פסקי דין על גיא רוזן

7243-06/14 פל     22/03/2015




פל 7243-06/14 מדינת ישראל נ' גיא רוזן








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



פ"ל 7243-06-14 מדינת ישראל
נ' רוזן




בפני

כב' השופט דן סעדון


בעניין:

מדינת ישראל
– ע"י עו"ד רועי בראון



המאשימה


נגד


גיא רוזן

– ע"י עו"ד גולדבאום



הנאשם


הכרעת דין

1.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות מכוח סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה לאחר שבבדיקת נשיפה נמצא בגופו ריכוז אלכוהול של 800 מ"ג לליטר אוויר נשוף
וכן עבירה של נהיגה ללא רישיון רכב בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה.
הנאשם כפר במיוחס לו בכל האמור לאישום שעניינו נהיגה בשכרות ונשמעו ראיות.
2.
במסגרת פרשת התביעה העיד השוטר אייל ויסר. מעדותו של עד תביעה זה עולה בעת האירוע הוקם מחסום שכרות וכי
ייתכן ושוטר או שוטרת אחרת הורו לנאשם להיכנס עם רכבו לאזור הסטרילי ואילו עד התביעה הוא שמסמן לרכב לעצור לידו והוא שמבצע לנהג את כל הבדיקות. לדבריו, הנהג מגיע אליו בנהיגה מהכניסה למחסום ונעצר סמוך אליו. מעדות עד התביעה עולה כי העד ערך לנאשם בדיקת מאפיינים וכן בדיקת ינשוף. הנאשם, לפי עד התביעה והמסמך אותו ערך בעניין זה, לא צלח באופן תקין את מבחן המאפיינים. ראשית, הנאשם נדרש לבצע 18 צעדים וביצע 20. שנית, הנאשם התנדנד בעמידה ובמהלך בדיקת ההליכה (עמ' 6 ש' 22-27). שלישית, הנאשם לא הצליח לבצע את ההליכה עקב בצד אגודל כפי שנדרש לבצע. לאור כל מבחני המאפיינים קבע עד התביעה, כי הנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול בינונית. העד ציין כי ממועד ביצוע בדיקת המאפיינים ועד ביצוע בדיקת הינשוף היה הנאשם בהשגחתו (ע' 7 ש' 6-7).
עד התביעה הכחיש את טענת הנאשם לפיה הורה לנאשם להמתין ברכב וביצע במקביל בדיקה לנהגים אחרים והכחיש את טענת הנאשם כי בעת שהנאשם היה ברכב שתה ועישן (ע' 7 ש' 8-17 ועמ' 8 ש' 8-9).

2.
עד התביעה מר ערן דקל, טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה במשטרת ישראל, העיד לגבי תקינות המכשיר הספציפי.
לדבריו, ביצע בדיקת כיול למכשיר בהתאם לנוהל בנושא והמכשיר נבדק ונמצא תקין.
העד עומת עם האפשרות "שיש 5 פלטים, לפחות 5 בדיקות, ואתם מצרפים זאת לחלק מהתיקים ופה לא צירפת".
העד השיב : "לא נכון! יש בדיקת כיול אחת בלבד נכון להיום. בדיקת הכיול מבוססת על ערך גז אחד בלבד. זה תמיד היה
כך". (ע' 9 ש' 18-21). העד עומת גם עם הרישום בכרטיס המכשיר לפיו בדיקת הכיול פסולה, הוחלף חיישן
ir

