פסקי דין על עו"ד שרגא פ. בירן | פסקי דין על עו"ד בעז בירן | פסקי דין על עו"ד דיויד אמיד | פסקי דין על עו"ד צדקיהו הרמולין

2181/15 רעא     02/04/2015




רעא 2181/15 עו"ד שרגא פ. בירן, עו"ד בעז בירן, עו"ד דיויד אמיד נ' עו"ד צדקיהו הרמולין




החלטה בתיק רע"א 2181/15



בבית המשפט העליון


רע"א 2181/15



לפני:

כבוד השופט נ' סולברג


המבקשים:

1. עו"ד שרגא פ. בירן



2. עו"ד בעז בירן



3. עו"ד דיויד אמיד



נ


ג


ד



המשיב:
עו"ד צדקיהו הרמולין


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1083/06 מיום 15.3.2015 שניתנה על-ידי השופט מ' אלטוביה


בשם המבקשים:
עו"ד רם כספי
; עו"ד ניר כהן
; עו"ד רוני לפן; עו"ד יהונתן כהנא

בשם המשיב:
עו"ד יוסי שגב


החלטה

1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט
מ' אלטוביה
) מיום 15.3.2015 בת"א 1083-06, בגדרה התקבלה בקשת המשיב (להלן:
"הרמולין"
) לקבל תשלום חד-פעמי מאת המבקש 1 (להלן:
"בירן"
) בסך של 2,310,866 ₪ לאחר תשלום מס, וכן תשלום חודשי בשקלים השווה לסך של 5,000$ לאחר תשלום מס החל מיום 1.12.2014.

רקע
2.
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת למעמדו של הרמולין כשותף במשרד עורכי דין (להלן:
"השותפות"
) שבו בירן הוא השותף הבכיר, וזאת על-פי הסכם שנחתם בין הצדדים בראשית שנות ה-80. עובר לפרישתו מהשותפות, תוגמל הרמולין בסכום של 5,000$ לחודש (להלן:
"המשיכות החודשיות"
), כאשר התחשבנות נוספת באשר לחלקו ברווחי השותפות היתה נערכת בסוף כל שנה. לאחר שהתערערו היחסים בין הצדדים, שלח הרמולין בשנת 2005 הודעה לבירן בדבר פירוק השותפות החל מיום 15.3.2005, ובהמשך הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לפירוק
השותפות

ולמינוי כונס נכסים לצורך מימוש הפירוק. אין מחלוקת בין הצדדים כי באותו מועד עמד חלקו של הרמולין בשותפות על שיעור של 19%.

3.
ביום 17.9.2009 נתן בית המשפט המחוזי

פסק דין
בו נקבע כי אכן התקיימה שותפות בין הצדדים. עם זאת, בפסק הדין נדחתה בקשתו של הרמולין להכריז על פירוק השותפות ולמינוי כונס, ותחת זאת הורה בית המשפט כי ההיקף הכולל של נכסיו בשותפות יקבע על-ידי "מומחים מכריעים". על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור וערעור על-ידי המבקשים, וכן ערעור שכנגד על-ידי הרמולין. במסגרת הליכים אלו הגיש הרמולין גם בקשה לסעדים זמניים, במסגרתה עתר בין היתר לקבלת סעד של תשלום ה'משיכות' החודשיות אותן היה נוהג למשוך מהשותפות בניכוי סכום של 60,000 דולרים, השווה ל-12 משיכות חודשיות, אשר שולם לו לפי החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי מיום 25.2.2007. בקשה זו נדחתה על-ידי כב' השופט (כתוארו אז)
א' גרוניס
(החלטה מיום 1.9.2010). בהחלטה צוין כי:

"בית המשפט המחוזי החליט כי המשיב זכאי לסכום מסוים. החלטה זו אינה מצמיחה למשיב זכות כללית להמשיך ולקבל את המשיכות החודשיות בכל התקופה בה מתנהל ההליך בין הצדדים. כלומר,
המשיב לא הצליח להראות כי קיימת לו זכות לכאורה לקבלת סעד זה
. בפרט לא הראה המשיב כיצד משרת סעד זמני זה את מימוש הסעד המבוקש בערעור עצמו. משכך, סבור אני כי דין הבקשה לקבלת סעדים זמניים, על כל ראשיה, להידחות"
(פסקה 7 להחלטה, ההדגשות שלי – נ' ס').

