פסקי דין על שער הגבינות - שיווק מזון בע"מ | פסקי דין על עירית קדרון | פסקי דין על יובל קדרון | פסקי דין על מ. קדרון |

16383-11/14 רעא     03/03/2015




רעא 16383-11/14 שער הגבינות - שיווק מזון בע"מ נ' עירית קדרון, יובל קדרון, מ. קדרון בע"מ








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד



רע"א 16383-11-14 שער הגבינות - שיווק מזון בע"מ
נ' קדרון ואח'




תיק חיצוני:





בפני

כב' השופטת
ד"ר איריס רבינוביץ ברון


מבקשת

שער הגבינות - שיווק מזון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד כהן
ועו"ד ברלל


נגד


משיבים

1. עירית קדרון
2. יובל קדרון
3. מ. קדרון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שלו
, עו"ד ביטון
ועו"ד וינשטיין




פסק דין



מבוא
1.
בפני
בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת בית משפט השלום בנתניה מיום 7.10.14, ת"א 15337-09-14 (כב' השופטת קולנדר אברמוביץ),
אשר קיבלה בקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

המשיבים הגישו תגובה לבקשה.

ביום 1.2.15 התקיים דיון בבר"ע.

בדיון הסכימו ב"כ הצדדים כי ככל שימצא בית המשפט כי יש להעניק רשות לערער, ידון בערעור לגופו.

טענות הצדדים
2.
התובענה הוגשה על ידי המבקשת, חברת שער הגבינות - שיווק מזון בע"מ
(להלן: "החברה") כנגד הגב' עירית קדרון
, שהינה בעלת מניות (מיעוט) בחברה, כנגד רו"ח יובל קדרון
,
בעלה של עירית קדרון
אשר שימש כרו"ח של החברה, וכן כנגד חברת מ. קדרון בע"מ
, שהינה, בהתאם למפורט בכתב התביעה, חברה
בבעלות קדרון.

התביעה הינה תביעה כספית שהגישה החברה, בטענה כי המשיבים נטלו ממנה כספים שלא כדין. לפי הנטען בתובענה, הנתבע 2 ניצל את מעמדו כרו"ח של החברה. לפי הנטען, הועברו מן התובעת עבור הנתבעת 1 הפרשות לקרן השתלמות, לקופת גמל וניכויים בגין שכרה, על אף שלא היתה עובדת החברה.
עוד נטען בתביעה כי הנתבע 2 החליט כי המשכורות לעובדי החברה ישולמו דרך הנתבעת 3 והנתבעת 3, בהתחשבנות בינה לבין החברה, תחייב את המבקשת בעלות המשכורות ותגבה ממנה את העלויות השכר השונות.
כמו כן, נטען בכתב התביעה כי התובעת נשאה בתשלומי מע"מ עבור חברות שבשליטתו של הנתבע 2 או שהנתבע 2 רוצה בטובתן.
לטענת התובעת, הנתבע 2 עשה שימוש באפשרות שהיתה לו כרואה חשבון של החברה לפעול בספרי התובעת ובחשבונותיה, כדי להעביר סכומי כסף לנתבעת 1, אשר לא היתה זכאית להם.

3.
המשיבים הגישו, כאמור, בקשה לעיכוב הליכים ולא הוגש כתב הגנה מטעמם.

בבקשה לעיכוב הליכים, טענו הנתבעים (הם המשיבים בפני
) כי קיימת תניית בוררות במסגרת הסכם משנת 2005 בין המשיבה 1 לבין מר אופיר, בעל השליטה (60%) במבקשת (להלן: "ההסכם"). לטענתם, מדובר בתניית בוררות רחבה. עוד טענו כי ב"כ התובעת הסכים במפורש ובכתב, במכתב שנשלח על ידו באמצעות הדואר האלקטרוני לב"כ המשיבים, כי כל נושאי התביעה יידונו
בבוררות.
המשיבים אף טענו כי תניית הבוררות חלה גם על התובעת, וכי לא ניתן להתחמק מתניית הבוררות על ידי הגשת התביעה באמצעותה. המשיבים הפנו לענין זה לסעיף 14 להסכם הקובע כי ההסכם ממצה את מערכת היחסים בין בעלי המניות והחברה וכל הוראה בו גוברת על הוראה סותרת ובכלל זה בתקנון התובעת.
המשיבים טענו כי התביעה עוסקת בעניינים הקשורים לתובעת, ניהולה ולבעלי מניותיה.
עוד טענו כי יו"ר ועד מחוז ת"א כבר מינה בורר. לא ניתן היה להגיע להסכמה על מעריך או שווי ולכן, בהתאם להוראות סעיף 7.4 להסכם, נעשתה על ידי המשיבים פניה ליו"ר מחוז ת"א של לשכת עו"ד, אשר מינה כבורר את עו"ד (רו"ח) יוסי קורן.

