פסקי דין על גונן שגב

1198/05 בשפ     09/02/2005




בשפ 1198/05 מדינת ישראל נ' גונן שגב





בבית המשפט העליון בירושלים

בש"פ 1198/05

בפני
:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקשת:
מדינת ישראל



נ ג ד

המשיב:
גונן שגב


בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

בשם המבקשת:
עו"ד נאוה שילר
בשם המשיב:
עו"ד ציון אמיר
החלטה

בפני
י בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 9.2.05, או עד למתן פסק הדין בת"פ 40123/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

כנגד המשיב ושניים נוספים הוגש כתב אישום בו מתוארת פרשה סבוכה של ניסיון להברחת סמים מהולנד לישראל. על פי הנטען בכתב האישום תכנן המשיב, רופא ילדים במקצועו ומי שהיה בעבר שר בממשלת ישראל, ביחד עם שני הנאשמים האחרים בכתב האישום (להלן: ורנר ו- פרידמן) להביא לישראל סמים מסוכנים. וזו מסכת העובדות הלכאוריות המתוארת בכתב האישום: ביום 7.4.04 נסע המשיב להולנד ונפגש עם ורנר. בעת פגישתם נתן ורנר למשיב סמים, אותם היה אמור המשיב לקחת עימו בשובו לישראל. על פי כתב האישום, את הסמים מסר לורנר אלמוני שנשלח על ידי פרידמן. ורנר והמשיב ארזו את הסמים בחגורה והמשיב לבש את החגורה עם הסמים על פלג גופו העליון. משהגיע המשיב לעמדות הבידוק בשדה התעופה הבחינו פקידי הרשויות ההולנדים כי המשיב נושא על גופו מטען חשוד וביקשו לערוך עליו חיפוש. על פי הנטען בכתב האישום, התנגד המשיב לעריכת החיפוש והציג בפני
פקידי הרשויות דרכון דיפלומטי שהיה ברשותו מהתקופה ששימש כשר בממשלה. בכתב האישום נטען כי תוקפו של דרכון זה פג בשנת 1997 אך המשיב לא החזירו למשרד החוץ אלא שינה את הפרטים הרשומים בו כך שהדרכון נחזה להיות בתוקף עד שנת 2006. לאחר דין ודברים עם פקידי הרשויות בשדה התעופה, במהלכו טען המשיב כי הוא במשימה בטחונית חשאית עבור ממשלת ישראל, שוחרר המשיב לדרכו אולם הוא לא עלה על הטיסה אלא הזמין טיסה לישראל ליום המחרת וטיסה חזרה להולנד ליומיים לאחר מכן. המשיב שב, איפוא, לישראל ויומיים אחרי כן טס שוב להולנד. על פי הנטען בכתב האישום, בהגיעו להולנד, שוב נפגש המשיב עם ורנר שמסר לו כ- 32,000 כדורים של סם מסוג "אקסטזי" (mdma), כשהם ארוזים בתוך שקיות וקופסאות של סוכריות שוקולד מסוג m&m. ורנר והמשיב ארזו את השקיות והקופסאות בכליו של המשיב ואז חזר המשיב לשדה התעופה כדי לעלות על טיסה חזרה לישראל. בשדה התעופה שוב נעצר המשיב על ידי פקידי הרשויות ההולנדים, אשר ביקשו לערוך חיפוש בכליו של המשיב, אך המשיב שוב הציג בפני
הם את הדרכון הדיפלומטי המזויף. על פי האמור בכתב האישום, בעוד פקידי הרשויות מתלבטים בינם לבין עצמם כיצד לנהוג, הודיע להם המשיב כי הוא שכח דבר מה בתא איכסון בשדה התעופה ושב על עקבותיו. בכתב האישום נטען כי המשיב הניח בתא האיחסון את הסמים שהיו מצויים בכליו ושם במזוודתו אריזות שונות של ממתקים שתכולתן אינה ידועה. לאחר מכן שב המשיב לאיזור הבידוק ולאחר וויכוח עם פקידי הרשויות, במהלכו טען המשיב כי הוא דיפלומט ועל כן אין לערוך חיפוש בכליו, עלה המשיב על טיסה לישראל ללא שנערכה בדיקה בחפציו. יצוין כי משפתחו פקידי הרשויות ההולנדים את תא האיכסון בשדה התעופה בהולנד הם מצאו בו את כדורי הסם כשהם ארוזים באריזות של סוכריות שוקולד כאמור. עוד נטען בכתב האישום כי בהגיעו לישראל, בעת שהיה המשיב בדרכו משדה התעופה לביתו, השליך המשיב מרכבו את אריזות השוקולד שהיו במזוודתו. בגין שרשרת מעשים אלו הואשמו המשיב, ורנר ופרידמן בקשירת קשר לייבא סמים מסוכנים לישראל, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ביחד עם סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973 וכן בעבירות אחרות הקשורות בניסיון היבוא, הסחר והחזקת הסמים. בנוסף הואשם המשיב, בין השאר, בהשמדת ראיה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין ובזיוף מסמך ושימוש במסמך בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 418 ו-420 לחוק.

