פסקי דין על ברכה כהן | פסקי דין על רחמים כהן | פסקי דין על תמים סבאח

25823-06/12 א     30/03/2015




א 25823-06/12 ברכה כהן, רחמים כהן נ' תמים סבאח








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 25823-06-12 כהן ואח' נ' סבאח


תיק חיצוני:


לפני
כב' השופטת
אוסילה אבו-אסעד


תובעים

1.ברכה כהן

2.רחמים כהן
ע"י ב"כ עו"ד גבי ביטון ועו"ד רענן מיכאלוביץ


נגד


נתבע

תמים סבאח
ע"י ב"כ עו"ד צדיק נסאר




פסק דין


לפניי תביעה כספית על הסך של 186,331 ₪ שהתובעים הגישו כנגד הנתבע בגין הפרת הסכם לביצוע עבודות בנייה ושיפוצים.


עיקר טענות התובעים בתמצית

1.
התובעים, בני זוג תושבי העיר טבריה ובבעלותם מצוי בית מגורים, צמוד קרקע, בשיכון א' 73, דירה מס'
1 (יקרא להלן: "הבית"). בהתאם לנסח הרישום אותו צירפו התובעים לתצהיריהם, הבית ידוע בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, כחלקה 169 בגוש 15030, והוא רשום שם על שמות התובעים בחלקים שווים.

2.
הנתבע הינו קבלן שיפוצים.

3.
על פי הנטען בכתב התביעה במהלך שנת 2011, גמלה בלב התובעים ההחלטה לשפץ את פנים ביתם ולהרחיבו על ידי הוספת ממ"ד, חדר, מחסן ופרגולה. לשם כך, נעשו על ידי
התובעים פניות לקבלני שיפוצים שונים לצורך קבלת הצעות מחיר.

ביום 5.5.2011 לאחר דין ודברים בין התובעים, מצד אחד, לבין הנתבע, מצד שני, העביר זה האחרון הצעת מחיר לידי התובעים בסך של 170,000 ₪ ללא רכיב המע"מ (נספח ג' לכתב התביעה). על יסוד הצעת המחיר האמורה נחתם בין בעל הדין הסכם המסדיר ביצוען של עבודות הבנייה והשיפוצים על ידי הנתבע בבית.
ההסכם נחתם ביום 12.5.2011, ובהתאם להוראותיו היה על הנתבע להתחיל בביצוע העבודה תוך 3 ימים. בהתאם למוסכם העבודות אמורות היו להגיע לתומן תוך פרק זמן של 90 יום (נספח ד' לכתב התביעה).

במסגרת ההסכם התחייב הנתבע, בין ביתר, לפצות את התובעים בסך 500 ₪ בעבור כל יום איחור בהשלמת העבודות נשוא ההסכם.

4.
נטען בנוסף על ידי התובעים, כי הנתבע התחייב לעבוד בביתם מדי יום בין השעות 8:00 עד 18:00 כאשר ההתחייבות הנ"ל כללה התחייבות נוספת, משנית, לפיה הנתבע, במקביל לביצוע העבודות נשוא ההסכם בבית התובעים,
לא יעבוד במקום אחר.

5.
לטענת התובעים, הנתבע, לאחר חתימת ההסכם עמו, החל בביצוע העבודה ואף קיבל תשלומים בהתאם למוסכם עמו. דא עקא שבחלוף מספר שבועות למן מועד תחילת העבודה,
חדל הנתבע מלהגיע לבית התובעים ועקבותיו נעלמו. נסיונותיהם של התובעים ליצור קשר עם הנתבע על מנת לגרום לו לשוב לביתם, לצורך השלמת העבודות בהן החל,
העלו חרס ובנסיבות לא היתה בפני
הנתבעים הברירה אלא לפנות לאבי הנתבע. בפני
יתם הנ"ל
לאבי הנתבע טען האחרון כי הנתבע טעה בחישוב עלויות ביצוע העבודות נשוא ההסכם וכי לאור טעותו הנ"ל הוא דורש תשלום סכום נוסף של 20,000 ₪. חרף ההסכמות שהושגו בין הצדדים ועוגנו בהסכם הכתוב ביניהם, ובסיטואציה שנוצרה בה כבר החל הנתבע בביצוע העבודות בביתם וטרם השלימן, נאלצו התובעים להסכים לבקשתו של הנתבע, באמצעות אביו, לתשלום הסכום הנוסף הנ"ל. לפיכך, נחתם על ידי הצדדים הסכם נוסף, ביום 20.6.2011, ובמסגרתו עוגנה הסכמתם הנ"ל של התובעים. הנתבע, מנגד, התחייב
להוסיף על העבודות נשוא ההסכם המקורי, עבודות של בניית מדרגות למחסן, איטום מתחת לריצוף וגימור מושלם מסביב לבית (ההסכם מיום 20.6.11 צורף לכתב התביעה כנספח ה').

במסגרת ההסכם הנוסף הנ"ל, התחייב הנתבע להשלים ביצוען של העבודות מושא ההסכם המקורי והנוסף וזאת עד ליום 15.8.2011.

גם בהתחייבותו האחרונה הנ"ל של הנתבע, האחרון לא עמד. לא זו אף זו, ביום 29.8.2011 הנתבע דרש תשלום נוסף מהתובעים, אשר בתגובה הלינו לפניו על כך שלא סיים את עבודתו. או אז, ביקש הנתבע אורכה נוספת להשלמת העבודות וזאת עד ליום 15.9.2011 וחתם על מסמך נוסף (נספח ו').