ו-
ec
הוחלפה מדפסת ובוצעה בדיקת שגרה. העד ציין כי בדיקת הכיול הפסולה לא התגלתה על ידו. לדבריו "אני לא הולך לכל המכשירים בארץ בודק ועושה בדיקת כיול לבדוק מה מצבם, על זה מעיד המפעיל באותו יום. ביום הספציפי המכשיר הגיע עם תקלה למעבדה, בדיקת כיול פסולה, וכל הפעולות שבוצעו" (ע' 10 ש' 1-4). העד שלל מכל וכל אפשרות כי בדיקת הכיול הפסולה התגלתה בביקורת מעבדה (ע' 10 ש' 16-18). בהקשר זה ציין העד כי " בוודאות לא כי אם במקרה במהלך ביקורת שגרה בדיקת כיול נפסלת, הייתי עדיין פותח את הנוהל בעמ' 13 ומבצע מה שעושים במידה והבדיקה לא עברה בהצלחה. כך אני בטוח בוודאות שזה לא בדיקת הכיול שלי" ( ע' 10 ש' 22-25). עד זה עומת גם עם קיומו של מסמך או נוהל משטרתי לפיו יש לבדוק לא רק את 5 הבדיקות שצוינו לעיל אלא גם "את הסטיות שבין בדיקה לבדיקה ושלא תהיה סטייה של 2 אחוזים או יותר". על כך השיב העד " אין שום מסמך כזה לבדיקת כיול. אתה מדבר על בדיקה שונה לחלוטין" (ע' 11 ש' 1).

3.
במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. לדבריו, שהה במקום בו צפה במשחק כדורגל עם חבריו. מהודעת הנאשם במשטרה עולה כי שתה 2 בקבוקי בירה במהלך הצפייה במשחק ("שתיתי בירה גולדסטאר 2 חצאים"; ת/12 ש' 12). לדבריו, לפני בדיקת הינשוף נאמר לו להמתין ברכבו ושם חיכה ותוך המתנה ברכב "עישנתי, שתיתי, יצאתי מהרכב ולאחר מספר דקות השוטר ניגש אליו וביקש שאבצע בדיקת ינשוף" ( ע' 11 ש' 13-14). לדברי הנאשם, הוא נעצר על ידי שוטרת ולא על ידי שוטר.
את התנדנדותו בעמידה במסגרת מבחן ההליכה על קו הסביר הנאשם כי הוא "ספורטאי ויש לי בעיות ברגליים חמורות. מאוד קשה לי לעמוד הרבה זמן. יכול להיות שהתנדנדתי וזה קורה" (ע' 12 ש' 10-12). עם זאת, שלל הנאשם קיומה של בעיה לספור צעדים (ע' 12 ש' 13-14) ואף שלל קיומה של בעיה או מגבלה על היכולת להצמיד עקב לצד אגודל (ע' 12 ש' 17-18). הנאשם הסכים כי במבחן הביצוע שנערך לו לא הצליח להצמיד עקב לצד אגודל (ע' 12 ש' 19-20). אשר לנסיעה תוך היעדר רישיון רכב תקף וביטוח תקף אמר הנאשם כי "פספסתי זאת. טעות חמורה שלי." (ע' 13 ש' 7-8). בחקירה נגדית ציין כי נסעה עמו ברכב נוסעת נוספת בשם נטלי. לדבריו, ניסה ליצור אתה קשר ללא הצלחה, כי לא ידע שיש אפשרות לזמנה באמצעות מזכירות בית המשפט אך גם אם הייתה אפשרות כזו "לא יודע אם הייתי עושה לה את זה. למרות שהיא הייתה איתי כל הזמן לאורך כל מה שהיה" ( ע' 12 ש' 26-27).
בחקירה חוזרת ציין הנאשם כי אין לו את מספר הזהות של נטלי.

