פסקי דין על ר.ר. הצפון שרותים בע"מ | פסקי דין על משה מרון

38941-12/13 תאמ     27/04/2015




תאמ 38941-12/13 ר.ר. הצפון שרותים בע"מ נ' משה מרון








בית משפט השלום בנצרת



תא"מ 38941-12-13 ר.ר. הצפון שרותים בע"מ
נ' מרון



בפני

כב' השופטת
רים נדאף


התובעת

ר.ר. הצפון שרותים בע"מ


נגד

הנתבע
משה מרון

פסק דין
1.
בפני
י תביעה שטרית, שהחלה כבקשה לביצוע שטר ע"ס 70,000 ₪, ז.פ. 25/8/13 (להלן: "השטר"/"השיק"), שהוגשה על-ידי התובעת, המנהלת עסק לניכיון שיקים (להלן: "התובעת"), ללשכת ההוצל"פ בקריות, ואשר החייבים המנויים בה הם: מר מרון משה (להלן: "הנתבע") ומר רושרוש נעים (להלן: "נעים").

2.
הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ועיכוב הליכים, והצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הנתבע יפקיד 50,000 ₪ בקופת בית-המשפט, ובכפוף להפקדה תינתן רשות להגן, התיק יועבר לבית-משפט השלום בנצרת ויבוטלו כל ההליכים אשר ננקטו בתיק ההוצל"פ. כב' הרשם מסבאח קבאני אישר את ההסדר הדיוני ביום 19/1/2014 ונתן לו תוקף של החלטה.

3.
טענות ההגנה של הנתבע כפי שעולות מהתצהיר שתמך בבקשת ההתנגדות, ובכלל זה טענותיו כפי שעולות מתצהיר עדות ראשית מטעמו הינן, כי הגשת השיק הייתה בחוסר תום לב, ללא קבלת תמורה, ובמרמה. השיק התקבל לצד ג' בכוונה תחילה להגשה לביצוע, על-מנת "להתעשר" שלא כדין על חשבונו.

4.
הנתבע גולל בתצהיריו את נסיבות מסירת השיק. לטענתו, בינו לבין נעים, התקיימו עסקים בקניית ועבודת זיתים ממשקו, והלה חייב לו בערך כ-300,000 ₪, וכי טרם שילם את חובו. ביום 22/5/13 הייתה לו ישיבה עם נעים בקשר להתחשבנויות, ונכח בה גם גדי אורביץ' (להלן: "גדי"), ובה נמסרו על-ידי הנתבע לנעים שיקים ע"ס 140,000 ₪, בעבור תשלומים לנעים, ואשר מועד פירעונם היה אוגוסט 2013, ונתקבלו מנעים שיקים בסך 160,000 ₪, שמועדי פירעונם היו ב-30/5/13 ו-30/6/13. הנתבע מסר השיקים מטעמו בתום לב, כי היה מובן מאליו שהשיקים של נעים יפרעו, הואיל ולפני כן שיקים שנתן נפרעו. השיקים של נעים חזרו, או אז הנתבע נתן הוראת ביטול לשיקים שלו ע"ס 140,000 ₪. לאחר שהשיקים של נעים חזרו, הנתבע ביקש ממנו להחזיר לו את שני השיקים ע"ס 140,000 ₪, והלה הבטיח לו, כי השיקים יוחזרו בהקדם.

5.
הנתבע טען, כי נעים העביר את השיקים לצד ג', לאחר שהחזיר את השיקים שלו, על מנת לעשקו ולרמותו.
הנתבע לא קיבל תמורה בעבור השיק, כי השיקים של נעים חזרו, ומשכך קיים כישלון והיעדר תמורה. התובעת שלקחה את השיק ידעה מראש את הסיפור לעיל, היא ונעים עשו מעשה מרמה ומנסים להתעשר שלא כדין ובחוסר תום לב, הואיל ובכוונה נעים העביר השיק לתובעת על-מנת להגישו לביצוע. התובעת קיבלה השיקים מנעים, כאשר ידעה שקיימת מחלוקת מהותית בין הנתבע לבינו, על מנת לקנות לעצמה מעמד צד ג' על-פי פקודת השטרות. דהיינו, המעשה שלה היה בחוסר תום לב, על-מנת לחלץ את צד ג' נעים מהמרמה שפעל לפיה והתובעת נתנה לכך יד שקיבלה את השיק והגישה אותו לביצוע.

6.
התובעת טענה, באמצעות מצהירה, מר רושרוש בשארה, אשר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, היה ועודנו מנהלה בפועל של התובעת (להלן: "בשארה"), כי במסגרת עסקיה, ביצעה ביום 1/6/13, ולבקשת נעים, עסקה לניכיון השיק. בזמן ביצוע עסקת הניכיון, בשארה לא ידע דבר אודות טענות הנתבע המוכחשות כשלעצמן. לפני סיחור השיק לתובעת, לא ידע דבר אודות נסיבות משיכתו ולא שוחח כלל עם הנתבע. לראשונה שוחח עמו לאחר חילול השיק, כאשר ובמהלך השיחה, מסר הנתבע גרסה שונה מזו אשר מסר בתצהירו. מעיון בתמליל השיחה, אשר צורף לתצהירו מתברר, כי הנתבע ביצע עסקת "גלגול שיקים", עם נעים. כמו כן, העסקה, נשוא תצהירו זה, הינה חלק מעסקאות רבות בסכומים גבוהים יותר, אשר בוצעו בעבר בין הצדדים בהיות נעים לקוח התובעת.

