פסקי דין על עזבון המנוח אברהם שמואלי ז"ל | פסקי דין על אמנון סלע | פסקי דין על אמנון מסילות מעלות |

28190-10/11 הפ     19/02/2015




הפ 28190-10/11 עזבון המנוח אברהם שמואלי ז"ל נ' אמנון סלע, אמנון מסילות מעלות בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה



ה"פ 28190-10-11 שמואלי נ' סלע ת.ז. 6518821 ואח'

ה"פ 28240-10-11 שמואלי נ' סלע ת.ז. 6518821 ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופט דניאל פיש


המבקש

עזבון המנוח אברהם שמואלי ז"ל

באמצעות מנהל העזבון שי שמואלי ת.ז. 03209086

ע"י ב"כ עו"ד אלון הוברמן ואח'



נגד

המשיבים
1. אמנון סלע
ת.ז. 6518821
2. אמנון מסילות מעלות בע"מ

ח.פ. 510917388
ע"י ב"כ עו"ד מ. זיני ואח'




פסק דין


1.
בפני
י שתי המרצות שהדיון בהן אוחד. הראשונה, תביעה להצהרה על בטלותו של הסכם מיום 20.6.2007 שנחתם בין המבקש, אברהם שמואלי (יצויין כי המבקש נפטר במהלך ההליך והוחמלף על ידי עזבונו באמצעות מנהל העזבון. לנוחיות, המנוח יכונה להלן: המבקש) לבין המשיבה 2, אמנון מסילות מעלות בע"מ
. נטען כי ההסכם בטל ומבוטל וכי כל פעולה שבוצעה בעקבות הסכם זה מבוטלת ואינה תקפה. נטען כי הסכם זה בא לעולם כתוצאה מעושק, ניצול ציני של מצבו הבריאותי של המבקש ובחוסר תום לב. נטען כי המשיב 1, אמנון סלע
(להלן: "המשיב"), שנחזה להיות חברו הטוב, פעל בחוסר תום לב עת החתימו על הסכם לפיו הוא מוותר על זכויות רבות בנוגע למקרקעין ולכספים המגיעים לשותפות בשם האחים שמואלי בה הוא חבר, בעודו מאושפז בבית החולים יומיים לאחר שעבר ניתוח מסובך להסרת גידולים סרטניים ממאירים בגרון ובמיתרי הקול, בעודו מסומם, מטושטש מתרופות וסובל מכאבים ומפחד והכל כדי לנשלו מזכויותיו. נטען כי השותפות האחים שמואלי היתה זכאית לתשלום של כ-1,500,000 ₪ בגין עבודות פיתוח, עפר והכשרת המקרקעין והוא עצמו היה זכאי למחצית הזכויות במקרקעין הנ"ל ועל פי הסכם הוא וויתר על כך תמורת סך של 500,000 ₪.
נטען כי חולשתו ומצוקתו הגופנית פגעה לחלוטין ביכולתו השכלית ובשיקול דעתו וכי תנאי הסכם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

2.
במסגרת ההמרצה השנייה, התבקש להצהיר כי המבקש הינו הבעלים במשותף של המקרקעין בנהריה הידועים כחלק מחלקות 5, 61 ו-108 בגוש 18161 והידועים בשם "חוות בקל". נטען כי ביום 8.2.99 נחתם הסכם בין שמעוני רבקה ופנחס לבין המבקש והמשיב. במסגרת ההסכם נקבע כי ה"ה שמעוני מקנים למבקש ולמשיב 50% בזכויותיהם במקרקעין בהתאם לתנאים הקבועים בהסכם. נטען כי בין יתר התנאים, התחייבו המבקש והמשיב ליתן ערבות לטובת הלוואה בסך 300,000$ ארה"ב שיטלו ה"ה שמעוני מהבנק. עוד נקבע בהסכם כי ה"ה שמעוני יפעלו מול מינהל מקרקעי ישראל על מנת לבצע עסקה של חליפין על פי החלטה 727 של המינהל לפיה ניתן להמיר חלק מהמקרקעין מיעוד חקלאי ליעוד של מגורים וזאת בתוך 10 שנים ממועד החתימה על ההסכם. עוד נטען כי במידה ולא תבוצע עסקת החליפין תהא למבקש ולמשיב האופציה לרכוש את המקרקעין במחיר מוסכם בהתאם לחוות דעת שמאי מוסכם. נטען כי לאחר החתימה על ההסכם נרשמה הערת אזהרה על שמם של המבקש והמשיב ולאחר מכן נרשם משכון על זכויות ה"ה שמעוני במקרקעין.

3.
לטענת המבקש, זמן קצר לאחר החתימה על ההסכם, החלו המבקש והמשיב לבצע עבודות הכשרת השטח באמצעות השותפות, האחים שמואלי. נטען כי ה"ה שמעוני נטלו את ההלוואה בסך 300,000$ ארה"ב, עליה ערבו המבקש והמשיב ומסיבות פרטיות הודיעו על רצונם לבטל את ההסכם. בעקבות הודעה זו, החלו הצדדים בהתדיינות משפטית והליך בוררות שנמשך עד לשנת 2007. נטען כי בשנת 2006 מימש הבנק את ההלוואה שניתנה על ידי המשיב והוא פתח תיק הוצל"פ למימוש הנכס. צוין כי המשיב
היה המממן אך ההסכמות עם המבקש היו כי המבקש תורם את הידע המקצועי והניהול בפועל ואילו המשיב נושא בעלויות. עוד טען המבקש כי ידוע לו על קיום הליכים משפטיים רבים בהם לא היה מעורב שנסבו סביב עסקת המקרקעין. לדבריו, במהלך השנים נקלע לבעיות בריאותיות קשות ובעקבות כך למצוקה כלכלית ולכן הותיר את נטל ההתדיינות למשיב. נטען כי המשיב ניצל את מצוקתו ודיווח לו דיווחים שקריים לעניין ההליכים המשפטיים והליך הבוררות. נטען כי ידוע למבקש שהמשיב במסגרת תיק ההוצל"פ הגיע להסכמות עם ה"ה שמעוני ובכך קיבל את הזכויות במקרקעין בתמורה לתשלום כלשהו אותו היה עליו לשלם. נטען שהמשיב ניצל את מצוקתו הבריאותית והחתימו על הסכם לא חוקי ובלתי מוסרי לפיו הוא מוותר על זכויות הנוגעות למקרקעין ולחוב בגין עבודות ההכשרה והפיתוח, לטובת המשיבה 2 שהינה חברה בבעלות המשיב והכל בתמורה זעומה של 300,000 ₪ ועוד 200,000 ₪ בגין עבודות שביצע המבקש, בעצמו או באמצעות השותפות. נטען שהחתמתו על ההסכם נעשתה כיומיים לאחר שעבר ניתוח, בעודו מאושפז בבית החולים כשהוא מטושטש. נטען כי להסכם אין כל תוקף משפטי והוא נגוע ברמיה, עושק וחוסר תום לב. כך נטען גם בנוגע ליתר המסמכים עליהם הוחתם המבקש (נטען שלמיטב ידיעתו הוחתם גם על בקשה למחיקת הערת אזהרה והסרת המשכון).

עמדות הצדדים בתצהיריהם

4.
מטעם המבקש הוגש תצהיר על ידי בנו, שי שמואלי, מנהל עזבונו. נטען כי אביו ז"ל סיפר לו אודות התובענות היות והוא לא היה נוכח בזמן אמת במהלך ההתרחשויות. המצהיר חזר בתצהירו על העובדות המפורטות במסגרת ההמרצה. נטען כי התמורה שניתנה לאביו מגוחכת היות ורק בגין עבודות הפיתוח היתה זכאית השותפות לסך נומינאלי של 1,500,000 ₪ וזאת מבלי לקחת בחשבון את ערך המקרקעין בשווי של מיליונים רבים. הוצהר כי אביו קיבל את הסכומים המפורטים בהסכם. עוד הוצהר שאביו אמר לו מספר פעמים שבכוונתו להגיש תובענה לביטול ההסכם העושק אולם הוא התמודד עם מחלת הסרטן והיה טרוד בענייני בריאות, אשפוזים וטיפולים רבים ורק בשלב מסוים אזר כוח והגיש את התובענות. נטען שיש להכריז על בטלותו של ההסכם והפעולות שנעשו בעקבותיו וכי יש לקבוע שעיזבון אביו המנוח הוא בעל הזכויות במשותף עם המשיב
במקרקעין.

5.
מטעם המשיבים הוגש תצהיר על ידי המשיב, אמנון סלע
. נטען כי הוא איש עסקים ובעל מניות המשיבה 2. לטענתו, בינו ובין המבקש ז"ל התקיימה במשך מספר שנים מערכת יחסים עסקית במסגרתה עסקו יחד בייזום ובנייה בנהריה. לצורך הפעילות העסקית נוסדה חברת "סלע את שמואלי יזמות בע"מ". נטען כי הרקע לתובענה הינו ההסכם שנכרת ביום 8.2.1999 בין ה"ה שמעוני לבין המבקש ז"ל ובינו. נטען כי תכלית העסקה היתה להפוך את המקרקעין מייעוד חקלאי ליעוד של מגורים, כך שהמבקש והמשיב יוכלו להקים בנייני מגורים. עוד נטען כי זמן מה לאחר כריתת ההסכם התברר כי שינוי הייעוד הינו תהליך מורכב וארוך הרבה יותר מכפי שהוצג וכי צפוי היה להימשך זמן רב ולהיות כרוך בעלויות גבוהות. נטען כי כאשר המבקש הבין שמדובר בתהליך ארוך ומייגע בחר לנקוט בגישת "שב ואל תעשה", בעוד המשיב פועל ללא לאות במשך תקופה של כ-10 שנים בעצמו ובאמצעות עורכי דינו להשלמת העסקה מול מנהל מקרקעי ישראל לפי החלטה 727 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל. נטען כי במהלך השנים הוא נאלץ לממן הליכים משפטיים ולשלם חובות ותשלומים רבים בקשר למקרקעין. נטען כי המבקש זנח את המיזם, כפי הנראה מהחשש שיאלץ לשאת בחלק מהעלויות העצומות של הפרויקט. נטען כי בשנת 2003 עלו היחסים בין המבקש למשיב על שרטון, על רקע סכסוך בנוגע לפרויקט שהוקם על ידם ברח' ויצמן בנהריה. נטען שמאז פרוץ הסכסוך ועד ליום מותו של המבקש, שררה ביניהם איבה ולא היה ביניהם קשר ישיר, אלא באמצעות עורכי דין ונציגים בלבד.

6.
נטען כי במהלך חודש פברואר 2007, לאחר הליכים משפטיים בהם היו מעורבים נוכח הסכסוך, החל מו"מ בניסיון להגיע להסכמות לסיום סופי של המחלוקות שנותרו ביניהם, לרבות בנוגע למקרקעין, כנגד תשלום סך של 500,000 ₪ שישולם למבקש על ידי המשיבים. לטענת המשיב, המו"מ התנהל באמצעות באי כוחו והוא לא היה שותף בעצמו להליכי המו"מ או לגיבוש ההסכם. לדבריו, לאחר שהוצגה בפני
ו דרישה של המבקש לקבלת סך של 500,000 ₪ לסיום סופי ומוחלט של המחלוקות, שקל זאת והסכים על מנת לסיים את הסכסוך וזאת ועל אף שהמבקש לא השקיע בפרויקט דבר. נטען שמאותו שלב, העניק לבאי כוחו את הסמכויות לניסוח ההסכם והם התנהלו מול המבקש עד לגיבוש הנוסח הסופי. נטען כי סכום הפשרה ששולם למבקש לא היה כלל במחלוקת וזהו הסכום שנדרש על ידי המבקש עצמו. לטענת המשיב, הוא הסכים לסכום עוד בחודש פברואר או מרץ 2007, חודשים רבים בטרם נחתם ההסכם הסופי. עד צוין כי בהתאם לעסקה המקורית שנחתמה בין בעלי הזכויות במקרקעין לבין סלע את שמואלי, חולקו הזכויות בפרויקט בין הצדדים בחלקים שווים, קרי, מחצית לבעלי הזכויות המקוריים ומחצית לסלע את שמואלי. מכאן, חלקו של המבקש בעסקה הסתכם ב-25% בלבד שהיו מותנים בביצוע העבודות בפועל בפרוייקט. נטען כי להערכת השמאי מטעם הכונס, שווי המקרקעין היה 1,700,000 ₪. עוד נטען כי המבקש לא ביצע עבודות בנייה כלשהן בפועל ולכן לא היה זכאי לתמורה כלשהי בנוגע למקרקעין עצמם. נטען כי הסכמת המשיב לשלם למבקש נבעה מכך שקצה נפשו בסכסוך ובניהול הליכים משפטיים ממושכים.

7.
לטענת המשיב, במהלך חודש יוני 2007 נמסר למשיב על ידי באי כוחו כי הושגו הסכמות סופיות באשר לנוסח ההסכם. נטען שמאחר ושררו יחסי איבה כה מרים בין המשיב למבקש, סירב לפגוש אותו וביקש לחתום על ההסכם בנפרד. נטען כי הוא חתם על ההסכם ורעייתו חתמה על המחאות לטובת חברת המבקש שנמסרו בנאמנות לבא כוחו. נטען כי מספר ימים לאחר מכן הודיע לו בא כוחו כי המבקש עומד על כך שתינתן המחאה בנקאית והוא הסכים בכפוף לכך שההמחאות תימסרנה רק כנגד מילוי התנאים שנטל על עצמו המבקש בהסכם. נטען כי לאחר שהמבקש השלים את התחייבויותיו, נמסרו לו ההמחאות הבנקאיות. נטען כי המשיב לא נכח במעמד חתימת ההסכם ולא ביקר את המבקש בבית החולים מעולם. עוד נטען כי מאז חתימת ההסכם וביצועו הסופי, המבקש לא פנה אליו או לערכאה שיפוטית בנוגע להסכם הסופי או טענות אחרות שהועלו. נטען כי המניע להליך הוא תאוות בצע שהתעוררה נוכח עליית מחירי הנדל"ן בשנים האחרונות.

