פסקי דין על אילן סלע | פסקי דין על נוה אונו הותיקה

28004-08/12 תק     19/04/2015




תק 28004-08/12 אילן סלע נ' נוה אונו הותיקה








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 28004-08-12 סלע נ' נוה אונו הותיקה


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
דנה אמיר


תובע

אילן סלע


נגד


נתבעת

נוה אונו הותיקה




פסק דין


תביעת התובעים בגין ליקויי בנייה על סך של 26,413 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש על סך של 6,287, הוצאות משפט והוצאות בדיקת המומחה מטעמם בצירוף ריבית והצמדה.
רקע דיוני:
לאחר קיומם של שני דיונים בפני
י (ביום 25.4.14 וביום 17.11.14 ) ניתן על ידי

פסק דין
הדוחה את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות.
במסגרת ערעור על פסק הדין (רע"א 9854-12-14), קבעה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ'רניאק) כי פסק הדין מבוטל למעט הממצא בדבר העדר מעשה בית דין בין הצדדים וכי התיק יוחזר לבית משפט זה "ופסק הדין ינתן לגוף התובענה לאחר שיבוררו כל הטענות לרבות נושא היריבות" (עמ' 2 שורה 6 לפסק הדין).
עוד קבעה כב' השופטת צ'רניאק כי ניתנת רשות להוספת גב' בהיר כתובעת נוספת.
לאור פנייתי לתובע, טרם הדיון שהתקיים ביום 30.3.15, בשאלה האם יבקש לצרף את גב' בהיר כתובעת נוספת השיב הלה כי אינו מבקש לעשות כן.
לאור פסק הדין כאמור, נערך דיון הוכחות נוסף ביום 30.3.15 בו העידו הצדדים ואף סיכמו טענותיהם.
בעת הדיון נמחקה תביעתה של התובעת 2 אשר לא התייצבה לדיון.
טענות הצדדים
כתב התביעה:
לטענת התובעים ביום 10.9.07 נכרת חוזה מכר לממכר הנכס המדובר (להלן: "הנכס") בינם לבין הנתבעת כאשר החזקה בנכס הועברה במהלך חודש ספטמבר 2009. לאחר החורף הראשון החלו להתגלות ליקויי רטיבות בנכס, כמפורט בכתב התביעה.
להוכחת טענה זו מפנים התובעים לחוות דעת מומחה אשר צורפה לכתב התביעה . בנוסף טוענים התובעים כי ניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לתקן את הליקויים.
לטענת התובעים, לפי סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 (להלן "חוק המכר (דירות)"), ניתן לנתבעת זמן סביר לתקן את אי ההתאמה ולכן איבדה את זכות התיקון. כן מבקשים התובעים פיצויי על עוגמת הנפש שנגרמה להם שכן נאלצו לגור משך חמש שנים בנכס בו ליקויי הרטיבות. התובעים מעריכים את עוגמת הנפש הנטענת בסך של 10,000 ₪ , אולם על מנת
שלא לחרוג מסכום התביעה המקסימלי הנמצא בסמכות בית משפט זה העמידו את הסכום ע"ס 6,287 ₪.

כתב ההגנה:

טענות הנתבעת המפורטות בכתב ההגנה מתמקדות במספר עילות סף:
לטענת הנתבעת לא קיימת יריבות בין הנתבעת לתובעים שכן מעולם לא נכרת בינה לבין התובעים הסכם לרכישת הנכס. הנתבעת הפנתה לת.א. 40270-03-11 שם הוגשה תביעה בגין ליקויי בנייה בנכס ע"י אם התובעת 2, גב' בהיר (להלן: "גב' בהיר") בהיותה רוכשת הנכס מהנתבעת, כאשר על אף שהוגש תצהיר תומך ע"י התובע לתיקון כתב התביעה בתיק, לפיו התובע 1 "הוא הרוכש האמיתי", הנתבעת כופרת בטענה זו.
בנוסף, לטענת הנתבעת, בהגשת תביעה זו יש משום פיצול התביעה, כאשר לא התבקש או ניתן היתר לפיצול סעדים בת.א. 40270-03-11 האמור. להוכחת טענה זו צירפה הנתבעת את כתב התביעה בתיק המדובר.
כן טענה הנתבעת כי ככל שקיימים ליקויים בנכס הרי שלנתבעת זכות מלאה לתקנם עפ"י חוק המכר (דירות).
בקשה לחיוב בהוצאות עפ"י תקנה 90 לתקסד"א מטעם התובעים:
בתאריך 15.12.2013 ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בהוצאות עפ"י תקנה 90 לתקנות סדר הדין האזרחי וזאת בגין טענות שהוכחשו על ידי הנתבעת בכתב ההגנה.
1.
לטענת התובעים, טענותיה של הנתבעת בדבר היעדר יריבות בין הצדדים נגועה בשקר גס, חוסר תום לב וזריית חול בעייני בית המשפט.
התובעים הדגישו כי הם אלו שניהלו את מו"מ לרכישת המכר, חתמו על זיכרון הדברים, שילמו את מלוא תמורת הנכס והחזקה בו נמסרה לידם,
כאשר כל אלה מהווים ראיה לכך שנתבעת ראתה בתובעים צד לחוזה. להוכחת טענה זו צירפו התובעים תכתובות דוא"ל בינם לבין נציג הנתבעת ובנוסף הוסיפו בתאריך 1.1.14
מסמכים התומכים בטענתם, העברת תשלום לנתבעת וזיכרון דברים חתום ע"י התובעים עם הנתבעת.
2
התובעים טוענים כי טענת הנתבעת לפיה ליקויי הרטיבות נשוא תביעה זו כלולים בתביעה הקודמת שהוגשה הינה טענה כוזבת שכן הליקויים נשוא תביעה זו לא היו ידועים לתובעים עת הוגשה התביעה הקודמת וכן ניתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לתיקון הליקויים. הם אף הצביעו על כך שנדרשו לחוות דעת חדשה לביסוס ליקויים אלה.

