פסקי דין על מירי רגב -ח"כ תא"ל(במיל) | פסקי דין על גילי גולן

29466-01/15 רעא     23/02/2015




רעא 29466-01/15 מירי רגב -ח"כ תא"ל(במיל) נ' גילי גולן








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 29466-01-15 רגב -ח"כ תא"ל(במיל) נ' גולן



בפני

כב' השופטת בטינה טאובר

מבקשת
מירי רגב -ח"כ תא"ל(במיל)

, ת.ז. 059602714


נגד

משיב
גילי גולן

, ת.ז. 028951002


החלטה
1.
בפני
י בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי תא"ל (במיל) ח"כ מירי רגב (להלן "המבקשת"), על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת נסרין עדוי), שניתנה ביום 15/12/14 במסגרת ת"א 2291-09-14 לפיה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לסילוק תביעתו הנגדית של מר גילי גולן
(להלן: "המשיב") על הסף לנוכח חסינותה העניינית של המבקשת.

תשתית עובדתית רלוונטית
2.
המבקשת, שהיא חברת כנסת, הגישה כנגד המשיב תביעה בעילת הוצאת לשון הרע בגין התבטאויות בלתי ראויות שרשם המבקש כתגובה לפוסט שפרסמה המבקשת בפרופיל האישי שלה ברשת הפייסבוק.

על פי הנטען בכתב התביעה שהוגש מטעם המבקשת, ביום 30/07/14 פרסמה המבקשת בעמוד הפרופיל האישי שלה ברשת הפייסבוק את הריאיון ששודר בערוץ הראשון, בו הביעה המבקשת את דעתה בדבר ההתנהלות הצבאית במבצע צוק איתן תוך שהזכירה את אמירתו של הנשיא לשעבר מר שמעון פרס לעניין המתווה המדיני.

בעקבות פרסום הפוסט קיבלה המבקשת לטענתה תגובות רבות, חלקן תומכות וחלקן מתנגדות מטבע הדברים. כחלק מהתגובות לפוסט, נתקלו יועצי המבקשת בתגובה קשה מטעם המשיב, שלטענת המבקשת, הייתה פוגענית ובזויה שיש בה משום עבירה על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). בעקבות זאת הגישה המבקשת כאמור את תביעתה בגין הוצאת לשון הרע כנגד המשיב.
3.
בהמשך לאמור, ביום 20/10/14 הגיש המשיב תביעה שכנגד נגד המבקשת, בגין חשיפת כתובת מגוריו ברשת האינטרנט. במסגרת התביעה שכנגד טען המשיב, כי עם מסירת דרישת ההתנצלות לידיו, מיהרה המבקשת לפרסם בעמוד הפייסבוק שלה את מסמך הדרישה להתנצלות שבכותרתו צוינה כתובת מגוריו של המשיב. עניין זה לטענת המשיב הוביל למחול שדים שכלל: הערות אלימות ומשפילות כלפיו, מכתבי איומים והשלכת ביצים לעבר מרפסת ביתו של המשיב.
4.
בעקבות הגשת התביעה שכנגד על ידי המשיב, הגישה המבקשת ביום 09/11/14 בקשה מקדמית לסילוק על הסף של התביעה שכנגד. המבקשת נימקה בקשתה בטענה כי אין בסיס לטענות המשיב כפי שעלו בכתב התביעה שכנגד. בנוסף טענה המבקשת כי לא היה אף מקום להגשת תביעת המשיב מפאת חסינות המבקשת מכוח חוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, (להלן: "חוק החסינות").
5.
ביום 08/12/14 הגיש המשיב תגובתו לבקשת המבקשת לסילוק התביעה שכנגד על הסף, במסגרתה טען המשיב, כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות שעה שמעשה הפרסום עליו מלין המשיב חורג מגבולות החסינות העניינית המוענקת למבקשת מתוקף היותה חברת כנסת.
6.
ביום 11/12/14 הגישה המבקשת תשובתה לתגובת המשיב במסגרתה שבה וחזרה המבקשת על נימוקי הבקשה לסילוק על הסף תוך שדחתה את נימוקי המשיב לדחיית הבקשה.
7.
ביום 15/12/14 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת המבקשת לסילוק התביעה שכנגד שהוגשה מטעם המשיב על הסף. בית משפט קמא דחה כאמור בהחלטתו את בקשת המבקשת לדחיית התביעה שכנגד על הסף, זאת משמצא כי כתב התביעה שכנגד מעלה טענות עובדתיות שמן הראוי לבררן לגופן.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי הודעה כזו או אחרת בכלי תקשורת, שלכאורה ניתנה מפי המשיב כי הוא נכון לחזור בו מתביעתו ככל שתוסר תביעת המבקשת אינה מלמדת על העדר סיכוייה של התביעה שכנגד או על קיומם של מניעים פסולים מאחורי הגשתה. כן ציין בית משפט קמא כי אינו נדרש בשלב זה לבירור הטענה באשר לסוגיה העקרונית בדבר היקף תחולתה של החסינות העניינית על הליכים משפטיים אזרחיים הננקטים כנגד חבר כנסת, שכן נדרש בירור עובדתי בדבר סיווג הפעולה נשוא התביעה שכנגד, כפעולה שבמתחם הסיכון הטבעי אשר פעילות פרלמנטארית יוצרת, אם לאו, שמן הראוי שייעשה במסגרת הדיון בתביעות לגופן ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן בקשת רשות הערעור.