6.
ביום 17.9.2011 התובע והנתבע ניגשו יחדיו לחנות למכירת דלתות בנצרת, לצורך רכישת דלתות לבית התובעים. לאחר שהתובע בחר את הדלתות לביתו, יצאו התובע והנתבע אל מחוץ לחנות לצורך התייעצות. באותו מעמד ביקש התובע מן הנתבע כי יתן בידיו את הסך של 7,400 ₪ - היא עלות רכישת הדלתות, בתואנה כי הוא מסוגל לקבל הנחה גבוה מאשר התובע עצמו, מבעל החנות. התובע נענה לדרישת הנתבע ונתן בידו את הסך האמור. או אז, הנתבע נכנס לחנות ויצא כשבידו מסמך המאשר ביצוע הזמנה. רק בדיעבד התברר לתובעים כי הסכום אותו נטל הנתבע מן התובע לא שולם לבעל החנות אלא שולשל לכיסו של הנתבע וכי המסמך המתיימר לאשר את ההזמנה אינו אלא הזמנה שבמסגרתה לא בוצע כל תשלום. בגין מעשיו האמורים של הנתבע הגיש התובע תלונה נגדו למשטרת ישראל (נספח ח' לכתב התביעה).

7.
לטענת התובעים, הפרת ההסכמים על ידי הנתבע ומחדליו בהשלמת העבודות שלביצוען הוא התחייב, הסבו להם נזקים והוצאות כספיות רבות וכן עוגמת נפש. כמו כן, ציינו התובעים, כי הנתבע קיבל לידיו סך של 173,600 ₪ בעבור עבודות השיפוץ וההרחבה אותן לא ביצע בפועל. בנוסף לסך האמור, טענו התובעים, האחרונים שילמו את הסך של 21,193.2 ₪ אשר על פי ההסכמים שהיו בינם לבין הנתבע, היה על הנתבע לשאת בו. התובעים אמדו את ההוצאות הכספיות שנגרמו להם
כתוצאה מהפרת ההתחייבויות שהנתבע קיבל על עצמו בסך של 24,406.4 ₪ (העתק מתשלומים שבוצעו צורפו כנספחים יא ו יב').

8.
לאישוש תביעתם, צירפו התובעים לכתב תביעתם חוות דעת הנדסית ממנה עולה כי ישנם ליקויים ביצועיים רבים בדירה, אשר השלמתם עולה סך של
69,925 ₪ כולל מע"מ. צויין גם בחוות הדעת האמורה כי השלמת העבודות צפויה להיארך 20 ימי עבודה שעלותם נאמדת בסך של 8,000 ₪.

9.
בנסיבות אלו, ובשים לב למכלול טענותיהם הנ"ל הגישו התובעים תביעתם כנגד הנתבע ובגדרה הם עתרו לחיוב הנתבע לפצותם בסך 186,331 ₪ בהתאם לפירוט הבא:

-
פיצוי על פי חוות דעת המהנדס אלי כהן ועלות תיקון הליקויים לפי חוות דעתו בסך של
107,925 ₪;
-
הוצאות כספיות מידיות לאחר עזיבת הנתבע בסך של 24,406 ₪;
-
פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 50,000 ₪ ;
-
עלות חוות דעת מומחה בסך של 2,400 ₪.

10.
התובעים במסגרת תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמם חזרו על עיקר טענותיהם הנ"ל ועתרו לקבלת תביעתם במלואה.

עיקר טענות הנתבע:

11.
הנתבע, בכתב הגנתו, הכחיש את טענות התובעים נגדו ועתר לדחיית התביעה במלואה.

לטענת הנתבע, הצעת המחיר אותה העביר לידי התובעים עמדה על הסך של 180,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים הודיעו כי הם מעוניינים בהתקנת סורגים וחלונות ישנים בבית ולאור הודעתם הנ"ל הם דרשו כי הנתבע יפחית סך של 10,000 ₪ מהצעתו.

12.
נטען עוד על ידי הנתבע כי התנאי בהסכם העבודה המציין התחייבותו של הנתבע לשלם לתובעים פיצוי בגין כל יום איחור במסירת העבודות, הוסף על ידי התובעים תוך זיוף ההצעה וההסכם. לשיטתו של הנתבע בהסכם לא נרשם סכום כלשהו בעבור ימי איחור. תיקון ההסכם על ידי הוספת הפיצוי בגין ימי איחור נעשה בשלב מאוחר יותר על ידי התובעים, ושלא בהסכמת הנתבע.

13.
הנתבע הכחיש את טענת התובעים שלפיה הוא התחייב לעבוד בשעות מסוימות ביום ולהימנע מלעבוד בשני מקומות במקביל. גם תוספת זו הוספה לאחר חתימתו של הנתבע על ההסכם, שלא בפני
ו ושלא על דעתו.