7.
ביום 5/3/2015 התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי את הנתבע ובשארה, ולאחר מכן ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. התייחסות לסיכומיהם, ככל שתהא לכך רלבנטיות, תהיה במסגרת הדיון גופו.

דיון והכרעה:
8.
עסקינן בתביעה שטרית, בה מוטל הנטל על הנתבע להוכיח, כי אינו חב על-פי השיק, כאשר טענות הגנתו העיקריות הינן כישלון והיעדר תמורה.

9.
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבע לא הצליח להוכיח את הגנתו, ודינה להידחות.

10.
הנתבע טוען, כי לא קיבל תמורה בעבור השיק, הואיל והשיקים של נעים חזרו, ומשכך קיים כישלון והיעדר תמורה. המלומד ש. לרנר, בספרו דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007), בעמ' 291-292 מציין, שנתבע הטוען לכשלון תמורה מודה, כי לכתחילה נעשה או נמשך השטר על ידו כנגד התחייבות נגדית של הנפרע, ואולם הלה, לטענתו, לא קיים את חלקו בהסכם. לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על-פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו, מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך, רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה. כמו כן, בעמוד 301, מתייחס המלומד לרנר, לטענת העדר תמורה, שמשמעותה שהשטר הוצא מלכתחילה ללא תמורה. בשל חזקת התמורה העומדת לאוחז השטר, על הנתבע לשכנע את בית-המשפט בנכונות גרסתו. אם עמד במשימה זו, הטענה בדבר "העדר התמורה" תתקבל נגד תובע "קרוב", הצד שקיבל מהמתחייב את השטר. אם התובע "אוחז בעד ערך" בשטר, אף שאינו אוחז כשורה, ההגנה תידחה. טענת העדר תמורה יפה נגד צד קרוב ונדחית מפני צד רחוק האוחז בשטר בעד ערך, אפילו אינו אוחז כשורה. לעומת זאת, טענת כישלון תמורה מועילה נגד כל תובע, למעט אוחז כשורה.

11.
בענייננו, הנתבע לא הוכיח כישלון והעדר תמורה. בנוגע להעדר תמורה, הרי שלא ניתן לומר שהשטר הוצא מלכתחילה ללא תמורה, שכן התמורה היא אותם השיקים הנגדיים שנתן נעים לנתבע. מעבר לכך, שלא ניתן לומר שהתובעת אינה אוחזת בשטר בעד ערך, שעה שהערך שניתן על ידה, הוא התמורה שנתנה בעבור השיק שהוגש לה לניכיון, בניכוי דמי ניכיון. לא זו אף זו, כפי שיובהר בהמשך, התובעת הינה אף אוחזת כשורה, משכך לא רק שטענת ההגנה של העדר תמורה לא יכולה להועיל לנתבע, הרי שגם לא עלה בידיו להוכיח כישלון תמורה. הנתבע לא הוכיח שהופרה או נפל פגם בעסקת היסוד, וכשל מלהוכיח את טענותיו כנגד נעים. הוא לא ביקש לזמנו כעד, כדי לאשש את טענותיו, הוא לא הגיש כל תביעה כנגדו, למרות שבסעיף 12 לתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות טען, כי בכוונתו להגיש הודעת צד ג' כנגד נעים. הנתבע לא הציג כל מכתב דרישה לנעים, להחזר הכספים שחב לו, או דרישה להחזר השיקים שלו, לאחר שהשיקים של נעים חזרו. הלכה למעשה, לא ברור כלל מה החוב של נעים כלפי הנתבע, אם בכלל, וכל טענותיו של הנתבע כנגד נעים נותרו בגדר טענות של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך, חסרות כל תמיכה. משלא הוכיח הנתבע את טענות ההגנה שלו כנגד נעים, כפי שיובהר, הרי שבהתאם אף לא הוכיח כל הגנה כנגד התובעת, האוחזת בשטר, ומשכשל להוכיח הגנתו, הרי שדין התביעה להתקבל.

עסקת היסוד:
12.
בראשית, נדרשת אני לעסקת היסוד בין הנתבע לנעים, שכן הנתבע העלה טענה של פגם בזכות השטרית בינו לבין הצד הקרוב – נעים. לטענת הנתבע, הוא לא קיבל תמורה בעבור השיק, כי השיקים של נעים חזרו. דא עקא, שגרסת הנתבע בעניין זה, מהווה עדות יחידה של בעל דין, חסרת סיוע, ולא מצאתי כל טעם או נימוק המצדיק את קבלתה. הנתבע לא העיד את העדים הרלבנטיים מטעמו: ה"ה נעים וגדי. עדים אלו, ובמיוחד נעים, היו יכולים יותר מכל לאשש או לסתור את גרסת הנתבע. לא די בהצגת השיקים שבוטלו על-ידי נעים, בכדי לאשש את גרסת הנתבע, אלא היה מקום להעידו, בכדי להבין את נסיבות קבלת השיק, הסיבות בגינן בוטלו השיקים על-ידי נעים ומה היקף ההתחייבויות בינו לבין הנתבע, ולשם כך לא די בצירוף עותק מהחשבון שנעשה ביניהם, אשר לא נתמך בכל מסמך רלבנטי, ולא אושר על-ידי נעים. אכן בעניין זה, אני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי מי כף לידינו יתקע, שנעים לא מחזיק בשיקים נגדיים שחוללו או בוטלו על-ידי הנתבע, במיוחד לאור המוצהר על-ידי הנתבע, שהוא ביטל שיקים נגדיים.

