פסקי דין על עמיעד ליפשיץ | פסקי דין על עודד ליפשיץ | פסקי דין על אמיר ליפשיץ | פסקי דין על המניע חברה להובלות משא (1962) בע"מ

451/99 א     03/09/2001




א 451/99 עמיעד ליפשיץ , עודד ליפשיץ , אמיר ליפשיץ נ' המניע חברה להובלות משא (1962) בע"מ





1. עמיעד ליפשיץ

2. עודד ליפשיץ

3. אמיר ליפשיץ

בעניין:
התובעים
גרינברג

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המניע חברה להובלות משא (1962) בע"מ


הנתבעת
רובינשטיין

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעים הם הבעלים של מגרש בן 8 דונם באשדוד (להלן: "המגרש").

התובעים וד"ר יאיר ליפשיץ (להלן: "ד"ר ליפשיץ"), מנהל הנתבעת, "המניע" חברה להובלת משא (1962) בע"מ (להלן: "המניע" או "החברה"), הם בני דודים והיו בשנת 97' הבעלים והמנהלים של החברה.

החברה שכרה מהתובעים, במשך שנים, את המגרש לצרכיה.

לאחר שהתגלעו סכסוכים בין בני הדודים, סכסוכים שהגיעו גם לבית המשפט, החליט ד"ר ליפשיץ לרכוש מהתובעים, בין היתר, את "המניע", עפ"י הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
, בבית המשפט המחוזי בחיפה, (להלן: "הסכם הרכישה"), נספח יב' לתיק המוצגים ת/3.

2. להסכם הרכישה, היו נספחים ובהם גם נספח ב', מכתבו של עו"ד ונגלינק, ב"כ התובעים, מיום 24.8.97, המוצג נ\1 (להלן: "מכתב עו"ד ונגלניק").

בהסכם הרכישה הוסכם, כי "המניע" תמשיך לשכור את המגרש מהתובעים, עד 31.12.99 "באותם התנאים", בלי לפרט, כאשר התנאים מוזכרים במכתבו של עו"ד ונגלניק.

במכתבו של עו"ד ונגלניק צויין לגבי המניע באשדוד "דמי השכירות: 6,000 דולר לחודש".

3. הצדדים חלוקים, באשר לתנאי השכירות, הנזכרים במכתבו של עו"ד ונגלניק.

לטענת התובעים, מדובר בטעות קולמוס של עו"ד ונגלניק, שכתב 6,000 דולר במקום 8,000 דולר, כאשר בפועל מוכח, לטענתם, עפ"י החשבוניות, כי המניע שילמה 8,000 דולר בחודש + מע"מ.

לטענת ד"ר ליפשיץ, אין המדובר בטעות, אלא בהצעה של עו"ד ונגלניק, על פיה הוא החליט לרכוש את "המניע" וגם אם בפועל שולמו כספים, ע"י המניע, מעבר לסכום זה, הרי שאלה שולמו בטעות.

לציין, כי לא היו הסכמי שכירות בכתב, בין התובעים לבין "המניע", בשל היותם, כנראה, בעלי החברה.

4. מחלוקת זו היא נשוא הסכסוך בין הצדדים, כשעקב סרוב הנתבעת לשלם את דמי השכירות שדרשו התובעים, הוגשו נגדה 2 התביעות, שהדיון בהן אוחד.

החברה נתבעת לשלם לתובעים, דמי שכירות, לפי 1,250 דולר לחודש, לכל דונם +מע"מ וכן תשלום של 500 דולר לכל חודש, עבור שכירת חלק מהמשרדים הבנויים על המגרש (להלן: "המשרד").

החברה נתבעת לשלם גם 50% ממס הרכוש, החל על המגרש, לשנת 98', כפי שהתחייבה וכפי שגם שילמה בשנים 96 ו- 97.
5. באשר לדמי השכירות.

ע"פ תצהירי התובעים וע"פ החשבוניות שבתיק המוצגים מתברר, כי בשנת 96' השכירו התובעים לנתבעת, 4 דונם כש- 4 דונם נוספים, הושכרו לחב' גל מרין (להלן: "גל מרין"), לפי 1,500 דולר לדונם + מע"מ, לחודש.