בעניין העבודות עצמן, טען הנתבע, בסמוך לאחר מועד תחילת ביצוע העבודות התגלו מי תהום בבית התובעים. לאחר גילוי מי התהום התובעים ביקשו לערוך שינוי בתוכנית העבודה והוסיפו עבודות חדשות אשר לא נכללו בתוכנית המקורית.
שינוי התוכנית, טען הנתבע, גרר אחריו עלויות ביצוע נוספות בעיקר כתוצאה מן הצורך בביצוע יסודות במקומות אחרים. לטענת הנתבע סוכם בינו לבין התובעים כי הלה ישלמו לו בתמורה לשינוי היסודות סך של 20,000 ₪ כולל מע"מ. נטען עוד כי בגין שינוי התוכנית והוספת עבודות התחייבו התובעים לשלם לו סך של 25,000 ₪.

14.
באשר לטענת התובעים בכל הקשור למחיר הדלתות שלא סופקו, טען הנתבע כי התובע מעולם לא העביר לידיו את הסך של 7,400 ₪, בניגוד לטענתו. נטען עוד כי התובעים ביטלו את הזמנת שתי הדלתות והמשקוף לאור רצונם להתקין דלת אלומיניום. הנתבע עוד ציין כי מעולם לא הוזמן לחקירה במשטרה עקב התלונה הנטענת נגדו.

יצוין כי הנתבע לא צירף מטעמו חוות דעת נגדית לביסוס טענותיו.

15.
הנתבע חזר על עיקר טענותיו אלה במסגרת תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו ואף ציין כי אכן התקשר בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ ותיקון עם התובעים, אולם לדבריו לא הייתה מצדו כל הפרה להוראות ההסכם הנ"ל, ומי שהפר את ההסכם היו התובעים. הנתבע עוד ציין במסגרת תצהירו, כי התחיל את העבודות עליהן סוכם עם התובעים, בסמוך למועד החתימה על ההסכם אלא שבשל גילוי מי התהום הוא נאלץ להפסיק את העבודה עד לשינוי התוכניות ההנדסיות.

ככל שחלק מן העבודה לא בוצע או לא הושלם, טען הנתבע, הרי שהדבר הוא תוצאה של תקלות שאינן בשליטתו אלא בשליטת התובעים שהתחייבו לספק חומרים מסוימים ולא מילאו אחר התחייבותם זו.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

16.
ביום 9.7.2013 ניתנה על ידי החלטה המורה על מינויו של המהנדס דן לופו כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסה (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המומחה לופו").

ביום 24.11.2013 הגיש מומחה ביהמ"ש חוות דעת שנסמכה על ביקור שנערך על ידו בביתם של התובעים ביום 14.11.2013. המומחה לופו ביסס את חוות דעתו על המסמכים השונים שצורפו לתביעה, וכן על דברים שמסרו לו התובע והנתבע במהלך הביקור שנערך על ידו בבית.

17.
על פי ממצאי חוות דעתו של המומחה לופו, התובעים שילמו לקבלים השונים ולספקים סך של 20,493 ש"ח בטרם עזיבתו של הנתבע את הבית, וסך נוסף של 21,633 ₪ לאחר הפסקת העבודות על ידי הנתבע.

המומחה לופו אשר בדק וסקר את הנכס מצא כי, מאז שהנתבע עזב את העבודה השלים התובע ביצוע העבודות נשוא ההסכם בעזרת קבלנים אחרים. המומחה בדק את מצב הנכס ונעזר בתמונות שהתובע צילם לאחר עזיבת הנתבע, בחודש אוקטובר 2011, את אתר העבודה (הבית).

18.
המומחה
לופו פירט בחוות דעתו זו, את הליקויים הקיימים בביתם של התובעים.

בפרק "מסקנות" כותב מומחה ביהמ"ש כדלקמן:
"ד.1. במהלך תקופת הביצוע, התובע שילם לנתבע או קנה חומרים במקומו בסך 218,766 ₪
ד.2. לאחר עזיבת העבודה ע"י הנתבע, בגין השלמת חלק מהעבודות, שילם התובע סך של 21,633 ₪
ד.3. הוצאות התובע עד כה (ע"פ המסמכים המצורפים לכתב התביעה) מסתכמות ב 247,381 ₪ כולל מע"מ. ראה המסמך המסומן "א".
ד.4. נותרו לביצוע עבודות בסך 28,615 ₪ (כולל מע"מ 18%).
ד.5. במידה והעבודות הנ"ל יבוצעו על ידי הנתבע, העלות תפחת בכ 30% עקב רווח קבלן ומע"מ.
ד.6. כאשר כל צד טוען אחרת לגבי סכום ההסכם ביניהם, למומחה אין בידו כלים לגלות באיזה צד נמצאת האמת. כב' בית המשפט מתבקש להכריע מה סכום החוזה, והיחס שלו להוצאות התובע על פי הסעיף ד.3...."

גדר המחלוקת:

19.
אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעים הזמינו ביצוע עבודות בנייה ושיפוצים מאת הנתבע. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעלות ביצועה המקורית של העבודה (סך של 170,000 ₪ בתוספת מע"מ). אין גם מחלוקת בנוגע לקיומה של הסכמה נוספת הנוגעת לתוספת תשלום בסך 20,000 ₪. בין בעלי הדין לא ניטשת מחלוקת גם סביב העובדה כי הנתבע לא השלים ביצוען של העבודות עליהן
סיכם עם התובעים.

