פסקי דין על אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ | פסקי דין על עזבון המנוח חלפון חיים ז"ל | פסקי דין על עקלי יובל | פסקי דין על חכמון עדי |

2444/00 א     08/02/2005




א 2444/00 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ נ' עזבון המנוח חלפון חיים ז"ל, עקלי יובל, חכמון עדי




25
בתי המשפט
א 002444/00
בית משפט השלום אשדוד
08/02/2005
תאריך:
כב' השופט אריאל חזק

בפני
:

אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ

בעניין:
התובעת
עו"ד ברק ארד ואח'

באמצעות
נ ג ד
1 . עזבון המנוח חלפון חיים ז"ל

[באמצעות עו"ד קרנר
]
2 . עקלי יובל

[באמצעות עו"ד רגב
]
3 . חכמון עדי


הנתבעים
פסק דין
התובעת, חברה להשכרת רכב, הגישה תביעה נגד הנתבעים 1, 2 ו-3 בגין נזקים שנגרמו לרכבה עקב תאונת דרכים בה היו מעורבים מר חלפון ז"ל והנתבע 2.

מר חיים חלפון ז"ל ומר יובל עקלי נסעו במכונית מסוג מזדה לנטיס (להלן:"המזדה") אשר בבעלותו של הנתבע 3 , מר עדי חכמון (להלן:"חכמון"), עת שפגעה ברכבה של התובעת מסוג פיג'ו (להלן:"הפיג'ו"), נהוגה בידי מר יהושע שלומי (להלן:"יהושע").

הנתבע מס' 3, היה מעבידו של הנתבע 2 בעת קרות התאונה, והבעלים של הרכב בו נהגו חלפון ז"ל או עקלי.

יריעת המחלוקת בין הצדדים, הינה באשר לאחריות לתאונה ובדבר זהות הנהג ברכב המזדה בעת קרות התאונה.
העובדות שאינן במחלוקת-

ביום 14.10.99 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב: רכבה של התובעת מסוג פיג'ו שהיה נהוג על ידי מר יהושע, ורכב מסוג מזדה בו היו הנתבע 2 ומר חכמון ז"ל, אשר היה בבעלות הנתבע 3.

כתוצאה מהתאונה נפגע רכבה של התובעת וזו מייחסת את מלוא האחריות לקרות התאונה לנהג אשר נהג ברכב המזדה של הנתבע 3 , כלומר, הנתבע 2 או מר חכמון ז"ל.

בשלב זה יוער, כי למרבה הצער, הלך מר חיים חלפון ז"ל לבית עולמו ביום 6.1.03 , לאחר שנפגע בתאונת דרכים נוספת ולפיכך, תוקן כתב התביעה וכנתבע 1, צורף עיזבונו של מר חלפון ז"ל.

זהות הנהג ברכב המזדה -

בטרם קביעה בשאלת האחריות לקרות התאונה, יש לקבוע את זהות הנהג ברכב המזדה, עובדה עליה חלוקים הנתבעים 1,2.

במהלך חקירתו במשטרה, מיד לאחר התאונה, הודה מר חלפון ז"ל, כי הוא נהג ברכב המזדה.

ב"כ הנתבע 1 טענה בסיכומיה, כי מר חלפון ז"ל, היה חייל בודד אשר היה נתון תחת השפעתו וחסותו של הנתבע 2 ואף התגורר עימו ולפיכך, נטל על עצמו האחריות לנהיגה ברכב , על אף שלא הוא נהג ברכב. עוד הוסיפה ב"כ הנתבע 1, כי העובדה שהנתבע 2 היה פסול לנהיגה מוכיחה כי הנ"ל עשה הכל בכדי להתחמק מסנקציה פלילית, תוך ניצול ציני של ערך החברות שחש כלפיו הנתבע 1.

בנוסף טענה ב"כ הנתבע 1, כי משראה מר חלפון ז"ל, כי הדברים הגיעו לכדי תביעה משפטית, החליט לחזור בו מהודאתו, ובמסגרת בקשה לביטול

פסק דין
שהגיש, טען כי לא היה זה הוא אשר נהג ברכב ביום התאונה.

