פסקי דין על אלון מזרחי | פסקי דין על נסים נסים

28051-02/13 א     11/05/2015




א 28051-02/13 אלון מזרחי נ' נסים נסים





בפני

כב' השופט עדי הדר
תובע

אלון מזרחי
נגד
נתבע

נסים נסים

פסק דין
1. בפני
י תביעה שהחלה על דרך הגשת בקשה לביצוע שיק שחולל ע''ס 500,000 ₪ שנמשך ע"י הנתבע , ז.פ. 13.12.12. על השיק נרשם בכתב יד "טופס השיק בוטל חסרה חתימה בצד התיקון". בסכום השיק בספרות ניכר כי הספרה "5" בסכום "500,000" שונתה וכי קודם לכן נכתבה הספרה "4". בשיק הודפס כי הונפק בחודש "8.12".

2. בימ"ש נדרש להכריע בין שתי גרסאות כלהלן:
גרסת הנתבע לפיה התובע שהפך מלקוח רגיל לחבר קרוב שסייע לו בניהול העסק, גנב מעסקו פנקס שיקים, והשיק שהנתבע חתם עליו ללא מילוי שם הנפרע יועד לתשלום לספק, אך התובע הציג אותו לפירעון למרות שאם מי מהצדדים חייב לחברו, הרי זה דווקא התובע שחב לנתבע בגין סחורות שמשך מהעסק ללא תשלום ובגין תמורה שגבה מלקוחות העסק,
לבין גרסת התובע לפיה מלקוח רגיל הפך למשקיע עקב קושי תזרימי של הנתבע, וזאת ע"י מתן הלוואה במזומן של כמיליון ₪ תמורת חלק מהרווח בעסק של הנתבע. בחודש אוגוסט 2012 כאשר דרש מהנתבע לקבל שיק בטחון על חשבון חלק מהחוב, הנתבע ניסה להתחמק, אך לבסוף התרצה ומסר לו השיק, כאשר תחילה ניסה לרשום סכום בספרות בסך של 400,000 ₪, אך כאשר התובע העיר לו כי דורש שסכום השיק יעמוד על לפחות מחצית החוב, תיקן הסכום בספרות לסך של 500,000 ₪. כחודש לאחר מכן, כאשר החל לחשוד בנתבע שהוא מרוקן את העסק מסחורה כנגד תמורה במזומן, וכך ישאיר את התובע בפני
שוקת שבורה לעניין גביית החזר ההלוואה, בעיצומו של ניסיון להסדיר סילוק החוב ע"י מכירת הסחורה בעסק, בעת ספירת המלאי, היחסים עלו על שרטון כאשר הגיעה זוגתו של הנתבע שאיימה על התובע ומי מטעמו ששהו בעסק כי תזעיק משטרה אם לא יעזבו את העסק, ומאז הנתבע מתנער מחובתו לסלק את החוב.

3. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת, אולם מכיוון שהצדדים עמדו על קיום חקירות ארוכות במיוחד, והנתבע העלה בסיכומיו שלל טענות, בית המשפט נדרש להתייחס לחלק מהטענות הרבות שהעלה הנתבע, ולכן פסק הדין מתפרש על פני עשרות עמודים בהם נדונות חלק מהטענות השונות הנוגעות לעניין.

מהלך הדיון

4. התובע הגיש את השטר לביצוע ובמקביל ביקש וקיבל צווי עיקול על נכסיו של הנתבע, והחקירה הראשונה של הצדדים על גרסאותיהם התקיימה בפני
כב' הרשם ביום 11.06.13. ביום 15.10.13 התקיים דיון בהתנגדות שהגיש הנתבע, שנחקר על תצהירו, ובתום הדיון בית המשפט נתן לנתבע רשות להתגונן והתיק נקבע על פי סכום התביעה לשמיעה בסדר דין רגיל.

5. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית, וביום 25.03.14 התקיימה ישיבה מקדמית כדי לוודא שהתיק מוכן לשמיעת ראיות, ואכן בתום הדיון נקבעו שתי ישיבות לחודש נובמבר, לצורך שמיעת הראיות. בחודש יולי הגיש התובע תצהירי עדות ראשית מטעמו, וביום 11.11.14 הייתה אמורה להתקיים הישיבה הראשונה לשמיעת עדיי הנתבע, אולם הנתבע לא התייצב לדיון וכן לא גב' תמר לוי, ולכן נחקרו בנו, מר צחי ניסים ומר שמואל שמואל.

6. ביום 16.11.14 נחקרו עדי הנתבע שלא התייצבו לישיבה הקודמת, גב' תמר לוי והנתבע וכן זוגתו של הנתבע, גב' לימור הט, שתצהירה הוגש בסמוך למועד הדיון ולא במועד הגשת תצהירי הנתבע.

7. ביום 18.12.14 החלה חקירת התובע שנמשכה גם ביום 5.01.15, מועד בו נחקרה גם גב' בלו שהכינה תמלילים של הקלטות שהתובע הגיש כחלק מראיותיו, וביום 15.01.15 נחקרו עדי התובע, מר יעקב כבודי, מר בני ביטון, אחותו של התובע, גב' אורנה אגפה וגיסו, מר בני אגפה, ובית המשפט הורה לצדדים להגיש סיכומים בכתב וקצב מספר עמודים שכן התרשם שבמהלך הבאת הראיות הצדדים נטו לעסוק בסוגיות שאינן נדרשות לצורך ההכרעה בתיק.
בטרם הגשת סיכומי הנתבע, הוגשה בקשה למשוך הקלטות מר נועם נוריאל מראיות התובע, שנדחתה בהחלטה מפורטת.

סיכומי הנתבע

8. הנתבע ביקש להגדיל את מספר העמודים של סיכומיו ל-15, אך בית המשפט הגדיל את
מספרם ל-12 בלבד, ולאחר שהנתבע שב והגיש בקשה נוספת, בית המשפט התיר תוספת של
עמוד אחד, כך שמספר העמודים יעמוד על 13.

9. בתחילת סיכומיו, הנתבע הציג את ההבדל בין גרסת התובע שטען כי הנתבע מסר לו שיק
ע''ס 500,000 ₪ ע"ח חוב בסך של מיליון ש''ח בגין הלוואה שנתן לנתבע, לבין גרסת הנתבע לפיה התובע גנב ממנו שיק שערך לתשלום לאחר, וכי התובע חייב לו כספים שנטל מלקוחותיו בסך של 95,366 ₪, חייב לו 30,148 ₪ וכן כ-594,492 ₪ עבור סחורות שנטל מהמחסן, ולכן הוא זכאי שסכומים אלה יקוזזו מכל סכום שבו יחויב הנתבע.

10. לעניין הטענות המשפטיות, הנתבע טען כי התובע אינו צד קרוב ועל כן יש להחיל את כל דיני החוזים ואת הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, וכי התובע לא הוכיח את המוטל עליו על מנת שתביעתו תתקבל. כמו כן טען שאם תתקבל גרסת התובע כי נכנס כשותף לעסק של הנתבע, מכאן שהתובע לא זכאי להחזר כלשהו מכוח דיני השותפות.

11. הנתבע טען כי עדותו אמינה וללא סתירות, כי הוכיח שהתובע לא נכנס כשותף בעסק של
הנתבע, השיק הוכן עבור "כמעט חינם" ולא עבור התובע, הנחייתו למר כבודי כי ישלם לתובע
את המגיע לנתבע, נבעה מכך שהנתבע והפקידה תמר נעדרו מהעסק, הופרכה טענת התובע
שהמשאית נרכשה מכספי התובע והוכח כי נרכשה מכספו, והנתבע הוכיח חובות של התובע
כלפיו.

12. הנתבע טען כי ראיות התובע ועדיו נעדרות בסיס עובדתי ופירוט, התצהיר סתמי, לא צורפו אסמכתאות, עדים הנוגעים לעניין לא הועדו ולא הוגשו ראיות. מר נועם נוריאל לא נקרא על ידו למתן עדות, עו''ד עוז לניאדו לא התייצב להעיד. מר עזרא שרון לא הגיע לעדות ואפילו הקלטתו על ידי התובע לא הוגשה לבית המשפט, לא הוגשה אסמכתא לפיה התובע חב למר בני ביטון כספים, אסמכתא בכתב שעל קיומה העיד מר ביטון. אחותו של התובע לא העידה למרות שנטען כי הלוותה לו 200,000 ₪, לא הוצגו ראיות בכתב למתן הלוואה בסך מיליון ₪, מתן ההלוואה על ידי מר ביטון לתובע לא הוזכרה בתצהיר מר ביטון, התובע לא הזכיר בתצהיריו קיום "ספר" בידי הנתבע, הכולל רשומות ורישומים, התובע טען בחקירה הנגדית כי זוגתו של הנתבע ראתה אותו מוסר לנתבע את כספי ההלוואה.

13. הנתבע הצביע על סתירות ואי מהימנות עדויות התובע. מדוע לא הוציא התובע קבלה לנתבע כאשר קיבל את השיק, תצהירו של מר שרון עזרא לפיו ראה את הנתבע נותן לתובע את השיק, גרסתו של מר ביטון כי נכח בעת מסירת השיק, שלא בא זכרה בתצהירו. מעדויות התובע ועדיו כלל לא ברור אם ואיזה סכום נתן התובע לנתבע. התובע לא אמר אמת לגבי זהות האנשים שהקליט, שכן לא הזכיר את ההקלטה של הנהג שרון, הסתירה בין עדותה של אחות התובע לגבי זהות הנוכחים בפגישה עם הנתבע לבין גרסת בעלה, הסתירה לגבי מועדי הפגישות, הסתירה לגבי אופן קבלת הרווחים, הסתירה בין גרסת התובע לפיה כל הרישומים היו אצל הנתבע לבין דבריו לנועם, שם התייחס לפתק שנמצא אצלו עד היום במגירה וההסבר שלו לכך כי ייתכן שהיה לו פתק וזרק אותו, הסתירה לגבי מועד עירוב עו'ד לניאדו, הסתירה לגבי הרכב הסכומים שבהם ניתנה ההלוואה ע''ס מיליון ₪, הסתירה בין המועד שאותו ציין מר ביטון בעדותו לעניין מתן ההלוואה לתובע לבין המועד בו התובע הלווה לנתבע, הסתירה לעניין האחוזים בעסקה בין התובע לבין מר ביטון, הסתירה לגבי הסחורות שלקח התובע מהנתבע.

14. הנתבע טען כי היעדר ראיה למסירת מיליון ₪ לנתבע, מחזקת את הטענה כי מעולם לא ניתנה תמורה בגין השיק, וכי לעניין החוב של התובע לנתבע, ברור מעדויות התובע כי התובע אכן חייב כספים לנתבע. הנתבע תהה, אם גם עדי התובע מאשרים שהנתבע אמר להם שלא מגיע לתובע כסף, מדוע שימסור לתובע שיק ע''ס 500,000 ₪.

15. לעניין ההקלטות, הנתבע טען כי התמלול לוקה באי דיוקים וכי לאחר שתוקן התמלול עולה כי בנו של הנתבע לא הודה שאביו קיבל כסף מהתובע. את הדברים שנשמע הבן אומר בהקלטה, צריך להבין על רקע הפחד שלו מהתובע. דברי מר נוריאל מתבססים על שמועה ולא על ידיעה אישית.

16. עדיי התביעה בעלי עניין אישי בתביעה. מר כבודי הוא לקוח של התובע כיום, ה''ה אגפה,
אחות וגיס של התובע שהוא מעסיק, ומר בני ביטון חבר 20 שנה של התובע.

17. נסתרו טענות התובע בעניין השיקים שמסר הנתבע ל"כמעט חינם", שכן הנתבע הוכיח בחקירה נגדית ובאמצעות המסמכים שצירף לבקשה 29 (קבלות על שיקים שמשוכים מחשבונו של הנתבע בלבד) כי כל החשבונות שולמו בשיקים של הנתבע בלבד, ולכן הנתבע לא היה בבעיה אצל "כמעט חינם" וגם לא עצרו לו אספקת סחורה כטענת התובע, והוא לא היה זקוק לכסף מזומן מהתובע על מנת לשלם לספקים.

18. הנתבע ביקש לקבוע כי הרים את הנטל המוטל עליו ולכן יש לדחות את התביעה, וככל שבית המשפט ימצא שהנתבע מסר את השיק, הרי עדיין מבוקש לקבוע שהתובע ביצע שינוי מהותי בשיק, וכן כי לאור הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות וההלכה הפסוקה – השיק יתבטל ו/או שעקב יחסי השותפות – וההפסד של הנתבע בשנת 2012 – אין התובע זכאי לפירעון השיק. עוד ולחלופין, להפחית את הסך שהנתבע טוען כי התובע חב לו, והתוצאה היא דחיית התביעה וכן חיוב התובע בהוצאות הנתבע.

סיכומי התובע

19. התובע טען כי השאלה שעל בית המשפט להשיב בפסק הדין היא האם הנתבע הצליח להוכיח כי השיק נשוא התביעה נגנב, וככל שהתשובה שלילית די בטעם זה כדי לחייב את הנתבע בפירעון השיק, וכי ניסיונות הנתבע להסיט את הדיון למחוזות אחרים אינם נוגעים למחלוקת הנתונה להכרעה.

20. התובע טען כי לא ניתן להעלות טענות עובדתיות חלופיות, דהיינו כי השיק נגנב, ולחלופין כי הוא פטור מהחוב עקב חובו של התובע אליו.

21. התובע טען כי הנתבע לא הוכיח שהשיק נגנב, והעלה תמיהות לגבי התנהלות הנתבע מרגע שכביכול גילה שהשיק נגנב, לרבות העובדה שלא עדכן את המשטרה כאשר הוגש השיק לביצוע כי נמצא ה"גנב". העובדה ששילם ל"כמעט חינם" סדרת שיקים בסכום כולל של 400,000 ₪ למרות שבעת התשלום היה ביתרת חובה מולם בסכום של 174,000 ₪.

22. התובע תיאר את התנהלות הנתבע בדיון, לרבות היעדרותו מהדיון הראשון, הכחשתו הכללית את מתן השיק והקשר העסקי עם התובע, והעסקת מר שמואל שמואל כנהג ללא דיווח על תשלום שכרו, שמצביע לטענתו על ניהול חשבונות כפול, אחד רשמי ואחד שאינו רשמי. בעניין אי התאמת הנהלת החשבונות של הנתבע למציאות, הפנה התובע לחקירת בנו של הנתבע. התובע טען שהעדים של הנתבע לא הצליחו להסביר את התמיהה שמחד התובע לוקח סחורה כביכול מבלי לרשום, והם אומרים זאת לנתבע, והאחרון שומע ויודע ולא עושה דבר.

23. התובע טען שהעדה, גב' תמר לוי, אישרה כי קראה את פרוטוקול החקירה שקדמה לחקירתה, ובכך עברה עבירה של שיבוש הליכי משפט, וכי כך עשתה גם העדה, גב' לימור הט, אך הדברים חמורים יותר בעניינה של גב' הט שכן היא סטודנטית למשפטים. כמו כן התובע הפנה לכך שגב' הט לא הסבירה את התמיהה של בית המשפט לגבי גרסתה כי רק שבוע לפני מועד שמיעת הראיות היא קראה את התצהירים.

24. התובע הפנה לסתירה בעדות גב' הט בעת שהכחישה כי נתנה אשראי לנתבע, וזאת בניגוד לתשובת הנתבע. כמו כן לא שללה גב' הט את העובדה כי נתנה לתובע שיק ביטחון נגדי. התובע טען כי "ברגע של חולשה "נפלט" לעדה כי בין התובע לנתבע היה שיתוף פעולה עסקי", ומכאן ברור ששיתוף פעולה עסקי הוא לא יחסי לקוח-ספק, אלא מעבר לכך. התובע הוסיף וטען כי הטענה כי היה מגיע לעזור בתקופה שהנתבע חש ברע, ו"בתמורה היה אמור לקבל סחורה במחירי קרן ויחסי חברות", אינה עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו מטעם הנתבע עצמו כי התובע היה מגיע מדי יום לעסקו של הנתבע, וכי הוא החליף אותו כאשר נעדר מהעסק ולא בנו שעבד בעסק.

25. התובע הפנה לגרסתה הראשונה של גב' הט כאשר נטען בפני
ה שבמועד ספירת הסחורה היא אמרה שהיא והנתבע ימכרו את הסחורה ויתנו לתובע את כספו, היא הכחישה בנחישות דברים אלה, אך כאשר בית המשפט שב והקשה בעניין זה, שינתה את גרסתה וציינה "ואז הוא אמר, היו כאן סחורות אולי שגם מגיעות לאלון ואם אתם סוגרים את המחסן ואני באמירה הזאת אמרתי שאם יש סחורות שמגיעות לאלון תהיה התחשבנות". התובע טען כי תחת לקדם את ספירת הסחורה, גב' הט הזמינה משטרה כדי לסלק את התובע מהמקום, והנתבע סירב לקיים את ההתחשבנות.

26. התובע הצביע על כך שגב' לוי אישרה שבכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע הופיעו שיקים של התובע ששולמו לצד ג' וכי ניסיון של הנתבע לטעון תחילה כי מספרי השיקים שהוצגו אינם מתאימים למספרי השיקים בכרטסת לא עלה יפה.

27. התובע העלה תמיהות שונות לגבי האופן שבו הוכן השיק נשוא המריבה, וטען כי לא ניתנו הסברים לתמיהות אלה.

