת, כי המבקשת מתעקשת על חתימת הסכם קיבוצי, שעה שכל חילוקי הדעות המהותיים בקשר לתנאי עבודתם של הנהגים, הגיעו לידי פיתרון. בכך המבקשת מתעלמת ממצוקתם של תושבי באר שבע וממחוייבות המדינה ומטרודן לפעול בהתאם לתנאי הזכיין.

34. מטרודן טוענת, כי אינה משתפת פעולה עם המפעיל החיצוני. מטרודן ביצעה חפיפה עם הנהגים של חברת קווים לצורך הכרת הקווים. אין מגע תפעולי בין מטרודן לחברת קווים ולא ניתנים לקווים שרותי משרד או תפעול . נכון הוא שבחניון האוטובוסים של מטרודן חונים גם האוטובוסים של חברת מטרודן אך רק במשך ההפסקות שבין הסבבים וזאת בשל דרישות בטיחות וביטחון. בתום ביצוע הקו עוזבים האוטובוסים של קווים את שטח החניון.
35. ההנאה שצומחת למטרודן מכיבוד כרטיסיות ומנויים חודשיים על ידי המפעיל החיצוני הינה שולית ביותר וזניחה ואין בה כדי להוות שיקול להחלטת המדינה להכניס מפעיל נוסף.

36. עוד טוענת מטרודן, כי הינה מפעל חיוני לצרכי משק לשעת חירום, אשר בכך יש כדי להצדיק את התערבות שר התחבורה בשביתה.

37. הסכמת הצדדים

בישיבה שהתקיימה ביום 23.1.05, הסכימו הצדדים, כי הדיון בסעד הזמני יאוחד עם התיק העיקרי. עוד הסכימה המבקשת, כי הסעד המתייחס להפרת החלטה שיפוטית ימחק מהבקשה.
בדיון נחקרו עדי הצדדים בקצרה ועל ידי ב"כ המבקשת.

38. ה כ ר ע ה

הסמכות העניינית

סעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט קובע:

"לבית דין אזורי תהא סמכות יחודית לדון ב- ...
(2) בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר, או בכל עניין אחר הנובע מהם או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין;"

טענתה המקדמית של המדינה, היא כי הבקשה מהווה תקיפה ישירה של החלטת שר התחבורה להוציא רשיון נוסף לחברת קווים להפעלת קווי תחבורה ציבורית בבאר-שבע, ועל כן בעלי הדין הנכונים הם רק המבקשת והמדינה ועל כן אין בפני
נו סכסוך בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד.

על כן בחינת שיקול הדעת של המדינה במסגרת הפעלת סמכותה, צריך להיבחן בבית המשפט הגבוה לצדק.
בהתאם לכך, טוענת מטרודן, כי לא קיים כלל סכסוך בין המבקשת לבינה בכל הקשור לבקשה זו, שעה שאינה פועלת בכל צורה שהיא כדי לפגוע בזכות ההתארגנות של חברי המבקשת.

עמדת המבקשת היא, שבקשתה כנגד המשיבים נועדה לשמור על זכותם האפקטיבית של חברי המבקשת להתארגן ולשבות, ובכלל זה גם לחתום על הסכם קיבוצי עם מטרודן, כאשר פעולות המדינה באמצעות שר התחבורה, מסכלת זאת.

39. עלינו לבחון מהו עניינו העיקרי של הסכסוך שבא בפני
נו שבסיסו הוא, החלטת שר התחבורה להוציא רשיון נוסף לחברת קווים.

40. התביעה כנגד מטרודן

המבקשת ומטרודן יכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד, ולשיטת המבקשת - הסדרת היחסים ביניהם בהסכם קיבוצי היא תכלית המאבק הארגוני אותו היא נוקטת ושמטרודן מסרבת לכך.
עניין זה ותוצאותיו נדון בסכסוכים אחרים התלויים ועומדים בבית דין. כלומר, קיים סכסוך אמיתי בין המבקשת למטרודן, אך הוא אינו חלק מהתיק הנדון.

41. בתיק זה, הסעד שהתבקש כנגד מטרודן הוא רק (לאחר שסעיף 46 נמחק מהבקשה - בנוגע להפרת החלטה שיפוטית) סעד הצהרתי לפיו מטרודן מפרה את סעיף 33 א' לחוק הסכמים קיבוציים תשי"ז-1957 שעניינו הכרה בחופש ההתארגנות של העובדים.
זהו סעד חשוב ומהותי אך הוא משני ואינו הסכסוך העיקרי. הוא נדון גם בתיק אחר התלוי ועומד בפני
בית הדין אף הצהירה מטרודן, כי היא מכבדת את חופש ההתארגנות של עובדיה ולא תפעל לסכל זאת (ס"ק 1037/04).

