פסקי דין על פנינה רוזנבלום | פסקי דין על טרגט מרקט

66829/03 א     20/02/2005




א 66829/03 פנינה רוזנבלום נ' טרגט מרקט




1
בתי המשפט
א 066829/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
20/02/2005
תאריך:
כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר

בפני
:
פנינה רוזנבלום

בעניין:
תובעת
ליבליך טל

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
טרגט מרקט
נתבעת
וינדר אילן

ע"י ב"כ עו"ד

בהעדר
נוכחים:
פסק דין
בפני
תביעה על הסך של 5,900 ₪ שעניינה תשלום בגין הרצאה שביצעה התובעת להזמנת הנתבעת בהתאם להסכם ביניהם.

רקע וטענות הצדדים
התובעת הנה בעלת חברה המייצרת ומשווקת מוצרי יופי וטיפוח. בין יתר עיסוקיה מעניקה התובעת גם הרצאות בנושאים שונים ומגוונים הנוגעים לתחום עיסוקה, ביניהן הרצאות בנושאים כגון: יופי, טיפוח, הצלחה, הגשמה עצמית וכד'.
הנתבעת הנה שותפות רשומה העוסקת בין השאר בקידום מכירות, שיווק ישיר וארגון אירועים ותערוכות.
ביום 7.5.02 סוכם בין הנתבעת לתובעת כי התובעת תרצה במסגרת הכינוס השנתי שעורכת חברת כלל ביטוח עבור סוכני הביטוח המובילים בארץ הרצאה שנושאה "סיכוי - סיכון" ושנקבע ליום 5.6.02 במלון מרידיאן חיפה (להלן "ההסכם", העתק ממנו צורף לכתבי הטענות של הצדדים).
על פי ההסכם חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ + מע"מ כחוק (ובסך כולל של 5,900 ₪), ותנאי התשלום יהיו "שוטף + 60", מיום עריכת ההרצאה.
ביום 5.6.2002 הגיעה התובעת למקום המיועד, לקיום ההרצאה. לטענת התובעת, היא קיימה את ההרצאה כפי שסוכם עם הנתבעת אולם הנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכם, ועד ליום הגשת התביעה לא שילמה לתובעת את שכרה בעבור ההרצאה כמוסכם בהסכם בין הצדדים.
לטענת הנתבעת, התובעת לא קיימה את ההרצאה במתכונת שסוכמה. במסגרת ההסכם, התחייבה התובעת להתחיל את ההרצאה בשעה 16:00, כאשר התובעת נתבקשה במפורש להקדים את הגעתה למלון ונקבע כי משך ההרצאה יהיה כשעה ורבע. בפועל, התובעת הגיעה למקום האירוע באיחור (בשעה 16:10) וקיימה הרצאה קצרה מהמסוכם (כ 20 דקות במקום שעה ורבע). כך גם התנהגה התובעת בקוצר רוח, בחוסר סבלנות ובחוסר שיתוף פעולה. התנהגותה של התובעת מהווה הפרה יסודית של ההסכם עם הנתבעת, הפרה אשר אינה מזכה את התובעת בתמורה כלשהיא.
עוד טענה הנתבעת כי התנהגות התובעת גרמה לכך, שחברת כלל ביטוח, עבורה ארגנה הנתבעת את האירוע, התאכזבה קשות מכישלון האירוע, והודיעה כי הינה מפסיקה את שיתוף הפעולה עם הנתבעת. אובדן לקוח בסדר גודל של "כלל ביטוח" גרם ויגרום לנתבעת נזקים כבדים הן מבחינת המוניטין והן מבחינת אובדן הכנסות. הנתבעת מבקשת לקזז את הנזקים שנגרמו לה כנגד כל סכום שייפסק, אם ייפסק, כנגדה בתיק זה ו/או להגיש תביעה שכנגד או תביעה נפרדת בעניין זה.
התביעה בסדר דין מקוצר, בקשת הרשות להגן של הנתבעת נתמכה בתצהירו של מר דרור דקל המשמש כמפיק אירועים בנתבעת. בשלב מאוחר יותר, הגישה הנתבעת תצהיר נוסף של מר מירון אשכנזי.

