פסקי דין על יוסף סמארה | פסקי דין על סמאר דיאב עבד | פסקי דין על עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן ז"ל | פסקי דין על מוחמד חסן כנעאן | פסקי דין על עדנאן חסן כנעאן ואח' |

655/08 א     14/04/2015




א 655/08 יוסף סמארה, סמאר דיאב עבד נ' עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן ז"ל, מוחמד חסן כנעאן, עדנאן חסן כנעאן ואח'








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 655-08 סמארה ואח'
נ' עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן ז"ל
ואח'


בפני
כב' השופטת ברכה
בר-זיו



התובעים:
1. יוסף סמארה
2. סמאר דיאב עבד
ע"י ב"כ עוה"ד ג. המאם


נגד

הנתבעים:
1. עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן ז"ל
2. מוחמד חסן כנעאן
3. עדנאן חסן כנעאן
4. מאמון חסן כנעאן
5. ח'אלד חסן כנעאן
6. אברהים חסן כנעאן
7. פאטמה חסן כנעאן
8. ופאא חסן כנעאן
9. הבאת חסן כנעאן
ע"י ב"כ עוה"ד מ. כנעאן
10. הסדר המקרקעין - מחוז הצפון – (נמחק)




פסק דין



1.
התובעים, יוסף סמארה
ואביו סמאר דיאב יוסף (להלן: "התובעים") הגישו נגד עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן ז"ל
(להלן: "המנוח") ויורשיו ונגד פקיד ההסדר "ערעור על לוח זכויות (ערעור על גבולות)".

2.
התובעים הם בעלי הזכויות בחלקה מס' 9 בגוש 19576 בטמרה (להלן: "החלקה") הגובלת בחלקת הנתבעים מס' 22 בגוש 19576 בטמרה (להלן: "חלקת הנתבעים").

3.
בכתב התביעה טענו התובעים כי במסגרת הליכי ההסדר של הגוש בו נמצאות החלקות, טעה פקיד ההסדר במיקום הגבול בין שתי החלקות הנ"ל, וכתוצאה מכך שטח מהחלקה (להלן: "שטח המריבה") צורף לחלקת הנתבעים שלא כדין.

4.
התובעים טענו כי פקיד ההסדר ניהל את הליכי ההסדר בצורה בלתי תקינה, ושלא בדרך המקובלת ובתביעתם ביקשו לשנות את מיקום הגבול באופן ששטח המריבה יצורף לחלקה 9.

5.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה טענות מקדמיות (הערעור על לוח הזכויות הוגש באיחור, קיים מעשה בי- דין, אין לתובעים עילה כנגדם והתביעה הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט). לגופו של ענין טענו כי שטח המריבה הינו בבעלותם ובחזקתם ולתובעים אין זכויות בו.

6.
התובעים הגישו כתב תשובה בו השיבו לטענות המקדמיות של הנתבעים. התובעים טענו כי לנתבעים אין כל זכויות בשטח המריבה וכי זה מעולם לא היה בחזקתם של הנתבעים.

7.
בד בבד עם הגשת התביעה הגישו התובעים בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על לוח הזכויות ובהחלטה מיום 14.8.08 ניתנה האורכה המבוקשת.

8.
פקיד ההסדר הודיע כי אין לו עמדה בסכסוך בין התובעים והנתבעים ובהסכמת הצדדים התביעה נגדו נמחקה ביום 11.2.09.

9.
לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכומי הצדדים, הגישו התובעים בקשה לחזור ולצרף לתובענה את פקיד ההסדר.התובעים טענו
כי לא ויתרו על טענותיהם נגד פקיד ההסדר.

10.
הנתבעים התנגדו לבקשה.

11.
גם פקיד ההסדר התנגד לבקשה וטען כי מדובר במחלוקת קניינית בין התובעים והנתבעים וכי אין לו עמדה במחלוקת זו. פקיד ההסדר גם טען כי משמעות הבקשה היא פתיחת כל ההליך מחדש , מאחר והוא לא לקח בו חלק
כצד להליך, אלא רק מסר עדות כעד . פקיד ההסדר טען כי צרופו יגרום לו עיוות דין.

12.
בהחלטה מיום 2.11.14 דחיתי את בקשת הצירוף.

הראיות


13.
פקיד ההסדר, מר עדנאן זידאן (להלן "פקיד ההסדר") העיד כעד מטעם הנתבעים. במהלך עדותו הוגשו המסמכים הבאים הרלבנטיים לסכסוך בין הצדדים:

א.
המפה הארעית של מגרשי הגוש
(נ/17)
ב.
המפה הסופית של החלקות בגוש (נ/16)
ג.
לוח הזכויות (נ/15). בלוח הזכויות מופיעות:

חלקה 21 בשטח של 647 מ"ר על שם עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן,

חלקה 22 (ארעי 18) בשטח של 723 מ"ר על שם עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן

חלקה 23 (ארעי 19) בשטח של 448 מ"ר על שם מוחמד עבד מוחמד סמאר.


לוח הזכויות פורסם ביום 31.12.07.
ד.
תעודת עובד ציבור (נ/18). התעודה נערכה ביום 20.7.08 על ידי מר עדנאן זידאן, סגן פקיד ההסדר ובה התייחסות לסעיפי כתב התביעה. נאמר שם כי התובע מס' 1 נכח בבדיקת הגבולות ולא העלה כל טענה בקשר לגבולות. בהמשך הוזמן להגיש תזכורת תביעה אך לא עשה כן, אלא רק לאחר שכבר אושרה מפת ההסדר הסופית.
עוד נאמר שם כי: "הגבול המשותף בין החלקות הסופיות 9 ו- 22 סומנו על ידי המרכז למיפוי ישראל במפה המוקדמת בהתאם למצב בשטח ובדיקת הגבולות שנערך ע"י פקיד ההסדר ביום 22.1.04 בנוכחות מר יוסף דיאב סמאר ומר מוחמד חסן כנעאן
לא הועלה בפני
כל סייג או טענה לגבול שנקבע".

ה.
תזכיר התביעה שהוגש על ידי התובעים (ת/11)

ו.
תזכיר התביעה שהוגש על ידי הנתבעים (ת/10)

14.
על פי עדותו של פקיד ההסדר, ההודעה על הליכי ההסדר פורסמה ביום 25.2.96 ובדיקת הגבולות בשטח נערכה ביום 22.1.04. התובע , יוסף דיאב סמאר נכח בשטח בעת בדיקת הגבולות, בחלקה זמני מס' 21, ובמעמד זה הוא לא העלה כל טענה בקשר לגבול של החלקה. הוא גם נכח במועד הדיון בתביעות.


בהמשך אמר כי חלקה זו לא נתבעה במסגרת הליכי ההסדר ויוסף סמארה
הופיע במשרדי פקיד ההסדר לאחר בירור התביעות (כאשר נכח בשטח בזמן בירור הגבולות). סמארה תבע את חלקה 9 ולגבי חלקה זו היו תביעות סותרות שנידונו בת.א. 557/08.

חלקה 22 נתבעה אך ורק על ידי עזבון המנוח חסן כנעאן.


15.
המודד, מר אברהים עיאשה, ערך מפה מצבית לשני הצדדים. לתובעים הוא ערך מפה בשנת 2005 (נ/23) לפני עריכת המפה הסופית של ההסדר, ולנתבעים בשנת 2009 (נ/24), לאחר ההסדר.


מצורפים המפה המנית והסופית. על גבי המפה הסופית סומן על ידי שטח המריבה:

במפה נ/23 בתרשים הסביבה מסומנים הבתים הבנויים בסביבת חלקה 9. אין כל סימון של גבולות בין הבתים. במקום שבמפה הסופית נ/24 מסומנת חלקה 22, שטח זה ריק, ללא כל סימונים. לאחר תרשים הבית בחלקה 9 יש סימון של "משטח בטון". כמו כן מצויין "קיר בלוק 0.20, המתחיל בפינת הבית הקיים בחלקה 23 וממשיך צפונה בקו ישר".

בתוכנית נאמר כי "גבולות שטח המגרש הינם עפ"י הצהרת המזמין".


במפה נ/24 בתרשים הסביבה מופיעות שתי החלקות 9 ו-22 בגבולות בהתאם למפת ההסדר הסופית. גם במפה זו שטח חלקה 22 ריק ללא כל סימונים. לעומת זאת בחלקות הגובלות מס' 21, 23 ו-9 נרשם "בית קיים" ומופיע תרשים של הבית. יש לציין כי בתרשים בית התובעים (חלקה 9) מסומן "חדר מדרגות" שהפינה צפונית שלו בחלקה 22. כמו כן, מגבול חלקה 9 וחלקה 22 יש סימון של קיר בטון שמתחיל בפינה הצפונית של הגבול בין 2 החלקות והמשכו בקו, בערך מנקודת ההשקה בין חלקות 17 ו- 38.
סימון הקיר נפסק בערך מול חדר המדרגות של חלקה 9 ובהמשך מופיעה שוחת ביוב צפונית לפינה הצפונית של חלקה 23.

בתוכנית נאמר כי הוכנה על פי מפת הגוש.


על פי עדותו, התובע, יוסף סמארה
, סימן לו את גבול המגרש ולפיו ערך את המפה נ/23. במפה נרשם השטח "לפי הצהרת הבעלים". המפה הוכנה לצורך קבלת היתר בניה.


עוד אמר בעדותו כי בזמן שערך את המפות הוא לא ידע על הסכסוך בין הצדדים. לדבריו, השטח במחלוקת קטן מאד – 10 עד 15 מ"ר.

16.
בחקירה נגדית לב"כ התובעים אישר כי שטח המריבה צמוד לבתים של התובעים וכי על השטח יצוק בטון.


מר עיאשה סימן על גבי מפה (נ/24) את הבית הישן של הנתבעים בחלקה 21 ואישר כי הגישה לבתיהם היא דרך שביל המסומן כחלקה 35 וגם דרך שביל נוסף כי "יש להם דרכי גישה משני הצדדים".

הוא העריך את המרחק בין בתי הנתבעים בחלקה 21 עד שטח המריבה בכ- 40 מטר.

מר עיאשה אישר עוד כי עבר במקום בבוקר הדיון וראה שם קיר הרוס, סמוך לשטח המריבה המפריד בין המגרשים של הצדדים. על פי המפה הסופית הקיר נמצא בחלקה 22.