4.
ביום 2.10.2014 קיבל בית משפט זה (כב' הנשיא (כתוארו אז)
א' גרוניס
, והשופטים
ח' מלצר
ו-
ד' ברק-ארז
) באופן חלקי את ערעור המבקשים, באופן אשר שינה את מתווה הפירוק שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. המתווה החדש שנקבע במסגרת הערעור נגע להגבלת סמכותם של המומחים בנושא זיהוי וכימות נכסי השותפות וזכויותיה. כמו כן התקבל הערעור שכנגד, בעניין החלוקה הראויה בין הצדדים בנשיאה בשכרם של המומחים. בשולי פסק הדין ציין השופט
ח' מלצר
, בהסכמת חבריו להרכב, את הדברים הבאים:

"
במסגרת בקשה לסעדים זמניים שהגיש עו"ד הרמולין, הוא עתר לקבלת סעד ביניים שיאפשר לו המשך תשלום המשיכות החודשיות אותן הוא היה נוהג למשוך מהשותפות, בסך השקול בשקלים ל-5,000 דולר מדי חודש (משיכות אלו הופסקו מעת שפרץ הסכסוך בין הצדדים). הוא ביקש כי משיכות אלה תימשכנה ותחושבנה ממועד תחילת הסכסוך ועד להשלמת ההליכים, זאת בניכוי סכום השקול בשקלים ל-60,000 דולרים, השווה ל-12 משיכות חודשיות, אשר שולם לו לפי החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך 25.2.2007. חברי, השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, דחה את הבקשה מהטעם ש'המשיב לא הצליח להראות כי קיימת לו זכות לכאורה לקבלת סעד זה' כאן (ראו: החלטה מתאריך 1.9.2010).
לגישתי, בהתחשב בכך שמלאכת הפירוק ויישוב החשבונות בין הצדדים צפויה להימשך עוד תקופה לא קצרה ובינתיים מעבר לנ"ל – לא קיבל עו"ד הרמולין כספים כלשהם מכספי השותפות, אף שנראה לכאורה שצפויים לעמוד לזכותו סכומים משמעותיים – ראוי כי בית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לסוגיה זו
, מיד כשתובא בפני
ו בקשה מתאימה"
(פסקה 42(א) לפסק הדין, ההדגשות שלי – נ' ס').

5.
אחר הדברים האלה הגיש הרמולין לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בדבר תשלום משיכות חודשיות, במסגרתה ביקש כי בירן יעביר לידיו סך של 2,310,866 ₪ לאחר תשלום מס, המהווה סכימה של המשיכות החודשיות שלא שולמו בתקופה של 113 חודשים החל מיום 1.6.2005, בניכוי אותם 60,000 דולר ששולמו לו בעבר. בנוסף לכך ביקש הרמולין כי יתאפשר לו להמשיך לקבל את המשיכות החודשיות החל מיום 1.12.2014 ואילך. הסכומים האמורים התבקשו על חשבון חלקו של הרמולין בנכסי השותפות, כפי שייקבע בסופו של דבר על-ידי המומחים, וזאת בהתבסס על קביעותיו של בית משפט זה במסגרת הערעור והערעור שכנגד שהוזכרו לעיל, מהם עלה כי הרמולין צפוי לקבל סכומים בשיעורים משמעותיים. עוד הטעים הרמולין בבקשה כי מאז חודש אפריל 2005 ועד היום לא זכה לסכומים כלשהם מאת השותפות, ואילו בירן, השותף האחר, נהנה מפירותיה של השותפות כאילו לא ארע דבר.

