פסקי דין על תמר אייזנשטיין | פסקי דין על אליהו חסון

53756-11/13 א     15/04/2015




א 53756-11/13 תמר אייזנשטיין נ' אליהו חסון








בית משפט השלום בקריות



ת"א 53756-11-13 אייזנשטיין נ' חסן






בפני

כב' השופטת
פנינה לוקיץ'

תובעת
תמר אייזנשטיין

, ת.ז. 065082414


נגד

נתבע
אליהו חסון

, ת.ז. 050408806



פסק דין


הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וזאת כאשר הרף העליון לפסיקתי הועמד על סך של 70,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ואילו הרף התחתון הינו דחיית התביעה ללא חיוב בהוצאות.

1. התביעה, כפי שהוגשה, הינה לתשלום פיצוי לתובעת בסך של 137,000 ₪ וזאת בעיקר בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מעיכוב במסירת דירה שלטענתה הנתבע התחייב לבנות עבורה כקבלן, וזאת במשך כמעט שנתיים ממועד המסירה המקורי אליו התחייב הנתבע (87,000 ₪ בגין הפסד דמי שכירות). כמו כן נתבעו פיצוי בגין עוגמת נפש (20,000 ₪) ובגין ליקויים שונים בדירה שנמסרה לבסוף (30,000 ₪).

התביעה מבוססת על מערכת הסכמית שתחילתה בחתימת התובעת על טופס הרשמה לרכישת דירה ביום 25.5.10, עבור דרך חתימה על הסכם הלוואה (ולא הסכם מכר דירה) ביום 20.6.10, וכלה בחתימה על הסכם מכר דירה ביום 19.11.12 שלאחריו אכן נמסרה הדירה בחודש 12/12.

לטעמה של התובעת יש לחייב את הנתבע בפיצוי על העיכוב במסירה כאשר את מועד המסירה המוסכם יש לראות כמועד שנקבע בהסכם ההלוואה לפרעון ההלוואה, הכל כפי שיפורט בהמשך.

2. לטענת התובעת בתביעתה (ובתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה) היא ביקשה לרכוש דירה להשקעה ולצורך כך פנתה לנתבע בעקבות פרסום על ידי משרד תיווך כלשהו, והוחתמה על ידו על טופס הרשמה לרכישת דירה "על הנייר". מכך, ומעוד סימנים, הבינה כי הנתבע הינו קבלן המתעתד לבנות בנין מגורים ברחוב ויצמן בעין שרה שבנהריה במסגרת פרויקט בניה.

בהתאם לטופס ההרשמה הוסכם כי מחיר הדירה יהא 780,000 ₪, כי התובעת תישא גם בשכ"ט עו"ד בשיעור 1.5% ממחיר הדירה וכי מועד מסירת הדירה יהא לא יאוחר מיום 31.3.11.

בהתאם להתחייבותה הפקידה התובעת דמי הרשמה בסך של 40,000 ₪ אשר הוסכם כי יוחזרו
לה באם הנתבע ידחה את בקשתה לרכישת הדירה בתוך 50 יום.

לטופס ההרשמה לא צורף מפרט טכני על אף שבכותרתו נרשם כי התובעת עיינה במפרט כזה.

3. ביום 20.6.11, מועד בו הגיעה התובעת למשרד עו"ד שינפלד, ב"כ הנתבע לצורך חתימה על הסכם מכר בהמשך לטופס ההרשמה, נערך בין הצדדים הסכם שונה אשר נושא כותרת "הסכם הלוואה" ולפיו התובעת מלווה לנתבע את הסך של 780,000 ₪ (סכום זהה לתמורת הדירה) וזאת בתשלומים שונים המפורטים בסעיף 4, כאשר הנתבע מתחייב לפרוע את ההלוואה עד ליום 20.1.11, עם אפשרות להארכת מועד זה עד ליום 20.6.11.

בסעיף 5 להסכם ההלוואה צויין כי את הפרעון זכאי הנתבע לעשות בדרך של העברת דירה על שמה של התובעת אשר תיאורה דומה לתיאור הדירה שבטופס ההרשמה.