הוא אישר גם כי על נקודת הגבול שבמחלוקת יש שוחת ביוב עירונית בגובה 70 ס"מ.

בחקירה חוזרת לב"כ הנתבעים השיב כי ידוע לו שבזמן האחרון התובע ביצע בניה או תוספת בניה בגבול בין חלקות 22 ו- 9.

17.
מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה שפלת הגליל, מר מולא מגד, שהעיד מטעם הנתבעים, הציג את היתר הבניה של התובעים לבניה על חלקה 9 ואישר כי המפה המצבית שמהווה חלק מהתוכנית של ההיתר היא אותה מפה מצבית שצורפה לחוות דעת המהנדס המומחה מטעם התובעים. הנתבע הגיש התנגדות לשינויים בתוכנית של התובעים והועדה נתנה החלטה בענין (נ/1) ביום 3.3.10. ההתנגדות הוגשה על ידי ב"כ הנתבעים והיא מתייחסת לגוש 19587 חלקה 10 מגרש 10/2".בהחלטה נאמר כי ההתנגדות מתקבלת בייעוץ עם היועץ המשפטי של הוועדה ד"ר סאהר עלי מאחר ויש פרצלציה חדשה במקום והמגרש לא תואם ומאחר ולא נבנה ממ"ד. הוא אישר כי לפי המפה המצבית שהוגשה לועדה לצורך קבלת ההיתר, עליה הסתמכה הועדה, הגבול הוא 2 מטר צפונית לקיר המבנה.


מר מגד אישר כי לתובעים הוצאו על ידי הועדה
מכתב מיום 29.7.07
בקשר עם חריגות בניה שביצעו :אי בניית ממ"ד ובניית גדר בחזית המזרחית של חלקה 9 (נ/3) ומיום 5.2.08 שעניינו חלונות בחדר מדרגות שנבנה בחזית המזרחית של המבנה (נ/2).

18.
לב"כ התובעים השיב מר מגד כי התובעים לא קיבלו היתר לתכנית השינויים כי לא נבנה ממ"ד ונדרשה פרצלציה חדשה. הוא אישר כי לתובעים ניתן במסגרת ההיתר אישור להקים גדר מבטון על קו הגבול בין שני המגרשים.


לשאלת ב"כ התובעים האם הועדה מפיקה היתר לפי המצב בשטח ועל פי החזקה בשטח השיב מר מגד כי "הכל כפוף למדידה ולאישור של המועצה".

19.
אחיו של התובע מס' 1, סמאר מרעי הצהיר (ת/1) כי מאז שנולדו הם יודעים שקו הגבול המפריד בין חלקה 9 לחלקה 22 הינו בקו ישר מפינת הבית הבנוי בחלקה 23 עד נקודת הגבול המפרידה בין חלקה 38 וחלקה 17 ושטח המריבה תמיד היה בחזקה ובשימוש בני משפחתו, כאשר גם בוצעה בשטח זה בניה לפי היתר של חדר מדרגות. הבניה נעשתה בהסכמת הנתבעים.


הוא היה יחד עם שני התובעים אצל פקיד ההסדר ,לאחר שנודע להם על המפה הארעית ופקיד ההסדר אמר להם שעליהם להגיש תזכורת תביעה בקשר לחלקה ולשם כך לכתוב לו מכתב בו הם מבקשים להזמין אותם להגיש את תזכורת התביעה.

20.
בחקירה נגדית לב"כ הנתבעים השיב כי למיטב ידיעתו הבניה שביצע אחיו, יוסף, היא לפי היתר הבניה ולא בסטיה בהיתר כי הבית שבנה התובע נבנה על בית ישן שהיה קיים שם ובין הבית ובין בית הנתבעים היה שטח שתמיד שימש להם למעבר, ולמזבלה. המרחק בין הבתים היה בערך 6 עד 8 מטר. הוא לא ידע להשיב האם לבית הישן היה היתר בניה. הוא גם לא ידע שהוגש נגד התובע אישום פלילי בגין בניה בסטיה מהיתר.

לדבריו, הוא היה בביתו של הנתבע מוחמד והוא לא הביע בפני
ו
התנגדות לבניה של התובע.

הוא ידע על הליכי ההסדר רק כאשר התעוררה מחלוקת בין אחיו יוסף (התובע מס' 2), בעל חלקה 9, לבין שכן בשם ראג'י מחלקה 23 (להלן: "ראג'י"). ראג'י הציג בפני
הם מפה של ההסדר ובעקבות זאת הוא נסע עם שני התובעים, אביו ואחיו, למשרדי פקיד ההסדר. פקיד ההסדר מסר להם שזו מפה זמנית ולא סופית וכאשר אמרו לו שהגבולות במפה זו לא נכונים, אמר להם שעליהם להגיש תזכורת תביעה. באותו מעמד הוא כתב מכתב , בנוכחות שני התובעים שחתמו עליו, ומסר אותו לפקידה שם, שאישרה את קבלתו בחותמת "נתקבל". הוא לא ידע מה היה בהמשך והאם התובעים הגישו תזכורת תביעה.

21.
מג'דוב טאהא הצהיר (ת/2) כי סמאר סולימאן פנה אליו בנוגע לתצהיר של נאיף מג'דוב וביקש שידבר עם בנו, שהוא חבר שלו. הוא אכן דיבר עם הבן והבן אמר לו שהחתים את אביו על תצהיר. ידוע לו כי התצהיר נמסר לסולימאן בחנות של באסם.

22.
בחקירה נגדית השיב כי הוא יודע שהתובעים היו אצל מג'דוב לפי מה שסיפרו לו והוא לא ראה אותם שם. הוא גם לא ראה את סולמיאן בחנות אלא שהבן שלו אמר לו שהוא בא ולקח מה שביקשו.

23.
המהנדס חסן כאזם ערך חוות דעת מומחה (ת/3)
לפיה שטח המריבה הינו 41 מ"ר ותאורו כדלקמן:


"הקטע הנ"ל מחופה בשכבת בטון מחוספס, החלק הדרומי ריק ופנוי, בעוד בחלק הצפוני קיימים עקבות של פסולת בנין. בגבול הצפוני קיים גדר עשוי קיר בטון בגובה כ- 1 מ'. בחלק המזרחי דרומי אין גידור, אך צמוד לערימת אבנים ופסולת בניה מונחים על חלקה 22 הצמודה.

על חלקה 9 הצמודה מכיוון מערב קיים בנין מגורים תלת קומתי, לבנין הנ"ל נעשה חדר מדרגות במידות 3.9/3.73מ' מהצד המזרחי.

קיר חדר המדרגות המזרחי צפוני משיק לגבול מערבי של הקטע 22א' ואף חלק ממנו חורג לתחום הקטע הנדון.

בקרבת גבול מזרחי של הקטע 22א' מונח רשת קו ביוב עירוני ושוחת ביוב , דבר שמלמד לדעתי על נקודת הגבול בין שני המגרשים"
.

הוא מוסיף כי בביקור שערך נמצא החלק המזרחי של חלקה 22 מוזנח, לא מתוחזק או מטופל, נטוש ומכיל ערימות פסולת בנין ועשביה .

מר כאזם מפנה גם לתצלום אוויר של הסביבה מיום 14.8.65 בו נראה "שגבול החלקה 22 מכיוון צפון ומכיוון מערב מגודר בקיר אבנים סנסלה".

מסקנתו היא ש"מיקום הגבול בין חלקה 22 לחלקה 9 נקבע בהסכמה על ידי בניית קיר האבנים סנסלה הנ"ל (שבהמשך נהרס ונבנה במקומו קיר בלוקים) וכי בעלי חלקה 9 החזיקו והשתמשו בשטח המריבה למעלה מ- 40 שנה , ללא התנגדות מבעלי חלקה 22 הצמודה".

בצילום האויר משנת 1965 נראים גבולות חלקה 22 בבירור רב, ככל שמדובר בגבול עם חלקה 23 ועם חלקה 9 . נראה בבירור כי מהבית הקיים בחלקה 23 ממשיך קו ישר המסמן את גבול חלקה 22 ושטח קטן מתחת לשטח שבמחלוקת (קטע 22א במפה המצבית של התובעים) – נ/23 נכלל בחלקה 22 כאשר כל שטח המריבה נכלל בחלקה 9.

24.
בחקירה נגדית אמר כי ביקר בשטח ביום 7.11.09 בלבד ובאותו מעמד הוצג בפני
ו היתר בניה מיום 25.6.09, כולל המפה המצבית וכן תצ"א של האיזור משנת 1965. הוא ניסה לעשות התאמה בין התצלום ובין המפה ומצא שהדימיון בינהם רב.

מר כאזם אישר כי לא ערך בדיקות נוספות, פרט לעיון במסמכים שהוצגו בפני
ו על ידי התובעים וכן אישר כי אינו מודד מוסמך ואינו מומחה בפענוח תצלומי אויר, למרות שכמהנדס הוא יכול לעשות כן.

הוא אישר כי המפה הסופית של ההסדר סותרת את המפה המצבית נ/23 וכן אישר כי לפי המפה המצבית הנ"ל, הגבול בין המגרשים הוא 2 מטר צפונית לקיר המבנה. לפי המפה המצבית נ/23 הוא קבע שקטע א', המהוה חלק מחלקה 22, נכלל במגרש 9 .

לגבי שוחת הביוב שהונחה על ידי הרשות המקומית אמר שלרוב שמים אותה כמה שיותר קרוב לגבול בין החלקות, כדי לא לפגוע בשטח.

בביקור שערך הוא ראה את השטח שבמחלוקת ואת השימוש של התובעים בשטח זה . על השטח יש רצפת בטון. השטח שימש כחניה ומעבר לכלי רכב והוא ראה גם שחדר המדרגות חורג לחלק מקטע זה. השטח צמוד לבית התובעים .

בחקירה חוזרת השיב כי שוחת הביוב משיקה לקו הגבול, שנמצא ישר עם קיר המבנה הקיים בחלקה 23.

באשר לפענוח התצ"א השיב כי רואים בה בבירור את חלקות 23, 9 22, כאשר בגבול נראים קירות אבנים. גבול הקיר של חלקה 23 מכיוון מזרח נמצא בקו ישר עם הגבול בין חלקות 22 ו-9 וזה אומר ששטח המריבה שייך לחלקה 9 ולא לחלקה 22.

