פסקי דין על גיל רגב | פסקי דין על הילה קריב | פסקי דין על אורי קריב |

25784-08/14 תק     28/02/2015




תק 25784-08/14 גיל רגב נ' הילה קריב, אורי קריב








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 25784-08-14 רגב נ' קריב ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אפרת בוסני


תובע

גיל רגב


נגד


נתבעים

1.הילה קריב

ת.ז. 022090662

2.אורי קריב

ת.ז. 016438079



פסק דין


לפניי לחיוב הנתבעים בתשלום נזקיו העקיפים של התובע, כפועל יוצאה מתאונה ביום 20.2.14, בה על פי הנטען בכתב התביעה, רכב הנתבעים בו נהגה הנתבעת 1 פגע ברכב התובע בחניון בניין המגורים של התובע והנתבעים ברח' יאיר רוזנבלום 17 ת"א. התובע פוצה על ידי מבטחיו בגין נזקיו הישירים, בניכוי דמי השתתפות עצמית (1,806 ₪), דמי השתתפות עצמית לירידת ערך (2,217 ₪).
ניכויים
אלה (בסך כולל של 4,023 ₪) ובתוספת הפסד הנחת העדר תביעות לשנה (930 ₪) תובע התובע מהנתבעים.

לכל אחד מהצדדים גרסה משלו בדבר נסיבות התאונה, וכל אחד מהם מגלגל את האחריות להתרחשות התאונה לפתחו של משנהו.

לטענת התובע
, הוא הגיע עם רכבו לחניון בניין המגורים בו הוא מתגורר. בעומדו מול שער החניון, ובזמן שהוא לוחץ על השלט לפתיחת שער הכניסה לחניון, הבחין ברכב בו נהגה הנתבעת עומד בתוך החניון עם הפנים ליציאה מהחניון, במרחק של כ-10 מטרים משער הכניסה לחניון כשהוא ממתין לפתיחת השער. לדברי התובע, לאחר שפתח את שער הכניסה לחניון והתקדם בנסיעה לתוך החניון, רכב הנתבעת במקום להשאר בעצירה במקום בו עמד ולאפשר לרכב התובע לעבור, החל בנסיעה. התובע טוען כי בשל כך נעמד בימין הדרך, אולם בעודו בעצירה מוחלטת לצד ימין, פגע רכב הנתבעת שהיה בנסיעה ברכבו. התובע הציג במצורף לכתב התביעה תרשים זירת התאונה וכן תמונות מזירת התאונה (ת/1).

לטענת הנתבעת
, היא נסעה ברכב עם ילדיה בחניון התת קרקעי ששל בניין המגורים, כשבכוונתה לצאת מהחניון. לדבריה, עמדה עם רכבה בנתיב היציאה והמתינה כי שער החניון יפתח. בשלב זה, על פי הנטען, הבחינה ברכב התובע מגיע וממתין לפתיחת השער על מנת להכנס לחניון. לדבריה התובע הבחין בה, ולמרות הנוהג בין דיירי הבניין בו מאפשרים יציאה מהחניון בטרם כניסה לחניון (בשל העובדה כי היציאה מהחניון היא מנתיב אחד המצוי בשיפוע עולה בעוד שבכניסה יש שני נתיבים, האחד לכניסה והשני ליציאה), התובע החל בנסיעה לחניון, ללא התחשבות ברכב התובעת שעומד לצאת. מאחר והמקום צר מלהכיל את שני כלי הרכב במקביל, הנתבעת החלה בנסיעה כדי להצמד לימין, אך, לטענתה, התובע החל "להשתחל" בין רכב הנתבעים לבין עמוד בטון שמימינו ובתמרונו זה פגע ברכב הנתבעים לאורך דופן שמאל. הנתבעת כופרת בכך שרכב התובע היה בעצירה מוחלטת. לטענתה רכב התובע היה בנסיעה רצופה לאורך כל הפגיעה ברכבה.

