פסקי דין על איזן בית חרושת לנקניק בע"מ | פסקי דין על הרב חיים כץ

26838-02/15 עא     14/04/2015




עא 26838-02/15 איזן בית חרושת לנקניק בע"מ נ' הרב חיים כץ








בית המשפט המחוזי בחיפה



14 אפריל 2015

ע"א 26838-02-15 איזן ביחר לנקניק בעמ נ' כץ







בפני
השופט יצחק כהן
, סגן נשיא

המערערת
איזן בית חרושת לנקניק בע"מ
ח"פ 510367733


נגד

המשיב
הרב חיים כץ
ת"ז 57212706




פסק דין



1.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מתאריך 21.12.2014, בתיק א' 25351-03-13.


2.
המערערת היא חברה המייצרת מוצרי בשר, והיא נתונה תחת השגחת הרבנות בחיפה, המבטיחה כי מוצריה הם מוצרים כשרים לפי דת משה וישראל.


בבעלות המבקשת מספר חנויות למכירת בשר מתוצרתה, ובעבר הייתה בבעלותה חנות בישוב רמת ישי. החנות ברמת ישי, הייתה נתונה תחת השגחת הרבנות ברמת ישי.


3.
בתאריך 1.11.2012 מכרה המערערת את החנות ברמת ישי, ונראה כי בעליה החדשים לא נזקקו להשגחת הרבנות.


4.
בתאריך 19.11.2012 פרסמה הרבנות הראשית לישראל הודעה, וזו לשונה: "מנתונים שהתקבלו על ידי לשכת הרבנות רמת ישי, עולה, כי חברת אייזן מוצרי בשר רח' הדקל 2, א.ת. רמת ישי, חדלה להיות תחת השגחתה לאור המעבר למתכונתה החדשה ועל כן אין לה כל אחריות לגבי הבשר הנמכר במקום. מעיון באתר האינטרנט ... עולה כי המקום ממשיך להיות מוצג ככשר וזאת בניגוד לחוק איסור הונאה בכשרות. נגד החנות יינקטו צעדים כדין. ידע הציבור ויזהר".


5.
המשיב משמש כרב אחת השכונות בחיפה, נוהג לפרסם מעת לעת ידיעון בענייני כשרות. בהסתמך על הודעת הרבנות הראשית, פרסם המשיב, בידיעון שהופץ בחודש נובמבר 2012, כי "אין השגחה על מפעל הבשר אייזן מוצרי בשר".


6.
הנה מתברר, כי למרות שהפרסום של הרבנות הראשית התייחס לכאורה לחנות שהייתה בבעלות המערערת, ועברה "למתכונת חדשה", הפרסום שפרסם המשיב, התייחס לכל עסקיה של המערערת.


7.
בעקבות פניית בא כוח המערערת (שאפשר ואם הייתה פחות מתלהמת הייתה משיגה יותר), פרסם המשיב בחלוף מספר ימים ידיעון נוסף, ובו הודעת הבהרה. בהודעה זו כתב המשיב: "מפעל בשר ונקניק אייזן בחיפה נמצא תחת פיקוח הרבנות הראשית חיפה. חנות אייזן ברמת ישי החליפה בעלים ומעתה אינה בפיקוח הרבנות רמת ישי".


8.
ההבהרה שפורסמה לא הניחה את דעת המערערת, ועל כן בתביעה שהגישה לבית משפט קמא טענה, כי המשיב, מטעמים השמורים עמו, פרסם במתכוון פרסום שנועד לפגוע במערערת ובעסקיה. בתביעתה עתרה המערערת לכך שבית המשפט יחייב את המשיב לשלם לה פיצוי בסך137,981 ₪, המהווה כפל הפיצוי ללא הוכחת נזק, הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.


9.
בית משפט קמא דחה את התביעה לאחר שמצא כי הפרסום חוסה תחת הגנות סעיפים 15(2) ו- 15(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965. בית משפט קמא, כי האופן בו הבין המשיב את הודעת הרבנות הראשית, ששימשה בסיס לפרסום שבוצע על ידו, היה סביר, והמשיב האמין באמיתות הפרסום וחש חובה מוסרית וחברתית לבצע את הפרסום. לדעת בית משפט קמא, המערערת לא הוכיחה נסיבה המקימה את חזקת חוסר תום הלב, הקבועה בסעיף 16(ב) לחוק, ולמעשה היא עצמה תרמה לתקלה, בשל כך שלא הסירה את החנות מאתר האינטרנט שלה, לאחר שמכרה אותה לצד שלישי.