4.
בסיכומי ההגנה טען ב"כ המלומד של הנאשם כי יש לזכות את הנאשם מן הטעמים הבאים: ראשית, העיד השוטר אייל ויסר כי במשמרת לילה עובדים שוטרים נוספים ואין הכרח לציינם בשמותיהם. העד ציין כי יש אפשרות כי לא הוא עצר את הרכב וזאת בניגוד למזכר שאותו ערך העד. יש בכך כדי להטיל ספק במהימנות עד זה לא רק ביחס לעצירת הנאשם אלא גם ביחס לשאר המסמכים אותם ערך העד. ב"כ הנאשם מציין כי הגם שהעד ציין כי היה צמוד לנאשם, היה על העד, כמפעיל ינשוף, לבצע מספר פעולות במכשיר ובמהלך ביצוע פעולות אלה אין בידי העד לשמור על קשר עין רציף עם הנאשם.
ביחס לעדותו של הטכנאי מר דקל נאמר כי הרישום בכרטיס המכשיר לפיו בדיקת הכיול פסולה אינה מציינת כי מדובר בבדיקה בשטח. הואיל והטכנאי אינו זוכר את המקרה, עולה ספק אם ביקורת השגרה הינה תקינה וכפועל יוצא מתעורר ספק ביחס לתקינות המכשיר. ב"כ הנאשם מפנה בסיכומיו לנוהל מעודכן של תחזוקה וביקורת מכשיר הינשוף ולפי נוהל זה יש להריץ 5 בדיקות ולבדוק עפיצויות הערכים המוזנים בסטיית התקן באופן שהעפיצות המסומנת באות
m
לא תהיה בסטייה העולה על 2% אלא עד 1.5%. במקרה זה, אין לצד
הבדיקה התקופתית פלט של 5 הבדיקות ולא ברור מהי דרגת הסטייה.
דיון והכרעה
5.
הנאשם הודה בהגינותו בביצוע העבירה של נהיגה ללא רישיון רכב בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה. נמצא, כי שתי שאלות טעונות הכרעה בהליך זה. האחת, האם ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח בדיקה מדעית ( בדיקת הינשוף)? האחרת, וככל שהתשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה, האם ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח הודיית הנאשם בשתיית אלכוהול, ריח האלכוהול החזק שנדף ממנו (ראו ת'1 סעיף 4) וכישלונו במבחן המאפיינים שנערך לו? להלן אדון בשאלות אלה כסדרן.

הרשעה בשכרות מכוח בדיקה מדעית
6.
כאמור, הנאשם נבדק בבדיקת נשיפה. תוצאות הבדיקה גילו ריכוז אלכוהול של 800 מ"ג לליטר אוויר נשוף. האם ניתן להסתמך על תוצאות בדיקה זו לצורך הרשעתו של הנאשם במיוחס לו? לטעמי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. כאמור, העיד הנאשם כי השוטר איל ויסר הורה לו להמתין ברכב. בעת שהותו של הנאשם ברכב, שתה הנאשם ואף עישן. לאחר מכן ביצע הנאשם את בדיקת הינשוף. אכן,
השוטר איל ויסר העיד כי הנאשם נותר בהשגחתו ובפיקוחו כל העת אולם גרסת הנאשם לפיה בעת שהיה ברכבו שתה ועישן לא נסתרה וב"כ המאשימה אף נמנע מלחקור את הנאשם ביחס לגרסה זו. הימנעות זו מחקירה נגדית נזקפת לחובת המאשימה באופן שלא ניתן לקבוע במידת השכנוע הנדרשת
כי אכן הנאשם לא עישן ולא שתה בעת שהדבר נאסר עליו. מטעם זה ובשל החשש כי אכילה ושתייה זו השפיעו על תוצאות בדיקת הנשיפה, אני סבור כי ספק אם ניתן להסתמך על תוצאותיה של בדיקה זו לצורך הרשעת הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות.

