פסקי דין על יוסף חכמה גולן | פסקי דין על אבנור חברה לבנין והשקעות | פסקי דין על יהודה אוריאלי | פסקי דין על עו"ד ראובן פארן ואח' |

12428-09/14 עא     18/03/2015




עא 12428-09/14 יוסף חכמה גולן נ' אבנור חברה לבנין והשקעות בע"מ, יהודה אוריאלי, עו"ד ראובן פארן ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 12428-09-14 חכמה גולן נ' אבנור חברה לבנין והשקעות בע"מ
ואח'


בפני
כב' השופטת רות לבהר שרון

18.3.15



מערערים

יוסף חכמה גולן
ע"י ב"כ עו"ד דוד מילר


נגד


משיבים

1.אבנור חברה לבנין והשקעות בע"מ

2.יהודה אוריאלי

3.עו"ד ראובן פארן

4.דליה אוריאלי

ע"י ב"כ עו"ד מנשה שני

פסק דין
בפני
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' הרשם הבכיר, אדי לכנר), מיום 29.5.14, בת.א 4923-09-11, בתביעה שהגיש המערער, מר יוסף חכמה גולן
, על סך 22,513 ₪, נגד משיבים 1-3. התביעה נדחתה על ידי בימ"ש קמא, ומכאן הערעור. יצויין, כי המשיבה 4 לא הייתה צד לתובענה אך צורפה על ידי המערער כמשיבה.

השתלשלות העניינים שקדמה לפסק דינו של בית משפט קמא
1.
אין מנוס מסקירת השתלשלות העניינים הסבוכה שהביאה לערעור שבפני
. ראשיתם של ההליכים, בתובענה שהוגשה לבית משפט השלום בכפר סבא, והתבררה בפני
כב' השופט גדול. התביעה הוגשה במקורה על ידי המערער נגד שלושת המשיבים. עם מתן פסק הדין הראשון שדחה את התביעה, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. ערכאת הערעור החליטה שפסק הדין אינו מנומק, והחזירה התיק לשופט גדול לדון בתיק וליתן

פסק דין
מנומק. השופט גדול דן בתובענה מחדש, דחה שוב את התובענה כאשר חייב את המערער שתביעתו נדחתה בתשלום הוצאות למשיבים בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "פסק הדין השני"). על

פסק דין
זה הוגשו שני ערעורים – האחד, על ידי המערער, שתביעתו נדחתה, והשני – על ידי המשיבים, לבית משפט המחוזי מרכז (ע"א 254-12-07; ע"א 3455-12-07), ושני הערעורים אוחדו.
ביום 4.5.08 ניתן

פסק דין
על ידי כב' השופט אילן שילה (להלן: "פסק הדין בערעור השני"), כדלקמן:
"אכן, למרבה הצער, לא היה מקום ליתן

פסק דין
ללא שמיעת טענות הצדדים, לאחר שחזרו לבית המשפט קמא, על פי

פסק דין
שנתן בימ"ש בהסכמתם.
בנסיבות העניין, קיבלו הצדדים את הצעתי לחזור שוב לבימ"ש קמא. ואני מורה על ביטול פסק הדין וחזרת הצדדים לבימ"ש קמא, לפי פסה"ד שניתן ביום 17.10.07, כדי שישמעו טענות..."
[ההדגשה שלי – ר.ל.ש]

2.
בעקבות זאת, הוחזר התיק לשופט גדול, שנתן

פסק דין
בסיבוב השלישי אשר דחה שוב את התביעה שהגיש המערער, ושאף עליו הוגש ערעור לבימ"ש מחוזי מרכז (ע"א 16160-03-09), (להלן: "הערעור השלישי"), במסגרתו הסכימו הצדדים, כי פסק הדין בערעור יינתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, וללא נימוקים, כאשר ערכאת הערעור תהיה מוסמכת לחייב את המשיבים לשלם למערער סכום שלא יעלה על 60,000 דולר. וכך, בסופו של יום, נתנה ערכאת הערעור

פסק דין
על דרך הפשרה, וחייבה את המשיבים לשלם סכום של 32,000 דולר.

