פסקי דין על שמואל כץ | פסקי דין על מרים אביחייל ואח' | פסקי דין על דרבי בר 81 (1999) | פסקי דין על צופיה עסיס ואח' |

2994/00 ברע     19/04/2001




ברע 2994/00 שמואל כץ, מרים אביחייל ואח' נ' דרבי בר 81 (1999) בע"מ, צופיה עסיס ואח'







בבית משפט המחוזי בתל אביב בר"ע 2994/00
בפני
כב' השופט דן ארבל
תאריך: 19/04/01

1. שמואל כץ

2. מרים אביחייל ואח'

כולם ע"י ב"כ עוה"ד אביחי ברטנובסקי ו/או דוד
זלצמן
מרח' תובל 22, רמת גן 52522
טלפון: 5751011-03 פקס: 6139579
המבקשים
- - נגד –

1. 1. דרבי בר 81 (1999) בע"מ

2. 2. צופיה עסיס ואח'

כולם ע"י ב"כ עוה"ד מירה וולף ואח'

מרח' הא' באייר 18, תל – אביב 62093
טלפון: 6950221-03 פקס: 6950224-03

המשיבים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב שניתנה ביום 05.11.00 על ידי כבוד השופטת ד. מארק – הורנצ'יק ב-ת.א. 059608/00.

החלטה

המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה עפ"י פקודת ביזיון בית משפט לאכוף על המשיבים, במאסר או בקנס ציות להחלטת בית המשפט קמא מיום 14/06/00, אשר לפיה ניתן תוקף של

פסק דין
להסכם גישור שנחתם בין הצדדים ביום 12/06/00. הדיון בבית המשפט קמא, עסק בסוגיית הארנונה, תשלום מיסי ועד הבית, סוגיית פוליסת הביטוח וכן נושא הדלפק.

תחילה נדונה סוגיית הארנונה.
בסוגייה זו – התחייבו המשיבים לסלק את החוב עד ליום חתימת הסכם הגישור, ולטענת המבקשים לא עשו זאת. חרף טענתם לאי תשלום הארנונה לא הביאו המבקשים כל אישור פורמלי מאת המועצה המקומית רמת השרון, אשר מעידה על יתרת חוב כפי הנטען. על כן, נדחתה טענתם זו ע"י בית המשפט קמא.


באשר לסוגיית תשלום מיסי ועד הבית קבע בית המשפט קמא כדלהלן: אין עוררין כי ביצוע תשלום מיסי הועד רובץ על המשיבים, אולם המשיבים ניסו לנהל מו"מ עם ועד הבית כמתחייב אך ללא הועיל. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי: "…חובת תום הלב במימוש זכות הנתונה למבקשים על פי הסכם הגישור מחייבת כי בנסיבות אלו יוכלו המשיבים למצות את זכויותיהם כנגד חברת הניהול, בטרם תנקט נגדם סנקציה, כמבוקש בהליך זה".

סוגיה נוספת אשר עלתה בבקשתם של המבקשים הייתה סוגיית פוליסת הביטוח. – לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי: המבקשים הם שהשתהו במתן מענה לפניית המשיבים, כאשר האחרונים הפנו אליהם את נוסח הפוליסה לשם קבלת הערותיהם, ועל כן, דין בקשתם בסוגיה זו להידחות.

הנושא האחרון אשר הועלה בפני
בית המשפט קמא היה נושא הדלפק:
לעניין סוגייה זו קבע בית המשפט קמא כי: "…במחלוקת זו יש לנהוג על פי מבחני ההתנהגות בדרך מקובלת ובתום לב. ובהיות נושא זה שנוי במחלוקת, לא ניתן לקבוע כי צודקים המבקשים בטענתם שהסרת החלק האחרון, אפשרית ללא חוות דעת של מומחה בנושא זה.
יש לזכור כי הדלפק הוסר במרבית חלקיו מן המקום, גם אליבא דגישת המבקשים".
על כן, נדחתה בקשתם גם לעננין סוגיה זו.
על החלטתו של בית המשפט קמא בשאלות אלו הניחו המבקשים בפני
בקשת רשות לערער.

