פסקי דין על איתן בן דוד נחמני

40001/01 פ     30/08/2001




פ 40001/01 מדינת ישראל נ' איתן בן דוד נחמני




40


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פ 040001/01


בפני
:
כב' השופטת רנה משל
(שהם)

תאריך:
30/08/01



בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ ג' גורן
, עו"ד

תובע

נ ג ד


איתן בן דוד נחמני



ע"י ב"כ י' שקלאר
וט' גוטליב
, עו"ד

נאשם





גזר דין
1. ביום 19.7.01 הורשע הנאשם על-ידי בית-משפט זה בכל העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום, היינו, בביצוע שוד - עבירה על-פי סעיף 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן "החוק") ובאיומים - עבירה על-פי סעיף 192 לחוק, הכל כמפורט בהכרעת-הדין.
2. תמצית העובדות:
א. ביום 27.12.00 עקב הנאשם אחר גב' יהודית נוימן (להלן: "המתלוננת"), כבת 72, עד לביתה, במטרה לגנוב את כרטיס האשראי שלה.
ב. הנאשם התנפל על המתלוננת מחוץ לדלת ביתה, סתם את פיה באמצעות פיסת בד או ניר טואלט ותוך כדי כך גנב את ארנקה (מעשה המהווה על-פי הדין שוד).
ג. כשהמתלוננת זעקה לעזרה, נמלט הנאשם. בהמלטותו, נתקל במר עמוס דיין, ששמע את זעקות המתלוננת. מר דיין לכד את הנאשם וזה איים עליו, כי אם לא יניח לו הוא ידקרו. מר דיין לא הרפה מן הנאשם והשתלט עליו, בסיוע עוברי אורח, והחזיק בו עד שמסרו לידי שוטרי משטרת ישראל שהוזעקו למקום.
3. ראיות לעונש:
המאשימה הגישה גליון המרשם הפלילי של הנאשם (ת9/) ממנו עולה, כי בעברו שני מקרים בהם נמצא, כי ביצע עבירות (בעיקר עבירות רכוש), בעודו קטין ונגזרו עליו (בלא הרשעה) קנסות ותקופה בה היה נתון בפיקוח קצין מבחן. בהמשך, צבר הנאשם לחובתו ארבע הרשעות, בעיקר בעבירות רכוש, החזקת סמים (לצריכה עצמית) ו/או נשק ונגזרו עליו קנסות וענשי מאסר מותנים. בהמשך, ביום 9.2.97, נגזרו על הנאשם, בין השאר, ארבעה חדשי מאסר לריצוי בפועל, בגין החזקת נכס החשוד כגנוב. ביום 14.9.99, נגזרו על הנאשם 18 חדשי מאסר לריצוי בפועל, לאחר הרשעתו ב - 15 עבירות, רובן עבירות רכוש. במקרה זה נגזרו על הנאשם גם 12 חדשי מאסר על תנאי, שהנם ברי-הפעלה בתיק שבפני
.
4. טיעוני ב"כ הצדדים:
א. ב"כ המאשימה הדגיש חומרת העבירות שביצע הנאשם, שכן זכותו של אדם מבוגר בישראל לחזור לביתו מבלי שיעקבו אחריו, יתקפוהו או ישדדוהו, כפי שעשה הנאשם. הוא הפנה אל דברי המתלוננת, לפיהם, בעקבות המקרה, הרגשתה קשה עד היום. עוד טען, כי מבית-המשפט חייב לצאת מסר הרתעתי, המחמיר עם שודדי קשישים, כפוגעים בחוליה חלשה בחברה וזאת על-ידי ענישה, הכוללת תקופת מאסר בפועל למשך שנים. הוא ציין, כי לנאשם עבירות קודמות, ובפרט, האישום האחרון בגינו הורשע, שם ניתנה לו להזדמנות מיוחדת (כב' השופטת כוחן) לתקן דרכיו. ואולם, הנאשם לא תיקן דרכיו וביצע העבירות דנן, שעה שעונש המאסר המותנה היה תלוי ועומד כנגדו. אנו רואים לפיכך, טען ב"כ המאשימה, תבנית, לפיה פגיעותיו של הנאשם בחברה הולכות ומחמירות. ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 423/90 (לא פורסם), בו אישר בית-המשפט העליון עונש של שמונה שנות מאסר, מתוכם 6 שנים לריצוי בפועל, על נאשם, ששדד קשיש כבן 72, בעת היותו אסיר ברשיון. כן הזכיר את גזר דיני בת"פ 40218/00 (טרם פורסם), בו גזרתי על נאשם, שלא היה בעל עבר פלילי קודם, שהורשע בשוד קשישה כבת 85 בנסיבות מחמירות, בין היתר, חמש שנות מאסר לריצוי בפועל. בסיכום, עתר ב"כ המאשימה, להשית על הנאשם עונש מאסר למשך שנים, תוך שציין, כי עונש של ארבע שנות מאסר הולם את נסיבות הענין. כמו כן, עתר הוא להפעלת עונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, במצטבר.