3.
לצערי, בכך לא תמה ההתדיינות בין הצדדים. לאחר שערכאת הערעור סיימה מלאכתה, טען המערער, כי לאור העובדה שבפסק הדין השני שניתן על ידי ערכאת הערעור נקבע במפורש שפסק הדין השני של השופט גדול בוטל – הרי שמחובת המשיבים להחזיר את ההוצאות שמיהרו המשיבים לשלם למערער על פי פסק דינו של בימ"ש קמא שבוטל. לאור העובדה, שהמשיבים טענו שבעת מתן פסק הדין בערעור השלישי תמו כל המחלוקות בין הצדדים – סרבו להשיב את ההוצאות שנפסקו לזכותם ואין חולק כי התקבלו.



4.
בעקבות זאת, הגיש המערער תביעה חדשה נגד המשיבים, הפעם לבית משפט השלום בהרצליה (תא"מ 4923-09-11) בדרישה להשבת ההוצאות אותן שילם על פי פסק הדין השני שבוטל. התביעה הוגשה על סך 22,513 ש"ח (המורכב מסכום קרן בסך 17,325 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה).
תביעה זו נדונה בפני
הרשם אדי לכנר, שדחה את התביעה, וחייב את המערער בהוצאות בסך 20,000 ₪.

פסק דין
זה הוא מושא הערעור שבפני
י.

דיון והכרעה
5.
אקדים
ואדגיש, שלא מדובר כפי שניסו המשיבים לטעון בערעור על פסק הדין השלישי שניתן על דרך הפשרה, ושעליו לא ניתן לערער. אמנם, בתיק זה היו הליכים רבים, שממבט ראשון קשה לאבחן ביניהם, אך משמדקדקים ובודקים כל שלב בהליכים שהיו ובהשתלשלות כל ההליכים בין הצדדים, ברור, כי מדובר עתה בערעור על פסק הדין בתובענה הנפרדת שהוגשה להשבת ההוצאות ששולמו על פי

פסק דין
שבוטל.
לא יכולה להיות מחלוקת שבערעור השני נקבע במפורש על ידי כב' השופט שילה, כי פסק הדין (השני) נשוא הערעור - בטל. מרגע שהוא בוטל, לא יכולה להיות מחלוקת שהוצאות ששולמו על פיו, בטלות גם הן, וככל ששולמו, יש להחזירן!

6.
הואיל ואין מחלוקת שההוצאות שנפסקו על פי פסק הדין שבוטל - שולמו, אין מנוס מקבלת הערעור, וחיוב המשיבים בהחזרת ההוצאות ששולמו להם.
ואולם, לאור טענת ב"כ עו"ד פארן, עולה השאלה, את מי יש לחייב בהשבת ההוצאות ששולמו. מרגע שהתביעה נדחתה ביהמ"ש לא נדרש לשאלה זו. לכן יש לבחון למי שולמו ההוצאות. בפסק דינו, קבע ביהמ"ש קמא כדלקמן:
"בעקבות דחיית התביעה חויבו התובעים בתשלום הוצאות בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובע שילם לנתבע מס' 3
(עו"ד פארן) את סכום ההוצאות...הסכום בסך 15,000 ₪ הועבר לאשתו של הנתבע מס' 2 גב' אוריאלי [המשיבה 4- הערה שלי, ר.ל.ש], ואת היתרה נלקח לשכר טרחה".
בפסק הדין שבוטל נקבע לגבי ההוצאות כי הם ישולמו למשיבים באמצעות בא כוחם. ואכן, בימ"ש קמא קבע כי ההוצאות בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ הועברו על ידי התובע לעו"ד פארן, משיב 3, שייצג באותה עת את המערער. עו"ד פראן העביר את הסך של 15,000 ₪ לגב' אריאלי – משיבה 4 שאין חולק שהיא אשתו של משיב 2, ואילו את היתרה לקח עו"ד פראן עבור שכר טרחתו.

מי מהמשיבים צריך להחזיר הכסף למערער
7.
המשיבים טוענים, כי הסכום שנפסק הועבר על ידי המערער לעו"ד פארן, בנאמנות עבור המשיבים 1-2. עוד לטענת המשיבים, מאחר והמשיב 2 היה באותה עת בקשיים כספיים, הוא הורה לעו"ד פארן להעביר את הסך של 15,000 ₪ לחשבונה של אשתו - המשיבה 4, והיתרה נותרה כשכר טרחה עבור עו"ד פארן.
העולה מן האמור הוא, כי סך של 15,000 ₪ הגיע בסופו של דבר מהמערער לידי המשיבה 4, וכי סך של 2,324 ₪ הגיע לידי המשיב 3, עו"ד פארן.