28. התובע הפנה לתמליל השיחה שקיים עם בנו של הנתבע, ממנו עולה כי הבן אינו מטיח בתובע את הטענה העיקרית של הנתבע בתיק זה, לפיה התובע כביכול גנב ממנו שיק, והוסיף וטען כי אין לקבל את טענת הנתבע שדבריו של הבן נאמרו מתוך פחד.

29. התובע הפנה לתמלילי השיחות שקיים עם מר נועם נוריאל, וטען כי ניתן לראות מהתמליל באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי גם מר נוריאל ידע על השיק שנתן הנתבע לתובע. התובע טען כי הנתבע לא עמד בנטל הראיה המוגבר בעת העלאת טענת תרמית כגון גניבת שיק, וכי מקום שהסכום שיש לפרעו נאמר גם במילים וגם בספרות, והן מכחישות זו את זו, על פי סעיף 8ב לפקודת השטרות (נח) "הסכום שהמילים מורות עליו הוא הסכום שיש לפרעו".

30. התובע טען כי יש לדחות טענות שהועלו לראשונה בסיכומי הנתבע כי מדובר בשיק ביטחון וכי חל עליו החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ודיני השותפות, וכן טען כי השיק לא היה שיק לביטחון וכי הנתבע מנוע מלהעלות טענות חלופיות כי השיק נגנב מצד אחד ושימש כשיק לביטחון מצד שני.

31. התובע תהה מדוע הנתבע, שטוען שהתובע חייב לו מעל מיליון ש''ח, לא הגיש נגדו תביעה כספית.

32. התובע טען יש לדחות את גרסת הנתבע לפיה מר כבודי היה אמור להעביר לתובע את כספי התמורה בגין רכישת העסק של הנתבע כשליח, שכן מר כבודי שלל גרסה זו בתצהירו ובעדותו.

33. התובע טען כי יש לדחות את טענת הקיזוז שהעלה הנתבע מכיוון שמדובר בסכומים לא קצובים, וכי מרגע שהנתבע בחר שלא לקיים את ההתחשבנות עם התובע, אין לו אלא להלין על עצמו. ביחס לחוב בסך של 30,148 ₪ על פי כרטסת הנהלת החשבונות, התובע טען כי מספר זה אינו משקף את החוב, וכי גם בנו של הנתבע אישר זאת. ביחס לחוב בסך של 95,366 ₪ התובע טען שסכומים אלה נלקחו מלקוחות הנתבע בקשר להתחשבנות שאינה קשורה לשיק נשוא התביעה, בידיעתו ואישורו של הנתבע בטרם ניתן השיק. ביחס לטענה לקיזוז הסכומים 594,492 ו-400,000, התובע טען כי מדובר בחיובים שקריים, ולא תעודות משלוח בזמן אמת, וכי ככל שיש לנתבע טענות לחוב של התובע, היה עליו להגיש תביעה ולהוכיח ברמת הוודאות הדרושה את החוב הנטען.

34. התובע אישר כי רשם בכתב ידו סחורות שלקח מהעסק, וטען כי עובדה זו מסבירה את הקשר העסקי בין הצדדים, וכי אכן הייתה התחשבנות ביניהם שלא באה לידי ביטוי בספרים ובתעודות משלוח של הנתבע.

35. התובע סיכם וטען כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התובע גנב לו שיק, וכי לא הצליח להוכיח את טענת הקיזוז.

סיכומי תשובה מטעם הנתבע

36. הנתבע טען כי לא העלה טענות עובדתיות חלופיות, וכי מי שהעלה טענות עובדתיות חלופיות הוא דווקא התובע. הנתבע טען כי הוכיח שהתובע חייב לו כספים על פי הכרטסת, כספים שגבה מלקוחות הנתבע וכן סחורות שלקח מבלי לשלם תמורתן, וכי על התובע היה לפרט את עסקת היסוד.

37. הנתבע טען כי התובע תכנן מעלליו בתחכום, בקור רוח ומראש, "ולכן ידע כיצד לשים ידו על שיק של הנתבע ודווקא הגיוני מאוד שיפקידו בחשבונו ויטען שקיבל אותו ואף "ימציא" סיפור על שנתן לנתבע מיליון ש''ח אף על פי שאין לו ראיה או אסמכתא על כך שנתן לנתבע אפילו שקל אחד". עוד הוסיף הנתבע וטען כי התובע התכוון לעשות שימוש רק בשיק אחד מתוך הפנקס שנגנב.

38. הנתבע דחה את הטענה כי שילם ל"כמעט חינם" 400,000 ₪ כדי ליצור סיפור כיסוי, והפנה לתשובות הנתבע כי פעמים רבות היה ביתרת חובה.

39. הנתבע טען כי עמד בנטל להוכיח שלא מסר את השיק לתובע ואף לא הייתה לו סיבה לעשות כן. הנתבע טען כי התובע מנסה לשנות את "גרסתו והודאתו ואין מחלוקת שלא הוכיח שנתקיימו התנאים לשימוש בשיק לביטחון או לזכאותו לקבל סכומו". הנתבע טוען שהצליח לסתור את חזקת התמורה, ולכן התובע אינו אוחז בעד ערך.

40. לעניין ההקלטות חזר הנתבע על טענתו שדברי בנו נאמרו תחת פחד, ולגבי הקלטתו של מר נועם נוריאל טען כי מר נוריאל הצהיר כי כל מה שאמר לא היה מידיעתו האישית, מדובר בעד שמיעה ואין לו כל משקל, והתובע כלל לא הביאו לעדות. הנתבע טען כי להקלטות אין התחלה או סיום טבעי, וכי התובע נכשל במבחן שימוש במכשיר ההקלטה.

דיון והכרעה

41. התביעה הינה תביעה שטרית ולעובדה זאת חשיבות לצורך ההכרעה בתיק שכן הנתבע התרכז במציאת סתירות ופריכות בעמדת התובע בשעה שגרסתו לפיה השיק נגנב ממנו כביכול סתורה על פניה ואינה מחזיקה מים ולכן לא עמד בנטל השכנוע כי אין לחייב אותו לשלם סכום השטר כפי שיובהר להלן.

42. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כי השטר שנמשך ע"י הנתבע בחתימתו כלל הוראה לשלם לנפרע סך של 400,000 ₪ בספרות כאשר הנתבע עצמו רשם במילים הסך של 500,000 ₪ (הנתבע טוען כי שכח לתקן הסכום במילים והתובע טוען כי הנתבע עצמו תיקן הסכום בספרות והתאים אותו לסכום במילים). כמו כן, אין מחלוקת כי התובע הפך מלקוח לפחות למסייע ב"ניהול המכירות והמחסן" בעסק של הנתבע כפי שהעיד הנתבע עצמו בתצהיר התומך בהתנגדותו.

43. שני הצדדים מסכימים כי ביום 24.9.12 נפגשו הצדדים בעסק של הנתבע וכי בשלב מסוים זוגתו של הנתבע גב' לימור הט הזמינה למקום משטרה כדי לסלק התובע ומר בני ביטון מהמקום (הצדדים חלוקים בשאלה האם היו נוספים מטעם התובע במקום ומה היה תוכן חילופי הדברים) והנתבע ביקש וקיבל בשלב מאוחר יותר צו הרחקה נגד התובע שמנע מהתובע קשר ישיר עמו.

44. למועד זה חשיבות כי בימ"ש רואה בו תאריך שלאחריו ברור לצדדים כי שורר ביניהם קרע ביחסים כאשר הנתבע מייחס לתובע התנהלות חמורה ביותר עת הגיע עם מר ביטון ואחרים לעסק שלו באותו מועד.

הימנעות הנתבע מהחשדת התובע בפני
המשטרה בגניבת השיק שבוע לאחר הקרע ביחסים

45. כשבוע לאחר האירוע בו נוצר הקרע ביחסים בין התובע לבין הנתבע, ביום 2.10.12, מתייצב הנתבע בתחנת המשטרה ומגיש תלונה בגין גניבת פנקס שיקים. אין מחלוקת כי הנתבע לא מייחס בעת הגשת התלונה למשטרה לתובע חשד לביצוע הגניבה. בימ"ש לא קיבל מהנתבע הסבר הגיוני מדוע הנתבע, שבוע לאחר התרחשות אירוע שמסתיים בהזמנת המשטרה לעסקו, לא מוצא לנכון להביא לפני המשטרה החשד כי התובע הוא החשוד בגניבה שכן הייתה לו גישה לעסק ולכאורה יש לו עניין ברור לקחת ממנו שיקים כדי לגבות ממנו החוב הנטען ע"י התובע.

46. בגרסתו הראשונית, דהיינו תצהיר התמיכה בהתנגדותו, הנתבע שלא מצא לנכון לפרט כיצד ומתי בדיוק גילה היעלמות הפנקס מצהיר "שכשנודע לי דבר היעלמותו של פנקס השיקים הכולל את השיק הנ''ל – הגשתי תלונה במשטרה. בשלב זה גם לא ידעתי שאלון מעורב בהיעלמות הפנקס". הנתבע צירף לתצהירו עותק אישור על הגשת תלונה למשטרה מיום 2.10.12 על גניבה, ותיאר את פריט הרכוש כ"פנקס שיקים בנק הפועלים ממספר 0010331 עד 0010350". עותק התלונה צורף כנספח ג' לתצהיר.

47. כאמור לעיל, הגשת התלונה נעשית לאחר האירוע החמור בעיניו של הנתבע ביום 24.9.12 עת הזעיק המשטרה לעסקו כדי לסלק ממנו התובע, ומכאן שהגרסה כי ביום 2.10.12 לא עלה בדעתו כי התובע הוא שגנב השיק כביכול, אינה מתיישבת עם ההיגיון וכן העובדה שגם כאשר הנתבע מגלה כביכול שהתובע מעורב בהיעלמות השיק, כפי שהוא מצהיר בהתנגדותו, אין הוא מוצא לעדכן המשטרה מידית וגם לא מאוחר יותר.

48. בהמשך התצהיר מתברר שעוד בטרם הגיש הנתבע התלונה בדבר גניבת השיק, הוא יודע היטב כי התובע טוען לחוב נטען של הנתבע לתובע "במועד כלשהו, כאשר לחצתי על אלון להגיע ולהסדיר תשלומיו עבור סחורות שנטל מהמחסן – הוא החל להפעיל עליי לחץ פיסי ונפשי, בניסיון לסחוט ממני כספים" ו"בתוך כך, פנו אליי עבריינים, בשליחותו של אלון מזרחי
, שאיימו עליי והודיעו לי שאם לא אשלם לאלון כספים – הם יפגעו בי. אבהיר שאיני חייב מאומה לאלון ואם הוא טוען שנתן לי סכומים – שיתכבד ויציג מסמכים על כך! עבריינים אלה פנו גם לבת זוגי, לאחר שבת זוגי הגישה תלונה למשטרה – הם חדלו לפנות אליי." הנתבע צירף לתצהירו העתקי תלונות למשטרה - תלונה מיום 24.09.12 שהגישה גב' לימור הט על איומים ותקיפה ברח' קהילת ניו יורק 46, ומיום 18.12.12, שהגיש הנתבע על סחיטה באיומים ברח' בן זכאי.

49. גם אם נניח שביום 24.9.12, כחודש לאחר שפנקס השיקים נמצא ברשות הנתבע, הוא לא יודע על היעלמו, וגם אם נתעלם משתיקתו הבולטת בתצהירו לגבי המועד המדויק והאופן בו גילה היעלמו, מתצהירו עולה כי ביום 2.10.12 הוא יודע שהתובע דורש ממנו כספים ולכן יש מקום להביא עובדה זו בפני
המשטרה ולייחס לתובע מעורבות בגניבת השיק, אך ביום 18.12.12 הוא שוב מוצא להגיש תלונה למשטרה הפעם בגין סחיטה באיומים, אך מוצא שוב לסכור פיו ולא להזכיר כלל בפני
המשטרה את החשד בדבר מעורבות התובע בהיעלמות של השטר נשוא תיק זה.

50. לא זו אף זו, גם כאשר השיק מוגש לביצוע ע"י התובע בפברואר 2013, הנתבע לא מצא לפנות שוב למשטרה ולהצביע על התובע כחשוד בגניבת השיק ולא עשה כך עד עצם היום הזה וגם לעניין זה לא הובא כל הסבר הגיוני.

51. מכאן שלנתבע היה ונותר עניין כי המשטרה לא תכנס לעובי הקורה ולא תחקור את החשד של הנתבע אותו מצא לנכון להביא רק בפני
בימ"ש כי התובע הוא מי שגנב ממנו שיק. התנהלות זו נזקפת לחובתו ומקשה עליו מאד לעמוד בנטל השכנוע.

52. להימנעות הנתבע מהטלת החשד על גניבת השיק בפני
המשטרה על התובע, חשיבות לנוכח מעורבות זוגתו של הנתבע בדרכי התנהלות הנתבע במחלוקת עם התובע מהרגע בו הזעיקה המשטרה לעסק ודרך הגשת הבקשה לצו הרחקה נגד התובע, כאשר גב' הט שתחילה נמנעה באופן תמוה מהגשת תצהיר מטעמה, משנה דעתה ממש בעת תחילת שמיעת ראיות הנתבע ומגישה לפתע תצהיר ומחקירתה מתברר כי לומדת משפטים. הידע המשפטי של גב' הט מתיישב עם המהלכים המשפטיים שנקט הנתבע לעניין הזמנת המשטרה והגשת הבקשה לצו הרחקה, אך לא מתיישב עם הימנעותו מייחוס החשד לגניבת השיק לתובע לפני המשטרה.

53. בנוסף לסימן השאלה שנותר לעניין אי הבאה לפני המשטרה של החשד כי התובע הוא מי שגנב השיק, נותרו סימני שאלה מהותיים נוספים שלא ניתנה להם תשובה ובראש ובראשונה האופן בו גילה כביכול הנתבע את דבר גניבת השיק.

הימנעות הנתבע מפירוט נסיבות הכנת השיק וגילוי אובדן השיק

54. על פני השיק נכתב כי הופק ע"י הבנק באוגוסט 2012, ומכאן שהגיע לידיו באוגוסט 2012. הנתבע לא טען ולא הציג מסמך או ראיה אחרת על פיה פנקס השיקים שהופק ע"י הבנק באוגוסט 2012 נמסר לידי הנתבע במועד מאוחר יותר וסמוך כביכול למועד הגשת התלונה למשטרה בתחילת אוקטובר.

55. המסמך הראשון בו מעלה הנתבע גרסתו הינו תצהיר התמיכה בהתנגדותו ולכן חשיבותו לבחינת מהימנות גרסתו. כך מצא לנכון הנתבע לתאר בתצהירו את נסיבות גילוי הגניבה כביכול "בין לבין, התברר, ששיק שהכנתי עבור "רשת מחסני כמעט חינם" בסכום של 400,000 ₪, עבור סחורות שרכשתי ממנה, נעלם, יחד עם פנקס שיקים שלם, ממשרדי. שיק זה הוא השיק נשוא התנגדות זו".

56. די היה בתיאור חסר זה בלשון המעטה כדי לקבוע כי אין בגרסתו של הנתבע כדי לעמוד בנטל השכנוע הנדרש. הנתבע אינו מפרט מדוע ומתי הכין שיק על סכום עתק ללא שם נפרע, היכן הניח אותו ומתי, וכיצד גילה אובדן השיק למרות שחלף יותר מחודש מאז הופק לכאורה הפנקס ע"י הבנק ועד המועד בו מגיש תלונה למשטרה.

57. בדיון בבקשת הנתבע ליתן לו רשות להתגונן הנתבע נשאל איפה היה השיק מונח, ועל כך ענה "במגירה או על השולחן, אני לא זוכר". על השאלה האם השיק היה משודך בפנקס ההמחאות, ענה "כן". לשאלה מתי רשם את השיק, ענה "(העד מעיין במסמכים) אני לא זוכר את התאריך". תשובות אלה אינן תואמות הציפיה ששיק חתום ללא שם נפרע על סכום עתק לא יושאר על השולחן אלא ינעל במגירה, או בארון.

58. באותו דיון, לשאלה מדוע השיק נמצא במגירה, שכן מישהו יכול לקחת אותו, ענה הנתבע "אף אחד, חוץ מאלון שהיה נכנס למשרד, הייתה לו גישה לכל מקום. אף אחד לא חשד בו." לא רק שתשובה זו אינה מסבירה מדוע שיק חתום ללא שם נפרע לא נשמר במקום נעול, אלא שהיא שבה ומצביעה על כך שלאחר הקרע ביחסים ביום 24.9.12 על הנתבע היה להצביע לפני המשטרה ביום 2.10.12 על החשוד העיקרי בגניבת השיק, אך כאמור לעיל, הנתבע וסיבותיו עמו לא עשה כן.

הנתבע לא גילה בתצהירו הראשון כי הוא זה שרשם המילים "חמש מאות אלף ₪" על השיק

59. קושי נוסף שמעלה הגרסה הראשונית של הנתבע היא הצהרתו "כי שינוי סכום השיק מ-"400,000" ל- 500,000 וגם מילוי שם הנפרע והתאריך לא בוצעו על ידי, לא ברשותי (כל ההדגשות במקור – ע.ה.) וכי השיק הנ''ל לא בוצע על ידי ולא נמסר למשיב מעולם!".

60. חקירתו הראשונה של הנתבע על תצהירו התקיימה כפי שצוין לעיל בעת הדיון בבקשה לביטול העיקולים שהוטלו על נכסיו בפני
כבוד הרשם יעקבי ביום 11.6.13. לגבי אופן מילוי הפרטים בשיק, הנתבע העיד בעמ' 6 שורה 1 כלהלן: "אני רשמתי בספרות 400,000 ובמילים רשמתי בטעות 500,000. השיק נשאר במשרד זה היה מיועד לרשת שאני עובד איתה ונעלם לי הפנקס". מכאן שרק בחקירתו על התצהיר נולדה גרסה חדשה לפיה הסכום 500,000 ₪ במילים נרשם על ידו.

