פסקי דין על אברהם ירון כנעני | פסקי דין על משה מושקוביץ | פסקי דין על כונס נכסים רשמי מחוז חיפה | פסקי דין על אקדמי טרוול - הנושה ואח' |

58438-02/15 פשר     20/04/2015




פשר 58438-02/15 אברהם ירון כנעני נ' משה מושקוביץ, כונס נכסים רשמי מחוז חיפה, אקדמי טרוול בע"מ - הנושה ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



פש"ר 58438-02-15 כנעני נ' מושקוביץ ואח'


בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס


מערער

אברהם ירון כנעני

, ת"ז 065524530


נגד


משיבים

1. משה מושקוביץ

, ת"ז 003158912

2.

כונס נכסים רשמי מחוז חיפה

3. אקדמי טרוול בע"מ - הנושה

4. בנק לאומי לישראל בע"מ - הנושה
5. נובוסטי נידלי בע"מ - הנושה

5. מזור ליאור, עו"ד
- המנהל המיוחד




פסק דין


1.
זהו ערעור על החלטתו של המנהל המיוחד מיום 11.2.2015, לדחות את בקשת הנושה, ירון כנעני, להארכת המועד להגשת תביעת החוב במסגרת תיק פש"ר (מחוזי חי') 31962-10-11.
2.
בבקשה להארכת מועד, נתבקש המנהל המיוחד להתייחס לתביעת החוב שהוגשה על ידי הנושה במסגרת הליך הפש"ר הקודם שהתנהל בעניינו של החייב, במסגרת תיק פש"ר (מחוזי חי') 430/05, כאילו הוגש במסגרת הליך הפש"ר הנוכחי, ולחלופין, להאריך את המועד להגשת תביעת החוב עד לחלוף 15 יום ממועד מתן החלטתו.
3.
המערער טען בבקשה להארכת מועד כי לא ידע שהליך הפש"ר הקודם שהתנהל בעניינו של החייב, בוטל, וכי החייב פתח בהליך פש"ר חדש, וכי למד על כך רק בעקבות הודעה שנשלחה אליו על ידי הכונ"ר ביום 8.2.2015 בעניין דיון שנקבע לאישור הצעת הסדר של החייב. המערער טען כי לא קיבל הודעה על הליך הפש"ר הנוכחי באופן שמנע מבעדו להגיש תביעת חוב נפרדת במסגרת הליך פש"ר זה.
4.
אין חולק כי הליך הפש"ר הקודם, נשוא פש"ר 430/05, בוטל ביום 3.3.08, היינו: לפני כ- 7 שנים.
5.
המערער אשר זומן לדיון נשוא תיק הפש"ר הנוכחי, שהתקיים ביום 8.2.2015, אשר נועד לדיון בבקשה לאישור הצעת ההסדר, שאושרה על ידי הנושים ברוב מניין וערך, העלה במעמד הדיון,
בעל-פה, לראשונה, את בקשתו להארכת המועד להגשת תביעת החוב.
6.
בהחלטה שניתנה על ידי במעמד הדיון, הוריתי למערער להמציא

לתיק בית המשפט בתוך 24 שעות, עותק מן הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב שאם לא יעשה כן, תאושר הצעת ההסדר ללא צורך בדיון נוסף. עוד קבעתי כי ככל שתומצא לתיק עותק מן הבקשה להארכת מועד בתוך 24 שעות, יכריע בה המנהל המיוחד בתוך 7 ימים לאחר מכן וימציא לתיק בית המשפט העתק הכרעתו.
7.
המערער אכן הגיש בקשה להארכת מועד ביום 9.2.2015, ואולם

המנהל המיוחד דחה את בקשתו בהחלטתו מיום 11.2.2015. המנהל המיוחד קבע כי טענתו של החייב שלא ידע על הליך הפש"ר, "נסתרת למול שורה של נתונים" שהוצגו בפני
ו כדלקמן:

א.
אסמכתה על משלוח דבר דואר רשום שנשלח מהחייב למשרד ב"כ החייב ביום 8.12.11, ובו הודעה על צו הכינוס שניתן כנגד החייב.

ב.
אישור שהציג החייב המלמד על המצאת ההודעה על צו הכינוס בתיק במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמנהל הנושה כנגד החייב, והחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 14.12.2011 המורה על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לאור ההחלטה מיום 28.11.11 שניתנה בתיק פש"ר 31962-10-11, היינו: תיק הפש"ר הנוכחי.

