פסקי דין על בנק דיסקונט לישראל בע"מ | פסקי דין על יצחק אליהו דיין

55613-03/14 א     10/05/2015




א 55613-03/14 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יצחק אליהו דיין








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 55613-03-14 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' דיין





בפני

כב' השופט
אבי שליו

תובע/ מבקש
בנק דיסקונט לישראל בע"מ


נגד

נתבע/ משיב
יצחק אליהו דיין



החלטה

ההליכים וטענות הצדדים
1.
לפני בקשת התובע (המבקש) לכוף על הנתבע (המשיב) במאסר לפי פקודת ביזיון בית משפט, לציית לצו המניעה שנקבע ב

פסק דין
מיום 19.8.14.
2.
הצדדים נקלעו לסכסוך לאחר שהמבקש נקט הליכי כינוס כנגד מלון מגיק סאנרייז שהיה בשליטת חברה של המשיב. במסגרת התביעה דנן, עתר המבקש לחייב את המשיב בפיצוי בסך של 2.5 מליון ₪ וליתן צו מניעה מפני פרסומים פוגעים כמפורט להלן.
3.
בהסדר בין הצדדים שקיבל תוקף של

פסק דין
, הוסכם כי ינתן צו מניעה קבוע כנגד המשיב האוסר עליו להפיץ או לפרסם כל פרסום הפוגע בשמו הטוב או בעיסוקו של המבקש, לרבות שלטים הכוללים את המילה "גנב" או "שדד" על הטיותיהן. צוין במפורש כי האיסור כולל את הביטויים "בנק דיסקונט בנק של גנבים" ו-"ראו מקרה מלון מג'יק סאנרייז שנשדד מבעליו".
המשיב התחייב שלא יעשה כן, אף לא באמצעות צד שלישי לרבות בני משפחתו, לא יממן פעילות כזו ולא יסייע לה.
הצדדים הסכימו, כי במידה והמשיב יפר את ההסכמה והמבקש יציג בפני
רשם ההוצאה לפועל ראיות אודות ההפרה שיניחו את דעת הרשם, יהיה מוסמך הרשם לפסוק פיצוי בסך של 5,000 ₪ עבור כל פרסום בסך כולל שלא יעלה על 2.5 מיליון ₪.
כן הוסכם, כי ככל שיתברר שהפרסום המפר נעשה בתוך שישה חודשים ממתן פסק הדין, יתווסף לפיצוי חיוב בהוצאות בסך של 30,000 ₪.
4.
המבקש טען בבקשה, כי כבר למחרת מתן פסק הדין, הפר המשיב את צו המניעה שניתן בהסכמתו, ופרסם בעמוד פייסבוק הנושא את השם "דיסקונט–בנק של גנבים" ובו תמונה המציגה שלט מכפיש בפורמט המוכר של המשיב, פוסט בגוף ראשון, המתאר את הדיון שהתקיים בתיק זה וכולל ביזיונות כנגד המבקש.
לדברי המבקש, הסכמתו של המשיב להפסיק כל פרסום מבזה ניתנה בחוסר תו"ל, שכן במהלך התקופה שחלפה ממתן פסק הדין ועד היום ממשיך המשיב לתלות ולפרסם שלטים ומודעות באותו פורמט בניגוד לצו המניעה, בצמתים מרכזיים ברחבי הארץ. עוד נטען, כי לאחרונה המשיב הרחיב את פעילותו באמצעות טוקבקים לכתבות שונות במדיה הווירטואלית, ואף מבצע את הפרסומים באמצעות מי מטעמו על מנת להסוות את מקורם.
לטענת המבקש, יש לכוף על המשיב במאסר לציית לצו השיפוטי ולחדול ממעשיו המבזים, שכן הסנקציה הכספית שנקבעה בפסק הדין אינה מרתיעה את המשיב, נוכח העובדה כי ביום 29.12.14 ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי

פסק דין
בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב, המחייבו באופן אישי בסך של 25,000,000 ₪.
5.
המשיב עתר לדחיית הבקשה על הסף, מהטעם שאין לאפשר חריגה מהמנגנון שנקבע בהסכם הפשרה. נטען שהמבקש מנסה לעקוף את רשם ההוצל"פ, שהוא הגורם המוסמך על פי הסכמת הצדדים, לקבוע האם הצו הופר ומהי הסנקציה בגין כך. לטעמו של המשיב, לשון ההסכם ברורה ומפורשת, ונקבע בה מנגנון של סנקציות כלכליות מוגדרות באם תוכח הפרה.
המשיב מכחיש את ההאשמות שהועלו כנגדו, וטוען כי אין בידי המבקש אף לא ראשית ראיה להפרות מצדו. יוער כי המשיב לא צרף תצהיר לתגובתו.
6.
המבקש השיב כי יש למחוק את תגובת המשיב שלא נתמכה בתצהיר מטעמו, שכן בהעדר תצהיר לא נסתר הנטען בבקשה. עוד נטען, כי אי הגשת התצהיר מלמדת על חוסר תום לב מצד המשיב, שביקש להימנע מחקירה וגילוי האמת.
7.
בדיון שנערך לפני ביום 31.3.15, הגיב ב"כ המשיב לטענה וטען כי היות ועסקינן בהליך מעין פלילי, מרשו אינו מחויב להגיש תצהיר, באם עולה בידו לקעקע את טענות הצד שכנגד במסגרת החקירה הנגדית.
משכך, מר אבי מנו, מנהל מחלקת הביטחון של המבקש, נחקר על תצהירו. המשיב שלא הגיש תצהיר - לא נחקר.
דיון והכרעה
8.
ב"כ המשיב טען

כי בהסכם שקבל תוקף של

פסק דין
, קבעו הצדדים סנקציה כספית ובהסכמה זו הוציאו מתחולה את פקודת הבזיון. אין בידי לקבל זאת, מהטעם שחזקה שעל כל

פסק דין
חלה פקודת הבזיון (בכפוף להלכות בדבר שיקול הדעת שבישומה) ואם הצדדים מבקשים שלא להחילה (בכפוף לשאלה אחרת בדבר תוקף הסכמה כזו, כי לאכיפת

פסק דין
יש גם השלכות ציבוריות החורגות מעניינם של בעלי הדין), עליהם לציין זאת במפורש. הדבר לא צוין במפורש ולכן אינני סבור שקיומה של סנקציה כספית, מוציאה מתחולה את הפקודה. לפיכך, מצאתי שפקודת הבזיון חלה בעניינו.
9.
משהפקודה חלה, יש לבחון השאלה האם על המבקש למצות את הסנקציה הכספית שנקבעה בפסק הדין, וזאת בטרם ינקטו הליכים לפי פקודת הבזיון.
סבורני שהתשובה לכך חיובית. נפסק שפקודת הבזיון היא אמצעי שיורי ויש למצות תחילה את האפשרות לאכוף את פסק הדין באמצעים חליפים. זו הסיבה ש

פסק דין
כספי הניתן לביצוע באמצעות ההוצאה לפועל, אינו ראוי לחסות תחת סנקציות מפקודת הבזיון.
ברע"א 3888/04
שרבט נ' שרבט, נט (4) 49 נפסק כי :
"הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית."
10.
המבקש טען כי לאחר שנכרת הסכם הפשרה, ניתן כנגד המשיב