ב"כ הנתבע 2 מצידה טענה, כי המנוח הודה כי היה זה הוא שנהג ברכב המעורב בתאונה. לדבריה, עדות נהג התובעת לפיה הנתבע 2 בעל השיער הארוך הוא זה שנהג, היתה רצופה בסתירות ולפיכך לא ניתן להסיק מכך כי הנתבע 2 הוא זה שנהג ברכב המזדה בעת קרות התאונה.

עוד הוסיפה, כי הודאתו של מר חלפון ז"ל במשטרה, לפיה היה זה הוא אשר נהג ברכב,לא נסתרה משך שנים, ורק לאחר שנודע לו כי מתנהלים כלפיו הליכים בהוצאה לפועל- החליט לחזור בו מהודאתו.

בבית המשפט העידו,בין היתר, נהג התובעת, מר יהושע והגב' סגל שהיתה עדה "חיצונית" לתאונה.

במהלך הדיונים ,הוצגה לבית המשפט חקירתו של מר יהושע ,מיום 14.10.99, בתחנת המשטרה,
נ/1.

בחקירתו במשטרה , העיד מר יהושע כדלקמן:
" מהרכב השני יצא נהג מדלת נהג בחור עם חולצה לבנה ושיער ארוך פזור והתחיל לצרוח ואחר כך אסף את השיער... אני בטוח שהנהג בעל שיער ארוך והוא יצא מדלת הנהג ולא הבחור עם השיער הקצר.."

בעדותו בבית המשפט הוסיף מר יהושע- " (עמ' 3 ש' 10 לפרוטוקול)-
"אין מחלוקת שהיו שני אנשים אני בטוח שהבוגר מביניהם הוא זה שיצא מתא הנהג. .. הבנתי שיש תרגיל שאני הבנתי בוודאות ראיתי שמי שהציג את עצמו כנהג, לא הוא זה שנהג ברכב"...
הגב' שרה סגל שהיתה עדה חיצונית וניטרלית לתאונה, העידה במשטרה בחקירתה מיום 14.10.99 (ת\2) כי -
"ברכב שנסע לפני נהגה בחורה כך חשבתי ראיתי שהשיער היה ארוך ופזור ואז הנהגת באה מהרכב וראיתי שזה בחור ולא בחורה והנהג לבש חולצה לבנה.."

לדבריה, אף שמעה את הנהגים מדברים ונהג המזדה, בעל השיער הארוך, אמר לנהג הפיז'ו- " אני נהגתי טוב אתה נסעת מהר איך אתה נוהג.." ואף הוסיפה בהמשך- "אני ראיתי שהנהג עם השיער הארוך תלתלים שיער פזור וזה בטוח הבחור השני שהיה עם הנהג הוא עם שיער קצר".

בכל הנוגע לשאלת זהות הנהג שנהג ברכב הנתבעים, טען כאמור מר חלפון ז"ל בחקירתו במשטרה, כי היה זה הוא שנהג ברכב, ובהמשך כאמור, חזר בו מהודאתו זו.

יחד עם זאת, במהלך הדיונים שבפני
, לא הייתה מחלוקת על כך, שהצעיר בעל השיער הארוך, אשר לטענת מר יהושע והגב' סגל, נהג ברכב, היה דווקא הנתבע 2 ולא הנתבע 1, וכדברי הנתבע 2 עצמו:
"בזמן התאונה היה לי שיער ארוך, ולחלפון היה שיער קצר תמיד" (עמ' 13 ש' 17 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, מתוך עדותם החד משמעית של מר יהושוע והגב' סגל, שטענו שהנהג ברכב המזדה, היה בעל שיער ארוך ומתוך הודאת הנתבע 2, כי בעת התאונה הוא היה בעל השיער הארוך ולמר חלפון ז"ל, היה שיער קצר, יש להוציא מסקנה ולפיה, הנהג ברכב המזדה היה הנתבע 2 ולא מר חלפון ז"ל.