26.
מר מוחמד אדיב דיאב הצהיר (ת/4) כי הוא הבעלים של חלקה 10 ומתגורר שם מאז שנת 1963. לדבריו, יודע לו "שגבולות החלקה בין מגרש 22 השייך לעזבון המנוח כנעאן ז"ל ואח'
לבין מגרש מס' 9 השייך למשפחת סמארה, היו תמיד בקו ישר מפינת הדירה הממוקמת במגרש 23 ועד לנקודת הגבול המפרידה בין מגרש 38 למגרש 17". עוד הצהיר כי ידוע לו שגבולות המגרשים 22 ו-9 היו עשויים אבנים עתיקות. עוד זכור לו כי שנים רבות היה בנוי על קו הגבול הישר, דירה בת חדר, בה התגוררה זקנה בת משפחה של משפחת התובעים, עד שנפטרה.

לאחר הריסת הקיר מהאבנים העתיקות נבנה בדיוק באותו מקום קיר בלוקים.

ידוע לו שהיה סכסוך בין ראג'י והתובעים והוא ראה את ראג'י הורס את קיר הבלוקים.

בסוף תצהירו נאמר כי הנתבעים מעולם לא החזיקו בשטח המריבה ולא עיבדו אותו והשטח היה תמיד בחזקת משפחת התובעים.

27.
בחקירה נגדית אמר כי המרחק בינו ובין בית התובע הוא כ- 6 מטר. הוא השתתף בהליך ההסדר , הגיש תביעה ואישרו את המגרש שבבעלותו.

עוד השיב כי ראג'י הרס את האבנים העתיקות שהיו בשטח ובנה קיר בלוקים, בגלל הסכסוך בינו ובין התובעים.

באשר להצהרתו על זקנה שגרה בחדר שהיה על הגבול השיב כי
היה שם
צריף שסבא של התובע היה מגדל שם עזים ולידו היה החדר.

28.
התובע, יוסף סמארה
, הצהיר (ת/5) כי על מגרש 9 היתה ממוקמת דירת מגורים שבמקור היתה בבעלות אביו, התובע מס' 2, סמאר דיאב. הוא התגורר בבית עשרות שנים וזכור לו שקו הגבול שהפריד בין חלקה 9 לחלקת הנתבעים השכנים, מס' 22, היה בקו ישר מפינת חלקה 23 לקו הגבול המפריד בין חלקות 17 ו- 38.

בהמשך, אביו העביר לו את הזכויות בבית ובחלקה 9 והוא נהג בהם מנהג בעלים ללא כל הפרעה מצד הנתבעים, לרבות לבניה שביצע.

מעולם לא היתה התנגדות של הנתבעים לקו הגבול בין החלקות. גבול זה היה מסומן שנים רבות על ידי אבנים עתיקות שנבנו על ידי הדור הקודם. עם השנים נבנתה במקום גדר האבנים גדר מבלוקים.

ביום 22.1.07 הוא קיבל היתר בניה לביצוע עבודות בניה מעל הדירה הקיימת בחלקה 9.
היתר הבניה צורף לתצהיר ונאמר בו כי:

"מותר: מגורים – תוספת
לגיטימציה לבניין קיים בשתי קומות הכולל יח"ד בכל קומה + תוספת ק. ב' הכוללת יחידת דיור + ממ"ד וחדר מדרגות – סה"כ שטח הבניה – 410.30 מ"ר"
.

בנספח להיתר מופיע "תאור העבודה" ובין היתר מופיע שם "בניית קיר/גדר למגרש המשמש למגורים". הגדר שמאושרת היא באורך 110 מ"ר.

השכן שלו , סמאר ראג'י, שמחזיק במגרש 23, הגיש נגדו בת.א. 01/07 ביום 13.4.07 בקשה לצו מניעה ואז לראשונה הוא ראה את מפת ההסדר הזמנית. נמסר לו שאין לה תוקף מחייב.

מאז החלו בירורים בעיריה ואצל פקיד ההסדר. בשלב מוקדם יותר הוא לא היה מעורב כלל בהליכי ההסדר ולא ידע עליהם.

ביום 13.5.07 הוא היה ביחד עם אחיו סמאר מרעי אצל פקיד ההסדר . לאחר בירור איתו הודיע להם פקיד ההסדר שעליהם לכתוב מכתב ולבקש לקבוע להם מועד להגיש תזכורת תביעה. באותו מעמד אחיו כתב את המכתב. עוד מסר להם פקיד ההסדר שהמפה שבידם, אותה הגיש ראג'י לבית המשפט היא מפה ארעית, ואין לה תוקף מחייב וכי כאשר יגיעו המפות הסופיות הם יוכלו להגיש תזכורת תביעה.

בסוף חודש דצמבר 2007 הם זומנו לפקיד ההסדר. הוא הגיע למשרדו עם אחיו סמאר סולימאן ובפגישה הציג בפני
הם פקיד ההסדר את המפה הסופית, שמספרי החלקות בה היו שונים מאלה שהופיעו במפה הזמנית שבידו. הם מחו בפני
פקיד ההסדר על מיקום הגבולות במפה, אך לא הבינו את מהות הישיבה עם פקיד ההסדר. הם אמרו לפקיד ההסדר ששטח המריבה הינו בחזקתם ובשימושם עשרות שנים ובשטח קיימים גדרות שסימנו את מיקום הגבול. כמו כן ציינו בפני
ו שקיבלו היתר בניה של חדר מדרגות הנמצא בשטח המריבה, וכן קיבלו היתר בניה לגדר הנמצאת בדיוק בקו הגבול לו הם טוענים, והכל בידיעת הנתבעים וללא כל התנגדות מצידם. הנתבעים לא נקטו כל הליכים נגד היתר הבניה שקיבלו וגם לא ניסו למנוע מהם לבצע את העבודות בשטח, וזאת מאחר ובוצעו בשטח ששייך להם.

חדר המדרגות, נבנה בפועל מעבר לקו הגבול בין החלקות, כפי שנקבע במפה הסופית, ללא כל התנגדות מצד הנתבעים.

פקיד ההסדר מסר לו שקבע את מיקום הגבול מאחר והתובעים לא הגישו תזכורת תביעה. הוא גם אמר להם שאינם יכולים להגיש בשלב זה תזכורת תביעה לגבי שטח המריבה ואם הם רוצים להתנגד למיקום הגבול- עליהם להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי.

ביום 10.1.08 מסר בידיהם פקיד ההסדר עותק מהמפה הסופית ומיד בסמוך לכך הם הגישו תביעה בת.א. 191/08. הוא הודיע לפקיד ההסדר על התביעה ופקיד ההסדר הודיע לו כי הוא יכול להגיש תזכורת תביעה לגבי מגרש 9.
בהתאם, הוא הגיש תזכורת תביעה ביום 3.4.08.
התביעה הוגשה באופן לא נכון ולכן נמחקה והמשך הבירור הועבר לפקיד ההסדר.
פקיד ההסדר מסר להם שאין מה לעשות כי כבר פורסם לוח הזכויות ועליהם להגיש ערעור על לוח הזכויות בכל הקשור לחלקת המריבה ובהתאם הוגשה תביעה זו.
לתצהיר צורפו תמונות המראות את קיר הבלוקים שנבנה במקום הקיר הישן מהאבנים העתיקות. בעקבות הסכסוך עם ראג'י ועל מנת לטשטש את הריאות, הנתבעים החלו להרוס את קיר הבלוקים הנ"ל.
טענת הנתבעים לפיה השטח במחלוקת היה בחזקתם ובשימושם, וכי עיבדו אותו, אינה נכונה. השטח היה מזה שנים רבות בשימוש ובחזקת משפחת התובעים.
לתצהיר צורפו תצלומי אויר המראים שהגבול בין החלקות עבר בקו ישר וכן צילומים של קיר הבלוקים שהיה קיים ולאחר שנהרס. בתמונות נראים בלוקים שבורים סמוך לשוחת ביוב. בצד אחד של הבלוקים נראים קוצים. בצידו השני- משטח בטון חלק.

29.
בחקירה נגדית אישר התובע כי הוא הגיש תזכורת תביעה לגבי חלקה 9 (נ/4) . זה היה לאחר שהתעורר סכסוך בינו לבין ראג'י והם נסעו לפקיד ההסדר.
הוא לא זומן על ידי פקיד ההסדר אלא הגיע רק לאחר הסכסוך עם ראג'י, כאשר הוא התחיל לבנות ובן דודו ראג'י הוציא נגדו צו מניעה. הוא
לא הגיש תזכורת תביעה מיד כשנודע לו על הליכי ההסדר כי לא היתה לו מפה סופית .

תזכורת התביעה (נ/4) , הוגשה על ידי 2 התובעים כאן ביום 19.3.08. בנדון של המסמך נאמר:

"תזכורת תביעה
מגרש מס' 9
ושטח המסומן באדום ממגרש 22 בגוש 19576/טמרה"
.

בגוף המסמך נאמר כי הגבול בין חלקה 9 שבחזקתם וחלקה 22 של הנתבעים אינו במקום המסומן במפה הסופית, אלא אמור להיות בקו ישר מפינת הבית הבנוי בחלקה 23 עד נקודת הגבול.

במסגרת חקירת התובע הוגשו המסמכים הבאים:

תביעה קודמת שהגיש התובע בבית משפט זה בת.א. 191/08 (נ/5). התביעה הוגשה ביום 27.1.08 ומהותה "פס"ד הצהרתי" לפיו התובע (התובע מס' 1, סמארה יוסף) הוא הבעלים של "שטח המריבה"
בכתב תביעה זה נאמר כי מדובר במקרקעין לא מוסדרים וכי:

"לאחרונה זומנו כל הנוגעים בדבר על ידי פקיד הסדר המקרקעין (הנתבעת הפורמלית) בנצרת לשם רישום הזכויות במקרקעין ו/או לקביעת גבולות החלקה ו/או זהות הבעלים ו/או המחזיקים בנוגע למקרקעין דנן.
הנתבעת הפורמלית הוציאה תחת ידה מפה מיום 10.1.08 הקובעת את גבולות המגרשים הגובלים בין מגרש 9 ע"פ המפה שנמצא בבעלות ובחזקת התובע לבין המגרש מס' 22 במפה הנמצא בבעלות ובחזקת הנתבעים, כאשר עפ"י המפה נקבע, על ידי הנתבעת הפורמלית , כי גבולות שני המגרשים הינם כמתואר במפה, בעוד התובע יטען כי קו הגבול הינו ו/או אמור להיות בקו ישר מפינת הדירה הממוקמת במגרש 23 ועד לנקודת הגבול שממול"
.