בהמשך למעשים הנטענים לעיל נטען בכתב האישום כי ורנר והמשיב הותירו מאחוריהם בהולנד כמות גדולה של סמים ולאחר חזרתם לארץ יצרו קשר עם הולנדי בשם אריק על מנת שייפטר מן הסמים. אריק פעל כפי שהורו לו ורנר והמשיב והשליך את הסמים. ימים אחדים לאחר מכן התקשר המשיב לאריק וביקש ממנו לספק לו אליבי שקרי שיסביר את שובו להולנד בפעם השניה. במעשים אלו, כך נטען בכתב האישום, ביצע המשיב, בין השאר, גם שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב ביקשה המדינה כי בית המשפט יורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. המדינה טענה כי עבירות הסמים שהמשיב ביצע לכאורה מקימות חזקת מסוכנות וכי לנוכח מעשיו האחרים של המשיב קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי המשפט ואף הימלטות אם לא יושם המשיב במעצר. המשיב הסכים לבקשת המעצר תוך שמירה על זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר בכל עת ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. יצוין כי בית המשפט המחוזי הורה גם על מעצרם של ורנר ופרידמן עד לתום ההליכים וערר שהוגש מטעמם נדחה בבית משפט זה. עתה, לאחר שחלפו תשעה חודשים בהם היה המשיב נתון במעצר, הגישה המדינה את הבקשה שבפני
י להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בבקשתה בכתב עמדה המדינה על אופיו של המשפט המתנהל נגד המשיב ועל אופן התנהלות ההליכים. המדינה טענה כי הפרשה שנגלתה בתיק זה הינה פרשה מסובכת ושמיעת המשפט מתארכת לנוכח הצורך לתאם את שמיעתם של עדים רבים מישראל ומהולנד. המדינה ציינה בבקשתה כי בית המשפט והצדדים עושים מאמצים ניכרים על מנת לקדם את שמיעת המשפט ומהבקשה עולה כי עד כה התקיימו 13 ישיבות הוכחות במשפט בהן העידו 22 עדים. כן נמסר בבקשה כי בשלב זה קבועים 10 תאריכים נוספים לשמיעת העדים. בנוסף ציינה המדינה כי בשלב זה נותר המשיב כנאשם יחיד במשפט שכן, למרבה הצער, שם ורנר קץ לחייו בתא המעצר ופרידמן הודה והורשע בגין חלקו בפרשה. ביחס לעילות להמשך מעצרו של המשיב טענה המדינה, כי מעבירות הסמים בהן מואשם המשיב נשקפת מסוכנות ומתוך המעשים האחרים – זיוף הדרכון, ניסיון יצירת האליבי והשמדת הראיות – עולה חשש כי המשיב ישבש את מהלך המשפט או אף ינסה להימלט מאימת הדין.