בקשה לדחיית התביעה על הסף
בתאריך 25.4.14 הוגשה ע"י
הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף, הנתבעת עדכנה את בית המשפט בנוגע למתן

פסק דין
בתא"מ 9618-08-13 אשר התנהל בין התובע וגב' בהיר לבין הנתבעת.
לטענת הנתבעת, לאור קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין מתקיים מעשה בי דין מחייב בין הצדדים ובנסיבות אלה דין תביעת התובעים שבפני
י להידחות.
(אציין כי טענה זו נדחתה על ידי במסגרת פסק הדין שניתן כאשר ערכאת הערעור קבעה כי ממצא זה בפסק הדין לא יבוטל).
תגובה לבקשת המחיקה של הנתבעת ובקשה לחיוב בהוצאות אישיות את בא הכח ו/או הנתבעת
בתאריך ה- 25.5.14 הוגשה תגובה מטעם התובעים בה מפורטות בהרחבה טענותיהם לפיהן אין צורך בקשר חוזי פורמלי על מנת לתבוע עפ"י חוק המכר (דירות).
בנוסף טוענים התובעים לחלופות הבאות:
1.
תביעה מכוח ייפוי כוח.
בהקשר זה יצוין כי התובעים הציגו בפני
י בית המשפט ייפוי כוח בלתי חוזר לתובע 1 המסמיך אותו לטפל בכל ליקויי הבנייה ולתבוע בשמה או בשמו במקומה, נושא תאריך 21.2.14.
2.
צירוף התובעים מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי.
3.
החוזה הינו חוזה לטובת צד ג' (התובעים) אשר שילמו את מלוא סכום התמורה ואף חתמו על זיכרון דברים וליקויי ותיקוני בדק.
4.
חוזה בהתנהגות מול התובעים.
5.
חוסר תום לב קיצוני מטעם הנתבעת והכלל "אין החוטא יוצא נשכר".
6.
בקשה להוספת גב' בהיר, היא לטענת התובעים הרוכשת הפורמאלית, כתובעת חדשה מכוח תקנה 24-27 לתקנות סדר הדין האזרחי.
התובעים אף הוסיפו וטענו כי הקביעה בפסק הדין בתא"מ 9618-08-13 אינו מהווה מעשה בי דין, וכי הציטוטים מפסק הדין נעשו באופן כוזב תוך "מלאכת אחיזת עיניים כושלת".
עוד נטען כי העובדה שכב' השופט הדר קבע כי "הדעת לא סובלת שהתובע ייצג תובע אחר ויסכור פיו לעניין עילת תביעתו..." מלמדת כי בית המשפט קובל על כך שהתובע היה צריך להופיע כתובע בתביעה קודמת אך שכר את פיו.
כן טענו התובעים כי השופט הדר קבע שהתובע 1 הינו בעל דין רלבנטי לפי תקנה 24 וזאת מאחר ובהחלטתו בבקשה להוספת התובע קבע כי אינו נדרש לבקשה שכן התובע מופיע כתובע בכתב התביעה.
בנוסף הפנו התובעים לכך שהוגש ערעור על פסק הדין נוכח העובדה שבית משפט השלום אינו מוסמך לקבוע תוקף חוזה.
התובעים אף טענו כי עילת הרטיבות בחלון ובקיר חדר השינה וחדר האמבטיה היא עילה חדשה שמעולם לא נדונה בפני
גורם שיפוטי.
התובעים צירפו מסמכים לביסוס טענותיהם.
הדיונים לפניי לפני פסק הדין בערעור:
כאמור לעיל בתיק זה התקיימו שני דיונים מהותיים בפני
, זאת לאחר שנעתרתי לבקשת התובע 1 לקיום דיון נוסף על מנת שישטח את מלוא טענותיו בפני
טרם הכרעה.