תמצית טענות הצדדים
8.
המבקשת טענה באריכות במסגרת בקשת רשות הערעור בדבר טעותו של בית משפט קמא משלא נעתר לבקשת המבקשת לסילוק תביעתו הנגדית של המשיב על הסף לנוכח חסינות המבקשת מכוח סעיף 1(א) לחוק החסינות. זאת, שעה שאין בטענות המשיב כדי לענות על אף לא אחד מתתי הסעיפים שהובאו בסעיף 1(א1) לחוק החסינות שנועד להעניק את החסינות לחבר כנסת למען שמירה על עצמאותו באופן שיוכל למלא את תפקידו כשליח הציבור ללא מורא ופחד מהליכים שיינקטו נגדו.

מעבר לאמור טענה המבקשת כי עומדים לזכותה גם הגנות הניתנות מכוח סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות שמפנה גם לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, שעה שלטענתה פרסום כתובתו של המשיב בדף הפייסבוק שלה נעשה בתום לב בעת שניסתה להתגונן ממעשי המשיב.

לנוכח האמור טענה המבקשת, כי החלטת בית משפט קמא הינה חסרה ואינה יורדת לעומקם של טיעונים ובכלל זה לעומקה של טענת החסינות שהינה טענה משפטית עקרונית. זאת שעה שהפן העובדתי ויתר ההגנות שנסקרו הובאו כדי להוות נדבך בלבד.

לנוכח האמור, ביקשה המבקשת להשהות את ההליכים בבירור תובענת המשיב בבית משפט קמא עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, תוך בירורה של התובענה העיקרית אותה הגישה המבקשת כנגד המשיב. כן ביקשה המבקשת להורות על דחיית תובענת המשיב מכוח חסינות המבקשת בהתאם לסעיף 1(א) לחוק החסינות ושאר ההגנות העומדות לה בהתאם לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע וכן סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, (להלן: חוק הגנת הפרטיות").
9.
מנגד טען המשיב בתגובתו לבקשת רשות הערעור, כי דין הבקשה להידחות, זאת שעה שלעמדתו לא עומדת למבקשת טענת חסינות מכוח חוק החסינות. לעמדת המשיב, דיני החסינות נועדו לאפשר לכנסת ולחבריה להתנהל באופן תקין ולמנוע גרירת נבחרי ציבור אל בתי המשפט. ואולם, משעה שנבחר הציבור בחר ביוזמתו להתגושש בזירה משפטית, וויתר הוא הלכה למעשה על חסינותו באותו עניין ממש ובכל עניין נלווה.

כן טען המשיב, כי גם במישור המהותי לא עומדת למבקשת חסינות מכוח חוק החסינות לנוכח העובדה, כי פעולה א-דמוקרטית כהסתה לביצוע מעשה שפטים במשיב כפי שעשתה המבקשת לא נועדה מלכתחילה לחסות תחת חסינות לפרלמנטר דמוקרטי.
10.
בתשובתה לתגובת המשיב חזרה המבקשת על האמור בבקשת רשות הערעור והוסיפה כי רוב רובה של תשובת המשיב נעוצה בהשחרת פניה של המבקשת בציטוט תכניות סאטירה, עמדותיה כנבחרת ציבור, שיוכה הפוליטי, ופעולה בכנסת.
11.
בתגובתו לתגובת המבקשת, חזר המשיב על נימוקי תגובתו לבקשת רשות הערעור והוסיף, כי המבקשת מנכסת לעצמה צידוקים והגנות מן הדין, כאשר לא כך הם פני הדברים והכל כפי שפורט בתגובתו.