מדוע הנתבע לא תיקן מיד סכום השיק במילים והתאים אותו לסכום השיק בספרות ?

61. קושי נוסף שמעלה הגרסה שנוצרה בעת חקירת הנתבע, הכיצד רשם הנתבע הסכום של 500,000 ₪ במילים ולא תיקן מיד כביכול הסכום במילים. גם לקושיה זו לא ניתן הסבר.

הנתבע מוסר שתי גרסאות לשאלה מדוע לא רשם שם הנפרע

62. קושי נוסף שמעלה הגרסה הראשונית של הנתבע, מדוע הנתבע רשם הסכומים, חתם, אך לא מצא לנכון לרשום שם הנפרע ותאריך. בחקירה בפני
הרשם , הנתבע נשאל מדוע השאיר שיק שחתום על ידו ולא מילא את שם הנפרע "כמעט חינם", וענה בשורה 13 "חשבתי לנסוע לשם או לתת לנהג ולא ידעתי על איזה תאריך אסתדר איתם. אף פעם לא נגנב לי כלום מהמגירה". אולם בעת חקירתו בדיון בבקשתו ליתן לו רשות להתגונן נולדה גרסה חדשה. לשאלה מדוע לא רשם את שם הנפרע, ענה "לא, הם שמים חותמת".

גרסת הנתבע כי המיר השיק שנעלם בפריסה אינה מתיישבת עם העובדה שזמן הפירעון של ארבעת השיקים החליפיים כביכול הוא באותו חודש

63. קושי נוסף בגרסתו הראשונית של הנתבע היא הטענה כי השיק שנעלם הוחלף בשיק חלופי. הנתבע נחקר על כך בחקירתו הראשונה, דהיינו בפני
כבוד הרשם ונשאל האם יכול להציג את השיק החלופי שנמסר לרשת "כמעט חינם" שעבורה הכין את השיק, וענה בעמ' 6 שורה 9 "יש לי כרטסת של חוב שמראה שפרסתי את התשלום ל-4 תשלומים".

64. כאשר הוצגה כרטסת החוב בשלב מאוחר יותר, התברר שהנתבע מייחס הפריסה לארבעה תשלומים שנפרעו באותו חודש ומכאן שהטענה לפריסה אינה מתיישבת עם תאריכי ביצוע אותם ארבעה תשלומים.

65. אם הגרסה היא כי המו"מ עם כמעט חינם אמור היה לעסוק במועד התשלום בלבד , מדוע טען קודם לכן בחקירתו שפרס התשלום לארבעה תשלומים ? אם התכוון לבצע פריסה, מדוע הכין השיק מראש בסכום של ארבע מאות אלף ₪ ולא הכין ארבעה שיקים ללא תאריך על סך מאה אלף ₪ כ"א ? לשאלות אלה לא ניתנה תשובה.

כיצד יודע הנתבע שרק שיק אחד בפנקס שכביכול נגנב נחתם על ידו ?

66. כשנשאל הנתבע האם נפתח תיק הוצל''פ בגין שיק אחר מהפנקס שנגנב, ענה "לא. רק השיק של אלון, הוא היה חתום. היחיד שהיה חתום בפנקס, זה היה השיק העליון". הטענה כי רק השיק העליון בפנקס נחתם ע"י הנתבע מעלה השאלות, ממתי הנתבע יודע זאת וכיצד, מדוע לא פרט זאת בתצהירו ומדוע לא הובא פרט חשוב זה בפני
המשטרה, עת הוגשה התלונה ?

67. בנוסף לכל סימני השאלה שנותרו ללא תשובה, נפל בגרסה המקורית פגם נוסף שכן הנתבע הצהיר כי חתימתו זויפה, אולם הוא תיקן מחדל זה שנפל בתצהירו בשלב הדיון בהתנגדותו ואישר כי חתימתו לא זויפה.

עדויות עדיי הנתבע תמכו בגרסת התובע לפיה השיק נמסר לו ע''י הנתבע

68. כבר בשלב הדיון בבקשת מתן הרשות להתגונן, נוצר קושי בדרכו של הנתבע לעמוד בנטל הבאת הראיות והשכנוע, אך גם לאחר שהנתבע העיד עדיו ואלה נחקרו, נותרה המסקנה שהנתבע לא עמד בנטל השכנוע כי השיק נגנב ממנו ע"י התובע. העדים לא שפכו אור לגבי נסיבות גילוי היעלמות השיק כביכול, וכולם אישרו כי התובע שהה זמן רב בעסקו של הנתבע וכי העירו תשומת לב הנתבע לכך שהתובע מושך סחורה מהעסק בזמן אמת, אך הנתבע השיב להם בשוויון נפש כי הוא מודע לכך ולא נקט כל צעד נוסף מעבר לכך. עדויות אלה מחזקות את המסקנה כי התובע הלווה סכומי עתק לנתבע, ולכן לנתבע לא הייתה כל סיבה להגיב אחרת כאשר מקורביו מתריעים בפני
ו בזמן אמת כי התובע מושך מהעסק סחורות.

חקירת מר צחי ניסים, בנו של הנתבע, מחזקת גרסת התובע
אין לבן תשובה מניחה את הדעת, מדוע אם הבן מעורב בניהול העסק, התובע מחליף הנתבע בניהול בהעדרו ולא הבן ?

69. מר צחי ניסים, בנו של הנתבע, הצהיר כי היה סוכן מכירות ועזר בניהול השוטף של עסקו של הנתבע. מר ניסים הצהיר כי התובע הגיע "3-4 פעמים בשבוע, לסירוגין, לא רצוף", לעסק של הנתבע, ובכל פעם שהה "חצי יום" בעסק של הנתבע.

70. העד נשאל אם הוא הבן ומשמש כסוכן מכירות, מדוע התובע צריך היה לעזור לניהול העסק כשהנתבע שהה בבית חולים, ועל כך ענה בעמ' 15 שורה 29 "אני יודע שבאותה תקופה הם היו חברים מאוד טובים, כמעט קרובי משפחה מבחינת היחסים ביניהם. האמון היה רב. אם זה בסדר מבחינת אבי, אז גם מבחינתי".

71. בחקירה החוזרת נשאל בנו של הנתבע מה עשה התובע כשאביו היה בבית החולים, ועל כך ענה בשורה 9 "אם היו באים לקוחות הוא היה אומר להם מחירים, יושב איתם על חשבונות".

72. מעורבות הבן בעסקו של הנתבע אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה מעורבות ונוכחות התובע הייתה על בסיס חברי, לרבות עקב מצבו הרפואי של הנתבע שכן אך טבעי שמי שאמור היה לנהל העסק בהעדרו של הנתבע הוא הבן ולא החבר. כמו כן, תיאור מעורבות התובע בניהול מחזק גרסתו כי הילווה סכומי עתק לנתבע.
הבן מאשר כי כאשר העיר לנתבע על משיכת סחורה ע"י התובע, הנתבע הגיב בשוויון נפש

73. הבן של הנתבע נשאל איך הוא מסביר את העובדה שאחרי שאמר לאביו כי תפס את התובע לוקח סחורה, אביו לא שינה את יחסו כלפי התובע, ועל כך ענה "למיטב ידיעתי הכל היה רשום, הם עבדו תחת אמונה".

74. לשאלת בית המשפט בעמ' 18 האם יכול להיות שהנתבע אמר לבן בשלב כלשהו שזה בסדר שהתובע לוקח סחורות, כי הנתבע חייב לו כסף, ועל כך ענה בשורה 27 "בשלב כלשהו, שאלתי את אבי למה אלון רושם על דפים ולא נותן לו, אבי אמר שהכל בסדר, שאני לא אדאג, שהכל עובד על אמון ויעשו חשבון בסוף התקופה, ויתחשבנו על מה שמגיע לאבי".

75. כאמור לעיל, תשובות אלה אינן מתיישבות עם גרסת הנתבע לפיה התברר לו במועד מאוחר כביכול על משיכת סחורה ע"י התובע ללא הסכמתו וידיעתו ומנגד מתיישבת דווקא עם גרסת התובע לפיה השקיע סכומי עתק בעסק.

הניסיון של הבן להסביר כי לא טען בפני
התובע כי גנב שיק נובע מפחד אינו מתיישב עם חלקים בשיחה בהם עמד על דעתו

76. התובע הגיש תמליל שיחה שקיים עם בנו של הנתבע, שמתוכנו עולה כי הבן לא העלה בשיחה את הטענה המרכזית בתיק זה, לפיה התובע גנב כביכול שיק מאביו. הבן נשאל בעמ' 16 על שיחתו עם התובע בפארק, ועל כך ענה בשורה 17 "אני זוכר שברוב השיחה אמרתי שאני לא יודע ולא קשור לכלום. השיחה הייתה בהשפעה של פחד מבחינתי. אדם שבהרמת טלפון מביא עבריינים, אנשים שיאיימו על אבי ועל החיים של הילדים שלו, שיפגעו לו ברכוש. זה אדם שלא מתעסקים איתו ואין לי מה לדבר איתו. פחדתי ממנו ואני פוחד ממנו גם היום. גם אם היה אומר אתם חייבים לי מיליון שקל, הייתי אומר מהפחד כן".

77. הבן עומת עם הטענה כי לא כל מה שענה בשיחה היה בבחינת הסכמה עם גרסת התובע, ועל כך ענה בשורה 24 "כשאתה מצטט אותי אומר בגלל שזה אבי אני לא אצא נגדו בחיים, אני אומר שאם אמרתי, אמרתי".

78. הבן נשאל האם נכון שאביו אמר שהשיק גנוב, ועל כך ענה בשורה 27 "כן. שמעתי בדיעבד, אחרי שהדברים קרו, שהוגשה תלונה במשטרה שהשיק נגנב". כשנשאל מדוע לא אמר לתובע בשיחה שתומללה להחזיר לנתבע את השיק, ענה בשורה 29 "לא רציתי בכלל לדבר איתו, לא רציתי לקיים את השיחה זאת. אפשר לראות זאת בתמליל עצמו בכמה וכמה מקרים אני מנסה להפסיק את השיחה והוא לא נותן לי".

79. בימ"ש מוצא כי העובדה שהבן לא מזכיר בסמוך להתרחשות האירועים בשיחה עם התובע הטענה העיקרית בתיק זה לפיה התובע גנב מהנתבע שיק כי תומכת בגרסת התובע לפיה הטענה לגניבת שיק אינה אמת.

מחקירת הבן עלה שבידי הנתבע היו צילומים ויתכן אף הקלטות של חילופי הדברים ביום 24.9.12 בין הנתבע , בנו וזוגתו לבין התובע ומר ביטון, אולם הנתבע בחר שלא להביאם בפני
בימ"ש ואף להסתיר קיומם.

80. בעמ' 17 העד נשאל על ידי בית המשפט כיצד הוא יודע שהתובע הביא לעסק של הנתבע עבריינים, ועל כך ענה בשורה 30 "רואים במצלמות אבטחה של המחסן, הצילומים האלה הועברו למשטרה ויש תלונה במשטרה. אני לא יודע אם הצילומים הוגשו. הם איימו שהם ישרפו את המחסן, יפגעו באבי, איימו עליו ולא עליי, בנוכחותי".

עדות מר שמואל שמואל מטעם הנתבע גם היא מחזקת גרסת התובע להשקעה משמעותית בעסקו של הנתבע עקב תיאור דומה לשוויון נפש של הנתבע כאשר העד סיפר לו שהתובע מושך סחורה

81. מר שמואל שמואל השיב לשאלה כמה פעמים בשבוע היה במחסן של הנתבע, בעמ' 19 שורה 19 "4-5 ימים בשבוע, לפעמים כל יום. הייתי בא כשהיה משעמם לי, הייתי יושב שם".

82. לשאלת בית המשפט בעמ' 21 האם שוחח עם הנתבע בעניין אי רישום הסחורה שנמשכה על ידי התובע, ענה בשורה 6 "דיברתי עם ניסים, הוא אמר לי שהוא רושם את זה על כל מיני קרטונים. מה שאלון לוקח הוא רושם". בשורה 14 התבקש להסביר מדוע לאחר שתפס כביכול את התובע מעלים סחורה, הנתבע ענה לו "זה בסדר זה בסדר ולא מעיף את התובע מיד?"
ת. היה ביניהם קשרים מיוחדים, לא יודע איזה קשרים פנימיים, האמינו אחד לשני. אבל כשראיתי שהוא לוקח בצורה מוגזמת, לקחתי עט ונייר והתחלתי לרשום את המוצרים שהוא שם על המשטח. אלון פנה אליי ושאל למה אני רושם, אמרתי לו שניסים אמר לי לרשום כל דבר שיוצא מהמחסן. התובע נכנס איתי לעימות, הוא אמר – אתה לא תרשום ואתה לא תהיה פה. אני מתוך דאגה לבן דודי רשמתי כל דבר. לא פחדתי ממנו. הוא צעק אליי, איים עליי, לא התייחסתי בכלל. עשיתי את שלי, רשמתי והעברתי לנתבע.
בשורה 23 ענה לשאלה היכן הניירות עליהם עשה את הרישומים הנטענים, ועל כך ענה "רשמתי על סתם נייר, אני לא יודע איפה הוא, איפה שהוא הרים את כל הניירות, ועקב זה היה עימות בינינו, כמעט מכות".

83. העד נשאל האם כאשר הביא לנתבע את הניירות עליהם רשם את משיכת הסחורה הנתבע הוציא תעודות משלוח, ועל כך ענה בעמ' 22 שורה 1, "לא. היה כמו שרשום פה, בכתב יד, רשימות".

84. בחקירה החוזרת, כשהתבקש העד להבהיר תשובה קודמת שלו כי הנתבע רשם את הסחורה שהתובע לקח, ענה בעמ' 22 שורה 14 שהנתבע אמר לו ש"אלון רושם את זה". כשנשאל על ידי בית המשפט האם התשובה של הנתבע לא נראתה לו מוזרה, ענה בשורה 17 "היה ביניהם אמון, היו זמנים שהנתבע היה מאושפז ואלון היה במחסן עם צחי".

85. מכאן שגם העד הנוסף מטעם הנתבע שב על אותו תיאור של שוויון נפש מצידו של הנתבע כאשר מספרים לו שהתובע מושך סחורה , תגובה שמתיישבת עם גרסת התובע לפיה השקיע סכומי עתק בעסק של הנתבע.

עדות גב' תמר לוי מטעם הנתבע גם היא מחזקת גרסת התובע להשקעה משמעותית בעסקו של הנתבע עקב תיאור דומה לשוויון נפש של הנתבע כאשר העדה סיפרה לו שהתובע מושך סחורה

גב' לוי לא התייצבה לדיון הראשון בו היה עליה להיחקר על תצהירה, ובית המשפט לא קיבל תשובה מניחה את הדעת להיעדרותה.

86. גב' לוי לא נחקרה בישיבה הראשונה יחד עם בנו של הנתבע ומר שמואל שמואל ונטען כי נמצאת עם הנתבע בבית חולים. ב''כ התובע דרש למשוך את תצהירה של גב' לוי בנימוק שהיה עליה להתייצב לדיון, ואין לקבל את הטענה שהיא נמצאת בבית החולים עם הנתבע, שכן לנתבע יש בת זוג שלא הגישה תצהיר ומצופה היה שדווקא זוגתו של הנתבע תשהה עמו בבית החולים ולא גב' לוי. לשאלת בית המשפט מדוע גב' לוי נמצאת עם הנתבע בבית החולים ולא בת זוגו, שלא הגישה תצהיר בתיק, השיב ב''כ הנתבע "הם גרים ביבנה, זו כברת דרך, אני יודע שזוגתו גרושה, יש לה ילדים ונכדים, אז לא צריך להיות כל כך...לא צריך להוציא דברים מפרופורציות. נצטרך לשמוע עדיי הגנה נוספים בדיון הבא, לא בזבזנו את הזמן".

87. בימ"ש לא קיבל תשובה מניחה הדעת להיעדרות העדה מהישיבה הראשונה וההתנהלות לא תאמה צד שמעוניין להביא בירור האמת.

גב' לוי אישרה כי כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה כנספח א לתצהיר הנתבע אינה משקפת את כל ההכנות וההוצאות של התובע מול העסק

88. גב' לוי אישרה כי היא הבת של זוגתו של הנתבע, וכאשר נשאלה מדוע לא ציינה עובדה זו בתצהירה, ענתה בעמ' 30 שורה 5 "מה זה משנה". העדה שתיארה את תפקידה בשורה 17 "ניהול המשרד השוטף, התנהלות מול לקוחות, ספקים, הפקת חשבוניות, תעודות משלוח, דיווח לרו''ח, וכל מה שקשור בזה", הופנתה לכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה כנספח א' לתצהיר הנתבע ונשאלה האם היא משקפת את כל ההוצאות וההכנסות של התובע מול העסק. על כך ענתה בעמ' 32 שורה 9 "לא, הכרטסת לא משקפת". עדות זו מחזקת את טענת התובע כי הוא והנתבע ניהלו התחשבנות לא רשמית, ושומטת את הקרקע מתחת לניסיונו של הנתבע לבסס טענות קיזוז נגד התובע על בסיס הכרטסת או רישומים שונים שערך.

