פסקי דין על הדר הפודים בעמ | פסקי דין על מאיר כהנא

43102-01/14 תאמ     31/03/2015




תאמ 43102-01/14 הדר הפודים בעמ נ' מאיר כהנא








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 43102-01-14 הדר הפודים בעמ
נ' כהנא


תיק חיצוני: 0114793537


בפני

כב' הרשמת בכירה
ורדה שוורץ


תובעת

הדר הפודים בעמ


נגד


נתבע

מאיר כהנא




פסק דין


1. התובעת הגישה כנגד הנתבע בקשה לביצוע שיק על סך של 17,600 ₪ בחתימת יד הנתבע ולפקודתה. מועד פירעונו של השיק 26.11.13 (להלן: "השיק").
השיק חולל בהוראת ביטול.
הנתבע התגונן ופרש מסכת עובדתית שלמה בדבר נסיבות מתן השיק.
לטענתו מסר את השיק כאחד מתוך שלושה שמסר לידי עמותת "ארגון משמחים" (להלן: "העמותה") במסגרת התקשרות חוזית עמה לשם ארגון אירוע חתונה של בתו באולם בנייני האומה.
הנתבע הציג הסכם שנחתם בינו לבין העמותה ביום 4.9.13 לפיו התחייבה העמותה לערוך את חתונת בתו של הנתבע באולם בנייני האומה בתאריך 24.11.13 (להלן: "ההסכם"). ההסכם מפרט את מספר המוזמנים ועלות המנה למוזמן.
הנתבע מסר לנציג העמותה שלושה שקים על סך 17,600 ₪ כל אחד מהם לפירעון בשלושה מועדים עוקבים מדי חודש. השיק הראשון נפרע ואילו שני האחרים בוטלו בעקבות הודעה שקיבל הנתבע כבר ביום 8.10.13 לפיו העמותה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. אחד מהשקים שבוטלו הוא השיק נשוא תביעה זו.
לטענת הנתבע, התברר לו בדיעבד כי האולם לא הוזמן כלל לעריכת החתונה עבור בתו והשיק הראשון שנפרע כלל לא הגיע לידי בעלי האולם ולפיכך, נאלץ להזמין ביום 14.10.13 את עריכת האירוע ישירות מבעלי האולם ולשלם את מלוא סכום עלות עריכתו.
בדיעבד, טוען הנתבע, התברר לו כי מנכ"ל העמותה, מר אליאב מזרחי, הסתבך עם השוק האפור וגנב את כספי לקוחות העמותה.
לבסוף טען הנתבע, כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק מאחר והתקבל אצלה כשהוא אינו שלם ומאחר וידעה על המרמה ואף לא נתנה כל תמורה בגינו.

2. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ומתוכנו עולה כי התובעת שימשה כספק של העמותה אשר הזמינה מהתובעת, באמצעות מר אליאב מזרחי, שירותי מזון לאירועים שאירגנה ואף שילמה תמורתם באמצעות שקים של לקוחותיה.
לטענת עד התביעה, התשלומים לא בוצעו באופן קורלטיבי לאירוע ספציפי של לקוח מסוים אלא בהתאם ליתרות חובה וזכות על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.
עד התביעה, ציין כי אכן קיבל את השיק ריק מפרטי הנפרע והשלים את פרטי התובעת עת נמסר לו על ידי מר מזרחי ובאותו המעמד.
עד התובעת הכחיש ידיעה כלשהיא כי השיק הוצא במרמה על ידי מר מזרחי.
לתצהיר צורף העתק כרטסת הנהלת החשבונות של העמותה אצל התובעת.

3. הנתבע הביא לעדות את מר אליאב מזרחי ועל פי גרסתו, דרשה ממנו התובעת, בעקבות שקים של העמותה שחוללו, ליתן לו שקים של לקוחות בלבד בטרם ימשיכו ליתן שירותיהם עבור אירועים עתידיים.
מר מזרחי בעדותו, לא שלל את טענת התובעת, לפיה השיק נשוא התביעה נמסר לתובעת ביום 16.9.13 ואישר כי השיק נמסר לתובעת לשם פירעון חובות בגין שירותי מזון שנתנה התובעת לעמותה בעבר. כמו כן אישר עד זה כי העמותה פסקה מלערוך אירועים בתחילת אוקטובר אותה השנה.
עד התביעה נחקר בחקירה נגדית ומחקירתו עלו עובדות נוספות. מסתבר כי התובעת עבדה עם מנכ"ל העמותה, מר מזרחי, כארבע שנים. לטענתו היה מתחשבן עם מר מזרחי ביום ראשון שלאחר הספקת המזון לאירועים שהתקיימו בשבוע שלפניו. (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 24-27).