הסכסוך העיקרי והאמיתי בתיק זה אינו נוגע למטרודן אלא לשר התחבורה.

42. התביעה כנגד המדינה

התביעה העיקרית הינה כנגד המדינה ולכאורה היא חורגת מהסמכות המוקנית לבית הדין לעבודה לדון בסכסוך של צדדים להסכם קיבוצי מיוחד או שהיו יכולים להיות צדדים להסכם זה.

אולם, כפי שנפסק בפרשת "ההסתדרות העובדים הכללית נ' התאחדות התעשיינים בישראל", קביעת הסמכות צריכה להעשות על פי העניין ולא עוד על פי הצדדים. כאשר הטענה שזרוע כלשהיא של השלטון פוגעת במעשיה ביחסי העבודה, הרי השאלה המכרעת היא האם הערכאה אליה פנו הצדדים, היא ערכאה הדנה ביחסי עבודה.

ברי שיש בענייננו למבקשת זכות לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק, אך היא בחרה לפנות לבית הדין לעבודה. הסמכות המקבילה של שתי הערכאות אינה שוללת מהמבקשת לבחור את הערכאה הרצויה לה.


ראה: ס"ק 5/03 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' התאחדות התעשיינים בישראל ואח' , פס"ד מיום 16.7.03 (טרם פורסם).
ע"ע 1008/02 הפניקס חברה ישראלית לביטוח נ' דוד מורנו הלוי ואח', פס"ד מיום 24.11.04. (טרם פורסם).
43. המבקשת עותרת, כי בית הדין יצהיר, כי פעילותיו של שר התחבורה מסכלות את מאבקם המקצועי של העובדים להסדרת יחסי העבודה הקיבוציים. מדובר אם כן בתקיפת מעשה שלטוני הפוגע בחרות ובחופש ההתארגנות על רקע סכסוך עבודה קונקרטי. אלו הם נושאים אשר הם בגדר הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה.

44. על כן אנו קובעים, כי לבית הדין סמכות לדון בבקשה.


45. על השביתה, חרות השביתה והזכות לשבות

השביתה הינה חלק מתהליך המשא ומתן שבין מעביד לעובדיו והוא כלי לגיטימי של העובדים בבואם להפעיל את כוחם, במטרה לשפר את תנאי עבודתם.
חרות השביתה, שהיה זכות יסוד, נובעת מחרות ההתארגנות של העובדים ומהווה חלק בלתי נפרד מהמשטר הדמוקרטי.

ראה: סטיב אדלר, חופש השביתה בראי הפסיקה ספר ברנזון, 475, 478.
מנחם גולדברג / השביתה בחוק הסכם קיבוצי ובפסיקה, הפרקליט תשמ"ז, עמ' 51, 53.

46. זכות השביתה והחרות לשבות הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון כזכות חוקתית המעוגנת היטב במשפט הישראלי על ענפיו השונים. זאת ועוד אף נפסק, כי על פי חוק יסוד; כבוד האדם וחרותו - חרות השביתה חוסה תחת כנפיו של ערך "כבוד האדם", המעוגן בחוק יסוד זה.

ראה: בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד מ"ט (2) 485, 497.


47. עוד בראשית דרכו בחר בית הדין הארצי להכריע בשאלה האם "שביתה" הינה "הפסקת עבודה מלאה" או במובנו הקלאסי של המונח או שבגדרו תבוא כל פעולה קיבוצית מתואמת של העובדים המהווה אמצעי לחץ על המעביד. בית הדין בחר בהגדרה הרחבה:

"ההגדרה "שאינה מגבילה את המושג שביתה להפסקה מוחלטת וכוללת של העבודה, המשאירה את כל צורות המאבק במסגרת משפט העבודה הקיבוצי, אינה מביאה להפרה של חוזה העבודה האינדיבידואלי, אלא להשעייתו - נראית לבית דין זה כמתיישבת יותר עם משפט העבודה בישראל ועם יחסי העבודה בישראל. מכאן שהסנקציות למיניהן, אם הן יורדות לעצם ביצוע העבודה - הן בגדר שביתה במשמעות הרחבה, כפי שניתן לה ביטוי במציאות המשתנה של הקונפליקט התעשייתי, במסגרת יחסי עבודה קיבוציים. אם נשאל מתורת הלוגיקה - ניתן לאמר, כי סנקציות הוא 'הסוג הראשי' והשביתה המלאה והכוללת אינה אלא 'סוג משנה. "


ראה: דב"ע ל"ו 4-5 גינסטלר ואח' מדינת ישראל , פד"ע ח 3,עמ' 27-29.