ב. הסנגורית ביקשה לקחת בחשבון, כי האלימות בה נקט הנאשם אינה חמורה, בהשוואה לעבירות שוד אחרות. העבירה שביצע הנאשם, בוצעה על רקע התמכרותו לסמים. לטענתה אמנם, התמכרות לסם אינה מהווה שיקול לקולת העונש, אבל, בעוד שבזמן ההתמכרות לסמים האדם מהווה סכנה, הרי לאחר שהוא נגמל, מסוכנותו פוחתת באופן משמעותי. לדבריה, מקרהו של הנאשם הוא דוגמא להיות ההליך הפלילי מנוף משקם. הנאשם כבר ריצה תקופת מאסר בה נגמל מצריכת סמים. הוא ביצע העבירות דנן, בתקופה של נסיגה בהליך הגמילה שלו, שהיא חלק מכל הליך שכזה. הנאשם הביע רצונו להגמל עוד בשלב המעצר ואולם הדבר קשה לו ולוקח זמן. לפי השקפתה, ההרתעה והבעת הגינוי ממעשהו של הנאשם התבטאה בכך, שהוא שרוי במעצר מזה כשמונה חדשים. איזון נכון, צריך לקחת בחשבון את שיקום הנאשם, בדמות תקופת גמילה בכלא, האורכת מספר חודשים בלבד. שימתו של הנאשם מאחורי סורג ובריח למשך תקופה ארוכה, תשים קץ לגמילתו. הנאשם לא ניסה לבזבז את זמנו של בית-המשפט, הודה ברוב שיוחס לו, אלא שהתייחס לעבירת השוד כעבירת גניבה. עוד הוסיפה, כי במסגרת האיזון בין יסוד ההתרעה, שיקולי הגמול ויסוד השיקום, ראוי לגזור על הנאשם עונש החופף את תקופת מעצרו, במשך שמונה חודשים. אשר להפעלת עונש המאסר המותנה, עתרה כי זה יופעל רק באופן חלקי בצורה חופפת, לתקופת המאסר שתוטל עליו על בגין העבירות בהן.
הסנגורית הגישה שלושה פסקי דין: האחד, בע"פ 1210/00 (טרם פורסם), שם הורשע נאשם בשוד סניף בנק ובגניבה. בית-המשפט המחוזי גזר עליו תשעה חודשי מאסר לריצוי בפועל ובבית-המשפט העליון קוצר עונשו לחצי שנת מאסר, שתרוצה בעבודות שרות (כמו גם פיקוח קצין מבחן ועונש מאסר על תנאי בן שנתיים). השני, ע"פ 92/99 (טרם פורסם), שם הורשע הנאשם בסיוע לשוד (שהוא הקל עליו על-ידי נוכחותו במקום), בגניבה ובהפרת הוראה חוקית. שם גזר עליו בית-המשפט המחוזי שנת מאסר לריצוי בפועל ותקופה דומה, לריצוי על-תנאי. בבית-המשפט העליון, הופחת ענשו לתקופת מבחן. השלישי, ע"פ 664/85 (לא פורסם) שם אישר בית-המשפט העליון עונש של שנת מאסר לריצוי בפועל (ושנה על תנאי) לנאשם שהורשע בביצוע שוד בחבורה, לאחר שתקפו אדם ובאלימות הוציאו מכיסו מזומנים ומטבעות.
5. דברי הנאשם:
הנאשם הביע צערו על שארע. הוא ציין, כי ביצע העבירות תחת השפעת סמים, מבלי להיות מודע למעשיו והביע רצונו להגמל מצריכת סמים.
6. מסקנות:
א. הנאשם הורשע בביצוע שתי עבירות: אחת מהן – שוד – הנה חמורה ביותר. אמנם, השוד לא בוצע בנסיבות ההופכות אותו לשוד בנסיבות חמורות, לפי סעיף 402(ב) לחוק, אולם, העונש המירבי הקבוע בחוק לעבירת שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק, הוא 14 שנה – דבר המבטא החומרה בה ראה המחוקק גם עבירה זו. הוסיף הנאשם ובנסיונו להמלט מלכידתו, עבר גם עבירה של איומים.
ב. קורבן עבירת השוד היתה כבת 72, דבר המהווה נסיבה מחמירה כבדת משקל. על ביצוע שוד נגד זקנים אמרתי לאחרונה את הדברים הבאים, היפים גם לענייננו (ת.פ. 40218/00 הנ"ל):
"השודד קשישים יודע, כי קורבן עבירתו כמעט אינו יכול להתגונן בפני
ה ולצדו עומד רק כחו המוסרי. כח זה מחייב את המסקנה, כי בעל מוסר לא יוכל לשדוד קשיש חסר ישע ולגזול ממנו את כבשת הרש שלו. דא עקא, כי הנאשם ועבריינים שכמותו מפגינים במעשיהם קהות חושים מוסרית קיצונית. הפגיעה הטמונה בעבירה מסוג זה הנה חמורה, …זוהי פגיעה באחת החוליות החלשות של חברתנו, אשר ככל חברה נאורה, לא תוכל להשלים עמה. לפיכך, כאשר מוכח כי מדובר באדם נעדר חוט שדרה מוסרי האמור למנוע ממנו לעבור עבירה כה שפלה, חובת מערכת המשפט לעשות כל שבידה להגן על החלש וזאת, על-ידי הפעלת שיניו של המשפט הפלילי."