10.
המערערת אינה משלימה עם פסק הדין, ומכאן הערעור שלפני.


לטענת המערערת, המשיב הודה בחקירתו, כי לא בדק את הפרסום שבוצע על ידי הרבנות הראשית, והאם הדברים עולים בקנה אחד עם הבנתו שלו, וכך נוצר מצב, שבה בשעה שפרסום הרבנות הראשית התייחס לחנות שברמת ישי, הפרסום שנעשה על ידי המשיב, התייחס לכלל עסקיה של המערערת. המערערת מוסיפה וטוענת, כי למשיב לא עומדת הגנת תום הלב בפרסום, שכן כלל לא נקט באמצעים סבירים להיווכח שהפרסום שנעשה על ידו הוא פרסום דברי אמת.


לעומת טענות המערערת, טען המשיב שאין להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענת המשיב, במועד הפרסום, הפרסום היה אמת, שכן החנות ברמת ישי עדיין הייתה מוצגת באתר האינטרנט של המערערת, כחנות המצויה בבעלותה, והמשיב פעל בשם אינטרס ציבורי, שחשיבותו גדולה מהחשש שלמערערת נגרם נזק כלשהו. באת כוח המשיב מוסיפה וטוענת, שיש לזקוף לחובת המערערת אשם תורם, ושיעורו מגיע כדי 100%.


11.
לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הערעור.


אין לדעתי מקום לקבל את טענת המערערת, שהמשיב פעל מתוך מניעים נסתרים כלשהם, ומתוך כוונה לפגוע בעסקיה של המערערת. על פי הראיות שהובאו לפני בית משפט קמא, המשיב פעל מתוך שליחות ציבורית, העומדת בבסיס פרסום הידיעון המופץ על ידו מזה שנים רבות לציבור צרכני המזון המקפיד בדיני הכשרות.


ככל שהדברים נוגעים לפרסום, שנעשה על ידי המשיב, הרי נראה הדבר, שהמשיב אכן לא נקט באמצעי הזהירות הדרושים. אם ביקש המשיב לסמוך על הפרסום שנעשה על ידי הרבנות הראשית, כי אז היה מקום שידאג לסייג את הפרסום שנעשה על ידו לחנות שברמת ישי, ולחילופין, היה עליו לבצע את כל הבירורים הדרושים קודם שהחיל את העדר הכשרות על כל עסקיה של המערערת. ואולם, גם אם הפרסום היה פרסום רשלני, הרי לא בעילת הרשלנות תבעה המערערת את המשיב, ואין להעניק לה סעד בעילה שלא נתבעה על ידה.


ככל שהדברים אמורים בעוולה שנטען כי נעשתה לפי חוק איסור לשון הרע, הרי שהמערערת עצמה תרמה לתקלה, בכך שלא עדכנה את אתר האינטרנט שלה במועד, והמשיכה לכלול את החנות שהייתה בבעלותה ברמת ישי, כחנות המצויה בבעלותה. על פי האתר האינטרנט של המערערת, המערערת המשיכה להציג את החנות כחנות כשרה בבעלותה, חרף העובדה שהחנות כבר לא הייתה בבעלות המערערת ולא הייתה נתונה להשגחת הרבנות. מה לה אפוא למערערת, כי תלין על העדר תום לבו של המשיב, כאשר היא עצמה מדברת בשני קולות?


לצד זאת, יש לזקוף לזכות המשיב את העובדה, כי בסמוך לאחר שהמערערת הביאה בפני
ו את ההבהרות הרלבנטיות, המשיב ביצע פרסום נוסף, ובו הבהיר את הטעון הבהרה. לדעתי, לאור התקלה שהמערערת עצמה יצרה, היה עליה להסתפק בהבהרה זו.


12.
על כן, בסיכומם של דברים, הנני סבור, שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ויש להותירו על כנו, כפי שהוא.


13.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את הערעור.


בנסיבות העניין הנני מחליט שלא לעשות צו לתשלום הוצאות.


ככל שהמערערת הפקידה עירבון להבטחת תשלום הוצאות הערעור, תחזיר המזכירות את העירבון למערערת, באמצעות בא כוחה (עו"ד ריבקין).

ניתן היום,
כ"ה ניסן תשע"ה, 14 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.








עא בית משפט מחוזי 26838-02/15 איזן בית חרושת לנקניק בע"מ נ' הרב חיים כץ (פורסם ב-ֽ 14/04/2015)