48. כפי שניתן לראות, הדיון בשביתה משתמש במינוחים זכות וחרות. כאשר מוענקת לשביתה מעמד של זכות, היא נהנית ממעמד משופר, שכן המחוקק מחוייב לנקוט צעדים ממשיים שיאפשרו את השימוש בזכות השביתה, כדי להבטיח שהזכות שקיבלה הכרה משפטית לא תיפגע ולא תיגרע. כך, בנסיבות בהן הפעלת זכות השביתה מתנגשת עם מימוש זכות אחרת, למשל כאשר השביתה גורמת נזק למעביד, במקרה כזה הכרה בזכות לשבות מטילה על המחוקק חובה להבטיח לשובתים הגנה מפני תביעת פיצויים שהמעביד עלול להגיש נגדם. בהעדר חוק המעניק זכות לשבות מוקנית לשביתה מעמד של חירות בלבד. החירות לשבות קיימת כל עוד לא הטילו עליה מגבלות.

49. מגבלות על חירות השביתה יכולות להיקבע במספר מקורות:
* הגבלות שמקורן בחקיקה - כך לדוגמא, חוק ישוב סכסוכי עבודה תשי"ז-1957 הקובע, בסעיף 5 א', כי הנוגעים בדבר חייבים למסור הודעה מוקדמת של 15 ימים לפני כל שביתה או השבתה.
* הגבלות שמקורן בתקנון ארגון העובדים - תקנון יכול לקבוע מי האורגן המוסמך להכריז על שביתה, ומהו ההליך להכרזתה.
* הגבלות שמקורן בהסכמים קיבוציים - בהסכמים קיבוציים רבים כלולה הוראה מפורשת המחייבת לשמור על שקט תעשייתי בתקופת ההסכם הקיבוצי.

50. כיום, הפער בין מעמד השביתה כחירות לבין מעמד הזכות הולך ומצטמצם. בשני המצבים הן כשמדובר בזכות והן כשמדובר בחרות קיימות מגבלות אשר בהעדר דבר חקיקה המדבר על כך, גודר בית המשפט או בית הדין, את מהותה והיקפה של הזכות או החרות.

ראה: רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך ד' , עמ' 1411, 1416

51. הגדרת השביתה

כפי שראינו ניתנות הגדרות שונות לשביתה. כך בפרשת "חטיב" נפסק, כי: "שביתה היא פעולת לחץ מתואמת, הננקטת על ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם מעביד לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם, או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם"

ראה: בג"ץ 525/84 נביל חטיב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מ (1) 673, 701.

52. בחינת הגדרת השביתה מלמדת, כי יש בה שלושה מרכיבים בסיסיים החוזרים על עצמם:

1. מישור הפעולה של השביתה

השביתה היא פעולה קיבוצית מתואמת שנוקטים העובדים. הצד המסוכסך בשביתה אינו הפרט אלא הקבוצה, כמו גם ההחלטה על השביתה היא פעולה קיבוצית.

2. מהות הפעולה

מדובר בהפעלת לחץ על המעביד כדי שיענה לדרישות העובדים המועלות במסגרת הסכסוך הקיבוצי. הסירוב של העובדים לבצע את העבודה במהלך השביתה משקף קונפליקט שיש לו עלות כלכלית בה נושאים שני הצדדים. המעביד מפסיד בשל הפסקת השירות או בשל הפסקת תהליך הייצור והעובדים מפסידים, כי אינם מקבלים שכר במהלך השביתה.

3. מטרות השביתה

שביתה כלכלית - שביתה המכוונת נגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר את תנאי עבודתם. שביתה כלכלית יכולה להיות גם נגד הריבון - בין במעמדו ובין כשמדובר בריבון, המבקש להתערב תוך ניצול כוחו השלטוני לשינוי הסדרים קיימים ביחסי העבודה שבין העובדים למעבידים או למנוע הסדרים כאלה.

שביתה פוליטית - מכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעביד, אלא במעמדו כקובע מדיניות כלכלית שלא מקובלת על ציבור העובדים. שביתה כזו אינה נתפשת כשביתה בדיני העבודה, מאחר ובדרך זו מבקשים העובדים להתערב באופן כוחני בהליכי חקיקה לגיטימיים, שהמקום לתקוף אותם הוא לכל היותר בבית המשפט, אך לא באמצעות שביתה.