המחלוקת בין הצדדים סבה איפוא סביב ההסכמות הנוספות שהושגו בין הצדדים לאחר חתימת ההסכם וליתר דיוק סביב הסך של 25,000 ₪ שלטענת הנתבע התובעים התחייבו לשלמו לו לאחר גילוי מי התהום בביתם. מחלוקת נוספת ניטשת בין הצדדים בכל הקשור לתשלומים ששולמו על ידי התובעים לנתבע, ולרבות אותו סכום של 7,400 ₪ שלטענת התובעים הועבר על ידי התובע לידי הנתבע בחנות למכירת הדלתות בנצרת,
וכן בכל הנוגע לשאלת הנזקים שנגרמו לנתבעים עקב מחדליו הנטענים הנ"ל של הנתבע.

הראיות:

20.
מטעם התובעים העידו לפני מר אשר קלמי, והתובעים בעצמם.
מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו.
המומחה לופו שמורה מטעם בית משפט והגיש חוות דעתו לתיק, לא נחקר לפני וזימונו לא התבקש על ידי מי מהצדדים.

דיון ומסקנות:

21.
אקדים את המאוחר ואציין כבר בראשיתו של פרק זה כי במחלוקת שניטשה בין הצדדים, כמפורט לעיל, שוכנעתי כי ידם של התובעים על העליונה.

בידוע, במשפט אזרחי התובעים הם אלה שנושאים בנטל הראיה והשכנוע להוכחת עילת התביעה, וזאת על פי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי, וכן על פי הכלל הקובע כי "המוציא מחברו עליו הראיה".

22.
עדויותיהם של התובעים לפני, היו עדויות אמינות, קוהרנטיות ונטולות סתירות. עדויותיהם של התובעים מצאו תימוכין בחלקן, בעדותו של העד מטעמם,
אשר קלמי. עדויותיהם של התובעים מצאו תימוכין במסמכים שהוצגו על ידי התובעים. עדויותיהם של התובעים בעניין הנזק מצאו תימוכין בחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט ולא נחקר על ידי מי מבעלי הדין.


מנגד, עדותו של הנתבע, כפי שיובהר להלן, היתה עדות יחידה של בעל הדין הכפופה למגבלת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, וחשוב מכך, היתה עדות לא אמינה הסותרת בחלקה מסמכים כתובים החתומים על ידי הנתבע עצמו, ואינה מגובה בתיעוד שבכתב. כמו כן, ועל כך אעמוד גם בהמשך, לחיזוק העדות לא זומנו למתן עדות, מטעמו של הנתבע, עדים רבלנטיים הנמצאים בחלקם בשליטת הנתבע.

בנסיבות העניין מצאתי כי יש להעדיף גרסת התובעים, במכלול השאלות השנויות במחלוקת, על פני גרסתו של הנתבע, והכל כפי שיובהר להלן.

23.
התובעת במסגרת עדותה לפני, ציינה בצורה מפורשת כי היא לא הייתה מעורבת בהתנהלות הכספית של
בעלה -
התובע, מול הנתבע. כמו כן, העידה התובעת כי היא אינה חתומה על ההסכם שנכרת עם הנתבע בקשר לביצוע עבודות הבנייה והשיפוצים.

התובעת הכחישה את טענתו של הנתבע לפיה הוא הביא דלתות על מנת להתקינם בביתם
(עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 10-11). זאת ועוד, הנתבעת ציינה, כי מתחילת הדרך ועוד לפני שנחתם
החוזה עם הנתבע, הבהירה לנתבע כי אין בכוונתה לעזוב את הבית בזמן ביצוען של עבודות השיפוצים. בעקבות הודעתה הנ"ל הנתבע ציין בפני
ה כי אינו רואה בכך כל בעיה (עמ' 9 לפרוטוקול, שורה 19-21).

24.
התובע במסגרת תצהירו וכן בעדותו בעל פה, העיד ותיאר את תהליך כריתת הסכם העבודה עם הנתבע. התובע ציין, כי בתמורה לביצוע עבודות השיפוצים והבנייה הוא התחייב לשלם לנתבע סך של 170,000 ₪. סכום זה, העיד התובע, תואם את הצעת המחיר שניתנה לו על ידי הנתבע. התובע הוסיף וציין כי בחלוף מספר שבועות ממועד חתימת ההסכם עם הנתבע ותחילתן של עבודות הבניה והשיפוץ, הנתבע הפסיק ביצוען של העבודות, עזב את בית התובעים ונעלם.

במסגרת חקירתו הנגדית, השיב התובע כי הוא שילם לנתבע את הסך של 173,600 ₪, עבור עבודות אותן לא ביצע הנתבע. לביסוס טענתו זו צירף התובע חשבוניות וקבלות (נספח י' לתצהירו).

בעדותו לפני אישר התובע טענת הנתבע לגילוי מי תהום. כמו כן אישר התובע כי בעקבות גילוי מי התהום התעורר הצורך בתיקון התוכניות ההנדסיות דבר שגרר אחריו עיכוב בביצוע חלק מן העבודות. עם זאת, הדגיש התובע, בפרק הזמן שנדרש לתיקון התוכניות (שבועיים ימים בלבד), לא היתה מניעה לכך שהנתבע יבצע עבודות שיפוץ אחרות, בפני
ם הבית.

התובע עוד ציין במהלך עדותו לפני, כי הנתבע הפסיק את עבודתו ביום 17.9, ומאותו מועד הוא לא הופיע בביתו יותר (ראה עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 28-29).