כן הוגשה בקשה לפסילתי אשר נדחתה על ידי – הכל כמפורט בתיק.

בעת הדיון השני שהתקיים בפני
ביום 17.11.14 וכן בבקשה לפסילתי הפנו התובעים לפסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופט שי מזרחי בת"ק 54513-02-14, שם התקבלה תביעת התובעים כנגד הנתבעת.

פסק דין
זה ניתן בהעדר הנתבעת אשר לא התייצבה לדיון, כאשר הוצגו בפני
השופט ייפוי הכוח והמחאת הזכות אשר אף הוצגו בפני
בתיק זה בעת הדיון.
הנתבעת שבה וחזרה על טענותיה להעדר יריבות וקיומו של מעשה בי דין, הכל כמפורט בפרוטוקול הדיונים.
בדיון זה אף הוצג בפני
ייפוי הכוח מהגב' בהיר וכן המחאת הזכויות מטעמה לתובעים אשר לא סומנה בשגגה בעת הדיון, על אף שהוצגו ונדונו (ראה עמ' 8 ש' 1 וש' 5-6 לפרוטוקול) ואשר סומנו ת/5 בפסק הדין שניתן על ידי אשר בוטל כאמור ע"י כב' השופטת צ'ארניאק, שניהם נחתמו בחודש פברואר 2014
.

עדויות הצדדים וסיכומיהם לאחר מתן פסק הדין בערעור:
לאחר מתן פסק הדין בערעור ובהוראת ערכאת הערעור הוריתי על קיום דיון הוכחות נוסף בתיק, כמו כן התבקשה עמדת התובע באשר להוספת הגב' בהיר כתובעת נוספת ועמדת הנתבעת באשר לעמידתה על טענתה בדבר העדר יריבות.
הנתבעת השיבה לבית המשפט כי היא עומדת על טענת העדר היריבות בעוד שהתובע השיב כאמור שאינו מעוניין בצירופה של הגב' בהיר כתובעת נוכח פרשנותו את פסק דינו של בית המשפט של הערעור.
כאמור לעיל, בפתח הדיון שנערך ביום 30.3.15 נמחקה תביעת התובעת 2.

בעת הדיון ביום 30.3.15 העיד התובע ואף נחקר בחקירה נגדית.
התובע הסביר בעדותו כי גב' בהיר חתמה על חוזה המכר לבקשתו וכי נציג הנתבעת ידע היטב כי הוא הרוכש האמיתי של הדירה, אותו אף בירך נציג הנתבעת בעת הרכישה.
עוד הוסיף כי התשלומים בוצעו על ידו וע"י אשתו וכך גם כל השינויים והאשורי הלקוח הדרושים.
התובע אישר כי ליקויי הרטיבות נתגלו לו בחורף 2009-2010, כאשר לטענתו, דו"ח פלס הראשון אותו הזמין בנוגע לליקוי הבנייה בדירה ועליו התבססה התביעה
בת.א. 40270-03-11
( להלן: "דוח פלס הראשון") לא כלל ליקויים אלה שכן הדוח הוכן בחודש ספטמבר 2009, טרם החל החורף.
התובע הגיש לבית המשפט את ת/3 ו- ת/4 המלמדים על הרטיבות הנטענת בדירה, זאת בנוסף לחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה ( להלן: "דוח פלס השני") המציין הליקויים ועלות תיקונם.
לטענתו, פנה לנתבעת ואף נתן לה כ- 5-6 הזדמנויות לתיקון הליקוי המפורט בסעיף 5(א) לכתב התביעה (להלן: "הליקויי בחלון") ( ראה סעיף4 לכתב התביעה) אך ללא הועיל.
בנוסף, ציין כי לאחר תקופה מסוימת החלה נזילה באמבטיה אשר השתקפה במטבח, כמפורט בדוח פלס השני, לטענתו הנתבעת ניסתה לטפל בליקויי בחלון ולא טיפלה בנושא האמבטיה (סעיף 5(ב) לכתב התביעה) (להלן: "ליקויי האמבטיה").
בהקשר זה הפנה התובע להתכתבות עם הנתבעת מחודש מרץ 2012.
בעת חקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע לא תבע את הליקויים נשוא תביעה זו במסגרת
ת.א. 40270-03-11
כשאלה היו ידועים לו באותה עת,
והשיב כי בעת הגשת התביעה הקודמת טופלו הליקויים ולכן מבחינתו לא היה מקום לתבוע את הנתבעת בעניין (עמ' 15 שורה 13 לפרוטוקול מיום 30.3.15).