ראה: רות בן ישראל, דיני עבודה עמ' 1461.

53. כך או כך, הבאנו את הדברים כדי להדגיש, כי הגדרת השביתה על מרכיביה השונים, נושאת כתובת אחת והיא המעביד. השביתה מכוונת כלפי המעביד, וכל אמצעי ארגוני שהעובדים יפעילו כנגד המעביד נבחן בהתאם למטרה שהעובדים בחרו להשיג באמצעות השביתה.


ראה: עס"ק 1013/04 בנק דיסקונט נ' הסתדרות המעוף ואח', פס"ד מיום 26.9.04 (טרם פורסם) .

54. תגובת המעביד לשביתה

מול זכותם של העובדים לגרום למעביד נזק כלכלי באמצעות השביתה, קמה זכותו של המעביד לצמצם את נזקיו.

הכלי המרכזי שעומד לרשות המעביד הוא ההשבתה אם בהתאם לפי עיקרון ההדדיות - נשק ההשבתה של המעבידים הוא משקל כנגד לנשק השביתה של העובדים, כאשר הפסיקה בארץ הכירה בנשק זה כאמצעי לגיטימי של מגנה.

ראה : דב"ע מ"א/ 18-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל מועצת פועלי באר שבע ואח' - מפעלי ים המלח, פד"ע י"ד 225, 241-254.

קיימת גישה הגורסת, כי יש ללכת לפי עקרון שוויון פורמלי - דהיינו למעביד יש את הזכות להשתמש בהשבתה הן כמגננה והן כהתקפה.
55. המעביד יכול להחליף את נשק ההשבתה באמצעים חלופיים:

1. אי ביצוע חוזה העבודה - ובעקבות כך המעביד פטור מלשלם לעובדים שכר.

2. נקיטת אמצעי משמעת - כלפי העובדים ובכלל זה הפסקת עבודתם. השימוש באמצעי זה צריך להעשות בתום לב.

3. שכירת ממלאי מקום לשובתים - שכירת עובדים חלופיים לשובתים, ארעיים או קבועים יכולה לצמצם למעביד את נזקי השביתה.


בארה"ב מותר למעביד לשכור מפירי שביתה כממלאי מקום ארעיים או קבועים לשובתים. כאשר השביתה מסתיימת המעביד אינו חייב לפטר את ממלאי המקום כדי לאפשר לעובדים ששבתו לשוב לעבודתם .

ראה: (1938) 33 u.s 304 nlrb v. mackay radio and telco

במישור הבינלאומי נבחנה לאחרונה הלגיטימיות של שכירת ממלאי מקום בעת שביתה, על ידי הועדה לעניין חופש ההתאגדות ונפסק שם כי שכירת ממלאי מקום קבועים אסורה, מאחר והיא פוגעת בזכות השביתה וזכות להתארגן.

ראה: רות בן ישראל, דיני עבודה, עמ' 1473, 1474.
רות בן ישראל, שביתה והשבתה בראי הדמוקרטיה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2003, עמ' 142.

ארגון העבודה הבינלאומי וה cfa, קבע במספר החלטות, כי מעביד השוכר עובדים לשם שבירת שביתה מהווה פגיעה קשה בחופש ההתאגדות. זאת למעט בשירות חיוני שאז ניתן לעשות כן בתנאים מגבילים.

ראה: tonia novitz international and european protection of the right to strike:. oxford university press 2003
פרק 14 , עמ' 319.
1996: cfa digest of decisions (6a) פסקאות 526-553 וכן פסקאות 577-570 שם (b6). (המקורות הנ"ל צורפו לסיכומי המבקשת).

4. העסקת עובדי קבלן

מעביד יכול לשכור עובדי קבלן כוח אדם. בנסיבות אלה, העובדים אינם נחשבים עובדי המעביד ועל כן לכאורה אין הם מפירי שביתה. בישראל העסקת עובדי קבלן כוח אדם למילוי מקום של עובדים הנוטלים חלק בשביתה אסורה מכוח סעיף 16 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם תשנ"ו-1996 הקובע:

"קבלן כוח אדם לא יעסיק עובדים הבאים במקום עובדים המשתתפים בשביתה ולא יעסיק עובדים במקום עובדים המושבתים עקב השבתה, כל עוד השביתה או ההשבתה מתקיימת".