גב' לוי מאשרת שסחורות על שם התובע אוחסנו בעסק של הנתבע

89. העדה נשאלה לגבי חשבוניות שהופקו על ידי לקוחות, הוצאו על שם התובע, כאשר הכתובת היא של עסקו של הנתבע. על כך ענתה בעמ' 33 שורות 20-31 "טמפו היא לא רק הספק היחידי שסיפק סחורה על שם אלון והוריד את הסחורה אצלנו...לא פעם ולא פעמיים אלון נהג להזמין סחורות למחסן שלנו, סנפרוסט שמספקת ירקות קפואים...סנפרוסט או פרי גליל שמספקים ירקות קפואים הגיעו אלינו לא פעם ולא פעמיים להוריד ירקות קפואים שאין לנו בכלל קירור בעסק, על שם אלון עם חשבונית של אלון".

90. העדה נשאלה לפשר הדבר, ועל כך ענתה בעמ' 34 שורה 1 "אז אני מסבירה שהוא היה נוהג להזמין סחורות ולהוריד אותן אצלנו, בעסק". העדה נשאלה האם הסכימה לכך, וענתה בשורה 6 "למה שאני לא אסכים?" כשבית המשפט העיר האם זה "נראה לך הגיוני וטבעי", ענתה בשורה 8 "זה לא נראה לי הגיוני". כשבית המשפט הקשה אם כך מדוע הסכימה, ענתה בשורה 10 "כי בין הנתבע לתובע היו יחסים של אמון ביניהם ואני לא יודעת מה סוכם ביניהם, אז מן הסתם זה מה".

91. העדה נשאלה כיצד היא מסבירה בנספח ב' ריכוז של סכומים המתייחסים לכמות סחורה שלא מתאימה למינימרקט של התובע, אלא לעסק סיטונאי של הנתבע, ועל כך ענתה בשורה 31 "אני מסבירה שאלון היה מאחסן אצלנו סחורה בעסק". העדה שללה בעמ' 35 שורה 22 את האפשרות שהתובע שילם על סחורה שסופקה לעסק של הנתבע, ולקח או התקזז עם הנתבע בדרך כזו או אחרת.

גב' לוי לא שללה את האפשרות ששיקים שמסר התובע הועברו על ידי הנתבע לצד ג'

92. בעמ' 36 שורה 16 העדה נשאלה האם יכול להיות שחלק מהשיקים שמסר התובע, ואשר היו ערוכים לתשלום לפקודת הנתבע, הועברו לצד ג', ועל כך ענתה "אין לי מושג, אני לא העברתי".

93. העדה נשאלה לגבי שיק שמשך התובע מחשבונו ע''ס 60,000 ₪ לפקודת "חצי חינם", ואשר הופיע בכרטסת של "חצי חינם" אצל הנתבע, ועל כך השיבה בעמ' 37 שורה 18 "אני אומרת שבכרטסת יש שיק תשלום על 60,000 ₪, לי אין פה את הפרטים של השיק, אני לא יכולה לדעת, הקבלה הזאת אני יודעת שהיא מהעסק של אלון, לא יודעת על איזה שיק מדובר, אם אתה יש לך את התדפיס של השיק הספציפי הזה מהכרטסת, אני לא יודעת שזה אכן זה". בהמשך הוסיפה בשורה 28 "מבחינתי אלון רכש מחצי חינם סחורה ב-60,000 ₪ ופה יש לי 60,000 ₪". יצוין שלאחר בחינה מדוקדקת של מספר השיק בתדפיס תנועות של הבנק ומספר השיק בכרטסת, התברר שיש סימן שאלה לגבי התאמת אחת מהספרות בשיק כאשר התובע טוען שמקור אי ההתאמה הוא איכות הצילום של המסמך והקושי להבחין בין הספרה "6" לבין הספרה "8" בצילום.

94. העדה נשאלה בעמ' 41 לגבי שיק נוסף בסך של 30,740 ₪, שמופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע. הפעם לא הייתה מחלוקת לגבי זיהוי השיק בתדפיס הבנק לעומת מספרו בכרטסת, ויצוין ששני השיקים, השיק הנזכר קודם לכן ושיק זה, הינם מאותה סדרה. העדה נשאלה שוב האם התובע משך שיקים מחשבונו לפקודת צד שלישי, ובכרטסת של הנתבע התשלום לצד השלישי מופיע כזיכוי של התובע כלפי הנתבע, ועל כך ענתה בעמ' 43 שורה 18 "יכול להיות".

95. העדה נשאלה האם לגבי חלק מהחשבוניות שהתובע שילם כאשר הסחורה נפרקת בעסק של הנתבע "הייתה איזה התחשבנות בין ניסים לאלון, את יודעת, יכול להיות דבר כזה? ", ועל כך ענתה בעמ' 44 שורה15 "לא שידוע לי".

96. גב' לוי העידה בעמ' 45 שורה 3 כי הספקים הגדולים של הנתבע היו כמעט חינם, חצי חינם ואוסם, אך לא זכרה בשורה 7 האם שולם שוטף שלושים או שוטף שישים, כי "זה היה לפני שנתיים, אני לא זוכרת".

העדה מאשרת שהייה ממושכת של התובע בעסקו של הנתבע

97. העדה העידה בשורות 24-27 כי התובע היה מגיע בהתחלה לעסק של הנתבע אחת לשבוע, ולאחר מכן פעמיים, שלוש פעמים בשבוע, חצי יום בערך. בשורה 29 העידה "אלון לא ניהל את העסק, אבל בהחלט התנהג כאחד שמנהל את העסק".

אין לגב' לוי הסבר לשוויון הנפש של הנתבע עת התריעה בפני
ו על כך שהתובע מושך סחורה מהעסק או גבה כספים מלקוחות של הנתבע

98. בעמ' 46 שורה 7 תיארה "ריבים מאוד גדולים ביני לבין אלון" מכיוון ש"שרון היה מעמיס את הטרנזיט עם סחורה לעסק של אלון", ולכן נמנע ממנה להוציא את שרון לחלק סחורה. בית המשפט שאל את העדה מה ענה לה הנתבע כאשר הפנתה את תשומת לבו לכך שהתובע מעמיס סחורה לעסק שלו, ועל כך ענתה בשורה 14 "פניתי אל הנתבע, אני הבנתי שבין אלון לניסים יש מעבר לקשר של חברות של לקוח יש גם קשר של חברות, ניסים בטח בו, ניסים סמך עליו.
כב' השופט הדר: התחלת להגיד יש מעבר לחברות.
העדה, גב' לוי : התבלבלתי, רציתי להגיד לקוח, מעבר לקשר של לקוח וספק היו גם קשרים של חברות, ניסים סמך עליו, ניסים בטח בו.
כב' השופט הדר: אבל את הבת של בת הזוג שלו.
העדה, גב' לוי : כן.
כב' השופט הדר: מי יותר נאמנה לו, אומרת לו פעם אחת, פעמיים, 3, לא נראה לך מוזר?
העדה, גב' לוי: מי אני שאני אנהל את העסק?"

99. בשורה 30 העדה העידה כי "אלון גם הביא ספקים, לא ספקים, סליחה, לקוחות לעסק שעשה בעצם את התהליך של הגביה מהם, אני לא פעם ולא פעמיים הלכתי לגבות כספים מאותם לקוחות ונאמרו לי שהכסף נמסר לאלון.
כב' השופט הדר: ואז אמרת, אני פשוט חוזר לוודא ואז את אומרת, מזועזעת, את אומרת את זה לנתבע, הוא אומר, זה בסדר? אנחנו חברים?
העדה, גב' לוי: ניסים סמך עליו שיעביר את הכסף, מן הסתם."
עמ' 47 בית המשפט ביקש שהעדה תצטט מה אמר לה הנתבע, ועל כך ענתה בסעיף 12 "הם אמרו שהם מסתדרים ביניהם".

100. העדה נשאלה האם רשמה מה התובע הוציא לצדדי ג' מהעסק של הנתבע, ועל כך ענתה בעמ' 47 שורה 29 "לא, בדרך כלל אלון היה רושם על הפתקים שלו", ובשורה 31 "הייתה לנו במשרד, היה מקום שהוא היה שם את הפתקים, הם היו אמורים להתחשבן". כשנשאלה העדה האם היה ספר בו נרשמו הדברים, ענתה בעמ' 48 שורה 6 "אז אני מסבירה שלא היה ספר, היו פתקים, היו קרטונים של סיגריות".

העדה מאשרת כי לא הופקו תעודות משלוח בזמן אמת כאשר התובע משך סחורות מהעסק של הנתבע

101. העדה נשאלה מדוע לא העבירה את זה לתעודות משלוח, ועל כך ענתה בשורה 13 "אני לא יכולה להעביר לתעודת משלוח אם אין לי תמחור".

102. בחקירה החוזרת נשאלה העדה אם היא יודעת מה קרה עם הסחורות שהתובע אחסן אצל הנתבע, ועל כך ענתה בעמ' 50 שורה 8 "אין לי מושג, אני מניחה שהוא העביר אותן חזרה למחסן שלו, אני לא".

103. בעמ' 51 שורה 31 העידה העדה כי שמעה מהתובע ומהנתבע שהם מסתדרים ביניהם, ובעמ' 52 שורה 5, שהם אמורים לעשות "חשבון".

104. תשובות גב' לוי חוזרות על תשובות בנו של הנתבע ומר שמואל לפיהן התריעו בזמן אמת בפני
הנתבע על משיכת סחורות ע"י התובע, אולם נתקלו בתגובה של שוויון נפש. כמו כן, גב' לוי, כמו גם העדים האחרים מטעם הנתבע, אישרה המעורבות הרבה של התובע בעסק של הנתבע.

גב' לוי העידה כי חלק מהנספח שמתעד משיכות התובע מהעסק של הנתבע נכתב ע"י בנו של הנתבע

105. העדה נשאלה של מי כתב היד בעמודים 9 ו-10 בנספח ד' של הנתבע, ועל כך ענתה בשורה 19 "של צחי". לגבי עמודים 1-7, טענה כי כתב היד הוא של התובע.
גב' לוי לא ידעה בזמן אמת על הכנת השיק או אובדנו

106. לנוכח מעורבות גב' לוי בניהול הכספי, העדה נשאלה האם ידעה שהשיק נשוא תיק זה נגנב, ועל כך ענתה בשורה 29 "לא, אני שמעתי על זה לראשונה לפני...בערך שכל הבלגן התחיל, לא". בימ"ש מוצא תשובה זו כמחזקת גרסת התובע לפיה אין לקבל הטענה לגניבת השיק שכן אילו השיק אכן נגנב מצופה היה שגב' לוי תהיה מעורבת בהכנת השיק ולחלופין בגילוי העובדה שכביכול אבד.

עדות גב' הט מחזקת גרסת התובע לגבי קשיי מימון מהם סבל הנתבע וכן מאשרת מעורבותו הרבה של התובע בעסק של הנתבע

תצהיר גב' הט הוגש בשיהוי רב ללא הסבר מניח הדעת למרות מעורבותה הרבה במחלוקת

107. כאמור לעיל, נסיבות הגשת תצהיר גב' הט זוגתו של הנתבע זמן רב לאחר הגשת תצהירי הנתבע ולאחר שהוגשו תצהירי התובע והחלה חקירת עדי הנתבע אף היא אינה מתיישבת עם התנהלות שמטרתה לברר האמת.

108. העדה נשאלה האם כזוגתו של הנתבע וסטודנטית למשפטים, לא ביקשה לעיין במסמכי התביעה, וענתה בעמ' 56 שורות 1-8 כי לא הייתה לה מעורבות בעסק ורצתה להוציא את עצמה ממעורבות אך החליטה להעיד אחרי שראתה את "ילקוט הכזבים של התצהירים".
בית המשפט שב ושאל הכיצד ראתה את התצהירים שהוגשו 4 חודשים קודם לכן רק לפני שבוע, וענתה בשורה 20 "מפני שלפני שבוע היה שבוע לפני הדיון ואז הסתכלתי בחומר והבנתי שיש שם, ששמי משורבב לתצהירים שלא בצדק". בהמשך החקירה שב ועלה סימן שאלה לגבי גרסתה של גב' הט מתי לראשונה נחשפה לתצהירי התובע, וראה לעניין זה סעיף 118 שלהלן, שם מצוטטים דבריה כי אינה זוכרת מתי הוגשו התמלילים על ידי התובע.

109. תשובות העדה לעניין מועד עיונה בתצהירי התובע אינן מתיישבות עם ההגיון לנוכח ידיעותיה המשפטיות כסטודנטית למשפטים שבאו לידי ביטוי במעורבותה בהזמנת המשטרה ביום 24.9.12 ונראה שגב' הט העדיפה ושיקוליה עמה להימנע מליתן תצהיר מטעמה. לאחר מכן חזרה בה , יתכן על בסיס התרשמות של הנתבע כי אין די בראיות שהוגשו על ידו וכי העדר תצהיר מטעם גב' הט מעורר סימני שאלה.
גב' הט אישרה אף היא מעורבותו הרבה של התובע בעסקו של הנתבע ותגובתו התמוהה של הנתבע להתרעות מקורביו בדבר משיכת סחורה ע"י התובע

110. גב' הט העידה בעמ' 53 שורות 18-20, כי ראתה את התובע בעסק של הנתבע ממרץ 2012 עד ספטמבר 2012 "הייתה לו נוכחות אינטנסיבית בעסק".

111. כאשר נשאלה גב' הט על ידי בית המשפט מה היא יודעת על הקשר בין התובע לבין הנתבע, ענתה בשורות 16-18 שהנתבע מכר סחורה לתובע "ובאיזושהי תקופה התובע גם החל להופיע במחסן ונוצרו ביניהם יחסים של, גם יחסי חברות וגם יחסי אמון וגם איזה שהוא שיתוף פעולה עסקי".

112. גב' הט אישרה כי הבת שלה ואחרים העלו בפני
ה טענות לגבי ההתנהלות של התובע בעסק, וכאשר בית המשפט שאל אותה האם העלתה את סימני השאלה בפני
הנתבע, ענתה בעמ' 58 שורה 10 "אני שואלת ואני מקבלת תשובה שאני בוטח באלון ואני סומך עליו והוא ישלם עבור מה שהוא לקח, אלה היו התשובות והאמת שגם אני השתכנעתי".

עדות גב' הט מחזקת גרסת התובע לגבי קשיי מימון מהם סבל הנתבע

113. גב' הט נשאלה האם נתנה הלוואות לנתבע, והשיבה בשורה 25 "חד משמעות לא". מיד לאחר מכן עומתה עם תשובות הנתבע לשאלון בהן ענה לשאלה האם יצאו שיקים מחשבונה לטובת חצי חינם בתשובה "היו פעמים כאלה", וענתה בעמ' 54 בשורה 6 כי אינה משנה תשובתה הקודמת "אני התכוונתי שלא יצאו כספים מחשבוני הפרטי לטובת העסק של ניסים, כל שהיה הוא שהוא השתמש בשיקים שלי לתשלומים בחצי חינם כי מכסת האובליגו שם שלו הסתיימה וביקשו ממנו להביא אמצעי תשלום אחר, כל שעשיתי זה עזרתי לו באמצעי תשלום, זה לא ש."

114. גב' הט נשאלה האם זה נכון שכאשר הוציאה שיק מהחשבון שלה, התובע נתן לה שיק נגדי לביטחון, ועל כך ענתה בשורה 25 "אני לא זוכרת". בחקירה החוזרת התבקשה העדה להתייחס לשאלה שנשאלה האם קיבלה שיק ביטחון מהתובע, ועל כך ענתה בעמ' 70 שורה 18 "אני לא יודעת על מה, על מה מדובר".

115. גב' הט חיזקה בעדותה טענת התובע כי הנתבע סבל מקשיי מימון ואף לא שללה תחילה האפשרות שקיבלו שיקים נגדיים לביטחון מהתובע, גם אם לאחר מכן שינתה תשובתה.

גב' הט אישרה קיום הפגישה בביתם עם התובע בשבת, אך טענה כי התובע לחץ להיכנס כשותף ונדחה

116. על פי גרסת התובע, החל להשקיע כספים בעסקו של הנתבע בעקבות פגישה שהתקיימה בביתו של הנתבע ביום שבת, במסגרת ארוחת בוקר. העדה אישרה בעמ' 59 שורה 5, שהתובע ביקר בביתם בשבת בבוקר "הוא הזמין את עצמו והוא הגיע". לאחר מכן, בעמ' 60 שורה 1 העידה "היום בדיעבד אנחנו יודעים שהייתה מטרה לביקור הזה וזה לא היה ביקור תמים ולאורך כל הביקור הוא ישב ולחץ וניסה לשכנע את ניסים להיכנס כשותף בעסק". כשנשאלה מה ענה לו הנתבע ענתה בשורה 5 "וניסים אמר לו שהוא לא מכניס שותפים לעסק".

117. לנוכח גרסה זו נשאלת השאלה שלהן: אם התובע אכן לחץ בפגישה בנוכחותה להיכנס כשותף ונדחה הכיצד הגביר מעורבותו בעסק ומדוע גב' הט שהייתה מודעת להגברת מעורבותו לא דרשה הסברים מהנתבע לכך.

גב' הט לא יישבה הסתירות בין תמלול שיחת התובע עם בנו של הנתבע שייחס לה הסכמה למכור הסחורה ותשלום לתובע לבין גרסתה השוללת זאת

118. העדה עומתה עם דבריו של בנו של הנתבע, לפים אישר כי העדה אמרה לתובע "תבוא נמכור את הסחורה, תיקח את הכסף ", ועל כך ענתה בעמ' 61 שורה 5 "קודם כל אני לא אחראית על מה שצחי אמר" ו"כן וב' אני רואה כאן גם שהוא אומר דברים אחרים". העדה נשאלה לגבי המשך תמליל השיחה בין בנו של הנתבע לבין התובע, שם לגרסת התובע שזר לה בנו של הנתבע כתרים שהיא הקובעת בעסק, ועל כך ענתה כי אין לצפות ממנה להסביר את בנו של הנתבע, וכן הבינה מבנו של הנתבע כי "הוא היה מבועת בפגישה הזאת עם התובע בפארק והיה מוכן להודות גם ברצח ארלוזורוב אם הוא היה מתבקש". לשאלת בית המשפט מתי הבינה זאת, ענתה בשורה 29 "הבנתי לאחר שהוגשו התמלילים", וכשנשאלה מתי הם הוגשו, השיבה כי אינה זוכרת.

