פסקי דין על גבריאל ביטון

10590-11/14 פל     29/04/2015




פל 10590-11/14 מדינת ישראל נ' גבריאל ביטון








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



29 אפריל 2015

פ"ל 10590-11-14 מדינת ישראל
נ' ביטון




בפני

כב' השופט
עופר נהרי


בעניין:
מאשימה
מדינת
ישראל



נגד


נאשם
גבריאל ביטון
ע"י ב"כ עו"ד מסרי

הכרעת דין



כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו יוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה;
נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף – לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה;
ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף – לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען שבתאריך 28.11.14 בשעה 14:20 לערך נהג הנאשם עפ"י הטענה ברכב ג'יפ תוצרת יונדאי מספר רישוי 7265878 ברח' ג'סי כהן בחולון ונעצר ע"י שוטרים סמוך לבית מס' 5.
עוד נטען בהמשך לכך בכתב האישום כי בתאריך 13.10.13 נשפט הנאשם בנוכחותו בתיק אחר ונגזרו עליו שם בזמנו 36 חודשי פסילת רשיון בפועל , וכן , בנוסף לכך, כי בתאריך 30.9.14 נשפט הנאשם בנוכחותו בתיק אחר וכי שם נגזרו עליו בזמנו 11 וחצי חודשי פסילת רשיון בפועל.
נטען בהמשך לכך בכתב האישום כי בעת שנהג הנאשם כאמור בג'יפ ביום 28.11.14 היה הוא מצוי בזמן פסילה וביודעין בעת שהפסילות הללו בתוקף.
עוד נטען בכתב האישום כי כאשר נהג הנאשם כאמור באירוע הנוכחי נהג הוא גם ללא רשיון נהיגה בר תוקף וללא כיסוי ביטוחי.

הנאשם ,באמצעות בא כוחו,
השיב לכתב האישום בישיבת ההקראה וציין כי יש כפירה אך ורק בנהיגה.
סניגורו של הנאשם חזר והבהיר כי יש הודאה בכך שהנאשם אכן היה פסול כאמור מלנהוג,
ושכאמור -
כופר הוא אך ורק בנהיגה.
לא נטענה ע"י טענת אליבי.

לנוכח מהות הכפירה נקבע והתקיים דיון הוכחות.

מטעם המאשימה העידו העדים הבאים:

השוטר מר שלמה מזרחי (ע.ת 1) אשר במסגרת עדותו הוגשו דו"ח פעולה ודו"ח מעצר שערך (סומנו ת/1, ת/2).

השוטר מר סועאד עבדאללה (ע.ת. 2) אשר במסגרת עדותו הוגש מזכר שערך (ת/3).

לבקשת התביעה, ובהסכמת ההגנה שניתנה, הוגשו מטעם התביעה גם מסמך הפרפרזה בקשר עם הידיעה המודיעינית (ת/4), וכן שתי הודעות של הנאשם (סומנו ת/5, ת/6).

עוד העיד מטעם התביעה קצין המשטרה מר אריה חורש (ע.ת.3) אשר מסמך שערך, ובשים לב להסתייגות הסניגור כמפורט בפרוטוקול הדיונים, אמנם לא הוגש, אך תוכנו (למעט פרט נתון הקשור, לגירסת הסניגור, לעבר) הוקרא לפרוטוקול.

מטעם ההגנה העיד הנאשם (ע.ה.1).

הצדדים סיכמו בעל פה.

לאחר מתן הדעת למיכלול העובדתי והמשפטי המצוי בפני
, מסקנתי היא כי עלה בידי המאשימה לעמוד כנדרש בהוכחת רכיב ה"נהיגה" באירוע דנן.
משכך הוכח כאמור, ומשהיתה מלכתחילה הודאה מטעם ההגנה בכל שאר עובדות כתב האישום, פירושו של דבר שהוכחו יסודות העבירות שיוחסו לנאשם ושדינו לפיכך להרשעה באשר יוחס לו.

ולהלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

בתיק זה יש ראייה ישירה, מפי עד תביעה (עת חודש קשר העין עם הרכב) לדבר הנהיגה של לא אחר מהנאשם ברכב זה.
מעבר לכך, יש גם רבדים נוספים אשר – ככל שהראיה הישירה הנ"ל בכלל זקוקה לחיזוק – מצויים הם בשפע – (ובכלל זה סתירות, חסרים, ותהיות מהותיות בגירסת הנאשם בפרשה זו)
שלא לדבר על אי הבאת עדת הגנה מרכזית לכאורה לעדות
(והכוונה לעדה אשר הנאשם טוען כי היא שנהגה ברכב והעמידה אותו).
כמו כן,
אי קיום, ולמעשה העדר כל התייחסות עניינית , לאליבי.

ואסביר כל אלה.