בכל הנוגע לימי האיחור והסכום הנקוב בסעיף 10 להסכם, ציין התובע כי המדובר בטעות סופר.

"ש. בעמ' הרביעי בסעיף 10 מי כתב את ה 3,500 ו 140.
ת. לא זוכר, 3,500 זה טעות סופר.
ש. אבל זה כתב ידך.
ת. לא זוכר. אבל זה טעות.
ש. מדוע לא החתמת אותו אם זה היה בהתחלה על התיקון.
ת. הוא חתם על כל העמודים.
ש. הוא לא חתם ליד התיקונים.
ת. אם אתה רומז שהוספתי את זה, זה לא נכון. הוא ידע מזה. תשאל אותו מדוע עשה עבודה כזו."

(עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 10-17).

25.
הנה כי כן, מעדויותיהם של שני התובעים לפני, שנמצאו כאמור אמינות בעיני, התובעים לא היו אמורים לעזוב את בית מגוריהם במהלך ביצוען של עבודות הבנייה והשיפוצים ובנסיבות העניין אין מקום לקבלת טענות הנתבע לעניין העיכוב שחל בביצוע העבודות כתוצאה מעצם נוכחותם של התובעים ובני ביתם בבית.

עלה גם מעדויותיהם האמינות הנ"ל של התובעים כי גילוי מי התהום לא הצדיק השבתת העבודה, ללא תיאום מראש עם התובעים ובכלל, וכי שינוי התוכניות ההנדסיות כתוצאה מגילוי מי התהום, ארך פרק זמן קצר יחסית, של שבועיים ימים, שבמהלכם לא היתה מניעה לכך שהנתבע יבצע עבודות אחרות בתוך הבית.

עלה גם מעדויותיהם הנ"ל של התובעים כי הסיכום היחיד בינם לבין הנתבע בנוגע לעלות העבודה הוא הסיכום לתוספת בסך 20,000 מעבר לסך של 170,000 ₪ עליו סוכם במסגרת ההסכם המקורי. עדותו של התובע בנוגע לסיכום זה מצאה תימוכין בעדותו של העד מטעמם של התובעים, אשר קלמי.

26.
העד אשר קלמי, העיד לפני כי היה נוכח במעמד חתימתו של ההסכם הנוסף בין התובע לבין הנתבע ביום 20.6.2011. במסגרת אותו הסכם, כאמור, הושגו בין הצדדים הסכמות בנוגע להוספת מדרגות למחסן, איטום מתחת לריצוף וגימור מושלם מסביב לבית (ראו סעיף 14 לכתב התביעה).

עד זה ציין כי:

"ש. כתוב בהסכם שיש תוספת של 20,000 ₪
ת. כן, מעבר למה שקיבל
ש. זה בגלל תוספת העבודה הרשומה בסעיף 3 להסכם
ת. כן. ה 20,000 ₪ סכום מעבר לסכום שקיבל 170,000 ₪ ה 20,000 ₪ זה תוספת למה שאמור לעשות
ש. אם כתוב במסמך הזה תוספת של 20,000 ₪ מה זה הפירוט של 40,000 ₪ בסעיף 6 להסכם.
ת. היה יתרה מהסכום הקודם של 20,000 ₪ ועוד 20,000 ₪ תוספת."

הנה כי כן, טענת התובעים לפיה עלות ביצוען הכוללת של עבודות הבנייה והשיפוצים עמדה ע"ס 190,000 ₪ בתוספת מע"מ, מוצאת את התימוכין והאישוש הנדרשים לה בעדותו הנטרלית של עד התביעה קלמי.
גרסה זו נתמכת במסמכים הכתובים שבין בעלי הדין.
לעומת זאת, עדותו של הנתבע בנוגע לקיומה של הסכמה לתוספת נוספת בתמורה, בסך 25,000 ₪, הוכחשה מכל וכל על ידי התובעים. כמו כן, עדות הנתבע אינה מוצאת גיבוי ותמיכה בעדותו של העד קלמי והיא סותרת הלכה למעשה את ההסכמים הכתובים שבין הצדדים. טענה זו של הנתבע, נתמכת אך ורק בעדות הנתבע עצמו שלא נמצאה אמינה בעיני.

בעניין זה, חשוב לציין, הנתבע שגם שאביו נכנס לתמונה אחר היעלמותו ודרש בשמו שינוי ההסכמות המקוריות עם התובעים, לא ראה מקום, וסיבותיו עמו, להזמין למתן עדות בבית המשפט את אביו. בעניין זה חלה לחובת הנתבע החזקה הקובעת כי לו היתה מובאת לבית המשפט עדותו של אבי הנתבע, היתה זו פועלת לרעת הנתבע שלא הזמינו.

אסכם את פני הדברים עד כה בכך שאציין כי בהתאם לחומר הראיות שהונח לפני שוכנעתי כי כנגד ביצוען המלא של העבודות המקוריות והנוספות נשוא ההסכמים, התחייבו התובעים לשלם לנתבע סך של 190,000 ₪ בתוספת מע"מ. אקדים את המאוחר ואציין כי בהתאם לחומר הראיות שהונח לפני עולה כי הסכום הנ"ל ואף מעבר לו, שולם על ידי התובעים לנתבע בין לידיו ישירות ובין לקבלנים וספקים אחרים.