4. המחלוקת:
אין מחלוקת כי התובעת אינה הצד הקרוב לנתבע בשיק ולמרות היותה רשומה כנפרעת היא למעשה הנסב ועל כן יחולו על התובעת הדינים החלים על האוחז שהוא צד רחוק בשטר.
ראה ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה פ"ד נג(1) עמ' 183
אין מחלוקת כי התובעת היא ספק של העמותה ואין מחלוקת כי התמורה בין הנתבע כמושך השיק ובין הנפרעת הנכונה, העמותה, בגין השיק - נכשלה.
המחלוקת היא האם הוכח כי התובעת קבלה את השיק בתום לב ובתמורה והשאלה המשפטית על מי מוטל נטל הראיה בעניין זה.
סעיף 28 לפקודת השטרות מגדיר מי הוא אוחז כשורה בשטר:
כל הנוטל שטר שהוא שלם ותקין על פי מראהו, לפני שעבר זמנו, בתום לב ובתמורה ללא כל ידיעה כי זכות הקניין של המסחר היתה פגומה בעת הסיחור אליו.
עם זאת, האוחז אינו צריך להוכיח את אופן אחיזתו בשטר משום שסעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע כי כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה.
דהיינו, על הנתבע הנטל לסתור חזקה זו אלא אם כן, הוכיח כי הקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות או אי חוקיות ואז חובת הראיה מוחלפת ועל האוחז להוכיח שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

5. דיון והכרעה:
לטענת הנתבע בתצהירו, הסתבר לו בדיעבד כי מנכ"ל העמותה, מר אליאב מזרחי, אף לא הזמין את האירוע נשוא ההסכם ביניהם באולם בו היה אמור האירוע להתקיים, דבר שהיה צורך לעשותו מיד או בסמוך לאחר החתימה על ההסכם.
טענה זו לא נסתרה ומר מזרחי לא נחקר על טענה זו של הנתבע.
דהיינו, בסחרו את השיק לידי התובעת ביום 16.9.13, ידע מנכ"ל העמותה, מר מזרחי, כי אין בכוונת העמותה לקיים את האירוע במועד שנקבע ואף הודה כי לא מסר את השיק נשוא התביעה לתובעת לשם אספקת מזון לאירוע שהזמין ממנו הנתבע.
דהיינו, מדובר בהוצאת השיק וסיחורו לתובעת כמעשה הגובל במרמה דבר העשוי להעביר את נטל הראיה אל התובעת להראות כי קיבלה את השיק בתום לב ובתמורה.
לכך מצטרפת גם העובדה שהתובעת קיבלה את השיק כשהוא אינו שלם על פי מראהו. עד התובעת הודה כי קיבל את השיק ללא שם הנפרע וכי נאלץ להשלים את שם התובעת בשם הנפרע. אין כל רע בפעולה זו אך יש בכך כדי למנוע מהתובעת להיחשב כאוחזת כשורה.
ראה ע"א 2010/05 (מחוזי ת"א-יפו) שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן (מיום 1.2.06);
ע"א 377/68
מטע, בית חרושת לצורכי מזון בע"מ נ' פרל

פ"ד כג
(1) 98.
כתוצאה מהאמור לעיל, חובת הראיה מוחלפת ועל התובעת הנטל להראות כי נתנה תמורה בת ערך לעמותה ובתום לב.

6. אין מחלוקת כי תמורה ניתנה. הוכח ולא נסתר כי בעת שסוחר השיק לעמותה, היתה העמותה חייבת לתובעת סך של לפחות 48,266 ₪ שהם חיבור שני הסכומים המופיעים בכרטסת החוב שצירפה התובעת נכון ליום 15.9.13.
אומנם אין מדובר בחוב בגין האירוע נשוא ההסכם עם הנתבע, אך תמורה שבעבר הוכרה בפסיקה כתמורה בת ערך לשטר.
ראה ע"א 345/78 בנק הפועלים נ' סרדס פ"ד לג(1) עמ' 683.
המחלוקת התעוררה בשאלת תום הלב.
לטענת הנתבע, ידעה התובעת, עת קיבלה לידיה את השיק כי העמותה בקריסה כלכלית וקיים סיכוי סביר כי לא תעמוד בהתחייבויותיה כפי שאכן היה.
הנתבע מלין על כך שהתובעת לא רק הסכימה לקבל שיקים של לקוחות העמותה אלא אף דרשה לקבל לידיה שיקים של לקוחות משום ששיקים של העמותה חוללו והתובעת ידעה כי העמותה אינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה ולו הכספיות.