56. תפקיד בית הדין

הסוגיות הבאות בפני
בית הדין במסגרת שביתות דורשות לעיתים קרובות איזון בין אינטרסים וזכויות מנוגדים - הזכות לשבות, ובאופן אפקטיבי, למול זכותם של האזרחים לקבל שרותים חיוניים, שלום הציבור, זכות האדם לשלמות גופו וכבודו, זכות האדם ליציאה מהארץ, אי פגיעה בצד ג' תמים וזכותו של המעביד לדרוש את קיום חוזה העבודה הקיבוצי האישי. כאמור, משניתן לזכות השביתה מעמד של זכות יסוד, נוקט בית הדין ריסון מירבי בכל הקשור למתן צווי מניעה נגד שביתות.
ראה: ס. אדלר, חופש השביתה בראי הפסיקה, עמ' 487.
ס"ק 12/03 רשות הנמלים נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, עבודה ארצי, כרך לג (14) 46.


57. מן הכלל אל הפרט

לאחר שנים רבות, בהן ניתנו שרותי התחבורה הציבורית בבאר שבע על ידי חברה עירונית נסגרה החברה ב- 2003, עובדי החברה קיבלו את זכויותיהם ובכך תם הפרק בו לקחה הרשות על עצמה את אספקת שירותי התחבורה.
המדינה הפריטה את שירותי התחבורה ופרסמה מכרז בו זכתה מטרודן בזכיון למשך שש שנים.

עם פרוץ השביתה במטרודן, לפני כחודשיים, הפך הזכיין למפר בעל כורחו את הזכיון, ולכאורה למדינה קמה הזכות להפקיע מידיו את הזכיון ולמסור אותו לאחר.

58. בעקבות החלטת בית הדין מיום 30.11.04, חודשה התחבורה הציבורית באופן חלקי באמצעות כ- 40 נהגים שאינם שובתים ב- 12 קווים מתוך 19 קווים. על מנת להפעיל את שאר הקווים מסר שר התחבורה באופן זמני את הפעלת הקווים לחברה אחרת - "קווים". המבקשת טוענת, כי הכנסת חברת קווים כמוה כקליטת עובדים אחרים במקום העובדים השובתים ומהווה שבירת שביתה.

59. האיסור על שכירת עובדים חיצוניים חל על מעביד וגם על צד ג' ככל שהוא פוגע באפקטיביות השביתה.

מקובלת עלינו טענת המבקשת, לפיה מעביד המבקש לשכור עובדים על מנת למלא את מקומם של העובדים השובתים, פוגע באפקטיביות השביתה. זוהי פגיעה בחרות לשבות, ובזכות התארגנות. המעביד מקטין את נזקיו, כאשר עובדים ששכר, מבצעים את העבודה, שבמקור אמורים לבצעה העובדים השובתים.
ברוח זו פסק בית דין זה מפי כב' השופט טוינה כאשר קבע, כי מטרודן מנועה מלהפעיל את השרותים אותם היא מספקת באמצעות עובדים אשר לא נמנים על מצבת עובדיה נכון ל- 25.11.04.

60. אותו עיקרון צריך לחול גם על צדדים שלישיים המתערבים בשביתה, ככל שפועלם פוגע באפקטיביות השביתה. כלומר, אם פעולה של צד ג', גורמת לכך שהמעביד מקבל את העבודה, אבל מעובדים אחרים, קטנים נזקיו ואפקטיביות השביתה מצטמצמת.


61. בחינת הנזק הנגרם למטרודן בעקבות השביתה ובעקבות כניסת "קווים"

כאשר המבקשת טוענת, כי מדובר בשבירת שביתה, כוונתה לכך, כי מידת האפקטיביות של השביתה נפגעת. כדי לבחון מהי אפקטיביות השביתה, עלינו לדעת את מטרותיה.

כפי שהסברנו קודם, השביתה מכוונת כלפיה המעביד. מטרת השביתה היא להביא את מטרודן לחתום על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות וזאת בדרך של פגיעה כלכלית לגיטימית במעביד. שביתת הנהגים גורמת לכך, כי מטרודן אינה עומדת בתנאי הזכיון והיא מפסידה בגין כך כספים.

62. אספקת שרותי התחבורה הציבורית בקווים שמטרודן לא מספקת בהם שרות בשל השביתה, לא מעשירה או מפחיתה מנזקיה הכלכליים של מטרודן. מטרודן ממשיכה להיפגע מהשביתה, שכן התמורה המתקבלת ממכירת כרטיסים בקווים אלו לא נכנסת לכיסה, והתמורה שהמדינה משלמת היא מועברת לקווים ולא למטרודן.