בקשה זו דינה להידחות.

בע"פ 2351/95 "מובי" בע"מ ואח' נגד שמעוני ואח', תק – על, כרך 97(2), תשנ"ז/תשנ"ח, 540 עמד השופט חשין על איפיונו של הליך לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט וקבע כדלקמן:

"… הוראת חוק זו מעניקה סמכות לבית המשפט לאכוף על בעל דין, בקנס או במאסר, לציית לצו עשה או לצו מניעה שבית המשפט הוציא נגדו. מעיקרה נועדה הוראת חוק זו לאפשר לזוכה בדין – בעל דין פרטי – לאכוף על יריבו צו שבית משפט הוציא נגדו, לאמור, משמשת היא כלי בידי בעל דין זוכה להגן על זכויותיו האזרחיות…
…ההליך של בזיון בית משפט נועד, מעיקרו ובעיקרו, לאכיפת צווי מניעה וצווי עשה… לאמיתם של דברים, הליך זה של ביזיון בית משפט אינו אלא הליך של אכיפת סעד אזרחי שתובע זכה בו, וכמוהו כהוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל…אך תוכנו אזרחי טהור. מכריז הוא על נתבע כמי "שביזה" את בית המשפט, בעוד שכוונתו לאמיתה היא להגן על זכויות אזרחיות שקנה תובע כלפי נתבע…הליך אזרחי נועד ליתן תרופה למכה(למתדיין אזרחי).הליך ביזיון בית משפט לאכיפת צווי בית משפט כמוהו ככל הליך אזרחי…".
הנה כי כן, נתבע שאינו משלם חיוב כספי שבית המשפט השית עליו, ניתן לנקוט נגדו בהליכי הוצאה לפועל, ופקודת ביזיון בית המשפט לא תתפוס בו…שאלה הנסבה על אכיפת החלטה שנתן בית משפט לזכותו של תובע, וקנה המידה חייב שיהא – על דרך העקרון – קנה מידה אזרחי".

בע"פ 1160/98 שיז"פ שייוק יזום פרוייקטים נגד יעקב אשכנזי פ"ד נד(1) 235 נקבע כי: "הסנקציה המוטלת על אדם המסרב לציית לצו ביהמ"ש נועדה לכפות עליו, על ידי הטלת קנס או מאסר לבצע את שנצטווה לעשות".
"…מטרתה של הוראה זו אינה עונשית אלא אכיפתית, הינו תכליתה היא להביא לכך שצווי בית המשפט יבוצעו ויוצאו מן הכוח אל הפועל… . אין זה עונש מותנה שנגזר בשל עבירה שכבר בוצעה ושימושו מותנה בביצוע עבירה נוספת. אין להטיל, לפיכך, במסגרת הפקודה, מאסר מותנה בגין הרשעה על עבירה שכבר בוצעה. ניתן להתרות בשבט המאסר כדי למנוע הפרה בעתיד".
"מימוש העונש המרתיע לא יהא לפיכך אוטומטי בעתיד והוא יופעל עפ"י שיקול דעת בית המשפט במקרה של הפרה נוספת (ראה לעניין זה ע"פ 463/88 קלב זדיאן נגד קלב זדיאן, פ"ד
ד(3) 126, בעמ' 131)."
עוד נקבע לעניין זה בע"א 128/59 שרגנהיים נ' אוניברסיטה בר-אילן, פ"ד י"ג 1448,1451 כי:

"...אין אוכפים מכוח פקודה זו אלא צוים והחלטות שמובנם חד-משמעי. צו או החלטה הניתנים ליותר מפירוש אחד, אינם נכנסים בגדר האכיפה לפי הפקודה...".

מהאמור לעיל עולה, כי במסלול זה ניתן ללכת במקרים מיוחדים בהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד משמעית, וכאשר הדרך על פי חוק ההוצאה לפועל אינה פתוחה בפני
המתדיין.
אשר על כן, יש לבחון במקרה דנן, האם הפרת ההסכם הינה ברורה וחד משמעית דיה, בכדי להצדיק הליך של ביזיון בית המשפט על פי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט.