6.
המבקשים התנגדו לבקשה והעלו בתגובתם טעמים רבים המצדיקים לדידם את דחייתה. ראשית ציינו המבקשים כי בית משפט זה לא קבע בפסק הדין כי אכן עומדת להרמולין זכות לקבלת הסעד שנתבקש, אלא רק כי יש לבחון את הדבר במידה ותוגש בקשה מתאימה. עוד נטען, כי הרמולין כלל לא עמד בנטל הראייתי המוטל עליו להוכיח את זכאותו למקדמה, וכי גם אם יקבע כי יש לו זכות לכך, על אותה מקדמה להיות משולמת באמצעות תשלום חד-פעמי ולא כתשלום חודשי שאין לו בסיס ושאיננו מוגבל בזמן. בכל מקרה, טענו המבקשים, לא עמדה לפני בית המשפט תשתית ראייתית הולמת על מנת לקבוע את סכומהּ הראוי של אותה מקדמה, ואין מקום להתייחס לאמרות אגב של בית המשפט העליון כבסיס לקביעת סכום זה. המבקשים הוסיפו וטענו כי אין צדק או היגיון במתן "משכורת חודשית" למי שפרש מהשותפות ומזה 10 שנים אינו תורם לה דבר. כמו כן נטען כי השותפות איננה פעילה עוד, וכי לאחר מועד הפרישה הוקמה למעשה שותפות חדשה, אשר איננה צד להליכים בין הצדדים ואשר עשויות להיות לה טענות הגנה שונות ככל שתוגש נגדה תביעה, לרבות טענת התיישנות. בכל אופן, טענו המבקשים, הרמולין מעולם לא הגיש תביעה כספית קונקרטית נגדם ולא ביסס את זכותו לסכומי כסף כלשהם. עוד נכללו בתגובה טענות רבות נוספות הנוגעות לגוף העניין, כגון הטענה כי להרמולין חובות של מיליוני ₪ כלפי השותפות, בגין משיכות יתר ונכסים שקיבל שלא כדין, וכן בגין חלקו בהלוואות שניתנו לשותפות. לבסוף נטען, כי הרמולין איננו עומד בתנאים הקבועים בדין לשם קבלת סעד זמני.

7.
בתשובתו הנרחבת לתגובת המבקשים, העלה הרמולין טענות רבות המצדיקות לטענתו להעתר לבקשה. ככלל טען הרמולין כי המבקשים שבים ומעלים טענות שהועלו על-ידם במסגרת הערעור ונדחו, בניסיון "למשוך" את ההליך ולמנוע ממנו את חלקו בשותפות. אשר למהות ההליך טען הרמולין כי אין מדובר בבקשה לסעד זמני במסגרת תביעה כספית, אלא בחלוקת ביניים במסגרת הליך של פירוק שותפות וחלוקת נכסיה, בהתאם למתווה שנפסק בבית משפט זה. בנוסף הכחיש הרמולין את טענות המבקשים בדבר נסיבות עזיבתו את השותפות ועל אודות חובותיו הנטענים כלפיה, ומנגד הפנה למספר פרוייקטים בגינם הוא זכאי, לשיטתו, לתשלום של עשרות ואף מאות מיליוני ₪ במצטבר. בעניין זה הודגש כי לפני בית המשפט המחוזי ובית משפט זה הועמדה תשתית ראייתית נרחבת, בכתב ובעל-פה, ביחס להיקף זכויותיו בשותפות, וכי קביעת בית משפט זה כי הוא זכאי לסכומים משמעותיים איננה קלוטה מן האוויר, אלא התבססה על נתונים אלו. אשר למשיכות החודשיות הטעים הרמולין כי אלו לא ניתנו לו בשל החלטה על עיכוב ביצוע שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי, ולפיכך העתרות לבקשתו בשלב זה יהיה בה כדי לתקן מעט מהעוול שנגרם לו, נוכח התמשכות ההליכים והעיכוב בעבודת המומחים עקב התנהלותו של בירן. יצוין, כי המבקשים הגישו בקשה למחיקת תשובתו של הרמולין, נוכח אורכה החריג והעובדה כי היא כוללת טענות אשר היה עליו להעלות במסגרת הבקשה המקורית, ואולם בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה מושא הבקשה שלפני.