בניגוד לנטען בתצהירו של עו"ד שיינפלד, אליו אתיחס בהרחבה בהמשך, הסכם ההלוואה איננו כולל כל הוראה המתיחסת לטופס ההרשמה, אולם מוסכם בין הצדדים כי דמי ההרשמה ששולמו "הוסבו" להיות חלק מהתשלום הראשון של ההלוואה.

4. התובעת אכן מסרה לנתבע את מלוא הסכומים המפורטים בהסכם ההלוואה (אם כי לא בדיוק במועדים הנקובים בו, שכן חלקם שולם באיחור לעומת המוסכם).

להבטחת החזר ההלוואה בהתאם להסכם נרשם משכון על הזכויות במקרקעין וזאת עד לסך של 780,000 ₪.

5. בחודשים 1/11 ו-6/11 חתמה התובעת על מכתבים ובהם דרישה להחזר ההלוואה, כאשר בחודש 6/11 מודיעה התובעת על רצונה לממש את האפשרות לרכישת הדירה כהחזר ההלוואה.

בחודש 6/12 חתמה התובעת על מכתב נוסף ובו דרישה נוספת להעברת הדירה על שמה.

6. ביום 19.11.12 נערך בין הצדדים הסכם מכר דירה, לפיו עקב העדר אפשרות של הנתבע להחזיר את ההלוואה נשוא ההסכם מיום 20.6.11 הוא מוכר לה את הדירה (הבנויה) כנגד ויתור התובעת על החזר ההלוואה, וזאת בתמורה לסך של 780,000 ₪.

בהסכם זה מועד מסירת הדירה נקבע ל-7 ימים לאחר קבלת טופס 4 מהועדה המקומית לתכנון ובניה (כאשר בסעיף 2.5 להסכם צויין כי טופס 4 כבר ניתן אם כי עפ"י מוצגי הצדדים טופס 4 הוצא רק ביום 24.12.12).
בסעיף 9.2 להסכם המכר הוסכם כי : "הסכם זה מבטל על הסכם ו/או זיכרון דברים קודם שעשה בין הצדדים, אם נעשה, וזכויות וחובות הצדדים יהיו מעתה אך ורק עפ"י תנאי הסכם זה".

7. ביום 30.12.12 אכן נמסרה החזקה בדירה והתובעת חתמה על פרוטוקול מסירה בו צויין כי הדירה נמסרה לה בהתאם להסכם המכר והתובעת אישרה כי "אין ולא תהיינה לי תביעות מכל מין וסוג שהוא נגד מא(כך במקור – פ.ל.) אליהו חסון
בענין ההסכם הנ"ל".

8. הנתבע אינו מכחיש השתלשלות עניינים זו, אולם טוען שתי טענות עיקריות:

הראשונה – כי התובעת חתמה על כל ההסכמים והמסמכים המפורטים לעיל מרצונה החופשי ולאחר שהבינה את אופן ההתקשרות בין הצדדים, וההסכמים משקפים באופן מלא את הסכמות הצדדים. מכאן, שבחתימתה על הסכם המכר ועל פרוטוקול המסירה ויתרה התובעת על כל טענה ביחס למסירת הדירה, לרבות מועד המסירה וטענה לליקויים נטענים כלשהם (אשר כלל לא פורטו ע"י התובעת).

השניה – כי הנתבע אינו קבלן ולא בנה את הדירה כקבלן אלא כאדם פרטי שהתכוון לבנות מספר דירות להשקעה, ולפיכך אין להטיל עליו חובות שונות המוטלות על קבלנים מכוח החוק, ואין בהיותו קבלן כדי להנביע את מסקנת התובעת שכוונת הצדדים היתה להתקשר בהסכם למכר דירה לאורך כל הדרך, ולא בהסכם הלוואה כפי שנעשה בפועל.

9. מלבד תצהירו הוא, הגיש הנתבע לתמיכה בטענותיו תצהיר של עו"ד שיינפלד שליווה את העסקה לכל אורכה, תוך שהתובעת נושאת בתשלום שכרו (כך שיש לראותו במייצג אותה בעסקה לא פחות מאשר את הנתבע). מתצהיר זה עולה כי עו"ד שיינפלד תומך בטענת הנתבע כי הוא לא פעל כקבלן בעיסקה (אם כי אציין כי לא ברורה לי כלל האבחנה שנעשית בתצהיר בין קבלן פרטי לבין קבלן אחר....) אך מנגד הוא מצהיר כי החתמת התובעת על טופס ההרשמה נעשה כהליך סטנדרטי שמבוצע במשרדו כלפי רוכשי דירות מקבלנים.