עוד הוסיף כי ליקויי הבנייה נשוא תביעה זו לא הופיעו בדוח פלס הראשון, ומאחר והיה עליו להכין דוח חדש, בחר שלא לתבוע ליקויים אלה באותה עת ולתת לנתבעת הזדמנות לתקן הליקויים כמצוות חוק המכר.
ב"כ הנתבעת הקשה על התובע בקשר לליקויי האמבטיה, שכן לטענת התובע אפילו לא נעשה ניסיון לתקן ליקויי זה (עמ' 15 שורה 15 לפרוטוקול מיום 30.3.15), התובע השיב כי נושא האמבטיה לא עלה בדוח פלס הראשון (עמ' 15 שורה 26 לפרוטוקול מיום 30.3.15).
עוד אישר כי חב' גחלת ביקשה להחליף החלון בשנת 2012 אך לטענתו "זה היה מאוחר מידי, לאחר שנתיים וחצי לא רציתי שהם יתקנו. זו זכותי על פי חוק". (עמ' 16 שורה 7 ).

בעת עדותו הוסיף כי דיווח על העברת הדירה מגברת בהיר אליו ואל אשתו לרשות המסים ואף נחתם הסכם בעניין.

בעת סיכומיו שב וטען התובע לקיומה של יריבות, הפנה לכך שהוראות חוק המכר הינן קוגנטיות וגוברות על כל חוזה בין הצדדים ושב וטען כי הליקויים נשוא תביעה זו מקימים עילת תביעה חדשה נוכח העובדה שבעת הגשת התביעה
בת.א. 40270-03-11
נתן לנתבעת אפשרות לתקן ולא ידע כי הליקויים ישובו וישנו.

מנגד חזרה הנתבעת על טענותיה בכתב ההגנה: העדר היריבות וקיומו של מעשה בית דין.

מטעמה העיד מר אהרון גלילי אשר אישר כי התיקונים אותם ניסו לבצע בעניין ליקויי החלון לא עזרו.
לדבריו, בשנת 2012, משהבין שהתיקונים אינם עוזרים כפה על חברת גחלת, ספק החלון, להחליפו כפי שפעל להחלפת החלון אצל שכנו של התובע, אך התובע סירב.
לדבריו "...התחננו לתובע להחליף לו את החלון" (עמ' 17 שורה 13 לפרוטוקול מיום 30.3.15 וכן נ/1).
באשר לליקוי באמבטיה טען מר גלילי כי התובע לא השיב לו כאשר ביקש לבוא לבדוק העניין. וכי המדובר בתיקון זניח.
עוד הפנה להסכם המכר בין הנתבעת לגב' בהיר לפיו מקום בו הקונה איננו מסכים לתיקון הוא מאבד את זכותו לתבוע בגין הליקויי.
לגביי הרטיבות בסלון מטבח (נשוא סעיף 5(ג) לכתב התביעה) טען כי ליקויי זה נכלל בגדר התביעה
בת.א. 40270-03-11

ולא ניתן לתבוע בגינו בשנית.
בעת חקירתו הנגדית אישר כי הנתבעת וחברת גחלת ניסו לתקן החלון כ-3 פעמים ללא הצלחה ושב וטען כי התובע לא נתן לנתבעת הזדמנות לתקן הליקויי הנטען בסעיף 5(ב) לכתב התביעה – ליקויי האמבטיה.
בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת להעדר יריבות ואף התייחס לעדות התובע לפיה בחודש מרץ 2015 הוגשה לדיווח ברשות המסים עסקת מתנה חדשה בין הגב' בהיר לתובע ואשתו והפנה לחוק מיסוי מקרקעין לפיו לא ניתן להסתמך על עסקת מקרקעין אם זו לא דווחה.
עוד הקשה ושאל הכיצד ניתן לטעון כי התובע הוא זה שקנה את הדירה בעת ביצוע הרכישה מהנתבעת, כפי שטען התובע בכתב תביעתו לאור האמור לעיל.
באשר לטענת השתק עילה, טען ב"כ הנתבעת כי המדובר בעילה אחת ואין כל שוני בין הליקויים שנתבעו
בת.א. 40270-03-11

לבין הליקויים הנתבעים בתיק זה כאשר כולם ליקויים אשר התגלו עוד טרם הגשת
בת.א. 40270-03-11

כאשר ההבדל היחיד הינו שהתובע התעצל להמציא דוח פלס הכולל את כלל הליקויים.
עוד טוען להקטנת הנזק שכן לדבריו חברת גחלת מוכנה להחליף החלון גם היום.
באשר לליקויי באמבטיה טען כי פנייתו של התובע אליו הייתה רק ב – 2012 וכן טען כי עלות התיקון היא אפסית.

גדר המחלוקת:
לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי הטענות המצויים בתיק המחלוקת בין הצדדים עניינה בשלוש שאלות עיקריות:

1.
קיומה של יריבות בין הצדדים לתובענה.
2.
קיומו של מעשה בית דין מכוח השתק עילה נוכח העובדה שהוגשה על ידי הגב' בהיר תביעה קודמת
בת.א. 40270-03-11

בגין ליקויי בנייה.
3.
זכות הנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה הנטענים.
אדון בהן לפי סדרן.