אני סומך ידי על עדותו העקבית של ע.ת. 1 כביטויה כדלקמן (ציטוט):


"
ש.
ראית את הרכב נוסע ונעצר?
ת.
אני מכיר את הרכב ואת זהותו. הרכב נצפה שהוא בתנועה. הרכב נצפה על ידי במרחק של 20 ומשהו מטר, יום שישי, יש בג'סי כהן תנועה של רכבים ואוטובוסים. אני יצאתי אני חושב מרחוב ארבע ארצות לג'סי כהן, הרכב הגיע משמאל. הרכב שעונה על התיאור שלו. כשהרכב הזה נעצר, אני ניגשתי לרכב, אף אחד לא ירד מהרכב, מי שישב ברכב
מאחורי ההגה היה מר ביטון".


(מתוך עדותו של ע.ת.1 בעמ' 11 שורות 14 עד 19 לפרוטוקול, ההדגשות אינן במקור) .


וזאת יודגש: אמנם ע.ת. 1 שב והעיד כי עובר לכך היה אובדן קשר עין, ואולם העד גם שב והסביר – ואין להתבלבל
– כי לאחר שחזר קשר העין - מתוארת בהחלט נסיעה של הרכב, עצירתו, עצירת הניידת ממש לידו וזיהוי הנאשם, יחיד, במושב
הנהג.

ושב אני ומדגיש:
אינני מתעלם כי עובר לכך, במהלך פעולות העיקוב שערכו ע.ת. 1 וע.ת. 2 אכן היה אובדן קשר עין עם הג'יפ.
אלא שכאמור, לאחר מכן, ומשנתגלה הג'יפ בהמשך לכך נצפה הוא בנסיעה ולא רק בעמידה.
(ראה נא את תיאור הדברים ,רצפם, והקשרם בת/1,
וראה נא גם את עדותו של ע.ת. 1 בענין אשר שב והסביר כי יש לעמוד על ההבדל בין השלבים השונים של ההתרחשות במהלך פעולת העיקוב).

ההגנה ניהלה חקירה נגדית ממושכת לע.ת. 1, ולעדי התביעה בכלל, ולא מצאתי כי עלה ביד ההגנה לסתור כי מן העת הרלבנטית לזיהוי הג'יפ הנ"ל בשלב האחרון של העיקוב (עת הבחין ע.ת. 1 שוב ברכב) ועד לזיהוי האדם הבודד שישב ברכב (במושב הנהג) כנאשם, נשמר קשר עין רצוף עם הרכב.
תיאורו של ע.ת. 1 בת/1 מדבר בעד עצמו, מבחינת פרטיו, על כי אכן נשמר קשר עין במהלך האחרון של האירוע עת ביצע הג'יפ פניה שמאלה לכיוון "סופר נסי" ושם החנה על המדרכה.
(ראה נא גם את עדותו של ע.ת. 1 בעמ' 13 שורות 3 – 12 לפרוטוקול – שם הוא שב ומסביר את הדברים).

בהקשר האמור אף אין הדבר מסייע להגנה שע.ת. 1 לא זיהה, אגב תנועת הג'יפ, את הנאשם בהכרח.
שהרי אם הג'יפ נצפה בשלב האחרון של האירוע נע ואז נעצר, ונשמר בשלב האמור קשר העין עם הגיפ, והיה מצוי בו אך ורק אדם אחד ובמושב הנהג (והוא הנאשם) – ובהעדר כל גירסה מצד ההגנה על כי בעת הרלבנטית הזאת נהג ברכב נהג אחר כביכול שפנה שמאלה לכיוון "סופר נסי" ושם נעצר ועוכב מיידית – אזי אין לך אלא שהנאשם, שזוהה במעמד זה על אתר כנאשם שבפני
, הוא שנהג ברכב.



לטעמי, ובהינתן התרשמותי הישירה מעדות ע.ת. 1 ויכולת ההסתמכות עליה, מדובר בראיה שדי בה כדי להכריע את הכף, וזאת משלא נסתרה.

אלא שגם אם תאמר שמבקש אתה לראות חיזוקים לראיה ישירה זו, מוצא אתה אותם לטעמי בשפע רב בתיק זה.

לגירסת ע.ת. 1, בה אני נותן אמון, הרכב היה מונע עת ניגש אליו ע.ת. 1 ועת ראה את הנאשם יושב בתוכו במושב הנהג.
אגב, הנאשם אישר (בהודעתו ת/6 שורה 14) שהשוטר אכן אמר לו לכבות את האוטו.
לטענת הנאשם האוטו היה כבוי.
אלא, שבכל הכבוד, הסתירות והתהיות בגירסת הנאשם, מכתיבות את מתן האמון גם בהקשר זה בגירסת השוטר.
ובאם היה הרכב מונע -
והנאשם במושב הנהג – ממילא "נהיגה" לנו כאן אף אם נתעלם משלב הנהיגה אל המקום.