עו"ד שיינפלד טוען בתצהירו, כמו הנתבע, כי הכוונה היתה מלכתחילה למכור את הדירה מ"יד שניה" ולא מקבלן ואף מצהיר כי כך נעשה, דבר העומד בסתירה ברורה לעובדה כי רק ביום 24.12.12 ניתן טופס 4 לבנין והדירה נמסרה לתובעת ביום 30.12.12, מכאן שברור שמדובר בדירה "יד ראשונה".


עוד מצהיר עו"ד שיינפלד כי הסיבה לעריכת הסכם ההלוואה היתה כי הנתבע נתקל בקושי לקבל מימון בנקאי (בשל קשיים ברישום משכנתא על המקרקעין בשל אופן רישומם – אמר ולא פירש...), ולפיכך נאלץ הנתבע ליטול הלוואה מהתובעת (כמו גם מרוכשים נוספים), ואין מאחורי עסקה זו שיקולי מס כנטען ע"י התובעת.

10. התובעת חוזרת בסיכומיה על טענתה הבסיסית כי הסכם ההלוואה היה הסכם פיקטיבי שנועד לשרת את רצון הנתבע לחמוק מתשלום מיסים, וכי היא נאלצה לחתום על כל המסמכים מאחר שהיתה "נתונה" בידי הנתבע וב"כ עו"ד שיינפלד, עליו סמכה כי הוא מייצגה נאמנה גם כן. לטענתה, מאחר וטופס ההרשמה ביטא את רצון הצדדים להתקשר בהסכם למכר הדירה והסכם ההלוואה היה המשך ישיר לאותו רצון, יש לראות את מועד פרעון ההלוואה כמועד המוסכם למסירת הדירה (1/11) ומשלא עמד בו הנתבע, ומסר את הדירה רק בחודש 12/12 יש לחייבו בפיצויה על כך.

לטענת התובעת אין לייחס לה הסכמה למתן הלוואה שכן לא הכירה את הנתבע ולא היתה מסכימה להלוות לו כספים בסכומים כאלו אלמלא הבינה כי מדובר למעשה בעסקה לרכישת הדירה אשר הוסוותה כהסכם הלוואה.

את חתימתה על הסכם המכר יש לראות כנעשה בלית ברירה במטרה להציל את כספה ואין באמור בו כדי להוות ויתור שלה על טענות ביחס לאיחור במסירת הדירה, כתפיסתה.

11. הנתבע חוזר בסיכומיו על טענותיו כי לא שימש כלל כקבלן ואין כל בסיס לראיית התובעת אותו ככזה וגם אין בכל המסמכים אליהם מפנה התובעת כדי לתמוך במסקנתה זו. לטענתו משחתמה התובעת מרצון על כל המסמכים ולא הצביעה על פגם ברצון המביא לביטול איזה מהם יש לחייבה על פיהם, ובחתימתה על הסכם המכר ועל פרוטוקול המסירה יש משום ויתור על כל תביעה או טענה כלפי הנתבע.


הנתבע מביע פליאה על כך שהתובעת איננה מעלה טענות או דרישות כלפי עו"ד שיינפלד שייצג אף אותה בעסקאות, כטענתה (יש לציין כי בהליך זה משרדו של עו"ד שיינפלד מייצג את הנתבע...), ועל כך שלא מצאה לנכון, בשום שלב קודם למסירת הדירה, לקבל ייעוץ משפטי עצמאי, ויש בכך להצביע על המניע האמיתי להגשת התביעה, לטעמו.


לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים, אשר נפרשו בהרחבה בסיכומיהם, ולאור ההסדר הדיוני אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, בצירוף החזר אגרה ששולמה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד היום), וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
כ"ו ניסן תשע"ה, 15 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 53756-11/13 תמר אייזנשטיין נ' אליהו חסון (פורסם ב-ֽ 15/04/2015)