119. כשנשאלה לגבי דברי בנו של הנתבע ותצהירים של אנשים שישבו איתה, שהיא אמרה כי נמכור את הסחורה וניתן את הכסף לתובע, ענתה בשורה 22 "אני לא יודעת על מה אתה מדבר".
גב' הט העידה כי נודע לה על גניבת השיק במועד הפקדתו בבנק למרות שהנתבע הגיש כחודשיים קודם לכן תלונה למשטרה על אובדן הפנקס שלגרסתו רק השיק הגנוב היה חתום בו

120. העדה נשאלה מתי ידעה על שיק שנגנב מהנתבע, ועל כך ענתה בעמ' 63 שורה 11 "כשהשיק נגנב". כשנשאלה מתי, ענתה בשורה 13 "כשהוא הופקד לבנק, כשהוא נמשך מהבנק". תשובה זו , כמו גם תשובות גב' לוי והנתבע, אינן מתיישבות עם המועד שבו מגיש הנתבע בתחילת אוקטובר תלונה במשטרה בגין גניבת פנקס שיקים כאשר הוא וגב' הט נחשפו יחדיו שבוע קודם לכן, ביום 24.09.12 לטענות התובע לגבי חוב כלפיו ולהתנהלות אלימה וחמורה לשיטתם.

121. בעמ' 66 גב' הט השיבה לשאלת בית המשפט לגבי התלונה שהוגשה נגד התובע כי המשטרה הודיעה לנתבע שהחקירה הסתיימה מחוסר עניין לציבור. כאשר נשאלה אם הוגש ערר על החלטת המשטרה, ענתה בשורה 5 "אנחנו נגיש ערעור, אנחנו יכולים, היום אני יודעת שאני יכולה להגיש קובלנה, אז עוד לא ידעתי". העדה לא זכרה מתי התקבלה הודעת המשטרה. העדה נשאלה האם לאחר שנודע להם שהשיק נשוא התביעה נמצא אצל התובע עדכנו במשטרה את התלונה בדבר גניבת השיק, ועל ענתה בעמ' 68 שורה 13 "אתה צריך להפנות את השאלה הזו לבן זוגי ולא לי".

122. תשובת העדה אינה מתיישבת עם ההיגיון בשים לב לרקע המשפטי של גב' הט.

גב' הט טענה כי בפגישה עם נציגי התובע אמרה שאם יתברר לאחר התחשבנות שישנן סחורות של התובע אצל הנתבע, התובע יקבלן

123. בעמ' 64 שורה 1 העידה שאחרי ה-24.09 הגיעה משלחת מטעם התובע,
ובשורות 7-20 העידה "ואז הבנתי שמדברים על התלונה שהגשנו במשטרה על איומים ועל כל מה שהיה שבוע קודם...הם ביקשו מאיתנו שנבטל את התלונה, שלא נעשה לו בעיות, פנה אליי גם אחיינו וגם אחותו...ואנחנו אמרנו שהתלונה כבר הוגשה, זה לא משהו שאפשר, אנחנו באמת אויימנו....ואז הוא אמר, היו כאן סחורות אולי שגם מגיעות לאלון ואם אתם סוגרים את המחסן ואני באמירה הזו אמרתי שאם יש סחורות שמגיעות לאלון תהיה התחשבנות, תהיה ספירה, ולאחר שתהיה ספירה אם עדיין תהיה סחורה שמגיעה לאלון הוא יקבל אותה, כמובן לאחר שהוא ישלם את חובותיו למחסן, זה כל מה שאמרתי". בעמ' 65 אישרה העדה כי התובע אחסן סחורות בעסק של הנתבע.

סיכום עדות הנתבע: לנתבע אין הסבר בחקירתו הנגדית מדוע הכין שיק והשאיר אותו במגירה ולא שם לב שהשיק נעלם אם היה מיועד לתשלום לרשת "כמעט חינם", לנתבע אין תשובה מניחה הדעת מדוע הכין שיק אחד אם ביקש לפרוס התשלום, הנתבע משנה גרסה קודמת לפיה רק שיק אחד בפנקס נחתם על ידו ומעלה במהלך חקירתו לראשונה מספר גרסאות כלהלן:
בדבר האופן בו גילה שהפנקס שבו היה השיק נעלם,
בדבר פניות מקורביו אליו בזמן אמת בטענה שהתובע נוטל סחורה ללא רישום
ועל סיכום בדבר התחשבנות עם התובע ו"פיצוץ" עקב דרישתו לעשות חשבון
הנתבע יזם ספירת המלאי עקב רצונו לסגור העסק
הנתבע מתרץ מתן הנחיה לרוכש העסק ממנו לשלם חלק מהתמורה לתובע בכך ש"הוא היה שמה"

124. הנתבע נחקר בתיק זה פעמיים לפני חקירתו הנגדית על תצהירו ובחקירה השלישית לא רק שלא ניתנו תשובות מניחות הדעת לקשיים שעורר תצהיר התמיכה בהתנגדותו, אלא שהועלו גרסאות כבושות.

לנתבע אין הסבר מה אירע לאחר שהכין השיק.

125. הנתבע אישר בעמ' 79 שורה 4 כי הוא רשם את הספרות בשיק נשוא התביעה וכן את הסכום במילים, ונשאל מי תיקן מ-400,000 ל-500,000, ועל כך ענה בשורה 11 "אין לי מושג". העד נשאל האם תיקן את הסכום לבקשת התובע, ועל כך ענה בשורות 26-28 "תשמע, אני מתנהל מול בנקים קרוב ל-40 שנה אם לא יותר....אם אני עושה תיקון בשיק ואני לא יחתום לידו ליד התיקון, זה נראה לך הגיוני?". העד הוסיף והעיד בעמ' 80 שורה 8 כי הוא לא מוציא שיק אם הוא לא מקבל חשבונית, וכאשר נשאל על איזה סכום הייתה החשבונית, ענה בשורות 16-29 "לא, זה היה, השיק הזה היה מיועד לכמעט חינם על חשבון חלק מהחוב שלהם כלפיהם...אני את השיק הזה היה מיועד לכמעט חינם, האובליגו שלי הגיע שמה גבוה, מדי פעם היו עושים לי ככה איזה ציוץ, מרימים טלפון, תבוא לסגור, תבוא זה, לחצו עליי, תביא שיק, תביא שיק, תביא שיק. רשמתי את השיק הזה, שמתי אותו במגירה, בסוף לא שלחתי להם באותו יום שיק, אני לא יודע מה היה, אני לא זוכר מה". כאמור לעיל בתיאור גרסתו הראשונית של הנתבע וחקירותיו הראשונות בפני
הרשם ובדיון בבקשתו ליתן לו רשות להתגונן, גרסת הנתבע לגבי האופן בו הכין השיק ומה אירע מאותו רגע ועד שהגיש התלונה במשטרה נותר לוט בערפל.

126. הנתבע נשאל מדוע השם של "כמעט חינם" אינו מופיע בשיק כנפרעת, ועל כך ענה בעמ' 81 שורה 1 כי הם שמים חותמת שלהם. כאשר נשאל על ידי בית המשפט האם זה לא מסוכן להשאיר במגירה שיק פתוח, ענה בעמ' 81 שורה 3 "לא, יש לי המון שיקים שלהם שאני נותן להם, הם שמים חותמת שלהם וגם חלק אני רושם לפעמים, הרי קראו להם ארצי". בעמ' 82 שורה 31 העד העיד כי היה חייב לכמעט חינם "יותר, שש מאות ושבע מאות...ומיליון".

127. העד נשאל בעמ' 83 למה לא רשם את התאריך בשיק, ועל כך ענה בשורות 8-13 "לא ידעתי באיזה יום אני אלך אליהם, הכנתי את זה, אמרתי אני אלך באותו יום אני ירשום שמה, או אני לא זוכר בדיוק מה היה על הזה, אבל אני בדרך כלל, אם הייתי הולך אני אישית לשלם שמה אז הייתי מכין את השיקים בזה ורושם שם תאריכים שאני מסכים איתם, לפעמים האיש מכירות שלהם היה עושה קצת בעיות עם התאריכים, לפעמים הוא היה מעביר לפעמים זה אז הייתי מסתדר איתם על התאריכים שם במקום". כפי שצוין כבר קודם לכן, לנוכח גרסה זו, היה על הנתבע לגלות מיד כשהשיק נגנב באוגוסט מועד הנפקת פנקס השיקים ע"י הבנק שכן מעיד שהתכוון לקחת אותו באותו יום ל"כמעט חינם", אולם הנתבע כביכול גילה דבר היעלמות השיק רק בתחילת אוקטובר כשבוע לאחר הקרע ביחסים עם התובע.

לעד אין תשובה מניחה הדעת מדוע הכין שיק אחד אם ביקש לפרוס התשלום

128. הנתבע נשאל מדוע רשם את הסכום בשיק אם רצה לנסות לפרוס את התשלום, ובסופו של דבר פרס ל"כמעט חינם" את התשלום ב-4 שיקים, ועל כך ענה בעמ' 84 שורות 1-6 "אבל ככה הייתי מכין, או שהייתי מכין...אז או שהייתי מכין את השיקים או שהפקידה הייתה מכינה שיקים בדרך כלל". העד נשאל מי זו הפקידה, וענה בשורה 8 "תמר, כן. או שהיא הייתה מכינה שיקים, היא מכינה ואני הייתי חותם עליהם, או שאני הייתי מכין את השיקים, השיק הזה היה מיועד אליהם ולא נסעתי לתת להם באותו זמן, השארתי את כל הפנקס במגירה וזהו או במגירה או בשולחן". תשובה זו אינה מתיישבת עם העובדה שגב' לוי כלל לא ידעה על השיק שהוכן או נעלם.

הנתבע שינה גרסתו הקודמת לפיה חתם רק על שיק אחד בפנקס שנעלם וטען שאינו בטוח

129. הנתבע נשאל האם השיק נשוא תיק זה היה בתוך פנקס שהנתבע לא השתמש בו קודם, ועל כך ענה בעמ' 90 שורה 7 "חדש, אני חושב, חדש, יכול להיות שהוצאתי שיק אחד, אני לא בטוח, לא יודע...אבל מה שאני זוכר פנקס חדש, אני לא זוכר אם הוצאתי".

במהלך החקירה הנתבע נזכר לראשונה בנסיבות מציאת הפנקס שאבד

130. הנתבע נשאל מתי נודע לו שהשיק נגנב, ועל כך ענה בשורה 12 "השיק נודע לי בסביבות סוף ספטמבר, נדמה לי, אני חושב". העד נשאל כמה פנקסים גנבו לו, ועל כך ענה בשורה 16 "אחד הפנקס הזה שהיה במגירה". העד נשאל איך נודע לו שהפנקס נגנב, ועל כך ענה בשורה 20 "אני יום אחד חיפשתי את ה, זכרתי שרשמתי שיק לפקודת כמעט חינם, חיפשתי את הפנקס שיקים לא מוצא את השיקים, הלכנו באותו זמן, הלכנו, בערב הלכתי למשטרה הודעתי שנעלם פנקס שיקים, לא הגיע שום שיק בבנק...ניסיתי לחפש, מה זה הלכתי למשטרה? חיפשתי, בדקתי, שאלתי, אף אחד לא ידע מזה כלום". גרסה זו נולדה לראשונה בעת חקירתו השלישית בתיק זה והגרסה לפיה שאל ואף לא אחד "ידע מזה" אינה מתיישבת עם העובדה שלא הבן או גב' תמר לוי העידו כי ידעו על היעלמות השיק.

131. הנתבע נשאל איך נודע לו מספרי השיקים של הפנקס שנגנב, ועל כך ענה בעמ' 91 שורה 2 "לפי הסדרה, יש לי סדרות של שיקים, אני מקבל כל פעם 5 פנקסים, 4 פנקסים, 10 פנקסים, אז אני בדקתי את הסדרות, אני רואה חסר פנקס, מה זאת אומרת איך נודע לי". העד נשאל האם הוא יכול להראות את הפנקס הקודם לפי המספר הסידורי, ואת הפנקס שלאחר הפנקס שנגנב, ועל כך ענה בשורה 7 "אין לי פה".

לנתבע שוב אין תשובה מדוע לא ייחס לתובע במשטרה חשד כי גנב השיק

132. בית המשפט שאל את הנתבע האם לא חשד שהתובע לקח את הפנקס, ועל כך ענה בשורה 29 "לא, מעולם לא חשדתי בו בכלום". בעמ' 91 העד שב ונשאל האם לא נשאל במשטרה במי הוא חושד, ועל כך ענה בשורה 21 "לא ידעתי, במי אני חושד? לא חשדתי באף אחד". העד נשאל האם כאשר ידע בדצמבר שהשיק אצל התובע עדכן את המשטרה כי זה החשוד, ועל כך ענה בשורה 27 "לא ואני אגיד למה...באותה תקופה אלון איים עליי, שלח לי אנשים במקום שעבדתי בו בחודש דצמבר, נדמה לי, הוגשה תלונה למשטרה שמה, הוא שלח לי עבריינים, איים עליי ואני.
כב' הש' הדר: רגע, התלונה לא הייתה בספטמבר?
העד מר ניסים: לא, יש שתי תלונות, אחת בספטמבר במשטרת השכונות...ואחת במשטרת רחובות".
בעמ' 92 בשורה 18 הנתבע מעיד "השיק נודע לי רק כשהופקד לבנק, אז ידעתי שזה אלון.
כב' הש' הדר: או קיי אז הלכת למשטרה?
העד מר ניסים: לא, הלכתי למשטרה על דברים אחרים ועל זה לא.
כב' הש' הדר: למה? למה?
העד מר ניסים: אני לא זוכר מה היה, הייתי בלחץ נפשי הם הלחיצו אותי, שיבשו לנו את החיים בקיצור".
כפי שצוין עוד קודם לכן, התשובה אינה מהווה מענה הולם לשאלה מדוע לאחר שהוגשו התלונות במשטרה נגד התובע, אינו חושד בו בדצמבר שהוא גנב את השיק ולא מעדכן את המשטרה בהמשך לתלונה שהוגשה ב-2.10 כי החשוד בגניבה הוא התובע.

133. הנתבע שפתח מספר הליכים משפטיים נגד התובע בגין הטרדה, לא מצא לנכון ליידע את המשטרה שהוא חושד בתובע, וגם לא מצא לנכון לעקוב אחר חקירת המשטרה. בחקירה החוזרת , כאשר הנתבע סיפר שבערב האירוע ביום 24.9 הלך למשטרה והגיש תלונה, נשאל על ידי בית המשפט מדוע לא דרש שחקירת המשטרה תימשך, ענה בעמ' 111 שורה 14 "מאיפה, מה אני יכול לנהל את ענייני המשטרה...אני בקושי מנהל את העניינים באזור שלי". תשובה זו אינה מתיישבת עם הבקיאות שגילתה זוגתו בהליכים השונים ובמיצוי זכויות הנתבע.

במהלך החקירה הנגדית הנתבע מעלה לראשונה גרסה על סיכום עם התובע בדבר התחשבנות ו"פיצוץ" עקב דרישתו לעשות חשבון

134. הנתבע נשאל בעמ' 95 מדוע לא הסתפק בהעלאת הטענה שהתובע גנב לו שיק, והעלה גם טענה לפיה התובע חייב לו כספים, ועל כך ענה בעמ' 95 שורה 13 "שגנבו לי מוצרים? כי אני יודע שהוא לקח, בדיעבד הסתבר לי שהוא לקח במאות אלפים סחורות, אני ידעתי שהוא לוקח סחורות והוא רושם על פתקים והכל על סמך אמון, אני האמנתי לו, אמרתי לו, בואו נשב נעשה חשבון, הוא לקח את הפתקים אליו, אמר לי, אני אעשה חשבון בבית ותבוא רק תעבור על זה".

135. בשורה 29 הנתבע התייחס לשאלת רישום הסחורות שמשך התובע "רשמתי, מה שאני רשמתי הוצאתי ישר חשבוניות ודרשתי ממנו שיקים, מה שהוא רשם או העובדים רשמו זה היה בפתקים, הכל שמו שמה בצד, הוא שם בצד, אסף את הפתקים, הוא לקח אותם, אמרתי קודם שהוא לקח אותם, אמר, אני רוצה לעשות חשבון ואני יביא לך אותם, לקח את הפתקים, כל פעם הייתי שואל, איפה הפתקים? ואז גם התחיל הפיצוץ.
ש: איזה עוד עובדים רשמו סחורות שאלון לקח?
ת: עובדים. תמר."
הנתבע מעלה לראשונה בחקירה הנגדית גרסה לפיה פנה אל התובע בעקבות פניות מקורביו בדבר נטילת סחורה ללא רישום

136. הנתבע נשאל על ידי בית המשפט מדוע כאשר פעם אחר פעם מקורביו אמרו לו שהתובע מועל באמונו, הנתבע פטר אותם בתשובה "יש לי אמון בו", ועל כך ענה בשורה 31 "כל פעם שהם היו באים, אומרים לי, תשמע, הוא לוקח דברים בלי לרשום, בלי זה, אמרתי לו, אומר לי, מה קרה לך? מה אנחנו אחים, מה אני יבוא לעשות לך, אמרתי לו, הם אמרו שאתה לוקח דברים בלי לרשום, אמר לי, את תדאג, עד האגורה האחרונה תקבל, אני לא אוכל כסף, אני לא זה, אני אבוא לשלם לך, נתחשבן, נסגור את החשבון וניתן".