פסק דין
אישי המחייב אותו בתשלום

של 25,000,000 ₪.
לשיטת המבקש, החוב אינו נפרע ועל כן הסנקציה הכספית הקבועה בפסק הדין לא צפויה לסייע לאכיפתו. המשיב טען כי החיוב הכספי נפרע באמצעות פירות כינוס הנכסים על המלון. אין צורך להכריע בענין זה, אולם נחזה שהמשיב אינו משלם מכיסו באופן וולנטרי את החוב הכספי הפסוק.
יחד עם זאת, סבורני שחרף עובדה מטרידה זו, יש למצות תחילה את הסנקציה הכספית הקבועה בפסק הדין, שהרי אחרת לא ניתן יהיה לקבוע כי מוצו כל האפשרויות האחרות העומדות בפני
המבקש כדי לאכוף את פסק הדין.
11.
הצורך במיצוי הסנקציה הכלכלית, עולה בקנה אחד גם עם עקרון המידתיות, שעל פיו, אין להידרש לסעד החמור יותר, מקום שניתן להסתפק בסעד חלופי חמור פחות. מקום שהסנקציה הפחות חמורה לא השיגה את התוצאה הרצויה, ניתן להחמיר עם הסנקציה. לפיכך, ציין המלומד משה קשת, בספרו ביזיון בית משפט (2002)
בעמ' 217-218 כי: "הבחירה בענישה הפחות חמורה תהלום נסיבות שבהן ההפרה היא בעלת אופי מתמשך. סבר בית המשפט, כי קנס לא יספק מניע ממרה לחזור בו מסורו, יוטל עליו מאסר".
העובדה
כי נקבעה סנקציה כספית על המשיב, מחזקת את המסקנה כי יש להפעיל תחילה את הסנקציה הכספית עליה הוסכם, וזאת כאמור לאחר שיוכח בפני
רשם ההוצל"פ בראיות ברמת וודאות גבוה, כי המשיב עומד במריו ומפר את צו המניעה.
משכך
, סבורני שיש למצות תחילה את הסנקציה הכספית הקבועה בהסכם, וככל שימצא שזו אינה מרתיעה את המשיב
והסנקציות הכספיות לא יפרעו ולא ימנעו מהמשיב להפר את פסק הדין, ניתן יהיה להידרש לסנקציות חריפות יותר מכח פקודת הבזיון.
12.
עוד נטען שהמשיב חסר תום לב, שכן לא תמך את תגובתו בתצהיר. משכך, נטען שבהיעדר גרסה סותרת, המבקש הוכיח את גרסתו כי המשיב הוא העומד מאחורי הפרסומים.
נ
טל הראיה להוכחת ההפרה מכח פקודת הבזיון, מוטל על הטוען להפרה והדבר נובע מאופיים הפלילי של הליכי הבזיון כהליכים מעין פליליים (ראה: ספרו הנ"ל של משה קשת, בעמ' 186 וע"פ 514/66 חסיד נ' הוצאת ספרים "פרדס" ישראל בע"מ, פ"ד כא(1) 607). אשר לרמת ההוכחה, האם כנדרשת במשפט אזרחי (מאזן ההסתברות), או שמא כבמשפט פלילי (שכנוע מעל לכל ספק סביר), המלומד קשת סבור (בספרו הנ"ל בעמ' 190) כי כאשר מיוחסת לבעל-דין עוולה או הפרה, שאפשר שיש בהן גוון פלילי, טבעי הוא שבית המשפט היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל (ראה גם: ע"א זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589).
תגובת המשיב לבקשת הבזיון הוגשה כ
בקשה לסילוק על הסף. לפיכך, עתר ב"כ המשיב בטענה המקובלת בהליך הפלילי של "אין להשיב לאשמה", ונמנע מתמיכת התגובה בתצהיר (המשיב עתר להגיש תצהיר, רק באם ישתכנע בית המשפט לאחר חקירת המצהיר מטעם המבקש, שיש דברים בגו), והתרתי זאת.
בפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו אז) גרוניס, ברע"א 3312/04 אשורנס ג'נרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (פורסם בתקדין 26/10/2005), נקבע כי ניתן להחיל טענת "אין להשיב לאשמה" אף בהליך אזרחי, כאשר הנתבע מוותר על הבאת הראיות מטעמו, אך לא בכל הליך וזאת מטעמים של יעילות דיונית. במקרה דנן, בו עסקינן בהליך מעין פלילי, נחזה שיש מקום לאפשר זאת.
13.
בעניינינו, לאחר חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המבקש, נראה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת כי המשיב

עומד מאחורי הפרסומים ואלו בוצעו על ידו. אפרט.