תביעה בת.א 557/08 , במסגרתה גם הגיש תצהיר (נ/6). בתצהיר זה נאמר כי הוא "מתגורר, מחזיק והבעלים של מגרש מס' 9 כפי שסומן על ידי פקיד ההסדר וכן על פי המפה הסופית המאושרת...... הנני להצהיר כי גם במפה הזמנית משנת 2004 נקבעו אותם הגבולות ביני לבין השכנים שלי הנתבעים (ראג'י – הערה שלי)..ועוד על פי צילומי האוויר שהגשתי רק לאחרונה עולה כי כל הזמן הגבולות ביננו לבין הנתבע היו ועדיין הגבולות שנקבעו על ידי פקיד ההסדר. כבר כאן אבהיר כי הגבולות של השטחים נקבעים בין השכנים על ידי פקיד ההסדר לפי הסכמת הצדדים או השכנים או הדיירים וכך היו בעבר לאורך שנים הסכמות ביננו לבין הנתבע ולאור זאת נקבעו נקודות הגבול על ידי פקיד ההסדר".

כתב אישום שהוגש נגדו (נ/7) , עניינו "אי בניית ממ"דים עפ"י תנאי ההיתר ובניית גדר בחזית הבית המזרחית באורך 10 מ"א ובגובה של 1 מ'". העבירות נמצאו בביקור המפקח בשטח ביום 29.7.07 .

התובע הסביר בחקירתו כי הגדר הנזכרת בכתב האישום אינה הגדר בינו לבין הנתבעים, אלא בינו לבין השכן אדיב.

החלטה של הועדה מיום 14.2.10 הדוחה התנגדות שהגיש התובע
לבניה על ידי הנתבע בחלקה 23 (נ/8). התובע טען כי הגבולות אינם סופיים ומתנהל בענין דיון בבית המשפט המחוזי. הועדה דחתה את ההתנגדות, בייעוץ עם היועץ המשפטי של הוועדה "לאור המצאת מסמכים על הסדר רשום בטאבו על ידי מגיש התוכנית".

החלטת הועדה מיום 14.2.10 בבקשת התנגדות שהגיש הנתבע לבקשת ההיתר של התובע בחלקה 9 (נ/13). הועדה קיבלה את ההתנגדות, בייעוץ עם היועץ המשפטי של הועדה, מאחר ו"יש פרצלציה חדשה במקום והבגרש לא תואם וכן מאחר ולא נבנה ממ"ד מיד עם קבלת ההיתר".

ערר על ההחלטה מיום 16.3.10 (נ/9), בה נאמר כי מסמכי ההסדר ונסח הרישום שהוצגו בפני
הועדה אינם סופיים, הגבול שנקבע על ידי פקיד ההסדר שגוי והוא הגיש ערעור על הגבולות לבית המשפט המחוזי.

החלטת ועדת הערר מיום 11.5.10 (נ/10) בערר שהגיש התובע על החלטת ועדת הערר. נקבע בהחלטה כי הבניה לא אמורה להיות על
"שטח המריבה" ולכן אין מניעה להוציא את היתר הבניה וכי שטח זה ישאר ריק ללא בניה עד החלטת ביהמ"ש בתיק זה.

כתב תשובה שהגיש לבקשת צו המניעה שהגיש נגדו ראג'י (נ/11)
תצהיר התובע שצורף לכתב התשובה לבקשה לצו מניעה שהגיש ראג'י (נ/12).
התובע טען כי אינו מתמצא בתוכניות ובהחלטות, הוא אינו יודע לקרוא עברית, ויש לו בעלי מקצוע שמטפלים בענייניו ומייעצים לו.
באשר לגדר בינו לבין הנתבעים אמר התובע בחקירה חוזרת כי היתה שם גדר אבל בן דודו הרס אותה אבל יש סימנים שלה עד היום. הוא הוסיף כי יש לו היתר בניה לגדר בין המגרש שלו והמגרש של הנתבעים, אך הוא עדיין לא בנה אותה וממתין להחלטה בתיק זה.

30.
מר סמאר סולימאן, בנו של התובע 2 (סמאר דיאב
עבד) ואחיו של התובע 1 (יוסף סמארה
) הצהיר (ת/6) מסר תצהיר דומה לזה של התובע מס' 1. לדבריו הוא מקורב לאחיו התובע ולאביו והם העבירו לעיונו כל מסמך שקיבלו ומכאן הוא יודע שלא היתה אליהם כל פניה מפקיד ההסדר בקשר להליכי ההסדר.

בנוסף הצהיר כי לאחר שהחלו בהליכים משפטיים בענין שטח המריבה, הוא נסע עם אביו ועם בא כוחם, עו"ד המאם, לנאיף מג'דוב, הבעלים הקודם של מגרש 22, אשר מכר אותו למנוח. מג'דוב הצהיר בפני
הם באופן חד משמעי שהוא הראה למנוח, אבי הנתבעים, את המגרש שבבעלותו ואת גבולותיו וכי הגבולות בין המגרשים היו עשויים אבנים עתיקות . עוד הצהיר מג'דוב כי קו הגבול עבר בקו ישר מפינת הדירה הממוקמת בחלקה 23 ועד נקודת הגבול המפרידה בין חלקה 38 וחלקה 17.

בהמשך התצהיר הוא פירט באריכות השתלשלות הדברים בקשר לתצהיר שמג'דוב היה אמור לחתום עליו, העובדה שנמסר להם תצהיר והתברר כי לא מג'דוב חתם עליו ובקשתם למשוך את התצהיר, שהוגש בתביעה הקודמת שהגישו בפני
השופט רניאל, מתיק בית המשפט.

31.
בחקירה נגדית אמר כי ראה את המפה הזמנית (נ/14) רק לאחר שראג'י הגיש את הבקשה לצו מניעה. הוא היה נוכח גם בבית המשפט בדיון והשופט פרידמן אמר להם שהמפה היא ארעית ולא מחייבת, וזה גם כתוב בפרוטוקול. גם מנכ"ל העיריה, ג'אדי דיאב, אמר שזו מפה ארעית ולא מחייבת.

הוא יודע שפקיד ההסדר לא זימן את התובעים כי הוא הדומיננטי בבית ומקבל ראשון כל דואר שמגיע. הם היו אצל פקיד ההסדר לאחר צו המניעה . התובעים ואח נוסף היו בפעם הראשונה וכתבו מכתב וביקשו לקבוע מועד להגשת תזכורת תביעה. בפעם השניה והשלישית הוא נסע עם התובעים. הם ביקשו מפקיד ההסדר לקבוע להם מועד ובפעם השלישית, זימנו אותם לפקיד ההסדר ואז פקיד הציג בפני
הם מפה סופית והם נדהמו.

באשר למג'דוב אמר סולימאן כי הוא ישב איתו ועם אביו ועו"ד המאם והם שאלו אותו, בהיותו הבעלים הקודם של חלקה 22 ומי שמכר אותה לנתבעים, על ההסטוריה של הקרקע ומג'דוב אמר להם "שהקרקע שהוא מכר היתה מגודרת בקיר שבנוי מאבן טבעית. קו הגבול בין חלקה 9 לבין חלקה 22 היה בנוי קיר".

לדבריו, מג'דוב סרב לחתום על תצהיר.

בחקירה חוזרת אמר סולימאן כי כאשר פקיד ההסדר הציג בפני
הם את המפה הסופית הם מחו בפני
ו על הנגבולות.

32.
בנו של התובע מס' 1,סמאר ראיק, הצהיר (ת/7) כי מאז שנולד הוא יודע שקו הגבול הוא קו ישר, וכי שטח המריבה בחזקה ושימוש של בני משפחתו. הם הגישו בקשה להיתר בניה וחדר המדרגות שנבנה נופל חלקו בשטח המריבה
והנתבעים לא התנגדו לכך.

33.
בחקירה חוזרת השיב כי הוא גר בחלקה 9 מאז שנולד. הוא יודע מילדותו שקו הגבול בין חלקה 9 וחלקה 22 הוא קו ישר . לדבריו, זה שטח שלהם והם היו משחקים שם. אחרי זה היה שם מחסן של כלי החקלאות והיה קיר מאבנים עתיקות. עכשיו יש במקום משטח מבטון והבית שלו נמצא שם וחלק מהמדרגות של הבית שלו נמצא שם. הוא בנה ככה ואף אחד לא התנגד.
לדבריו הוגש נגדו כתב אישום לא על הבניה אלא רק על החלונות של חדר המדרגות.

34.
מר אבו רומי ניזאר הצהיר (ת/8) כי טיפל בבקשה להיתר בניה של התובע מס' 1 כדלקמן:

"טיפלתי בבקשת ההיתר וניתן היתר בניה כדין ללגטימציה לבניין קיים בשתי קומות הכולל יחידת דיור בכל קומה +תוספת קומה ב' ויחידת דיור + ממ"ד וחדר מדרגות. בנוסף, התקבל היתר כדין לבניית גדר ביטון שמפריד בין השטח ששייך למשפחת סמארה לשטח של השכנים הגובלים משפחת כנעאן שהם הנתבעים כאן"
.

הגדר לגביה ניתן ההיתר היא בקו ישר מפינת מגרש 23.


לצורך קבלת ההיתר נדרשה תכנית מדידה, הכוללת גם את המצב הקיים בשטח. העיריה מאשרת את התכנית וגבולות החלקה על פי מצב החזקה בשטח.

התובעים מסרו לו שהוגש נגדם 2 כתבי אישום – אחד בגין גדר המפרידה בין ביתם ומגרש של שכן אחר (הגדר נשוא המחלוקת בגבול בין מגרשי הצדדים לא נבנתה עדיין)
והשני לגבי שינוי מספר החלונות בחזית המזרחית של הבנין (מ- 3 חלונות בהיתר ל- 4 שנבנו בפועל).

בביקור בשטח הוא הבחין בשוחת ביוב הממוקמת בדיוק על הגבול בין המגרשים

35.
בחקירה נגדית אמר כי הוא הנדסאי ותכנן את תוספת הבניה של התובעים. התוספת נבנתה מעל בנין ישן ובצד המזרחי שלו, על חלקה שלאחר ההסדר קיבלה מספר 9.
כאשר הוא הגיע לשם בהתחלה היה שם בנין של 2 קומות. היא גם שטח ריק והוא תכנן מעל הבית הקיים וגם בחצר. מי שהחזיק בחלקה זה משפחת סמארה ומי שהגיע למשרדו והזמין את תכנון תוספת הבניה זה התובע מס' 1, יוסף סמארה
. זה היה בערך בשנת 2006. בתכנון הבית התובע 2 לא היה מעורב.