על פי דוח השמאי המצורף לכתב התביעה, וכן על פי תמונות רכב התובע שהוצגו בפני
בדיון (ת/1), רכב התובע ניזוק בחלקו האחורי שמאלי, בכנף שמאל. (תמונות נראית פגיעה נקודתית בצבע שחור, כצבעו של רכב הנתבעת). רכב הנתבעת, על פי הנטען בכתב ההגנה, וכן על פי תמונות הרכב (נ/1), ניזוק לאורך המרכב השמאלי שלו באזור הדלת האחורית
של הרכב, כאשר נראים סימני חיכוך על המרכב בצבע לבן, כצבע רכבו של התובע.

הצדדים העידו בפני
, הדגימו איש איש לגרסתו את נסיבות התרחשות התאונה במכוניות צעצוע. התובע הציג תרשים התאונה וכן תמונות מזירת התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה.

בנוסף, מטעם התובע העיד אחיו של התובע, שנסע עמו ברכב במועד התאונה.

דיון והכרעה

אף שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו - דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך והקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע.

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי: "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

במקרה המונח בפני
מדובר בגרסה
מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחנתי את העדויות, את כתבי הטענות על נספחיהם, את תמונות זירת התאונה ואת תמונות כלי הרכב המעורבים. לאחר ששקלתי את מכלול העדויות והראיות שהוצגו בפני
, ואל נוכח נטלי ההוכחה
מצאתי לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה, ולהטיל את מלוא האחריות לתאונה על הנתבעת.

מהעדויות והראיות שבפני
אני מוצאת לקבל את גרסת התובע לפיה רכב התובע היה בעצירה בימין,
בעוד שרכב הנתבעת הוא שנסע ופגע ברכב התובע. זאת, הגם שהנתבעת הבחינה ברכב התובע ממתין לפתיחת שער הכניסה לחניון על מנת להכנס לחניון
והגם שהחניון, בנקודה בה ארעה התאונה, אינו מאפשר נסיעה מקבילה של שני כלי רכב.

התרשמתי מכנות עדותו של התובע, ומאחידות דבריו.

גרסתו של התובע נתמכה בעדותו של אחיו של התובע, אשר נסע ברכב במועד התאונה. אחיו של התובע הבהיר בעדותו כי ראה את הנתבעת מתחילה בנסיעה, הזהיר את התובע לעצור וכי התובע עמד בצד. לדבריו, תוואי השטח, באותה נקודה, לא איפשר מעבר של שני כלי הרכב יחד ולא איפשר מעבר של רכב הנתבעת בין המכונית של התובע לבין קיר החניון. לפיכך, היה על הנתבעת לעצור את נסיעתה ולאפשר לרכב התובע לעבור. אלא שהנתבעת, על פי עדות העד, נצלה את העצירה של רכב התובע למעבר בכוח של רכבה. עדות זו מצאתי לקבל.

מיקום הנזק בשני כלי הרכב, אף הוא תומך בגרסת התובע לנסיבות התרחשות התאונה, כגרסה מסתברת יותר מגרסת הנתבעת. רכב התובע ניזוק בצדו השמאלי אחורי, באזור הפנס וכנף שמאל.
רכב הנתבעת, ניזוק לאורך המרכב השמאלי האחורי שלו. כך גם עולה מתמונות כלי הרכב.
מיקום זה של הפגיעה בכלי הרכב, מתיישב יותר עם גרסת התובע. שהרי, אילו, כטענת הנתבעת, רכב התובע הוא שנסע ופגע ברכבה, מיקום הפגיעה ברכב התובע צריך היה להיות בחזית הרכב משמאל, ולא מאחור, כפי שארע. מיקום זה של הפגיעה ברכב התובע - צד שמאלי אחורי באזור הכנף - לצד פגיעה לאורך המרכב השמאלי של רכב הנתבעת, מלמד כי רכב התובע היה בעצירה מצד ימין ואילו רכב הנתבעת הוא שהיה בנסיעה, ותוך שהוא נדחק לשטח בו אין מעבר מקביל לשתי מכוניות, שפשף את המרכב השמאלי אחורי של הרכב לאורכו.