8.
תצהיר נוסף הוגש על ידי עורך הדין רועי שושני, אחד מנציגי המשיבים בהליכי המו"מ מול המבקש. המצהיר חזר על הנטען בתצהירו של המשיב. עוד הוסף, כי במהלך המו"מ השתתף גם שי שמואלי, בנו של המבקש ומנהל עזבונו. נטען כי הוא היה דומינטי ביותר בהליכים אלה ושימש כאיש הקשר של המבקש מול המשיבים והפעיל לחץ עצום על מנת לקדם את הסכם הפשרה במהירות האפשרית. נטען כי שי היה אף מוכן לחתום על כתב שיפוי לטובת המשיבים להבטחת קיום התחייבות התובע כלפיהם. נטען כי נוסחו של כתב השיפוי וכן הסכמתו של שי לחתום עליו, אושרו על ידי בא כח המבקש דאז, עורך הדין כרמון. עוד נטען כי המבקש, גם בתקופה בה היה מיוצג וגם לאחר מכן, השתתף ולקח חלק פעיל משך כל הליך המו"מ ותיפקד ככל אדם. עוד נטען כי גם בנו שי היה מעורב ומודע לכל פרטי ההסכם המתגבש וכפי שניתן ללמוד מטיוטות ההסכמים שהוחלפו בין הצדדים, בשלב מסוים הוא אף נדרש והסכים לחתום על כתב שיפוי להבטחת התחייבויות המבקש. נטען כי הוחלפו טיוטות רבות אולם המו"מ לבסוף "התפוצץ" ככל הנראה כי המבקש ניסה להימנע מתשלום שכר טרחת עורך דין והעדיף לפנות ישירות למשיבים. נטען שכחודשים-שלושה מאוחר יותר, בנו של המבקש שי פנה לשותפו- בני לב קורן בבקשה לחדש את ההידברות בין הצדדים ולחתום על הסכם בהקדם האפשרי. נטען כי ביום 20.6.2007 הודפס העותק הסופי של ההסכם והמשיב הוחתם עליו.

9.
לטענת המצהיר, לאחר דרישת המבקש לקבלת המחאות בנקאיות נפגשו ביום 2.7.2007 בשעות הערב עורך הדין שושני ועורך הדין לב-קורן עם שי בבית הקפה בו עבד והמבקש הוסיף את חתימתו על גבי העתקי ההסכם הסופי שנחתם זה מכבר על ידי המשיבים. נטען כי באותו מעמד סוכם בין המבקש לעורך הדין שושני כי מיד בבוקר למחרת יפגשו ברשם המשכונות בחיפה לצורך השלמת העסקה- ביטול המשכון שהיה רשום לטובתו. למחרת, ביום 3.7.07 ניגש עורך הדין שושני לבנק המשיבים, קיבל לידיו את ההמחאות הבנקאיות ופגש את המבקש במשרדי רשם המשכונות. המבקש חתם על טופס הבקשה לביטול המשכון ומסר את מלוא המסמכים והאישורים שנדרש להמציא על פי ההסכם וכנגד קבלת המסמכים, מסר עורך הדין שושני את ההמחאות הבנקאיות למבקש. נטען כי בעת הפגישה בחיפה, היה המבקש צלול, עמד על רגליו, תפקד באופן רגיל ונראה רגיל לחלוטין. עוד נטען כי כאשר אימת את חתימתו על גבי המסמכים השונים, וידא כי הוא חותם מרצונו החופשי וכי הוא מבין על מה הוא חותם והמבקש אישר זאת בפני
ו. נטען כי בכל הזמנים הרלוונטיים להתנהלות המתוארת, היה המבקש נחוש לסיים את התהליך ולראיה פעל מרצונו באופן אקטיבי ומהיר לקיים את חלקו בהסכם. עוד נטען כי ההסכם לא היה מתגבש ונכנס לתוקף לו היה המבקש מבצע פעולות אקטיביות משפטיות. נטען כי טענות המבקש לפיהן הוחתם על ידי המשיב במרמה ובחוסר תום לב ביום 20.6.07 כאשר היה מאושפז בבית החולים שקריות ותמוהות שכן מאז שפרץ הסכסוך בשנת 2003 לא היה קשר ישיר ביניהם אלא באמצעות עורך הדין שושני ושותפו.

10.
תצהיר זהה הוגש מטעם שותפו של עורך הדין שושני, עורך הדין בני לב- קורן.

11.
תצהיר נוסף, הוגש מטעם עורך הדין עמית גור, שבשנת 2007 ייצג את המשיב ואת כונס הנכסים עורך הדין אליאס נאדר (להלן: "הכונס") במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בינם לבין ה"ה שמעוני וכונס הנכסים הרשמי בנוגע לזכויות במקרקעין וערבות בנקאית שהעמיד המשיב לטובת הלוואה שניתנה לבני הזוג שמעוני. נטען שבמקביל החל הליך בוררות בין הצדדים, לרבות המבקש, בפני
הבוררים עורך הדין יצחק רז ושמואל שנפלד. בפועל, הליך הבוררות לא קוים, למעט ישיבה מקדמית שהוגדרה כ"מעין גישור" שהתקיימה ביום 17.1.07 בנוכחות הצדדים, לרבות המבקש, שהיה מיוצג למיטב זכרונו על ידי עורך הדין יעקב כרמון. נטען כי בהמשך לאותה ישיבה, התקיים מו"מ שנוהל מטעם המשיב והכונס על ידי עורכי הדין שושני ולב קורן שעדכנו אותו מעת לעת אודות ההתקדמות במו"מ עם המבקש או באי כוחו, לרבות בנו שי. נטען כי ביום 27.2.07 התקשר אליו עורך הדין לב-קורן והודיע לו כי הושגה הסכמה בין המבקש למשיב ולכונס לפיה המבקש יקבל בתמורה לויתור על טענותיו, סך של 500,000 ₪ בצירוף מע"מ וביקש ממנו לערוך טיוטת הסכמים המסדירה את ההבנות שהושגו. נטען שבהתאם, הכין טיוטת הסכמים ולאחר שיחה עם עורך הדין לב-קורן ובשילוב הערותיו, העביר בפקס לבא כוח המבקש, עורך הדין כרמון ביום 6.3.07 טיוטת הסכמי פשרה, הסכם לביטול הסכם היזמות, הודעה מוסכמת לבוררים אודות סיום המחלוקות ודחיית התביעה וכן הצהרה בדבר העדר תביעות הדדיות. נטען כי למחרת, קיבל בפקס את תשובת עורך הדין כרמון לפיה המסמכים ששלח מקובלים על מרשו בכפוף לתיקון שני מסמכים. נטען כי הסתייגותו נגעה אך ורק לזהות החותמים על הסכם הפשרה וההצהרה בדבר העדר התביעות ההדדיות ולא היתה כל מחלוקת או הסתייגות בנוגע לסכום לתשלום.

12.
לטענת המצהיר, בימים 8 ו-11 למרץ 2007 קיים שיחות טלפוניות עם עורך הדין כרמון בנוגע להסדרת הנושא של זהות החותמים על ההסכם והצהרת ויתור הזכויות. נטען כי באותן שיחות לא עלה כלל נושא הסכום לתשלום שלא היה שנוי במחלוקת. נטען כי בסוף השיחות הוסכם כי במקום שותפות שמואלי יחתמו על כתב השיפוי שמואלי עצמו ובנו והדבר עולה מאישור בכתב של עורך הדין כרמון מיום 12.3.07. נטען שבהתאם לסיכום, שלח ביום 13.3.07 טיוטות מתוקנות של ההסכמים לעורך הדין כרמון וביקש לקבל את אישורו על מנת שניתן יהא להעביר לחתימה. ביום 15.3.07 נשלחה לעורך הדין כרמון טיוטה מתוקנת, המסדירה תשלום סכום המע"מ בנפרד באופן שיובטח תשלומו בפועל וכן צורף נוסח נקי לחתימת הצדדים. כמו כן, ביקש שיתאם עם עורך הדין לב-קורן מועד לחתימה על ההסכמים. צוין כי בפקס הנלווה ציין, שבתאם למידע שמסר לו עורך הדין לב-קורן, כך סוכם בינו לבין שי שמואלי שהיה מעורב ופעיל במו"מ. נטען כי ביום 15.4.07 מסר לו עורך הדין לב קורן להפתעתו, כי המבקש החליט ברגע האחרון שלא לחתום על ההסכם. נטען שבעקבות כך, התבקשו על ידי המשיב ועורך הדין לב קורן לחוות את דעתם המשפטית באשר להליכים השונים שניתן לנקוט כנגד המבקש ואף התקיימה ישיבה בעניין זה ביום 26.4.07 במשרדם. נטען כי בחודש יוני 2007 הודיע לו עורך הדין שושני כי בתום מו"מ שניהלו במישרין עם המבקש הגיעו עימו לסיכום ובכך תם חלקו בעניין זה.

העדויות בבית המשפט

13.
העד שי שמואלי, נשאל בעדותו בנוגע ליחסיו עם אביו בשנים האחרונות. הוא השיב כי סעד אותו והיה ביחסים טובים עימו אך שלל שהיה מעורב בעסקיו. לדבריו, ידוע לו על היחסים בין אביו למשיבים רק משמועות ששמע מאביו. העד אישר שאביו לעיתים היה מטושטש היות וקיבל כדורים לסייע לו בכאבים מהם סבל כחולה סרטן. בתשובה לשאלה האם יתכן כי הטשטוש הזה גרם לו לעיוות בין הדמיון למציאות, השיב-"אבי היה צלול עד שעתו האחרונה". בהמשך, שלל שאביו רצה לפאר עצמו וטען כי אביו היה אדם צנוע וכי לא היתה לו סיבה לפאר עצמו. העד אישר שלא היה חלק להתרחשויות בנוגע לעניינים עליהם הצהיר וכי כתב את תצהירו בהתאם לאשר סיפר לו אביו. העד נשאל מדוע סעיף 16 לתצהיר אביו אינו מופיע בתצהירו והסביר-"אני לא יכול לאשש בודאות מה שבאמת נסגר או לא נסגר עם שמעוני. אני יודע שהיה דין ודברים עם
שמעוני, לא יודע באיזה ערכאות זה נסגר. לא שאני יכול לסגור בודאות שהוא סיפר לי את זה". עוד הופנה העד לתצהיר של אביו שם צוין שהוא היה צריך להמשיך בתשלום לשמעוני במשותף ונשאל כיצד זה מתיישב עם הטענה בתצהירו לפיה הוא היה המממן העיקרי והשיב-"אני יודע דבר אחד פשוט – אני חוזר ואומר – אני שמעתי לכן אני יודע שאבא שלי הביא את הקרקע לעסקה. לכן אני חושב שמטבע הדברים כשותף אופן השימוש בלשון יכול להופיע כעלינו אבל אמנון ידוע כספונסר ולא היה צריך את אמנון בספור הזה, אבא שלי היה הקבלן הידע והמקצוע והביא את קרקע שכרגע
היא בנויה" (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 11- עמ' 9 ש' 2).

14.
העד אישר שסוכם כי אביו יספק את הידע והמשיב את הכסף בפרויקט. העד אישר שהוא מכיר את עורך הדין כרמון שייצג את אביו במספר עניינים. הוא לא ידע לומר האם ייצג אותו גם בעניין זה. העד לא ידע לומר מדוע לא זומן מטעמם לעדות או נתן תצהיר והשיב כי ניתן לזמנו. העד שלל שהוא מכיר את עורך הדין גור והשיב שידוע לו שהיו חילופי דברים אך אינו יודע פרטים ספציפיים. העד אישר שבתקופה שעורך הדין כרמון ייצג את אביו הוא היה צלול. כאשר נאמר לו כי הטיוטות דומות מאוד למסמך שנחתם בסופו של יום השיב-"אינני משפטן, לא יודע מה דומה ומה לא , אני יודע שנחתם הסכם". בהמשך, נשאל האם העובדה שעורך הדין רשם בשם אביו סכום מסויים מלמדת שהוא הסכים לגביו והשיב שאינו יודע בנוגע לכך. כאשר נשאל בנוגע לכתב השיפוי עליו אמור היה לחתום, השיב-"אני חתום? אני לא חתום. אני לא יודע במה מדובר. אם היתה חתימה שלי שם הייתי צריך לדעת, אבל אני לא חתום ואני לא יודע". העד אישר כי עורך הדין לב קורן היה אחד מעורכי דינם. הוא אישר שהיה עמו בקשר טלפוני בנוגע למסעדה ששכרו ממנו. כאשר נאמר לו כי הוא פנה אליו לחדש את המגעים, השיב-"אני מעולם לא חדשתי מגעים לגבי דברים של אבא שלי. לא הייתי מעורב בזה". בהמשך, כאשר נאמר לו שחלק מהפגישות של אביו התקיימו במסעדה בה עבד, השיב שיתכן וכי אביו קיים הרבה פגישות אך הוא טבח במקצועו ונמצא במטבח (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 3- עמ' 10 ש' 18).

15.
העד נשאל בנוגע למצבו הבריאותי של אביו והסביר שהיה לחוץ מהניתוח. לטענתו, לאחר הניתוח מצבו היה קשה מאוד ולאחר שהשתחרר החל בהליך שיקום. העד הופנה למסמך ו' לתצהירו והסביר כי מדובר במונח רפואי שכל חולה שמשוחרר מבי"ח הוא משוחרר במצב כללי טוב. העד אישר שלא היה ליד מיטת אביו בכל התקופה בה היה מאושפז וכי לא תמיד היה בן משפחה לצידו היות והם מתגוררים בנהריה. כאשר נשאל האם מישהו ראה את המשיב נכנס לבית החולים, השיב-"מישהו אמר לך שאנחנו ראינו אותו פיסית? אני לא מאמין שהוא חתם באויר, אבל לשאלתך, אני לא ראיתי אותו". בהמשך, נשאל האם יש לו תימוכין לכך שההסכם נחתם באותו יום והשיב-"למעט אותו הסכם שהוא חתום? זה הסכם". העד אישר שאביו והמשיב לא דברו כלל לאחר שסיימו פרויקט ב-2001 או 2002. כאשר נשאל בהקשר זה כיצד המשיב החתים את אביו, השיב-"לא יודע. אתה צריך להסביר את זה" (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 11 ש' 30).