ועוד נימוקים והיבטים :

בעוד שמחד גיסא בעדות אחת (ת/6) גרס הנאשם כי מפתחות הרכב היו על הכיסא, גרס הנאשם מאידך גיסא בעדות אחרת (עמ' 33 שורה 16 לפרוטוקול) שהמפתחות היו בשקית. בהמשך טען הנאשם (שם) כי המפתחות היו "בתוך שקית או על הכסא".

לכשנשאל הנאשם שם מי העמיד את הרכב בצורה חפוזה בפתח החנות השיב הנאשם כי הבת שלו עשתה זאת.
הבת לא הובאה לעדות (ובכל הקשור להזדמנות שניתנה להגנה להביא את הבת לעדות – ראה נא את פרוטוקול הדיונים בעמ' 37).

מעדותו של הנאשם עצמו (בעמ' 35 שורות 16 – 18 לפרוטוקול) עולה כי אף הוא עצמו סבור שמבחינת ההגנה, הבת שלו היא עדה אשר יכולה היתה, לשיטתו, לתמוך בגירסתו בפרשה זו כולה.
לנוכח החלטת ההגנה שלא להביא לעדות את הבת (על אף הזדמנות נאותה שניתנה להגנה לעשות כן עת נדחה מועד הדיון ליום 23.3.15 ; ולא כל שכן, עת גם ביום הדיון חלפו שעות שבהן יכולה היתה הבת להתכבד ולהתייצב ;
ולא כל שכן עת היה מוכן ביהמ"ש אף להוסיף ולהמתין המתנה סבירה להגעתה ואפילו באיחור של שעות מצידה, היא החלטה של ההגנה אשר בצדק נאמר לגביה על ידי התביעה
שיש לה
השלכות בתחום דיני הראיות.
מה יותר טבעי ומתבקש היה (כך יש לשאול) מלהביא לעדות את הבת על מנת שהיא תאשר שהיא עצמה, ולא אביה, נהגה והעמידה את הרכב מול החנות ובחופזה?
מה מתבקש יותר היה שלנוכח גירסאותיו של הנאשם לעניין השארת קניות על ידו כביכול ברכב (מרחק 20 מטר לדבריו מביתו) ולעניין חברה של הבת, ולעניין קיום מפתחות הרכב שבידו, תאיר הבת את עיני בית המשפט ותתמוך בגירסאות של אביה?
הימנעות ההגנה מלהביא את הבת לעדות מקימה הנחה שאילו היתה הבת מעידה היה בכך כדי לתמוך בגירסת המאשימה.




כל אלה ועוד:

הנאשם היתקשה לטעמי להסביר הכיצד ידע הוא שהג'יפ יימצא במקום הנ"ל מול החנות
וגם היתקשה להסביר מי החברה אשר לטענתו מול ביתה העמידה בתו את הג'יפ כ-20 מטר מביתו שלו. (ראה עמ' 30 רישא לפרוטוקול).

הנאשם היתקשה לטעמי להסביר מדוע הוא יחזיק כל העת בכיסו את המפתח הרזרבי לטענתו של הג'יפ.
וגם להסברו בענין זה לענין שיכחה חוזרת של הבת לא נמצאת בפני
עדות הבת על עצמה. (ראה עמ' 33 רישא לפרוטוקול).

הנאשם היתקשה לטעמי להסביר מדוע ייכנס לרכב כדי, לדבריו, רק להניח שקית על המושב.
ואגב, בעמ' 33 שורה 20 ניכר שמציין הנאשם מבלי משים 3 שקיות, בעוד שבעדותו בת/6 שורה 37 ציין במפורש שקית אחת.

הנאשם נמנע מלהסביר הכיצד אם קנה לדבריו דגים ב"נסי" (עמ' 31 שורה 3 לפרוטוקול) ישאיר הוא דגים אלה בתוך הרכב , וזאת במקום לקחתם לביתו מרחק של 20 מטר לקירור, וכאשר לדבריו הוא יודע שבתו נמצאת אצל חברה אלמונית והוא איננו יודע לומר מתי היא תגיע לאוטו.

הנאשם היתקשה לטעמי להסביר מדוע (גם לשיטתו שלו) הוא נצפה אכן מבוהל, לחוץ ומתנשף. (ראה עמ' 34 שורות 18 – 20 לפרוטוקול).

הנאשם היתקשה לטעמי להסביר מדוע (גם לשיטתו שלו) האמירה המיידית וספונטנית שלו לשוטר היתה אכן "לא נהגתי".
הנאשם העיד בין היתר בהקשר זה כי "התחשק לי להגיד לא נהגתי ".