דיון
12.
לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין שהוגשו מטעם הצדדים על נספחיהם ובהחלטת בית משפט קמא ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליטה, על פי הסמכות הנתונה לי לפי תקנה 407 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ליתן למבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, ובמצוות סעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 הנני מורה על העברת הדיון בערעור לשמיעה בפני
הרכב של שלושה.
13.
בית המשפט העליון נתן דעתו לסוג המקרים שיש בהם כדי להצדיק מתן רשות ערעור. לעניין זה אפנה לדברים שנקבעו ב-רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) (1982), שם נקבע כדלקמן:

"שאלות בעלות חשיבות חוקתית; נושאים, בהם יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, ואשר בהם טרם נפסקה הלכה על-ידי ערכאה הגבוה ביותר, הווה אומר, מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם בין כעמדה בפני
עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים; מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במלים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. למותר לחזור ולהזכיר, כי רשימה זו איננה יכולה להיות ממצה, ואף אינה מתיימרת להיות כזאת".
14.
בעניינינו, המחלוקת בין הצדדים ניטשת בסוגיה עקרונית שעניינה בשאלה, האם עומדת למבקשת במקרה הנדון, חסינות עניינית מכוח סעיף 1(א) לחוק החסינות ובכלל זה מהו היקפה של אותה חסינות הניתנת לחברי כנסת מכוח חוק החסינות. כן חלוקים הצדדים בשאלה, האם משבחר נבחר הציבור ביוזמתו להגיש תביעה משפטית כנגד אזרח, וויתר הוא הלכה למעשה על חסינותו באותו עניין ממש ובכל עניין נלווה. לטעמי סוגיה זו על נסיבותיה המיוחדות יש בה משום חשיבות ציבורית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים, ועל כן, מצדיקה מתן רשות ערעור ואף העברת הדיון בערעור למותב של שלושה שופטים.
15.
סעיף 1 לחוק החסינות קובע כדלקמן:


"1.
(א) חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני
כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.


(א1) למען הסר ספק, מעשה לרבות התבטאות, שאינם אקראיים, של חבר הכנסת שיש בהם אחד מאלה, אין רואים אותם, לענין סעיף זה, כהבעת דעה או כמעשה הנעשים במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת:


(1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי;


(2) שלילת אופיה הדמוקרטי של המדינה;


(3) הסתה לגזענות בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני;


(4) תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל או נגד יהודים או ערבים בשל היותם יהודים או ערבים, בארץ או בחוץ לארץ."
16.
לכאורה ומבלי להביע עמדה לגופן של הטענות, עולה, כי מעשי המבקשת אינם נופלים לגדרו של אף לא אחד מהחריגים למתן החסינות. ואולם, אכן כפי שקבע בית משפט קמא, עניינינו בסוגיה עקרונית. סוגיה זו מגלמת בחובה את עקרונותיה וערכיה הדמוקרטיים של המדינה, ומעלה תהיות ביחס לזכות השוויון בפני
החוק, שעה שלמעשה מבקשת המבקשת להתגונן באמצעי החסינות העומד לרשותה בכל הנוגע למעשיה בד בבד עם חסימת דרכו של המשיב מבירור טענותיו ביחס לפרסום כתובתו על ידי המבקשת בפני
הרבים ובכלל זה הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן הפרסום.


מעבר לכך, אין ספק, כי הסוגיות שבמחלוקת מעלות גם תהיות אף ביחס לזכויות עקרוניות נוספות ובכלל זה לגבי הזכות לשוויון בפני
החוק וכן ביחס לגבולותיה של הזכות לחופש הביטוי.

אין ספק, כי סוגיות אלה, הינן סוגיות שבלב ליבה של המערכת הדמוקרטית, שמן הראוי לתת להן מענה. משכך, סוברני, כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל ולאור חשיבותן של הסוגיות שבמחלוקת, ראוי כי הערעור ישמע בפני
הרכב מורחב של שלושה שופטים.
סוף הדבר
17.
אשר על כן ומבלי לקבוע מסמרות לגופן של הטענות, הנני מקבלת את בקשת רשות הערעור ומורה על העברת הדיון לשמיעה בפני
הרכב של שלושה שופטים.
18.
המזכירות מתבקשת לקבוע את הערעור לשמיעה בפני
הרכב.
19.
בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.
20.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים וכן תמציא עותק מההחלטה לתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.




















רעא בית משפט מחוזי 29466-01/15 מירי רגב -ח"כ תא"ל(במיל) נ' גילי גולן (פורסם ב-ֽ 23/02/2015)