16.
העד אישר שההסכם נחתם ביום 20.6.07 וכי השיקים נפרעו על ידו ביום 3.7.07. עוד אישר שהוא לומד שההסכם נחתם ביום 20.6.07 מהעובדה שרשום זאת בכותרת. כאשר נשאל מדוע רשום בכותרת נהריה ולא בית החולים בלינסון, השיב-"לא יודע להשיב לך, בכל מקרה הוא לא היה בנהריה ב- 20.6". בהמשך, נשאל האם יתכן כי נפלה טעות בתאריך והשיב שאינו יודע. העד נשאל כיצד יתכן שההסכם נחתם ביום 20.6.07 וההמחאות ניתנו ביום 3.7.07 והסביר-"נגיד שהאדם היה בבי"ח לצורך העניין
ביום 20.6, לא יודע מתי ההמחאות הועברו אליו, לי נתנו את המחאות מתי שאבא נתן לי לפרוע אותן או להפקיד אותן". העד לא ידע לומר באיזה תאריך אביו קיבל את ההמחאות לידיו. הוא אישר שביום 3.7.07 אביו היה בתהליך שיקום ומצבו אמור היה להיות טוב. העד לא ידע לומר האם אביו ביצע רצף של פעולות לקיום ההסכם והשיב שיתכן. הוא לא ידע לומר האם אביו קיבל לידיו את השיקים ביום 3.7.07 בבוקר בקריית הממשלה. העד אישר שאביו חתום על בקשה לביטול שעבוד מיום 3.7.07 ועל אישור שינוי פרטי משכון מיום 3.7.07 וכן שטר המחאת זכות מיום 3.7.07 שחתום על ידי אביו בחתימה מקורית. בהמשך, אישר שמדובר בחתימת אביו למיטב ידיעתו. העד לא ידע היכן נחתמו המסמכים וטען שלא נכח במועד חתימתם ואביו לא סיפר לו על כך למיטב זכרונו. הוא אף לא ידע לומר האם מישהו הסיע אותו לקריית הממשלה (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 13 ש' 23).

17.
העד אישר שהיה בקשר עם אביו ממועד אשפוזו ועד ליום 3.7.07 אך שלל שסיפר לו משהו בנוגע לדברים הללו. העד לא ידע לומר מה גרם לאביו להגיע לפגישה ביום 3.7.07 לאור טענתו לפיה הוחתם על המסמך. עוד נשאל העד מדוע אביו לא הגיש בקשה לביטול ההסכם יום לאחר שההסכם לשיטתו נחתם? או במועד מאוחר יותר והשיב-"אני יודע דבר אחד פשוט, ספציפית אני ידעתי על ההסכם עצמו רק לאחר כמה שנים, אנחנו כילדים חשבנו שלקנות שטח בסכום של 500,000 שקל זה עושק, אנחנו כילדים עודדנו אותו ודרבנו אותו להגיש תביעה". בהמשך, נשאל מדוע אביו השתהה במשך 4.5 שנים בהגשת התביעה והשיב שאביו היה בטיפולים והחלים, עד שאסף את הכוחות ובעידודם הגיש את התביעה. לדבריו, הוא ידע על ההסכם רק תקופה לאחר מכן. עוד נשאל האם אביו ראה את ההסכם כלגיטימי והשיב-"לי אבא לא אמר שההסכם הזה נראה לו לא תקין, אבא היה חולה. במלים אחרות – אבא לא חשב שההסכם תקין . הוא היה חולה סרטן ואמר שיקח מה שיש. אחר כך אנחנו חשבנו שנעשה פה עושק". בהמשך, כשנאמר לו כי הם כילדים ראו באיחור של כמה שנים שאביו עשה מהלך לא כדאי כלכלית ורצו למעשה לנסות לשפר עמדות ברמה הכלכלית, השיב-"אבא סיפר שההסכם לא היה כדאי כלכלית ואנחנו עודדנו אותו להגיש תביעה". העד לא ידע לומר כיצד אביו והמשיב היו אמורים לשלם לה"ה שמעוני. הוא אף לא ידע לומר האם אביו שילם משהו מתוך אותה ערבות בנקאית או שהמשיב שילם את כולה. בהמשך, השיב שלא ידוע לו מי ניהל את המו"מ מול מנהל מקרקעי ישראל או מי נשא בתשלום (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 24- עמ' 15 ש' 12).

18.
העד אף לא ידע לומר מה היה שווי הקרקע במועד הרלוונטי להסכם. בהמשך, נאמר לעד ששווי הקרקע היה כ- 1,700,000 שקל והוא נשאל מה היה חלקו של אביו בקרקע. הוא השיב שלמיטב הבנתו מאביו מדובר ב- 25%. כאשר נאמר לו כי מדובר בנסיבות התמורה סבירה, השיב-"אבא גם סיפר שהם עשו וביצעו עבודות בשטח הזה, על העבודות האלו לא שולם, בוצעו שם עבודות בהרבה מאוד כסף". העד השיב שלא התייחס לעבודות בתצהירו היות והדבר כתוב בהסכם. בהמשך, נשאל האם יש לו אסמכתא לעבודות שבוצעו והשיב-"עבודות שבוצעו ע"י אחים שמואלי בשטח? אבא הראה לי שיש הזמנת עבודה. ברגע שסיפר לנו הכל אנו נכנסנו לענינים, אבל בתקופה הראשונה המקורית של עשיית ההסכם לא היינו מעורים, מצויין גם בהסכם שנעשו עבודות וגם חלקו זאת שם" ובהמשך-"אני יודע בודאות שבוצעו עבודות, לא יודע כמה קוב חומר הוכנסו, היה צריך לשלם על העבודות ולא שולם". כאשר נשאל כמה צריך היה לשלם, השיב-"לא יודע. אלו היו עבודות עפר של טרקטורים שהכניסו מלוי וחומר להכין את החומר, אני יודע כי אבא סיפר לי". כאשר התבקש להציג אסמכתאות, השיב שאינו יכול להציג סכום ספציפי. כאשר נאמר לו כי מדובר בעבודות
השוות 50,000 שקל השיב שהדבר לא סביר בעבודה כזו ובהמשך-"יש אסמכתאות בתוך התיק על עבודות שבוצעו. אני שמעתי מאבא שבוצעו עבודות ובוצעו עבודות בשטח, הן שוות הרבה מאוד כסף ובטח שלא שוות 50,000 שקל. היום זה בטח לא שווה 50,000 שקל". בהמשך נשאל מדוע נכתב 1,500,000 שקל ולא צורפה שום אסמכתא והשיב-"אני חייב להביא לך אסמכתא שלי? בתיק יש אסמכתאות. אני כותב חשבוניות של אבא שלי?" (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 16 ש' 28).

19.
העד נשאל האם יש לו מסמך לפיו אביו העביר את נטל ההתדיינות למשיב והשיב בשלילה. הוא אישר שאביו היה בקשיים כלכליים באותה תקופה אך טען כי אמר לו עשרות פעמים שמדובר בהסכם לא טוב. כאשר נשאל בנוגע לזמן אמת, השיב-"אני שמעתי רק אחרי, מעולם לא שמעתי בזמן החתימה". העד נשאל האם לאור המסמכים שהוצגו והסכומים שנדרשו לצורך הכשרת הקרקע מדובר בסכום סביר למצב הקרקע במועד החתימה והשיב-"בעיני – לא. כולל העבודות וכולל הקרקע – לא". בהמשך, כאשר נאמר לו שאביו שהיה בקשיים כלכליים לא יכול היה לגייס כספים לפרוייקט השיב שלא ידוע לו שהיה צורך בגיוס כספים לפרוייקט. העד שלל שהיה צורך למנות לאביו אפוטרופוס וכי לא היה כשיר רק כשנטל כדורים. הוא אישר שהמסעדה בה עבד היתה בבעלות המשיב וכי אביו שיפץ אותה לאחר ששכרו את שירותיו בשנת 2006, לפני הניתוח שעבר. לדבריו, לאחר מכן אביו העסיק קבלני משנה שכן לא יכול היה לעבוד פיסית כי היה נכה 100%. לדבריו, היה אביו כשיר להתקשר בהסכמים עם קבלני משנה (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 18 ש' 24).

20.
בחקירתו החוזרת נשאל מהיכן הגיעו השיקים הנוספים שהפקיד עבור אביו והשיב-"כל ההתנהלות של אבא במיוחד ההתנהלות עם אמנון שלא דברו ביניהם, הייתי מעביר מסמכים ביניהם אבל מעולם לא נברתי בהתנהלות. עשיתי מה שאבא אמר:
קח- תביא". עוד נשאל למה כוונתו בדבריו כי מדובר בהסכם לא טוב והסביר-"שההסכם הזה הכולל גם את העבודות שבוצעו וגם את שווי הקרקע, לא טוב - לא כלכלי". בהמשך, נשאל ממה התקוממו והשיב-"מההסכם עצמו. ההסכם עצמו הוא הסכם לא טוב, הסכם הכולל בתוכו גם תשלום עבור הקרקע וגם עבור העבודות שבוצעו" (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 19 ש' 4).

21.
העד, עו"ד עמית גור, אישר בעדותו כי ייצג את הכונס בהליכים כנגד משפחת שמעוני וזאת בטרם נחתם ההסכם ביום 20.6.07. לדבריו, הוא לא ייצג את המבקש מעולם. העד נשאל האם היה ידוע לו שהמבקש היה הבעלים של 25% מהקרקע והשיב שאינו זוכר את פרטי ההסכם אך זכור לו שהחלקים של המבקש והמשיב אמורים היו להיות שווים. העד אישר שלא פנה למבקש כאשר לטענתו, לא צריך היה לפנות אליו, כלשונו-"הקשר שלי היה מול עו"ד, תלוי באיזה שלב, בשלב הרלוונטי לתביעה הזו, הקשר שלי עם שמואלי היה מול עו"ד כרמון שייצג את שמואלי וכן בשלבים מסויימים מול עו"ד לב קורן שניהל מו"מ מסחרי מול שמואלי או מי מטעמו. אני נהלתי את המו"מ המשפטי לא נכנסתי להבטים המסחרים". בהמשך, טען שמעולם לא דיבר עם המבקש ולמיטב זכרונו לא ראה אותו מעולם. העד אישר את האמור בתצהירו בנוגע לטיוטות שהועברו ותוקנו בהתאם לדרישות בא כוחו של המבקש. העד לא ידע לומר מדוע ההסכם לא נחתם בסופו של יום. בהמשך, נשאל האם המבקש או המשיב סירבו לחתום על ההסכם והשיב-"מפנה לתצהירי, לפי מה שנמסר לי ע"י עו"ד לב קורן, מפנה לסעיף 11 - שמעתי את זה מעו"ד לב קורן ולא משמואלי עצמו". העד אישר שביום
15.4.07 הודיע לו עו"ד לב קורן שהמבקש מסרב לחתום על ההסכם והסביר-"זה נכון. שהוא לא חותם. החליט שלא לחתום לאחר שהתנאים סוכמו" (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 22 ש' 13).

22.
העד נשאל האם אין זה מוזר שלאחר כחודשיים המבקש חתם על ההסכם בעודו מאושפז בבית החולים והשיב-"ראשית הנחתך שלא ידעתי ששמואלי מאושפז בבי"ח, אני מוכן להשיב על שאלות עובדתיות. דעתי אינה רלוונטית. אם אתה שואל אותי אם זה נראה לי מוזר בזמנו שפנו אלי ואמרו שלאחר מו"מ הגיעו לסיכום, זה ממש לא נראה לי מוזר אלא מהלך הגיוני וטבעי של מו"מ שלפעמים מתפוצץ ולאחר שמתפוצץ כאשר הצדדים מגיעים לסיכומים". כאשר נאמר לו שהיה עם עורך הדין כרמון במו"מ לפחות עד ל- 15.4.07 השיב-"לא. אני לא הייתי קורא להתדיינות שביני לבין עו"ד כרמון ניהול מו"מ. היו פה חלופי טיוטות. זה היה מו"מ משפטי, כפי שעולה מתוחך המסמכים למעט הסתייגות אחת של עו"ד כרמון לא היה פה שום מו"מ. כפי שעולה מתוך המסמכים היו מספר שיחות טלפון שקוימו בינינו שאיני זוכר תוכנן, כל הקשר שהיה ביני לבין עו"ד כרמון הסב אך ורק בענינים משפטיים גרידא". הוא עוד נשאל מדוע לא המשיך במו"מ עד להגעה להסכם והסביר-"אני לא נעלמתי. אני פועל בהתאם לפניות הלקוח שלי ובקשותיו . אני אחרי ה- 26.4 כפי שמצויין בסעיף 12 לתצהירי, לא הייתי ער למיטב זכרוני לקיומו של מו"מ או לחלופין, אני באמת לא זוכר כרגע, יכול להיות שבעקבות אותה פגישה של 26.4 דובר על זה שהם ינסו לבוא בדברים במו"מ כזה או אחר. אני לא זוכר בודאות אבל מאוד יכול להיות שב- 26.4 דובר על כך שהצדדים במישרין ינסו לבוא בדברים מול הצד שכנגד ללא מעורבותי, כך התנהל המו"מ גם לפני כן". העד אישר שבטיוטות שהעביר לעו"ד כרמון ציין בהסכם כצד את כונס הנכסים ואחד התנאים תמיד היה בכפוף לאישור לשכת הוצל"פ. כאשר נאמר לו שבהסכם הסופי הכונס אינו צד ואין תנאי מתלה לגבי אישור הוצל"פ השיב-"לא אני ערכתי את ההסכם, אין לי ידיעה מדוע הכונס אינו צד להסכם, אי ן לי ידיעה באיזה שלב היה הליך הכינוס. אני מבין שאין פה תנאי מתלה, אני לא עשיתי את זה ,אין לי יכולת לתת לך אימפוט משפטי או עובדתי בקשר לנושא הזה" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 23 ש' 19).