7. גרסתו של הנתבע בעניין זה הוכחה לטעמי.
ראשית הביא הנתבע את עדותו של מר אליאב מזרחי אשר אישר גרסה זו. יאמר מי שיאמר ובמיוחד התובעת, כי אין להאמין לעדותו של מר מזרחי משום שהיא נגועה באינטרס כלכלי לפיו ככל שתדחה התביעה כנגד הנתבע, לא תהא לנתבע עילה לחזור אל העד בדרישת תשלום בשל העדר תמורה.
אלא שמר מזרחי אינו יריבו של הנתבע אלא העמותה וכמו כן מצאתי ראיות נוספות התומכות בגרסה זו.
על פי עדותו של נציג התובעת עצמו, נהגה התובעת לבצע התחשבנות שבועית עם העמותה על מנת למנוע הצטברות חוב בלתי מכוסה בהתחייבות כספית.
התובעת צירפה כרטסת הנהלת חשבונות חלקית בלבד וממנה עולה כי ביום 15.9.13 סופקו שירותי מזון בשני אירועים ומנגד התקבלו באותו יום ולמחרת שני שקים (אחד מהם הוא השיק נשוא התביעה) אשר יחדיו מהווים מלוא החוב הקיים באותה עת.
לאחר כעשרה ימים, מעניקה התובעת שירותי מזון בשלושה אירועים נוספים בעלות של כ 71,000 ₪ כל זאת לפני הגיע מועד הפירעון של שני השקים הנ"ל, ומקבלת לידיה שיק אחד בלבד על סך של 33,000 ₪ שמועד פירעונו מאוחר לשניים שקדמו לו.
למרות טענתו של הנתבע ומנכ"ל העמותה בדבר נוהג לקבל תשלומים ישירות מהעמותה בעבר ודרישה יוצאת דופן לקבל שיקים של לקוחות לאחר ששקים של העמותה חוללו, לא הביאה התובעת כל ראיה לסתור גרסה זו למרות שהיא מצויה תחת ידיה ואף בוחרת להמציא כרטסת חשבונות חלקית בלבד בתקופה של כשבועיים ימים בלבד.
התובעת נמנעה מלהציג כרטסת הנהלת חשבונות מוקדמת יותר העשויה לסתור את גרסת הנתבע והמראה כי העמותה נהגה לשלם לתובעת גם באמצעות שקים של לקוחות.
הנני להזכיר את ההלכה לפיה הימנעות מהבאת ראיה פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהביאה (ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד (4) 595).
כנראה לו היתה הכרטסת מובאת במלואה, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבע.

8. נשאלת השאלה האם אובדן האמון ביכולתה הכספית של הנפרעת פוגמת בתום הלב? האם ידיעה על מצב כלכלי רעוע של הנפרע די בו כדי לפגוע בתום הלב של הנסב?
בנסיבות העניין כאן התשובה היא חיובית.
הטעם לכך הוא כי העסקה בין הנתבע לנפרעת והעסקה בין הנפרעת לתובעת אינן כה עצמאיות ונפרדות זו מזו על מנת שידיעה על מצבה הכלכלי של הנפרעת לא תיצוק תוכן ממשי לידיעתה של התובעת בדבר כישלון תמורה צפוי בעסקה עם הנתבע.
דווקא העדר הקורלציה הנטען בין התשלום ובין מתן שירותי המזון הוא המעניק משנה תוקף לטענת הנתבע לפיה ידעה התובעת כי התמורה המגיעה לנתבע אמורה להיכשל בעתיד.