27.
דין טענתו הנוספת של הנתבע בנוגע לקיומם של זיופים בהסכם, דחייה אף הוא.


בעניין זה נחה דעתי כי ישנו מקום לקבלת עדותו האמינה של התובע לפיה כל התוספות בהסכם נעשו במעמד הנתבע ובידיעתו המלאה.


הנתבע אשר טען לזיופים ותוספות בהסכם, לא הביא ראיה ואף לא בדל ראיה בתמיכה לטענתו זו ואף את ההסכם המצוי בחזקתו והמשקף את ההסכמות האמיתיות, לטענתו, בינו לבין התובעים, בלא התוספות המאוחרות יותר לשיטתו, הוא לא הציג.


בנסיבות אלו ואף בעניין זה אני קובעת כי ההסכם אשר צורף לתצהיריהם של התובעים הוא ההסכם המחייב ביחסים שבין בעלי הדין ואני דוחה טענת הנתבע לעריכת שינויים ותוספות בהסכם, בשלב שלאחר החתימה על ההסכם, על ידי התובעים בלבד ושלא על דעת הנתבע.

28.
דין טענתו הנוספת של הנתבע באשר לסיבה שבגינה חל העיכוב בהשלמת ביצוען של העבודות נשוא ההסכם דחייה אף הוא. בענין זה והגם שבין בעלי הדין נתגלעה מחלוקת סביב קיומה או היעדרה של הסכמה בנוגע למועד תחילת ביצוען של העבודות אינני רואה מקום להידרש לאותה מחלוקת וזאת בשים לב לעובדה עליה הסכימו הצדדים ולפיה הנתבע החל בביצוע העבודות מספר בודד של ימים לאחר מועד חתימת ההסכם.


באשר להשלמת העבודות, שוכנעתי כאמור כי גילוי מי התהום והצורך בשינוי התוכניות ההדנסיות בעקבותיו, לא אמור היה לגרום לעיכוב כה ארוך בהשלמת העבודות, מעבר לפרק הזמן עליו סוכם מלכתחילה עם הנתבע.

טענת הנתבע שלפיה הוא קיבל הנחייה מאת המהדנס יוסף סעיד להפסיק את העבודה, אינה נתמכת בראייה כלשהי ובנסיבות העניין, מקום בו נמנע הנתבע מלהזמין למתן עדות בבית המשפט את המהנדס יוסף, אמור הדבר לפעול לחובת הנתבע. למותר לציין כי הנתבע בחקירתו הנגדית נשאל על ידי ב"כ התובעים האם נעשתה על ידו פנייה
למהנדס הנ"ל על מנת שיעיד בתיק זה, ותשובתו היתה כי לשיטתו הוא לא היה צריך לפנות למהנדס (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 25-28).

אינני רואה מקום לקבל טענת הנתבע לעניין עריכת שינויים בהסכם המקורי בסעיף הדן במשך העבודה וזמניה. כאמור, מקובלים עלי דבריהם של התובעים לפיהם מעולם לא סוכם בינם לבין הנתבע כי הבית ימסר לנתבע כשהוא פנוי מדיירים, וכי הנתבע ידע כי בבית מתגוררים התובעים וכל בני ביתם והודיע לתובעים כי אינו רואה בכך כל בעיה. מקובלים אף עלי דבריהם של התובעים לפיהם הנתבע יכל לנצל את פרק הזמן שעד להכנת התוכניות החדשות לצורך ביצוע עבודות נוספות שגילוי מי התהום לא היה אמור להשפיע עליהן או לשנותן.

29.
דין טענתו הנוספת של הנתבע ביחס לגרימת עיכוב בשל מחדלם של הנתבעים ברכישת חומרים להידחות. עדותו של הנתבע גם בעניין זה התאפיינה בסתירות ותהיות רבות. מחד, התובע ציין בעדותו כי הסכום עליו סיכם עם התובעים כלל בתוכו את עלות החומרים אותם הוא התחייב לרכוש (עמ' 19 לפרוטוקול, שורה 18-29), מאידך, הוסיף הנתבע וציין :"אני קונה את החומרים והוא משלם את הכסף, הוא היה קונה את החומרים ואומר את המחיר ובהתאם הייתי מוציא חשבוניות ושילם לי את המע"מ" (עמ' 21, שורה 12-13).

הנתבע נמנע מלצרף קבלות המעידות על הוצאות בגין רכישת חומרי העבודה למיניהם או חשבוניות בעבור תשלומים אותם קיבל מן התובעים.

בין כך ובין כך, לשיטת הנתבע עצמו רכישת החומרים היתה אמורה להתבצע על ידו ולא על ידי התובעים עצמם.
30.
הנה כי כן, עלה בידי התובעים להוכיח כדבעי, על פי מאזן ההסתברויות, כי בהתאם להסכמות שהושגו בינם, מצד אחד, לבין הנתבע, מצד שני, אמורים היו הלה לשלם לנתבע סך של 190,000 ₪ בתוספת מע"מ כאשר הנתבע היה אמור לרכוש את חומרי העבודה ולשלמם מתוך הסך האמור. עלה בידי התובעים לשכנעני כי הנתבע התחייב ללוחות זמנים ברורים שלא עמד בהם. עלה גם בידי התובעים לשכנעני כי מאחורי העיכוב במסירת העבודות החלקיות לא עמדה סיבה הקשורה אליהם. בנוסף, עלה בידי התובעים לשכנעני, והדבר אושר חלקית על ידי הנתבע, כי הנתבע לא השלים את ביצוע כל העבודות שהתחייב לבצען במסגרת ההסכמים שנחתמו עמו (ראה בעמ' עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 9-29).