23.
העד, עו"ד רועי שושני, אשר בעדותו כי היה בצוות המו"מ מול המבקש.
העד נשאל מי ערך את כל הטיוטות שהיו לפני ההסכם והשיב-"חלק מהטיוטות נערכו ע"י עו"ד גור ממשרד סלומון ליפשיץ. אני ערכתי את הנוסח הסופי שנחתם בין הצדדים לגבי העניין נשוא הליך זה". עוד נשאל העד האם היה בקשר עם עורך הדין כרמון והשיב-"אני עמדתי גם בקשר עם עו"ד כרמון כחלק מההליך של המו"מ שהתנהל בינו לבין עו"ד גור, אני הייתי שם בתווך כנציגו של אמנון סלע
, בכל ההתייעצויות התלבטויות, ניסוחים וכו' של ההסכם גם אני הייתי". העד אישר כי בסופו של יום המבקש לא חתם על ההסכם והסביר-"ההסכם בסופו של דבר לא נחתם עד כמה שאנו יודעים. זה רק השערה. מאחר ולא היה לו כסף לשמואלי לשלם לעו"ד כרמון" ובהמשך-"לא סרב. הגענו לטיוטות שהיו מוסכמות ב- 99%. לא היו מחלקות, מסיבות שאני לא יכול להעיד עליהן מידיעה אישית, שמואלי לא חתם עליהן באותה תקופה, אנו יודעים שבאותה זמן עו"ד כרמון הפסיק ליצגו, זה אני יודע בודאות כי כאשר פניתי לעו"ד כרמון אמר שאינו מיצגו יותר". העד נשאל היכן הדבר מצוין בתצהירו וטען שהדבר עולה מסעיף 13 לתצהירו (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 24 ש' 32).

24.
לטענת העד, שותפו, עו"ד לב קורן, טיפל בהסדרת הזכויות בין המשיב לה"ה שמעוני. העד נשאל מתי הוסדרו העניינים בין המשיב לה"ה שמעוני והשיב-"תאריך – לא זוכר. למיטב זכרוני, גם בשנת 2007 אבל לא זוכר תאריך מדוייק". בהמשך, נשאל האם לפני או אחרי ההסכם עם המבקש והשיב-"לא זוכר. זה היה באותה תקופה – מה היה לפני או אחרי – אני לא זוכר". העד נשאל מדוע המבקש לא צורף לבקשות כנגד ה"ה שמעוני שעה בה היה אחד הבעלים של הקרקע והשיב-"מי שיצג בהליך זה זה משרד עו"ד סלומון ליפשיץ הם עשו את השיקולים. אני לא מתעסק בליטיגציה, אני לא הייתי חלק מהליך זה ולא יודע מה היו השיקולים". העד אישר בעדותו כי לא היה מעורב במסמכים של כונס הנכסים וכי עסק רק בטיוטות במערכת הסכמים בין המבקש למשיב. בהמשך נשאל במה עסק בהקשר להסכם הספציפי, לטיוטות שהוחלפו וההסכם שנחתם ב- 20.6.07 והשיב-"במשפט אחד –בהקשר להסכם הספציפי לגביו אתה שואל – המו"מ החל בין עו"ד גור לעו"ד כרמון. הייתי מודע להליכים האלו ושותף להליכי המו"מ האלו, לאחר שהמו"מ הזה לא הבשיל להסכם – ולאחר ששמואלי פנה ישירות לשותף שלי, עו"ד בני לב קורן במטרה לנסות ולחדש את המו"מ ולהגיע להסכם סופי, הפכתי להיות יותר אקטיבי מאחר ואני לקחתי את הטיווטות מהמקום בו נעצר ע"י עו"ד על בסיסן ביצענו אי אלו התאמות, דברי קטנים פרטים טכניים בעיקר והגענו לטיוטה סופית שנחתמה בסוף". עוד נשאל האם הטיוטות שהועברו בין עו"ד עמית גור לעו"ד כרמון היוו את הבסיס להסכם שבסופו של דבר נחתם ב- 20.6.07 בהתאמות קטנות והשיב-"למיטב זכרוני ההתאמות היו בסופו של דבר טכניות ולא שינו משמעותית את ההסכם אלא רק ברמה הטכנית, איך נותנים שיקים, תאריכים וכו'" (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 27 ש' 6).

25.
העד אישר כי כונס הנכסים לא היה צד להסכם ולא צוין שהעסקה כפופה לאישור הוצל"פ והסביר-"למיטב זכרוני אין את זה כי זה היה כבר בשלב שההסכם אושר ע"י הוצל"פ, אם אני זוכר נכון". כאשר הוצג לו ההסכם לפיו המקרקעין נמצאים בכינוס נכסים אצל עו"ד נאדר אליאס השיב-"אם כתוב בכינוס – אז כן בכינוס" ובהמשך-"מערכת היחסים בין סלע לשמואלי היא מערכת יחסים רבת שנים, הסכסוך ביניהם סכסוך מר שהחל הרבה שנים קודם להסכם זה. על מנת לסיים את המחלוקת הזו, אמנון סלע
היה מוכן להענות לדרישת שמואלי לשלם לו סכום של כסף שהוא ביקש, חצי מליון שקל, ולסיים באופן סופי את כל המחלוקת בין הצדדים לרבות את נושא הקרקע של בקל, זאת מטרת ההסכם, כינוס הנכסים לא שיך למערכת היחסים בין סלע לשמואלי, זו מערכת יחסים שלא קשורה לכינוס או לקרקע של בקל, מערכת יחסים שאני מעריך יעיד עליה סלע, אך השפיעה באופן משמעותי גם על עסקים אחרים של סלע, מאחר ושמואלי הפעיל קשרים אישיים וניסה לגרום לנזקים בעסקים אחרים של סלע, זה אני יודע מידיעה אישית. אני הייתי נוכח בישיבות מול לקוחות של חב' אמנון מסילות שזו חברה המתעסקת בהסעות שבפירוש נאמר שם אם לא תסתדרו עם שמואלי אתם תפגעו". עוד נשאל העד כיצד לטענתו ההסכם תלוש מהקרקע כאשר ההסכם מדבר רק על הקרקע והסביר-"אני אסביר. מערכת היחסים בין סלע לשמואלי היתה או כללה פרויקטים שונים, קרקעות שונות, הסכמים שונים, לאורך השנים. במועד הרלוונטי להסכם הזה לגבי הקרקע הזו, זה נותר העניין האחרון שנותר במחלוקת בין הצדדים. ההסכם הזה נועד להסדיר באופן סופי את העניין האחרון הזה".
העד חזר על כך שלא היה צורך בכונס הנכסים ואישור הוצל"פ היות ודובר בהסכם המעניק למבקש תשלום לפנים משורת הדין על פי בקשתו על מנת לסיים באופן סופי את השותפות, את המחלוקות והטענות בין הצדדים (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 7- עמ' 28 ש' 14).

26.
העד אישר כי החתים את המבקש ביום 2.7.07 על ההסכם ולא ביום 20.6.07. העד נשאל האם לא צריך היה למחוק את התאריך ולציין את התאריך הנכון והסביר-"מאחר וסלע חתם ב- 20.6 לא חשבתי שיש לזה משמעות. היו כמה העתקים של ההסכם חתומים ע"י סלע, אמרו לי להוסיף את חתימתו. לא היתה לזה משמעות". עוד נשאל מדוע לא החתים את המבקש באותו מעמד על כל המסמכים שהיה צריך והשיב-"כמו שאמרתי, היחסים בין הצדדים היו יחסי אי אמון מוחלט, צד אחד לא הסכים אפילו לקבל המחאות של הצד השני אם הן לא המחאות בנקאיות. הצד השני לא הסכים לתת מחאות אם לא מקבל באותו מעמד חתימה על בטול המשכון שזה היה חלק עיקרי מבחינת פעולות ששמואלי היה צריך לבצע. מאחר ואני קבלתי הנחיה לוודא באופן מוחלט שלא יוצר מצב ששמואלי יקבל את הכסף ומסיבה כלשהי המשכון לא ימחק- סוכם שכל התהליך הזה יתבצע באופן סמולטני ברשם המשכונות. וכך היה. חתמנו על ההסכם". העד אישר שנכח ברשם המשכונות כאשר המבקש חתם בפני
הפקידה וכי לא היתה דרישה לאמת את חתימתו למיטב זכרונו. כאשר הופנה לנ/3 המאומת על ידו אישר שמדובר במסמך שהוכן מראש (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 29- עמ' 29 ש' 28).

27.
העד נשאל במסגרת עדותו היכן אימות החתימה בנוגע לבקשה ללשכת רישום המקרקעין והסביר-"באותו מעמד לא היינו זקוקים ברשם המשכונות לטופס הזה של בקשה לביטול הערת אזהרה. למעשה כל ביטול הערת האזהרה כבר הוסדר עוד קודם להסכם באמצעות יפוי כוח ששמואלי נתן לטובת היועהמ"ש או עורכי הדין של ממ"י. זאת אומרת, מאחר והעסקה במקרקעין לפי החלטה 727 חייבה ביטול חכירה ורישום חכירה מחדש, לצורך החזרת הקרקע למינהל לפי החלטת 727 וקבלת חכירה בקרקע לבניה בגודל של 2.5 דונם למיטב זכרוני" ובהמשך-"זאת המשמעות של עסקה לפי החלטה 727 לגבי קרקע חקלאית. על מנת לבטל את החכירה נדרשו גם סלע וגם שמואלי לחתום על יפוי כוח לטובת עורכי הדין של ממ"י שמאפשר להם לבטל את החכירה ולאחר חתימה על הסכם חכירה חדש על הקרקע המיועדת לבניה להחזיר חזרה את רישום הערת האזהרה. מאחר והענין הזה כבר הוסדר, אנו במסגרת ההסכם, יש סעיף ספציפי המתייחס לנושא של הערת אזהרה. אני מפנה לסעיף 4ב. בנספח ז' לתצהיר התובע, ההסכם
שנחתם בו רשום במפורש הואיל ושמואל נתן יפוי כוח לב"כ ממ"י לצורך מחיקת האזהרה הרשומה לטובתו על המקרקעין, לצורך ביצוע עסקת החליפין, מובהר ומוסכם זה כי חתימת שמואלי על הסכם זה וקבלת תמורה על פיו תחשב כהוראה והסכמה סופית מצד שמואלי בכך שהערת אזהרה לא תרשם מחדש. זאת אומרת שכל נושא הערת האזהרה כבר הוסדר בהתאם ליפוי הכוח שניתן לעורכי הדין של ממ"י. הטופס הזה שלגביו שאלת, נחתם מטעמי זהירות. במידה ומסיבה כלשהי הערת האזהרה עקב טעות טכנית כזו או אחרת לא תמחק, או תרשם מחדש ע"י המינהל בטעות, שיהיה באפשרות מסמך המאפשר ביטולה ולכן המסמך הזה נחתם אבל נשאר בכספת ולא השתמשנו בו". כאשר נאמר לעורך הדין שהמבקש לא נקט פעולה אקטיבית השיב כי הוא הגיע פיסית עימו לרשם המשכונות, בהמשך הוסיף-"אז תטען, אני אומר לך מה שהיה, שנכחתי במקום. זה שהשיקים הופקדו זה לא פעולה אקטיבית?". לשאלת בית המשפט הבהיר העד שהגיע עם המסמכים מודפסים אך ללא חתימות. כאשר נאמר לו כי שני הטפסים הראשונים חתומים בחתימה דומה ועל המסמך השלישי החתימה לא דומה , השיב-"אני לא מסכים. כך הוא חתם. אני לא יכול להעריך את הדמיון בין החתימות. אני אומר לך שהוא חתם על כולם בפני
י כעובדה". עד הופנה לנספח
נ/4 – חשבוניות מיום 20.6.07. הוא נשאל האם מדובר בחשבונית ששמואלי הגיש ב- 20.6.07 והשיב-"לא יודע מתי, אני יודע שקבלתי אותה באותו מעמד שנחתמו כל המסמכים, אני קבלתי את החשבוניות שהיו מוכנות באותו מעמד" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 2- עמ' 31 ש' 24).

28.
העד שלל שהיה סכסוך עם עורך הדין גור עצמו. בהמשך, נשאל כיצד הוא לא היה מעורב בעריכת ההסכם הסופי שנחתם והסביר: "אסביר. לאחר שהמו"מ בין גור וכרמון לא צלח ולא הבשיל להסכם, נוצר נתק של מספר שבועות בין הצד של סלע לצד של שמואלי, נותק הקשר. השותף שלי בני לב קורן עדכן אותי ששי שמואלי הבן של שמואלי, יצר איתו קשר ומסר לו שהוא מעוניין להשלים את ההסכם כמה שיותר מהר, ולגמור את הפרשה. מאחר והמהות של ההסכם והטיוטות כבר היו ברמה של טיוטות כמעט סופיות למעט ענינים טכניים לא היה צורך בשירותיו של עו"ד גור, גם אני וגם השותף שלי עו"ד יכולנו להתמודד עם כמה תיקונים בהסכם להביאו למצב של חתימה". כאשר נאמר לו כי הסכם אינו דומה היות והכונס וההוצל"פ אינם צד וכי ערבותו של שי איננה, הסביר-"זה דומה מאוד מאחר ומהות ההסכם היתה תשלום סך של 500,000 שקל לסילוק סופי של כל המחלוקות וכל השותפויות בין הצדדים, כל הענינים של שיפוי ובטחונות לשני הצדדים, פתרנו בצורה אחרת, ענינים שהם טפלים להסכם עצמו, מצאנו פתרונות אחרים טכניים על מנת להבטיח שהצדדים מקבלים כל אחד את מה שהוא רוצה, אחד את כספו והשני את המסמכים ששמואלי היה צריך לחתום עליהם ונגמר". העד נשאל האם המבקש קרא והבין את המסמכים עליהם החתים אותו והשיב-"כן, ביטח ב- 100%". העד נשאל היכן הנכס והשיב שבנהריה ולא בקיסריה. בהמשך הסביר-"כמו שאמרתי היה מסמך נוסף למיטב זכרוני, שרשם המשכונות הכין והנכס כמו שאני אומר היה נכס אחד שהיה במחלוקת בין הצדדים, הוא הנכס היחיד שנותר באותו שלב בשותפות כזו או אחרת בין הצדדים, והגושים והחלקות אלו גושים וחלקות של חלקה בנהריה ששמואלי הכיר היטב היטב" (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 32 ש' 29).