להלן נתייחס לכל אחת מארבע הסוגיות שנידונו:
לעניין סוגיית הארנונה – בפרוטוקול הדיון מיום 29.03.01, מודה ב"כ המבקשים כי בחודש שעבר שולמה הארנונה בשיקים דחויים ע"י המשיבים, על כן, אין כאן חיוב שיש להוציא מן הכוח אל הפועל, ובפני
המבקשים עומדת תמיד האופציה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל במידה ושיקים אלו יחוללו.
אין איפא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, לעניין סוגיה זו. ניתן לפעול בדרך פחות דרסטית על מנת לאכוף את חיובם של המשיבים, המדובר בחיובים שבמהותם הם כספיים, חיובים אשר יש לאוכפם במידת הצורך בהליכים של הוצאה לפועל ולא על דרך של בקשה לביזיון בית המשפט.

באשר לסוגיית דמי הניהול:
המבקשים חתמו על הסכם להמחאת זכות לטובת חברת אווזי רמת השרון בע"מ ביום 03.01.01, אשר בו המחו המשכירים לחברת אווזי את מלוא זכויותיה והתחייבויותיה של דרבי בר על פי שלושת ההסכמים, תמורת שש המחאות בסך 25,000 ₪.

בסעיף 3.1 להסכם ההמחאה נקבע מפורשות: " במעמד החתימה על הסכם זה תפקיד דרבי בר בידי המשכיר שש המחאות ע"ס 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בסך הכל בחלקים שווים החל מיום 5 בינואר 6 חודשים קדימה מלבד פברואר וזאת בגין חובותיה לנציגות הבית המשותף בגין ניהול ואחזקת בניין "שרון סנטר" לשנת 2000 מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים במסגרת הבר"ע 2994/00 שהוגשה". סכום זה שולם במלואו.

באשר ליתרת הסכום אם קיימת כזו, דבר אשר לא הוכח באופן ברור וממצה ע"י המבקשים, לא ניתן לפעול נגד המשיבים עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט מאחר ובמסלול זה ניתן ללכת במקרים מיוחדים בהם הפרת ההסכם היא ברורה וחד משמעית (ראה לעניין זה: פס"ד זלזלניאק לעיל). אין המקרה שלפנינו מצדיק פעולה עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט.

לעניין סוגיית הדלפק:
הסכם ההמחאה הינו מפורט ביותר וכל ההתחייבויות שהוטלו על חברת דרבי בר והועברו לחברת אווזי מפורטות בהסכם זה, פרט לנושא הדלפק. אם נושא זה היה כה מהותי מבחינת המבקשים, מדוע לא קיבל ביטוי בהסכם ההמחאה?. מן הדיון שבפני
עלה, כי רוב רובו של הדלפק הוסר כיום, ונותרו רק שרידים. באשר לשרידים אין לדעתי מקום להפעיל סנקציה כה חריפה כמו פקודת ביזיון בית המשפט, כלפי המשיבים.

באשר לסוגיית פוליסת הביטוח:
אין אני רואה מקום להיכנס לסוגיה זו, וזאת לאור הצהרתה של ב"כ המשיבים בפרוטוקול מיום 29.03.01, כי הפוליסה נמסרה והומצאה למגשר מר גד פרנקל.
עינינו הרואות, כי עניין לנו כאן בהערכת ראיות והסקת מסקנות, שהם מעניינה של הערכאה דלמטה ולא בטעות משפטית עסקינן, אשר מחייבת התערבות של ערכאת הערעור. מדובר בחיובים שבמהותם הינם כספיים, שיש לאוכפם, במידת הצורך, בהליכים של הוצאה לפועל ולא על ידי הטלת סנקציות לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

אשר על כן,דין בקשת ערעור זו להדחות.

המבקשות ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4000 ש"ח + מע"מ.

ניתן והודע ביום
בנוכחות
________________
דן ארבל
, שופט
בית המשפט המחוזי
בתל אביב.











ברע בית משפט מחוזי 2994/00 שמואל כץ, מרים אביחייל ואח' נ' דרבי בר 81 (1999) בע"מ, צופיה עסיס ואח' (פורסם ב-ֽ 19/04/2001)