לא זאת אף זאת, עדותו של הנתבע 2 בבית המשפט היתה מלווה בסתירות רבות והתפרצויות וכך למשל כאשר נשאל אם הוא זה אשר נהג ברכב ענה- "זה לא יעזור לך. אני לא אקח את התיק הזה עלי. חבל על הזמן של כולם" (עמ' 16 ש' 3), ובהמשך- "אני בכלל לא בריא , אני השתמשתי בסמים קשים ביותר ורק עכשיו המוח של משתקם. אם המוח שלי יתאזן אני אענה אחרת" (עמ' 17 ש' 7-9).
זאת ועוד, כאשר נשאל לגבי אילו חלקים של רכבו ורכב התובעת נפגע בתאונה התחמק מלענות וענה " לא זוכר... המוח שלי לא עובד בצורה נכונה. לא זוכר" (עמ' 20 ש' 13-16 לפרוטוקול).

לאור עדויות הגב' סגל ומר יהושע, ולאור אופן עדותו של הנתבע 2, הגעתי למסקנה כי הנהג ברכב המזדה היה הנתבע 2.

שאלת האחריות לקרות התאונה -

לגרסת התובעת, אירעה התאונה בשל נהיגתו הרשלנית של מר חלפון ז"ל, ו\או הנתבע 2 ועל כן הינם האחראים למלוא הנזק שנגרם לרכב.

לטענת ב"כ התובעת, הנהג ברכב המזדה נסע במהירות ופנה שמאלה לתוך רחוב הירקון, מבלי שנקט בכל אמצעי זהירות ומבלי שבדק כי הכביש אליו הוא פונה פנוי וזאת למרות שמדובר בכביש צר ולמרות ששדה הראיה שלו לצד שמאל היה חסום.

זאת ועוד, לטענת ב"כ התובעת, מכונית המזדה ביצעה את הפניה שמאלה, במהירות ובחדות ללא שימת לב לתנועה הבאה מן הרחוב ומבלי שנצמדה לצד הימני, כנדרש על פי הוראות פקודת התעבורה באשר לאופן הפניה מכביש דו סטרי לכביש דו סטרי.

באשר לשאלת האחריות לתאונה מסרו הנתבע 2 ומר חלפון ז"ל גרסאותיהם במשטרה (נ\9, נ\4).

מר חיים חלפון ז"ל נהרג בתאונת דרכים ביום 6.1.03 ומשכך לא נשמעה עדותו בבית המשפט.

זאת ועוד, ב"כ הנתבע 1 מצידה טענה, כי האחריות לגרם התאונה חלה על התובעת שכן מעדותו של מר יהושע עולה כי הוא הגיח מכביש צר, על אף שידע כי הינו כביש דו סטרי, לא שעה לחוקי התנועה ולא נסע בצמוד לימין הדרך ובשל כך נגרמה התאונה.
לדבריה, היות והצומת לא מתומרר, החובה במתן הזכות קדימה נופלת לפתחו של נהג התובעת בהתאם לתקנה 64(א)(1) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961.
לטענת ב"כ נתבע 2 , מר יהושע נהג ברחוב כנרת, שהינו רחוב צר מאוד, כאשר במועד התאונה חנו רכבים בצידו הימני, דבר אשר גרם לו "לקחת" פנייה רחבה תוך סטיה שמאלה.

לדבריה, מר יהושע לא הבחין כלל ברכב המזדה של הנתבעים המגיע מימינו ואשר לו זכות הקדימה שכן, על פי מיקום הנזקים ברכבים המעורבים עולה, כי מר יהושע לקח סיבוב רחב יותר לצורך פנייתו ימינה וכפועל יוצא מהאמור מר יהושע הוא זה שגרם לתאונה ולתוצאותיה.

בעדותו במשטרה מיום 14.10.99 (נ\1), סיפר מר יהושע כדלקמן:
"היום בשעה 13:30 לערך נהגתי ברכב... נסעתי בבני ברק מכיוון רחוב כנרת הירקון לכיוון רחוב ז'בוטינסקי... נסעתי במהירות 10-15 קמ"ש בהילוך ראשון והייתי קצת לפני צומת שרציתי לפנות בה ימינה בערך 3-4 מטר לפניה ואז מצד ימין הגיע רכב מזדה בנסיעה מהירה ורצה לפנות לכיוון שלי ואני נעצרתי במקום והמזדה פגעה בי בפינה הקדמית ימנית של רכבי ונפתחו כריות האוויר ברכב שלי ויצאתי מהרכב.."