29.
העד, עו"ד בני לב- קורן, אישר בעדותו כי תצהירו דומה לתצהירו של עורך הדין שושני. העד נשאל בעדותו מתי סודרו המחלוקות בין בני הזוג שמעוני לפני או לאחר ההסכם מיום 20.6.07 והשיב כי לפני. בהמשך, נשאל האם בזמן שהמבקש חתם על ההסכם הקרקע כבר לא היתה בכינוס נכסים והשיב-"לא. היתה עדיין. עברו הרבה שנים. אבל אם אני זוכר נכון, הגענו איתם להסדר שהיה במסגרת הליך הכינוס בעצמו שעדיין לא הסתיים". העד אישר שהוא או המשיב ראו את הטיוטות שהוחלפו בין עו"ד גור ועו"ד כרמון ואישרו אותן. העד אישר שבטיוטות נדרש תנאי מתלה של אישור הוצל"פ וכונס הנכסים היה צד להסכם. העד אישר שבהסכם רשום שהמקרקעין בכינוס וכי הענין לא הוסדר והסביר-"לא הוסדר. גם אם היה הסכם בין החייב לבין הנושה, או בין הכונס לבין החייב, עדיין הליך הכינוס היה חי וקיים עדיין". העד אישר כי ההסכם נושא תאריך 20.6.07. וכי המבקש הוחתם ביום
2.7.07. הוא נשאל מדוע לא צוין המועד והשיב-"לא כתבנו. כתבנו רק את המועד הראשון". העד נשאל האם בבית הקפה הוחתם המבקש רק על ההסכם או גם על הטפסים לרשם המשכונות
(נ/3) והשיב-"אם אני זוכר נכון- עברו הרבה שנים – הוא חתם על ההסכם באותו יום, והוא התנה את זה שיחתום על המסמכים ביום למחרת תמורת קבלת השיקים הבנקאיים עליהם הוא חתם במשרד הממשלה". בהמשך, אישר שלא נכח במועד החתימה ולא אצל רשם המשכונות (עמ' 33 לפרוטוקול ש'2 – עמ' 35 ש' 5).

30.
העד אישר שלאחר החלפת הטיוטות המבקש סירב לחתום על ההסכם. הוא נשאל האם הוא הסכים לחתום בפתאומיות בזמן שהוא מאושפז בבית החולים והשיב-"ממש לא. הבן שלו שי
התקשר אלי כמה ימים לפני כן. להגיד לכם עכשיו מתי – אני לא זוכר בגלל שעבר זמן. אמר לי בני מוכנים לעשות את העסקה כמו שהיא פחות או יותר, תקדם את הענין, היו בנינו כמה שיחות טלפון ואז שמואלי האב חתם על ההסכם בנוכחותי ובנוכחות הבן, איפה שהבן עובד". העד נשאל היכן הטיוטות להסכם שנחתם בסופו של יום והשיב-"לא זוכר להגיד לך, אני מניח שמה שקרה שבסבב הזה מאחר והיה זה שי שלא היה מיוצג ע"י עו"ד כרמון בשלב הזה , שי שיצג את אביו, הקשר היה בין שי לבינינו ולא דרך עו"ד עמית גור, וכל מה שציינת לפני כן זה במשרד עו"ד סלומון ליפשיץ שהם הוציאו את הטיוטות ואצלנו זה עובד אחרת. או שיש טיוטות ואני לא זוכר. יכול להיות שאמר לי. אני ממש לא זוכר". בהמשך, נשאל מדוע לא מצאו לנכון לערב את עורך הדין גור והסביר-"לא רוצה להגיד לך בודאות שלא ערבנו, מי שהיה מול שי זה היינו אני ורועי. לשאלתך, מי שעשה את התיקונים היה עו"ד רועי שושני אבל לדעתי הוא נשלח לעמית גור". עוד נשאל העד האם ההסכם משקף את הטיוטות ודובר בתיקונים קטנים והשיב-"המהות הכלכלית של ההסכם היא אותה מהות. מה ההבדלים בתוך ההסכם - אני ממש לא זוכר" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 6-29).

31.
המשיב 1, אמנון סלע
, נשאל בעדותו בנוגע להסכמים שנערכו בינו לבין המבקש בשנת 2003 ובשנת 2005. העד אישר שההסכם הראשון היה ההסכם משנת 2003. הוא אישר שהוסכם כי חוות בקל מוחרגת. הסכם מיום 5.11.2003
סומן ת/1 והסכם מיום 15.5.2005 - סומן ת/2 . העד הופנה לסעיף 20 בהסכם משנת 2005 ונשאל האם גם שם ישנה החרגה של חוות בקל והשיב-"(מעיין). הבית בשי עגנון – כן". הוא אישר שבשני ההסכמים חוות בקל הוחרגה והעניין נותר פתוח עד להסכם נשוא התיק הזה שנחתם ביום 20.6.07. העד נשאל מתי לטענתו נחתם ההסכם מיום
20.6.07 והשיב-"אותי החתימו עורכי הדין שלי בתאריך הזה. ובאותו מעמד גם הוצאתי את השיקים שאשתי הכינה בהתאם להסכם שהתגבש וחתמתי עליו אני ראשון. וזהו, אח"כ עו"ד שלי לקחו את ההסכם, אני רק חתמתי והם הלכו והחתימו כנראה את הצד השני" ובהמשך-"לא זוכר את התאריך. גם לא יכול להיות ב- 20.6.07 כי השיקים האלו החזיר לי אותם לאחר כמה ימים, טען שלא מאמין לשיקים, כעבור שבוע או שבועיים הוצאנו שיקים בנקאיים". העד אישר שישנה תביעה אחרת המתנהלת בינו לבין המבקש בנוגע לאותו שיק. בהתאם, הוצגה לעד בקשה לדחייה על הסף שהוגשה במסגרת אותו הליך (סומנה ת/3). העד הופנה לסעיף 12 לבקשה, שם צוין
שביום 20.6.07 חתמו שני הצדדים על ההסכם והסביר-"(מעיין). אני אמרתי שאני חתמתי ראשון והוא חתם שני. למה כתבת כאן שנחתם ע"י הצדדים שזה שניים". לשאלת בית המשפט מדוע לא צוין כי המבקש חתם לאחר ה-20.6.07 והשיב-"זה בגלל הכותרת של המסמך, היה 20.6 , מה יכול להיות 20 ו- 30? זה מה שכתוב על המסמך". עוד הופנה העד לבקשתו להתנגדות לביצוע השטר ולחקירתו שם לא טען בנוגע למועד מאוחר יותר (סומן ת/4) והשיב-"אף אחד לא שאל אותי מי חתם ראשון ומי חתם שני. נכון שאמרתי שזה ההסכם". בהמשך, נשאל מדוע לא טען במפורש שההסכם לא נחתם ביום 20.6.07 ע"י שני הצדדים והשיב-"אבל אני אומר לך אני חתמתי על זה ואח"כ עו"ד שלי לקחו אותי, לא יודע מתי החתימו אותו ולא יודע מה הם עשו עם זה אח"כ" ובהמשך-"לא שאלו אותי, אני חתמתי והעו"ד שלי לקחו את ההסכם, ועברו כמה ימים והחזירו לי את השיקים". העד נשאל האם לדעתו להחתים אדם בבית החולים לאחר ניתוח זה בסדר והשיב-"בבי"ח החתימו אותו? מי החתים אותו? זה לא בסדר בכלל. זה גם נגד כל ההגיון ונגד כל המוסר". עוד נשאל האם דינו של הסכם כזה להתבטל והשיב-"אני לא שופט או עו"ד אבל זה לא מוסרי בכלל" (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 2- עמ' 38 ש' 26).

32.
כאשר הוצגו לעד 3 השיקים שנמסרו (נ/1) השיב שמדובר בשיקים של אשתו שהינה מורשית חתימה ולא ידע לומר מדוע יש 3 תאריכים שונים על גבי השיקים. העד נשאל האם זו הסיבה שהמבקש החזיר אותם והשיב-"אני מתאר לעצמי שהשיקים של אמנון מסילות לא טובים אז לאחר כמה ימים הוא החזיר אותם וביקש שיקים בנקאיים ונתתי לו שיקים בנקאיים אחרי כמה ימים". העד הסביר כי הוא חתם על ההסכם ולאחר מכן מסר את השיקים לעורך דינו. הוא נשאל האם נתן הוראה לעורך דינו למסור את השיקים רק לאחר שהמבקש יחתום על ההסכם והשיב-"אני לא נכנסתי לזה, תפקיד העו"ד שההסכם יכובד ע"י שני הצדדים בדרך הכי טובה, איך עושים זאת זה העו"ד יודע". העד נשאל מדוע סכום 3 השיקים הוא 560,175 שקל והשיב שמדובר בסכום פלוס מע"מ. כאשר נאמר לו שזה לא הסכום שיוצא, השיב-"אני לא יכול להסביר את הסכום. על כל פנים השיקים האלו לא רלוונטיים". העד הופנה בעדותו לנ/4- חשבוניות שהנפיק המבקש לפקודת אמנון מסילות ביום 20.6.07. הוא נשאל מדוע זה התאריך שעה בה המבקש חתם בתאריך מאוחר יותר והשיב-"אני לא כתבתי את זה, אני לא ראיתי את שמואלי ז"ל מ- 2003 או 2004, שנים רבות לא ראיתי אותו עד שאמרו לי מה שאמרו לי". העד נשאל כיצד לבסוף הוכרע הסכסוך והסביר-"אני זוכר שכמה חודשים לפני שחתמנו, לא זוכר אם חודש או חודשיים, אמרו לי שעו"ד שלו ועו"ד שלי סלומון ליפשיץ ולא זוכר מי, הגיעו להסכמה, ואח"כ התחרט. כך אמרו לי שהוא התחרט". בהמשך טען שלא טיפל בנושא. הוא נשאל האם היו הליכים משפטיים ביניהם והשיב-"שום דבר, לא היה שום משפט, אנחנו נתקנו מגע שנים רבות. לשאלת בימ"ש הסכסוך הסתיים בחתימת ההסכם מיום - 20.6.07" (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 40 ש' 9).

33.
העד הופנה בעדותו לסעיף 11 לתצהירו, שם טען שהתשלום מותנה בביצוע עבודות ואישר כי כך היה. בהמשך השיב בהקשר זה-"הוא לא עבד. לא ביצע שום עבודה. לא התחלנו לעבוד, איך הוא יכול לבצע? גם לא השקיע אגורה אחת". העד התבקש להפנות להסכם בנוגע לאותה התנייה והשיב-"אני חושב שזה היה מובן מאליו וגם הוא הצהיר על זה בפני
כולם, בפני
העו"ד וגם בפני
י". עוד נשאל בהקשר זה האם המבקש נרשם
כבעלים של 25% מהקרקע והשיב-"יכול להיות שכן, אני נתתי לו 25%. הוא היה שותף בתנאים שהסכמנו עליהם". עוד אישר שהאחוזים שלו ושל המבקש היו שווים. העד הופנה לפרוטוקול הדיון בהתנגדות שם טען כי המבקש ביצע עבודות וטיפל בדברים והשיב כי דובר בפרויייקט הראשון שביצעו יחדיו, כלשונו-"העבודה בפרוייקט הראשון הוא ניהל אותו ועל זה קיבל 50%. פה בפרוייקט הזה לא קבלנו היתר ולא קבלנו קרקע הכל היה של המינהל. אם היה משהו פרוצדוראלי של מסמך כזה או אחר – יכול להיות. אבל לנהל את
הפרוייקט בשטח ולהקים את הבנינים -
לא התחלנו בכלל" (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 41 ש' 8).