8.
ביום 15.3.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי אמנם הרמולין לא הציג תשתית ראייתית ביחס לחלקו בתיקים שנפתחו והתנהלו במסגרת השותפות, ובדרך כלל במצב כזה, די היה בכך כדי לדחות את בקשתו. ואולם, במצב הדברים בו ניתן

פסק דין
בו נקבע כי התקיימה שותפות בין הצדדים ונקבע מתווה לבחינת חלקו של הרמולין בתיקים, סבר בית המשפט כי יש להתחשב בכך שהתחשבנות מדויקת בין הצדדים צריכה להערך לפני המומחים, וכי תקופה זו צפויה להימשך עוד תקופה לא קצרה, במהלכה נהנים רק בירן ויתר המבקשים מהכנסות הנובעות מתיקים שקבלה השותפות עוד קודם לפרישת הרמולין. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי,
"נראה כי נכון והוגן לאזן את אופן חלוקת הרווחים מהשותפות בתקופת ההתדיינות המשפטית, תוך התחשבות בטענות הצדדים ובנסיבות העניין"
. באשר לסכום ההולם המגיע להרמולין בתקופה זו, קבע בית המשפט כי העובדה שעד לפרישתו של הרמולין נהגו השותפים לאפשר לו למשוך סכום של 5,000$ בחודש כמקדמה, מלמדת למעשה כי העריכו וצפו שלאורך הזמן רווחיו של הרמולין יעלו על סכום זה, ולכאורה היה מגיע לו סכום גבוה יותר. עם זאת, כך נקבע, יש להתחשב בטענות המבקשים לפיהן קיבל הרמולין סכומים שאינם מגיעים לו, חדל לעבוד במסגרת השותפות וממילא הפסיק להעניק שירותים במיזמים שלגביהם קיבל את חלקו בשכר הטרחה מראש. בנסיבות אלו החליט בית המשפט כי נכון והוגן להמשיך את ההסדר שנהג בין הצדדים עד לסיום ההתחשבנות ביניהם, תוך הבטחת זכויותיו של בירן. אשר לטענות המבקשים ביחס להתחשבנות בין השותפים, קבע בית המשפט כי אלו אמורות להתברר בשלב ראשון לפני המומחים, ואין מקום לדון בטענות אלו בשלב זה, ומאותו הטעם אין לקבל את טענות המבקשים על הצורך במחיקת תשובתו של הרמולין לבקשה.

9.
אשר למהות הסעד המבוקש, קבע בית המשפט כי בתביעת הרמולין לפירוק השותפות גלומה גם תביעה לחלוקת הנכסים בין שותפיה, ולפיכך העברת תשלומים על חשבון פירוק השותפות תואמת את נושא התביעה העיקרית ואת פסקי הדין שניתנו בעניין זה. על אף שהסעד המבוקש הוא סעד כספי, וככלל אין לתיתו בטרם התבררו זכויות הצדדים, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין בהם נמשכים ההליכים המשפטיים בין הצדדים במהלך תקופה של 10 שנים שבה כאמור נהנה רק צד אחד מהשותפות, אין לתת לכך משקל רב, בייחוד כאשר ההחלטה לפרק את השותפות "פירוק טכני" בלבד ולא פירוק מלא, נבעה מהצורך לאפשר לבירן להמשיך ולקיים את עסקיו. לאור האמור, קבע בית המשפט כי יש להעניק להרמולין את הסכומים שביקש, ואלו יקוזזו מכל סכום שיגיע לו בהמשך, כפי שייקבע על-ידי המומחים במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים. עוד נקבע, כי סעד זה יינתן למבקש בכפוף להמצאת התחייבות עצמית של הרמולין, וכן הפקדה של ערבות בנקאית אוטונומית בסך 1,000,000 ₪ להבטחת השבת כספים למבקשים, אם וככל שייקבע כך בסוף ההליך.