לא זו אף זו, הנתבע הצהיר, כי התובעת ונעים עשו מעשה מרמה ומנסים להתעשר שלא כדין ובחוסר תום לב,
וכי התובעת קיבלה את השיקים מנעים, כאשר ידעה שקיימת מחלוקת מהותית בין הנתבע לנעים. מנגד, בשארה הצהיר, כי לפני סיחור השיק לתובעת, לא ידע דבר אודות נסיבות משיכתו ולא שוחח כלל עם הנתבע. בעניין זה, לא מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת, שעה שכאמור לעיל, הנתבע לא העיד את נעים.

אותו הדין ביחס לאי העדת גדי, אשר נכח כנטען בישיבת ההתחשבנות בין הנתבע לנעים, והלה יכל להעיד על נסיבות מסירת השיק, וההתנהלות העסקית בין הצדדים וכיוצ"ב.

13.
יתרה מכך, אחת מטענות הנתבע שהועלו בתצהיריו היא, כי נעים חייב לו בערך כ-300,000 ₪, וטרם שילם את חובו, ובישיבה מיום 22/5/13, נמסרו שיקים מהנתבע ע"ס 140,000 ₪ בעבור תשלומים לנעים ונתקבלו ממנו שיקים בסך 160,000 ₪. כן צירף להתנגדות עותק מהחשבון שנעשה בינו לבין נעים. דא עקא, בחקירתו, שהתבקש לתאר את היקף העסקאות שהיו בינו לבין נעים לפני מקרה זה, השיב : "
הוא עבד באתר, לא יכול להגיד סכומים מדויקים" (עמ' 1, שורה 16). לטענת הנתבע, היו ביניהם עסקים בסך הכל חודש וחצי בשנה, וכאשר התבקש להסביר את היקף גלגול השיקים, באיזו תדירות בשנה, השיב: "פעם בשנה או פעמיים בשנה, לא כל השנה, אלא רק בזמן העבודה" (שם, שורה 22). בהמשך, אישר הנתבע שחלק מהשיקים של נעים, אשר ניתנו במסגרת העסקאות של גלגול שיקים, אכן נפרעו (ראה גם סעיף 10 לתצהיר עדות ראשית מטעמו). דברים אלו של הנתבע מחזקים את הצורך והחשיבות בהעדת נעים, שכן נשאלת השאלה, מדוע בפעמים עברו, השיקים של נעים שניתנו במסגרת עסקאות גלגול השיקים נפרעו, ודווקא במקרה נשוא דיוננו, השיקים שלו חזרו, כאשר על השיקים מתנוססת הערה של נתקבלה הוראת ביטול.

הנתבע העיד עוד, שבשלב מסוים בינו לבין נעים נפל פגם והוא נותר חייב לו. משכך התבקש הנתבע להסביר, מדוע נמנע מלהביא עד רלוונטי בין אם זה נעים או אחר, כדי להוכיח את הפגם הזה בתביעה השטרית, שכן הוא צריך להוכיח את הפגם בחוליה שבינו לנעים, וכיצד בית-המשפט ידע שהיו ביניהם בעיות כלשהן, ותשובתו הייתה:
"
יש בידי עכשיו שיקים של נעים רושרוש שאני המוטב בהם ולא כובדו על ידי הבנק. יש שיק ל 15.7.13 על 70,000 ₪, שיק ל 30.6.13 על סך 60,000 ₪. 31.6.13 – 70,000 ₪. שיק של אשתו 15.8.13 של 100,000 ₪ וכל השיקים הללו חזרו בהעדר כיסוי מספיק. בכל התהליך הזה נכח ונתתי זאת בתצהיר, בכל החשבונות בינינו נכח אדם בשם גדי הורוביץ, ישב עם כל זה ויודע שהשיקים האלו, אני מתכוון לשיקים שאני משכתי מהחשבון שלי, היו אמורים לחזור אלי, אף אחד לא ידע שהוא הלך ועשה על השיקים שלו ניכיון שיקים. השיקים הללו שאני משכתי לא היו לפדיון ונעים הלך ועשה בהם שימוש, לא בידיעת אף אחד מהצדדים בגלל בעיות כלכליות שלו" (עמ' 2, שורות 1-8).