הוא לא ידע אם לבנין הקיים היה היתר בניה ולכן ביקש לגליזציה לבנין זה.

בזמן התכנון היו בידיו מפה מצבית שהוכנה על ידי מודד מוסמך "וגם תוכניות ומפה מצבית חתומות על ידי מנכ"ל העיריה שמעידות על השטח ועל הגבולות". את מפת ההסדר הארעית הוא לא ראה בשנת 2006.

בתשובה לשאלה אלו בדיקות הוא עשה לצורך קבלת ההיתר השיב מר ניזאר כי "בדקתי מבחינה קונסטרוקטיבית האם הבנין מסוגל לשאת את התוספת, וביקשתי הסכמת השכנים הנוגעים לענין כי יש צורך בהסכמה כאשר הבנין קרוב לגבול, ולא לפי התקנון".

לשאלה האם קיבל הסכמה של השכנים בחלקה 9 השיב: "קיבלתי הסכמה של בעל המגרש בכיוון המערבי שזה חאלד סמארה כי המרחק בין הבתים היה פחות מ- 2 מטר. בשלושת הצדדים האחרים היה המרחק גדול יותר מ- 2 מטר ולא הייתי זקוק להסכמה של השכנים".

לדברי ניזאר הוא ביקר בשטח בערך לפני שנתיים וראה בשטח רק גדר אחת בנויה. לשאלה האם לגדר שהוא ראה היה היתר בניה השיב: "היה לה היתר אבל היא נבנתה בסטיה מהיתר במרחק של בערך 20 ס"מ והם קיבלו תביעה על זה מהועדה וזה נהרס בעקבות כתב האישום". הוא הוסיף כי לגדר שמופיעה במפה המצבית
(בין מגרש התובעים למגרש הנתבעים) ניתן היתר, אך היא עדיין לא נבנתה.

מר ניזאר אמר בחקירתו כי הצהיר ששטח המריבה שייך לתובעים לפי המפה המצבית המאומתת על ידי מודד מוסמך ומנכ"ל העיריה. הוא הוסיף כי "לפי מה שראיתי בשטח זה היה יצוק בטון והתובעים היו משתמשים בו".

באשר לשוחת הביוב אמר כי שמים אותה בגבול כדי שלא תפריע לבניה , אלא אם הטופוגרפיה לא מאשרת ואם יש שינויים. הוא לא זכר אם ראה שוחת ביוב פרטית או עירונית במקום.

בחקירה חוזרת עשה מר ניזאר סימן של הגבול במפה הסופית של פקיד ההסדר (ת/8). הגבול סומן כקו ישר מהפינה הצפונית של חלקה 23 , בתוך שטח חלקה 22 במפה הסופית.

36.
התובע, סמאר דיאב, הצהיר (ת/9) כי הוא מחזיק בחלקה 9, כולל שטח המריבה, מזה עשרות שנים, ללא כל התנגדות מצד המנוח ו/או יורשיו. הוא התגורר בבית שהיה על החלקה, ובהמשך מסר את הבעלות והחזקה לבנו, התובע מס' 1.

במשך כל השנים הפריד בין חלקה 9 ובין חלקת הנתבעים (חלקה 22) גדר שהיתה עשויה מאבנים עתיקות. עם הזמן נהרסה הגדר ובמקומה נבנתה גדר בלוקים. הגבול בין שתי החלקות עבר בקו ישר מפינת הדירה הממוקמת במגרש 23, ששייכת לאחיו סמאר מוחמד.

הוא נפגש, ביחד עם בנו סולימאן ובא כוחם, עו"ד המאם, עם הבעלים הקודם של חלקה 22, אותה מכר לנתבעים. הם שאלו אותו היכן עבר קו הגבול והוא השיב להם כי "הגדר היתה בקו ישר מפינת הדירה במגרש מס' 23 של אחי מוחמד סמאר בקו ישר כמו שאנחנו אומרים".

37.
בחקירה חוזרת השיב כי חלקה 9 היתה שייכת לאביו. אביו בנה את הבנין הישן. הוא נולד בשנת 1930 וגר שם מאז שנולד. לאחר מכן גם אחיו בנה . הבתים שלהם צמודים. הם ארבעה אחים וגרים יחד באותו שטח – 4 בתים. את הבנין הישן הוא העביר לבנו יוסף, התובע מס' 1. הבן שלו מטפל בהכל והוא לא יודע דבר בענין. הוא הצהיר על גדר ישנה שנמצאת שם ויש גם קו ביוב בדיוק בגבול. הגדר במקום היא מאבנים ישנות והיא נבנתה מזמן.

באשר למג'דוב השיב התובע מס' 2 כי הוא הלך אליו ושאל על הגבול בין החלקות ומג'דוב (שהיה בעלים של חלקה 22)
אמר שהגבול היה בקו ישר. הוא ביקש ממנו לבוא ולהעיד בשבילו אבל הוא לא בא.

38.
מר
יוסף סעיד כנעאן הצהיר (נ/25) כי ליווה את המנוח בעת שרכש את הקרקע ממג'דוב וכי גבולות השטח הנרכש היו כפי שמופיעים במפת ההסדר. עוד הוסיף כי מאז הרכישה הנתבעים מחזיקים בחלקה שרכשו ונוהגים בה מנהג בעלים, ללא התנגדות. המנוח זרע בחלקה 22 עצים וירקות.

39.
בחקירה נגדית אמר כי הוא שכן במקום מילדותו. הוא קרוב משפחה של התובעים וגם של הנתבעים. אשת המנוח היא אחותו. הוא היה מעורב ברכישת חלקה 22 על ידי הנתבעים. המוכר נאיף מג'דוב הוא שכן שלו והקונה היה קרוב שלו. הם ישבו אצל מג'דוב בבית. זה היה בשנת 1966 לא היה מודד בשטח אבל השטח היה מגודר בגדר אבן מהצד הצפוני, מהצד המערבי ומהצד הדרומי מישהו ממשפחת סמארה קנה ממג'דוב חלק קטן. הבית שלו היה במרחק 50 מטר מהבית של מג'דוב שמכר למנוח.

הוא לא גר במקום
משנת 1980 אבל הוא היה מבקר את אחותו. לפעמים אחותו היתה בחלקת האדמה מאחורי הבית, שהיא חלקת המריבה. היא היתה קוטפת פירות.

מר סעיד נשאל האם הוא יודע על מה רבים הצדדים והשיב: "מה שנודע לי שמצד מערבי צפוני יש עיקום מה. העיקום הזה, כפי שקנה חסן (המנוח) הוא היה. כשעושה מפת ההסדר וראיתי על מפת ההסדר, מה שעשה פקיד ההסדר, זה שהעיקום שייך לחלקה של חסן". עוד אמר כי החלקה שרכש המנוח היתה לפני ההסדר 1.5 דונם בערך, ולאחר ההסדר היא חולקה לשתי חלקות – 22 ו- 21.

40.
מר סמאר ראג'י הצהיר (נ/26) כי מאז שנולד הוא מתגורר בבית שבנוי על חלקה 23 . לדבריו, התובעים ידעו על הליכי ההסדר והתובע מס' 1 גם היה נוכח בשטח בעת ביקורת הגבולות של פקיד ההסדר.

עוד הצהיר כי תמיד היה ידוע ששטח המריבה בין התובעים והנתבעים היה שייך לחלקת הנתבעים ומוחזק על ידם וכי מפת ההסדר משקפת את מצב הזכויות.

באשר לגדר הבלוקים הצהיר כי קיבל מהנתבעים רשות להקים באופן זמני גדר בלוקים בשטח חלקה 22 מצדה המערבי של החלקה הצמוד לדירתו, וזאת לשם שמירה על ניקיון המקום מחרקים ולכלוכים ולצורך חניית רכבו וכי כעבור שנתיים הרס קיר זה לבקשת הנתבעים. גדר הבלוקים שנבנתה על ידו , לא נבנתה במקום בו היתה בעבר גדר אבנים ישנות.

41.
ראג'י אישר בחקירתו הנגדית כי בינו לבין התובעים יש סכסוך קרקעות בקשר לשביל הגישה המוביל לבתים שלו, בחלקה 23. התובעים ביצעו תוספת בניה וחסמו לו את הדרך. הדרך מובילה לחניה של הבית שלו. ראג'י סימן את החניה על גבי מפה (ת/14). אין דרך גישה אחרת לבית שלו. הוא קיבל את הבית מאביו מוחמד. אביו היה מעורב בהליך ההסדר. הוא יודע שהנתבעים מחזיקים בשטח המריבה .
שמים שם כלי רכב משנת 2005. לאחר שהתובעים חסמו לו את הגישה לבית הוא פנה לנתבעים, מוחמד ועדנאן כנעאן, וביקש שטח לחניה וגם עשה שם גדר בלוקים. הם הסכימו והם חתמו על מסמך (נ/27).

במסמך זה, נושא תאריך 12.3.05, המיועד אל "מר עדנאן חסן כנעאן מטעם בני המנוח חסן מוחמד כנעאן" וכותרתו "גדר בלוקים" נאמר כי על פי בקשתו של ראג'י התירו לו שכניו, משפחת כנעאן "לבנות גדר מגן מבלוקים באדמתם הגובלת את ביתי וזאת לצורך שמירה על הניקיון מלכלוכים ולמניעת זרימת חרקים מזיקים סמוך לביתי". ראג'י מאשר כי הקיר נבנה על שטח השייך למשפחת כנעאן וכי בנית הגדר היא באופן זמני עד שיצטרכו קרקע זו.

ראג'י נשאל לגבי גדר הבלוקים , האם נכון שנבנתה "מהפינה של הבית שלך בקו ישר?" והוא השיב: "אני עשיתי קו ישר, אבל הוא לא ישר בזווית. הכוונה לגדר. הגדר עקומה. קודם היתה גדר מאבנים והיא היתה עקומה. אני עשיתי גדר מבלוקים ישרה". ראיג'י סימן את הגדר שבנה על גבי המפה הסופית (ת/15). אחרי שנתיים הנתבעים ביקשו ממנו להרוס את הגדר כי הם רצו לבנות והגדר הפריעה להם. הוא הרס את הגדר בשנת 2007. הוא יצק את הבטון בשטח המריבה ולפני כן היתה שם אדמה.