עיקר טענות המבקשים
10.
מכאן הבקשה שלפני, בגדרה עותרים המבקשים לביטול החלטת בית המשפט המחוזי על שני ראשיה, וזאת ממספר טעמים. ראשית, טוענים המבקשים כי הרמולין לא הניח כל תשתית ראייתית התומכת בנימוקיו לקבלת הסכומים המבוקשים. בית המשפט המחוזי עצמו הכיר בכך וגם קבע כי בדרך כלל הדבר מצדיק את דחיית הבקשה. לאור זאת, לטענת המבקשים, לא היו בידי בית המשפט הכלים המתאימים לבסס החלטה בדבר זכאותו של הרמולין לכספים כלשהם, ובוודאי לא סכומם המדויק, על אחת כמה וכמה כאשר לא ראה לנכון לדון בטענות הקשורות להתחשבנות בין הצדדים אשר עתידות להתברר לפני המומחים. לעניין זה טוענים המבקשים כי הנטל על המבקש היה גבוה עוד יותר, לאור עתירתו לקבלת סכומים חודשיים אשר אינו מתוחם לתקופה מסוימת, והמבקש כלל לא ניסה להרים נטל זה. המבקשים מתרעמים על אופן הצגת הדברים, המופרך לטענתם, כאילו הם היחידים שנהנים מהכנסות השותפות בניגוד להרמולין, וזאת לאור העובדה שבעוד הם ממשיכים לפעול לטובת השותפות במשך עשרת השנים האחרונות, הרי שהרמולין לא תרם לה דבר. לטענת המבקשים, על-פי ההלכות הנוהגות מכל שכר המגיע להרמולין בתיק מסוים יהיה מקום לנכות את הסכום המתאים הנובע בעקבות מאמציהם של אחרים, החל ממועד פרישתו מהשותפות, וכן להתחשב במצבת חובותיו לשותפות. לפיכך, לשיטת המבקשים, אין כל הצדקה לפסיקת מיליוני ₪ להרמולין ללא כל תשתית ראייתית וכאשר סביר כי יימצא שדווקא הוא זה שחייב לשותפות כספים ולא להיפך.

11.
שנית, טוענים המבקשים כי הנמקת בית המשפט המחוזי חסרה, בלתי מסתברת וכי קיימות בה סתירות פנימיות. כך מצביעים הם על כך שעל אף שניתן להבין מהחלטת בית המשפט כי מדובר במקדמה על חשבון סכומים שיגיעו להרמולין בעתיד, הרי שחישוב אותה מקדמה נעשה על בסיס המשיכות החודשיות ששולמו להרמולין בתורת "משכורת", בעוד שברור שהוא אינו זכאי כבר לסכום האמור, מעת שהפסיק לפעול במסגרת השותפות. לפיכך מדובר למעשה, לטענת המבקשים, בקביעה שרירותית ולא מנומקת של סכום מקדמה, המתבססת על הסדר שאיננו קיים עוד. עצם קביעתו של הסדר כזה למשך פרק זמן בלתי מוגבל, כך המבקשים, היא בלתי סבירה, מחוסרת תשתית ואף נותנת תמריץ שלילי להרמולין למשוך את ההליכים עד אין קץ, בעודו מקבל משכורת חודשית מהמבקשים ללא מאמץ או סיכון מצדו. לטענת המבקשים, בית המשפט קבע כי יש להתחשב בטענותיהם ביחס לחובותיו של הרמולין כלפי השותפות, ועל אף זאת העניק להרמולין את מלוא מבוקשו ואף בכך יש משום סתירה. עוד נטען כי בית המשפט דן בבקשה כבקשה לסעד זמני ובחן את התנאים למתן סעד כזה, אך יחד עם זאת לא דן בכל טענות המבקשים בעניין, לרבות הטענה כי מדובר בסעד המשנה מהמצב הקיים מזה עשור.