טענות אלו טעונות הוכחה, באמצעות העדת נעים או גדי ואין מקום להעלותן, בעלמא, ללא ביסוס עובדתי ולו מינימאלי, ובטח בטח שאין לקבל את תשובת הנתבע, מדוע לא העיד את גדי ולא הגיש תצהיר מטעמו, לפיה: "יש לי שיקים ביד ואם בית המשפט יבקש להביא אדם נוסף, בית המשפט יזמן אותו" (עמ' 2, שורה 10). מעבר לכך, שלא בית-המשפט צריך להוכיח את גרסת הנתבע, באמצעות זימון עדים, אלא הנתבע הוא זה שצריך לדאוג לזימון העדים הרלבנטיים להוכחת גרסתו, הרי שהנתבע כמי שטוען לפגם בעסקת היסוד בינו לבין נעים, כך שהוא נותר חייב לו, צריך להוכיח פגם זה, והעובדה שנותרו בידו שיקים אלו ואחרים, אינה מעלה או מורידה לענייננו.

14.
התוצאה היא שלא הוכח בפני
י קיומה של מרמה מצד נעים בהעברת השיק לצד ג', ובוודאי לא מצד התובעת, ובכלל זה משלא עלה בידי הנתבע להוכיח פגם בעסקת היסוד, וכפועל יוצא מהאמור לעיל, לא הוכח כשלון תמורה, ומשסוחר השיק לתובעת, ונראה שהיא אוחזת בו כדין, זכאית היא לגבותו.

15.
למעלה מהצורך אציין כי השיק, למעשה עבר בין הנתבע לנעים בעסקת "גלגול שיקים", כך שהנתבע מסר לנעים שיקים ע"ס 140,000 ₪, ואילו נעים מסר לנתבע שיקים בסך 160,000 ₪ (ראה גם, עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 20-22).


בעניין "גלגול שיקים", אומר המלומד ש.לרנר, בספרו דיני שטרות, בעמ' 51 : "גלגול שיקים", זה ששני הצדדים לעסקה מושכים שיקים, איש לפקודת רעהו, שלא כנגד מכירת נכס או מתן שירות. במרבית המקרים שיקים אלו מגיעים לדיון משפטי, כאשר השיק שמשך ראובן מחולל בהגיע פרעונו, וכתגובה מורה שמעון לבנק הנמשך להימנע מכיבוד השיק הנגדי. שמעון חשוף לסיכון של חיוב בפירעון השיק, גם אם השיק הנגדי לא נפרע. בתי המשפט התייחסו במילים חריפות לתופעת גלגול השיקים, ולעיתים ראו בה אף מצג שווא ותרמית.

בעמוד 293 בספרו לעיל, הוסיף בעניין : "גישה שונה, שגם לה יש תימוכין בפסיקה, אינה רואה כשלון תמורה בחילול השיק שמשך ראובן. משיכתו של השיק נועדה לאפשר לשמעון להשיג אשראי מהבנק אתו יש לו קשרים מסחריים, והשיק מילא בהצלחה תפקיד זה. בעסקת גלגול, עוברים בממוצע מספר חודשים ממועד החלפת השיקים ועד למועד פירעונם, ושמעון קיבל מיידית אשראי מהבנק על סמך השיק שמשך ראובן וסוחר על ידי שמעון לבנק. לפי גישה זו, האפשרות לגלגל את השיק כנגד קבלת אשראי היא התמורה, בלא קשר לכיבודו או חילולו".


בעניין זה, המלומד י.זוסמן, בספרו דיני שטרות (מהדורה שישית, 1983), בעמ' 139-140 בהפנותו, בין היתר, לפסיקת בית-משפט העליון, מציין:
"
ראובן הוציא שטר לשמעון, או הסב לו שטר שנכתב לפקודתו, וחלף השטר האמור קיבל משמעון שיק. האם אוחז שמעון את השטר בעד ערך ? האם אוחז ראובן את השיק בעד ערך ? התשובה בשני המקרים היא, ללא ספק, כן; מסמך סחיר משמש תמורה למסמך סחיר אחר".

16.
הפועל היוצא מהאמור לעיל, שהנתבע קיבל תמורה בעבור השיק, הלא הם השיקים הנגדיים אותם מסר לו נעים. כאשר מנגד, מחומר הראיות שהונח בפני
י, לא עלה בידו להוכיח, כי נפל פגם בעסקה בינו לבין נעים, הגם אם השיקים של נעים חזרו, שכן לא ברור מדוע ניתנה הוראת ביטול לשיקים, ובכלל זה לא עלה בידי הנתבע להוכיח את היקף ההתחשבנויות ומתי התמוטטה העסקה ביניהם וכיוצ"ב, דברים אשר יכולים לבסס את טענות הגנתו, כאמור לעיל.

משלא הוכח כי נפל פגם, איני מוצאת לנכון להתייחס לטיעוני ב"כ התובעת בסיכומיו, בהפנותו לפסק-דין גויסקי, לעניין מירוץ הזמנים בין נפילת הפגם לזמן הסיחור.
מעמד התובעת:
17.
לא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי התובעת קיבלה את השיק מנעים, ביודעה שקיימת מחלוקת מהותית ביניהם. טענותיו בעניין זה נטענו בעלמא, ללא ביסוס עובדתי ולו מינימאלי.

