פסקי דין על אבנר ניניו | פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

2182/01 א     13/02/2005




א 2182/01 אבנר ניניו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




18
בתי המשפט
א 002182/01
בית משפט השלום הרצליה
13/02/2005
תאריך:
כב' השופטת מיכל שריר
, סגן נשיא
בפני
:
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אבנר ניניו

בעניין:
התובע
א' ברקאי

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. איילון חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
הנתבעות
י' נחשון

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
1. רקע עובדתי
א. התובע, יליד 1958, נפגע בתאונת דרכים ביום 12.4.99 (להלן: "התאונה").
אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

ב. הצדדים הגיעו לידי הסכמה כי גובה הנזק שנגרם לתובע בתאונה הינו בסך 300,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.2.2003, בתוספת שכ"ט עו"ד + מע"מ.
ההסכמה קיבלה תוקף של

פסק דין
חלקי מיום 6.2.2003.

ג. הצדדים נותרו חלוקים בשאלה האם התאונה היתה תאונת עבודה כמשמעה על פי דין.

ד. בישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות בשאלה דלעיל, הוסכם כי התובע יעבור בדיקת פוליגרף בשאלה האם היתה התאונה תאונת עבודה כמשמעה על פי דין, למרות שלטענת התובע בדרכו מהעבודה הביתה עבר אצל חבר במקום עבודתו ובילה עמו אחר כך בביתו.
ה. התובע נבדק ביום 5.8.2003 וממצאי בודק הפוליגרף היו:
"בתשובות הנבדק לשאלות הרלבנטיות לא אובחנו תגובות מחשידות. מפאת אי סדירות מה בדפוס התגובות הפיזיולוגיות, לא ניתן לקבוע ממצא החלטי. דפוס תגובותיו הפיזיולוגיות של הנבדק, כפי שזה נרשם בפוליגרמה מאופיין באי סדירות מסוימת המקשה על אבחון אופימלי. אני מייחס אי סדירות זו למידה מסוימת של מיקוד קשב מוטה לאחר שהנבדק עבר כבר בדיקה קודמת בנושא הנדון, במכון אחר וממצאיה הובאו לידיעתו".

ו. גם בתשובות הבהרה חזר המומחה והבהיר:
"על פי כללי קבלת ההחלטות תוצאה זו הינה בתחום החלטיות נמוכה יחסית אשר אינה מאפשרת קביעת ממצאים ודאיים".

ז. בנסיבות אלה לא ניתן היה לממש ההסדר שהצריך תשובה מכרעת בתוצאות הבדיקה ולא היה מנוס מלקבוע התיק להוכחות בשאלה של היות התאונה תאונת עבודה כטענת הנתבעות.

ח. בנוסף לתובע העיד מטעמו גם החבר אצלו נטען שבילה אחרי שעות העבודה ובטרם נסע לביתו ומטעם הנתבעת העידה הפקידה בסוכנות הביטוח בה היה התובע מבוטח ואשר מילאה ההודעה על אירוע התאונה.

2. נטל הראיה
א. נטל הראיה מוטל על התובע כ"מוציא מחברו". התובע הוא שצריך להוכיח את נזקיו. הנזק בו מחוייבים הנתבעים הינו יתרת הסכום שנותר לאחר ניכוי הסכומים שקיבל התובע ועל כן גם הוכחת גובה הניכוי, אם בכלל, מוטלת על התובע כחלק מהוכחת נזקיו.

ב. העובדה כי מדובר בהנחת יסוד שלילית אינה מעבירה בהכרח עול הראיה. נהפוך הוא, הנטל נשאר על מי שעליו עול הראיה להוכיח גם את היסוד השלילי (ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ"ז[1] 837).

ג. התובע מבקש להסתמך על ת"א (חי') 41/90 קנואת נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2001 (2) 4339 שם קבע כב' השופט גריל:
"... מסקנתי היא שלא הוכח ע"י הנתבעת שהתאונה התרחשה כאשר התובע היה בדרכו מן העבודה או מפגישה עסקית הביתה".