בינואר 97', גל מרין פינתה את המגרש ואז שכרה הנתבעת דונם נוסף, דהיינו 5 דונם, עדיין לפי 1,500 דולר לדונם, בצרוף 500 דולר נוספים, עבור השימוש במשרד.

בחודש מאי, ביקשה גל מרין לשכור 2 דונם מהמגרש, ל- 3 חודשים, לפי 1,250 דולר לחודש. התובעים הסכימו ובעקבות זאת, הופחתו גם דמי השכירות שנדרשו מהנתבעת,
ל- 1,250 דולר לחודש + מע"מ.

החל מאוגוסט 97', עם עזיבת גל מרין, הועמדו 3 דונם לרשות חברה אחרת "ת.י.מ. תובלה יבשתית משולבת בע"מ (להלן: "תים"), כשחברת תים הורשתה להשתמש במגרש כבר באוגוסט 97', הגם ששילמה דמי שכירות החל מ- 1/11/97 וההסכם הפורמלי, נספח ט' לתיק המוצגים ת/3, נחתם בדצמבר 97'.

החל מ- 1.11.98, הושכרו שוב 2 דונם מ- 5 הדונמים שהיו בהחזקת הנתבעת לגל מרין, כך שהחל מ- 1/11/98 על הנתבעת לשלם דמי שכירות עבור 3 דונם. דהיינו, מ- 1/8/97 עד 31/10/98, על הנתבעת לשלם עבור 5 דונם + משרד; והחל מ - 1/11/98 עליה לשלם עבור 3 דונם + משרד.

6. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם, שנחקרו על תצהיריהם וכן מנהל חב' תים, מר יוסף יודוביץ, ע"ת/1, שנחקר על תצהירו ת/1.

7. מטעם הנתבעת, העיד ד"ר ליפשיץ, שנחקר על תצהירו נ/2.
לטענת ד"ר ליפשיץ, השכרת 3 הדונם לחב' תים, היתה בלי ידיעתו ובלי הסכמתו, כשתשלומי השכירות, ששולמו ע"י הנתבעת, היו ע"פ מכתבו של עו"ד ונגלניק, עבור כל המגרש, 8 דונם, לפי 750 דולר לדונם.

עוד טוען ד"ר ליפשיץ, כי לא היתה כל הסכמה לשלם מחצית ממס הרכוש וגם לא נהוג, ששוכר משלם מס' רכוש.

8. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את גירסת התובעים ודוחה את זו של ד"ר ליפשיץ.
ראשית, התרשמתי מכנות דבריהם של 3 התובעים, שעדותם עקבית, ברורה וחד משמעית, כשלא נמצאה כל פירכה בגירסתם.

מנגד, התרשמתי, שעדות ד"ר ליפשיץ מיתממת מאוד, בנסותו להיתלות בטעות של עו"ד ונגלניק, עד כדי אבסורד, כשהתשלומים ששילם בפועל לתובעים, לאחר הסכם הפשרה, סותרים את גירסתו.

שנית, החשבוניות שהוציאו התובעים, בקשר לדמי השכירות ובכללן, אלה שהוצאו לחברת המניע, תומכות בגירסת התובעים, כשחשבוניות אלה לא "נתפרו" דווקא לתקופה שד"ר ליפשיץ היה הבעלים של חב' המניע, אלא גם בזמן שזו היתה בבעלות התובעים.
רואים זאת בחשבונית מס' 159 מיום 15/7/97, המוצג ח-1 לתיק המוצגים ת/3, על פיו שולמו 8,000 דולר לחודש ולא 6,000 דולר. כנ"ל לגבי החשבונית מס' 167, מיום 2/11/97, המוצג ח-2 בת/3. חשבוניות אלה, הן לפני הסכם הרכישה.