דיון
בין הצדדים מחלוקת לעניין זכותה של התובעת לתשלום בגין הרצאתה עבור הנתבעת. אין חולק כי התובעת הגיעה לחיפה על מנת להרצות כפי שנתבקשה וההרצאה התקיימה. לטענת הנתבעת, התקיימה ההרצאה שלא כפי שהוסכם - הגם שהתובעת איחרה להגיע ולהתחיל את ההרצאה בזמן, נמשכה זו כ 20 דקות בלבד ולא כפי שהוסכם, כשעה ורבע. טענתה זו של הנתבעת הינה מסוג טענה של "הודאה והדחה", שהופכת את הנטל ומטילה על הנתבעת להוכיח מדוע אין חובה עליה לשלם לתובעת.
לטענת הנתבעת, ההבדל בין טענותיה של התובעת לבין טענותיה של הנתבעת הוא מהותי שכן, התובעת הפרה באופן יסודי את התחייבויותיה בדבר מועד ההגעה למקום, מועד תחילת ההרצאה ומשך ההרצאה.
אינני מקבל את טענתה זו של הנתבעת באשר, אין חולק לעניין העובדות המרכזיות לעניין קיומו של הסכם וקיום ההרצאה על ידי התובעת אולם לצד אלו, מוסיפה הנתבעת טענה חדשה, מדוע אין התובעת זכאית לסכום הנתבע, אשר אם תוכח אכן תפטור את הנתבעת מחובתה לשלם סכום זה.
הסוגיה של "הודאה וההדחה" מוסברת על ידי ד"ר יואל זוסמן בספרו סדר הדין אזרחי מהד' שביעית ע' 320 כדלקמן:
"יש ונתבע מתגונן בטענה המכילה הודאה בכל עובדות העילה ומצרף אל ההודאה טענת עובדה חדשה אשר, אם תוכח, פוטרת אותו מחבותו. טענה כפולה זו נקראת הודאה והדחה, לאמור, הנתבע מודה, אך יחד עם זאת הוא מביא עובדות נוספות, העשויות למנוע את החיוב הנובע מן ההודאה. הטענות ממין הודאה והדחה הן מרובות. לדוגמא: "פרעתי". נתבע הטוען "פרעתי" מודה בחוב, אלא טוען, אף על פי כן, לפטור על שום שהפרעון ניקה אותו מן החוב. בטענה כזאת הטומנת בחובה הודאה בתביעה כרוכה הסכנה, כי הנתבע נתפס על הודאתו ואילו את הפרעון עליו להוכיח. לא הצליח להוכיח את הפרעון, לא "הדיח" את התביעה והתובע נוטל

פסק דין
על יסוד הודאת הנתבע, ללא צורך בהוכחת התביעה".
עו"ד ד"ר נתן קנת וחיים קנת מחדדים את הסוגיה בספרם נטל ההוכחה וחזקות, (הוצאת בורסי) שנת 2002 עמ' 78:
"כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע צריכה טענת הנתבע להיות מסוג הודאה והדחה, כלומר, 'כן - אבל'. על הנתבע להודות בכל העובדות, הנטענות על ידי התובע, אולם בנלווה להודאתו הוא מעלה טענות המפקיעות את זכותו של התובע".

לעניין העברת הנטל ר' גם תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 שעניינה סדר הטיעון כשיש הודיה בעובדות:

"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על-פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

אם כן, על הנתבעת הנטל להוכיח מדוע אין התובעת זכאית לסעד המבוקש.
על אף האמור, טענה זו של התובעת לעניין הודאה והדחה והיפוך נטל הראיה, הובאה רק בשלב הסיכומים. בשלב הבאת הראיות, לא הועלתה הטענה ולפיכך פתחה התובעת בהבאת ראיותיה.