ראג'י אישר כי בנה את הגדר מבלוקים על שוחת הביוב שנמצאת שם, בקו ישר. השוחה קימת גם היום.

ראגי' אישר על גבי תמונות (ת/16) את מקום ריצפת הבטון שהוא יצק ובו החנה את רכבו, מאחורי הבית של הנתבעים. בחלק האחורי של הבתים של הנתבעים יש עצי פרי.
בחקירה חוזרת השיב ראג'י כי בחמש השנים האחרונות מי שביצע עבודות בניה בין חלקה 9 לחלקות 22 ו- 23 זה התובע, היתה במקום גדר ישנה והתובע הרס אותה כדי לבנות.

42.
מר סלאח אבו ריא הגיש חוות דעת מומחה מיום 15.12.09 (נ/29). על פי חוות הדעת המפה המצבית שנערכה עבור התובעים אינה נכונה ובפועל התובעים בנו מבלי שפלשו פלישה של ממש לחלקת 22 על פי המפה הסופית. התובעים צרפו שטחים מחלקות סמוכות - 32 מ"ר מחלקה 10
37.7 מ"ר מחלקה 22 ו- 7.5 מ"ר מחלקה 17 – הכל כדי לקבל היתר לאופן הבניה המבוקשת ושטח הבניה המותר. לטענתו, התובעים קבעו את גבולות החלקה במפה המצבית לפי רצונם ולשם קבלת טובות הנאה שלא מגיעות להם.

עוד נאמר בחוות הדעת כי שטח מגרש מינימלי על פי התוכנית אינו פחות מ- 250 מ"ר ואילו גודל המגרש של התובעים אמור להיות רק 215.8. מ"ר, אינו מהוה יחידה תכנונית בהתאם לתב"ע החלה ואינו מקנה זכויות קנייניות.

לכל אורך חוות הדעת הוא מציין כי התובעים קבעו גבולות על פי רצונם, הכל על דרך הטעייה, ניצלו זכויות תכנוניות אוויריות של שכנים ובנו על קו אפס.

מר אבו ריא התייחס גם לחוות דעתו של מומחה התובעים, מר כאזם וטען כי חוות הדעת אינה בתחום מומחיותו, כי מסמכי בקשה להיתר בניה אינם ראיה תכנונית, וגם מיקום שוחת ביוב עירונית או עמוד טלפון אינם מעידים על חזקה קניינית.

43.
בחקירה נגדית השיב כי הוא עובד הועדה שהוציאה את היתר הבניה נשוא הליך זה. הוא לא עבד שם בתקופה הרלבנטית בה הוצא ההיתר. כאשר נשאל אם הוא תוקף את היתר הבניה שנתנה הועדה השיב כי הוא מתייחס אליו במישור העובדתי וכי בועדה לא יודעים על חוות הדעת ועל עדותו. הוא לא עיין בתיק של הועדה.
הנתבעים לא תקפו את היתר הבניה כי לא קיימת פלישה לשטח שלהם. כפי שכתב בחוות דעתו, המסמך שהיה בסיס להנפקת ההיתר אינו נכון.

לשאלה האם אחת הדרישות למתן היתר על ידי הועדה היא על פי המצב בשטח , על פי החזקה בשטח השיב כי: "נושא הבעלויות מותנה בחתימה. הועדה לא התנתה חתימה במקרה הזה כי קו הגבול המצויין בבקשה מרוחק 2 מטר מקיר המבנה ובגלל זה לא התנתה חתימה של השכנים".
מר אבו ריא נשאל על ידי בית המשפט האם הועדה יוצאת לשטח ובודקת והשיב: "היא לא יכולה לזהות את זה. אף אחד לא יכול לזהות את זה. הכל קווים תיאורטיים שלא נמצאים במציאות. מי שקובע את הגבול הוא בעל הנכס. במקרה כזה של חילוקי דעות, הועדות מתעקשות על חתימת שכנים. מדובר בשטח לא מוסדר ולכן אני אומר שאי אפשר לבדוק את זה כי ההיתר משנת 2006 אם מדובר בשטח מוסדר, כמובן שניתן לבדוק".

בהמשך החקירה השיב כי כאשר ביקר בשטח המריבה היו שם צמחיה וגרוטאות ועצים. מדובר לדבריו בשטח של 41 מ"ר שמסומן במפה 22א'. כשהיה בשטח ראה את שוחת הביוב וגם צילם אותה. השוחה לא מלמדת על גבול החלקות. מניחים קו ביוב כמו קו מים או קו חשמל, וזה לא בהכרח על הגבול, כי כדי שזה יהיה על הגבול חייב להיות סימון של מודד והשוחה נבנתה לפני ההסדר.

44.
הנתבע, מוחמד חסן כנעאן
הצהיר (נ/28) ) כי אביו המנוח רכש קרקע (שלאחר ההסדר קיבלה מספרי חלקות 21 ו-22), כאשר על חלקה 21 נבנה בית ועל חלקה 22 הוא זרע עצים (רימונים, זית, לימון ותאנים) הנמצאים שם עד היום. לטענתו, כל שטח חלקה 22 , כפי שנקבע בהסדר, הוחזק במשך כל השנים על ידי בני משפחתו,לתובעים לא היו טענות בקשר לכך והם גם מעולם לא השתמשו בשטח זה. בנוסף, הצהיר כי הגבולות נקבעו במעמד התובע , ללא התנגדות שלו, על סמך הגבולות שהיו קיימים בשטח. לדבריו, במסגרת הליכי ההסדר הוא תבע את חלקה 22 ולא הוגשה בקשר אליה כל תביעה סותרת.

הנתבע הצהיר עוד כי התובעים לא ביצעו כל בניה בשטח שבמחלוקת וככל שבוצעה, רק חלק קטן מחדר המדרגות נבנה על קו הגבול בין החלקות, ללא נסיגה ממנו ו/או ללא שמירת מרחק ממנו .

הנתבע היפנה בתצהירו לכך שהתובעים השתמשו בהליך קודם שהגישו נגדם בתצהיר מזוייף (תצהיר של מג'דוב).

45.
בחקירה נגדית הוצגו בפני
הנתבע תמונות מהשטח . הוא לא זיהה מאומה וכמעט לא הביט במה שהוצג בפני
ו. לדבריו, במשך כל השנים בני המשפחה עיבדו את החלקה ועד היום מעבדים אותה וזורעים. הוא נתן לראג'י אישור לבנות קיר שישמש אותו לחניה וראג'י התחייב להרוס אותו כאשר יבקשו ממנו. ראג'י חתם על מכתב וזה
היה לפני שבנה את הקיר. בפועל, הוא הרס את הקיר לפי דרישתו. מאז 2005, כאשר הוא נתן לראג'י אישור להחנות את הרכב בשטח המריבה, לא זורעים שם. היה שם עץ אקליפטוס שהוא עקר.
הם ביקשו מראג'י להרוס את הקיר כי רצו לבנות. בפועל לא בנו.

התובעים הגיעו לביתו יותר משלוש או ארבע פעמים. "הם באו לבקש ממני לבנות על הגבול כי הם בנו על הגבול" והוא אישר את זה (בחקירה חוזרת הבהיר כי "הגבול" הכוונה לגבול חלקה 22).

באשר לשוחת הביוב, היא נבנתה בין השנים 1998 עד 2003. באותה תקופה הוא היה סגן ראש העיר והיה אחראי על הבניה בטמרה. ראש העיר דאז פנה אליו ואמר לו שרוצים להקים שוחה בשטח שלו , שלא תפריע בעתיד לבניה, והוא הסכים.

התובעים ביקשו היתר בניה ובתוכנית הם פלשו לשטח של הנתבעים במטרה לקבל במירמה היתר בניה. הוא לא ידע על ההיתר לפני שבנו. לגבי הבניה על השטח שלו, אין לתובעים היתר. בהתחלה נתנו לתובעים היתר מוגבל לתקופה מסויימת על מנת שימציאו פרטים נוספים והיתר זה פקע בשנת 2011 . נאמר לו על ידי הועדה שתוספת הבניה שהתובעים ביצעו, שכמעט פולשת לחלקת הנתבעים, היא "בלי היתר" וכי עליהם להוכיח בעלות בשטח זה ולכן הבית שלהם עד היום בלי היתר.

הוא לא היה מעורב בבקשה להיתר בניה על חלקת הנתבעים. הוא ביקש מאחיו ומעורך הדין שלהם לטפל בביטול היתר הבניה של התובעים והריסת הגדר שבנו ללא היתר, אך הוא לא יודע מה נעשה בפועל.

סיכומי הצדדים

46.
בסיכומים חזר ב"כ התובעים וטען כי התובעים לא לקחו חלק בהליכי ההסדר וכי נודע להם על הליכים אלה רק בשנת 2007, כאשר הוגשה נגדם בקשה לצו מניעה על ידי ראג'י. מיד כאשר נודע לתובעים על מיקום הגבול בין חלקה 22 וחלקה 9 הם טענו כי אינם מסכימים לגבול זה ואז הופנו להגשת ערעור על לוח הזכויות.

47.
ב"כ התובעים טען כי פקיד ההסדר טעה בעת שקבע במפה מיום 1.6.08 את מיקום הגבול הנ"ל וכי שטח המריבה היה מזה שנים רבות בבעלותם ובחזקתם והם עשו בו שימוש, ובהמשך גם בנו חדר מדרגות לתוספת הבניה שביצעו (כאשר הנתבעים לא התנגדו להיתר הבניה ולבניה בפועל).

48.
ב"כ התובעים טען כי כבר בבקשה להיתר בניה שהגישו התובעים הם ביקשו לבנות גדר במיקום הגבול הנטען על ידם (קו ישר בין פינת הבית הבנוי על חלקה 23 וחלקה 38) והם גם קיבלו היתר בניה לכך.

49.
ב"כ התובעים היפנה גם לקיר הבלוקים שבנה ראג'י, שלטענת התובעים נבנה במקום קיר אבנים ישנות שהיה קיים במקום ולמיקום שוחת הביוב.

50.
ב"כ התובעים טען גם נגד תקינות הליכי ההסדר.