ג.
אישור מסירה של הודעה שנשלח למשרד ב"כ החייב בדבר אסיפת הסדר נושים שקוימה ביום 4.12.13, שנתקבלה במשרדו של ב"כ החייב על פי רישומי דואר ישראל ביום 21.11.13.
8.
המנהל המיוחד קבע כי מן הנתונים האובייקטיבים שהוצגו בפני
ו, הוכח, להנחת דעתו, כי בניגוד לטענת המערער, הוא ידע או צריך היה לדעת על הליך הפש"ר זמן רב טרם הגשת בקשתו להארכת מועד אשר הוגשה רק ביום 9.2.15, היינו: כ- 38 חודשים לאחר מתן צו הכינוס וכ- 7 שנים לאחר ביטול הליך הפש"ר הקודם.
9.
המנהל המיוחד הוסיף וקבע כי הנימוק היחידי לאי הגשת תביעת החוב במועד, נעוץ בתקלה משרדית הנובעת מעומס תיקים ו/או מחסור בכח אדם במשרד ב"כ הנושה, וכי הבקשה להארכת מועד אינה מגלה טעם מיוחד שיש בו להצדיק הארכת מועד.
10.
עוד קבע המנהל המיוחד כי אין בטענת אי הידיעה כדי להועיל לנושה, לאור הפרסום על צו הכינוס בעיתון וברשומות, המהווה "תחליף מסירה" ומקים חזקה קונסטרוקטיבית, לפיה הנושה יודע על פשיטת הרגל של החייב.


טענות המערער בערעור
:
11.
המערער שב וטען בערעורו כי הגיש תביעת חוב במסגרת תיק פש"ר 430/05 בו בוטל ההליך. המערער הדגיש כי חובו הפסוק של הנושה כלפיו, עומד ע"ס של 1,865,235 ₪ (!) נכון ליום 28.11.2011 שהינו מועד מתן צו הכינוס בתיק הפש"ר הנוכחי.
12.
המערער טוען כי מעולם לא קיבל הודעה בדבר תוצאות הטיפול בתביעת החוב שהגיש, וכי נודע לו לראשונה על ביטולו של הליך הפש"ר הקודם רק ביום 8.2.2015 בעקבות זימונו לדיון בבקשה לאישור הצעת הסדר שהוגשה במסגרת תיק הפש"ר.
13.
המערער טען כי לא קיבל את הודעת ב"כ החייב שהוגשה לתיק ההוצאה לפועל, ולו היה יודע על כך, היה מגיש את תביעת החוב בשנית.
14.
המערער טען כי הצעת ההסדר שהגיש החייב לנושיו, היא בלתי סבירה בעליל שכן החייב מבקש לשלם לנושיו סכום של 50,000 ₪ בלבד, כאשר חובו הפסוק למערער עולה על סך של כ- 1.8 מיליון ₪.
15.
המערער מפנה לקביעות החמורות בפסק דינה של כב' השופטת הורוביץ אשר ביטלה את הליך הפש"ר הקודם לאחר שקבעה כי החייב נהג בחוסר תום לב, הונה את נושיו ופעל באורח פלילי.
16.
המערער ער לכך שבענייננו, כבר התקבלה על ידי הנושים, ברוב מניין וערך, הצעת הסדר מטעם החייב, ואולם מפנה לנסיבות שנידונו ברע"א 2063/14, שגם בהן הייתה תלויה ועומדת הצעת הסדר, שלא מנעה קבלת הבקשה להארכת מועד.

תגובת החייב והנושים
:
17.
החייב והנושים שנתנו הסכמתם להצעת ההסדר (להלן- "הנושים"), תומכים בעמדת המנהל המיוחד, והגישו תגובה משותפת בה התנגדו לקבלת הערעור.
18.
החייב והנושים טוענים כי המערער קיבל 4 הודעות על קיומו של ההליך וידע על קיומו, כאשר שתי הודעות נשלחו על ידי ב"כ החייב (האחת למשרד ב"כ החייב והשנייה לתיק ההוצאה לפועל, הודעה שנקלטה בתיק ההוצאה לפועל לאור החלטת הרשם על עיכוב הליכים בשל צו הכינוס נשוא תיק הפש"ר הנוכחי) ושתי הודעות בדבר זימון לאסיפת נושים ודיון בבקשה לאישור הצעת ההסדר נשלחו על ידי הכונ"ר.
19.
החייב והנושים טוענים כי כפי שקיבל החייב את ההודעה הרביעית והאחרונה בה זומן לדיון בבקשה לאישור הצעת ההסדר, כך התקבלו יתר ההודעות שנשלחו לבא-כוחו אשר נמנע מהגשת תביעת חוב ובקשה למתן ארכה, והסתפק בהתייצבות לדיון בבקשה לאישור הצעת ההסדר שהתקיימה ביום 8.2.2015.
20.
החייב והנושים טוענים כי הצעתו המשופרת של החייב, שהוגשה ביום 22.1.2014, בה הציע להשלים את קופת הכינוס לסך של 50,000 ₪, זכתה לאישורם של נושי החייב ברוב מניין וערך (81.95%) כמפורט להלן:

א.
הנושה, אקדמי טרוול בע"מ, הסכים להצעת החייב המגלמת השלמת הכספים לסך של 50,000 ₪.

ב.
הנושה, נובוסטי נידלי בע"מ, הסכים להצעת החייב, בכפוף לשיפור ההצעה לכדי תשלום דיבידנד נטו בשיעור של 20%.

ג.
הנושה, בנק לאומי לישראל בע"מ, נתן הסכמתו להצעת החייב, בכפוף לוויתור של החייב על טענות כלפי תביעת החוב של הבנק. החייב נתן הסכמתו לתנייה זו.
21.
בהתאם לאמור לעיל, החייב נתן הסכמתו להעמיד את הסך המצוי בקופה ע"ס של 63,170 ₪ לשם העמדת דיבידנד של 20% לנושה, נובוסטי נידלי בע"מ, כמו גם ליתר הנושים.
22.
החייב והנושים טוענים כי משקיבל ב"כ המערער הודעה למשרדו, משנשלחה הודעה גם לתיק ההוצאה לפועל, ובנוסף נתקבלו שתי הודעות מטעם הכונ"ר, וזאת בנוסף לפרסום בעיתונות וברשומות, ומשב"כ המערער אף הגדיל לעשות והתייצב לדיון שהיה קבוע ליום 8.2.2015 מבלי שהגיש בקשה להארכת מועד, אף שהזימון לדיון הומצא לו ביום 12.11.2014, הרי שיש לדחות את ערעורו על החלטת המנהל המיוחד.
23.
נטען כי הצעת ההסדר אינה ממומנת מכספו של החייב, אלא מכספים של בני משפחתו משום שהחייב נכה המתקיים מקצבת נכות ומאושפז מרבית הזמן בבית חולים לחולי נפש, וכי קבלת הערעור תוביל לפגיעה חמורה בנושים אשר נתנו הסכמתם להצעת ההסדר שהציע החייב, נושים אשר פעלו כדין, הגישו את תביעות החוב במועד, ופעלו בתום לב בהליך.
24.
הנושים טוענים כי אם לא תאושר הצעת ההסדר, עתיד החייב לקבל הפטר חלוט מחובותיו לאור הרפורמה והעובדה שהוא מצוי בהליך משנת 2011. הנושים טוענים כי במקרה כזה, יהפוך המערער לנושה הגדול ביותר, ואז מרבית הכספים המצויים בקופת הכינוס, יועברו למערער שהתרשל ולא פעל בהתאם להוראות הפקודה.
25.
הנושים טוענים כי הצעתו של החייב כיום, גבוהה משמעותית מהסכום שיוצע אם החייב יגיש בקשה למתן הפטר לאחר הכרזתו משום שהחייב מצוי בהליך מאז שנת 2011, והסכום המצוי בקופת הכינוס כבר מגלם שהייה בת 54 חודשים בהליך, בהתאם לרפורמה בהליכי פשיטת הרגל.

הדיון בערעור
:
26.
ביום 16.4.2015 התקיים דיון בערעור בו חזרו הצדדים על טענותיהם. המערער שב וטען כי לא קיבל הודעה על ביטול הליך הפש"ר הקודם ואודות צו הכינוס החדש שניתן במסגרת ההליך הנוכחי, ואף עמד על קביעותיה החמורות של כב' השופטת הורוביץ ביחס לחייב, עת דחתה את בקשתו הקודמת של החייב. עוד טען המערער כי החייב היה הבעלים של נחלה המוערכת בסך של 15 מיליון ₪ שהועברו לגרושתו תוך העדפת נושים, וכי אי קבלת הערעור תוביל לתוצאה חמורה וקשה, לפיה המערער יקבל הפטר בנזיד עדשים. הכונ"ר, החייב והנושים שאישרו ההצעה, תמכו בהחלטת המנהל המיוחד. ב"כ החייב והמנהל המיוחד התנגדו לטענות המערער ביחס לנחלה שלא נתמכו בתצהיר. נטען כי אילו היה בסיס משפטי לביטול הענקה, היה המנהל המיוחד מתייחס לכך ונוקט בפעולות הנדרשות, מה גם שנטען שהנחלה כבר מומשה על ידי בנק לאומי שלא במסגרת הליכי הפש"ר.

