פסקי דין על וייס ז'אק | פסקי דין על בורשטיין אברהם | פסקי דין על בורשטיין קארין |

1330/00 א     27/11/2001




א 1330/00 וייס ז'אק נ' בורשטיין אברהם, בורשטיין קארין




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א 001330/00


בפני
:
כב' השופטת שרה דותן


תאריך:




בעניין:
וייס ז'אק



ע"י ב"כ עו"ד
איזמן אברהם

תובע

נ ג ד


1 . בורשטיין אברהם

2 . בורשטיין קארין



ע"י ב"כ עו"ד
עו"ד קיים עפרה

נתבע

החלטה

בפני
בקשות לסילוקה על הסף של תביעה (בש"א 7238/00) ולחלופין להפקדת ערובה להוצאות (בש"א 7237/00).

העובדות
התובע שהינו תושב חוץ הגיש בתאריך 21/02/00 תביעה ל

פסק דין
הצהרתי שיבטל סעיף בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
בתאריך 11.9.97.
על פי העובדות המפורטות בכתב התביעה, רכשו הנתבעים מחברת בוני חושן (להלן: "החברה") מספר יחידות בבנין המשמש מלון דירות ברח' גד מכנס בנתניה.

בשנת 1994 הגישו הנתבעים נגד החברה תביעה לפיצויים בשל הפרתו של הסכם הרכישה.
להבטחת זכויותיהם של הנתבעים שבפני
על פי פסק הדין שינתן (אם ינתן) הוטל ביום 4.7.94 עיקול על זכויות החברה בנכס המקרקעין עליו הקימה את מלון הדירות.

בדיון בבקשת החברה להמרת העיקולים שהתקיים בתאריך 12.8.96 בפני
כב' השופטת גרסטל הגיעו הנתבעים, החברה ובעלי מניותיה שנכחו בדיון להסכמה לפיה יירשם משכון על זכויותיהם של דוד וחנה יעקובוביץ והתובע בשתי יחידות בנכס הנ"ל והמשכון שנרשם על הנכס כולו יוגבל לסכום של 200,000 דולר בלבד. בתמורה לרישום המשכונות המפורטים לעיל, יבוטל העיקול שהוטל על נכס המקרקעין על פי ההחלטה מיום 4.7.94
מוסכם על הכל כי ההסדר האמור נועד להבטיח את זכויות הנתבעים (התובעים שם) אם יזכו בתביעתם הכספית נגד החברה.

בתאריך 11.9.97 נכרת בין החברה לנתבעים הסכם אשר קיבל תוקף של

פסק דין
בת.א 1069/94 ובה.מ. 1100/94. על פי הסכם הפשרה הנ"ל העבירה החברה לבעלות הנתבעים יחידה נוספת בנכס אשר שוויה הוערך ב- 255,000 דולר. ובנוסף ויתרה החברה על תשלומים שונים.

לגרסת התובע, בכתב התביעה, הסתכמה התמורה שקיבלו הנתבעים על פי הסכם הפשרה בכ- 400,000 דולר (ועל כך אין הוא מלין).

בנוסף על התשלומים המפורטים לעיל, התחייבה החברה לרשום בלשכת רישום המקרקעין את כל הזכויות לגבי כל היחידות שנרכשו על ידי הנתבעים (והדירה הנוספת) עד ליום 31.10.97.

כן נקבע כי איחור ברישום הזכויות בדירות שיעלה על 30 יום, יזכה את הנתבעים (התובעים שם) בפיצוי מוסכם בסך של 1,000 דולר לשבוע לכל שבוע איחור.

באשר לבטחונות לביצוע פסה"ד הוסכם בין החברה לנתבעים כי כל העיקולים והשעבודים שהוטלו על נכסי החברה ומשפחת יעקובוביץ יוסרו. למעט האמור בסעיף 8 להסכם שאת ביטולו מבקש התובע לפיו:

"השעבוד לטובת התובעים על הזכויות ביחס לדירה של מר ז'ק וייס... יישאר בתוקפו להבטחת עמידת הנתבעת באמור בסעיף 6 לעיל".

דהיינו, השעבוד על דירת התובע הושאר בתוקפו על מנת להבטיח את רישום הזכויות והסנקציה שבצד התחייבות זו.

משלא עמדה החברה בהתחייבותה לבצע את הרישום והחוב בשל הפרה זו הצטבר למאות אלפי שקלים, החלו הנתבעים בהליכים למימוש המשכון על דירת התובע.

בכתב התביעה טוען התובע כי לא היה צד להסכמות בסעיפים 6 ו- 8 להסכם הפשרה ורק בסוף שנת 1999 נודע לו כי המשכון שלו משמש להבטחת הפיצוי השבועי המפורט לעיל. לגרסתו נסיבות כריתת ההסכם והצעדים שננקטו למימושו מצביעים על חוסר תום לבם של הצדדים להסכם.

לגרסתו, ההסכם הנ"ל נכרת ללא ידיעתו וללא הסכמתו מבלי שהובאה לידיעתו העובדה שדירתו משמשת בטוחה יחידה למימושו של תנאי שלא הסכים לו. אשר על כן, מבקש התובע כי ינתן

פסק דין
הצהרתי שיבטל את סעיף 8 להסכם הנ"ל ויקבע כי תוקף המשכון פקע בתאריך 11.9.97 – מועד החתימה על הסכם הפשרה.

הנתבעים מצדם הגישו בקשות למחיקת התביעה על הסף ולחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.