34.
העד הופנה בעדותו להסכם מיום 20.6.07. שם נרשם כי לטובת אברהם שמואלי נרשמה הערת אזהרה על זכויות בקרקע בגין עבודות פיתוח שונות שביצע בקשר למקרקעין והסביר-"הוא טען שהוא עשה עבודות פיתוח. הוא טען שעשה עבודות. בסוף הסכים לקבל 500,000 טען שבגין כל מה שעשה, ואני אמרתי שאני מסכים. הקרקע עוד לא היתה שלנו, איך הוא יעשה עבודות פיתוח? זו היתה קרקע מינהל. בגלל הטענות שלו רשמנו אותן" ובהמשך-"אני כן יודע, זו הכוונה שלי, שכל הטענות שלו ימחק, כל מה שטען – קח 500,000 ותרד ממני". כאשר נאמר לו שגם על פי ההואיל השלישי להסכם המבקש ביצע עבודות, השיב-"לקחו לנו 25 דונם נתנו לנו 27%. ידענו? לא ידענו. אז איך הוא יפתח? לא ידענו אפילו איזה קרקע המינהל יקצה לנו. יכול להיות שיקצה לנו במקום אחר". העד נשאל בנוגע לערבות שניתנה לשמעוני על ידי המבקש והשיב-"נתן ערבות יחד איתי לבנק הבינלאומי. חתמנו על ערבות. חתמנו ביחד. שנינו ביחד חתמנו על 300,000 ואני שלמתי בסוף את כל הכסף. יש לי גם מסמכים". העד נשאל האם המבקש היה שותפו והבעלים של 25% מהקרקע והשיב-"היו לו זכויות של 25%". כאשר נאמר לו שבהואיל הראשון כתוב שהוא קיבל את הרישומים בגלל ביצוע עבודות ולא היה בעלים, השיב-"לו היו 25% ברווחים. על הקרקע צריך לבנות ולקבל 25% מהרווחים. לא עבד ובכל זאת קיבל, הקרקע היתה שווה 1,700,000 לפי השמאות". עוד נשאל העד מדוע צוין שהקרקע היתה בכינוס היות וכבר היה הסכם עם שמעוני והשיב שהכינוס היה כתוצאה מהערבות לשמעוני. הוא לא ידע לומר האם הדברים הוסדרו לפני או אחרי שנחתם ההסכם ביניהם. העד אישר שהמבקש פנה לכונס היות ולטענתו הגיע לו סכום של 1,521,000 שקל (קרן). הוא נשאל האם המבקש ויתר על החוב תמורת 50,000 ₪ והשיב-"הוא לא השקיע אגורה. הוא לא הבעלים, הבעלים היה תמורת עבודות שלא ביצע אותן". עוד נאמר לו שהמבקש הוא הבעלים של 25% שזה שווה 450,000 שקל לפי גישתו והשיב-"הוא בעלים של 25% תמורת עבודות שלו. דבר שני, נכון שהוא בא ואמרו לי שאברהם שמואלי ביקש 500,000 שקל כדי לצאת מהעסק. זה מה שמסרו לי. העורכי דין שלי. היה בהתחלה עם כרמון העו"ד שלו עם ליפשיץ, אח"כ הופסק, הוא התחרט, כך אמרו לי, אח"כ אמרו לי שהבן שלו התחיל את המו"מ עם עו"ד שלי, אבל לא הייתי מעורב בזה ישירות". העד נשאל מדוע לא פנה לעו"ד גור שימשיך לייצגו והסביר-"לא יודע. תשאל את עו"ד שלי. בהתחלה יצג אותנו סלומון ליפשיץ, אח"כ יצא שהוא עזב את העו"ד שלו, ואז גם אני לא פניתי לסלומון ליפשיץ ופניתי לעו"ד בני לב קורן שמלווה את העסקה הזו 10 שנים, אני שלמתי לו והוא לא שילם לו אגורה אחת משך 10 שנים". העד אישר שלא היה מעורב בטיוטות ובהסכמים אלא רק הסכים לגובה הסכום שישולם למבקש (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 42 ש' 32).

עמדות הצדדים בסיכומיהם

35.
המבקש בסיכומיו, טען כי חלוקת העבודה בין המבקש למשיב אינה משליכה על השותפות או הבעלות של מי מהצדדים בעסקה. נטען כי הבעלות המשותפת אינה מותנית בביצוע עבודה כלשהי או בהדרגה בהתאם לביצוע בפועל או בכל דרך אחרת. נטען שלאחר החתימה על ההסכם ולאחר עבודה נמרצת וסזיפית של המבקש ז"ל לרבות מתן ערבות להלוואה לה"ה שמעוני, נתגלע סכסוך בין המבקש למשיב ויחסיהם עלו על שרטון. במקביל לכך, חזרו בהם שמעוני מהעסקה והחלו הליכים משפטיים שהתנהלו עד לשנת 2007. נטען כי ביום 5.11.2003 הגיעו המבקש והמשיב להסכמה המעוגנת בהסכם חתום, אותם הסכמה זו החריגה את קרקעות בקל. ביום 15.5.05 הגיעו המשיב והמבקש להסכם נוסף הנוגע לכלל סכסוכיהם העסקיים השונים, מלבד בנוגע לקרקעות חוות בקל. נטען כי ניתן ללמוד שעד ליום 15.5.05 הכיר המשיב בזכויותיו של המבקש בקרקעות בקל. ביום 20.6.07 נחתם ההסכם נשוא ההליך וגם המשיב עצמו מודה כי ההסכם מקנה לו את זכויותיו של המבקש בחוות בקל וכי אין כל הסכם אחר או הסכמה אחרת בעניין.

36.
לעניין העושק נטען כי חוק החוזים מקנה סיבות לביטול חוזה עקב פגם בכריתתו. המבקש הפנה לסעיף 18 לחוק ולפסיקה התומכת לטענתו בעמדתו (ע"א 403/80 חי סאסי נ' נעימה קיקאון). נטען כי המבקש הוכיח את היסודות הנדרשים לביטול החוזה. המבקש חזר על טענותיו בנוגע לאי כשירותו לחתימת ההסכם ביום 20.6.07. המבקש אף הפנה לעדות המשיב בהקשר זה, שם הודה כי אין המדובר במעשה מוסרי. עוד נטען כי המשיב ידע על חולשתו של המבקש וניצל אותה. נטען שמהעדויות עלה שהמבקש סירב לחתום על כל הסכם הנוגע לקרקעות בקל ומעדות עורך הדין גור עלה כי מעולם לא דיבר עם המבקש ואף לא ראה אותו. מכאן, עולה כי המבקש לא נטל חלק במו"מ ולא הביע הסכמתו לניהולו ולחתימה על ההסכם. עוד נטען כי מהעדויות עלה שהמבקש סירב לחתום על ההסכם. נטען שאין זה סביר שהמבקש סירב לחתום ולפתע, ללא מו"מ או מעורבות של עורכי דין, כשהוא מאושפז בבית החולים, נחתם הסכם העושק, שתנאיו גרועים מאותה טיוטה שהועברה בין עורכי הדין והמבקש סירב לחתום עליה. נטען כי תנאי ההסכם גרועים באופן משמעותי מן המקובל. המשיב עצמו העיד כי שווי הקרקע היה כ-1.8 מיליון ₪ (לטענת המבקש דובר בשווי הגבוה לאין ערוך) ומכאן שחלקו הברור של המבקש במקרקעין מסתכם בסך של 450,000 ₪ (25%). נטען שבהתאם להסכם המבקש היה זכאי לתשלום בגין עבודות ההכשרה והעפר בסך של 1,521,534 ₪ ולא יתכן שהסכים לוותר עליו תמורת סך של 50,000 ₪. נטען שאין המדובר בטעות בכדאיות העסקה או קיפוח אלא בעושק ורמייה. עוד נטען כי הערכת השמאי ניתנה הרבה לפני ההסכם מיום 20.6.07 ובטרם הוסדרו המחלוקות בין היזמים לשמעוני, אולם במועד החתימה על ההסכם, הוסדרו המחלוקות וערך הקרקעות היה גבוה לאין שיעור מ-1.8 מיליון ₪. נטען כי הדבר עלה מעדותם של עורכי הדין שושני (עמ' 27) ולב קורן (עמ' 33), אולם לא הוזכר בהסכם אלא להיפך- צוין בהסכם שהמקרקעין נמצאים אצל כונס נכסים.

37.
באשר לטענה לפיה ההסכם נחתם ביום אחר נטען כי מדובר בטענת הודאה והדחה והנטל להוכיחה מוטל על המשיב. נטען כי מעדות עורך הדין שושני עלה כי המבקש הגיע עימו לרשם המשכונות וחתם בפני
פקידת רשם המשכונות על טופס בקשה לביטול המשכון אך עלה כי הטופס לא נחתם בפני
הפקידה אלא בפני
עורך הדין שושני שאימת את חתימת המבקש. נטען כי אין כל אזכור אובייקטיבי לפקידת רשם המשכונות וכי הטופס נחתם במעמד ההסכם ביום 20.6.07 והמבקש לא היה ברשם המשכונות כלל. נטען כי מדובר בדלפק קבלת קהל סטנדרטי אליו מגיעים ומגישים בקשות, ללא התערבות הפקידות. עוד צוין כי קיים טופס אחיד לביטול משכון, עליו המבקש היה חותם, לו היה מגיע למשרדי רשם המשכונות. נטען כי בטופס ישנה טעות היות וצוין כי הנכס נמצא בקיסריה וכי לו הפקידה היתה מעורבת, היתה מאתרת בנקל את הטעות ומבקשת לתקנה. נטען כי יתר הטפסים- בקשה לביטול הערת אזהרה ושטר המחאת זכות אינם מאומתים ואינם נושאים תאריך. נטען כי מעבר לכל עדות בעל פה, יש מסמך בכתב. נטען לפרשנות כנגד מנסח ההסכם שבמקרה דנן הינו עורך דין. המבקש הפנה לעדות עורכי הדין ממנה עלה כי לא טרחו לשנות את תאריך ההסכם ולעדות המשיב ממנה עלה שאינו בקיא בפרטים אלא עורכי דינו.

38.
המבקש בסיכומיו, הפנה להליך אחר המתנהל בין הצדדים במסגרתו נחקר המשיב על ההסכם. נטען שמעדותו עלה כי התייחס להסכם מיום 20.6.07 ולא טרח להעיר ולו ברמז כי ההסכם נחתם במועד אחר. עוד הפנה המבקש לעדות המשיב ממנה עלה כי נמסרו למבקש 3 המחאות שמועד פירעונן קודם לתאריך הנטען לחתימה על ההסכם. נטען שלו ההסכם היה נחתם ביום 20.6.07 הרי שמדובר היה בהמחאות עתידיות, אך לו ההסכם נחתם ביום 2.7.07 הרי שדובר בהמחאות שזמן פירעונן חלף ולא צריך היה לסמוך על המשיב בעניין זה. נטען כי חיזוק נוסף ניתן למצוא בחשבוניות שהונפקו על ידי המבקש לטובת המשיב או החברה שבבעלותו. נטען כי מדובר בחשבוניות מיום 20.6.07 והמשיב ועורך דינו נחקרו בעניין. נטען כי ברור שהמבקש חתם על כך בעודו מאושפז בבית החולים. נטען שהטענה לפיה ההסכם נחתם במועד אחר נטענה רק לאחר הגשת התביעה הנוכחית ולא הוכחה.

39.
המבקש הפנה לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית וטען כי המשיב מעלה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהוא וצוותו ניסחו וערכו. נטען כי הסבריו אינם יכולים להתנות כנגד המסמך בכתב (ע"א דוידון נ' חברת בוני חפה בע"מ, ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד נ' פרופ' צבי ציגלר). נטען לסתירות ותמיהות בגרסת המשיב. באשר למעורבותם של עורך הדין גור ועורך הדין כרמון במו"מ נטען כי חרף חילופי הטיוטות ומעורבותם הרבה, המבקש סירב לחתום על כל הסכם הנוגע לקרקעות חוות בקל. נטען כי אין זה סביר שעורכי הדין "נעלמו" והמבקש חתם על הסכם שנערך על ידי צוותו של המשיב. נטען להבדלים משמעותיים בין טיוטת ההסכם לבין ההסכם שנחתם בסופו של דבר, כאשר בהסכם הסופי אן אזכור לכונס הנכסים, אין תנאי מתלה ואן ערב לקיום ההסכם. נטען שאין המדובר בהתאמות קטנות כפי שטען עורך הדין שושני בעדותו (עמ' 27). עוד טען המבקש, בנוגע לאי זימונו של עורך הדין כרמון למתן עדות. נטען כי המבקש מעולם לא הסמיך את עורך הדין כרמון לנהל מו"מ מול המשיב או נציגיו בנוגע לקרקעות חוות בקל וראיה לכך היא סירובו של המבקש לחתום על ההסכם לאחר שלכאורה סוכמו כל תנאיו.
נטען שהמשיב טען שעורך הדין כרמון יצג את המבקש ולכן היה עליו לזמנו למתן עדות והדבר פועל לחובתו. באשר לטענה לפיה הבעלות בחוות בקל היתה מותנית בביצוע עבודות בניה נטען כי הדבר לא מופיע בהסכם היזמות ואין אזכור לכך שבעלותו מותנית בתנאי כלשהו. המבקש הפנה לעדות המשיב, שם הודה שהיו למבקש זכויות של 25%. נטען כי המבקש הגיש תצהיר מטעמו שצורף לכתב התביעה אך למצער נפטר ולא נחקר על תצהירו. נטען שתצהירו נתמך בראיות אובייקטיביות ואף ניתן תצהיר על ידי בנו. נטען כי לב המחלוקת הוא האם המבקש חתם על ההסכם ביום 20.6.07 או ביום 2.7.07. נטען כי הנטל על המשיב שלא הצליח להרימו.

40.
המשיב בסיכומיו טען כי המנוח חתם על ההסכם ביום 2.7.07 אך גם לו חתם ביום 20.6.07 היו לו כשבועיים להימלך בדעתו ולפעול לביטול ההסכם, שכן טרם קיבל תמורה בגין העסקה וביצע פעולה כלשהי של ויתור על זכויותיו. נטען שהמבקש חתם על ההסכם ונקט פעולות פוזיטיביות ומתמשכות לקיום ההסכם באופן המונע ממנו אפשרות לטעון בנוגע לכשרות ההסכם או חתימה מתוך עושק או לבטלות ההסכם. נטען כי עניינה האמיתי של התובענה הוא חוסר כדאיות כלכלית. נטען שילדי המבקש עודדו אותו בהגשת תביעה לאחר כ-4.5 שנים מתוך שיקולים כלכלים גרידא וכך עלה מעדות בנו שי (עמ' 14 ו-18 לפרוטוקול). נטען כי מעדות בנו של המבקש עלה כי היה מודע לעסקה ואף פרע את השיקים. נטען שאין מקום שבית המשפט יתערב במקרה של טעות בעסקה. נטען שעת נרכשה זכותו לכאורה של המבקש, היתה הקרקע קרקע חקלאית שנמכרה בהליך כינוס בהוצל"פ. לאחר ששווייה זינק עשרות מונים כתוצאה מהשקעה של גורמים אחרים בקרקע, הדבר לטש את עיני המבקש וילדיו. נטען כי הקרקע ההיסטורית של חוות בקל אינה הקרקע דהיום וזאת הודות לפעולות הבלעדיות של צד ג', בהן אין למבקש יד. המשיב הפנה לפסיקה בנוגע לכדאיות העסקה וטען כי הדבר משתנה מאדם לאדם ומעסקה לעסקה בכל זמן נתון. נטען שבעת מכירת הקרקע לא יכול היה המבקש לבצע את חלקו בהסכם באופן שיאפשר לו זכויות. נטען כי שווי הקרקע נכון לאותו מועד היה 1.75 מיליון ₪ בהתאם לחוות דעת שמאית. נטען כי הקרקע נמכרה בהליך של כינוס נכסים והמכירה בוצעה על ידי הכונס ובאישור רשם ההוצל"פ. נטען כי רק לאחר מכירת הקרקע לצד ג' ונקיטת מאמצים עיליים תוך השקעת משאבים ובחלוף מספר שנים, עלה בידי צד ג' לבנות במקום פרוייקט מגורים. נטען כי ההמרצות הוגשו, באופן מפתיע, בסמיכות למועד תחילת הבנייה ובד בבד להליך בבית המשפט בקריות. נטען כי רק בשלב זה הבינו ילדיו של המבקש כי העסקה אינה כדאית ואין הדבר מהווה עילה לביטול ההסכם.