תמונות זירת התאונה אשר הוצגו בדיון (ת/1) תומכים אף הוא בקבלת גרסת התובע, לפיה
רכב הנתבעת הוא שהיה בנסיעה והוא שפגע ברכב התובע שהיה בעצירה. זאת, לאחר שרכב התובע כבר נכנס אל תוך החניון.

הנתבעת טענה כי קיים נוהג בין דיירי הבניין, לפיו
מאפשרים יציאה מהחניון בטרם כניסה לחניון (בשל תוואי השטח בחניון, היציאה מהחניון היא מנתיב אחד המצוי בשיפוע עולה בעוד שבכניסה יש שני נתיבים, האחד לכניסה והשני ליציאה)
. אינני מקבלת טענה זו. הנתבעת לא הניחה תשתית לקיומו של נוהג נטען זה של הדיירים בבניין בדבר סדר הכניסה והיציאה מהחניון. הנתבעת לא העידה עדים בעניין ולא הציגה החלטות הנציגות או את התקנון הבית המשותף. בנוסף, הנתבעת לא מצאה לנכון לשאול את התובע בעניין, אלא רק את אחיו שאינו דייר בבניין, ומחדלה זה פועל לחובתה.

התרשמתי מעדות התובעת כי היא נהגה בגישה דווקנית ביחסה אל התובע ובעמידה על זכות לכאורה על פי הנוהג בין דיירי הבניין, שלא הוכח, וכי בהתנהגותה זו גרמה לתאונה. כך אני מתרשמת עוד מעדותה הנתבעת: "אני הפעלתי את השלט ובעצם אני פתחתי את שער החניון ורכב התובע נכנס".

הנתבעת ראתה את רכב התובע נכנס לחניון, עת שהמתינה במצב עצירה כי שער היציאה מהחניון יפתח. גם אם הייתה לנתבעת זכות לא כתובה על פי אותו נוהג שלא הוכח לצאת לפני כניסת התובע, היה ידוע לנתבעת, כפי שהתרשמתי מעדותה, כי אין מקום לנסיעת שני כלי רכב במקביל. במקום לאפשר את נסיעת רכב התובע שכבר נכנס לחניון, החלה הנתבעת לנסוע בתוך תואי שטח שידעה כי אינו יכול להכיל שני כלי רכב במקביל ופגעה ברכב התובע שעמד בצד ימין.

הנתבעת מפנה לתקנה 46(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961, לפיה: "נפגשו כלי רכב בדרך התלולה והנסיבות מחייבות עצירתו של אחד מהם, חייב הרכב היורד להיעצר" וטוענת על יסודה כי לרכב התובע שעמד בפני
כניסה לחניון היה לעצור. ראשית, מצאתי לקבוע, על פי הראיות שבפני
י, כי רכב התובע שנכנס אל החניון היה בעצירה. שנית, התקנה חלה על "דרך" וחניון תת קרקעי בבנין מגורים אינו נכלל בגדרה.

סוף דבר

אשר על כן ומשקבעתי כי יש להטיל את מלוא האחריות לתאונה ולנזקי רכב התובע על הנתבעת, אני מקבלת את תביעת התובע, ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשאת בתשלום דמי ההשתתפות עצמית (1,806 ₪), דמי השתתפות עצמית לירידת ערך (2,217 ₪), והפסד הנחת העדר תביעות (930 ₪). סה"כ על הנתבעים לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך של 4,953 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

בנוסף, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בתוך 30 יום ממועד פסק הדין.

הפקדון שהופקד על ידי התובע להבטחת שכר העד, ישוחרר לידיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק ה דין לצדדים.
3

ניתן היום,
ט' אדר תשע"ה, 28 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 25784-08/14 גיל רגב נ' הילה קריב, אורי קריב (פורסם ב-ֽ 28/02/2015)