שלישית, בינואר 98' (ת/8) ובאפריל 98', שילמה הנתבעת עבור 5 דונם, לפי 1,250 דולר לדונם לחודש ועוד 500 דולר לחודש עבור המשרד. ד"ר ליפשיץ מאשר זאת בעמ' 34 לפרוטוקול. אם גירסת ד"ר ליפשיץ היתה נכונה, לא היה משלם סכומים אלה, הרי הוא לא כה תמים בעסקים ויש להניח, שגם חשבון פשוט הוא יודע.
ד"ר ליפשיץ נשאל על כך בעמ' 38 לפרוטוקול, בשורה 8 והשיב -

"ש: בינואר 98', שילמת עבור 5 דונם, שלחת מכתב לתובעים ואמרת להם למה מבקשים
על 5 דונם כשאתה יושב על 4 דונם, שלחת מכתב?
ת: לא.
ש: באפריל 98', יצא לך חשבון על 5 דונם, שילמת אותו וגם אז לא שלחת לתובעים
להגיד למה 5 דונם אם אתה יושב על 4 דונם?
ת: כן שלחתי. אין לי את המכתב פה".

לציין, כי מכתב כזה לא הוצג וכנראה אינו בנמצא.

יש התייחסות מה, במכתב נספח ד' לנ/1, מיום 11/8/98, אלא שנראה, כי מישהו אז שם לב לטעות של עו"ד ונגלניק ומאז החלה להבנות גירסה, שאינה תואמת את האמת העובדתית והמשפטית.

אין גם יסוד לטענת ד"ר ליפשיץ, כי השכרת 3 הדונם לחב' תים, היתה שלא על דעתו או בלי הסכמתו.

את הסכמתו, לא צריך היה לקבל, כי הוא לא הבעלים של המגרש ובאוגוסט 97', או בספטמבר 97', כשסוכמו התנאים עם חב' תים סופית, הוא טרם רכש את חברת המניע.
אולם, הוא ידע גם ידע, כפי שעולה מעדויות התובעים ומהמצב בשטח, כשע"פ עדות עדי התביעה, כבר באוגוסט 97', החלה חב' תים להשתמש בחלק המגרש.

9. באשר לתשלום מס הרכוש - כאמור אין הסכמים בכתב, אלא הסכמים בע"פ, ובעניין זה, לאחר שנתקבלה גירסת התובעים, על הנתבעת לשלם להם גם 50% ממס הרכוש, לשנת
98'.
הוכח, כי בפועל הנתבעת שילמה לתובעים מחצית ממס הרכוש בשנים 96' ו- 97', וד"ר ליפשיץ מאשר זאת בחקירתו בעמ' 35. הוא גם מאשר, כי גם לגבי נכס אחר של התובעים, ביהוד, שילם 50% ממס הרכוש.
כאמור, הסכם הרכישה דיבר על "אותם התנאים" ותנאים אלה כוללים גם תשלום 50% ממס הרכוש.

10. סיכומו של דבר, 2 התביעות מתקבלות.

על הנתבעת לשלם לתובעים דמי שכירות לפי 1,250 דולר לחודש, לכל דונם, מ- 1/1/98 עד 31/10/98, עבור 5 דונם ומ- 1/11/98 והלאה, עבור 3 דונם.

על הנתבעת לשלם לתובעים גם סך של 500 דולר לחודש, עבור המשרד.

לכל הסכומים יש להוסיף גם מע"מ.

את כל הסכומים יש לחשב, לפי השער היציג ליום בו צריך היה לשלמם.

מהסכומים יש לנכות כל תשלום ששולם ע"י הנתבעת. היתרה תשולם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום בו צריך היה התשלום להתבצע, עד התשלום בפועל.

על הנתבעת לשלם לתובעים גם 50% ממס הרכוש לשנת 98', בסך 45,380 ₪, נכון ליום הגשת התביעה, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה בתיק 451/99,
14/3/99, עד התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים גם את הוצאות המשפט, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מיום תשלומם עד התשלום בפועל.
הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל .
ניתן היום ט"ו באלול, תשס"א (3 בספטמבר 2001) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
השימוע הקבוע ליום 6/9/01 - מבוטל.
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
ש.חמדני - שופט
000451/99א תמי דרעי.
מותר לפרסום מיום 18.9.01.
44
בתי המשפט
א 000451/99
מאוחד עם ת.א. 1801/98
בית משפט השלום אשדוד
03/09/01
תאריך:
סגן הנשיא כב' השופט ש' חמדני


בפני
:









א בית משפט שלום 451/99 עמיעד ליפשיץ , עודד ליפשיץ , אמיר ליפשיץ נ' המניע חברה להובלות משא (1962) בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/09/2001)