דיון והכרעה
:

27.
דין הערעור להידחות.
28.
סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן- "הפקודה"), שכותרתו "חובות בני תביעה", קובע כי:
"נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע".

29.
בפסיקה נקבע כי מגבלת ששת החודשים היא מהותית ולא פורמלית-טכנית בלבד, כאשר הרציונל העומד מאחוריה הינו הגברת הוודאות בהליך פשיטת הרגל, וזכותם של כלל נושי החייב לדעת בתוך פרק זמן סביר את מצבת הנשייה והנכסים העומדים לרשותו של החייב, בין היתר, בכדי לגבש את עמדתם בעניין המשך הליכי פשיטת הרגל. בתום התקופה של ששה חודשים, רשאי בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל, וליתן לו הפטר, כך שחריגה במועד הגשת תביעות החוב עלולה לפגוע ביעילות ההליך.
30.
בעבר, עמדת הפסיקה בעניין הארכת מועד הייתה מחמירה, ונקבע כי חריג הטעם המיוחד יחול רק במקרים בהם הנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב מטעמים אובייקטיביים-חיצוניים. על פי גישה זו, הפרסום בעיתונות וברשומות מקים חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית בדבר ידיעת הנושה אודות הליכי פשיטת הרגל.
31.
עם השנים רוככה עמדת הפסיקה בעניין הטעם המיוחד הנדרש, כאשר על פי הגישה המקלה, יש לבחון את כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו, תוך איזון תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות הנושים וזכויות החייב, כאשר גישה זו מייחסת משקל משמעותי להתנהגותו של החייב כדוגמת חייב שאינו מגיש דו"ח על מצב עסקיו או מסתיר את חובו בפני
נושיו. אמנם, גם על פי הגישה המקלה, הפרסום ברשומות ובעיתונות מקים חזקה לכאורית לגבי ידיעתו של הנושה על הליך פשיטת הרגל. ואולם, אין מדובר בחזקה חלוטה, והנטל לסתרה אינו כבד. ראו: רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם בע"מ (פורסם בנבו, 21.8.2012) (להלן- "עניין רותם"); וראו, גם: רע"א 8855/14 דבריקו נ' עו"ד הנדל, נאמן לנכסי החייב אפללו שלום (פורסם בנבו, 29.3.2015) (להלן-
"עניין דבריקו").

32.
"ודוק. אי הידיעה בפועל כשלעצמה אין בה כדי להקים "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת תביעת החוב (רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (7.1.1998). ברם בהינתן מצבו שבו הנושה לא ידע אודות צו הכינוס, ובד בבד הארכת המועד לא תפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים, ניתן לבחון בחיוב את קבלת הבקשה" (סעיף 6 לפסק דינו של כב' השופט עמית בעניין דבריקו).
33.
ומן הכלל אל הפרט.
34.
מן החומר המונח בפני
י, עולה כי למערער נשלחו ארבע הודעות שונות ונפרדות מהן יכול היה ללמוד על קיומו של ההליך: הראשונה, הודעה שהומצאה למשרדו בדואר רשום ביום 8.12.11; השנייה, הודעה שנשלחה לתיק ההוצאה לפועל שניהל החייב, אשר בעקבותיה הורה רשם ההוצל"פ ביום 14.12.2011 על עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל תוך ציון תיק הפש"ר החדש שמספרו 31962-10-11; השלישית, הודעה שנשלחה למשרדו של ב"כ החייב על ידי הכונ"ר בדבר זימונו לאסיפת נושים אשר, לפי רישומי הדואר, התקבלה ביום 21.11.13; והרביעית, הודעה שנשלחה למערער ביום 10.11.2014, ושנתקבלה בפועל במשרדו של ב"כ המערער ביום 12.11.2014, ואשר המערער אינו חולק שקיבל אותה, בה זומן המערער לדיון בבקשה לאישור ההסדר.