שעת הגעתה של התובעת למלון ותחילת ההרצאה
לכתבי הטענות של הנתבעת צורף טופס "הזמנת הרצאת אורח" עליו חתום מר דרור דקל מחטיבת האירועים בנתבעת והתובעת אישרה את המסמך בחתימתה. מטופס זה עולים תנאי ההתקשרות בין הצדדים ופרטי ההרצאה כולל מועדה, מיקומה, נושאה וכל הנושאים אותם מתבקשת התובעת להרחיב בהרצאה, משכה, העלות המוסכמת ותנאי התשלום וכן זמן ההגעה הנדרש. משנחתם טופס ההזמנה על ידי הצדדים מהווה הוא הסכם חתום ביניהם לעניין התקשרותם לצורך קיום ההרצאה.
לעניין מועד תחילת ההרצאה נכתב בסע' 3: "ההרצאה תחל בשעה 16:00 אחר הצהריים אנא הקדימי הגעתך למלון".
לטענת התובעת, לא הייתה כל התחייבות מפורשת שתגיע לפני השעה 16:00. היא הגיעה לפני השעה 16:00 (בסביבות השעה 15:55) וראתה מבחוץ שהקהל יושב בלובי ושותה קפה ולכן, היא המתינה בחוץ. לטענתה, היא אף פעם לא נכנסת להתחכך עם הקהל כי היא מפורסמת וזה לא נוח לה, היא אוהבת להיכנס לאולם כשהקהל יושב והיא הבהירה זאת. שלא כטענת הנתבעת אף לא אחד מעדי הנתבעת ניגש אליה וביקש להתחיל את ההרצאה והיא סירבה.
התובעת הלינה על כך שהנתבעת מתעקשת על דקויותיהן של דקות והיא עצמה לא דאגה שהקהל יהיה באולם בזמן. כך גם לא דאגה הנתבעת שיהיה מנחה שיזמינה לבמה, דבר שאינו מכבד את מעמדה.
להוכחת טענותיה, העידה הנתבעת את מר מירון אשכנזי, המשמש כמנהל חטיבת אירועים בנתבעת (להלן "מר אשכנזי") ואת מר דרור דקל המשמש כמפיק אירועים בנתבעת (להלן "מר דקל").
על פי עדותו של מר דקל, דיבר עם התובעת בפעם הראשונה, לפני ההרצאה כשהסביר לה את הנושא הכללי של הכנס וביום הכנס, לפני שהגיעה התובעת, התקשר אליה בערך ב 15:45 כי ראה שהיא מאחרת ועלולה להיות לו בעיה, והתובעת אמרה לו שהיא בדרך. נוכח ניסיונו בעבר, כולל הכנס הספציפי, מרצים נוהגים להגיע כ 20- 30 דקות לפני תחילת ההרצאה ואם המרצה לא מגיע עד רבע שעה לפני השעה שנקבעה, זו תחילתה של בעיה. בכנס השתתפו כ-150 סוכני ביטוח ובשעה 15:45 אנשים נכנסו לאולם (כעשרות). כל הכנס התנהל לפי לוח זמנים מדויק וברור.
לטענת מר דקל כי בשעה 15:45 התקשר לתובעת ונמסר לו כי היא בדרך. בשעה 15:55 כבר חיכה בחוץ לתובעת ולכן, לא ידע אם באותה שעה הלובי היה ריק. עוד טען מר דקל כי, בשעה 16:10 התובעת נכנסה עם רכבה לחנייה של המלון, והוא המתין לתובעת בחוץ כ-40 דקות, עד שהתובעת הסכימה להיכנס לתוך המלון. לטענתו, התובעת המשיכה לעמוד מחוץ למלון ולדבר בטלפון, בזמן שהוא ומר אשכנזי שעמד לידו בחנייה כל אותה עת וניסה יחד עימו לשכנע את התובעת להיכנס למלון ולהתחיל בהרצאה. לאורך כל הזמן הזה התובעת דיברה בטלפון, התעלמה מהם ואף גרשה אותם בצעקות.