הנאשם, בכל הכבוד, ניכר כי גם בחר להימנע מלהשיב בחקירתו במשטרה באופן ישיר לשאלה האם נכון הדבר שהוא ישב במושב הנהג עת עצרו אותו השוטרים.
(ראה נא את אופן מתן תשובותיו בת/6 שורות 16 עד 19).

הנאשם לא הביא לעדות לא רק את בתו אשר לטענתו היא שהחנתה את הרכב במקום, אלא גם לא כל עדים נוספים שיאשרו דרך משל שקנה לדבריו בחנותם לפני כן. (למשל את "חגולי" שאצלו ,לדבריו, קנה דברים) ואף לא חשבונית קניה.

הנאשם היתקשה להסביר, ולמעשה לא הסביר, מדוע הג'יפ חנה באופן שנראה שהוחנה בחיפזון על המדרכה במקום אסור, וגם לא הביא כאמור את בתו לעדות על מנת שהיא אלי (לשיטתו) תסביר זאת ועוד.

הנאשם היתקשה כאמור לטעמי להסביר או להעיד האם התכוון שבתו תסתובב עם מצרכים באוטו (כולל דגים כאמור) ומתי בעצם תביאם לביתו (המצוי כאמור 20 מטר משם, לדברי הנאשם).

אכן, כל אלה , הדברים האחרונים, הם בגדר נקודות נסיבתיות, וכשלעצמן לא היה בהן לכאורה די על מנת להכריע את הכף במשפט.
ואולם, כאמור, באלה אך מצאתי חיזוקים לגירסת התביעה בתיק זה כביטויה בעדותו הישירה של ע.ת. 1 ובהינתן גם סיפת ת/3 בו ע.ת. 2 גם כן מציין באופן הוגן את אובדן קשר העין תחילה, אך גם את חידושו ואת העובדה שע.ת.1 אכן גם ניגש לנהג שבג'יפ.

הוסף לכל אלה כאמור ,במישור הראייתי, את העובדה שהנאשם לא הביא לעדות עדה אשר יכולה היתה, לשיטתו, לתמוך בנקודות מהותיות עד מאד שהעלה הנאשם בפרטי הגנתו, וקיבלת שמשקל הראיות אשר בתיק מכתיב אמירה שהוכח שהנאשם נהג ברכב.

בחנתי את סיכומי ההגנה – ובכלל זה את השגות ההגנה לענין מקוריות הראיות והכיתוב בהן – ולא מצאתי כי יש באלה כדי לערער את המהות.

בסיכומיה גם שבה וחוזרת ההגנה על דבר אבדן קשר העין.
בהקשר זה ייאמר ראשית כי לזכותם של עדי התביעה יש לומר שעצם הקפדתם לרשום ולתעד גם את דבר אבדן קשר העין בשלב מסויים מלמדת על מידת האוביקטיביות והכנות שלהם, ושנית, וכפי שכבר נסקר והודגש בהרחבה, אין להתבלבל ויש להבחין בין אבדן קשר העין בשלב הראשון לבן חידוש קשר העין עד לעצירה בשלב השני.
די בשלב השני – בו נשמר קשר עין עם הרכב עד לעצירת הניידת 2 מטרים ממנו וכשבתוכו במושב הנהג הנאשם ולא אחר.

אף לא מצאתי פגימה שבמהות בענינו של קצין המשטרה (ע.ת. 3) שכן כל אשר עשה קצין זה הוא להחליט לפעול (באמצעות צוות ששלח) לנוכח מידע מודיעיני שהיה בידו.
והרי בכגון זה (של חשד של עבירה של נהיגה בזמן פסילה – ראה הפרפרזה ת/4) אין דרישה שבדין שיתקיים "חשד סביר" טרם ביצוע המעקב שבוצע כאן והעיכוב שבוצע כאן.
מה לי אם כך – לגופו של ענין בתיק זה – דבר איכות רישומיו של ע.ת. 3 אם ממילא אין זה מעלה או מוריד לענין השאלה האם הנאשם נהג או לא נהג במקרה נתון זה. (ומיותר לומר שהכרעת דין זו איננה נשענת הרי כלל וכלל על תוכן המידע המודיעיני אשר לפיו "גבי ביטון מג'סי כהן בחולון נוהג בפסילה ברכב ג'יפ בצבע שחור").

לסיכומו של דבר יאמר אם כך כי הוכח בסופו של יום , בשים לב למיכלול, גם יסוד הנהיגה וברמה הנדרשת.
משכך הם פני הדברים, ולנוכח הודאת ההגנה בישיבה ההקראה בכל שאר היסודות העובדתיים,
פירושו של דבר שהוכחו העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום.

הנאשם מורשע לפיכך בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.








ניתנה היום,
29 אפריל 2015, במעמד הצדדים.










פל בית משפט לתעבורה 10590-11/14 מדינת ישראל נ' גבריאל ביטון (פורסם ב-ֽ 29/04/2015)