בדיון בפני
י חזרה באת-כוח המדינה, עורכת-הדין נאוה שילר, על הטענות שהועלו בבקשה והוסיפה כי מאז שהוגשה הבקשה נערך דיון הוכחות נוסף בבית המשפט המחוזי ועתה נותרו לתביעה עוד כ-19 עדים בלבד. לטענת באת-כוח המדינה קיים, איפוא, סיכוי רב שבתשעת המועדים הבאים הקבועים תסתיים פרשת התביעה ותחל פרשת ההגנה. כן הוסיפה באת-כוח המדינה כי המשיב הוא בעל קשרים ענפים בחו"ל וכי קיים חשש רב להימלטותו במידה שלא יוארך המעצר. סניגורו של המשיב, עורך הדין ציון אמיר, התנגד, כמובן, להארכת המעצר. לטענתו, הגם שנערכו עד עתה מספר רב של ישיבות הרי שישיבות אלו לא נמשכו יום שלם אלא הוקצבו להן חצאי ימים בלבד ובנוסף, ישיבות אחרות התבטלו מסיבות שלא היו תלויות בסניגוריה. כמו כן טען הסניגור כי משפטו של המשיב צפוי עוד להתנהל במשך זמן רב ואין סיכוי שיבוא לכלל סיום בהארכה הנוכחית – גם אם פרשת התביעה תסתיים – שכן פרשת ההגנה צפויה להיות ארוכה ומורכבת. עוד הוסיף הסניגור וטען כי המשיב היה בעברו איש ציבור ידוע אשר עברו הנקי צריך לעמוד לזכותו ולהביא את בית המשפט ליתן בו אמון כי לא ינסה לשבש את מהלך המשפט או להימלט.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע, כי עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, כדוגמת העבירות בהן מואשם המשיב, מקימות חזקת מסוכנות. בענייננו לא הופרכה חזקה זו על ידי המשיב ודי בכך כדי להקים עילת מעצר. בשולי הדברים יש לציין, כי המשיב לא השיג עד עתה על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו שכן, כאמור, ההחלטה לעצרו עד לתום ההליכים התקבלה בהסכמתו. משכך, עלינו לצאת מתוך נקודת ההנחה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. מכל מקום, בבוחנו בקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, אין בית המשפט בוחן את קיומן של ראיות לכאורה אלא, את מכלול הנסיבות הקשורות להתנהלות המשפט ולהתמשכות ההליכים, אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם והחשש מפני שיבוש ההליכים. בחינת הנסיבות והשיקולים האמורים מובילה למסקנה כי משפטו של המשיב מתנהל עד עתה בקצב משביע רצון ונראה שבית המשפט עושה מאמץ רציני, בסיוע הצדדים, לקדם את שמיעת התיק ככל הניתן. אכן, מספר ישיבות נתבטלו שלא ב"אשמת" הסניגוריה אולם בתמונה הכללית יש לציין שמשפטו של המשיב מתקדם באופן ראוי. כאמור, המשיב לא הצליח להפריך את חזקת המסוכנות המתקיימת בעניינו, לנוכח עבירות הסמים בהן הוא מואשם ומסוכנותו אף מתחזקת לנוכח הכמות הגדולה של הסם שנתפסה. באשר לחשש מפני שיבוש מהלכי המשפט הרי שגם בענין זה נראה כי יש ממש בטענת המדינה. הפרשה המתוארת בכתב האישום מלמדת על פעילות מאורגנת ומתוחכמת שהמשיב שימש, לכאורה, ציר מרכזי בה, תוך שהוא מנצל את מעמדו הציבורי ואת הדרכון שניתן לו בעת ששימש בתפקיד שר. כמו כן, כמפורט לעיל, בכתב האישום נטען שהמשיב ניסה ליצור לעצמו גרסת כיסוי שתסביר את נסיעתו השניה להולנד וכן נטען כי המשיב פעל בדרכים נוספות להעלמת הראיות. בנסיבות אלו, ובהתחשב בקשריו הענפים של המשיב בחו"ל, קיים בשלב זה חשש ממשי לשיבוש הליכי המשפט אם לא יוארך מעצרו של המשיב.

אשר על כן, מהנימוקים המפורטים לעיל, הבקשה להארכת מעצר מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים ימים, החל מיום 9.2.05, או עד למתן פסק הדין בת"פ 40123/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ל' בשבט התשס"ה (9.2.2005).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05011980_n02.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 1198/05 מדינת ישראל נ' גונן שגב (פורסם ב-ֽ 09/02/2005)