מעבר לנדרש
אציין כי אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם בדבר קיומו של ספק בנוגע לתקינות מכשיר הינשוף וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, עד התביעה ערן דקל ציין כי הוא אינו "יורד לשטח" על מנת לבחון את כיול המכשירים כך שבהכרח החיווי לפיו בדיקת הכיול במכשיר הייתה פסולה התקבלה במעבדה מן השטח ולא במסגרת בדיקת שגרה במעבדה. עד זה אף הסביר כי אילו הייתה התקלה מתגלית במסגרת בדיקת שגרה "... הייתי עדיין פותח את הנוהל בעמ' 13 ומבצע מה שעושים במידה והבדיקה לא עברה בהצלחה. כך אני בטוח בוודאות שזה לא בדיקת הכיול שלי" ( ע' 10 ש' 22-25). דברים אלה יש בהם כדי להניח את הדעת כי הבדיקה הפסולה אכן לא התגלתה בבדיקת מעבדה.
שנית, אשר לקיומו של נוהל נטען המחייב עריכת 5 בדיקות כפי שצוין בסיכומי ב"כ הנאשם.
קיומו של נוהל כאמור אינו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. על מנת לצאת ידי חובה, היה על ההגנה לצרף כראיה את הנוהל ולהראות כי הנוהל היה רלוונטי בעת שהעד מר ערן דקל ערך את בדיקת הכיול למכשיר הינשוף נשוא דיוננו. ההגנה לא הציגה ולו ראשית ראיה ביחס לקיומו של נוהל כאמור, עד התביעה ערן דקל לא עומת עם קיומו של נוהל זה ולא ניתנה לו הזדמנות להתייחס לנוהל. ממילא לא הוכח כי נוהל זה – יהא תוכנו כאשר יהא – היה רלוונטי ובר יישום למועד בו ערך העד מר ערן דקל את בדיקת הכיול למכשיר הינשוף. לאור כל האמור,
אני סבור כי לא עלה ביד ההגנה להראות קיומו של ספק בנוגע לתקינות מכשיר הינשוף באמצעותו נערכה לנאשם בדיקת נשיפה.
לסיכום, נוכח הספק בדבר ההשפעה העשויה להיות לשתייה ולעישון של הנאשם על תוצאות הבדיקה, אינני סבור כי יש מקום להרשעת הנאשם בהתבסס על בדיקת הינשוף.
הרשעה מכוח הודיה בשתייה ומבחני מאפיינים
7.
הנאשם הואשם בכתב האישום בעבירה של נהיגה בהיותו שיכור כאשר הוראת החיקוק הרלוונטית שצוינה היא סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה. סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה קובע את האיסור על נהיגה בשכרות ומפנה – לעניין הגדרת "שיכור"- אל סעיף 64ב לפקודת התעבורה. סעיף 64ב מונה מספר חלופות שבהתקיימן נחשב נהג "שיכור" על פי חוק. אחת החלופות היא נהיגה תוך הימצאות בהשפעת משקה משכר ( סעיף 64ב (א)(4) לפקודת התעבורה).
ואמנם, הלכה פסוקה היא כי ניתן להרשיע בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך בדיקת מאפיינים ואין צורך בבדיקה מדעית של ריכוז האלכוהול לצורך הרשעה בעבירה זו. כך, מציין הנשיא שמגר –



"האמור בתקנות
169
א ו-
169
ב בא לרבות ולא למעט. הוא אינו בא להוציא מכלל תחולה את מי שהוא שיכור אליבא דכולי עלמא, על-פי ראיות המובאות לפני בית המשפט. הוא, למשל, אינו בא למנוע הסתמכות על עדות של מי שפוגש בנהג מטושטש הנוהג בזיגזג ימינה ושמאלה ואשר איננו יכול לעמוד על רגליו משנעצר על-ידי השוטר כאשר ריח חזק של אלכוהול נודף מפיו. מערכת ראיות כגון זו יכולה (אך אינה צריכה) להוות ראיה לצורכי הסקת המסקנה בדבר שכרותו של נהג פלוני אף בהעדר דרך ההוכחה המדעית, שנוצרה כדי להרחיב את המעגל של אלה אשר