35.
אכן, המערער הינו נושה פרטי שאמצעי המעקב שלו מוגבלים, ועל כן חזקת הידיעה שלו מצומצמת יותר [להבחנה בין נושה פרטי לבין בנק ביישום חזקת הידיעה, ראו: עניין רותם הנ"ל; וראו, גם: רע"א 9181/08 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' נשר מנהל מיוחד לנכסי החייב (פורסם בנבו, 29.1.2009)]. נכונה אני אף להניח כי חזקת הידיעה של המערער הינה מצומצמת עוד יותר לאור הליך הפש"ר הקודם שנוהל בעניינו של החייב, והסתמכותו על תביעת החוב שהגיש במסגרתה, אם כי מצופה היה מנושה שנשייתו עולה על 1.8 מיליון ₪ נכון ליום מתן צו הכינוס, שיגלה התעניינות רבה יותר באשר לנעשה בהליכי הפש"ר.
36.
ואולם, במקרה שבפני
נו, לא עלה בידי המערער לסתור את חזקת הידיעה. טענת המערער שלא ידע על ההליך אף שהוצג אישור המעיד על משלוח צו הכינוס בדואר רשום לכתובת בא-כוחו, ואף שצו עיכוב ההליכים נקלט גם בתיק ההוצאה לפועל, כעולה מהחלטת ראש ההוצל"פ המורה על עיכוב ההליכים, מעוררת קושי.
37.
גם אם לא קיבל ב"כ המערער עותק מצו הכינוס, ואף לא ידע על עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, הרי שמונחת בפני
נו ראיה כבדת משקל בדמות רישומי דואר ישראל, לפיהם ההודעה בדבר אסיפת ההסדר שנועדה ליום 4.12.2013, שנשלחה על ידי הכונ"ר, שהינו בניגוד לחייב ובא-כוחו, גורם אובייקטיבי, התקבלה בפועל, ביום 21.11.13.
38.
המערער מאשר שקיבל את הודעת הכונ"ר, בה הודע לו על הדיון בבקשה לאישור הצעת ההסדר, הודעה שנשלחה לאותה כתובת, ונתקבלה במשרדו ביום 12.11.2014, ואם כך לא סביר שלא קיבל את ההודעה הראשונה.
39.
העובדה שהמערער לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, מיד לאחר שקיבל את הזימון לדיון ביום 12.11.2014, והסתפק בהתייצבות לדיון שנקבע ליום 8.2.2015 (כשלושה חודשים מאוחר יותר), פועלת אף היא לחובתו ומחזקת את קביעת המנהל המיוחד כי המערער ידע על קיומו של ההליך.
40.
כפי שהמערער לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד מיד לאחר שקיבל את הזימון לדיון, כך יש להניח, לאור התנהלותו זו, שלא פעל להגשת תביעת חוב או בקשה להארכת מועד מיד לאחר שקיבל הודעות קודמות על קיומו של ההליך.
41.
המערער לא הוכיח איפוא כי לא ידע אודות ההליך, ולא הצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. למעשה, די בכך שלא טרח להגיש בקשה להארכת מועד מיד בסמוך לאחר שנודע לו על הזימון לדיון שנתקבל במשרדו ביום 12.11.2014, ואף שחלפו ממועד זה למועד הדיון כשלושה חודשים, די בה כדי להביא לשמיטת הקרקע תחת בקשתו.
42.
גםהשלב המתקדם אליו הגיע ההליך, והסתמכות החייב והנושים על הצעת ההסדר שאושרה מושכים לעבר דחיית הבקשה.
43.
כאמור, גם הפסיקה המרוככת בעניין ישום הטעם המיוחד בהוראת סעיף 71(ב) לפקודה, עומדת על חשיבות המועדים שנקבעו להגשת תביעת חוב, כעניין מהותי ולא כעניין טכני, אשר לה חשיבות רבה באשר לאופן התנהלותם של הליכי חדלות הפרעון.
44.
פסיקה זו שמה את הדגש על השלכות ההיענות לבקשה להארכת מועד על הליכי פשיטת הרגל. כך, בבש"א (מחוזי חי') 10101/03 עמינח תעשיות רהיטים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 30.10.2013), נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה להארכת מועד של נושה שלא ידעה על צו הכינוס והגישה את תביעת החוב באיחור של שלושה חודשים, בטרם מונה נאמן ולפני שהחלה בדיקת תביעת החוב.
45.