63. לו המדינה היתה שוכרת שרותים של נהגים, ולא של חברת קווים, אשר היו נוהגים באוטובוסים של מטרודן, והיו כפופים להוראותיה של מטרודן, מדובר היה בפגיעה משמעותית בזכותם של העובדים לשבות, שכן המעביד - מטרודן לא היתה מפסידה עוד כתוצאה מהשביתה וודאי שאין לה כל תמריץ להענות לדרישת העובדים לחתום על הסכם קיבוצי.
64. בנקודה זו, עיינו במסמכי המכרז שצורפו לסיכומי המדינה והמבקשת ומצאנו בהם , כי על המפעיל הנוסף - קווים לכבד את כל אמצעי הכרטוס המונפקים על ידי מטרודן. אמצעי הכרטוס של מטרודן הם כרטיסים, כרטיסיות, ומנויים חודשיים. כרטיסים ניתן לרכוש רק בנסיעות בודדות הן אצל מטרודן והן אצל קווים, כך שאין זה קשור לקווים. נותרו הכרטיסיות והמנויים, אשר מטרודן מנפיקה - מקבלת תמורה עליהן ולפי תנאי המכרז בו זכתה קווים, קווים חייבת לכבד אותם בקווים שלה, שאינם מופעלים על ידי מטרודן.
מכאן יוצא, כי מטרודן מרוויחה גם מהפעלת הקווים על ידי המפעיל החיצוני.

65. מטרודן טענה בסיכומיה - בסעיף 3.4 - כי מאז שהחלה השביתה פחתו מכירות הכרטיסיות והמנוייים החודשיים. מכל מקום, קווים מפעילה 7 קווים במתכונת חלקית והתועלת שצומחת למטרודן מכך הינה שולית. בחקירתו החוזרת מסר מנכ"ל מטרודן, מר אילן קרני, כי מאז נכנסה קווים, נמכרו כ- 20-30 כרטיסיות (עמ' 8 שורות 11-12).

המדינה בסיכומיה בסעיף 3 טענה, כי בסופו של יום תערך התחשבנות בין מטרודן לקווים בגינה תידרש מטרודן להעביר מכיסה את הכסף בגין כרטיסיות שהונפקו מראש. מר קרני אישר זאת בחקירתו הנגדית (עמ' 6 שורות 20-21).

66. הראינו בהחלטה זו, כי הענקת הרשיונות לקווים אינה גורעת מהנזק הנמשך שגורמת השביתה למטרודן.
יחד עם זאת, אנו סבורים, כי בשימוש של אמצעי הכרטוס של מטרודן בקווים שמפעילה קווים, יש כדי להפחית מהנזק שנגרם למטרודן. בנקודה זו אנו סבורים, כי לנוכח הצהרת מטרודן, כי ממילא מכירת הכרטיסיות והמינויים החדשים ירדה יש מקום ליתן סעד לפיו עד לסיום השביתה וכל עוד פועל מפעיל נוסף למטרודן, תיפסק לאלתר מכירת כרטיסיות ומנויים על ידי מטרודן.

67. לבד מכך, לא ראינו כל פסול בחניית האוטובוסים של קווים בחניון של מטרודן וזאת משיקולי בטיחות. מטרודן אינה מרוויחה מכך, כאשר ברור לכל, כי האוטובוסים החונים בחניון אינם של מטרודן מעצם התיוג המופיע על גבי האוטובוס, והחנייה היא רק בשעות העבודה של הקווים ולא מעבר לכך.

68. ביטול הזכיון

זאת ועוד. התערבות המדינה במקרה שלפנינו, היא לא כמעביד אלא כבעלת זכיון, וכרגולטור - המפקח על שרותי התחבורה הציבורית העירוניים. למדינה יש אינטרס, כי בשונה מהמצב הקודם בו חברה עירונית סיפקה את השרותים, וכאשר היא שבתה לא יכלה המדינה לספק תחליף לציבור, שכן מדובר היה במונופול, הרי עם הפרטת השירות, והפסקת נתינתו זכאית המדינה לבוא ולדרוש את החלפת הזכייין, או החלפת חלק מהקווים של הזיכיון. מערכת יחסים זו אינה בין מעביד לעובדים, אלא בין הזכיין למדינה. אך לצורך כך, בוחנים אנו לא את סבירות ההחלטה, אלא אך ורק את תוצאתה ביחס לשביתה.

69. כפי שניתן להבין מהבקשה, ההסתדרות יוצאת חוצץ נגד שר התחבורה שלא הפקיע את הרשיון למטרודן. במקרה כזה, בו שר התחבורה היה מבטל את הזכיון של מטרודן, לא היתה נטענת טענה של שבירת שביתה אבל אז כל העובדים היו מפסיקים לעבוד. מחיר שהדעת מתקשה להבין כיצד ההסתדרות מוכנה לשלמו; לטעמנו דווקא הפקעה מוחלטת של הזכיון ממיתה את השביתה, בבחינת "הניתוח הצליח אבל החולה מת", מאחר ואז אין לעובדים יותר מעביד ואין להם יותר מקום עבודה.
מאידך, כאשר מדובר בהפקעה חלקית של הזיכיון לא נפגעת אפקטיביות של השביתה.