אמנם, נכונה טענת הסנגורית, כי (לצערי) מרובים המקרים בהם השודד קשישים משתמש באלימות קשה כלפי קורבנו – קשה בהרבה ממידת האלימות שהפגין הנאשם במקרה דנן (שהסתכמה, כפי שקבעתי בהכרעת-הדין, בסתימה לא-מוחלטת, של פי המתלוננת), ואולם, אין ספק, כי הנאשם לא בחל בשימוש באלימות, כדי להקל על גזילת רכוש הקשישה ששדד, דבר שהותיר גם את רושמו הקשה על המתלוננת, כפי העידה בבית המשפט:
"אני לא נפצעתי כתוצאה מן האירוע, רק הפחד. בעקבות המקרה הזה ההרגשה שלי נוראית, עד היום. אני מפחדת מהצל של עצמי. אני חושבת שכל אחד מאחורי הוא החשוד. מפחדת להכנס לבית. שכאני נכנסת לבית שלי אני נושמת לרווחה. הפחד הזה נשאר לי. זה טראומה. ממש טראומה" (עמ' 18 לפרטיכל ש' 1-4).
ג. במקרה דנן, נסיבותיו האישיות של הנאשם לא צריכות להביא להקלה בעונשו. הטענה, כי העבירה בוצעה בהשפעת סמים, לא רק שאין בה כדי להקל, אלא שהיא אף נדחתה על-ידי (בסעיף 4ו') בהכרעת דיני. הנאשם תאר כיצד קיבל, באופן "שכלתני", את ההחלטה, לגנוב את כרטיס הכספומט של המתלוננת (עמ' 1 לת3/ ש' 8-11). החלטה "שכלתנית" זו היא שהובילה את הנאשם למצבו דהיום, כחב בפלילים, ואין הוא יכול להתכחש לה.
ד. מבקש הנאשם כי אקל עמו, שכן רצונו לשוב לאורח חיים נורטיבי ובתוך כך להגמל מן השימוש בסמים. על כך נאמר במקורותינו:
"מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך."
הנאשם נושא על גבו את עברו הפלילי העשיר דיו. מעיון בגליון המרשם הפלילי שלו, עולה המגמה הברורה של עליה בהיקף ובחומרה של העבירות בהן הורשע, למרות שבתי-המשפט השונים, הקלו עמו פעמים רבות בעבר, בנסיון להשיבו למסלול חיים הנורמטיבי. בהקשר זה, ראוי להביא דברים שכתבה כב' השופטת כוחן על הנאשם, לאחר הרשעתו האחרונה, בגזר דינה מיום 14.9.99 (ת.פ. 8540/98):
"הנאשם העביר לביהמ"ש מכתב, בו הוא מגולל את נפתולי חייו שהביאו אותו, כך על פי תפיסתו, למקום בו הוא נמצא. הנאשם מביע עייפות מעולם הפשע, מביע חרטה ורצון כן ואמיתי להשתקם.
…התביעה ביקשה להשוות בין נאשם זה לנאשם מס' 2 אשר נדון על ידי ל- 36 חודשי מאסר, שכללו הפעלת 12 חודשים מאסר על תנאי.
אילמלא נמצא היה הנאשם בעיצומו של תהליך חיובי לגמילה ושיקום, היה מקום להטיל על נאשם זה עונש הדומה במהותו לעונשו של הנאשם האחר, בשינויים המתבקשים…
מכל הטעמים האמורים, ועל אף עיקרון אחידות הענישה, החלטתי שלא להטיל על הנאשם עונש זהה לעונשו של הנאשם 2."
עונשו של הנאשם נגזר, לאחר הפעלה של תקופת מאסר מותנה שהיתה תלויה ועומדת כנגדו ל20- חודשי מאסר לריצוי בפועל ולשנה מאסר מותנה. כב' השופטת כוחן חתמה את גזר דינה במילים:
"אני מקווה שהנאשם יתמיד בדרך החדשה בה החל ומאחלת לו שעם יציאתו מהכלא ישקם את חייו"
והנה, לא רק ששנה לאחר שחרורו ממאסרו, שב הנאשם ופשע, אלא שעלה מדרגה מבחינת חומרת העבירה שביצע. בית-המשפט השלום הקל בדינו של הנאשם, במטרה ומתוך אמונה, כי הלה החל לצעוד בדרך המלך, אל עבר אורך חיים נורמטיבי. אולם, הנאשם דחה, במעשיו ולא בדבריו, את ידה המושטת של החברה (באמצעות בית-המשפט) ופשע בה שוב. בעקבות זאת, הרי שכאשר כיום מבקש הנאשם, שוב, בשל אותם נימוקים, כי אקל בעונשו, אין מקום להעתר לבקשתו.








פ בית משפט מחוזי 40001/01 מדינת ישראל נ' איתן בן דוד נחמני (פורסם ב-ֽ 30/08/2001)