אותם מקיף האיסור שבתקנות ולמנוע כל ויכוח או חוסר ודאות. הבדיקה הראיה העולה מן הבדיקה באות לכלול במסגרתם של אלה שנחשבים לשיכורים ואשר אסורה עליהם הנהיגה אנשים נוספים על אלה, אשר מהתנהגותם החיצונית הבולטת והברורה בעליל עולות ראיות מעל לכל ספק סביר כדי להוכיח שכרותם. יתרה מזו, הבדיקה המדעית היא, כמובן, מדויקת יותר מכל הסתמכות על התרשמות גרידא, אשר אליה יש לגשת בזהירות רבה, כי ייתכנו טעויות, אי-הבנות ואי-גילוי הטעם האמתי להופעתו המעורערת של הנהג אותה שעה. בכל מקרה יש להעדיף, לכן, בדיקה מדעית על התרשמות גרידא.
" (ר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל
, פ"ד מ (4) 463 ( 1986))

8.
בעקבות

פסק דין
זה חזרו בתי המשפט וקבעו מעת לעת כי ניתן להרשיע נהג בעבירה של נהיגה בשכרות גם ללא הסתמכות על בדיקה מדעית ובלבד שההרשעה תישען על ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר את ביצוע העבירה ( ראו למשל: רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל
( לא פורסם); 10284/07 קדוש נ' מדינת ישראל
( לא פורסם); ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט (1) 158, 161; רע"פ 9396/04 קרט נ' מדינת ישראל
( לא פורסם)).
9.
אקדים ואומר כי אינני מקבל את טענת ב"כ הנאשם לפיו קיים ספק אם עד התביעה ויסר הוא שהורה לנאשם לעצור. עד התביעה הסביר כי במסגרת מחסום השכרות ייתכן והיה שוטר אחר שסימן לרכב הנאשם להיכנס לשטח הסטרילי שם המתין עד התביעה והורה לנאשם לעצור את רכבו.
למותר לציין כי קיומם של שוטרים נוספים במחסום השכרות אינו מחייב את התביעה להביא את כולם לעדות מטעמה, ככל שאין ביכולתם של שוטרים אלה לתרום לבירור הנערך בבית המשפט. יפים לעניין זה דברי השופט רובינשטיין שקבע ברע"פ 8626/12 יוספי נ' מדינת ישראל
( לא פורסם) כי "
ככל ששוטרים נוספים שהיו בשטח לא יכלו להוסיף לעדות השוטר המעיד, לא היה הכרח להביאם, משיקולי שכל ישר וחיסכון במשאבי ציבור; לשכל הישר מקום כבוד במחוזותינו. כמובן מי שבידו להוסיף נדבכי ראיות או לחזקן, הבאתו לעדות ראויה ונחוצה, אך חוששני כי אין זה המקרה
.
" .
10.
עד התביעה ויסר ערך לנאשם את מבחני הביצוע. הוא גם רשם את דוח הפעולה שעניינו אכיפת איסור נהיגה בשכרות [ ת/1]. מ-ת/1 עולה כי בשיחה ראשונית בין הנאשם לעד התביעה אישר הנאשם כי הגיע בנסיעה מרמת אביב שם שתה 2 כוסות בירה, חצי ליטר כל אחת ובסה"כ ליטר בירה.