70. המבקשת עמדה על טיעון זה ולצורך כך אף ביקשה, לאחר שהוגשו הסיכומים בתיק זה, לקבל לעיונה את ההסכם שבין המדינה למטרודן. לאחר שהמסמך גולה, הוסיפה המבקשת טיעונים מהם עולה כי לנוכח השביתה המדינה היתה זכאית לבטל את החוזה עם מטרודן (סעיף 19.1.3), להודיע לה, כי היא מפרה את ההסכם (סעיף 19.2) או להשית עליה פיצויים מוסכמים (סעיף 20.2 ונספח ו). בכל אלה המדינה לא בחרה ובמקום זאת פגעה במכוון בהתארגנות העובדים תוך שהיא משמרת עבור מטרודן את לקוחותיה.
71. כאמור סברנו, כי טענה זו מכשילה את המבקשת והעובדים, באשר קבלתה, הינה מרחיקת לכת לכל הצדדים המעורבים. מכל מקום הימנעות המדינה משימוש בכל הסנקציות לפי ההסכם שיש לה עם מטרודן אינה מעידה בהכרח על מדיניות של שבירת שביתות.
לדעתנו, ספק אם ניתן להשתמש בכל הסנקציות האלו, כאשר החלטת כב' השופט טוינה, והשביתה בכלל - מביאות לסיכול החוזה - ולא נגרמות באשמת מטרודן. במקרה כזה מטרודן לא יכולה להחשב כמפרה של החוזה. חוסר הנכונות של מטרודן לחתום על הסכם קיבוצי עם ההסתדרות אינו מוכר כעבירה. מה עוד, שאינו נחשב שימוש בזכות שלא בתום לב, כל עוד לא נקבע, כי ניתן לכפות על מעביד פרטי לחתום על הסכם קיבוצי עם עובדיו.

72. המבקשת הטיבה לתאר זאת בסיכומיה הנוספים, לאחר קבלת ההסכם בסעיף 21.2: קהל הלקוחות של התחבורה הציבורית בבאר-שבע, הוא בגדר "קהל שבוי" של המדינה, הבוחרת את הזכיין ואת תנאי ההתקשרות עימו. המדינה לא בחרה באפשרות של החלפת הזכיין לגמרי אלא רק באופן חלקי. בכך אין כל פסול, ובהתחשב במצב המשפטי המסובך, ספק אם קיימת אפשרות של ביטול מוחלט של הזכיין.
המבקשת מכירה בכך, כי התחבורה הציבורית בבאר שבע אינה שבויה של נהגיה השובתים מטרודן. אם כך, למדינה ולשר התחבורה, יש זכות להפעיל את התחבורה הציבורית גם על ידי זכיין אחר וזאת כל עוד ממשיכה השביתה לגרום נזק אפקטיבי למטרודן. סכום התמלוגים השנתיים שעל מטרודן לשלם למדינה, נשאר בעינו גם בזמן השביתה, ועצם הקטנת ההכנסות של מטרודן בזמן השביתה, ודאי לא יסייע בידיה לתשלום תמלוגים אלו בסופה של שנה.

73. השפעת השביתה על ציבור התושבים

נראה לנו שאפקטיביות השביתה ככל שהיא נפגעת היא מבחינת ציבור באר שבע שהם אינם צד למאבק, אבל הם אלו שמשלמים את המחיר האמיתי. התמשכות השביתה הפכה את הפגיעה לממוקדת ובשכבות החלשות, שהמדינה מחוייבת כלפיהן למתן שרות. מדובר באוכלוסיה שאינה יכולה לשלם מחיר מונית, נמוך ככל שיהיה, שעה שהתחבורה הציבורית היא זולה ממחיר מונית, במיוחד לבעלי כרטיסיות.
זאת ועוד. רבים מתושבי באר שבע משתמשים בתחבורה הציבורית על מנת להגיע לעבודתם, או להגיע למרכזי הקניות ובמיוחד השווקים. כך יוצא שהשביתה פוגעת באופן ישיר בפרנסתם של התושבים הן כעובדים, הן כמעסיקים והן בסוחרים. מכאן, שאין חולק, כי צמצום הנזק שנגרם לציבור בעקבות כניסת המפעיל הנוסף אינו חלק מאפקטיביות השביתה שצריך להימדד רק ביחס למעביד.