4.
המבקשת טענה בתגובתה, כי אין מקום להורות על עיכוב ההליכים. המבקשת טענה כי איננה צד להסכם הבוררות. עוד טענה כי אין מקום לקיום בוררות בנוגע לעניינים של אי חוקיות ולפיכך אין מקום לברר את הטענות המועלות בכתב התביעה כנגד המשיבים, במסגרת הליך של בוררות. לטענתה, המשיב 2, שכלל אינו צד להסכם הבוררות מנסה להיאחז בו כדי לא לברר נושאים אלו בבית המשפט.


יצויין, כי בכתב התביעה היתה התייחסות לנושא. צויין בכתב התביעה כי הנתבעים טוענים כי המחלוקת צריכה להתברר בפני
בורר. נטען בסעיף 39 לכתב התביעה
כי: "תניית הבוררות איננה חלה ביחסים שבין התובעת לבין מי מבעלי המניות (ובהם הנתבעת 1) ו/או רואה החשבון שלה (שממילא אינו צד להסכם השותפות ו/או תניית הבוררות), ואין היא חלה ביחסים של גוף כלשהו עם הנתבעת 3, ועל כן אין היא חלה בנושא תובענה זו." עוד נטען בכתב התביעה כי משיקולי מדיניות אין לאפשר לנתבעים להתלות בתניית הבוררות על מנת להימנע מבירור וחשיפה של פעולות שהן, לכאורה, לא חוקיות.


החלטת בית משפט השלום
5.
בהחלטת בית משפט השלום נקבע כי בהתאם להלכה, הסכם הבוררות בין בעלי המניות חל גם ביחס לחברה, אף אם איננה צד לו.
עוד צויין כי בהתאם להלכה הנטיה הינה לתת לסעיפי בוררות פרשנות מרחיבה.
נפסק כי בעניננו, מדובר בתניית בוררות רחבה שנראה כי ניתן להכליל בה גם את התובעת.
זאת, אף בשים לב לנושאים המוסדרים בהסכם בין בעלי המניות.

בית המשפט אף דן בשאלה האם מתקיימים טעמים מיוחדים לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות.
בית המשפט דחה את טענת התובעת לפיה מאחר והמעשים המיוחסים לנתבעים מהווים לכאורה עבירות, יש משום טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות והפנה לענין זה לע"א 550/75 מורלי נ' בגון פ"ד ל(2) 309.

בית המשפט קיבל, כאמור, את הבקשה לעיכוב הליכים, וזאת ללא צו להוצאות.

הטיעונים בבקשת רשות הערעור

6.
ביום 1.2.15 התקיים דיון בבר"ע. במהלך הדיון, הצדדים שבו והעלו
את
טענותיהם, כפי שפורטו לעיל.

לאחר קיום הדיון, הגישו המשיבים אסמכתאות, בפרט לגבי האפשרות של המשיבים 2 ו-3 להיות צד לבוררות.

בהמשך לכך, הוגשו תגובות נוספות מצד שני הצדדים.

דיון והכרעה

7.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש מקום למתן רשות לערער ולדון בערעור לגופו וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

הצדדים להסכם הבוררות

8.
כפי שצוין, הסכם הבוררות נערך בין בעלי המניות.
מבין הצדדים בתובענה, המשיבה 1 היא היחידה שהינה צד להסכם הבוררות.
אכן, ניתן למצוא בפסיקה מקרים בהם הוחל סעיף בוררות בהסכם בין בעלי מניות
גם על החברה.
לפיכך, ככל שהיה מדובר בקושי היחיד בעניננו, ניתן היה לשקול להתגבר עליו ולקבוע כי יש לחייב אף את החברה להתדיין בבוררות.

אך, בעניננו, כאמור, גם המשיבים 3-2 אינם צד להסכם הבוררות.
לפיכך, תניית הבוררות אינה חלה ביחס אליהם. (ר' רע"א 5394/09 סוכנויות מכוניות לים התיכון בע"מ נ'
kia motors corporations

ואח'
(פורסם במאגרים)).

אמנם, ישנם
מקרים בהם ניתן לצרף לבוררות צדדים שאינם צד להסכם הבוררות (ר' רע"א 3925/85 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (פורסם במאגרים).