18.
הנתבע הצהיר בסעיף 11 לתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי התובעת שלקחה השיק ידעה מראש את "הסיפור הנ"ל", שתואר שם בינו לבין נעים. דא עקא, שבחקירתו שנתבקש לומר, איך הוא יודע שהתובעת ידעה מראש את "הספור הנ"ל", השיב תשובה מתחמקת: "קודם כל זה מחזק את הטענה שלי שהם קרובי משפחה.
זה לא ענין שלי אם הם קרובי או לא. אם נעים עשה עם השיק שלי שימוש חורג שלא היה אמור לעשות עם התובעת, הוא ידע מראש שיש לו בעיה עם השיק. גם בשארה ידע. הוא ידע בהקלטה שכל השיקים שלי כובדו לאורך כל הזמן ואף פעם לא חזר לי שיק והוא ידע את מצבו של נעים רושרוש, כשלקח את השיק הזה בזמן שידע שיש בעיה אתו. הוא אמר כעת שהשיק של נעים אפילו על סך 1,000 ₪ לא היה מוכן לקחת, זה אומר שלא היה לו אמון בבן אדם הזה ואפילו רגע אחד. זה מחזק את טענתי שהוא ידע עם איזה בן אדם יש לו עסק" (עמ' 2 לפרוטוקול). אין מקום לקבל טענותיו אלו של הנתבע, משלא הוכח שנעים עשה עם השיק שימוש חורג, או שלא ניתן היה לסחרו.

19.
הנתבע הצהיר עוד, בסעיף 13 לתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי התובעת קיבלה השיקים מנעים, כאשר ידעה שקיימת מחלוקת מהותית בינו לנעים על-מנת לקנות לעצמה מעמד צד ג' על-פי פקודת השטרות. דא עקא, שהופנה הנתבע בחקירתו לאמור בסעיף 13 לתצהירו, ונשאל מה התאריך, שנכשלה העסקה בינו לבין נעים, השיב, שאינו זוכר ברגע זה את התאריך בעל-פה, עליו להוציא את הרשימות (עמ' 3, שורה 16). משכך נשאל, אם אינו זוכר מתי נכשלה העסקה בינו לבין נעים, הכיצד הצהיר שבזמן קבלת השיק על-ידי התובעת, היא ידעה על המחלוקת הזו, ותשובתו הייתה: "כרגע לא זוכר כרגע מתי היתה המחלוקת ומתי נפלה העסקה ולא יודע מתי בשארה קיבל את השיק. אין לי חשבונית של הניכיון" (עמ' 3, שורות 20-21). בהמשך שנשאל מתי נפל הפגם, השיב שאינו יודע להגיד לו בשנייה זו: "אני לא יודע מתי הפגם נפל ביני לבין נעים, לא יודע ברגע זה" (עמ' 3, שורה 23).

20.
הנתבע הוא זה שאמור לזכור מתי הייתה המחלוקת ומתי נכשלה העסקה בינו לבין נעים, ואם הוא לא זוכר, לא נהיר לי הכיצד מלין כנגד התובעת, שבעת שקיבלה השיק מנעים, ידעה שקיימת מחלוקת מהותית ביניהם. מה גם, שעצם העובדה שהנתבע אינו יודע לומר פרטים כה חשובים, שהם בלב טענתו כנגד עסקת היסוד, משמיט את הקרקע מתחת לגרסתו. הנתבע הופנה בחקירתו החוזרת לסעיף 13 לתצהירו, והתבקש להסביר מדוע דיבר שם על חוסר תום לב, ותשובתו הייתה, שאם נעים לקח שיקים שלו וידע שהוא לא אמור לעשות שימוש בשיק שלו והעביר את זה לצד ג', הוא עשה מעשה שלא היה אמור לעשות : "בחיים שלי לא היה לי עיקול על החשבונות שלי בשום מקום, זה פעם ראשונה שהתובע עשה לי עיקול על חשבונות בנקים, מכוניות והפקדתי 50,000 ש"ח שיורידו לי את העיקול, אני בחיים לא היתה לי בעיה כלשהי" (עמ' 4 לפרוטוקול). דא עקא, שמלבד העלאת טענה בעלמא, הנתבע לא הוכיח, שנעים לא היה רשאי להעביר השיק לצד ג', באמצעות העדתו או בכל דרך אחרת.

ביטול השיק והתובעת כאוחזת כשורה:
21.
אוחז כשורה מוגדר בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"),
ו

בסעיף 29 לפקודה נקבעה החזקה על תמורה ותום לב, כאשר בסעיף 29(ב) נקבע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר

".




ברע"א 6553/97 אפרים חגאי ואח' נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב (2) 345 (1998), נפסק בעניין זה: "לאוחז בשיקים עומדת החזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה (סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]), ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29(ב), שאז, נטל הראיה בדבר היות האוחז אוחז כשורה, הוא על האוחז".