אלא שבכך אין כדי להועיל לו. כב' השופט גריל כלל לא התייחס לשאלה על מי עול ההוכחה ויצא מנקודת הנחה, שהיא סלע המחלוקת בענייננו, שהעול מוטל על הנתבעת ולעניות דעתי ועם כל הכבוד לכב' השופט גריל נקודת ההנחה מוטעית.

ד. שלא לצורך אוסיף כי גם לו יצא מנקודת הנחה הפוכה, בראיות כפי שנסקרו ע"י כב' השופט לא היתה המסקנה משתנה, מה שאין כן בענייננו. גם לו סברתי, וכאמור, אינני סבורה כך, כי עול ההוכחה על הנתבעות, לא היתה משתנה מסקנתי ולאור כל המפורט להלן הייתי קובעת כי עמדה בנטל המוטל עליה.

3. גירסת התובע
א. התובע הינו בעל מסעדת "דרבי בר" ברח' ראול ולנברג 14 בתל אביב.

ב. ביום 12.4.99, ערב יום השואה, סגר התובע את המסעדה בסביבות השעה 16:30 - 17:00, נסע לבקר את חברו מר יוסף חנוך, עד תביעה 3 (צ"ל עד תביעה 2 כיוון שהגב' יסמין קיטאי היתה עדת הגנה), שעובד במספרה ברח' דיזנגוף בתל אביב.

ג. מהמספרה נסעו השניים בסביבות השעה 17:30 - 17:00 לביתו של מר חנוך בגבעתיים, שם בילו כשעתיים.

ד. מביתו של חנוך נסע התובע לביתו ברמת השרון אך בשל תנועה כבדה ופקקים סטה מדרכו ועקף דרך רח' ראול ולנברג (שם נמצאת המסעדה שבבעלותו), ונפגע בתאונה בצומת הרחובות דבורה הנביאה וראול ולנברג.

4. למען הסר ספקות, גירסתו של התובע, לרבות הסטיה לצורך עקיפת הדרך הראשית אינה מופרכת על פניה ויכולה היתה להתקבל אלמלא נותרו תמיהות בלתי פתורות:
א. למרות שהתובע ידע שהשאלה שבמחלוקת היא האם התאונה תאונת עבודה, לא הסביר בתצהירו את הסטיה מהדרך המובילה מביתו של מר חנוך לביתו ברמת השרון דרך הרחוב בו נמצאת המסעדה שבבעלותו.

ב. ממילא משלא צויין העיקוף לא בא גם זכרו של הפקק שכביכול חייבו לעשות כן בתצהירו, מה עוד שתמוה שבערב יום השואה כשהכל סוגרים עסקיהם מוקדם מהרגיל עדיין בשעה 20:30 היה פקק שחייב עקיפה.

ג. כשנשאל מדוע לא עקף את דרך משה סנה, דרכה היה אמור לנסוע לביתו דרך רח' משמר הירדן, השיב: "אי אפשר להכנס משם" (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 31), אך כשעומת עם האפשרות לקצר הדרך בנסיעה ברח' משמר הירדן השיב:
"ראשית הרחוב לא משורטט נכון במפה (? - מ' ש') ולנברג הרבה יותר מהיר ואין אנשים עוברים. בד"כ הייתי נוסע לחבר שלי דרך משה שרת ופנחס רוזן כשאין תנועה" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 5 - 3).

ד. בהודעתו במשטרה הצהיר התובע:
"את הצומת אני מכיר טוב מאד, כל יום אני עובר ויודע שיש תמרור..." (שורה 14 לנ/5).

משמע, זו היתה דרכו הרגילה והיומיומית של התובע מעבודתו הביתה.

ה. התאונה התרחשה כאמור ברח' ראול ולנברג שזה גם הרחוב בו נמצאת המסעדה וכך גם העיד התובע בהודעתו במשטרה (נ/5), למרות זאת בכתב התביעה ובתשובות לשאלון הצהיר התובע כי התאונה ארעה ברח' דבורה הנביאה ולא הצליח לשכנע בתשובתו כי לא היה בכך כדי להסתיר שהתאונה ארעה ברחוב בו המסעדה (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 22 - 17).