לטענת מר אשכנזי, התובעת מרצה לא מעט פעמים והיא יודעת שלהרצאות מגיעים סדר גודל של כחצי שעה לפני ההרצאה. ההסכם שנערך אצל הנתבעת הינו הסכם סטנדרטי. הוא לא ראה לנכון לציין שעה מדויקת בהגעה. בשעה 16:00, כל האנשים היו יישובים באולם כי ההרצאה שלפניהם הסתיימה, סדר גודל של חצי שעה וכדי שלא יברחו יש קפה באולם. בשעה 16:00 כולם היו יישובים וחיכו.
עניין המועדים לא הובהר דיו על ידי נציגי הנתבעת, כמה זמן חיכו לתובעת ומתי בדיוק החלה ההרצאה. עם זאת עולה ואין חולק על כך כי ההרצאה לא החלה בשעה שנקבעה - 16:00. לטענת התובעת, זאת מכיוון שהקהל שהה בלובי כשהגיעה למלון ולא המתין באולם. מרבית טענותיה של הנתבעת הינן שלא לעניין מועד תחילת ההרצאה שכאמור אינו ברור אלא לכך, שהתובעת לא הקדימה את הגעתה כפי שנדרש ממנה. כנשאל מר דקל מדוע לא כתב את דרישתו כי התובעת תקדים את הגעתה להרצאה, ענה כי הוא לא אמר שהתובעת היתה צריכה להקדים אלא מן הראוי היה שתעשה כן. גם בסיכומיה כתבה הנתבעת כי לרוב, על מנת להיערך להרצאה ולעמוד בזמני הכנס, דואגים המרצים להגיע מספיק זמן מראש לפני מועד ההרצאה. הדבר מתיישב לטענתה עם ההיגיון ועם הדרישה המפורשת, גם אם הבלתי מכומתת בהסכם.
טופס ההזמנה נוסח על ידי הנתבעת. אם חפצה בכך הנתבעת, יכלה לכתוב במפורש את השעה בה רצתה ו/או ציפתה שהתובעת תגיע למקום האירוע. הנתבעת לא עשתה כן והסתפקה בכתיבתה של בקשה כללית להקדמת ההגעה. על אף שהבקשה ברורה ואף לגיטימית במקרה כגון דא, בו מתעוררת מחלוקת לעניין זמן ההגעה ותחילת ההרצאה, הנטל הוא על הנתבעת להוכיח טענתה כי התובעת לא הגיעה בזמן ולא התחילה בזמן את ההרצאה מסיבותיה שלה. מחד טען מר דקל כי היה בחוץ כ 40 דקות בהם ניסה הוא ביחד עם מר אשכנזי לשכנע את התובעת להיכנס לאולם ומאידך טען כי ב16:45 הקהל "בסדר גודל של עשרות" החל להיכנס לאולם.
לא שוכנעתי מדברי העדים כי התובעת לא החלה בהרצאה בשעה היעודה מסיבותיה שלה בלבד. לטענת התובעת, הקהל לא היה באולם במועד ולכן, לא היה ביכולתה להתחיל את ההרצאה בדיוק בשעה שנקבעה. הנטל כאמור מונח על כתפי הנתבעת ולעניין זה היא לא הצליחה להרימו.
משך ההרצאה ומתכונתה
לטענת התובעת, יש לה הרצאה מוכנה של כשעה והיא מורכבת מחצי שעה בערך של הרצאה וחצי שעה המיועדת למענה על שאלות מהקהל. התובעת אינה "מסתכלת על השעון" וגם אם היא חורגת מהשעה הקבועה והשאלות מעניינות וחשובות היא נשארת. יש שוני בין קהל לקהל, יש קהל ששואל יותר שאלות ויש קהל ששואל פחות שאלות. לקראת הסוף היא תמיד שואלת אם ישנן שאלות נוספות.