כך למשל, בפסק הדין אשר צורף על ידי המשיבים לאחר הדיון רע"א 1196/14 טליע ג'ריס ואח' נ' אליאס עראף ואח' (פורסם במאגרים). באותו ענין, מצב הדברים היה כזה שהחברה שצורפה לבוררות, הגם שלא היתה צד להסכם הבוררות, היתה חברה בבעלות מלאה של אותו צד שהתנגד לצירופה לבוררות והיתה קיימת זהות אינטרסים מלאה ביניהם. כמו כן, באותו עניין, נקבע כי בהסכמה של הצדדים לפנות לבוררות, הוסכם על העברת כל המחלוקות ובכלל זאת המחלוקת לגבי החוב לאותה חברה. חוב נטען זה, היה מרכיב מהותי בסכסוך שהועבר לבוררות.

בעניננו, הטענות כלפי המשיב 2, הן טענות כלפיו כרואה החשבון של החברה. רואה החשבון הינו בעל תפקיד והטענות כנגדו הן בקשר לאופן מילוי תפקידו ולכן אין המדובר בטענות הזהות לטענות כלפי המשיבה. זאת ועוד, המשיבים מפנים לכך שהסכם המייסדים מתייחס לכך שהמשיב 2 ישמש כרואה החשבון של החברה.
ההסכם בין בעלי המניות מבטא הסכמת הצדדים,
להעביר את המחלוקות ביניהם לבוררות. אך, ההסכם איננו קובע כי טענות כלפי רואה החשבון של החברה, הקשורות לאופן מילוי תפקידו, יתבררו אף הן בבוררות
.

לא הוכח על ידי המשיבים כי הסכמת הצדדים, מלכתחילה, היתה כי הסכם הבוררות יחול אף לגבי תביעות כנגד המשיבים 3-2 (ר' רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן (ובפרט בסעיף 18 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

9.
המשיבים מוסיפים וטוענים, כי ב"כ המבקשת נתן את הסכמתו במכתבו, לכך שהנושאים נשוא התובענה יתבררו בבוררות.
מכתב זה, נשלח במסגרת מגעים לקיום בוררות בין הצדדים והועלו במכתב שורה של נושאים ומחלוקות. אך, בסופו של דבר, לא נעשתה פניה משותפת של הצדדים למינוי בורר. המשיבה 1 (בלבד) היא שפנתה ליו"ר לשכת עו"ד למינוי בורר לצורך קביעת שווי החברה לפי סעיף 7.4 להסכם. הפניה נעשתה על מנת למנות מעריך שווי החברה לפי סעיף 7.4 להסכם. בפני
ה של ב"כ המשיבים ביקש "למנות בורר שהוא גם רו"ח בעל כישורים לבצע הערכת שווי של החברה".
בנסיבות אלו, אינני סבורה כי ניתן לראות במכתב שנשלח בשעתו, משום הסכמה המחייבת את המבקשת להתדיין עם כל המשיבים בבוררות, בקשר לנושאים נשוא התובענה.


כך גם, לא הוכח כי מדובר במצב דברים בו נעשה נסיון לחמוק מהליך הבוררות באמצעות טענות פורמליסטיות. התביעה שהוגשה לבית המשפט, עניינה בטענות של החברה לנטילת כספי החברה שלא כדין על ידי המשיבים ובכללם המשיב 2, רואה החשבון של החברה.
אינני סבורה כי תביעה זו מקומה להתברר במסגרת בוררות בין בעלי המניות שעיקרה קביעת שווי.

10.
בנסיבות אלו, אף אין רלבנטיות לפסק הדין רע"א 2812/13 קולומביה בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ (פורסם במאגרים) אשר אף אליו הפנו המשיבים בתגובה שהוגשה על ידם לאחר הדיון. שם, נדונה השאלה של עיכוב הליכים בבית המשפט בשל קיומו של "הליך תלוי ועומד" בבוררות ואפשרות קיומו של מעשה בית דין. מה גם, כי טענה מסוג זה לא עמדה בבסיס הבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה בבית משפט השלום, וממילא לא נדונה.

לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי קיים בין כל הצדדים לתובענה הסכם להעברת הסכסוך נשוא התובענה לבוררות.

מעבר לנדרש, תידון השאלה האם קיים טעם מיוחד, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, לכך שהתובענה לא תידון בבוררות.

הטענה למעשים לא חוקיים

11.
כתב התביעה מייחס למשיבים מעשים העולים, לפי הנטען, לכדי מעשים פליליים.