גם בע"א 4798/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 29.9.2002), נענה בית המשפט העליון לבקשה להארכת מועד, מקום בו לא הייתה מחלוקת של אמת ביחס לחוב, ומשלא נגרם נזק למי מן הצדדים ואי חלוקת הדיבידנד לנושים. בתי המשפט גילו נכונות להאריך את המועד גם באותם מקרים בהם התנהלות חסרת תום לב מצד החייב או הטעייה מצדו, גרמו לאי הגשת תביעת החוב במועד [ראו: בש"א (מחוזי חי') 10390/03 ינאי נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו, 3.11.2004)].
46.
כב' הנשיא (בדימ') גרוניס עמד בעניין רותם על כך שהחריג נשוא סעיף 71(ב) לפקודה "יחול בנסיבות שבהן הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק ובד בבד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד המבוקשת"; וכן: "אכן, כאשר טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפרעון וטרם נבדקו תביעות החוב, גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים, הרי נראה כי יעילות ההליך והאפשרות לקידומו לא יפגעו משמעותית, אם בכלל, כתוצאה מקבלת תביעת חוב נוספת. בשלב זה אף אינטרס ההסתמכות של הנושים האחרים, שהגישו את תביעות החוב שלהם במועד אינו בעל עוצמה רבה במיוחד" (עניין רותם, סעיף 14 לפסק הדין).
47.
נקבע כי ככל שחולף זמן רב יותר מתחילת ההליך, וככל שההליך מצוי בשלב מתקדם יותר, כך הנטל על הנושה המבקש הארכת מועד וטוען לחוסר ידיעה אודות ההליך, יהיה כבד יותר, ויינתן משקל רב יותר לצורך בקידום ההליך ובהגנה על אינטרס ההסתמכות של המעורבים בו.
48.
נדמה לי כי ישום הלכות בית המשפט העליון, כפי שהובאו מפי כב' הנשיא (בדימ') גרוניס בעניין רותם ומפי כב' השופט עמית בעניין דבריקו, מחייב את המסקנה שיש לדחות את הערעור, וזאת גם אילו היה עולה בידי המערער לשכנעני כי לא ידע אודות ההליך. הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף 38 חודשים לאחר תחילת ההליך, וכשבע שנים לאחר שההליך הקודם בעניינו של החייב - בוטל.
49.
משך כל התקופה הנ"ל, המערער שסכום הנשייה שלו עומד על סכום העולה על 1.8 מיליון ₪, חוב העולה לאין שיעור על חובות החייב כלפי יתר הנושים שהשתתפו בהליך, לא התעניין בגורל הליכי ההוצאה לפועל או הליכי פשיטת הרגל, אף שהוא טוען להברחת נכסים מצד החייב, וכן טוען כי ניתן היה במסגרת הליכי פשיטת הרגל לבטל הענקה של זכויות החייב בנחלה בחיבת ציון, בשווי של כ- 15 מיליון ₪.
50.
מעבר לכך, שלא הוצגה כל תשתית ראייתית לטענה זו מצד המערער, הרי שלא ברור לי כיצד טענה זו עולה בקנה אחד עם קביעת כב' השופטת הורוביץ בפסק דינה, ממנה עולה כי הנחלה מומשה על ידי בנק לאומי שלא במסגרת הליכי פשיטת הרגל. ואולם, דווקא לאור טענות המערער כי החייב הבריח נכסים, מצופה היה שיהא מעורב באופן אקטיבי ופעיל יותר בהליכי פשיטת הרגל ושלא ישקוט על שמריו שנים כה ארוכות, ויתעורר רק במעמד הדיון בבקשה לאישור הצעת הסדר שכבר התגבשה.
51.
החייב שבפני
נו מצוי בהליך מאז שנת 2011. החייב בן 68, נכה בשיעור של 100% ומקבל קצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי. לחייב רקע נפשי, והוא מתאשפז, חדשות לבקרים, מאז שנת 1997, במחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים על רקע מצבו הנפשי.
52.
בעלי התפקיד התנגדו להכרזתו של החייב כפושט רגל בשל נסיבות ההסתבכות. בעניין נסיבות ההסתבכות, ציינה כב' השופטת הורוביץ בהליך הפש"ר הקודם:

"
כעולה מת.פ. 2766/06 בימ"ש השלום בתל-אביב וממצאי בית המשפט: "החייב ושותפו 'עקצו' את רשויות המס, נושים רבים וגזלו כספם של עולים חדשים תוך שהם מבטיחים להם הבטחות שווא ופועלים בניגוד לחוק". החייב הודה כי הפיק תלושי שכר פיקטיביים והיה נוהג להפקיד את הכספים שלקח מהרוכשים התמימים בחשבונה של קלאב ויטל, מבלי להוציא חשבוניות. הוא אף הודה כי נהג להפקיד כספים של החברה בחשבונו הפרטי, בלא שהשיקים כובדו לטענתו. בגזר הדין נקבע כי: "הנאשמים מכרו יחידות נופש, מבלי להפיק קבלות ללקוחות ששילמו מכספם, נהגו בכספים ובחשבונות הבנק כבשלהם, העבירו כספים מחשבון לחשבון, הוציאו קבלות על שמה של קלאב ויטל העסיקו עובדים וסוכנים והכל, ללא תיעוד ודיווח לרשויות המס".

53.
גם במסגרת ההליך הנוכחי, התנגדו בעלי התפקיד להכרזת החייב בשל נסיבות ההסתבכות. על רקע התנגדות בעלי התפקיד להכרזה, הגיש החייב הצעת הסדר אשר התקבלה על ידי הנושים ברוב מניין וערך.
54.
קבלת הערעור תסתום את הגולל תחת הצעת ההסדר ותחזיר את החייב לנקודת ההתחלה, לאחר שהייה ממושכת בהליך, על כל ההשלכות הנגזרות מכך, במיוחד לאור גילו של החייב ומצבו הבריאותי הקשה.

אכן, יתכן שלאור חלוף הזמן מאז הסתבכות החייב, ולאור מצבו הרפואי המידרדר, היה החייב מוכרז בסופו של דבר, חרף התנגדות בעלי התפקיד להכרזתו. ואולם, קבלת הערעור, לאחר שהצעת ההסדר אושרה על ידי הנושים, ברוב מניין וערך, תפגע לא רק באינטרס ההסתמכות של החייב, אלא גם באינטרס ההסתמכות של הנושים הצפויים לקבל דיבידנד בשיעור של 20% נטו, במסגרת הצעת ההסדר שאושרה על ידם, מכספים שמקורם בבני משפחתו של החייב, ולא בחייב עצמו. ככל שהערעור יתקבל והחייב יוכרז, עשויים הנושים שהשתתפו בהליך והגישו תביעות חוב במועד, להינזק עוד יותר משום שהחוב כלפי המערער הוא הגדול ביותר, ולכן המערער יזכה בחלק הארי של הדיבידנדים שהצטברו בקופת הכינוס.
55.
המערער נתלה בנסיבות ההסתבכות החמורות של החייב כעילה להארכת מועד. ואולם, כאמור, בשל התנגדות בעלי התפקיד להכרזת החייב, על רקע נסיבות ההסתבכות, לא ביקש החייב להיות מוכרז פושט רגל, אלא הציע הצעת הסדר לנושיו. אף נזכור כי המערער, גם אם נקבע היה שכיר של החייב, ולא שותף שלו, כטענת החייב, אינו נמנה על רשויות המס, ואף אינו צד שלישי, עולה חדש, אשר כספו נגזל על ידי החייב, אלא מי שהבורר קבע כי התפנה מכל עסקיו, העמיד עצמו לרשות החייב והצטרף לחייב בעסקיו (סעיף 8 לפסק הבוררות), כך שיש להניח כי הייתה לו ידיעה כזו או אחרת באשר למצב הדברים ולהתנהלות החייב בזמן אמת.
56.
לפיכך, משלא שוכנעתי שהחייב לא ידע אודות ההליך, ולאור השלב המתקדם בו מצוי ההליך, ערב אישור הצעת הסדר, אני דוחה את הערעור.
57.
בנסיבות העניין, די בתוצאה קשה זו, ולא אעשה צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת לשגר את פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום, א' אייר תשע"ה, 20 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.














פשר בית משפט מחוזי 58438-02/15 אברהם ירון כנעני נ' משה מושקוביץ, כונס נכסים רשמי מחוז חיפה, אקדמי טרוול בע"מ - הנושה ואח' (פורסם ב-ֽ 20/04/2015)