ההרצאה מדברת על סיפור ההצלחה שלה, הכוללת את תחילת דרכה, בניית העסק שלה, היא מלמדת דרכי שיווק ומלמדת את מה שהיא עצמה למדה במשך 15 שנה כאשת עסקים. מעבר לזה גם דרך השאלות של הקהל, היא נותנת להם את האפשרויות לקבל טיפים על איך להיראות טוב, על איך לשמור על משקל כמו שצריך, שאלות פוליטיות ובכלל כל שאלה שיווקית. לטענתה היא תמיד עונה על שאלות הקהל גם אם מדובר בשאלות אישיות וחטטניות. חשוב לה שיהיו מרוצים, היא תמיד עושה את עבודתה נאמנה ועל זה לדבריה, יש לה רקורד ארוך ועשיר.
לטענת מר דקל, הוא לא היה ברוב ההרצאה, אלא רק ב5 דקות ממנה. עם זאת טוען הוא כי על אף שהתובעת עלתה לבמה ודיברה, בסופו של דבר לא ניתנה ההרצאה. לטענתו, במהלך חמש הדקות, התובעת סיפרה על עברה תוך כדי תחושת ניכור וזלזול בקהל. לאחר מכן הוא יצא ויכול להיות שבמשך הזמן נכנס לכמה שניות ויצא. הוא לא שמע שאלות מהקהל ולא את המשך ההרצאה. ברגע שההרצאה הסתיימה הקהל והתובעת יצאו החוצה והוא נזעק פנימה לבדוק מה קרה.
לטענת מר אשכנזי, הוא היה עד לכל "הדרמה" המתוארת על ידי הנתבעת. בזמן שהתובעת שהתה מחוץ למלון הוא דיבר איתה באופן אישי.
עוד לטענתו הוצע לתובעת סכום מופחת בשל כך. אין לו אסמכתא בכתב על ההתדיינות בקשר לסכום המופחת ואין הוא יודע את הסכום שהוצע, זה היה בדוא"ל ובשיחות טלפון של דרור. בדרך כלל מדברים על תשלום של 50% מבלי להגיע להתדיינות משפטית. הוא לא זוכר אם ראה או שמע שיחה ולא זוכר בוודאות שלפני הגשת התביעה הוצעה הצעת פשרה.
לאור האמור לעיל, מר אשכנזי הוא בלבד יכול להעיד על שהתרחש באולם ההרצאות. לטענת מר דקל, הוא שהה באולם כ 5 דקות בלבד ולכן אינו יכול להעיד על אופייה ומתכונתה של ההרצאה וזאת על אף עדותו הסותרת של מר אשכנזי לפיה מר דקל, היה כל זמן ההרצאה לידו. מר אשכנזי, אשר לטענתו שהה באולם כל זמן ההרצאה, נשאל על ידי ב"כ התובעת לעניין תוכנה של ההרצאה. על פי עדותו של מר אשכנזי:
"ש. .. האם התובעת דיברה על נקודות ההתחלה שלה, שאיפותיה?
ת. התובעת דיברה על נקודות ההתחלה ועל שאיפותיה אבל במהירות מופרזת.
ש. האם התובעת דיברה על האמביציות שלה?
ת. על חלקן.
ש. האם התובעת דיברה על התודעה וההכרה בה על ידי הציבור ?
ת. כן, במשפט אחד.
ש. האם התובעת דיברה על ההצלחה שלה ופירות ההצלחה ?
ת. התובעת דיברה בתמציתיות. (ר עמ' 24-25 לפרוטוקול).