137. ראשית גרסה זו אינה תואמת גרסה קודמת לפיה הנתבע גילה בדיעבד משיכת הסחורות ושנית אם אכן כל פעם המקורבים הזהירו הנתבע מחדש, הכיצד בכל פעם הסתפק באמירות המרגיעות של התובע ופטר את מקורביו בתשובה שהוא מאמין לתובע.

138. בחקירה החוזרת העד נשאל מדוע העדים אמרו שהתובע עשה במחסן כבשלו, ועל כך ענה בעמ' 112 שורה 18 "אני הייתי חולה, לא הרגשתי טוב, הייתי הרבה נעדר בגלל בדיקות, הייתי לפני ניתוח, לא הרגשתי טוב, הוא רכב על זה ניצל את זה ו".

139. הגרסה של הנתבע שמנסה להסביר תלות כביכול של הנתבע בתובע בגין אשפוז הנתבע, לא פורטה ע"י הבאת רישומים רפואיים, אך גם אם אושפז הנתבע לתקופה ממושכת, שוב נשאלת השאלה מדוע התובע נכנס בנעליו כמנהל העסק ולא בנו של הנתבע והתשובה מתיישבת עם גרסת התובע לפיה השקיע סכומי עתק בעסק ולא עם גרסת הנתבע לפיה התובע התנדב לנהל העסק מתוך חברות.

140. העד נשאל בעמ' 96 האם זה נכון שהוא והתובע לא היו "חברים בלב ובנפש 10 שנים שיש לך אמון שאתה מכיר אותו", ועל כך ענה בשורה 24 "לא, לא, אני עבדתי איתו ואף פעם לא היה אצלו בעיה, אני נתתי לו סחורות באשראי, הבן אדם שילם תמיד, אף פעם לא היה בעיה".
התשובה לפיה הקשר בין התובע לבין הנתבע היה קשר שגרתי, ובתחילת 2012 הפך להיות קשר של אמון בלתי מוגבל, מתאימה יותר לגרסת התובע לפיה בתחילת 2012 השקיע בעסק מאות אלפי שקלים, ואילו גרסת הנתבע כי לפתע פתאום נוצר אמון בלתי מוגבל, אינה מתיישבת עם ההיגיון.

141. בעמ' 98 שורה 15, העד תיאר את הרגע בו התובע הציע לו להשקיע בעסק של הנתבע "הוא אמר, בוא, אני יהיה שותף שלך, אני ישקיע, אני זה, אני יעבוד, אני יעזור לך, יש לי זמן, יש לי זה, אני יעזור לך, אמרתי לו, אני 35 שנה בערך עצמאי, מעולם לא היה לי שותפים, לא נתתי דין וחשבון לאף אחד ואני ככה, הראש שלי ככה, לא היה לי שותפים ולא רציתי שותפים, אני לא צריך שותפים, אז הוא לחץ לחץ, בכל זה לא עזר, בסוף הגענו לאיזה נוסחה שאני אתן לו סחורות בקרן והוא יעזור לי עד שאני יעבור את הניתוח
כב' הש' הדר: איך הוא יעזור לך?
העד, מר ניסים: בעסק שם ישגיח על העובדים, על הזה, אבל בדיעבד הסתבר לי שהוא בא לעשות רווח שמה, לא בא לעזור".
הגרסה של הנתבע לפיה התובע, שיש לו עסק משלו, הסכים להקדיש זמן כה רב לעסקו של הנתבע רק כדי לקנות סחורות במחיר קרן, אינה מתקבלת על הדעת.

הנתבע מגלה כי ספירת המלאי נעשתה עקב רצונו לסגור העסק

142. בעמ' 102 העד נשאל האם הסחורה סופקה למחסן שלו, והתובע והנתבע התקזזו על הסחורות, וענה בשורה 6 "לא היה ולא נברא, רק לקראת הסוף שהיה ויכוח רק לקראת הסוף שהיה ויכוח...שבאו אליו אחותו וגיסו ולא יודע מי עוד לדבר איתי, יש לו סחורה, יש לו פה, יש לו שם...אמרנו נעשה ספירת מלאי ואז נראה מה מגיע לו מה לא מגיע לו.
כב' הש' הדר: רגע, ספירת המלאי המפורסמת הזו הייתה בגלל הטענה שלו?
העד, מר ניסים: לא, כי אני עמדתי לסגור שם, כבר לא הרגשתי טוב כל כך.
כב' הש' הדר: אז מתי התכוונת לעשות את ספירת המלאי איתו? לפני שאתה או אחרי ספירת המלאי.
העד, מר ניסים: מה אני יעשה איתו ספירת מלאי? אני רציתי לעשות ספירת מלאי בשבילי.
עו''ד מרום: אבל אתה אומר שגם רציתי לראות איזה סחורה שייכת לאלון.
העד, מר ניסים: כן, לא, אם יש כסף מיותר שמה."
תוך כדי חקירתו הנגדית, הנתבע מאשר שאכן התקיימה ספירת מלאי על רקע רצונו של הנתבע לסגור העסק והודאה זו מתיישבת עם גרסתו של התובע בדבר חששו כי הנתבע סוגר העסק תוך מכירת הסחורה במזומן ללא הפקדת התקבול בבנק.

לנתבע אין תשובה מדוע לא הגיש תביעה נגד התובע

143. הנתבע הופנה לתשובתו בעת חקירתו בהתנגדות יותר משנה קודם לכן, לשאלה האם תבע את התובע, שם ענה "אנחנו בהתהוות אוספים חומרים" ונשאל "אתה סיימת לאסוף חומרים? יש לך עוד, למה לא תבעת אותו?" ועל כך ענה בעמ' 105 שורה 18 "אני יתבע".

הנתבע מנסה להסביר את הנחיתו לרוכש העסק ממנו לשלם חלק מהתמורה בגין רכישת העסק לתובע בכך ש"הוא היה שמה""

144. הנתבע נשאל בכמה מכר למר כבודי את העסק כאשר סגר אותו, ועל כך ענה בעמ' 105 שורה 28 "50,000 ₪ על בהתחלה על ציוד ועל המדפים ואחר כך מכרתי לו סחורות בשוטף.
ש: בכמה כסף?
ת: אני לא זוכר בדיוק כמה"
העד נשאל לגבי תצהירו של מר כבודי שם הצהיר כי הנתבע אמר לו להעביר סך של 245,000 ₪ לתובע, ועל כך ענה בעמ' 106 שורה 9 "בהתחלה הוא רצה...גם סחורה וגם הציוד לקנות חלק מהסחורה...כן, הוא רצה לקנות חלק מהסחורה וגם את הזה, עשינו חשבון 245,000 ₪ שאמרתי לו, אם אני לא יהיה פה תעביר אותך לאלון ואחרי בערך שבוע שבועיים שנודע לי שהתחלתי להרגיש את כל הסיפורים את כל הבלגן, אמרתי לו, אתה לא נותן לו כלום, אתה מעביר אליי את הכסף.
כב' הש' הדר: ולמה אמרת לו בהתחלה לשלם לתובע?
העד, מר ניסים: כי אם אני, אמרתי, אם אני לא יהיה פה, אני הייתי אז חולה, לא הרגשתי כל כך טוב, וגם היום אני לא כל כך מרגיש טוב, אמרתי אם אני לא יהיה פה שייתן את הכסף לאלון, אני הייתי מאמין לו ש.
כב' הש' הדר: מה זאת אומרת, ציפית שהוא יבוא עם מזומן?
העד, מר ניסים: לא, שיק, או לא משנה מה, שייתן לאלון.
כב' הש' הדר: אבל יש את גב' לוי, בשביל מה צריך לתת לתובע?
העד, מר ניסים: אבל הוא היה שמה ו...סמכתי עליו".

145. העובדה שהנתבע מאשר כי ביקש ממר כבודי להעביר הסך של 245,000 ₪ לתובע, מאשרת את טענת התובע כי הנתבע הכיר בחובו לתובע, והניסיון של הנתבע לתרץ את דבריו למר כבודי לפיהם התובע היה כביכול אמור רק לקבל הכסף בבחינת שליח של הנתבע, אינו מתיישב עם ההיגיון.

146. בחקירה החוזרת נעשה ניסיון לשפר הרושם השלילי שהותירה תשובת הנתבע והוא הופנה לתשובתו לשאלת בית המשפט, ונשאל באיזה שעות הייתה גב' לוי במחסן. על כך ענה בעמ' 114 שורה 15 "מ-9 עד 15 בערך משהו...או 10 עד 15...היא הייתה נעלמת הרבה באותה תקופה, היא הייתה ב...היא הייתה בהליך גירושין באותה תקופה, אני לא זכור באיזה סיטואציה". גם הניסיון לתרץ את ההנחיה של הנתבע למר כבודי להעביר לתובע כספים שמגיעים לנתבע בכך שגב' לוי כביכול לא הייתה שעות רבות במחסן, אינו מתיישב עם ההיגיון, שכן כאשר מדובר על העברת סכום עתק של 245,000 ₪, מצופה כי תתואם פגישה מיוחדת בין הנתבע לבין מר כבודי ולא הגעה אקראית שמר כבודי ללא הודעה מראש.

הנתבע מאשר כי מכיר "נועם" "המון זמן" אך מכחיש כי שוחח עמו בדבר ההתנהלות בעסקו ומייחס העובדה שבנו לא דרש מהתובע בשיחה המוקלטת להשיב לאביו השיק בפחד של הבן מהתובע

147. הנתבע הופנה לתמליל השיחה בין התובע לבין "נועם", שהגיש התובע, ואישר בעמ' 107 שורה 7 כי הוא מכיר את "נועם" "המון". העד טען בעמ' 107 שורה 24 "מעולם לא היה לי שיחה עם הנועם הזה או עם נועם אחר על ההתנהלות שלי בעסק". כמו כן הנתבע הופנה לתמליל השיחה בין התובע לבין בנו של הנתבע, ונשאל הכיצד הבן שלו לא אומר לתובע ולו פעם אחת בשיחה, כי עליו להחזיר לנתבע את השיק שהנתבע טוען שגנב ממנו, ועל כך ענה בעמ' 108 שורה 1 "אני אומר ככה, קודם כל הבן שלי רועד ממנו כמו מלא יודע ממה, מאז שהיה בלגן בחודש ספטמבר במחסן בת''א, משקשק ממנו, הוא רואה אותו, מה שאני הבנתי הוא ראה אותו בפארק, הוא קרא לו, הוא התחיל להכניס לו מילים בפה, אז ההוא בשביל להגיד לו, להתרחק ממנו מהפחד שלו, אמר לו, כן, כן, כן ולא יודע, היה שמה, אני מה שקראתי את התמליל היה מסובך".

הנתבע אישר כי הוציא תעודת משלוח בפברואר 2013 – מועד הגשת השיק לביצוע

148. הנתבע הופנה לנספח ד' לתצהירו ונשאל של מי כתב היד בעמודים 9 ו-10, ועל כך ענה בעמ' 109 שורה 1 "נדמה לי שזה כתב של צחי או שאני לא יודע".

149. בחקירה החוזרת הנתבע נשאל שוב לגבי הפתקים בכתב ידו של התובע שמצא במחסן, ועל כך ענה בעמ' 112 שורה 7 "במחסן מצאנו שמה את כל הפתקים האלה בכתב ידו, חלק אני לא ידעתי שזה כתב ידו, הפקידה אמרה לי והבן שלי אמר לי והנהג, שאר הפתקים נעשו נרשמו יחד איתו, אני לא יודע איך, מה? מי? מו? לא הייתי נוכח במקום, זהו, זה מה שהצלחתי למצוא במחסן...את שאר הפתקים, את רוב הפתקים, 96%, 7% מהפתקים הוא לקח אליו". בהמשך החקירה החוזרת שוב הוצג בפני
הנתבע נספח ד', והפעם הוא התבקש לזהות בכל עמוד ועמוד של מי כתב היד, ולדבריו בעמ' 113, תשעה מעשרת העמודים הם בכתב ידו של התובע.

150. הנתבע נשאל האם "יש לזה תעודת משלוח?", ועל כך ענה בשורה 4 "עשינו תעודת משלוח אחרי שעשינו על בית המשפט לעשות הכל תעודות משלוח". כשבית המשפט העיר לעד כי לא הבין את דבריו, אמר בשורה 8 "אחרי שלקחנו את כל הפתקים האלה איתנו, עשינו להם תעודת משלוח...זה לא בדיוק תעודת משלוח.
עו''ד מרום: הנה, זה מה שאתה מתכוון, הנה תעודת משלוח מפברואר 2013. עשית לו תעודת משלוח.
העד, מר ניסים: כן מה שמצאתי רק בפתקים שמצאתי."

הנתבע מסביר הימצאות סחורה שנרכשה על שמו של התובע בעסק שלו בכך שלא נותר מקום בעסק של התובע מרוב סחורות שהתובע לקח ממנו

151. בחקירה החוזרת התבקש הנתבע להסביר "פעם אחת ברצף" את "נושא הסחורה הזו שהיה מגיע עם חשבוניות על שמו למחסן שלך". העד חזר על אותן תשובות שכבר השיב, ולכן בית המשפט העיר לנתבע כי הוא לא רואה שום שינוי בדברי העד. העד נשאל מדוע הסחורות הגיעו למחסן שלו, ועל כך ענה בעמ' 110 שורה 6 כי "לא היה לו מקום לאחסן אותן והוא אחסן אצלי, הוא כבר הוא היה חנוק מהסחורות שהוא לקח ממני, בלי שאני יידע אז לא היה לו מקום לאחסן אותם, אז הוא שם אצלי, אני אמרתי את זה".

הנתבע משנה בעת שמתאר את אירועי יום 24.9 את גרסתו לעניין תחילת הספירה ואופן הגעת זוגתו למקום – תחילה העיד שהיא הגיעה במקרה ולאחר מכן טוען כי לאחר שהלך לביתו לנוח התקשר במקרה לעסק ונאמר לו שהתובע מפריד סחורות ולכן הוא וזוגתו הגיעו לעסק

152. הנתבע נשאל לגבי האירוע ב-24.09, ולגרסתו בעמ' 110 משורה 14 ועד עמ' 111 שורה 10, כאשר עשה ספירת מלאי לקראת סגירת המחסן הגיע התובע עם אחר, והודיעו לו כי הם יבצעו את הספירה, ובמקרה הגיעה זוגתו שאיימה על התובע כי אם לא יילך מהמקום היא תזמין משטרה, ואז התובע והאדם הנוסף אותו כינה הנתבע "הביריון" קיללו אותו ואיימו עליו "אנחנו נפוצץ אותך, אנחנו נשים לך רימון חבלה". הנתבע אישר כי התובע ו"הביריון" לא הרביצו לזוגתו של הנתבע וכי לאחר ש"היא אמרה להם משטרה הם הלכו, שניהם הלכו". הנתבע המשיך ואמר כי אחר הצהריים הוא הלך לנוח, וכי במקרה התקשר למחסן ואמרו לו שהתובע בא עם עוד שניים או שלושה והתחיל לעשות הפרדות של סחורות, ואמר לנהג שרון לקחת סחורות, ולכן הנתבע וזוגתו הגיעו לעסק והם קיללו אותה ואחד מהם ירק לה בפני
ם. זוגתו הזמינה משטרה. התובע נשאר והיתר ברחו, וכשבאה המשטרה "השוטר אמר לו ללכת הוא הלך".

153. מעדות הנתבע עולה כי שינה גרסתו לעניין תחילת הספירה ואופן הגעת זוגתו למקום – תחילה העיד שהיא הגיעה במקרה ולאחר מכן טוען כי לאחר שהלך לביתו לנוח התקשר במקרה לעסק ונאמר לו שהתובע מפריד סחורות ולכן הוא וזוגתו הגיעו לעסק.

הפסיקה מחייבת מי שמעלה כלפי חברו טענה לה גוון מעין פלילי הבאת כמות ורף ראיות גבוה יותר ממאזן הסתברויות אזרחי-הנתבע לא עמד בנטל הבאת הראיות והשכנוע

154. מרגע שהסתיימה הבאת עדי הנתבע וחקירתם, די היה בכל אלה כדי לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל השכנוע המוגבר כאשר הוא מייחס לתובע מעשה חמור של גניבה כנדרש בפסיקה ולעניין זה ראה ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי שם נקבע כי כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. לענייננו התביעה היא שטרית ולכן הנטל מונח מלכתחילה על הנתבע שטוען כי השיק כביכול נגנב ממנו. אולם בימ"ש העליון מוסיף וקובע כי הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בימ"ש לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות.

155. גרסת הנתבע לעניין גניבת השיק לא עומדת במבחן מאזן ההסתברויות המקובל במשפט האזרחי, ומכן כי קל וחומר שאינה עומדת במבחן כמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה לה גוון מעין פלילי כגון גניבת שיק. .

156. מרגע שהנתבע לא עמד בנטל השכנוע החל על גרסתו המייחסת לתובע גניבת השיק, מכאן שמסר השיק מרצונו וחזקה שהשיק נמסר כנגד תמורה, וכאן הכף נוטה בבירור לטובת גרסת התובע כי השיק נמסר לתובע להבטחת חוב של הנתבע לתובע.