74. תושבי באר שבע סברו לתומם, כי עם הפרטת התחבורה הציבורית יעלמו מהעולם תחלואיה של החברה העירונית וביניהן השביתות שפרצו שם חדשות לבקרים.

במקרה שלפנינו במקום המונופול שנסגר, קם לו מונופול חדש שהעובדים מפעילים על השירות. מאחר ומדובר בשרות מופרט, למדינה יש זכות להחליף את נותן השרות, בחלקו או במלואו וללא קשר לזכות העובדים לשבות. העובדים אינם יכולים למנוע מבעל הזכיין לעשות שימוש בזכותו החוזית, כאשר אינם צד לזכיון, ובעל הזכיין אינו המעסיק שנגדו מכוונת השביתה. זאת נוסף לכך, שאין בפעולה זו משום תוספת של רווח למטרודן.

75. בשולי הדברים נציין, כי לא ראינו מקום להיכנס לדיון אם שרותי התחבורה הציבורית בבאר שבע הינם שרות חיוני, מאחר והתוצאה אליה הגענו אינה מצריכה הכרעה בכך.
המבקשת הביאה אסמכתאות לכך, שאין מדובר בשירות חיוני, ודומה שגם חוק ישוב סכסוכי עבודה, אינו מכיר בשרותי תחבורה ובשתיים כשירות חיוני.

למעלה מן הצורך נציין, כי על שאף שירותי התחבורה הציבורייים אינם מוגדרים כשירות חיוני, בין השאר גם מהסיבה, כי הינם ברי תחליף, הרי שבמקרה של באר שבע אין הדבר נכון. שרותי המוניות שהופעלו באופן מתוגבר ובתעריפים נמוכים לפי צווים של שר התחבורה לא הקטינו וכהוא זה את מצוקתם של התושבים.
זאת ועוד. התמשכות השביתה שנכנסה בימים אלו לחודשה השלישי, הופכת את מידת ההיזקקות לשרות מצד האוכלוסיה לנדרשת עד כדי כך שבנסיבות כאלו יכול להפוך גם שירות שלא נחשב כשירות חיוני, לשירות חיוני.

כאמור הדברים אינם צריכים לפסיקתנו והם באים אגב אורחא.

76. סוף דבר

האיסור על מעביד, השוכר עובדים כדי להחליף עובדים שובתים, חל גם על צד ג', ככל שהוא פוגע באפקטיביות השביתה.

77. אפקטיביות השביתה נמדדת תמיד ביחס לנזק, שהיא גורמת למעביד ולא ביחס לציבור.

78. במקרה שלפנינו אפקטיביות השביתה נפגעה ביחס לציבור, אשר פגיעתו הצטמצמה בעקבות כניסת המפעיל הנוסף, והפעלת כל קווי התחבורה הציבורית בבאר שבע במתכונת חלקית. אך לכך כאמור אין רלבנטיות מבחינת אפקטיביות השביתה, כלפי המעביד - מטרודן.

79. מטרודן אינה מרוויחה או מפסידה פחות כתוצאה מהכנסת מפעיל נוסף.

80. על כן, החלטת שר התחבורה להכניס מפעיל נוסף לתחבורה הציבורית אינה פוגעת בשביתה אלא אך ורק פועלת לרווחת ציבור התושבים בבאר שבע.

81. יחד עם זאת, מאחר ומצאנו, כי בהכנסת הסעיף למכרז בו זכתה קווים, לפיו עליה לכבד את אמצעי הכרטוס של מטרודן, יש כדי להקטין במעט את נזקיה של מטרודן, אנו מורים
בזאת, כי מטרודן תימנע לאלתר ממכירת כרטיסיות ומנוייים חודשיים וזאת עד לסיום פעילותו של מפעיל נוסף בעיר ועד לסיום השביתה.

82. למעט האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתן היום כ"ח בשבט, תשס"ה (7 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
_______________ ___________________ _________________
נ.עובדים- מר ציון חסן נ.מעבידים- גב' בלה מאיס אילן סופר
- ש ו פ ט

001001/05סק 734דקלה
1
בתי הדין לעבודה
סק 001001/05
בית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר - ש ב ע

כבוד השופט אילן סופר

נציג עובדים: מר ציון חסן
נציגת מעבידים: גב' בלה מאיס
בפני








סק בית דין אזורי לעבודה 1001/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה במרחב הנגב נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה, שר התחבורה מאיר שטרית (פורסם ב-ֽ 07/02/2005)