12.
שלישית, טוענים המבקשים כי בפסק הדין שיצא מלפני בית משפט זה הובהר כי יש לבחון את חלקו של הרמולין בשותפות בקפדנות ובזהירות, וכי מלאכה זו הופקדה בידי המומחים הבודקים ונכון לעת הזו טרם נקבעו בה כל ממצאים. לפיכך תוהים המבקשים כיצד בחר בית המשפט המחוזי לפסוק כספים להרמולין דווקא, בעוד שהתייחסות בית משפט זה לסוגיה היתה בגדר אמרת אגב. מכל הטעמים דלעיל טוענים המבקשים כי מדובר בהחלטה שאינה מנומקת כדבעי ואינה סבירה על פניה, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

13.
בד בבד הגישו המבקשים גם בקשה לעיכוב ביצוע העברת התשלום שנפסק להרמולין עד להכרעה בבקשה שלפני.

דיון והכרעה
14.
לאחר שעיינתי בבקשה המפורטת על נספחיה הרבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובתו של הרמולין.

15.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי רשות ערעור לגבי
"החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי... תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".
על אף שהסכום החד-פעמי שנפסק לטובת הרמולין במסגרת ההחלטה איננו סכום נמוך, יש לזכור כי עסקינן בהליך תלוי ועומד מזה כעשור, כאשר שני הצדדים טוענים, זה בכה וזה בכה, לקיומו של חוב כלפיהם בעשרות ואף מאות מיליוני ₪. בהקשר זה, סכום של כ-2.3 מיליון ₪, המגלם העברה של סך 5,000$ לחודש במשך תקופת ההליך, אינו סכום אשר עשוי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור. בנוסף לכך, דומה כי הנזק שייגרם למבקשים בעקבות קבלת הבקשה איננו חריג בנסיבות העניין, וגם טענות המבקשים בעניין זה נאמרו בחצי פה בשולי הבקשה, ללא פירוט או תמיכה באסמכתאות. איני סבור כי יש לקבל גם את הטענה כי החלטה זו עשויה להשפיע באופן בלתי ראוי על עבודת המומחים, וחזקה עליהם שיעשו את עבודתם נאמנה, בהתאם למתווה שקבע בית משפט זה. מטעמים אלו, דומה כי אין מקום למתן רשות ערעור.
16.
מעבר לנצרך, דומני כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב גם בהחלטה לגופה. על אף שהדברים לא נאמרו במפורש, ההחלטה האמורה מתכתבת היטב עם הדברים הנכוחים שצוינו על-ידי בית משפט זה במסגרת פסק הדין בערעור ובערעור שכנגד. בניגוד למועד שבו נדחתה הבקשה הקודמת לסעד זמני על-ידי כב' השופט (כתוארו אז),
א' גרוניס
, אז טרם הוכרה זכאותו של הרמולין לכספים כלשהם, הרי שכעת, לאחר מתן פסק הדין בבית משפט זה, עומדים אנו לפני קביעה שיפוטית חלוטה לפיה עומדת להרמולין זכות שכזו, וכי על פני הדברים ובכפוף לבדיקה פרטנית, טומנת זכות זו בחובה סכומים משמעותיים. קביעות אלו, שלא נאמרו בחלל ריק אלא על בסיס חומר הראיות שבתיק, משנות את מאזן הכוחות המשפטי בין הצדדים בשלב בו אנו נמצאים. טענות המבקשים נגד הקביעות האמורות נדחו על-ידי הערכאות השונות שדנו בתיק, ואין מקום לבחון אותן בשנית במסגרת בקשה זו.