31.
כשנקבע לעיל שהנתבע לא השלים ביצוע העבודות הכוונה אינה רק למחסן ולפרגולה שהנתבע אישר אי ביצוען, שכן מחומר הראיות שהונח לפני שוכנעתי כי התיק חדל מלרכוש דלתות לבית התובעים ואת הכסף שנמסר לו על ידי התובע לצורך רכישת דתלות הפנים, בסך 7,400 ₪, הוא שילשל לכיסו.

בעניין זה אני נותנת את מלוא האמון בעדות התובע לעניין מסירת הסכום האמור לתובע כנגד קבלת הצעת מחיר בלבד. אני מקבלת גם את גרסת התובעים שלפיה הם נאלצו לרכוש דלתות ממיטב כספם וכי דלתות מעולם לא סופקו להם על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו. טענות הנתבע בנוגע לרכישת הדלתות על ידי אחיו, שאינו מגובות בבדל ראייה, לא הוכחו על ידי הנתבע ואינני רואה מקום לקבלן (ראה בעמ' 23 לפרוטוקול, שורות 6-13).

32.
במקרה דנן, כאשר מדובר בגרסה מול גרסה, הנטל להוכיח את היקף ומהות העבודות המוסכמות, מוטלת על כתפיהם של התובעים. לאחר שמיעת העדויות והראיות ושקילתן שוכנעתי כי התובעים עמדו גם עמדו בנטל המוטל לפתחם. לעומתם, כשל הנתבע בהוכחת טענות ההגנה עליהן סמך את ידו. עדותו של הנתבע הינה עדות יחידה של בעל דין, שבתמיכה לה לא הובאה כל ראיה אובייקטיבית או אחרת.

כאמור, מקום בו עסקינן בעדות יחידה של בעל דין כפופה זו למגבלה שבסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, על כל המשתמע מכך. בהקשר זה, קובעת ההלכה הפסוקה כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין, הרי שעל פי סעיף 54 לפקודת הראיות באין סיוע לעדות זו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, וככל שבית המשפט מבקש לסמוך ממצאיו בהסתמך על עדותה היחידה של התובעת, עליו לנמק מסקנתו (ראה: י. קדמי על הראיות, דיונון (חלק 1), עמודים 131-142; וכן ע"א 69/75 פלוני נ. אלמוני, פ"ד (1), 212).

בנסיבות אלה, כאשר לפני בית המשפט עומדת עדות יחידה של בעל דין, אל מול גרסה אמינה ומהימנת של התובעים, מבלי שיש ראיה או אסמכתא כלשהי התומכת ולו לכאורה בגרסת הנתבע, מצאתי לקבוע כי התובעים הרימו את נטל הראיה בנושא זה.

עוד יצוין כי, הנתבע בחר שלא להביא עדים מטעמו אשר יכולים לשפוך אור בעדותם ולחזק את גרסתו זו. הנתבע לא הביא את המהנדס יוסף סעיד, להעיד בכל הנוגע להפסקת העבודה עקב גילוי מי התהום, וכן לא הביא את אביו אשר היה מעורב בכריתת ההסכם השני עם התובעים, וגם את אחיו אשר לטענתו הביא את הדלתות לביתם של התובעים והם סילקו אותו. לפיכך, יש להחיל את ההלכה הפסוקה לפיה הימנעות צד מהבאת עד שיכול לתמוך בגרסתו, משמשת חיזוק לראיות הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ומסחר בע"מ נ' סלמה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651); ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736,
760 (1980)].


33.
בהינתן כל האמור ועל יסוד חומר הראיות שהונח לפני אני קובעת כי הנתבע הפר את ההסכמים שנכרתו עמו, ובנסיבות העניין ובשים לב למהות ההפרות הריני קובעת כי ההפרה היא הפרה יסודית בהתאם
ההגדרה הכללית שבחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)
, התשל"א-1970.

נזקי התובעים:

34.
אין מחלוקת שהעבודות עליהן סיכמו הצדדים, לא בוצעו במלואן. דבר זה אף אושר על ידי הנתבע עצמו (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 10-23), ולמעשה על עבודות אלו ניתן ללמוד אף מחוות דעתו של המומחה לופו.

35.
בכל הנוגע לנזקיהם של התובעים,
אין לו לבית המשפט אלא חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בכל הנוגע לקביעותיו ומסקנותיו המקצועיות. המומחה לא נחקר על חוות דעתו, והנתבע לא ביקש לההפנות אליו שאלות הבהרה וגם לא דרך חקירה נגדית, ומשכך, ניתן לקבוע כי הצדדים מסכימים לקביעותיו ומסקנותיו של המומחה (ראו: ע"א 214/68 אברהם אהרון נ' משה אדדי פ"ד כב(2) 858, 859), אף שאין בכך כדי לכבול את ידי בית המשפט לתוכנה של חוות הדעת (ראו: י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" (תש"ע, כרך ב) עמ' 964).
36.
בנסיבות המקרה דנן, כיוון שהמדובר בחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, שהינו מומחה לדבר ואובייקטיבי, ואשר הצדדים לא חלקו על קביעותיו, לא ראיתי שישנו מקום לסטות מן האמור בחוות דעתו בכל הנוגע לליקויים, לנזק ולעלות התיקון.

כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת, שיש מעמד עדיף לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, מאחר שהוא מוחזק כמומחה ניטראלי אובייקטיבי, על כן, בית המשפט לא נוהג לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אלא אם יש לו נימוקים כבדי משקל אשר מצדיקים סטייה מחוות דעתו. כך נקבע בת"א (מח'-חי) 297/96
אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ,

תק-מח 2004(2) 6250 , 6259 (2004)):

"הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה, אלא אם כן ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעת זו.
בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של המומחה אשר מונה מטעמו, מן הטעם שמטבע הדברים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות. משהחליט בית המשפט למנות מומחה על מנת שיגיש את חוות דעתו, הרי המינוי הוא לצורך קבלת נתונים מקצועיים, ממי שמומחה בתחום ומאדם שבית המשפט יכול לתת בו אמון, שהממצאים שהובאו יהיו מקיפים ומקצועיים כאחד, באופן שניתן יהיה לאמצם וליתן הכרעה בהתאם."

כך גם קבע כב' השופט ש' אלוני בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990)):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

37.
התובע, בעדותו לפני ציין כי על ידו שולם לנתבע סך של 173,600 ₪. את עדותו זו תמך התובע באישורי קבלת כספים חתומים על ידי הנתבע (נספח י' לתצהיר התובע). הנתבע עצמו אישר בעדותו קבלת הסך של 160,000 -
165,000 ₪ מן התובעים
(ראו את עדותו עליה עמדתי לעיל).

בנוסף, העיד לפני התובע ועדותו לא הופרכה אלא נתמכה בראיות חיצוניות כי שילם במקום הנתבע, בטרם עזב זה את העבודה, סך של 21,193 ₪ (ראו בסעיף 24 לתצהיר
התובע וראו נספח י"א שם). מומחה בית המשפט, לופו, בחוות דעתו ואף שלא נדרש לעשות כן, ריכז אף הוא הסכומים שהתובעים שילמו במקום הנתבע והגיע לסכום כולל של 20,493 ₪ (נספח א' לחוות הדעת).
בנוסף, העיד התובע כי שולמו על ידו לקבלנים וספקים סכומים נוספים, בסך כולל של 24,406.40 ₪ ועדותו בעניין זה נתמכה באישורי תשלום אשר צורפו לתצהירו כנספח יב'. גם בעניין זה ריכז המומחה לופו, בחוות דעתו, את הסכומים והגיע למסקנה קרובה (ראו בנספח א' הנ"ל לחוות הדעת).
על פי חוות דעתו המומחה לופו נותרו לביצוע עבודות שבמועד עריכת הביקור והכנת חוות הדעת טרם בוצעו, שעלותם מסתכמת בסך 28,615 ₪.
פועל יוצא של הנתונים הנ"ל הוא שהתובעים שילמו בפועל לנתבע ולספקים ולקבלנים נוספים סך של 219,199 ₪ כאשר לצורך השלמת ביצוען של העבודות נשוא ההסכמים עם הנתבע, הם יצטרכו להוסיף ולשלם סך של 28,615 ₪ ובסה"כ הם יצטרכו להיפרד מן הסך של 247,814.40 ₪ בשעה שעלות ביצוע העבודה המוסכמת היתה צריכה לעמוד ע"ס 220,400 ₪ (190,000 ₪ בתוספת מע"מ בשיעור 16%).
יוצא איפוא כי סך נזקיהם הישירים של התובעים בשל הפרת ההסכמים על ידי הנתבע עומד ע"ס 27,414.40 ₪.
38.
בנוסף לסך הנ"ל וכשאני לוקחת בחשבון את העיכוב שחל בביצוע העבודות בבית התובעים, בשעה שמובאת על ידי בחשבון העובדה כי התובעים ובני ביתם, 7 במספר, התגוררו בבית בזמן השיפוצים שהלכו והתמשכו הרבה מעבר למוסכם, זכאים התובעים לפיצויים נוספים, לא ממוניים, בגין עוגמת הנפש ואובדן ההנאה שנגרמו להם, בסך 30,000 ₪.
39.
בנוסף לסכומים האמורים, זכאים התובעים לקבלת החזר בגין עלויות הכנתה של חוות הדעת מטעמם, בסך 2,400 ₪ וכן להחזר יחסי, בגין עלות מינויו של המומחה לופו בסך
3,245 ₪.

סוף דבר:

40.
לאור כל האמור לעיל, הריני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים יחד סך של
63,059 ש"ח.

בנוסף לסך האמור ישלם הנתבע לתובעים יחד את הוצאות המשפט (החזר אגרה), בסך 4,716 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה (ביום 14.6.12), ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו כחוק.

בקובעי את גבוה שכר הטרחה הובאו על ידי בחשבון מחדליו של
הנתבע שגרמו לריבוי הליכים בתיק והתמשכותם.

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
י' ניסן תשע"ה, 30 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 25823-06/12 ברכה כהן, רחמים כהן נ' תמים סבאח (פורסם ב-ֽ 30/03/2015)