ובעדותו בבית המשפט העיד מר יהושע-
"הנתבעים פנו שמאלה פגעו בי. הרחוב בו ארעה התאונה הוא רחוב צר ודו סטרי... הוא נכנס במהירות גבוהה לסמטה. הוא פגע בי, כרית אוויר התפוצצה, יצאתי מהרכב.." (עמ' 2 ש' 5-10 לפרוטוקול).

מנגד, בעדותו במשטרה מיום 14.10.99 (נ\4) טען המנוח- חלפון ז"ל -
"אני נהגתי ברכב מזדה... נסעתי בבני ברק ברחוב ז'בוטינסקי ורציתי לפנות שמאלה והתחלתי את הפניה שמאלה ואז הגיע רכב מצד שמאל שלי והתנגשנו בפינה הקדמית שמאלית של רכבי ובפינה הקדמית ימנית של הרכב השני... (שורות 8-14).
ביום 11.8.02 הגיש המנוח בקשה לביטול

פסק דין
(בש"א 02\1759) שם טען - "לגופו של עניין אינני חייב דבר מכיוון שלא נהגתי ברכב זה... רק בגלל גילי הצעיר והואיל והייתי נתון לשליטתו והשפעתו של מר עקלי לא אמרתי אמת במשטרה.."

בדו"ח בוחן התנועה (נ\5), מר אוהד יובל , מצויין כי הנזק שנגרם למכונית התובעת (פיז'ו) הינו, "כנף חזית ימני מנופץ".

מעיון בשרטוט הבוחן עולה, כי רכב הפיז'ו הגיע מרחוב הירקון מכיוון צפון לדרום כשברצונו לפנות ימינה בצומת הרחובות הירקון וז'בוטינסקי, ואילו רכבם של הנתבעים הגיע מרחוב ז'בוטינסקי, כשפנה שמאלה לכיוון רחוב הירקון והתנגש חזיתית עם רכב התובעת.

בוחן התנועה מציין, כי מיקום שברי הזכוכית היה כ - 3 מטרים לפני הצומת, על גבי הכביש , ברחוב בו נסע רכב התובעת.

מכך ניתן להסיק, כי מכונית המזדה כבר הספיקה לבצע את הפנייה מרחוב ז'בוטינסקי לרחוב הירקון, כך שהתאונה התרחשה מבחינת רכב התובעת, כ- 3 מטרים לערך לפני הפניה ולפני הגעת מכונית התובעת אל קו הצומת.

בעדותה במשטרה מיום 14.10.99, (ת/2), העידה הגב' שרה סגל, עדת הראייה הניטרלית , שנסעה אחרי הרכב שבו נהג הנתבע 2, כדלקמן: "נסע לפני רכב פרטי והיו בו שניים, נהג ונוסע שנסע לידו. פתאום שמעתי את הרכב הזה בחריקת בלמים" (הדגשה שלי א.ח.)

נהג מכונית הפיז'ו, מר יהושע, העיד בעדות שנשמעה כמהימנה כי - "הרחוב בו ארעה התאונה הוא רחוב צר ודו סטרי, היו רכבים בצידי הכביש שחנו.. הוא נכנס במהירות גבוהה לסמטה" (עמ' 2 ש' 5-10).

השוטרת מיה דהן אשר הגיעה לאיזור התאונה העידה בבית המשפט כי- "הקטע בו נהג התובע הוא קטע צר. לשני הצדדים אין שדה ראייה בצומת ועל מנת לפנות חייבים שני הצדדים לגלוש קצת מעבר לקו העצירה". (עמ' 12 ש' 2-4 לפרוטוקול).

לאור עדותה של הגב' סגל , אודות עצירת רכב הנתבעים בחריקת בלמים, ולאור יתר העדויות שפורטו, נראה כי הנתבע 2 נסע במהירות גבוהה ,שאינה מתאימה לתנאי הדרך, עת נכנס לרחוב הצר בו נסע רכב התובעת.