דיון והכרעה:
העדר יריבות
עפ"י חוק המכר (דירות) סעיף 4ב :

" (א)
התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.



(ב)
חזרה והתגלתה אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה בדבר אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית, או שתיקונה של אי-ההתאמה או אי-ההתאמה היסודית דחוף והמוכר לא תיקן אותה בתוך זמן סביר ממועד הודעת הקונה או קונה המשנה כאמור, רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון."
בהגדרות החוק המכר (דירות) מוגדר "קונה משנה" כמי שרוכש דירה מקונה וכן חליפיו וחליפי הקונה.
מסכימה אני עם הנתבעת כי בעת הגשת התביעה לא קמה יריבות בין הצדדים. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שטרם סיומו של ההליך חל שינוי נסיבות כאשר עפ"י עדות התובע בחודש מרץ 2015 נחתם הסכם עם גב' בהיר המעביר את הזכויות בדירה
לתובע ואישתו, אשר דווח לרשות המסים.
בהקשר זה יש לציין שלאחר סיום הדיון הגיש התובע, ביום 31.3.15 מסמך הבהרה בו שב וטען כי העברת הזכויות בדירה דווחה לרשות המסים ביום 16.3.15, כן שב על דבריו לפיו משאיר הוא לשיקול דעת בית המשפט האם לצרף את הגב' בהיר כתובעת.
לאחר החלטתי שניתנה ביום 31.3.15 העביר התובע אישור קבלה מאת רשות המסים, נושא תאריך 16.3.15 לפיו דיווח על העברת הזכויות בנכס.
בתגובתה, מתנגדת הנתבעת לקבלת המסמך המלמד על העברת הזכויות לתיק בשל מועד הגשתו וכאשר על אף שהיה בידי התובע בתחילת מועד דיון ההוכחות, מבקש לצרפו רק לאחר סיום דיון ההוכחות והסיכומים.
כן מתנגדת הנתבעת לצירוף גב' בהיר כתובעת נוספת נוכח עמדתו של התובע שלא לצרפה טרם מועד ההוכחות ביום 30.3.15.
צודקת הנתבעת בטענתה באשר להתנהלות התובע והעובדה שהיה עליו להגיש את אישור הקבלה מרשות המסים טרם סיום דיון ההוכחות והסיכומים.
יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי בהינתן שעסקינן בתביעה קטנה במסגרתה רשאי
בית המשפט לסטות מסדרי הדין ולפעול בדרך הנראית לו מועילה להכרעה צודקת של העניין (ס' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב, התשמ"ד – 1984),
כאשר טרם סיומו של ההליך חל שינוי נסיבות, כאשר התובע העיד בעת דיון ההוכחות על העברת הזכויות ואף ניתנה לנתבעת הזדמנות לחקרו בחקירה נגדית, כפי שאף עשתה, וכאשר בחקירה הנגדית ובסיכומיה לא העלתה הנתבעת טענה לפיה
התובע אינו אומר אמת בהקשר זה - יש מקום לקבל את המסמך החלקי שהוגש, וליתן לו משקל בהכרעה.
לאור עדותו של התובע בדבר העברת הזכויות ואישור הקבלה שהציג מרשות המסים אני מוצאת כי כיום, לאור שינוי הנסיבות, ניתן לייחס לתובע מעמד של קונה משנה
עפ"י חוק המכר.
הועיל ואין סכנה שהגב' בהיר תתבע את הנתבעת בגין ליקויים אלה בעצמה נוכח ייפוי הכוח הבלתי חוזר והמחאת הזכויות שהציג התובע, אני קובעת כי קיימת יריבות בין הצדדים.
בנסיבות אלה אינני מוצאת להידרש שוב לטענות השונות שעלו ע"י מי מהצדדים בעניין היריבות.
כן אינני מוצאת לצרף את הגב' בהיר כתובעת בתובענה, נוכח האמור לעיל ונוכח העובדה שהתובע סירב לעשות כן בעבר על אף הפניית שאלה מפורשת בעניין מטעם בית המשפט טרם קיומו של הדיון ביום 30.3.15.
מעשה בית דין לאור התביעה הקודמת בת.א. 40270-03-11


ע"י גב' בהיר:

לאחר שקבעתי כי קיימת יריבות בין הצדדים, עולה הצורך לבדוק האם
התביעה בת.א. 40270-03-11
והתביעה דנן עניינן אותה העילה, או שמא המדובר בעילות שונות ונפרדות כפי שטוען התובע.
בהקשר זה, יפים דברי כב' השופט גרוס
בתביעת ליקויי בנייה
בע"א 1159/00 דניאל יצחקי נ' דינור יפה, (פורסם במאגרים המשפטיים), המפנה
לספרו של ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהד' 7 :נ
"לשאלה אם מסכת עובדות מסוימות הולידה שתי עילות תביעה, או רק עילה אחת המזכה את התובע במיני סעד שונים, נודעת, איפוא, לעתים חשיבות רבה, שכן התובע יוכל במקרה הראשון לשוב ולהגיש תביעה אחרי שהגיש תביעתו הראשונה, ובמקרה השני אינו יכול לעשות כן, אלא אם קיבל רשות מבית-המשפט בהתאם לתקנה 45, אך דא עקא, זה אחד המקרים בהם אמנם העיקרון ברור אך השימוש בו אינו כל כך פשוט.... תובע שדרש ביצוע בעין של חוזה מכר ומבוקשו לא ניתן לו, אינו יכול עוד- כך פסק בית המשפט- אלא אם כן הורשה לעשות כך לפי תקנה 45 – לתבוע דמי נזק בתביעה נפרדת, לפי שהדמים הם סעד בגין אותה עילה.."
(שם בעמ' 170/1).

עוד מוסיף כב' השופט גרוס:

בחינת נסיבות המקרה דנן לאור אמות המידה האמורות מוליך למסקנה ברורה לפיה אכן מדובר בעילה חוזית אחת שהצמיחה סעדים שונים ולפיכך צריכים היו המשיבים לעתור לקבלת היתר לפיצול סעדים כפי שאכן עשו. מדובר בסעדים הנובעים מהוראותיו של אותו הסכם וכל ניסיון ליצור כאן מספר עילות אינו אלא מעשה מלאכותי שאין לו הצדקה. כאמור, מדובר בשאלות זהות ובמבחן רחב וחורג מעבר למשמעות הרגילה, ולאור אלה אין מקום להטרדה חוזרת ונוספת של המערער לאחר שנים כה רבות".
וכן:
"ניתן לומר, לאחר בחינה מדוקדקת של הסוגיה, כי אכן מדובר בעילה אחת ולא במספר עילות. בראש ובראשונה יש לציין כי מקור העילה בהסכם שבין הצדדים ומדובר בעילה חוזית ואין מקום לקביעה כי נוצרה בנוסף לכך גם עילה נזיקית. עוד יש לשים אל לב כי " מגמתה של תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, היא ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה, והסיפא שלה בא למנוע במקרים ראויים, על-ידי מתן רשות לפיצול הסעדים, טענה של מעשה-בית-דין, הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבע רק אחד מהסעדים שנצמחו מאותה עילה או חלק מהם.." וכי " גיבושו של נזק אינו אמת המידה היחידה לשיקול הדעת של בית המשפט הבא להחליט בבקשת פיצול הסעדים. השיקול הדומינאנטי הוא ייעול הדיון כדי לא להטריח את היריב ואת בית המשפט לשוא" (ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה (1) 177, 182). מטרה ותכלית זו של הימנעות מריבוי דיונים באותה סוגיה שזורה בפסיקה כחוט השני. כך מצינו, ברוח זו כי:נ
" הגישה, הדורשת קבלת הרשות לפני הגשתה של התביעה השנייה, משתלבת עם מגמתה הבסיסית של תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי. האינטרס הציבורי מחייב ריכוזם ושילובם של ההליכים כדי למנוע כפל ושילוש הדיון בשל אותה עילה. גם המתדיין האינדיווידואלי זכאי לכך שיראה קץ להתדיינויות וכי לא יוטרד פעמים חוזרות" (ע"א 372/85 דוד פרץ נ' תמרה פרץ,
פ"ד מ (4 ) 781 ).

עוד יש להפנות להחלטת כב' השופטת גרסטל (כתוארה דאז) בר"ע 201277/98, באותו העניין, שם קבעה כי המונח עילת תביעה כמשמעותו בקשר עם סוגיית "מעשה בין דין" מתפרש באופן רחב, כאשר המבחן הוא זהות העילה ולא זהות הסעד.

לאור המפורט לעיל, ונסיבות התיק הנדון, כאשר אין חולק כי המדובר בשתי תביעות
בגין ליקויי בנייה באותה הדירה אשר נמכרה ע"י הנתבעת אני מוצאת כי התביעה דנן והתביעה
בת.א. 40270-03-11
הינן בגין עילה אחת,
ליקויי הבנייה מכוח חוזה המכר בין הגב' בהיר לנתבעת.

יחד עם זאת, כפי שטען התובע בצדק, ניתן לתבוע בגין הפרה, ככל שארעה לאחר הגשת התביעה הראשונה גם ללא היתר לפיצול סעדים.


בע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה (שותפות רשומה) נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בעמ (בפירוק מרצון), פ"ד מב (4) 805 ) (להלן: "הלכת חרושת דפנה") נקבע כי :

"אין בהגשת תביעה בגין הפרה נמשכת, או הפרות חוזרות ונשנות של

חוזה, כדי למנוע מהתובע להגיש בעתיד תביעה נוספת בגין נזק שנגרם כתוצאה מהמשך מעשה ההפרה או מהפרות נוספות של החוזה, שאירעו לאחר הגשת התביעה הראשונה".