בנוסף, אמר מר אשכנזי כי התובעת עברה על כל הנקודות אך כמו באוטוסטרדה (ר' עמ' לפרוטוקול).
על פי סע' 4 לטופס ההזמנה נתבקשה התובעת להרחיב נושאים כגון: "נקודת ההתחלה, השאיפות, האמונה, האמביציות ולאחריהם הדרך הקשה והמפרכת אל לב התודעה והקונצנזוס הציבורי ולבסוף ההצלחה ופירותיה". על כל שאלותיה של ב"כ התובעת לעניין נקודות אלה, ענה מר אשכנזי בחיוב. אמנם סייג את תשובותיו אולם אין בהסתייגויותיו אלו כדי להוכיח טענתו כי ההרצאה אינה קוימה במתכונתה. לדוגמא, כיצד יכול היה מר אשכנזי לקבוע כי התובעת דיברה רק על חלק מהאמביציות שלה? האם יודע הוא את כולן? אין בדברים אלו של מר אשכנזי כדי ללמד על נכונותן של טענות הנתבעת לעניין הפרת דרישותיה של הנתבעת, עליהן חתומה התובעת בטופס ההזמנה. לעניין החלק השני של ההרצאה בו אמורה התובעת לענות על שאלות הקהל, לטענתו של מר אשכנזי היו שאלות מהקהל, אך התובעת ענתה עליהן בקיצור. לטענתו אף מישהו מהקהל שאלה את התובעת שאלה אישית. אף אם סרבה התובעת לענות על שאלה מסוג זה הרי ששאלה כזו אינה נוגעת להרצאה ואף מהווה חדירה לתחום הפרט ולכן סרובה של התובעת לענות עליה, הנה לגיטימית ואין התובעת היתה מחויבת לענות על כך. כך גם טוען כי משך ההרצאה כולה כולל החלק של שאלות הקהל לא עלה על 20 דקות בלבד. גם טענה זו אינני יכול לקבל. לטענת מר דקל הוא לא שמע שאלות מהקהל, אך הוא, כאמור, לא שמע כלל את ההרצאה למעט 5 דקות מתוכה ולכן אינני מקבל את עדותו גם לעניין זה
לטענת עדי הנתבעת בכנס השתתפו כ 150 איש ובהרצאה של התובעת השתתפו כ 50 עד 80 אנשים, סוכני ביטוח של חברת כלל. לחיזוק טענותיה יכלה הנתבעת בנקל להזמין אחד מאנשים אלו כדי להעיד על מתכונתה של ההרצאה ודרך העברתה. הנתבעת לא עשתה כן. לטענת מר אשכנזי, הוא לא הזמין אף אחד מתוך הנוכחים בהרצאה מאותה סיבה שלא עירב את הלקוח, חברת כלל חברה לביטוח. אין בנימוק זה כדי להסביר את הימנעותה של הנתבעת מהזמנת עד שהינו חיוני להוכחת טענותיה. ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות. ר' ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736 , בו נאמר:

"מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו".
כך גם בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, נקבע כי:

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד."
משלא הובאה בפני
כל ראיה כאמור, אינני מקבל את טענות הנתבעת גם לעניין הפרת התחייבותה לעניין מתכונת ותוכנה של ההרצאה. משכך, על הנתבעת לקיים את חלקה בהסכם ולשלם לתובעת את הסך שנקבע, הוא סכום התביעה.
טענת הקיזוז של הנתבעת
בפי הנתבעת טענת קיזוז בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפרת ההסכם על ידי התובעת. לטענתה, התנהגות התובעת גרמה לכך, שחברת כלל ביטוח, עבורה ארגנה הנתבעת את האירוע, התאכזבה קשות מכישלון האירוע, הודיעה כי בכוונתה להפסיק את שיתוף הפעולה עם הנתבעת ואכן הפסיקה להזמין את שירותיה של נתבעת.
מר אשכנזי העיד על כך בעדותו: "...חב' כלל הבהירה לנו כי אינה מעוניינת בשיתוף פעולה, בשיחת הבהרה נאמר לנו כי הם לא ימשיכו לעבוד אתנו...הם לא רצו לעבוד אתנו, הם ראו בעובדה שהפריט הזה, מתוך המכלול, נכשל ומבחינתם זה כשלון." (עמ' 26 לפרוטוקול ).
על פי עדותו של מר אשכנזי זוהי הפעם השניה שהנתבעת עובדת עם התובעת. על פי עדותו של מר דקל, ההתקשרות עם חברת כלל היתה התקשרות חד פעמית. זו היתה הפעם הראשונה שהוא עבד עם חברת כלל אך אינו יודע אם זו פעם ראשונה של החברה. הוא היה יחסית חדש. בענף שלהם, אופי ההתקשרויות הן לרוב חד פעמיות ויחסי עבודה טובים מובילים בהכרח להמשכיות עסקית. לעניין סע' 8 בתצהירו בו נטען לעניין הנזק שנגרם לנתבעת בעקבות הפסקת היחסים העסקיים עם חברת כלל, טען מר דקל כי אינו יודע כאמור לעניין יחסיה הקודמים של חברת כלל עם הנתבעת ואין לו כל מכתב מחברת כלל כנגד הרצאתה של התובעת. בחקירה החוזרת, הבהיר מר דקל את נסיבות הפסקת ההתקשרות. לטענתו, על מנת להגיע למצב שבו עורכים אירועים מורכבים וחשובים ללקוחות גדולים במשק, יש צורך בתהליך בניה של מערכת יחסים ופרזנטציות רבות ומאחר והשוק עמוס בחברות אשר עורכות אירועים אין צורך בהרבה בשביל לדלג לחברה אחרת, וזאת כפי שהוסבר להם בפגישת הסיכום עם חברת כלל.
עוד טען מר שקד כי חברת כלל ביטוח לא שילמה על הרצאתה של התובעת. כשנשאל על כך ענה כי אין לו אישור על התשלום שחב' כלל שילמה לנתבעת.
לא ניתן ללמוד מטענות הנתבעת ומדברי העדים מטעמה, על טיב יחסיה של הנתבעת עם חברת כלל, על הסיבה להפסקתם של אלו, אם בכלל ובטח שלא על הקשר בין טענות הנתבעת כלפי התובעת ובין הפסקת היחסים. אף לא אחד מהעדים, הביא ראיה להפסקת מערכת היחסים הנטענת ו/או לכל טענה של חברת כלל כלפי הרצאתה של התובעת. כך גם לא הובא כל אישור על אי תשלומה של חברת כלל בעבור ההרצאה ולא הובאה כל עדות של מי מחברת כלל לעניין הכשלים בהרצאתה של התובעת ולעניין הפסקת התקשרותה של חברת כלל עם הנתבעת בשל כשלים אלו. ועל כן, אינני יכול לקבל את גרסת הנתבעת לעניין זה. להוכחת טענותיה, היה על הנתבעת להביא מי מהנוכחים באולם בשעת ההרצאה, אשר יוכל להעיד על אופיה, על תוכנה ואופן העברתה וכן אדם מטעם חברת כלל אשר יכול היה להעיד על הפסקת הקשר עם הנתבעת ועל הנזק שנגרם בגינו.
בנוסף לאמור, טענת קיזוז יש להעלות בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן (ר' ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768 ולפסקי הדין המקושרים ע"א 236/83 לאור נ. בנק איגוד לישראל בע"מ - לא פורסם וע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פד"י ל"ו (3), 518).
כל שהעלתה הנתבעת הינה טענה סתמית בדבר הפסד כספי שנגרם לה בעקבות ניתוק יחסיה עם חברת כלל ועל כן, אינני מקבלה. להוכחת נזק כאמור, על הנתבעת היה להיכבד ולהיכנס בפרטי טענתה, לפרט מערכת הנתונים עליה היא מתבססת ולהציג כאמור ראיה לנזק שכזה. משלא עשתה כן, אני דוחה את טענת הקיזוז.

אשר על כן, התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסך הנתבע - 5,900 ₪. סכום זה יהא צמוד למדד וישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה 8/12/03 ועד לתשלומו המלא בפועל.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ + מע"מ. סכום זה יהא צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתן היום י"א ב אדר א, תשס"ה (20 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ד"ר אחיקם סטולר
, שופט








א בית משפט שלום 66829/03 פנינה רוזנבלום נ' טרגט מרקט (פורסם ב-ֽ 20/02/2005)