על פי אופן הפגיעה, נראה כי מכונית המזדה פנתה שמאלה לתוך מסלול נסיעתה של מכונית הפיז'ו, פגעה בה בחלקה הקדמי ימני בחוזקה עד כדי פתיחתן של כריות האוויר.

זאת ועוד, נהג התובעת העיד, בעדות שנשמעה כמיהמנה, כי בשל היות הרחוב רחוב צר, הוא נאלץ לפני פנייתו ימינה לרחוב ז'בוטינסקי לבצע סטייה שמאלה וזאת לאור העובדה כי ברחוב חנו בצידי הכביש מכוניות אשר הגבילו את שדה הראיה- וכדבריו: "ש: למה לא היית בימין? ת: כי אם הייתי פונה לימין אז המראה שלי היתה משתפשפת בקיר. באתי לפנות ולקחתי קצת שמאלה כדי שאוכל לקחת פניה"...(עמ' 5 ש' 5-14).

עובדה זו מתיישבת עם אופן הפגיעה בין המכונית, כאשר מכונית התובעת נפגעה בחלקה הקדמי ימני ואילו מכונית הנתבעים בחלקה הקדמי שמאלי.

בנסיבות העניין, נראה כי יש לאמץ את גרסת התובעת, כפי שעולה מהעדויות ולפיה מר יהושע, נהג ברכב התובעת, ברח' הירקון ועוד לפני ביצוע הפנייה, כ- 3 מ' לפני קו הצומת, הגיחה מכונית מזדה, נהוגה ע"י הנתבע 2, במהירות גבוהה, שאינה מתאימה לתנאי הדרך ופגעה בעוצמה בחלקה הקדמי ימני של מכונית הפיז'ו.

זאת ועוד, השתכנעתי מעדויות התביעה ומשרטוט בוחן התנועה (נ\5), כי נקודת האימפקט בין הרכבים אירעה כמספר מטרים לערך לפני קו הצומת, ובעובדה זו יש כדי לחזק את המסקנה, כי נהג התובעת טרם הגיע אל קו הצומת, בעת שהגיח מולו רכב הנתבעים.
מאידך השתכנעתי כי, נסיעתו של הנתבע 2 היתה רשלנית ומסוכנת והנתבע 2 פנה לתוך רח' הירקון שהינו רחוב צר,במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך ומבלי שהיה לו שדה ראייה ומבלי לנקוט בכל אמצעי הזהירות, ועל כן האחריות הבלעדית לקרות התאונה היא על נהג המזדה, הנתבע 2.

זאת ועוד, בנסיבות עניינינו , יש לתת חשיבות רבה ביותר לעובדה שצוינה לעיל, ולפיה, לא קיבלתי את גרסת הנתבע 2, בכל הנוגע לזהות הנהג שברכב, בהיותה בלתי אמינה ועובדה זו גם לא תאפשר לקבל את גרסתו, בכל הנוגע לאופן קרות התאונה.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את גרסת התובעת לעניין האחריות לקרות התאונה וזאת לאחר שזו הצליחה להוכיח, כי האחריות לאירוע התאונה נופלת לפתחו של הנתבע 2.

חבותו של בעל הרכב- מר חכמון -

לטענת ב"כ התובעת, מר חכמון היה בעליה של מכונית המזדה אשר היתה מעורבת בתאונה וכן היה מעבידו של הנתבע 2, ומשום כך, מוטלת עליו הן אחריות ישירה להתרחשות התאונה והן אחריות שילוחית כמעבידו של הנתבע 2 ביום קרות התאונה.

בסיכומיו טען הנתבע 3, כי בעת קרות התאונה ביום 14.10.99, נשלח הנתבע 2 שהיה עובד "בחברה", לביצוע שליחות. לדבריו, בתחילת עבודתו של נתבע 2, בדק את כשירותו לנהוג ברכב וזה הציג בפני
ו רישיון נהיגה כחוק.

זאת ועוד, בסיכום דבריו טוען הנתבע 3, כי אין באפשרותו של מעביד הנותן רשות למי מעובדיו לנהוג ברכב שבבעלותו לשאת באחריות ישירה למעשיו ולפיכך, אין להטיל עליו כל חבות בקשר לתאונה.