עוד נפסק שם, כי אין בביטול שיק משום מניעת זכות כלשהי מהאוחז כלפי המושך על-פי השטר:
"
ביטול השיק פירושו, ביטול רשותו של הבנק לפרוע את השיק. כלפי הנפרע וכלפי האוחזים הבאים אחריו, אין הביטול תופס ואינו גורע, מזכויותיהם. לאמיתו של דבר, לא השיק בוטל, כי אינו ניתן לביטול; בוטלה הוראת הלקוח-
המושך הנובעת מהתקשרותו עם הבנק לכבד את השיק. לכן, משלא כובד השיק, מחמת שהמושך ביטל את פקודת התשלום, האוחז רשאי לחזור על המושך ועל המסיבים בשל חילול השיק והודעת הביטול אינה משמשת הגנה בפני
תביעתו" (זוסמן בספרו הנ"ל [19], בעמ' 348...). מכאן, שהודעת הביטול היא הוראה לבנק שלא לפרוע את השיקים. אין בכוחה לבטל את זכות החזרה למושך ולמסבים בשל חלול השיקים, אם יתברר שהודעת הביטול איננה משמשת הגנה בפני
התביעה השטרית...".
בנוסף נפסק בעניין זה כי:
"
...משסוחרו השיקים בניגוד לתנאי בהסכם האוסר סיחור, אין לייחס למערערים בענייננו חוסר תום-
לב מחמת זאת שבבטלם את השיקים לא שיוו לנגד עיניהם אפשרות שהנסב הינו אוחז כשורה. דרישה כזו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות פקודת השטרות [נוסח חדש] הן מן הצד המהותי, הן מן הצד הראייתי והן מצד מיקומה של הדרישה על ציר הזמן של בירור הטענות השטריות. משגלוי וברור כי בפעולתם לא חרגו המערערים מדיני השטרות ביחס לזכות ביטול השיקים על-
ידי המושך, ניתן לקבוע, כי בבטלם את השיקים מקום שהמושך היה זכאי לבטלם, פעלו הם כדין...
"
.
22.
אקדים ואומר, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי לא היה מקום לסחר את השיק, ובכלל זה שהוא היה זכאי מכוח הדין לבטל את השיק, וטענת הנתבע בדבר חזרת השיקים של נעים, ככזו המתירה לו לבטל את השיקים שהוא משך, טוב היה אילו לא הייתה נטענת, שעה שלא הוזמן נעים לעדות, ולא ברור היקף ההתחייבויות ביניהם, ושעה שהנתבע לא ידע לומר, מתי נפלה העסקה ביניהם. דהיינו, שלא עלה בידי הנתבע להוכיח, כי נפל פגם בעסקה בינו לבין נעים, בגינו זכאי היה לבטל את השיק.


יפים עוד לענייננו, הדברים שנפסקו בע"א (מחוזי-נצרת) 1239/07 אגבריה עבד אלפתאח נ' אסניר הובלות בע"מ (26/10/08) :
"
... אם כן, המשיבה המחזיקה בשיקים, הינה צד רחוק שנטל את החזקה בשיקים מחב' ש.ר.מ.ס. בע"מ אשר סיחרה לה את השיקים במסגרת עסקת ניכיון, ובתור שכזו, עומדת לה החזקה של אחיזה כשורה, הקבועה בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות...בדין קבע בית המשפט קמא כי הנטל לסתור חזקה זו מוטל על שכמו של המערער...יודגש כי משמעות החזקה שבסעיף 29(ב) לפקודה היא שנטל השכנוע לגבי העובדות המהותיות לעניין אחיזה כשורה אינו מוטל כולו על האוחז ואף אינו מוטל כולו על החייב. הנתבע חייב לפרש בכתב ההגנה מה היא טענתו כלפי השטר, ומהו הפגם שבזכות הקניין שהוא טוען לו, ועליו החובה להוכיח טענותיו אלה. הוכיח הנתבע את טענתו, על התובע להוכיח, כי לאחר שנפל אותו פגם בזכות הקניין הוא נתן בתום לב ערך בעד השטר. הוכיח התובע – זוכה הוא על אף שהוכח פגם בזכות הקניין...כל עוד לא הוכיח הנתבע את התרמית, התובע חוסה בצל החזקה שהוא אוחז כשורה, ואינו חייב להוכיח דבר, אבל משהוכחה תרמית עומד התובע בסכנה שתביעתו תידחה ולכאורה דינה להידחות הואיל והזכות שהוסבה לו נגועה ברמאות. אעפ"כ, רשאי התובע לאכוף את השטר, ובלבד שהוא אוחז אותו "נקי מכל פגם", כאמור בס' 37(2) לפקודה, אולם הדבר מותנה בכך שהוא התובע יוכיח מתן ערך בתום לב אחר הרמאות..."

23.
בענייננו, גם אם הנתבע היה מוכיח שנפל פגם בזכות הקניין, מה שלא עלה בידו לעשות, הרי שהתובעת הוכיחה שנתנה בתום לב ערך בעד השיק, כפי שיובהר. מעבר לכך, שהתובעת עמדה בכל התנאים להיחשב כאוחזת כשורה, ובעניין זה מצאתי את עדות מצהירה, בשארה, כמהימנה, כפי שיפורט להלן :
א.
לא הוכח ולא נטען שהשיק לא היה שלם ותקין לפי מראהו, בעת שהתובעת נטלה אותו.
ב.
התובעת נעשתה אוחזת בשיק לפני שעבר זמנו -
בשארה העיד, כי התאריך בו קיבל את השיק מנעים ובוצעה עסקת הניכיון, היה ב- 1/6/13, כך שהתובעת נעשתה אוחזת בשטר לפני מועד הפירעון (אוגוסט 2013).
ג.
התובעת נטלה את השטר בתום לב– לא עלה בידי הנתבע לסתור את תום לבה של התובעת בעת נטילת השיק, ובכלל זה להוכיח מעשה מרמה מצדה. מנגד, אני מקבלת את טענת בשארה, כי לפני סיחור השיק לתובעת, לא ידע דבר אודות נסיבות משיכתו ולא שוחח כלל עם הנתבע, ובכלל זה שבעת ביצוע עסקת הניכיון לא ידע דבר אודות טענות הנתבע.