51.
ב"כ התובעים טען כי יש לדחות את הטענות המקדמיות של
הנתבעים, תוך שהיפנה להחלטה מיום 14.8.08, אשר האריכה את המועד להגשת הערעור על לוח הזכויות.

52.
ב"כ התובעים סקר את הראיות וביקש להעדיף את גרסת התובעים על זו של הנתבעים. ב"כ התובעים היפנה לעובדה שהנתבעים הגישו בתיק זה תצהיר של נאיף מג'דוב, שמכר למנוח את החלקה ונטען כי התובעים זייפו את תצהירו בתביעה קודמת שהגישו, אך בהמשך הנתבעים משכו את התצהיר ולא זימנו את מג'דוב לעדות ולסתור את עדות התובע מס' 2 ובנו סלימאן, לפיה אותו מג'דוב אמר להם שהגבול בין חלקה 22 וחלקה 9 עבר בקו ישר מפינת חלקה 23. הוא הדין בתצהירו של סמאר מוחמד, אביו של ראג'י, שבנה את הבית בחלקה 23. גם מטעמו הוגש לתיק תצהיר , אך הוא נמשך על ידי הנתבעים והוא לא זומן לעדות.

53.
ב"כ הנתבעים טען כי התובעים לא הגישו תזכורת תביעה וכי בדין נרשמה חלקה 22 במלואה, כולל שטח המריבה, על שמם, בהתאם לגבולות שנקבעו על ידי פקיד ההסדר.

54.
ב"כ הנתבעים טען כי התובע היה נוכח במעמד בדיקת הגבולות ביום 22.1.04 וכי התובע אישר בתצהירו בת.א. 558/08 כי הגבול בין החלקות נקבע בהסכמת השכנים. עוד טען כי התובעים הוזמנו להשתתף בהליך ההסדר והיו מודעים לו ולפיכך אין לקבל את כל טענותיהם בקשר להליכי ההסדר ולגבולות החלקות שנקבעו על ידי פקיד ההסדר.

55.
ב"כ הנתבעים הוסיף וטען כי התובעים עצמם תבעו את חלקה 9 בהתאם לגבולות שבמפה ויש לדחות תביעתם בהעדר עילה.

56.
גם ב"כ הנתבעים סקר את הראיות והעדויות וטען כי עדויות התובעים העידו על חוסר אמינות בעוד שאלה של הנתבעים היו מהימנות.

57.
לאחר סקירת הראיות טען ב"כ הנתבעים כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם וכי לא הוכיחו זכות בשטח המריבה. כן טען כי התובעים לא הוכיחו כי רישום הזכויות בשטח המריבה הושג במרמה .

58.
שני ב"כ הצדדים סקרו בסיכומיהם את המסגרת הנורמטיבית.


דיון

59.
טענתם הראשונה והעיקרית של הנתבעים היא כי התובעים כלל לא תבעו בהסדר זכויות בחלקה 22 ולפיכך יש לדחות את תביעתם. אני סבורה כי דווקא העובדה שהתובע לא תבע בהסדר תומכת בטענתו כי התובע לא היה מודע לכך שהיה צריך להגיש תזכורת תביעה, כי הרי אין מחלוקת כי לא תבע גם את חלקה 9 שבבעלותו ועליה בנוי ביתו. פקיד ההסדר אמנם טען כי נשלחו מכתבים המזמינים את התושבים להגיש תזכורות תביעה , אך לא הוצגו מכתבים כנ"ל שנשלחו לתובעים . גם בקשר להזמנת התובע 1 יוסף דיאב סמאר להיות נוכח בבדיקת הגבולות העיד פקיד ההסדר כי התובע הוזמן "להיות נוכח בחלקה זמנית 21" ואולם לא הוכח באיזה חלקה מדובר כאשר המספר הזמני של חלקה 9 היה "ארעי 20" (כאמור בעדותו של פקיד ההסדר).

60.
יתירה מזאת, לבקשת התובע נערכה מפה מצבית (נ/23) כבר בשנת 2005 ובה מופיע שטח המריבה ככלול בחלקה 9, דהיינו התובעים טענו לזכויות בשטח זה עוד קודם שנערך בירור התביעות בשטח.

61.
באשר לביקורת הגבולות בשטח הרי שלא הוצגה על ידי פקיד ההסדר המפה עליה הצביעו הצדדים בעת הביקור בשטח. אפילו היתה בידי פקיד ההסדר במועד זה המפה הזמנית, ספק בעיני אם התובע, שאינו איש מקצוע, יכול היה להבחין בדיוק במיקום הגבולות, מה עוד שחלקה 22 כלל אינה בנויה. בנוסף, פקיד ההסדר העיד בחקירה נגדית כי את המפה הזמנית הראשונית הוא מקבל ממרכז מיפוי ישראל (שאחראי גם על תצלומי האויר) וכי קיבל מידע על תובעים פוטנציאלים ממודד שלהם שיצא לשטח, ואולם, אותו מודד לא העיד ופקיד ההסדר בחקירתו לא יכול היה להציג את המפה שנערכה על ידי מרכז מיפוי ישראל. הוא גם לא ידע לאמר בחקירתו אם ההזמנה נשלחה לתובע מס' 1 או לתובע מס' 2. פקיד ההסדר גם לא יכול היה להציג את פרוטוקול בירור התביעות שנערך לדבריו בשנת 2006 .

62.
אני מאמינה לעדות התובע, כי היתה גדר אבנים ישנה בין שתי החלקות וככל שאכן מודד ממרכז מיפוי ישראל ביקר בשטח וערך את המפה הזמנית לפיה, אין זאת כי היה רואה את הגדר הנ"ל, המפרידה בין חלקה 9 וחלקה 23. ב"כ הנתבעים בסיכומים הסתמך בטיעוניו על עדותו של ראג'י לפיה היתה גדר אבנים ישנה וכי הוא (ראג'י) בנה במקומה קיר בלוקים ישר. אמנם ב"כ הנתבעים טען בהקשר לעדותו של ראג'י כי אותה גדר שנבנתה על ידי ראג'י "מעולם לא שימשה כקו גבול" ואולם אין ספק כי מודד מטעם מרכז המיפוי היה חייב לראות גדר זאת ולא יכול היה להתעלם ממנה כאשר סימן את מיקום הגבול. ממילא ברור כי אני מעדיפה את גרסת התובעים ועדיהם, לפיה קו הגבול היה קו ישר .

63.
גם צילום האויר תומך באופן מפורש בגרסת התובעים. בצילום האוויר משנת 1965 רואים בבירור את גבולות חלקה 22 ואלה אינם כוללים את שטח המריבה. בצילום זה נראה גבול מודגש בשחור בין ביתו של ראג'י בחלקה
23 ובין חלקה 22 והוא ממשיך בקו ישר לכיוון נקודת המפגש בין חלקות 38 ו-17 ומשם פונה הגבול מזרחה לאורך הגבול בין חלקה 22 וחלקה 38. מיקומו של קו הגבול הברור בצילום האויר גם תומך בגרסת התובעים אודות קיר אבנים ישן שהיה בקטע זה וגם ראג'י עצמו בנה את קיר הבלוקים שבהמשך נהרס על ידו בדיוק במקום זה.

64.
למותר לציין כי צילום האויר מהווה הראיה האובייקטיבית היחידה בתיק זה ובהתאם גם אני מייחסת לו חשיבות במערכת השיקולים. כפי שכבר נאמר לעיל, קו הגבול התוחם את חלקה 22 במלואה כל כך ברור בצילום האויר, עד כי לא נדרש מומחה לשם "פיענוח" הצילום, ובקטע הרלבנטי הוא אינו משתמע לשתי פנים.

65.
ב"כ הנתבעים אמנם טען בסיכומים כי אין לקבל את צילום האויר מאחר ולא הוגש על ידי מפענח ואולם צילום האויר מהוה מסמך רשמי וניתן להגישו גם שלא באמצעות מומחה וגם לפענוח הצילום לא נדרש מומחה.

66.
לא אוכל להמנע מלהעיר כי אכן בצילום האויר משנת 1965 לא נראה סימן של "חדר" שהיה בנוי על קו הגבול, כאמור בעדותו של
מוחמד דיאב (אליה היפנה ב"כ הנתבעים בסיכומים לתמיכה בטענתו בדבר אי מהימנות עדי התביעה). יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית
אמר העד
שהחדר היה בנוי "בזמן המנדטים".

67.
ככל שעסקינן במומחים מטעם שני הצדדים הרי שחוות הדעת שהגישו אינן בענין שבמומחיות אלא בגדר השערות בלבד . הוא הדין בעדותו של מר אבו רומי, שאישר בחקירתו כי תכנן את הבנין וגבולותיו בהתאם למפה המצבית , שנערכה , כפי שנרשם עליה, על סמך הגבולות עליהם הצביע התובע.

68.
שני ב"כ הצדדים טענו בסיכומים על
"הסכמות" צד זה או אחר לשימוש שעשה הצד השני בשטח המריבה. גם בהקשר זה אני מעדיפה את טענות התובעים על פני אלה של הנתבעים שהרי התובעים ביצעו עבודות של ממש בשטח המריבה (שטח המריבה יצוק בטון ובנוסף,
חדר המדרגות החדש חודר לשטח המריבה או צמוד אליו לחלוטין בקו גבול שטח המריבה הנטען על ידי הנתבעים) והנתבעים לא התנגדו לעבודות אלה אלא הגישו התנגדות רק לתכנית השינויים שהגישו התובעים לאחר שהעבודות הסתיימו. מאידך, הנתבעים טענו להסכמה של התובעים לכך שהשטח שימש להם לחקלאות. ככל שעסקינן בשנים האחרונות, לפחות משנת 2005, הוכח כי השטח לא שימש לחקלאות מאחר והיה יצוק בטון ואפילו מסביבו רואים בתמונות שטח מוזנח ולא מעובד ומספר עצים בודדים מפוזרים, וממילא לא הוכח כל שימוש של הנתבעים דוקא בשטח המריבה שהיה טעון "הסכמה" או "התנגדות" מצד התובעים.