גרסת הנתבע ועדיו מחזקת טענת התובע כי הילווה לנתבע סכומי עתק

157. הנתבע הצהיר בתמיכה להתנגדות לביצוע השטר כי "לפי כל הסימנים שבידי, נראה שאלון מזרחי
, שיצר אמון רב גם כלפי העובדים במחסן והרשה לעצמו להסתובב במחסן כ"חבר" המסייע לי – הוא זה שנטל את השיק ללא רשותי" (הדגשה במקור – ע.ה.).

158. גרסת הנתבע כי התובע הסתובב במחסן של הנתבע כביכול כ"חבר המסייע לי" עקב בעיותיו הרפואיות של הנתבע ולא עקב הלוואה בסכום עתק שנתן לנתבע, אינה מתיישבת עם ההיגיון שכן אינה מעמידה הסבר סביר להתנהלות התובע בעסקו של הנתבע כפי שהנתבע ועדיו תארו אותה. בעת שנחקר במסגרת הדיון בבקשתו ליתן לו רשות להתגונן הנתבע נשאל לגבי יחסי החברות בינו לבין התובע, ועל כך ענה "הייתי מוכר לו סחורה, נכנסו לחברות, כשלא הרגשתי טוב הוא הציע את עזרתו ובא לעזור לי במחסן. הלכתי לניתוח והוא נשאר שם לנהל, ולקח משם את כל הסחורות. יש לו סופרמרקט".

159. מדוע אם כן שהתובע בעל סופרמרקט יתנדב לנהל את עסקו של הנתבע כאשר בנו של הנתבע עובד במקום ? מדוע התובע נכנס בנעלי הנתבע ולא בנו שממילא עבד בעסק ?

160. כאמור לעיל, הנתבע העמיד עדים מטעמו שהעידו כי התובע עשה בעסק של הנתבע כביכול כבתוך שלו כדי לבסס טענתו כי התובע חייב לו כספים, אולם עדויות אלה מחזקות דווקא טענת התובע כי הנתבע חב לתובע סכומים ניכרים שכן עדיו אישרו בפני
בימ"ש כי הנתבע היה ער למעשיו של התובע בעסק מכיוון שהם פנו אל הנתבע בזמן אמת וביקשו ממנו הסבר, והוא ענה להם בשוויון נפש ולא הרחיק מיד את התובע מהעסק.

161. טענת התובע כי הלווה לנתבע סכומים נכבדים, מתיישבת עם התנהלות הנתבע שמקבל בשוויון נפש את פניות בנו והבת של זוגתו שהועסקו בעסק, אחרת מצופה היה כי יתעניין בפרטי המשיכה של הסחורות שבנו והבת של זוגתו צפו בהם ויורה מידית לתובע ישירות להרחיק ידיו מהעסק וכן מורה לבנו ולבת של זוגתו למנוע מידית מהתובע להיכנס לעסק בהעדרו של הנתבע.

162. לא זו אף זו, בתצהיר התמיכה בהתנגדותו הצהיר הנתבע "אלון ניצל עובדה זו באופן מכוער ומחוסר תום לב, כאשר מצד אחד יצר בפני
י מצג לפיו הוא מגיע לעסק שלי ומסייע בניהול המכירות והמחסן גם בעת היעדרותי מהמחסן עקב בעיותיי הרפואיות. אבל, למעשה, התברר שאלון לקח מן המחסן סחורות בשווי של מאות אלפי ש''ח (הדגשה במקור- ע.ה.) בלי לשלם את תמורתם, תוך שהוא מנצל את היעדרותי מן המחסן, עקב בעיותיי הרפואיות, כפי שאפרט להלן.
כבר כעת אציין שיש בידי מסמכים על סחורות שאלון לקח מהמחסן בסכום של 594,492 ₪ (הדגשה במקור – ע.ה.) אך אלון לקח מהמחסן סחורות נוספות בשווי של יותר מ-400,000 ₪. (הדגשה במקור – ע.ה.), ואני פועל לאיתור מסמכים אלה."

163. אולם , כאשר נחקרו בנו של הנתבע והבת של זוגתו, הם העידו כי התריעו בפני
הנתבע בזמן אמת על משיכת סחורה מהעסק ע"י התובע, אולם הנתבע הגיב בשוויון נפש. מכאן שהגרסה כי "התברר" במועד לא ידוע כביכול שהתובע "לקח מן המחסן סחורות" אינו נכון שכן המידע הובא בפני
הנתבע בזמן אמת.

164. לא זו אף זו, כאשר הנתבע נחקר על תצהיר עדותו הראשית בחלוף יותר משנתיים וחצי ממועד גביית כספים על ידי התובע מהלקוחות, וכשנתיים מאז הגיש הנתבע את תצהירו הראשון בו טען לחוב בסכומי עתק, התברר שהנתבע שהצהיר כי דרש מהתובע להביא לו מסמכים, לא טרח להגיש תביעה נגד התובע בגין סכומי העתק שלטענתו גזל ממנו כביכול, ולמעשה הגרסה בדבר חוב של מאות אלפי שקלים נולדה לראשונה בעת הגשת תצהיר התמיכה בהתנגדות.

165. מכאן שהתנהלות הנתבע מאז שנת 2012 ועד היום מתאימה יותר למי שיודע כי הוא חייב כספים לתובע ולא להפך.

הסתירות שנפלו בגרסת התובע אינן מהותיות למחלוקת ואינן מסייעות לנתבע מרגע שלא עמד בנטל הבאת הראיות והשכנוע לעניין גניבת השיק וחוב התובע כלפיו בגין נטילת סחורה

166. הנתבע שלא הצליח להעמיד גרסה מהימנה לגבי מעורבות התובע בעסקו ונסיבות הכנת וגניבת

השיק התרכז כאמור לעיל, באיתור סתירות וסימני שאלה בגרסת התובע ועדיו. בתביעה שטרית אין

די בכך מרגע שאין בראיות הנתבע כדי לעמוד בנטל השכנוע המוגבר עת מייחס הוא לתובע גניבה. אך

גם אם נדרש לבחינת הסתירות וסימני השאלה הרבים שנפלו בגרסת התובע ועדיו עקב ניסיון מיותר

לרפא מחדלו של התובע להלוות לנתבע סכומי עתק ללא תיעוד, מתברר כי אין בהם כדי לסייע לנתבע שכן אינם נוגעים לליבת גרסת התובע כמתואר להלן.

167. לתובע לא היו ראיות בכתב למתן ההלוואה למעט השיק נשוא התביעה, ולכן בנוסף לעדותו הגיש תמלילי שיחה בינו לבין חבר של הנתבע ובנו של הנתבע, שתוכנם מחזק את גרסתו, ובולטת בעיקר העובדה שהבן שעבד בעסק בזמנים הנוגעים לעניין, אינו מעלה כלל לגניבת שיק על ידי התובע. כמו כן העיד התובע את רוכש העסק מהנתבע, שאישר כי הנתבע הורה לו תחילה להעביר חלק מהתמורה לתובע ולאחר מכן חזר בו. הנתבע אישר בחקירתו מתן ההוראה למר כבודי וניסה לתרץ אותה בכך שההוראה למר כבודי לשלם לתובע הייתה כביכול מטעמי נוחות גבייה בלבד, כי הוא וגב' לוי נעדרו כביכול מהעסק. התירוץ אינו מתיישב עם ההיגיון בנסיבות סכום התמורה, ולכן אישור הנתבע כי אכן הורה תחילה למר כבודי לשלם ישירות לתובע מהווה ראיה נוספת שמחזקת גרסת התובע לגבי מתן הלוואה לנתבע שהנתבע ידע כי עליו להשיבה.

גרסת התובע לגבי מתן הלוואה לנתבע בסך של מיליון ₪ וקבלת שיק בטחון על מחצית סכום ההלוואה הייתה עקבית ממועד חקירתו לפני הרשם במועד הדיון בבקשה לביטול עיקולים

168. גרסתו של התובע לגבי השתלשלות הדברים הייתה עקבית ממועד חקירתו בפני
הרשם ביוני 2013 לעניין התקיימות העובדות העיקריות הנדרשות לצורך ההכרעה בתיק זה. דהיינו, טענתו כי הילווה מיליון ₪ במזומן לנתבע במספר תשלומים, אותם קיבל מאחותו וממלווים נוספים, דרישתו מהנתבע לקבל שיק להבטחת החוב והתעקשותו של הנתבע לתת לו שיק על מחצית הסכום בלבד והתנערותו של הנתבע לאחר מכן מפירעון החוב תוך שהתובע מאשר פרטים שלכאורה אינם נוחים לו לפיהם משך סחורה מהמחסן וגבה כספים מלקוחות.

169. לחקירה הראשונה של התובע יש חשיבות רבה לעניין בחינת מהימנות גרסתו, וזו התקיימה בפני
הרשם ביום 11.6.13 בעת הדיון בבקשת הנתבע לבטל העיקולים שהוטלו על נכסיו.
לעניין המקורות הכספיים של תשלום ההלוואה, בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון, התובע נשאל ממי קיבל את הכספים שנתן לנתבע, ועל כך ענה בשורה 8 כי "אלה כספים שקיבלתי מאחותי...גם מהעסק אצלי לוויתי כספים מאנשים".

170. לעניין פרטי הפגישה בה קיבל השיק העיד בשורה 16 כי נתן לנתבע את הכספים ביד, במשרדו, לסירוגין, ו"קנינו סחורות עם זה". התובע נשאל מי תיקן את סכום השיק בספרות, וענה בשורה 18 כי התיקון נעשה ע''י הנתבע, וכי הוא מילא את שם הנפרע ותאריך השיק. התובע נשאל האם עשה כן ללא רשות הנתבע, וענה בשורה 26 "ברור שללא רשותו של המבקש מילאתי את שם הנפרע והתאריך. כשהוא נתן לי את השיק הוא אמר לי בסיום מכירת הסחורה "אתה תחזיר לי את השיק ותקבל את הכסף" ואז כשהוא גמר את הסחורה במחסן אמרתי לו תיתן לי את הכסף, הוא ברח ואמר "אתה חייב לי כספים". התובע העיד בשורה 31 כי קיבל את השיק "משהו בסוף אוגוסט 2012".

171. התובע נשאל מדוע ברשותו שיק ע''ס 400,000 ₪, כאשר הוא טוען שחוב הנתבע עומד על מיליון ₪, וענה בעמ' 4 שורה 2 "חודשים לפני סגירת המחסן שמעתי את הבחור ניסים מדבר עם השותף לעתיד בטלפון שהוא אומר לו "אל תדאג, אני אביא לך את הכסף", יש פער בשיק...הוא לא נתן 400,000 יש חוב של 1 מיליון, אמרתי לו שייתן לי את כל הסכום בשיק הוא לא רצה, לא הייתה לי ברירה אלא לקבל את מה שהוא נותן. אמרתי לו שירשום 500,000 ואת השאר נקזז בסוף מכירת כל הסחורה. מלבד ה-500,000 שנתן לי בשיק התחייב המבקש לתת לי את התמורה בגין מכירת הסחורה במחסן והוא ברח ונעלם".

172. לעניין טענת הנתבע כי משך סחורה מהעסק וגבה כספים מלקוחות הנתבע, התובע לא הכחיש זאת ואישר בעמ' 3 כי לקח סחורות מהמחסן של המבקש וגבה כספים מלקוחות שהביא למבקש, וטען כי גבה כ-70,000 ₪.
בפני
התובע הוצג נספח ד' לתצהיר הנתבע שמתעד סחורה שהתובע משך מהעסק של הנתבע, והוא נשאל האם הוא מזהה את כתב ידו, וענה בשורה 17 "זה הדפים שלי והם רשומים אצלו בספר וזה תוספות של כתב היד שלו".

עיקרי גרסת התובע בתצהירו אושרו על ידי עדי הנתבע בעת חקירתם

173. בסעיף 15 לתצהירו הצהיר התובע כי לאחר 3 שנים של קשר לקוח-ספק, "בתחילת שנת 2012 או בסמוך לכך, פנה אליי הנתבע ובשיחה שניהלנו הוא טען בפני
י, כי הוא מוכר סחורה בהיקפים גדולים, אולם עקב בעיות בתזרים המזומנים היקף המכירות מוגבל והציע לי להשקיע כספים בעסק, להגדיל את היקף המכירות ולהתחלק ביחד ברווחים. הנתבע הראה לי שהוא מוכר בהיקפים גדולים לרשתות מזון גדולות כמו ויקטורי, סופרשוק".

174. התובע הוסיף והצהיר בסעיף 16 כי הנתבע הזמין אותו לפגישה בביתו בחולון, ושם הציע לו "להשקיע עמו כספים בעסק לצורך רכישת סחורה ולאחר שהיא תימכר, אני אקבל את כספי בחזרה בתוספת רווחים". התובע הצהיר בסעיף 17 כי עקב יחסי אמון ביניהם הסיכום היה בע''פ, ובסעיף 18 הצהיר כי "את כל הכספים שהייתי מעביר לו, היה הנתבע רושם בפנקס אישי ואני סמכתי על כך. סך כל הסכומים שהעברתי אל הנתבע עמדו על הסך של מיליון ₪."

175. התובע טען כי בנוסף למתן ההלוואה שילם בשיקים שלו לספקים והפך להיות חלק בלתי נפרד מהעסק.

176. בסעיף 19 הצהיר התובע כי במקביל שילם בשיקים שלו לספקים של הנתבע ומנה ביניהם את חצי חינם, קוקה קולה וטמפו, וציין כי "חלק מהם הופיעו בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע כזיכוי עבורי וחלק נרשמו בפנקס אישי של הנתבע. כנגד אותם סכומים הייתי מושך סחורה. לדוגמא ניתן לראות שיקים שלי ששולמו עבור הנתבע לטמפו, קוקה קולה וחצי חינם שאינם מופיעים בכרטסת שלי אצל הנתבע ושבגינם משכתי סחורה. קרי, כל הסחורה שמשכתי מהמחסן שולמה לנתבע ואין לה כל קשר לחוב של הנתבע אליי בגין הסך של מיליון ₪ במזומן שהושקע בעסק" (הדגשה במקור – ע.ה.)."

177. התובע צירף חשבוניות מטמפו ומקוקה קולה, שהוצאו עבורו ושולמו על ידו כאשר כתובת המשלוח הינה למחסן של הנתבע כנספחים ב', צילום שיקים שנמשכו מחשבונו לספקים שונים ובכלל זה לחצי חינם עבור הנתבע, כנספחים ג', ואישור על תשלום פוליסת ביטוח לקטנוע של הנתבע ואישור משרד הרישוי על הבעלות של הנתבע בקטנוע, כנספחים ד'.

178. בסעיף 20 הצהיר התובע כי "כך נוצר מצב שאני הייתי חלק בלתי נפרד מהעסק, מגיע לעסק מדי יום ביומו, עוקב אחר התנהלות העסק, וזאת ניתן לראות אפילו מתצהירי הנתבע וגם בחקירתו. והרי, אני לא סתם הייתי מסתובב בעסק, נמצא במשרד כשהנתבע לא נמצא, מנהל את העסק כשהנתבע בחופשת מחלה, לוקח סחורה וכיו''ב, אלא הדבר נעשה לאור ההשקעות הרבות שלי בעסק".

179. התובע טען כי אחיינו לחץ עליו לעגן הקשר בחוזה כתוב אולם הוא נמנע מכך עקב יחסי החברות ביניהם.

180. בסעיף 22 לתצהיר הצהיר התובע כי בשלב מסוים שיתף את אחיינו, עזרא, שהוא עו''ד, בדבר השקעתו בעסק של הנתבע בסך של כמיליון ₪, ובסעיף 23 הצהיר כי האחיין לחץ עליו להחתים את הנתבע על הסכם מסודר "אולם לא היה לי נעים מהנתבע, זאת לאור יחסי החברות שהיו בינינו וחששתי שהוא ייעלב".

התובע טען כי גילה שהנתבע מוציא סחורה ומוכר במזומן ולא מפקיד הכספים בחשבונו ולנוכח פניותיו אל הנתבע קיבל ממנו באוגוסט השיק.

181. בסעיף 24 לתצהירו מצהיר התובע כי "לקראת סוף סגירת המחסן (שהיינו אמורים להתחלק ברווחים ובסחורה) התחלתי לראות, כי הנתבע מוציא סחורה מהמחסן ומוכר אותה במזומן ללא חשבוניות. (לדוגמה לקוח מהצפון בשם פרוד, לקוח ממזרח ירושלים בשם ווסין)". בסעיף 25 הוסיף והצהיר התובע כי הרגיש שהנתבע ממדר אותו מהמכירות הנ''ל, ש"כל הכספים שנמכרו במזומן לא הופקדו בבנק והנתבע העלים את אותם כספים. לדוגמה כשפניתי אל הנתבע ושאלתי אותו היכן הכספים שהוא מכר במזומן, הוא השיב שהם הופקדו בבנק, וכשביקשתי לראות התברר, כי אין שום הפקדה בבנק והנתבע פשוט שיקר אותו".

182. בסעיף 26 לתצהיר התובע מצהיר כי "בשלב זה ניגשתי אל הנתבע ביחד עם עו''ד לניאדו, שביקש בשמי ובנוכחותי שהנתבע ייתן לי שיק ביטחון על כל החוב. הנתבע השיב לנו, כי אין לנו מה לדאוג ואני אקבל את כל הכספים שהשקעתי בעסק בתוספת רווחים, ריבית והצמדה. בחודש אוגוסט 2012, קיבלתי מהנתבע את השיק נשוא התביעה". (הדגשה במקור – ע.ה.).