מר מנו, המצהיר מטעם המבקש, הודה כי מרבית ידיעותיו אינן ממקור ראשון, ונחזה שהן מהוות עדות שמיעה או סברה. העד הבהיר בחקירתו, כי לא ראה בעצמו את רוב הפרסומים והוא ניזון מגורמים אחרים בבנק (הדוברות) או ממשרד ב"כ המבקש. כך טען שלא ראה בעצמו את הפוסט, לא ראה בעצמו את הפרסום ברחוב (במען המצוין בבקשה, להבדיל ממען אחר, שלגביו לא הצהיר והבקשה אינה מתייחסת אליו), בהתאם הוא לא יכול היה להעיד על מועד הפרסום (שכן לא ברור אם מדובר בפרסום שנעשה טרם מתן צו המניעה). גם באשר למכתב שהתקבל במשרד ב"כ המבקש, העד יודע זאת מצד שלישי ולכן לא ניתן היה לברר באמצעותו את הטענה כאילו המשיב הוא ששלח המכתב. בעדותו טען: "חלק מהמידע קיבלתי מדוברות הבנק.. חלק מהמידע הגיע מאיסוף של הבנק חלק קריאה אישית שלי וחלק משיחות סלון.." (פרוטוקול הדיון מיום 31.3.15, עמ' 10 שורות 22-25).
עוד נראה, כי מר מנו נסמך בתצהירו על דברי עו"ד שפלר (ב"כ נוסף של המבקש), שסיפר לו כי המשיב הודיע לו שימשיך במלחמת השלטים (סעיף 4 לתצהיר), אולם כשנשאל בחקירתו מדוע לא הגיש עו"ד שפלר תצהיר מטעמו, לא היה מענה בפיו.
14.
הופניתי ע"י ב"כ המבקש למבחן השכל הישר, היינו שהמשיב מנהל מלחמת חורמה בבנק וכל הפרסומים הם חלק ממאבק זה. ב"כ המבקש אף הפנה ל"אותות המרמה" העולים מהודאת המשיב כי יתכן והפרסומים בוצעו ע"י בנו (עמ' 8, ש: 11-12), וטען שניתן להסתפק בראיות הנסיבתיות המצביעות על הקשר הישיר בין המשיב לפרסומים, וזאת בהתחשב בעובדה כי בצו המניעה נאסר על המשיב להשתמש בשרותי צד ג' לרבות בני משפחתו.
יכול שניתן היה לתהות אודות הימנעות המשיב מלתמוך תגובתו בתצהיר (אם כי המשיב הכחיש בדיון את מעורבותו בפרסום ובא-כחו הביע נכונות להגיש תצהיר שאם תדחה העתירה לסילוק על הסף). כן עיינתי בפוסט הכולל התייחסות לדיון שהתקיים, לפני בגוף ראשון,
ולכך שהשתמע מדברי המשיב שאולי בנו פרסם את הדברים (כי טען שאין לו מחשב ואין לו כל ידע בהפעלתו)
.
הדברים לא נעלמו מעיניי ויש בהם טעם רב. בית המשפט בתוך עמו יושב, אולם, אף כי על פניו נחזה שקיימות נסיבות רבות הקושרות את המשיב למקרי הפרסום הנטענים, עדיין אין די בכך. מאחר והסנקציה היא מעין פלילית, נדרשת רמת הוכחה מוגברת מהמקובל בתחום האזרחי. ודוק, אינני קובע שהמשיב אינו עומד מאחרי הפרסומים תוך הפרת פסק הדין, אלא שהדבר לא הוכח בדיון שלפני ברמת הוודאות הנדרשת, ועל המבקש לבצע בירור מקיף יותר אודות מקורות הפרסום.
15.
נוכח

האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש
ימצה את ההליך שהוסכם עליו בפני
רשם ההוצל"פ
, ויגיש ראיותיו לפני הרשם על מנת שיקבע אם אכן הפר המשיב את צו המניעה ובהתאם יפעיל את הסנקציה שנקבעה. רק במידה והמשיב לא יפרע את הפיצוי שיושת עליו (ככל שיושת) וימשיך בהפרות הנטענות, או אז ניתן להידרש לבקשת הביזיון בשנית.

16.
בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.



ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 55613-03/14 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' יצחק אליהו דיין (פורסם ב-ֽ 10/05/2015)