41.
באשר לטענה בדבר החתמת המבקש בבית החולים- הבסיס לטענת העושק נטען כי מדובר בטענה שקרית לחלוטין שלא הוכחה. המשיב הפנה לעדות בנו של המבקש בעניין זה (עמ' 11 לפרוטוקול). עוד נטען כי המצהיר מטעם המבקש טען כי המבקש והמשיב לא נפגשו משך שנים בשל איבה קשה והדבר עלה גם מהעדויות מטעם המשיב. עוד צוין כי החתימה כוללת את חותמת החברה ואין זה סביר שנשא עימו ליום הניתוח חשבוניות או חותמות עסקיות. נטען כי המבקש כשל בהוכחת היסוד המרכזי של התביעה היות ולא עלה בידו להוכיח כי המשיב "החתים" את המנוח. עוד נטען כי סביר להניח שבני משפחתו היו סמוכים למיטתו לאחר הניתוח והיו מבחינים במשיב. עוד נטען כי לא הוכחו תנאי העושק- קשר סיבתי, מצב העשוק, התנהגות העושק והעדר איזון סביר בתמורה. לחילופין, נטען כי גם אם תתקבל טענת העושק, אין למבקש זכות לבטל את ההסכם היות ולא בוצע ביטול על פי החוק תוך זמן סביר ולא הושבו הכספים שהתקבלו. עוד נטען כי אין מקום לבטלות ההסכם. נטען שאין חולק כי החתימות על ההסכם הן חתימות הצדדים וכי קבלת הכספים מחד וביצוע רצף פעולות מנגד לאחר חתימת ההסכם, מלמדות על גמירות דעתו של המבקש. באשר לפעולות הפוזיטיביות שביצע המבקש כגון חתימה על הסכם המשכון וביטולו בפועל ברשם המשכונות, חתימה על בטול הערת האזהרה, חתימה על שטר המחאת זכות, הצגת אישור ניכוי מס במקור, מתן חשבוניות מס וקבלת המחאות בנקאיות. נטען כי דרישת המבקש לקבלת המחאות בנקאיות מלמדת על כך שידע לעמוד על זכויותיו, היה מפוקח, רצה בקיום ההסכם וקיימו בפועל. נטען כי ביצוען של הפעולות מוכחות ברשומות מוסדיות והמסמכים צורפו לתיק. נטען למען הזהירות כי בביצוע הפעולות האקטיביות לטובת קיום ההסכם קיבל המבקש בהתנהגות את ההסכם בהתאם לסעיף 6 (א) לחוק החוזים. נטען כי שעה בה המבקש קיים את ההסכם בהתנהגות, באופן בו המשיבים הסתמכו על המצג, נסתם הגולל על הטענה לפגם.

42.
באשר לטיוטות ההסכם שהוחלפו נטען כי כבר מחודש פברואר 2007 הוחלפו טיוטות שעניינן מכירת זכויות המבקש. נטען כי עיון בטיוטות מלמד כי בין הצדדים התנהל מו"מ לסיום המחלוקות בין הצדדים, לרבות בנוגע לחוות בקל. נטען כי התנאים המסחריים לא השתנו. עוד נטען כי המבקש היה צלול לחלוטין במועד החלפת הטיוטות והדבר עלה מעדות המצהיר מטעמו (עמ' 9 ש' 14-17). עוד נטען כי גם בנו ידע בזמן אמת על כוונתו להתקשר בהסכם. נטען שלא היה צורך בערבות שכן כנגד קבלת הכסף נתן המבקש את מלוא המסמכים שהיו דרושים. נטען שהדבר עלה מעדות עורך הדין שושני (עמ' 32 ש' 12-16). נטען כי טענות המבקש מנוגדות לסעיפים 8 ו-10 לחוק החוזים (תרופות). עוד נטען כי אין תשתית להכרזה על בעלות היות והסכם בקל הופר על ידי בני הזוג שמעוני, באופן בו ההסכם בוטל כדין ובעקבותיו, מומשה הקרקע בדרך של כינוס נכסים. נטען כי הזכויות מכח ההסכם הראשוני לא קמו ולכן ההסכם לא קוים ולמבקש ממילא אין זכויות. עוד נטען כי הקרקע נמכרה לצד שלישי בתמורה והעסקה בוצעה אל מול כונס הנכסים ואושרה אצל רשם ההוצאה לפועל. נטען כי המבקש לא פנה לביטול ההסכם או להכרה בזכויותיו והבעלות בנכס הועברה כדין.

43.
באשר לראיות המבקש נטען כי עדות בנו הינה עדות שמיעה והדבר עלה בבירור מעדותו (עמ' 7-8 לפרוטוקול). נטען למעלה מן הצורך כי גם אם המבקש חתם על ההסכם ביום 20.6.07 הרי שמראיות אובייקטיביות עולה כי הוא היה במצב כללי טוב (עמ' 11 ש' 3). מעדות בנו אף עלה כי לא היה צורך למנות לו אפוטרופוס (עמ' 18 ש' 3)
וכי היה צלול עד שעתו האחרונה (עמ' 7 ש' 18). עוד עלה מעדותו שהמבקש המשיך בניהול חייו כרגיל וכי ביום 3.7 מצבו היה טוב (עמ' 12 ו-18 לפרוטוקול). לטענת המשיב, המבקש בחר שלא להעיד את עורך הדין כרמון והדבר משמש לחובתו. נטען כי המבקש עשה שימוש ציני בחזקה כדי להפוך את היוצרות אך המשיבים צירפו מסמכים והביאו לעדות את עורך הדין גור ועליו היה לסתור את טענותיהם. עוד נטען כי למבקש אח ששימש כשותף בעסקיו והעיד בבית המשפט בהליך המתנהל בקריות כי כל פעולותיו בנוגע לחוות בקל ידועות לו, אך המבקש בחר שלא להעידו. נטען כי עדות בנו של המבקש היתה עדות בעייתית, יחידה ללא כל סיוע או חיזוק ועדות שמיעה. נטען כי הוא הודה בעדותו כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה גרידא. באשר לנטל ההוכחה נטען כי אין למבקש גרסה משפטית להיתמך בה. עוד נטען לחוסר תום לב ולשיהוי מהותי.

44.
לטענת המשיב, המבקש בסיכומיו מעלה טענות שגויות. ראשית, לא הוכח המבקש זכאי ל-25% מהקרקע ללא תלות בתרומתו. עוד נטען כי לא הוכח שהמבקש ביצע עבודות בהיקף של 1,521,435 ₪ וכי כונס הנכסים לא אישר את הסכום כאמור. באשר לטענה לפיה מדובר בטיעונים בעל פה כנגד מסמך בכתב נטען כי לא הועלתה טענה לפיה המשיב לא חתם על המסמך ביום 20.6.07 אלא שהמבקש חתם עליו במועד מאוחר יותר. נטען כי אין מקום לטענה בנסיבות. נטען כי הדבר עלה מחקירותיהם של עורכי הדין שושני ולב קורן ועדויותיהם לא נסתרו. נטען שאין המדובר בטענת הודאה והדחה. נטען שדווקא המבקש הוא זה שטוען כנגד המסמך, שעה בה טען שהמסמך נחתם בבית החולים ולא בנהריה, כפי שמצוין בכותרתו (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 11-18). עוד נטען כי המבקש מנסה לייחס לתאריך הנקוב בחשבונית ערך ראייתי. נטען שניתן לגרוס שהחשבוניות נערכו על ידו יחד עם קבלת ההמחאות ביום 3.7.07, תוך עריכתם בהתאם לכותרת ההסכם, קרי, תאריך חתימת המבקש ביום 20.6.07. נטען כי הטענה לפיה המבקש היה מטושטש אולם דאג לקחת עימו לבית החולים חשבונות וחותמת תמוהה. נטען כי לא הוכח שמסמכים אלו היו בידי המבקש במועד אשפוזו.

דיון והכרעה


45.
דין התביעות להדחות מחמת העדר הוכחה. אציין כי אין מקום בנסיבות לדון כלל בטענת העושק אך למעלה מן הצורך יודגש כי טענה זו לא הוכחה כנדרש. זאת ועוד, ההסכם לא בוטל כנדרש על ידי המבקש וזאת בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ולסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970.

46.
בבסיס המרצות עומד ההסכם מיום 20.6.07 ומועד חתימתו. יוער, כי מקבל אני את גרסת המשיב לפיה הסכם נחתם ביום 20.6.07 על ידו וביום 2.7.07 נחתם על ידי המבקש. אין ספק שכותרת ההסכם הינה כי הוא נחתם ביום 20.6.07 בעיר נהריה. הסכם זה נושא את חתימות שני הצדדים, לרבות את חותמות החברות. אין מחלוקת בין הצדדים כי אחד מהפרטים בכותרת ההסכם אינו נכון שכן לגרסת המבקש, ההסכם נחתם על ידו בבית החולים בלינסון ביום 20.6.07, בעוד שלגרסת המשיב הוא נחתם בנהריה ביום 2.7.07. מעדות המשיב עלה כי ההסכם נחתם על ידו ביום 20.6.07 ולאחר מכן הועבר למבקש, כלשונו-"
אותי החתימו עורכי הדין שלי בתאריך הזה. ובאותו מעמד גם הוצאתי את השיקים שאשתי הכינה בהתאם להסכם שהתגבש וחתמתי עליו אני ראשון. וזהו, אח"כ עו"ד שלי לקחו את ההסכם, אני רק חתמתי והם הלכו והחתימו כנראה את הצד השני
" ובהמשך-"לא זוכר את התאריך. גם לא יכול להיות ב- 20.6.07 כי השיקים האלו החזיר לי אותם לאחר כמה ימים, טען שלא מאמין לשיקים, כעבור שבוע או שבועיים הוצאנו שיקים בנקאיים" (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 1-7).

47.
למעלה מן הצורך אציין כי טענת המבקש לפיה המשיב לא טען מפורשות במסגרת בקשה לדחייה על הסף בהליך אחר, כי המבקש חתם במועד מאוחר יותר אינה רלוונטית היות ובאותו הליך התבקש להתייחס להסכם מיום 20.6.07 ולסעיפים במסגרתו ולא עלתה כלל השאלה בנוגע למועד חתימות הצדדים. המשיב הסביר בעדותו שלא נשאל בנושא ואף הסביר בעדותו שהתייחס לכותרת המסמך והסברו בהקשר זה הגיוני ומקובל עלי (עמ' 37-38 לפרוטוקול).

48.
מעדות בנו של המבקש- שי עלה כי לא ראה את המשיב בבית החולים, כלשונו- "מישהו אמר לך שאנחנו ראינו אותו פיזית? אני לא מאמין שהוא חתם באוויר, אבל לשאלתך, אני לא ראיתי אותו" (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 16-17). מעדות המשיב עלה כי לא פגש במבקש משנת 2003 או 2004 (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 29-30). שי בעדותו אישר שהמשיב ואביו לא דברו שנים רבות בטרם נחתם ההסכם. כאשר נשאל מדוע בכותרת מצוין כי ההסכם נחתם בנהריה, השיב-"לא יודע להשיב לך, בכל מקרה הוא לא היה בנהריה ב- 20.6" (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 14-15). מעדותו של שי עלה כי אביו היה "צלול עד שעתו האחרונה" (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 18). הוא גם התייחס באופן ספציפי לתקופה בה עורך הדין כרמון ייצג את אביו וטען שבאותה תקופה אביו היה צלול לחלוטין (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 16-17). באשר למועד הרלוונטי, אישר שי שביום 3.7.07 אביו היה בהליך שיקום ומצבו אמור היה להיות טוב (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 24-26). שי אף שלל בעדותו שהיה צורך למנות לאביו אפוטרופוס (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 6-7). תימוכין לכך, ניתן למצוא בעדותו של עורך הדין שושני, שם נשאל האם המבקש קרא והבין את המסמכים עליהם חתם והשיב-"כן. בטח ב-100%" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 18-20).

49.
מעדות עורכי הדין עלה כי ההסכם נחתם על ידי המבקש ביום 2.7.07 במסעדה בה עבד שי. תימוכין לכך, ניתן למצוא בעדותו של שי, שם אישר שאביו נהג לקיים הרבה פגישות שם אך הוא טבח ונמצא במטבח (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 15-18). עורך הדין לב קורן הסביר בעדותו את נסיבות חתימת ההסכם, לו היה עד ושלל כי המבקש הוחתם על ההסכם בעודו מאושפז בבית החולים, כלשונו-"
ממש לא. הבן שלו שי
התקשר אלי כמה ימים לפני כן. להגיד לכם עכשיו מתי – אני לא זוכר בגלל שעבר זמן. אמר לי בני מוכנים לעשות את העסקה כמו שהיא פחות או יותר, תקדם את הענין, היו בנינו כמה שיחות טלפון ואז שמואלי האב חתם על ההסכם בנוכחותי ובנוכחות הבן, איפה שהבן עובד
" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 9-14).

50.
עו"ד שושני הסביר בעדותו מדוע לא מצאו לנכון לשנות את התאריך על גבי ההסכם ולציין את התאריך הנכון בו חתם המבקש, כלשונו-"מאחר וסלע חתם ב- 20.6 לא חשבתי שיש לזה משמעות. היו כמה העתקים של ההסכם חתומים ע"י סלע, אמרו לי להוסיף את חתימתו. לא היתה לזה משמעות". גם עורך הדין לב קורן נשאל בעדותו מדוע לא צוין המועד השני על גבי ההסכם והשיב-"לא כתבנו כתבנו רק את המועד הראשון" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 28-29).