עיון בטענות הצדדים מעלה, כי אין מחלוקת על כך שהנתבע 2 היה עובדו של הנתבע 3, ובמועד התאונה, נשלח לביצוע שליחות מטעם הנתבע 3.

על פי סעיף 13 לפקודת הנזיקין, אחראי מעביד לעוולה, שביצע עובדו במהלך עבודתו למען המעביד.

לקיומה של אחריות שילוחית של המעביד למעשי העובד יש צורך בהוכחת שלושה תנאים:

1. קיומם של יחסי עובד מעביד. המבחן לעניין אחריות שילוחית של מעביד הינו מבחן "השליטה הגמורה"- שליטתו הגמורה של המעביד על אופן ביצוע העבודה על ידי העובד.
2. ביצוע עוולה על ידי העובד.
3. ביצוע העוולה על ידי העובד נעשה במהלך העבודה. על העוולה צריכה להיות חזות של פעולה רגילה מכלל הפעולות שהעובד מוסמך ורגיל לעשותן.

(ראה א. ברק "אחריות שילוחית בדיני הנזיקין" עמ' 93, 123-159).

בנסיבות עניינינו, לאחר שהובהר שהתקיימו שלושת התנאים הקבועים בסעיף 13 לפקודת הנזיקין, יש לקבוע שמר חכמון יחויב בחובת הפיצוי לתובעת, בהיותו מעבידו של הנתבע 2, שגרם לתאונה, שבעת שביצע שליחות עבור הנתבע 3.

שאלת גובה הנזק -

לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, נזקי התובעת בגין התאונה, עומדים על הסך של 17,629 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

ב"כ הנתבע 2 טענה, כי התובעת לא צירפה הן לכתב התביעה והן לסיכומיה קבלה ו\או חשבונית המעידים כי התובעת אכן נשאה בראש הנזק הנטען ועל כן דין טענתה להידחות.
בהמשך, ציינה ב"כ הנתבע 2 כי בדו"ח ועדת ששון (צורף לסיכומיה - נספח ג') נקבע ,כי אין לקבוע ירידת ערך לרכב טרם תיקונו, ועל כן ירידת הערך שהציגה התובעת אינה ערוכה בהתאם ולפיכך,
דינה להידחות.

צודקת ב"כ התובעת בטענותיה, כי לאחר שהוגשה חוות דעת השמאי מטעמה,ולאחר שבמהלך ישיבת ההוכחות ואף לאחריה, איש מבין הנתבעים לא הגיש לבית המשפט חוות דעת שמאי נגדית ולא הוכיח בדרך אחרת שסך הנזק נמוך מהנטען, הרי שמשמעות הדבר היא, כי הנתבעים הסכימו עם האמור בחוות הדעת או לכל הפחות לא הפריכו את האמור בה.

לאור זאת, אני מקבל את התביעה, בהתאם לסכומים שפורטו בסיכומי התובעת.

סוף דבר -

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעים 2 ו - 3, ישלמו ביחד ולחוד לתובע, את הסכומים הבאים:
נזק לפי דו"ח שמאי - 15,509 ₪.
שכ"ט שמאי (ללא מע"מ - 620 ₪.
ירידת ערך הרכב - 1,500 ₪.
סה"כ 17,629 ₪.
הנתבעים 2 ו - 3 , ישלמו הסכום האמור, ביחד ולחוד ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
כן ישאו הנתבעים 2 ו -3 בהוצאות משפט בסך של - 2,500 ₪, בתוספת מע"מ.

בנסיבותיו של העניין, איני מוצא לנכון לפסוק הוצאות לנתבע 1.
ניתן היום כ"ט בשבט, תשס"ה (8 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
זכות ערעור- תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי באר-שבע.

א. חזק, שופט
002444/00א 139 אורית








א בית משפט שלום 2444/00 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ נ' עזבון המנוח חלפון חיים ז"ל, עקלי יובל, חכמון עדי (פורסם ב-ֽ 08/02/2005)