המשיבים טוענים כי כתב התביעה אינו מייחס להם מעשים פליליים. עוד טוענים המשיבים כי גם אם מדובר בייחוס מעשים בלתי חוקיים, אין בכך כדי לפגוע בתניית הבוררות.

אני מוצאת כי טענות התובעת, כפי שפורטו, באות בגדר טענות למעשים לא חוקיים.

בפסיקה נדונה השאלה אימתי טענות של אי חוקיות יובילו לכך שתניית בוררות לא תכובד.
בהתאם לפסיקה, כאשר אדם שמופנות כלפיו טענות מסוג זה עומד על כך שתינתן לו אפשרות לטהר את שמו בבית המשפט, יאפשרו לו לעשות כן (ר': אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל (מהד' 4, 2005) כרך ב' עמ' 299-296)
מאידך, כאשר מי שמבקש להשתחרר מתניית הבוררות הינו הצד שמעלה כלפי חברו טענות לאי חוקיות, לא בנקל יאפשרו לאותו צד להשתחרר מתניית הבוררות. הסיבות לכך נעוצות בכך שנקודת המוצא הינה כי על צדדים לכבד תניות בוררות עליהן חתמו. כמו כן, קיים חשש כי יועלו טענות בעלות גוון של אי חוקיות במטרה להשתחרר מתניית בוררות.
יחד עם זאת, גם במצבים בהם הצד "המואשם" הוא שעומד על קיום הבוררות, נפסק כי בית המשפט צריך לשקול את ההשלכות של אי החוקיות. לעניין זה, יש להביא בחשבון היכן על ה"ספקטרום" של אי החוקיות ממוקמות הטענות נשוא התובענה. (ר' רע"א 3331/14
siemens
ag
נ' חברת החשמל לישראל בע"מ
(פורסם במאגרים)).

יש לבחון, אם כן, היכן על גבי ה"ספקטרום" מצויות הטענות לאי חוקיות בעניננו.
כאן, נטען לתשלום של תשלומי שכר פיקטיבים וכן לשימוש בכספי התובעת לתשלומי מע"מ של חברות אחרות. נטען כי נעשו עבירות על חוק העונשין וכן על חוקי המס ועל חוק החברות.

דומה, כי מדובר בטענות למעשים שיש בהם, לפי הנטען, אי חוקיות בדרגת חומרה המצדיקה בירור בבית המשפט.

כמו כן, בנסיבות של תביעה זו, אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה הטענות מועלות על מנת לחמוק מהליך הבוררות. אין המדובר במצב דברים בו התביעה מתייחסת לנושאים שונים ובכללם מועלית אף הטענה לאי חוקיות, אלא מדובר במצב דברים בו הטענה למעשים לא חוקיים היא נושא התביעה, ותו לא. לכן, בעניננו, אין בהעלאת הטענות לאי חוקיות לכאורה משום אמצעי
"לגרור" עניינים נוספים, שאמורים להתברר בבוררות, אל פתחו של בית המשפט.

12.
בנסיבות, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, אף לא מצאתי הצדקה לעכב את ההליכים ביחס לתביעה כנגד המשיבה 1. קיימת נחיצות לכך שהדיון יתקיים כמקשה אחת. פיצול הדיון באופן שאותן טענות יתבררו במקביל בבית המשפט ובבוררות אינן יעיל ואיננו מוצדק.

13.
סיכומו של דבר, מדובר בתביעה של חברה (שאיננה צד להסכם הבוררות) כנגד בעלת מניות שהינה צד להסכם וכנגד שני נתבעים נוספים שאינם צד להסכם, אך קשורים לנתבעת.
המדובר בבקשה,
לא מוצדקת, להחיל את
הסכם הבוררות על תובענה בין צדדים שאינם צד לו. הבוררות המתנהלת בפועל, בין המשיבה 1 לבעל מניות הרוב של החברה התובעת, כפי שהתבקשה בבקשה למינוי בורר, ואשר הבורר מונה על פיה, לא נועדה לברר את התובענה נשוא הבר"ע.
לכך אף מתווסף אופי הטענות המועלות בתביעה, שיש בהן משום טענות למעשים הנגועים באי חוקיות.





לנוכח כל האמור, הערעור מתקבל.
אני מחייבת את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם למבקשת הוצאות משפט (אגרת משפט) וכן שכ"ט עו"ד
בסך
5,000 ש"ח.


העירבון יוחזר למבקשת.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתן היום, י"ב אדר תשע"ה, 03 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 16383-11/14 שער הגבינות - שיווק מזון בע"מ נ' עירית קדרון, יובל קדרון, מ. קדרון בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/03/2015)