סילוק התביעה על הסף
לטענת הנתבעים פסק הדין שניתן בתאריך 11.9.97 מהווה מעשה בית דין גם ביחסים בינם לבין התובע למרות שהלה לא היה צד להליך הראשון באופן ישיר וזאת מכיוון שהסכים למשכן את רכושו כערובה לחיובי החברה שהיה אחד מבעלי מניותיה והרוח החיה בה.

בחקירתו הנגדית של הנתבע הסתבר כי חלק מן הטענות העובדתיות המתייחסות למעורבותו של התובע בהליכים אינן מבוססות וכי אין למצהיר כל ידיעה באשר לייצוגו של התובע ע"י משרד עו"ד נשיץ ושות' אשר עו"ד מטעמו הוא שחתם בשם החברה על הסכם הפשרה.

יתירה מכך, בשלב מקדמי זה של הדיון אין בית המשפט אמור לקבוע ממצאים עובדתיים וטענתו של התובע בכתב התביעה לפיה לא היה מעורב בכריתתו של הסכם הפשרה לא נסתרה. מכל מקום זוהי טענה עובדתית שבית המשפט אשר ידון בתביעה יצטרך להכריע בה.

בנסיבות אלה, המסקנה המתבקשת היא שלא הונחה התשתית הראייתית והמשפטית לטענה לפיה הסכם הפשרה שאת ביטול סעיף 8 שלו מבקשים מהווה מעשה בית דין ביחסים שבין הצדדים בתביעה שבפני
.

גם טענת המבקשים כי העובדה שהתובע היה שותף למימוש חלק מפסק הדין מצביעה על ידיעת תוכנו של ההסכם אינה יכולה לעמוד מכיוון שהמחלוקת מתמקדת בתניה אחת ואין זה השלב להכריע במחלוקת באשר להיקף ידיעתו של התובע.

ואילו הטענה לפיה במהלך השנים שחלפו מכריתת ההסכם ועד לתחילת פעולות האכיפה שלחו המבקשים התראות חוזרות ונישנות, לא הוכחה מאחר שבחקירתו הנגדית של המצהיר כשל בהצגתו של מסמך כלשהו התומך בגרסתו.

מכיוון שהמבקשים מיקדו טענותיהם בידיעתו של התובע את העובדות ולאחר שטענה זו נדחתה,החלטתי שלא להרחיב את הדיון בסוגיות נוספות הקשורות להחלתו של

פסק דין
על מי שלא היה צד לו.

עוד טוענים המבקשים לחוסר יריבות מן הטעם שהתובע לא היה צד להליך בו ניתן פסק הדין ועל כן אינו יכול לבקש את ביטולו.
מעבר לעובדה שטענה זו סותרת את טענתם לפיה פסק הדין מהווה מעשה בית דין בין הצדדים גם לגופו של ענין אין היא יכולה לעמוד.

בספרו של ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין אומר המחבר:

"אף מי שלא היה בעל דין, אך הפסק פוגע בו, יכול להגיש תביעה לביטול פסק הדין, על פי העילה שההסכם היה פגום, כגון שהיה נגוע באי חוקיות". (עמ' 787-788).

וראה לענין זה ע"א 377/63 ג'ק ענף נ. "נחשונים" קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' פד"י יט(3) 225 (231) בו נקבע:

"... על פי הדעה המקובלת עלינו כיום אין ספק בכך שאדם יוכל בתובענה לדרוש ביטול פסק-דין הפוגע בו, אם לא היה בעל דין בדיון, ותובענות כאלו מתבררות גם עכשיו בבתי-המשפט על פי סדרי הדין הרגילים".

יתר טענת המבקשים שעניינן העדר עילה וטיב התביעה נטענו באופן סתמי ואין בהן ממש.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לסילוקה של התביעה על הסף.

הטלת ערובה להוצאות
גם בקשה זו דינה להידחות מכיוון שעצם היותו של תובע תושב חוץ, אינה מהווה עילה להטלת החיוב המבוקש. וזאת לאור האמור בסעיף 29 לאמנת האג בדבר הפרוצדורה האזרחית, תשי"ד 1954 אליה הצטרפה גם מדינת ישראל:

"תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא יצווה עליו בית המשפט, שופט או רשם, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן בטחון או ערבון לפרעון הוצאות המשפט שהנתבע עלול להוציא ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט".

הואיל והתובע הנו תושב צרפת ומכיוון שהן מדינת ישראל והן צרפת חתומות על אמנת האג השנייה (הכוללת הוראה זהה), דין הבקשה להידחות. (ראה ספרו של ד"ר זוסמן עמ' 902-903).

עוד יצויין, כי לא הוכחה הטענה לפיה פניות של הנתבעים לתובע לא נשאו פרי, כמפורט לעיל.

יחד עם זאת, על התובע למסור בתוך 7 ימים מהיום הודעה בכתב לבית המשפט עם העתק למבקשים בה יציין את כתובתו, על פי דרישת תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי.
באשר למען למסירת כתבי בי- דין, הרי שעל פי תקנה 10(א) רואים את כתובתו של עורך דינו כמען למסירת כתב בי-דין.

הוצאות בקשות אלה בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ יוטלו על פי התוצאות בתיק העיקרי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום יב' בכסלו, תשס"ב (27 בנובמבר 2001)

שרה דותן
, שופטת










א בית משפט מחוזי 1330/00 וייס ז'אק נ' בורשטיין אברהם, בורשטיין קארין (פורסם ב-ֽ 27/11/2001)