51.
מעדותו של שי עלה כי השיקים שניתנו למבקש הועברו לידיו ונפרעו ביום 3.7.07. שי טען בעדותו שלא ידוע לו מתי הועברו ההמחאות למבקש. זה המקום לציין שגם בהקשר זה, מקובלת עלי גרסת המשיב, הנתמכת בעדות עורך הדין שושני לפיה המבקש, שלא סמך על המשיב בנסיבות, דרש קבלת שיקים בנקאיים תמורת חתימותיו. דרישה זו, מסבירה את הפער בין מועד מתן השיקים הראשונים ביום 20.6.07 לבין מועד מתן השיקים הבנקאיים שהונפקו רק לאחר דרישת המבקש. על מורכבות מערכת היחסים בין המבקש למשיב, שעלתה על שרטון, סיפר עורך הדין שושני בעדותו-"מערכת היחסים בין סלע לשמואלי היא מערכת יחסים רבת שנים, הסכסוך ביניהם סכסוך מר שהחל הרבה שנים קודם להסכם זה. על מנת לסיים את המחלוקת הזו, אמנון סלע
היה מוכן להענות לדרישת שמואלי לשלם לו סכום של כסף שהוא ביקש, חצי מליון שקל, ולסיים באופן סופי את כל המחלוקת בין הצדדים לרבות את נושא הקרקע של בקל, זאת מטרת ההסכם, כינוס הנכסים לא שיך למערכת היחסים בין סלע לשמואלי, זו מערכת יחסים שלא קשורה לכינוס או לקרקע של בקל, מערכת יחסים שאני מעריך יעיד עליה סלע, אך השפיעה באופן משמעותי גם על עסקים אחרים של סלע, מאחר ושמואלי הפעיל קשרים אישיים וניסה לגרום לנזקים בעסקים אחרים של סלע, זה אני יודע מידיעה אישית. אני הייתי נוכח בישיבות מול לקוחות של חב' אמנון מסילות שזו חברה המתעסקת בהסעות שבפירוש נאמר שם אם לא תסתדרו עם שמואלי אתם תפגעו".

ובמקום אחר-"כמו שאמרתי, היחסים בין הצדדים היו יחסי אי אמון מוחלט, צד אחד לא הסכים אפילו לקבל המחאות של הצד השני אם הן לא המחאות בנקאיות. הצד השני לא הסכים לתת מחאות אם לא מקבל באותו מעמד חתימה על בטול המשכון שזה היה חלק עיקרי מבחינת פעולות ששמואלי היה צריך לבצע. מאחר ואני קבלתי הנחיה לוודא באופן מוחלט שלא יוצר מצב ששמואלי יקבל את הכסף ומסיבה כלשהי המשכון לא ימחק- סוכם שכל התהליך הזה יתבצע באופן סמולטני ברשם המשכונות. וכך היה. חתמנו על ההסכם".

52.
זאת ועוד, טענת המבקש, לפיה לו חתם ביום 3.7.07 על ההסכם לא היה צורך בשיקים בנקאיים הואיל וחלף מועד פירעונם שגויה, היות וניתן לתת שיק שמועד פירעונו חלף ובמקביל להורות לבנק על ביטולו. בנסיבות, בהן המבקש והמשיב לא דיברו מספר שנים ושררה ביניהם איבה קשה, יותר מסביר כי המבקש ידרוש קבלת שיקים בנקאיים בטרם חתימתו על המסמכים המוותרים על זכויותיו, בעוד שהמשיב ידרוש ויתור בו זמני תמורת אותם שיקים, שאינם ניתנים לביטול. נוכח מערכת היחסים הסבוכה בין המבקש למשיב, כפי שעלתה מהעדויות השונות, אין זה סביר שהמבקש היה חותם על ההסכם ביום 20.6.07 ומקבל לידיו את התשלום רק ביום 3.7.07. יתרה מכך, לו המבקש היה חותם על ההסכם ביום 20.6.07 ורק ביום 3.7.07 מבצע את הפעולות האופרטיביות הנובעות ממנו, אזי היה לו זמן רב להתחרט עד לביצוען היות וביום 3.7.07 העיד בנו כי מצבו היה טוב, בניגוד לנטען בזמן אשפוזו ביום 20.6.07. העובדה שהמבקש המשיך בביצוע הפעולות לקיום ההסכם, מלמדת על הסכמתו ורצונו בקיום ההסכם. זאת ועוד, אם אצא מנקודת הנחה כי המבקש קיבל לידיו את השיקים בבית החולים, הרי שאין זה סביר כי יחזיקם בבית חולים ציבורי ולא יעבירם לבן משפחתו למשמורת ולחילופין, לא סביר שיחתום על ההסכם ללא קבלת תמורה כאמור לעיל. למעלה מן הצורך אציין כי אין זה סביר שהמבקש נטל עמו לבית החולים הן את חותמת חברתו והן את החשבונית שהוצגה למשיב והדבר אף לא עלה מעדות בנו.

53.
מעדות עורכי הדין עלה כי המבקש הוא זה שהחליט מספר חודשים לפני החתימה על ההסכם שלא לחתום עליו, לאחר שתנאי ההסכם סוכמו (ראה עדות עו"ד עמית גור, עמ' 22 לפרוטוקול ש' 12-13, עדות עורך הדין שושני, עמ' 24 לפרוטוקול ש' 14-17). הדבר עלה גם מעדות המשיב (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 1-3). הסבר לכך, ניתן בעדות עורך הדין שושני ממנה עלה כי ככל הנראה המבקש ביקש להימנע מתשלום שכר טרחה לעורך הדין כרמון, אשר ייצג אותו במועדים הרלוונטיים. הוא הוסיף, שפנה לעורך הדין כרמון אשר מסר לו שהוא אינו מייצג את המבקש (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 16-22). זה המקום לציין כי המבקש לא זימן את עורך הדין כרמון לעדות והדבר פועל לחובתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ומסחר נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4)653; ע"א 74/89 חסינים נ' שפירא, פ"ד מו(1) 845, 849).

54.
עוד עלה מעדות עו"ד גור, שלא התקיים משא ומתן בין הצדדים, למעט הסתייגות אחת של עורך הדין כרמון וכי דובר בחילופי טיוטות. עורך הדין גור גם הסביר בעדותו מדוע בסופו של יום לא נטל חלק בהסכם הסופי, כאשר לדבריו, דובר על כך שהצדדים ינהלו משא ומתן ללא מעורבותו. הוא הוסיף שכך גם נוהל המשא ומתן לפני כן (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 23 ש' 3). מעדות עורך הדין שושני עלה כי דובר באותו ההסכם, למעט התאמות טכניות (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 27 ש' 6). הוא הסביר בעדותו מדוע לא נדרשה מעורבותו של עורך הדין גור בחתימה על ההסכם הסופי-"אסביר. לאחר שהמו"מ בין גור וכרמון לא צלח ולא הבשיל להסכם, נוצר נתק של מספר שבועות בין הצד של סלע לצד של שמואלי, נותק הקשר. השותף שלי בני לב קורן עדכן אותי ששי שמואלי הבן של שמואלי, יצר איתו קשר ומסר לו שהוא מעוניין להשלים את ההסכם כמה שיותר מהר, ולגמור את הפרשה. מאחר והמהות של ההסכם והטיוטות כבר היו ברמה של טיוטות כמעט סופיות למעט ענינים טכניים לא היה צורך בשירותיו של עו"ד גור, גם אני וגם השותף שלי עו"ד יכולנו להתמודד עם כמה תיקונים בהסכם להביאו למצב של חתימה. גם עורך הדין לב קורן טען בעדותו כי "המהות הכלכלית של ההסכם היא אותה מהות..."(עמ' 35 לפרוטוקול ש' 28). לטענת המבקש, מדובר בפרטי מהותיים כגון אישור ראש ההוצל"פ, היות הכונס צד להסכם וערבותו של שי. זה המקום לציין שמהעדויות עלה שבשלב הזה לא היה צורך באישור ראש ההוצל"פ והכונס כפי שהובהר וכי ערבותו של שי לא נדרשה היות והעסקה בוצעה בו זמנית. מכאן, דין הטענה להידחות.

55.
באשר להגשת התביעה, הרי ששי הודה בעדותו שילדיו של המבקש הם אלו שעודדו אותו להגיש את התביעה היות ודובר בהסכם שאינו כדאי כלכלית, כלשונו-"אני יודע דבר אחד פשוט, ספציפית אני ידעתי על ההסכם עצמו רק לאחר כמה שנים, אנחנו כילדים חשבנו שלקנות שטח בסכום של 500,000 שקל זה עושק, אנחנו כילדים עודדנו אותו ודרבנו אותו להגיש תביעה" ובהמשך-"לי אבא לא אמר שההסכם הזה נראה לו לא תקין, אבא היה חולה. במלים אחרות – אבא לא חשב שההסכם תקין . הוא היה חולה סרטן ואמר שיקח מה שיש. אחר כך אנחנו חשבנו שנעשה פה עושק". בהמשך, כשנאמר לו כי הם כילדים ראו באיחור של כמה שנים שאביו עשה מהלך לא כדאי כלכלית ורצו למעשה לנסות לשפר עמדות ברמה הכלכלית, השיב-"אבא סיפר שההסכם לא היה כדאי כלכלית ואנחנו עודדנו אותו להגיש תביעה" (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 3-26). בחקירתו החוזרת טען שההסכם הכולל בתוכו גם תשלום עבור העבודות שבוצעו וגם תשלום בגין שווי הקרקע הוא אינו טוב- אינו כלכלי (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 19 ש' 4). עוד אישר שהמבקש היה בקשיים כלכליים. מעדותו של שי עלה כי הוא לא שמע דבר מאביו בזמן החתימה על ההסכם, אלא בשלב מאוחר יותר. מעדותו עלה שהיה קשור לאביו, שימש כיד ימינו ואף במסגרת ההסכם הרלוונטי הוא זה שהלך לבנק להפקיד את השיקים לבקשת אביו ואף ניהל מגעים בין המבקש למשיב, לרבות עם עורכי הדין (כפי שעלה מעדויותיהם כמפורט לעיל). העובדה ששי שמע על ההסכם רק בשלב מאוחר יותר, מספר שנים לאחר חתימתו, כמו כן הגשת התביעה כמספר שנים לאחר החתימה על ההסכם, מלמדת על כך שהמבקש בחר לחתום על ההסכם מרצונו ומספר שנים לאחר מכן, בעידוד ילדיו, התחרט על כך היות וסבר כי מדובר בעסקה שאינה כדאית כלכלית. לו במועד החתימה היה מרגיש המבקש כי מדובר בהסכם עושק, סביר שהיה משתף את בנו בתחושותיו הקשות, גם לו היה בוחר להמתין בטרם הגשת תביעתו, נוכח מחלתו.

56.
בהתאם להסכם שנחתם בין המבקש והמשיב לבין ה"ה שמעוני עולה כי מדובר בפרויקט בניה על שטח של כ-25 דונם. לטענת המבקש, היה זכאי בנוסף לתשלום בגין עבודתו, לחלקו במקרקעין. לגרסת המשיב, חלקו של המבקש היה מותנה בביצוע העבודות, שלא בוצעו לטענתו, כלשונו-"
הוא טען שהוא עשה עבודות פיתוח. הוא טען שעשה עבודות. בסוף הסכים לקבל 500,000 טען שבגין כל מה שעשה, ואני אמרתי שאני מסכים. הקרקע עוד לא היתה שלנו, איך הוא יעשה עבודות פיתוח? זו היתה קרקע מינהל. בגלל הטענות שלו רשמנו אותן
" ובהמשך-"אני כן יודע, זו הכוונה שלי, שכל הטענות שלו ימחק, כל מה שטען – קח 500,000 ותרד ממני". כאשר נאמר לו שגם על פי ההואיל השלישי להסכם המבקש ביצע עבודות, השיב-"לקחו לנו 25 דונם נתנו לנו 27%. ידענו? לא ידענו. אז איך הוא יפתח? לא ידענו אפילו איזה קרקע המינהל יקצה לנו. יכול להיות שיקצה לנו במקום אחר". המשיב נשאל האם המבקש היה שותפו והבעלים של 25% מהקרקע והשיב-"היו לו זכויות של 25%" ובהמשך-"לו היו 25% ברווחים. על הקרקע צריך לבנות ולקבל 25% מהרווחים. לא עבד ובכל זאת קיבל, הקרקע היתה שווה 1,700,000 לפי השמאות".
מכאן, כפי שעלה מעדות המשיב שלא נסתרה, המבקש הוא זה שנקט בסכום הנדרש תמורת ויתור זכויותיו.

57.
מיד יאמר, שהבעלות בשטח או במרביתו, לו הפרויקט היה מתנהל כסדרו, היתה מועברת בסופו של יום לרוכשי הדירות, בעוד שהמעורבים בפרויקט היו זכאים להנות מרווחיו כתוצאה ממכירת הדירות. בהתאם להסכם, חלוקת הרווחים בין הצדדים היתה שווה. גם הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקש והמשיב נעשתה לצורך התחייבות שלא לעשות עסקה מטעם ה"ה שמעוני (סעיף 13 להסכם). מכאן, לו הפרויקט היה יוצא לפועל כמתוכנן, היה זכאי המבקש, תמורת עבודתו לקבלת 25% מרווחיו אך לא בהכרח היה זכאי לחלק כלשהו במקרקעין. כאמור לעיל, הפרויקט לא יצא לפועל והקרקע מומשה בהליך של כינוס נכסים וכפי שעלה מעדות המשיב, שהיתה אמינה ומהימנה בעיניי, המבקש לא ביצע כל עבודה.

58.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. המבקש יישא בשכ"ט עו"ד המשיבים בסך 15,000 ₪ והוצאות בסך 2,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום,
ל' שבט תשע"ה, 19 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.















הפ בית משפט מחוזי 28190-10/11 עזבון המנוח אברהם שמואלי ז"ל נ' אמנון סלע, אמנון מסילות מעלות בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/02/2015)