ו. בטופס ההודעה לסוכנות הביטוח נרשם מפורשות כי התאונה היתה תאונת עבודה ולתובע לא היה הסבר לרישום זה למרות שהוא זה שדיבר עם סוכן הביטוח ולא טרח לברר מי מסר הפרטים לעדה שרשמה ההודעה (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 8 - 4).

ז. באופן תמוה שמטיל ספק על מידת מהימנותו העיד כי לא ידע שסכום הנזק בתיק סוכם (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 10) למרות שידע שהשאלה שנותרה לדיון היא רק אם היתה התאונה תאונת עבודה (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 21 - 11).

ח. התובע לא טרח להביא ראיות ועדים נוספים שיכלו לתמוך בגירסתו:
1. לא המציא פלט שיחות להוכיח כי קבע, כטענתו, עם חברו את הביקור באותו יום (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 14 - 13).

2. לא הביא איש מעובדי המסעדה בכלל ומאנשי הניקיון איתם נשאר לפני שיצא, לטענתו, לביקור החבר בפרט כדי להוכיח סגירת המסעדה זמן רב לפני התאונה (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 24 - 21, ושורה 27).

3. לא העיד איש ממשפחתו של החבר שראו אותו מבקר בביתם ביום התאונה ולפניה (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 7 - 6).

4. לא בירר מי המציא פרטי התאונה לסוכנות הביטוח על מנת להפריך כי נמסרה הודעה שהתאונה היתה תאונת עבודה (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 8 - 7).

ט. גם עדותו של החבר אינה נקיה מתמיהות:
1. למרות שמדובר בחבר ילדות שנפגשים לעתים מזומנות ומדברים בתכיפות בטלפון, טעה העד בשמו הפרטי של התובע בתצהירו ת/4.

2. למרות הקירבה הנטענת אין ילדיו של העד יודעים על התאונה שארעה לתובע (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 14 ו-18), והוא לא ידע היכן ארעה התאונה (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 6 - 5).

3. העד הוקלט במספרה שלו (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 2 - 1), מספר כי לחברו היתה:
"תאונה עם קטנוע... וזה גם כן היה לו בעבודה, וזה היה לו בדרך מהעבודה או בדרך לעבודה - לא זוכר בדיוק מה וגם ניסו להפיל את זה כאילו שזה לא מהעבודה" (נ/9).

אך לא ידע להסביר את שאמר (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 8, 15 - 13 ו-17 - 18).

י. לא ניתן כל הסבר מדוע למרות ההסדר הדיוני שחייב התובע בבדיקת פוליגרף לפי הפניית בית המשפט, פנה מיוזמתו לבדיקה פרטית מטעמיו ולא גילה אודותיה אלא לאחר שב"כ הנתבעות ביקש לקבוע כי לאור תוצאות הבדיקה אין ההסדר חל ויש לדון בשאלת היות התאונה תאונת עבודה.

5. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התאונה היתה תאונת עבודה כמשמעה על פי דין, תוך כדי נסיעת התובע מעבודתו הביתה.

6. לאור האמור לעיל, יש לנכות מפסק הדין החלקי את תקבולי המל"ל כמפורט בחוות הדעת האקטוארית שהמציאו הנתבעות ועל כן לכאורה "נבלעת" התביעה ודינה להידחות.

7. ב"כ התובע יודיע אם יש בדעתו לחקור האקטואר או להגיש חוות דעת מטעמו, לא יאוחר מיום 1.3.2005.

אין מתן הודעה כאמור תגרור דחית התביעה כמפורט בסעיף 5 לעיל וחיוב התובע בהוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

8. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מפסק דיני ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.
ניתן היום ד' ב אדר א, תשס"ה (13 בפברואר 2005) בהעדר באי-כח הצדדים.
מיכל שריר
, שופטת
סגן נשיא
4קלדנית: איילה שמעה








א בית משפט שלום 2182/01 אבנר ניניו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/02/2005)