ויוסבר:
התובעת ידעה כי העמותה מצויה בקושי כלכלי עד כדי חוסר יכולת לממן את האירועים שהוזמנו אצלה. התמורה שמעניקה התובעת בגין השיקים היא חלק נכבד מהתמורה שהעמותה מעניקה ללקוחותיה בגין אותם השיקים. התובעת ידעה כי שקים של לקוחות העמותה הנמסרים לה אינם השקים של הלקוחות בעבורם ניתנו שירותי המזון והראיה לכך היא כי על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת עצמה נרשמו שמותיהם של מזמיני האירוע לו ניתנו שירותי המזון.
התובעת אם כך, ידעה היטב כי השיק של הנתבע לא נועד לממן את האירוע שלו במיוחד כאשר מדובר בשיק דחוי לפירעון בעוד יותר מחודשיים ימים.
ידיעה זו יחד עם הידיעה על קשייה הכספיים של העמותה היתה צריכה לשמש כאור אזהרה אדום באשר ליכולתה של העמותה לעמוד בהתחייבויותיה לקיום אותם האירועים בגינם ניתנו השקים שקיבלה התובעת לידיה לשם תשלום עבור אירועים של לקוחות העמותה שכבר קוימו.
דרישה לקבל שיקים של אותם הלקוחות אשר לאירועים שלהם סופקו שירותי המזון היא דרישה לגיטימית אך לספק שירותי מזון באירועים ולקבל בדיעבד שיקים של לקוחות אחרים שהאירועים שלהם טרם התקיימו – אינה דרישה לגיטימית בנסיבות שבהן התובעת יודעת כי מצבה הכלכלי של הנפרעת כה רעוע שאין היא מסוגלת להמציא שקים שלה ואפילו שיקים של אותם לקוחות שלהם סופקו שירותי המזון הרלוונטיים.

9. גישה זו עולה בקנה אחד עם דרישת תום הלב בדיני השטרות.
בספרו של שלום לרנר, דיני שטרות מהדורה שנייה בסעיף 8.26 החל מעמ' 232, מסכם הסופר את ההלכות בנושא עקרון תום הלב כפי שבא לידי ביטוי בפקודת השטרות ובפסיקת בית המשפט ומתלבט בין החלתו של המבחן הסובייקטיבי ובין השימוש במבחן האובייקטיבי בסוגיית תום הלב הנדרש מנסב וכל זאת על רקע הדרישה להימנע מפגיעה בחיי המסחר השוטפים.
ההבדל העיקרי בין השניים הוא ההתחשבות במרכיב הרשלנות בבחינת תום ליבו של הנסב. בעוד שהמבחן הסובייקטיבי מקל על הנסב ואינו דורש ממנו לערוך בדיקות מקיפות לפני שקיבל לידיו את השטר מהנפרע, קובע המבחן האובייקטיבי כי יש לבדוק את התנהגות הנסב במשקפיים של האדם הסביר ומה היו הבדיקות שהיה עליו לעשות בטרם קיבל את השטר לידיו כך שאי ביצועם במקום שהיתה חובה לבצעם (רשלנות) – פוגמת בתום ליבו.
דעתו של הסופר היא כי יש לשלב מרכיב אובייקטיבי במבחן הסובייקטיבי לבחינת תום ליבו של הנסב. דוגמא שניתנת לכך היא: "פלוני ייחשב כיודע עובדה מסוימת אם ידע עליה בפועל בעת קבלת השטר, אם קיבל הודעה קודמת על התרחשותה, או שהיה יכול ללמוד על קיומו ממידע שהיה ברשותו. המבחן הוא אפוא מעורב: תחילה יש לעמוד על היקף הידיעה בפועל של מקבל השטר, ולאחר מכן לקבוע מה האדם הסביר היה מסיק מאותו מידע".
מבחן זה מתקבל על דעתי, והוא קולע היטב לנדרש בתום ליבו של נציג התובעת.
התובעת ידעה היטב כי שירותי המזון שניתנים על ידה מהווים חלק מהתמורה בגינה ניתנו השיקים של לקוחות העמותה. התובעת ידעה היטב כי העמותה אינה מסוגלת לשלם עבור שירותי מזון אלו. לפיכך, נטילה של שיק של אדם כתשלום עבור שירותי מזון שניתנו באירוע של אדם אחר – מהווה פעולה בחוסר יושר מובהק שהאדם הסביר לא היה עושה כדוגמתה. המרחק בין ידיעה ממש כי האירוע של הנתבע לא יתקיים בעתיד ובין עצימת עיניים מפני ידיעה כאמור הוא קטן עד כמעט מזערי כך שמבחן האדם הסביר מגשר על פניו.

10. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.
תיק הוצאה לפועל 01-14793-53-7 יסגר.
ב"כ הנתבע ימציא העתק פסק הדין ללשכת ההוצאה לפועל.


ניתן היום,
י"א ניסן תשע"ה, 31 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
















תאמ בית משפט שלום 43102-01/14 הדר הפודים בעמ נ' מאיר כהנא (פורסם ב-ֽ 31/03/2015)