24.
בעניין זה טען ב"כ הנתבע בסיכומיו, כי ישנם המון פגמים וחוסר תום לב בקבלת השיק. כעולה מהשיק, רשום שלמו לפקודת נעים רושרוש עם קרוס, ומי שאמור להפקידו היה נעים, השיק לא סחיר בכלל על-פניו. איני מקבלת טענה זו, ובעניין זה, יאים הדברים שנפסקו
בע"א (מחוזי-נצרת) 49257-11-14 הזית שיווק שמן וזתים בע"מ נ' א.נ.ג.ר דלקים ג'אן בע"מ (1/4/15): "יובהר כי שיק משורטט (קרוס), בניגוד לטענת ב"כ המערערת, אינו מגביל את סחרות השיק. משמעות השרטוט הינה דרישה שהשיק יגבה באמצעות בנקאי, כקבוע בסע' 79(ב) לפקודת השטרות...זאת ותו לא".

25.
מעיון בצילום השיק, לא נראה כי הנתבע התכוון להגביל את סחרותו, שכן בין שני הקווים לא נכתב לשם הדוגמא, לא סחיר, למוטב בלבד וכיוצ"ב, ביטויים שהיו יכולים לבטא רצון להגבלת סחרות.

לא זו אף זו, שגם טענת ב"כ הנתבע, כנגד בשארה, כי בעת קבלת השיק, לא טרח בעצמו להרים טלפון לנתבע לשאולו, האם כדאי לקבל השיק, לא נהירה לי, שכן אין מצופה מבעל עסק לניכיון שיקים שיתקשר לכל מושך שיק, שכן צפייה מעין דא תקשה על חיי מסחר תקינים, ודי בפעולות שנקט, המצביעים על נקיטת זהירות מצידו ותום לב. בעניין זה בשארה העיד, כי הוא עורך בדיקות מקדימות, ונראה שדי בהן : א. בדיקת בי.די.איי, זוהי אפליקציה שבנתה חברת בי.די.איי, ממנה לוקח אינפורמציה על המושך, אם יש לו הגבלות, תיקי הוצל"פ במשך 7 השנים האחרונות ו"יצא הכל 10", כלשונו; ב. התקשר לבנק שלו, וזה קיבל מידע על חשבון הנתבע, ונתנו לו מידע שהשיק תקין והסכום סביר; ג. הסתכל על השיק אם יש לו פגם של הגבלה בסחירות (בפרוטוקול נרשם בטעות בשכירות – ר.נ.) או לביטחון בלבד, ומצא שהשיק טהור ונקי לגמרי ואין בו כל הגבלה. משכך ביצע את העסקה.

26.

עוד טוען ב"כ הנתבע לעניין הפגמים בהתנהלות התובעת, שהמדובר בקרובי משפחה, מדובר על עיסוק בין שני הצדדים,
סביר להניח שבנוגע לשיק, נשוא דיוננו, בשארה הגיש בקשת ביצוע כנגד הנתבע, על מנת לעזור לנעים שלא ישלם את החוב לנתבע, כי הוא ידע על מצבו הכלכלי ואמר והצהיר זאת, שמצבו הכלכלי גרוע ביותר, מלבד שידע והפתיע שיש לנעים אדמה בפיתוח של המנהל, ולא בכדי לא טרח בעצמו לעשות עיקול עליה.
איני מקבלת טענות אלו, שכן מלבד העלאת טענות בעלמא, לא הוכח כל פגם. העובדה שבשארה העיד שסביהם ז"ל (שלו ושל נעים) היו בני דודים, אין בה להשפיע כהוא זה על תום לבו של בשארה, במיוחד שאם אכן מטרת בשארה לעזור לנעים בידיעתו את מצבו הכלכלי ובשים לב לכך שהם קרובי משפחה, יש להניח, כי לא היה מצוין בפרטי החייב, בבקשה לביצוע שטר גם את נעים (ראה גם עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 23-24). מה גם, שבשארה העיד, ועדות זו לא נסתרה, בתשובה לשאלה, האם ניסה לגבות את חובו מנעים: "חבל על הזמן, אני כל הזמן התקשרתי גם לנתבע וגם לנעים ומשכו אותי וניסיתי בדרכי נועם לפתור את הסוגיה הזו ואמרתי לנתבע שיבוא ויסדיר את החוב..." (עמ' 6, שורות 19-20). לא זו אף זו, שבשארה העיד בפני
י, שלנעים יש הסכם פיתוח קרקע, ושהתבקש להציג מסמכים שניסה לעשות עיקול או נרשם עיקול בתיק ההוצל"פ השיב, שאת הפעולות הללו אמור לעשות עו"ד שלו ושישאל אותו, הוא לא מתעסק בזה. כן, שנאמר לו, שלא נעשו פעולות, כל שכן בעניין נעים, השיב: "מהידע שלי הבן אדם מעוקל במיליון שקלים והלוואי שהייתי יכול לגבות ממנו. כמו שאמר הנתבע שיש לו הרבה שיקים ממנו, יראה לנו מה הוא עשה כדי לגבות ממנו את השיקים" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 12-13).