וכן:
"אין חובה לתקן את כתב התביעה כדי לכלול בו עילה שקמה לאחר הגשתו, כשעדיין הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת".

בנסיבות אלה נותר להכריע האם ליקויי הבנייה
המפורטים בכתב התביעה הינם בגדר ליקוי בניה
אשר אירעו לאחר הגשת התביעה
בת.א. 40270-03-11
ומשכך הינם בגדר הפרה אשר ארעה לאחר הגשת התביעה הראשונה.

הליקויי נשוא סעיף 5(ג) לכתב התביעה:

חשוב לציין בהקשר זה כי התובע הסכים למחוק את תביעתו בגין הליקויי המפורט בסעיף 5(ג) לכתב התביעה
(ראה עמ' 17 שורה 26).
כן יצוין כי הנתבעת הפנתה במעמד הדיון ביום 30.3.15 לדוח פלס הראשון וטענה כי ליקויי זה נתבע במסגרת התביעה
בת.א. 40270-03-11
, (ראה העמודים הרלבנטים מדוח פלס הראשון ס' 2.4 אשר הוגש על ידי הנתבעת ויסומן עתה נ/5 מהיום).
אמנם בבקשתו מיום 31.3.15 אשר הוגשה לאחר סיכומי הצדדים ביקש התובע לשוב ולבדוק האם נכלל ליקוי זה בדוח פלס שהוגש במסגרת
בת.א. 40270-03-11
שכן לטענתו מבדיקת כתב התביעה ליקויי זה לא נתבע במסגרת התביעה
בת.א. 40270-03-11


, יחד עם זאת נוכח עמדתו הברורה בעמ' 17 שורה 25 לפרוטוקול מיום 30.3.15 לפיה "אינני זוכר אם תבעתי את זה או לא אבל אין לי בעיה לוותר על זה כי מדובר על 700 ₪" ולאחר שעיינתי בסעיף 2.4 לדוח פלס הראשון אני מורה על דחיית
תביעתו בהקשר זה.
התובע כאמור ויתר על תביעתו בקשר לליקויי המפורט בסעיף 5(ג) בין אם נתבע בעבר ובין אם לאו נוכח סכומו ובנסיבות אלה, גם אם עתה סבור הוא כי הנתבעת איננה צודקת בטענתה לפיה במדובר באותו הליקויי, אין מקום לדון בליקויי זה נוכח הצהרתו בדיון.
הליקויי בחלון (נשוא סעיף 5(א) לכתב התביעה):
באשר לליקוי בחלון, טענת התובע הינה שבעת הגשת התביעה
בת.א. 40270-03-11
פעלה הנתבעת לתיקון ליקויי זה משכך, ומאחר וסבר שהתיקון בוצע כנדרש למעשה לא היה קיים הליקוי בעת הגשת התביעה הקודמת לשם תביעתו וזה נתגלה לו לאחר מכן.
טענתו זו של התובע לא נסתרה. אין חולק בין הצדדים כי בוצעו מספר ניסיונות לתיקון הליקויי בחלון לאורך השנים עובר להגשת התביעה הנדונה. הנתבעת לא הציגה כל ראיה הסותרת את טענת התובע לפיה במועד הגשת התביעה
בת.א. 40270-03-11
סבר התובע כי הליקויי בחלון תוקן לאור הפעולות שננקטו ע"י התובעת ועל כן למעשה הפרה לא הייתה קיימת באותה עת. כשהתגלתה הרי שהיה זה לאחר הגשת התביעה ובנסיבות אלה יש להחיל את הלכת חרושת דפנה ולאפשר לו להגיש תביעה חדשה בגינה אף בלא לבקש היתר לפיצול סעדים.
הליקוי באמבטיה (נשוא סעיף 5(ב) לכתב התביעה):
באשר לליקויי האמבטיה, עפ"י חוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה התובע עצמו אישר בפני
עורך חוות הדעת כי המדובר בליקויי רטיבות אשר נוצר כמעט מיד לאחר אכלוס הבית (ראה עמ' 13 לחוות הדעת) בנסיבות אלה, אני מוצאת כי קיים מעשה בית דין בקשר עם ליקויי זה.
התובע לא הבהיר מדוע לא תבע בגין ליקויי זה במסגרת ת.א.
40270-03-11
או לכל הפחות ביקש פיצול סעדים.
הסברו לפיו ליקויי האמבטיה לא נכלל בדוח פלס הראשון עליו נסמכה התביעה
בת.א. 40270-03-11
, כנימוק לכך שלא תבע בגין ליקוי זה
בת.א. 40270-03-11
איננו ממין העניין ובוודאי אינו מקים זכות להגיש תביעה נפרדת.
בניגוד לנטען לגביי ליקוי החלון, הרי שבקשר לליקויי זה לא הוצגה כל טענה או ראיה לניסיונות תיקון מצד הנתבעת לאורך התקופה, וגם לדברי התובע "הוא לא תיקן אף פעם את התיקון הזה של האמבטיה" (עמ' 15 שורה 15 לפרוטוקול מיום 30.3.15).