17.
אכן, חישובה של המקדמה שביקש הרמולין בהתבסס על המשיכות החודשיות איננו נקי מספקות. זאת, מאחר שבאופן מעשי משיכות אלו חדלו מלהתקיים לפני 10 שנים ולא ברור אם יש להן הצדקה בשלב זה. יחד עם זאת, בנסיבות העניין סבורני כי לא שגה בית המשפט המחוזי, בהכירו את התיק על בוריו, בבואו לפסוק בבקשה במבט-על על התיק כולו. אותה פרקטיקה בה נהגו הצדדים בעבר וכנגדה יוצאים המבקשים חוצץ בבקשה שלפני, נועדה בזמנו לאפשר להרמולין לקבל סכום כסף מסוים באופן שוטף, מבלי לפגוע בהתנהלותה העסקית של השותפות. עוד יש לזכור, כי המשיכות החודשיות שימשו בעבר לחישוב מקדמה קודמת ששולמה להרמולין בסך של 60,000$, השווה לשנה של משיכות חודשיות. יתכן והיה מקום להחליט על סכום אחר, בין כסכום חד-פעמי בשיעור גבוה יותר ובין אם בדרך של הגבלת התקופה שבה ישולם הסכום, ואולם זו היתה הבקשה שעמדה לפני בית המשפט ואינני סבור כי החלטה זו היא שגויה, באופן המחייב את התערבות ערכאת הערעור. למותר לציין, כי בכל עת בה יתברר כי חל שינוי נסיבות בתיק, בהתאם לבדיקות המומחים או באופן אחר, פתוחה הדרך לפני המבקשים לבקש מבית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטתו.

18.
אין בידי לקבל גם את יתר טענות המבקשים. צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי משעה שהוגשה תביעה לפירוק השותפות ולאור הקביעות החלוטות של הערכאות השונות, עומדת לפנינו תביעה לחלוקת נכסי השותפות. לאור זאת, אין מניעה כי תתבצע בשלב זה חלוקת ביניים, בעיקר כאשר הרמולין לא נהנה מהכספים האמורים מזה שנים ארוכות. בנסיבותיו היחודיות של התיק שלפני, קביעת סכום החלוקה נעשתה בדרך של אומדנא, על-פי שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי ובהתאם להיכרותו את מצב הדברים בתיק. לעניין זה פרש בית המשפט את שיקוליו בהערכת הסכום – בעובדה שככל הנראה יהיה זכאי הרמולין לסכום כסף בשיעור גבוה יותר מחד גיסא, ובהתחשב בטענות המבקשים לחובות כלפי השותפות מאידך גיסא – וקבע כי ההסדר המבוקש הוא מאוזן והוגן. לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו בעניין זה.

19.
עוד יש לזכור, כי לא נטען שהרמולין לא יוכל להשיב את הכספים ככל שיידרש לעשות כן, וכי במקביל לסכום החד-פעמי שנפסק, קבע בית המשפט המחוזי גם כי על הרמולין להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת השבת כספי המבקשים, בשיעור של כמעט מחצית מהסכום שנפסק לו. בנסיבות אלו, ככל שיתברר כי לא היה מקום לסעד המבוקש, יוכלו המבקשים להיפרע את נזקיהם.

20.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

משנדחתה הבקשה, מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע, והיא נמחקת. בנסיבות העניין, בהן לא נתבקשה תשובת הרמולין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.



ניתנה היום, י"ג בניסן התשע"ה (2.4.2015).



ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


15021810_o01.doc

עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






רעא בית המשפט העליון 2181/15 עו"ד שרגא פ. בירן, עו"ד בעז בירן, עו"ד דיויד אמיד נ' עו"ד צדקיהו הרמולין (פורסם ב-ֽ 02/04/2015)