איני רואה כל פסול בתשובות אלו, הואיל ומעבר לכך שהפעולות שננקטו, אם בכלל, בתיק ההוצל"פ, אמורים להיות בידיעת עו"ד, הרי שאין בכך להשליך כהוא זה על אחיזתה כשורה של התובעת בשיק, אשר סוחר לה כדין, משלא הוכח אחרת, ואין בנקיטה או באי נקיטה פעולה בתיק ההוצל"פ, כדי להשפיע על תום לבה של התובעת.

27.

הוכח בפני
י כי התובעת נטלה את השטר בעד ערך. התובעת נתנה ערך/תמורה בעד השיק, עת מסרה כסף במזומן לנעים עבור עסקת הניכיון, בניכוי דמי הניכיון, כפי שעולה מחשבונית מס נכיון/קבלה מס' 32702, אשר צורפה לתצהיר בשארה (ראה בעניין זה עדות בשארה, עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 22-25).

בעניין זה העיד בשארה, כי התמורה נמסרה במזומן, ומשכך נשאל, שהוא כבן אדם שיודע את החוקים, הכיצד הוציא מחברתו כספים במזומן, ותשובתו, בין היתר, הייתה: "המזומן נמשך מהבנק של החברה ונשמר בקופת העסק ומזה אני משלם ללקוחות ואם יש בעיה עם זה אני לא יודע, לא ידוע לי על בעיה חוקית בענין הזה שאסור לי לשלם מקופת העסק במזומן" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 29-31). בהמשך אמר לו ב"כ הנתבע, כי אסור לו להוציא שקל אחד מחברה שרשומה כדין במדינה, אלא בשיק, ותשובתו הייתה: "צודק מיליון אחוז. שיקים שאני מושך מחשבון הבנק של החברה, נמשך בשיק מזומן של החברה לקופת העסק. מזומן כמו 500 אלף או 400 אלף וניתן ללמוד את זה מדפי החשבון שלי" (עמ' 8, שורות 2-4). כן כשנשאל, מאיפה יודעים שה-70 אלף ₪ שמסר לנעים, נמשך מחשבון התובעת, השיב בשארה: מתוך החשבונית מס עצמה, מופיע כמה שילם לנעים במזומן (ראה גם עמ' 8, שורות 9-11).

איני רואה כל פסול בצורת תשלום זו, וב"כ הנתבע לא הפנה להוראת חוק, האוסרת תשלום מעין דא.

28.
ב"כ הנתבע הוסיף וטען בסיכומיו, כי התובעת לא נתנה תמורה בגין השיק הזה לנעים, וכי אין לה הוכחה מלבד החשבונית שיכול להוציא חשבונית מטעם החברה.
טוב היה אילו טענה זו לא הייתה נטענת, שכן לתובעת כאוחזת בשיק עומדת החזקה לכאורה, כי היא אוחזת כשורה, ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו, אלא שהנתבע לא סתרה באמצעות העדת נעים. מה גם שטענת הנתבע בעניין זה, הינה טענה בעל-פה הסותרת מסמך בכתב (חשבונית מס נכיון/קבלה), אשר לא הוכחה כלל וכלל, ואף לא הוכח בפני
י, כי התובעת הוציאה חשבונית/קבלה פיקטיבית שלא כנגד תשלום לנעים.

29.
לא הוכח שזכות הקניין בשיק לוקה בפגם קנייני מאלו המנויים בסעיף 29(ב) לפקודה. לא הוכח כי התובעת ונעים עשו מעשה מרמה כנטען על-ידי הנתבע, וכי הם מנסים להתעשר שלא כדין ובחוסר תום לב, ושבכוונה נעים העביר השיק לתובעת על מנת להגישו לביצוע. בעניין זה, יאים הדברים שנפסקו בע"א 1239/07 לעיל: "...על כן, ומשלא הוכחה טענת המערער בדבר תרמית או פגם אחר, הרי הנטל לסתור את החזקה שהאחיזה של המשיבה בשיקים הינה כשורה, נותר מונח על כתפיו של המערער, שלא הצליח להרימו". כך גם בענייננו, הנתבע לא הצליח להוכיח מעשה מרמה או פגם קנייני אחר, מאלו המנויים בסעיף 29(ב) לפקודה.

30.
מהמקובץ לעיל עולה, כי אין בטענות הנתבע, כדי למנוע את אחיזת התובעת כשורה בשיק, מאחר ונשמט הבסיס מתחת לטענותיו. על-כן, יש לראות בתובעת כמי שחוסה בצל החזקה של אוחזת כשורה, בין אם משום שהתנאים המזכים במעמד זה מתקיימים, ובין אם משום שהחזקה של אחיזה כשורה שסעיף 29(ב) לפקודה מעניק למחזיקת השיק, לא הופרכה על-ידי הנתבע.

31.
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ודוחה את הגנת הנתבע, וקובעת כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לצדדים
.

ניתן היום,
ח' אייר תשע"ה, 27 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 38941-12/13 ר.ר. הצפון שרותים בע"מ נ' משה מרון (פורסם ב-ֽ 27/04/2015)