8.
עו"ד פארן טוען, שאין כל מקום לחייבו להשיב הכספים באופן אישי, שכן, הוא פעל בשמם של המשיבים, ועל פי הוראותיהם, וכי בכל מקרה, אין למערער יריבות מולו. מנגד טוען המערער כי מרגע שהוא העביר את הכספים לעו"ד פראן – יש לו יריבות עמו, והוא זה שחייב בהחזרת הכספים.

9.
הוראת סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"), קובעת כי יש לראות בשלוחו של אדם כמותו, וכי מייחסים את פעולת השלוח לשולח, כדלקמן:
"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח".
משכך, ובנסיבות בהן השלוח פועל בהרשאה משולחו, ולפי הוראותיו של שולחו, בין מלכתחילה ובין באמצעות אישור בדיעבד, תוך יצירת מצג מול צד שלישי כי הוא פועל בהרשאה, הרי שיש לראות בפעולותיו של השלוח כמיוחסות לשולחו (ראו גם סעיף 6(א) לחוק השליחות;
ע"א 10489/09
א.נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' הרי אלוף
(פורסם בנבו); ע"א 1286/90 בנק

הפועלים

בע"מ

נ'

ורד

הלבשה,
פ"ד

מח(5) 799).

10.
על כן, מקובלת עלי עמדתו של עו"ד פארן, לפיה אין מקום לחייבו באופן אישי בהחזרת סכום כלשהו. משהכספים התקבלו בידיו בנאמנות עבור המשיבים 1 ו-2, הרי שיש לראות בכך קיום התחייבותו של המערער כלפי המשיבים, מה גם שעו"ד פראן חילק הכספים בהתאם להוראותיו של מר אריאלי. מרגע שפעל על פי הוראותיו – אין עוד יריבות בין המערער לעו"ד פראן. היריבות היא בין המערער לבין משיבים 1-2, שבשמם הועברו הכספים למערער.
ככל שיש טענות ביחס להעברת הכסף לעו"ד פארן כשכר טרחה, או לאשתו של המשיב 2 (המשיבה 4), הרי שהיריבות בעניין זה היא בין המשיבים לבין עו"ד פארן והמשיבה 4, אולם לא בין המערער לבין עו"ד פארן ו/או המשיבה 4.

11.
לפיכך, דין הערעור כלפי עו"ד פראן להידחות. למותר לציין כי משיבה 4, לא היתה צד לתובענה המקורית בגינה הוטלו ההוצאות, וגם לא לתובענה מושא הערעור, ומשכך אין למערער כל יריבות עימה, ולא ניתן היה בשום אופן לצרפה כצד לערעור, או לחייבה בהשבת כספים כלשהם, ולכן גם דין התביעה נגדה להידחות.
משיבים 1-2 הם אלה שצריכים להשיב את הכספים שקיבל עבורם עו"ד פראן, ופעל לחלוקתם על פי הוראותיו של מר אריאלי שפעל בשמו ובשם החברה – משיבה 1. משכך, הם אלו שצריכים להשיב את הכספים ששולמו בסך 22,513 ש"ח, שניהם יחד וכל אחד לחוד. העובדה שהמשיבים בחרו לאחר מתן פסק הדין לעשות שימוש כזה או אחר בהוצאות שקיבלו –להעביר לאשתו של מר אריאלי ולשלם שכ"ט לעו"ד פראן - אינו מעלה או מפחית מהחובה החלה עליהם בלבד להחזיר הכספים שקיבלו לאחר שנקבע כי פסק הדין בוטל והוא
void
.





סוף דבר
12.
הערעור כנגד משיבים 3 ו-4 נדחה.

הערעור נגד משיבים 1 ו-2 מתקבל. הריני מחייבת את המשיבים 1-2, יחד ולחוד, להשיב לידי המערער את הסכום ששולם, בסך של 15,000 ש"ח, בתוספת מע"מ, וכן בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד התשלום על ידי המערער ועד להשבת הסכום בפועל.

לאור הנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

הפיקדון שהפקיד המערער יושב לו באמצעות בא כוחו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.



ניתן היום,
כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
















עא בית משפט מחוזי 12428-09/14 יוסף חכמה גולן נ' אבנור חברה לבנין והשקעות בע"מ, יהודה אוריאלי, עו"ד ראובן פארן ואח' (פורסם ב-ֽ 18/03/2015)