הנאשם נכשל בבדיקת הנשיפון. עד התביעה התרשם כי מן הנאשם נדף ריח אלכוהול חזק אך הופעתו הייתה מסודרת והוא הגיב לעניין. אין כל אינדיקציה לנהיגת הרכב של הנאשם באופן חריג. בדיקת נשיפון הצביעה על אינדיקציה חיובית לשכרות. במבחן המאפיינים נמצא כי הנאשם התנדנד בעמידה, כשל במבחן הליכה על קו בכך שטעה בספירת הצעדים, בכך שלא הצמידה עקב לאגודל והתנדנד בחלק מהליכתו. מבחן הבאת אצבע לאף בוצע על ידי הנאשם בהצלחה. לאור כל זאת, התרשמותו של מר וייסר הייתה כי הנאשם נמצא בהשפעת אלכוהול בינונית. עד התביעה נחקר על מבחן המאפיינים שערך לנאשם. הדברים שנרשמו בת/1 לא נסתרו. הנאשם לא הסבר חלופי סביר לכישלונו בחלק ממבחני המאפיינים. כך, טען הנאשם כי התנדנד בעמידה משום ש "אני ספורטאי ויש לי בעיות ברגליים חמורות. מאוד קשה לי לעמוד הרבה זמן. יכול להיות שהתנדנדתי וזה קורה" ( ע' 12 ש' 11-12). עם זאת, הנאשם לא הציג בדל ראיה על מנת לתמוך בטענת הנאשם בדבר קיומה של בעיה רפואית שגורמת לו להתנדנד במצב של עמידה. יתרה מזו, הנאשם נשאל האם בשל בעיה רפואית זו היה קושי מצדו להצמיד עקב לאגודל והנאשם, שהסכים כי לא הצליח להצמיד עקב לאגודל,
השיב בשלילה לשאלה זו (ע' 12 ש' 17-20).
הנאשם שלל בחקירתו הנגדית קיומה של בעיה אחרת שגרמה לו לטעות בספירת צעדים (ע' 12 ש' 13-16). נמצא, כי קביעת עד התביעה בדבר טעות בספירת הצעדים אינה יכולה להיות מוסברת על ידי דבר זולת השפעת האלכוהול על הנאשם בעת ביצוע מבחני המאפיינים.
ודוק: משלא נסתרה הקביעה כי הנאשם התנדנד במבחן עמידה ובמבחן ההליכה ומשלא הובא הסבר חלופי ל"התנדנדות" זו ובשים לב לטעות הנאשם בספירת צעדים – טעות שהנאשם שלל גורם אחר שיסביר את קיומה – וכן כישלון במבחן הצמדת עקב לאגודל באופן שלא קיבל הסבר חלופי סביר, לא ניתן לדעתי לייחס את כישלונו של הנאשם במבחן המאפיינים אלא להשפעת האלכוהול על תגובותיו המוטוריות. יודגש כי עד התביעה ויסר לא נשאל בחקירה הנגדית על הכשרתו לביצוע בדיקות מאפיינים כך שאין כל בסיס בראיות לקבוע כי נפל פגם או קיים ספק בדבר מידת הדיוק בהערכתו של עד התביעה את מידת השכרות בה היה הנאשם נתון באופן שאינו מאפשר להעניק לה משקל מלא.
הנאשם קיבל, בעקבות רע"פ 3807/11 מדינת ישראל
נ' ארביב ( לא פורסם), הודעה על כך כי כלל בדיקות השכרות שנערכו לו ובכלל זה בדיקת המאפיינים עשויות לשמש כראיה נגדו לצורך הוכחת אשמתו (ת/9).
11.
נוכח מכלול האינדיקציות דלעיל לקיומה של שכרות – שלא נסתרו ולא ניתן להן כל הסבר חלופי - ובהן – הודיה בשתיית ליטר בירה עובר לנהיגה; ריח האלכוהול החזק אותו הדיף הנאשם; כישלון בבדיקת נשיפון המהווה אינדיקציה ראשונה לקיומה של שכרות; התנדנדותו בעמידה ובהליכה על קו וטעותו הלא מוסברת בספירת צעדיו, מצאתי כי המאשימה הוכיחה במקרה זה את
יסודות העבירה של נהיגה בשכרות במידה הנדרשת בפלילים. כמו כן, ובאין מחלוקת כי הנאשם עבר את העבירה של נהיגה ללא רישיון רכב בתוקף, מצאתי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.



ניתנה היום,
ב' ניסן תשע"ה , 22 מרץ 2015, במעמד הצדדים














פל בית משפט לתעבורה 7243-06/14 מדינת ישראל נ' גיא רוזן (פורסם ב-ֽ 22/03/2015)