69.
כל הצדדים אישרו כי גבולות החלקות נקבעו על סמך המצב בשטח ועד הליכי ההסדר לא היו גבולות מוסדרים בין החלקות. יחד עם זאת, אני מקבלת גם את טענת התובעים כי בין חלקה 9 וחלקה 22 היתה גדר שהיתה בנויה מאבנים ישנות, בגבול לו הם טוענים, בין החלקות, וכי במקומה נבנתה על ידי ראג'י גדר בלוקים. הסברו של ראג'י והמסמך שהציג באשר לגדר שבנה לצורכי חניה ואשר נהרסה כי השטח היה דרוש לנתבעים נדחית על ידי, הן לאור העובדה כי עד היום לא נעשתה כל בניה על ידי הנתבעים על חלקה 22 ולפיכך הגדר לא הפריעה ובנוסף, במסמך עליו חתם ראג'י לא מוזכרת כלל חניה, שאותה הוא יצק, אלא נאמר שהוא יבנה גדר למנוע "זחילת חרקים" לביתו.

70.
למותר לציין כי ראג'י עצמו הודה כי "אינו אובייקטיבי" לאור סכסוך גבולות בינו לבין התובעים, שבקשתו לצו מניעה מעידה עליו.

71.
באשר למפה המצבית, הרי ששני הצדדים שכרו את שירותיו של המודד אברהים עיאשה שהעיד כי הוא עורך מפה מצבית, ככל שלא הושלמו הליכי ההסדר, "לפי המצב שיש בשטח לפי מצב הקרקע ולפי מה שמסמן המזמין".

72.
המודד גם אישר בחקירתו כי "כתושב העיר" הוא יודע שמי שביצע את הבניה בשטח המריבה הוא התובע וכי מדובר במשטח יצוק בטון. אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן שטח המריבה יצוק בטון, דבר העומד בניגוד לעדותו של עד הנתבעים, לפיה מדובר בשטח שהנתבעים עיבדו. בתמונות שהוגשו גם נראית חלקה 22 כולה מוזנחת, מלאת קוצים ופסולת, כאשר רחוק מגבול החלקה עם חלקה 9 נראים עצים בודדים. לפיכך, אני דוחה את גרסת הנתבעים לפיה שטח המריבה הוחזק על ידם ו/או כי הם עיבדו אותו.

73.
גם מיקום שוחת הביוב תומך בגרסת התובעים. אמנם אין מחלוקת
כי מיקום השוחה אינו מצביע בהכרח על קו הגבול, אך מהנדס הועדה
אישר כי ככל הניתן השוחה נבנית על ידי הרשות על מנת למזער פגיעה בבעלי הזכויות, וכאשר עסקינן בבניה צפופה עד כדי קו הגבול בין החלקות , ברי כי יש משמעות למיקום השוחה .

74.
גם כתב התשובה והתצהיר של התובע בהליך בינו ובין ראג'י , בו הוא מפנה למפת המגרשים הסופית אינם יכולים לתמוך בגרסת הנתבעים, שהרי עולה מהם באופן מפורש כי דבריו מתייחסים אך ורק לגבול בין חלקה 9 וחלקה 23 . התובע הודה כי הופתע לראות את המפות לראשונה במסגרת הבקשה לצו מניעה שהגיש ראג'י ,ואין זאת כי לצורך הכנת התשובה והתצהיר בדק את הגבולות הרלבנטיים לסכסוך עם ראג'י (הגבולות עם חלקה 23 ) ולא אלה עם חלקה 22, שלא היתה רלבנטית להליך הנ"ל.

75.
אציין כי ב"כ הנתבעים היפנה לתצהירו של התובע בהליך הנ"ל (ת.א. 557/08). בתיק זה הועברו לבית המשפט על ידי פקיד ההסדר תביעות סותרות של התובעים מצד אחד ושל סמאר דיאב, אביו של ראג'י מצד שני. התובעים תבעו את חלקה 9 במלואה ואילו סמאר דיאב תבע שטח של 107 מ"ר מחלקה 9. ב

פסק דין
שניתן על ידי בתיק הנ"ל ביום 8.9.13 דחיתי את גרסתו של ראג'י לפיה השטח הנ"ל המפריד בין הבתים שימש כחניה ודרך מעבר לביתו וקיבלתי במלואה את תביעת התובעים, לפיה חלקה 9 תרשם במלואה על שם התובעים.

76.
ועוד אעיר בהקשרו של ראג'י כי תמוהה העובדה שנגד התובעים הוגש כתב אישום על כך שבנו גדר ללא היתר בעוד שראג'י עצמו העיד כי בנה גדר בחלקה לא לו, ובעניינה לא הוגשה על ידו כל בקשה להיתר וגם לא ננקטו נגדו הליכים בקשר לבניה זו.

77.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומים כי החלטת הועדה המקומית המקבלת את התנגדות הנתבע ודוחה את תכנית השינויים של התובע (נ/1) מפריכה את גרסת התובעים ואולם מנ/13 (החלטת הועדה המקומית בישיבתה מיום 14.2.10, בה נדחתה בקשת התובעים להיתר מאחר ו"יש פרצלציה חדשה במקום והמגרש לא תואם") עולה כי התובעים הגישו את הבקשה להארכת תוקף להיתר "לתיק מס' 144/06" ותכנית שינויים, לה התנגדו הנתבעים "לתיק מס' 291/07", הרבה לפני שאושרה הפרצלציה החדשה (כאמור, לו הזכויות פורסם ב-31.12.07).

78.
ועוד
אעיר כי תמוה שביום 18.5.08
העביר פקיד ההסדר לבית המשפט תביעות סותרות בקשר לחלקה 9 הנ"ל (תיק הסדר 5/08) , בעוד שלוח הזכויות פורסם על ידי פקיד ההסדר כבר ביום 31.12.07 (כאמור בסעיף 8ו' לסיכומי ב"כ הנתבעים). אין זאת כי במועד בו הוגשה תזכורת התביעה של התובעים לגבי חלקה 9, כבר ידע פקיד ההסדר על טענת התובעים בקשר לחלק מחלקה 22 הנ"ל, אך סכסוך זה לא הועבר על ידו לבית המשפט. בנוסף, בניגוד לעמדתם הנחרצת של הנתבעים וזו של פקיד ההסדר, מתברר כי גם מוחמד עבד מוחמד סמאר
(אביו של ראג'י) תבע
חלק מחלקה 9 אחרי התביעה שהוגשה על ידי התובע מס' 2.

79.
בנסיבות אלה, ובנוסף לקביעתי בהחלטה מיום 14.8.08, אכן היה מקום להעתר לבקשת התובעים להאריך את המועד להגשת ערעור על לוח הזכויות ומן הסתם גם קמה לתובעים עילה בהתאם לפקודת ההסדר.

80.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומים כי התובעים הגישו בסופו של יום תזכורת תביעה לגבי חלקה 9 בלבד ולפיכך אין להם עילה בכל הקשור לחלקה 22 ואולם הן מעדות התובעים והן מעדות פקיד ההסדר עולה במפורש כי התובעים מחו על גבולות חלקה 9 ופקיד ההסדר הודיע להם
להגיש תביעה לגבי חלקה 9 בלבד כאשר לגבי שטח המריבה בחלקה 22 נאמר להם כי עליהם להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי (ערעור על לוח הזכויות או הגבולות שנקבעו).

81.
ממילא, לאור האמור אני דוחה את טענות הנתבעים בסיכומים בכל הקשור לעילה שקמה לתובעים.

82.
שני ב"כ הצדדים טענו בסיכומיהם למחדל ראייתי מצד "הצד שכנגד" , בכך שלא הובא לעדות מי שמכר לאביהם המנוח של הנתבעים את חלקה 22, נאיף מג'דוב. מחד, אכן הנתבעים הוכיחו כי בתביעה קודמת שהגישו התובעים נעשה שימוש בתצהיר "מזוייף", כאשר מג'דוב לא חתם עליו , ואולם גרסת התובעים כי אותו מג'דוב לא חתם בפני
הם וכי הוטעו לחשוב שמי שחתם על התצהיר הוא אותו מג'דוב וכי בהמשך התברר כי מי שחתם הוא בנו לא נסתרה. גם העדות לפיה אותו מג'דוב ציין בפני
הם כי הגבול עבר בעבר בקו ישר כנ"ל, לא נסתרה. הנתבעים אמנם הגישו תצהיר של מג'דוב , אך לא זימנו אותו לעדות וויתרו על עדותו – באופן שאין לייחס למי מהצדדים "מחדל" לאי העדתו.

83.
כל טענות ב"כ הנתבעים באשר לדרך הנכונה לאימות חתימה על תצהיר אינן רלבנטית להליך בפני
.

84.
מכל האמור עולה בבירור כי
התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם והוכיחו כי הגבול שנקבע במפת ההסדר לא משקף את זכויות הצדדים וכי יש לשנותו באופן שיעבור בקו ישר מפינת הבית הבנוי על חלקה 23 עד נקודת הגבול בין חלקה 38 וחלקה 17.

85.
מאחר והארכתי את המועד להגיש ערעור על לוח הזכויות, ממילא התובעים לא נדרשו להוכיח מרמה ברישום. יחד עם זאת, מאחר וב"כ הנתבעים טען לענין זה בהרחבה (למרות שאישר כי תביעת התובעים אינה מבוססת על אחת העילות המפורטות בסעיפים 93-97 לפקודת ההסדר) אציין רק כי
אני סבורה כי לאור הראיות בפני
ניתן להגיע אפילו למסקנה כי מדובר במרמה, ולבטח, וללא ספק, בהליך לא תקין ולא ראוי ככל שעסקינן בתובעים.

86.
לפיכך, אני מקבלת את ערעור התובעים על לוח הזכויות ומורה לפקיד ההסדר לתקן את לוח הזכויות ואת הגבול בין חלקה 9 לחלקה 22 באופן שיעבור בקו ישר כנ"ל, מפינת הבית הבנוי בחלקה 23 עד נקודת הגבול בין חלקות 17 ו-38. כמובן שכפולע יוצא יש להגדיל את שטח חלקה 9 ולהפחית את שטח חלקה 22 בשטח המריבה.

87.
אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ ומע"מ.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים ולפמ"ח (אזרחי) שידאגו להעביר את פסק הדין לפקיד ההסדר.

ניתן היום,
כ"ה ניסן תשע"ה, 14 אפריל 2015, בהעדר הצדדים
.









א בית משפט מחוזי 655/08 יוסף סמארה, סמאר דיאב עבד נ' עזבון המנוח חסן מוחמד כנעאן ז"ל, מוחמד חסן כנעאן, עדנאן חסן כנעאן ואח' (פורסם ב-ֽ 14/04/2015)