בהקשר זה יש אף לתת את הדעת לת/7 לפיו בחודש ינואר 2012 פנה התובע לנתבעת הודעת הדוא"ל " .. לא זו אלא גם בקיר המטבח ובתקרה שמעל המטבח החלו להיווצר כתמי רטיבות (התקרה השוכנת מתחת לחדר האמבטיה), הנושא הזה לא הוכלל בתביעת הליקויים המתנהלת בימים אלה" (ההדגשה איננה במקור – ד.א.).
גם לו היית קובעת כי יש מקום לקבל תביעת התובע בגין ליקויי זה, הרי שנזק המפורט בדוח פלס השני אשר הוגש לא הוכח בפני
.
עיון בדוח מלמד כי עפ"י סעיף 2.4 מעריך השמאי את עלות העבודה בסך 13,000 ₪ (במידה ויהיה צורך בהחלפת חיפוי קירות החדר באופן מלא).
התובע לא הניח כל ראיה בפני
י לפיה יש צורך בביצוע האמור, כן לא הניח כל הערכת שמאי באשר לעלות התיקון היה ולא יקום הצורך בהחלפת חיפוי הקירות. לכך יש להוסיף כי עפ"י עדות מר גלילי מטעם הנתבעת, המדובר בתיקון זניח, כאשר בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי עלות התיקון אפסית.
בנסיבות אלו היה על התובע להוכיח מהי עלות סבירה של התיקון במקרה שלא יוחלף חיפוי הקירות. בהיעדר כל אינדיקציה לעלות סבירה של תיקון כזה, אין מקום לפסוק פיצוי בגינו על דרך האומדנה. אלא שכל האמור בפסקה זו למעלה מן הצורך נאמר, שכן התובע מושתק מתלתבוע בגין ליקויי זה מחמת מעשה בית דין.

פיצוי בגין עוגמת נפש
:

לבסוף,
לא מצאתי לפסוק לטובת התובע פיצויי בגין עוגמת נפש כמבוקש עפ"י כתב התביעה.
לא הוכחה בפני
עוגמת הנפש הנטענת. חשוב בהקשר זה לציין ולתת את הדעת לכך שעוד בחודש מאי
2012, טרם הגשת התביעה הנדונה, ביקשה הנתבעת להחליף החלון נשוא התביעה והתובע סירב לכך.

צודק התובע כי הוראות חוק המכר הינן קוגנטיות וכי יכול התובע בנסיבות דנן לסרב לאפשר לנתבעת להמשיך ולתקן לאחר 5-6 ניסיונות על ידה חרף ההסכם אשר נחתם בין הנתבעת לגב' בהיר, יחד עם זאת, בעת שקילת פיצוי בגין עוגמת נפש יש משמעות לנכונות הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי במקרה זה וכן לסירובו של התובע לקבל הצעתה.

עניינים נוספים:
לכתב התביעה לא צורפה חשבונית בגין בדיקת המומחה כך שלא הוכח בפני
התשלום הנטען בכתב התביעה בהקשר זה.
באשר לפסיקת הוצאות עפ"י סעיף 90, נוכח המפורט בפסק הדין באשר לנסיבות קבלת התביעה וקיומה של יריבות מהעת האחרונה בלבד – הבקשה נידחת.

סוף דבר:

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שהנתבעת תשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום פסק הדין ובצירוף מע"מ עפ"י שיעורו כיום, תוך 30 יום.

באשר לסך
של 1,000 ₪ אשר
הופקד ע"י הנתבעת במזכירות בית המשפט,
סבורני כי אכן נפל פגם בהתנהלות הנתבעת כאשר לא התייצבה לישיבה ביום 12.12.13 מבלי ליידע את התובעים בדבר אי יכולתה להתייצב נוכח תנאי מזג האוויר ובנסיבות אלה ראוי היה לחייבה בהוצאות שנקבעו.
יחד עם זאת, בראייה כוללת, ובפרט נוכח מועד העלאת הטענה בדבר העברת הזכויות מגב' בהיר לנתבעת והטרחה המיותרת שנגרמה לנתבעת במתן תגובה לבקשת התובע לאחר קיום דיון ההוכחות ביום 31.3.15, כאשר התובע הינו עורך דין המכיר הכללים באשר לניהול הליך משפטי , וכן לאור העובדה שהנתבעת נאלצה לטרוח ולהשיב לחלק מבקשות התובע אשר הוגשו בשלבים מאוחרים של ההליך שבפני
י (לאחר פסק הדין של ערכאת הערעור)
, סבורני שאין מקום בנסיבות לפסוק הוצאות לטובתו.

אשר על כן אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.



ניתן היום,
ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 28004-08/12 אילן סלע נ' נוה אונו הותיקה (פורסם ב-ֽ 19/04/2015)