183. התובע טען כי לאחר קבלת השיק שנועד להבטיח החזר ההלוואה החל לרכז הסחורות שאמור היה לקבל על חשבון החוב וסיכם עם הנתבע על רכישת הסחורה כולה ע"י בני ביטון בקיזוז החוב לתובע והחלה ספירת מלאי של הסחורה, כאשר הנתבע משאיר במקום את בנו

184. התובע מצהיר בסעיפים 27 ו-28, כי לאחר קבלת השיק היה על הנתבע להעביר אליו סחורות בשווי של מיליון ₪ או להעביר אליו את התמורה של מכירת הסחורות, ואכן התובע התחיל ביחד עם הנהג של הנתבע, "שרון", בנוכחות הנתבע, לרכז במחסן האחורי סחורה בשווי של 250,000 ₪, שהתובע היה אמור לקבל על חשבון החוב.

185. בסעיף 29 מצהיר התובע כי "לאחר מספר ימים, ישבנו במשרדו, אני, הנתבע, צחי וחבר שלי בשם בני ביטון, לראות כיצד בכוונתו להסדיר את יתרת החוב. במהלך הפגישה אמר ניסים שהוא ימכור את הסחורה ואני אקבל את הכסף שלי. אני אמרתי לו שבשביל מה הוא צריך למכור את הסחורה ואו שאני אקח את הסחורה עד לגובה של מיליון ₪ או שבני ירכוש את הסחורה, בקיזוז החוב שלו אליי, והוא הסכים לכך. בשלב מסוים הלך הנתבע לנוח".
התובע טען כי לאחר תחילת ספירת המלאי הנתבע שב לעסק עם זוגתו בדרישה להפסיק ספירת המלאי

186. בסעיף 30 ממשיך התובע ומתאר את ההשתלשלות "ואכן, אני ובנו של הנתבע צחי התחלנו בספירת המלאי של כל הסחורה במחסן, בנוכחות בני. לאחר מספר שעות של ספירת המלאי, הגיע הנתבע עם בת זוגתו וביקש שנפסיק את הספירה, טען שהוא ימכור את הסחורה ויעביר לי את הכסף שמגיע לי. מיד התחילו ויכוחים שעלו לטונים גבוהים, עד שהנתבע הזמין משטרה ונאלצנו לצאת מהעסק".
התובע טען כי לאחר סילוקו מהעסק הוציא נגדו הנתבע צו הרחקה ופניות מי מטעמו אל הנתבע לקבל כספו לא נענו

187. התובע מצהיר בסעיפים 31-33 כי פנה אל הנתבע וביקש לפרוע את השיק, אולם הנתבע הגיש נגדו בקשה לצו הרחקה, ולכן אחרים מטעמו נפגשו עמו, והם מסרו לתובע שהנתבע השיב להם התובע יקבל את "כל הכספים שמגיעים לי עד לסכום של מיליון ₪ לאחר שהוא ימכור את הסחורה" , אולם בפועל הנתבע סירב לשלם את החוב, ולכן התובע נאלץ להגיש את הבקשה לביצוע השיק על חלק מהחוב.
התובע טען כי הוציא סחורה מהעסק בידיעה ובאישור של הנתבע.

188. בהמשך תצהירו שלל התובע את טענות הנתבע כי התובע הוציא סחורה מהמחסן ללא ידיעתו או אישורו של הנתבע, או כי לקח את האישורים של משיכת הסחורה והעלים אותם. בסעיף 36 טען התובע כי רק חלק מהאישורים בנספח ד' הם בכתב ידו, והכחיש את הטענה כי הם מראים על חוב של 594,492 ₪.

189. התובע הכחיש את הסכומים שנרשמו בנספחים ד/1, ואשר לטענתו נרשמו על ידי הנתבע, וכן את תעודות המשלוח שצורפו כנספחים ד/2, וטען כי התעודות הוכנו ביום 6.02.13, הרבה זמן לאחר שהתגלע הסכסוך.

190. התובע התייחס לתצהירו של מר שמואל שמואל מטעם הנתבע, וטען כי התצהיר הוא שקרי וכי אותו אדם מקבל קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי, וזו הסיבה כי הוא "מצניע" את העובדה כי הוא עבד בתור נהג.

191. התובע הודה שלקח על חשבון החוב של הנתבע כלפיו מלקוחות של העסק, סך של 50,000 ₪, וזאת ללא כל קשר לחוב נשוא התביעה. "הגביה נעשתה בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע כחלק מהחוב שלו כלפיי". התובע הכחיש כי לקח סחורה בשווי של 95,366 ₪.

התובע הציג תמלילים של שיחות עם בנו של התובע וחבר של הנתבע שתוכנם תמך בגרסת התובע

192. בנוסף לעדותו של התובע בדבר מתן ההלוואה ונסיבות קבלת השיק מהנתבע, התובע הגיש תמלילי שיחות עם בנו של הנתבע וחבר של הנתבע שתוכנם תמך בגרסת התובע לגבי מתן ההלוואה לנתבע וקבלת השיק מהנתבע.

תמלילי השיחות בין התובע לבין נועם תומכים בגרסת התובע

193. תוכן תמלילי השיחות בין התובע לבין "נועם" תומכים בגרסת התובע לפיה הילווה לנתבע סכומי עתק והנתבע מתחמק מהחזר חובו. הנתבע זיהה בחקירתו "נועם" ואף אישר כי הוא מכיר אותו זמן רב, אך הכחיש כי קיים אתו שיחות בעניין העסק שלו. גרסה זו אינה מתיישבת, בלשון המעטה, עם תוכן שני התמלילים שהגיש התובע ביולי 2014 יחד עם שאר ראיותיו. מהתמלילים עלה כי "נועם" נשמע מספר על מספר שיחות שקיים עם הנתבע לגבי המחלוקת שנפלה בינו לבין התובע.

194. מצופה היה אם כן שהנתבע יזמן את "נועם" כעד הזמה מיד לאחר שקיבל את התמלילים ביולי 2014. לא זו אף זו, הנתבע אף הודיע מיד בתחילת חקירת עדיי הנתבע כי בכוונתו להגיש עדויות הזמה.

195. אולם הנתבע, וסיבותיו עמו, לא הגיש תצהיר הזמה או זימון "נועם" כעד מטעמו להזים את המיוחס לו בתמליל, אלא בחר להסתפק בהכחשה כי שוחח עם "נועם". בנסיבות אלה החלטת הנתבע לא להעיד מר נועם נוריאל מטעמו נזקפת לחובתו.

196. מעיון בתמליל עולה ש"נועם" מאשר בשיחותיו עם התובע את גרסת התובע לגבי קיום חוב של הנתבע לתובע ומתן שיק ע''י הנתבע לתובע, וזאת על בסיס שיחות ש"נועם" קיים עם הנתבע. לעניין זה ראה עמ' 2 שורות 21-24, שם נשמע נועם אומר ביחס לתובע "הוא תמך בו (בנתבע -ע.ה.) במיליון ש''ח...הוא הכניס לניסים מיליון ₪ והוא אמר כאילו, נפל, ניסים באמת נפל". כמו כן ראה בעמ' 3 שורה 9, שם "נועם" מאשר כי הנתבע אמר לו שנתן שיק לתובע, וכך גם בעמ' 8 בתמליל ההקלטה השנייה שורה 12.

197. אומנם בסוף ההקלטה השנייה, ובשונה מכל אמירותיו הקודמות, "נועם" טוען לראשונה שהתובע אמר לו שהנתבע מצא שיק גנוב, אולם לדברים אלה אין כל קשר הגיוני למהלך הדברים שנאמרו על ידו בשתי ההקלטות עד אותו שלב, וייתכן שההסבר לתפנית חדה זו הוא שהבין שהוא מוקלט, שכן באותו רגע התמליל מסתיים.

198. הנתבע הרע את מצבו כאשר בנוסף למחדל אי העדתו של מר נוריאל, לאחר שהנתבע התרשם מהערות לכאוריות של בית המשפט כי ניסיונו לקעקע את אמינות המתמללת של הקלטות השיחות עם נועם אינו עולה יפה, הגיש בתום שמיעת הראיות בקשה למשוך את התמלילים בטענה לפגיעה בפרטיות.

199. בהחלטת ביניים בית המשפט העיר לנתבע כי מצופה מ"נועם" עצמו שיגיש בקשה זו, וכהרף עין הגיש בא-כוחו של הנתבע בקשה נוספת, נתמכת בתצהירו של מר נועם נוריאל, שבה הוא מבקש למשוך את תצהירו עקב פגיעה בפרטיותו.

200. בהחלטה מנומקת, בית המשפט עמד על כך שמר נוריאל נמנע בתצהירו לציין מתי בדיוק נודע לו על קיום התמלילים שהוגשו לנתבע ביולי 2014, ואשר הוא מבקש כחצי שנה לאחר מכן למשוך אותם מתיק בית המשפט, וכן הצביע על היתממותו של הנתבע שטען בכתבי בית דין קודמים כי זהותו של מר נוריאל אינה ידועה לו, אך מיד לאחר מתן החלטת הביניים של בית המשפט, המציא את תצהירו של מר נועם נוריאל בניסיון להוציא מהתיק ראיות שמקשות עליו מאוד לעמוד בנטל השכנוע החל עליו.

הנתבע לא הצליח להזים דברי בנו בתמליל השיחה עם התובע בו לא הכחיש גרסת התובע לגבי מתן ההלוואה וקבלת השיק

201. בעניין הקלטת השיחה עם בנו של הנתבע, הנתבע הסתפק בתצהיר הראשוני שהגיש בנו עוד לפני שידע על הקלטת שיחתו עם התובע, וגם כאן היה מקום להגיש תצהיר הזמה לדברים שאומר הבן בשיחה המוקלטת עם התובע, שכן כאשר התובע מטיח בבן בשיחה המוקלטת שהבן היה מעורב בשלב שבו הנתבע קיבל מהתובע שיק בסך 500,000 ₪, בעמ' 7 שורה 21, הוא אינו מכחיש זאת, אלא מגיב במילים "חג שמח", ולאחר מכן מוסיף ואומר שהוא "לא מתערב", ובנוסף לכך בעמ' 9 שורה 21 מאשר כי אמר לתובע שאביו "יביא לו הכל". עניין מתן השיק על ידי התובע לנתבע עולה גם בעמ' 11 שורה 9, שם התובע מזכיר לבנו של הנתבע כי אמר לתובע בעבר כי ידוע לו שלתובע יש שיק של 500,000 ₪, וגם אמירה זו של התובע בשיחה לא מוכחשת, אלא הבן משיב ש"התובע לחץ והביא אנשים".

202. המענה לחיזוק גרסתו של התובע בתמליל השיחה עם הבן היה לכאורה טענת הבן בחקירתו כי פחד מהתובע, אולם בית המשפט קובע כי תוכן תמליל השיחה הארוכה בין השניים אינו מתיישב עם טענה זו, וכן נסיבות התקיימותה. הצדדים לא היו חלוקים לגבי טענת התובע כי ההקלטה התבצעה בפארק הלאומי בסמוך למנגלים, כאשר השניים נפגשים במקרה, ולא בסמטה אפלה בשעת לילה כאשר הבן מוצא עצמו אנוס להשיב לשאלות התובע.

203. בנוסף, כאשר הבן ביקש לחלוק על התובע בשיחה הוא עשה זאת, וכאשר ביקש למלא פיו מים לגבי שאלות מסוימות, עשה כך גם כן.

חקירתו הנגדית של התובע לא סדקה ליבת גרסתו

204. בחקירתו הנגדית התובע חזר על עקרי גרסתו לגבי סכום ואופן מתן ההלוואה במזומן, הנסיבות למתן השיק והאירועים שקדמו לקרע ביום 24.9.12. בעדותו נפלו סתירות כמפורט בסיכומי הנתבע, אולם מרבית הסתירות אינן נוגעות לליבת המחלוקת ולכן אין בהם כדי לסייע לנתבע שלא עמד בנטל השכנוע לעניין טענתו כי השיק נגנב.

אופן גיוס כספי ההלוואה

205. גרסתו הראשונית לפיה נעזר באחותו ובאחרים לגיוס סכום ההלוואה. העד נשאל בעמ' 123 מאין הביא מיליון ש''ח בהתאם לגרסתו כי הלווה סכום זה לנתבע, ועל כך ענה בשורה 25 "אני מגלגל עסק של מיליון שקל עד מיליון מאה לחודש. הוצאתי חלק מזה והזרמתי לעסקו של ניסים, ושי לי חבר שהלווה לי ועוד אחות שנתנה לי גם סכום לא מבוטל". לאחר מכן העיד כי האחות היא גב' חיה כהן, שנתנה לתובע 200,000 ₪, והחבר הוא מר בני ביטון, שנתן לו 400,000 ₪. העד נשאל מדוע אם יש לו מחזור חודשי של 1.1 מיליון ₪ לחודש הוא צריך הלוואות מאחרים, ועל כך ענה בעמ' 124 שורה 21 "ברגע שיש מיליון שקלים בעסק מתגלגל, אי אפשר להוציא מיליון שקלים. אפשר להוציא 300 400".

206. העד נשאל למה התחייב כלפי מי שנתן לו את הכסף, וענה בעמ' 124 שורה 8: "לאחותי לא התחייבתי כלום. היא עזרה לי כאח.
לגבי בני ביטון, התחייבתי ברגע שאחרי שנה נראה את הרווחים מהמחסן, כמו שהנתבע הבטיח, שהוא יוציא על הסכום שהרווחנו תלוש משכורת, ואז נתחלק ברווחים. ביטון היה אמור לקבל בין אחוז לשני אחוז מהרווח של...אני נותן דוגמה. אם למשל הוא נתן לי 400 אלף ש''ח והרווח אחרי שנה היה 100 אלף שקלים, ביטון אמור לקבל רווח בשיעור 1-2 אחוז מ-400 אלף ש''ח, לכל חודש. כשבית המשפט שואל אותי אחוז או שני אחוז – אני אומר שזה היה אמור להיות תלוי ברווחים של המחסן הזה. לפי ההצעות שלו המחסן היה צריך להרוויח בין 10-20 אחוז לפני הוצאות. לא ידענו כמה יישאר, 7 אחוז, 8 אחוז ואז מתרגמים לכסף שאני ארוויח מזה גם. אני אמרתי לבני – יש לך אחוז או שניים בטוח, עכשיו נראה לפי הרווחים".

207. התובע נשאל מדוע לא קיבל אשראי מבנק במחיר זול יותר, ועל כך ענה בעמ' 125 שורה 8 "אני לא יכול לקבל סכומים כאלה מהבנק. אין לי אשראי של סכום כזה. נתתי מה שאני יכול מתוך העסק, לקחתי מאחותי".

208. התובע נשאל מדוע לא דרש מהנתבע ביטחונות לפני שהזרים כספים, ועל כך ענה בעמ' 125 שורה 15 "נכון. בדיעבד אני חושב שהייתי צריך לבקש, כמו שאני רואה את הדברים היום, אבל הנתבע היה בתקופה מסוימת חבר כמו אח, אפילו יותר, ואמרתי שזה אדם שלעולם לא יפגע בי". התובע נשאל מאוחר יותר שוב מדוע נתן לטענתו מיליון ₪ בלי לדאוג ולקבל שום מסמך ממישהו שהוא "עוד לא כל כך חבר שלו", ועל כך ענה בעמ' 244 שורה 26 "כן, נתתי, טעיתי, שגיתי. זה מה שקרה, זה מה היה. נתתי, טעיתי, אני לא ידעתי שזה יקרה כך...וזה מה שקרה".

209. התובע נשאל האם נכון שהוא הלווה כספים לבני ביטון ולא להפך, ועל כך ענה בעמ' 235 שורה 13 "לא. למה שאני אלווה לו?" התובע העיד בעמ' 236 שורה 9 "אני נותן למשפחתי, אמרתי שוב, אני, אם יש מישהו, אדם שחסר לו, אני גם אתן לו מהלב, אין לי בעיה לתת".
גרסת התובע לגבי הסיכום הראשוני בין הצדדים

210. התובע אישר בעמ' 125 שורה 25 כי תחילה אמור היה לקבל מהנתבע משכורת, אבל לאחר מכן הנתבע אמר לו "תקשיב, העסק מתגלגל ואין מספיק כסף כרגע, צריך עוד כסף להכניס. אז כיוון שרציתי שהעסק באמת יתקדם אמרתי שאין בעיה, אז בסוף שנה אנחנו נתחשבן, ושהמשכורת תישאר בתוכו ולי יהיה מגיע משכורות שאתה תוציא בסוף שנה. המשכורת לפי הרווחים...המשכורת לא צריכה לצאת חודש בחודשו. נניח הרווחנו 100,000 ₪, אז לחלק את זה ל-12 חודשים. החלוקה בינינו הייתה חצי חצי".

211. נאמר לתובע שהנתבע מעולם לא משך משכורת, ולכן על איזה משכורת הוא מדבר, ועל כך ענה בעמ' 126 שורה 1 "אני אומר לך שניסים לא היה צריך למשוך משכורת כי כל הכסף אצלו, והוא חי מהכסף". התובע נשאל לגבי האפשרות שיהיו הפסדים, וענה בשורה 3 "אז אנחנו נכנסים לתוך הפסדים. אבל לפי מיטב ידיעתי, כשעשינו ספירות מלאי, כל הכסף נמצא, הוא לא ברח". העד נשאל האם הייתה לו גישה לחשבון הבנק של הנתבע, ועל כך ענה בשורה 6 "לא. אבל הוא היה מראה לי באינטרנט, תסתכל מה המצב שלי. היו לו 2 חשבונות, אחד היה 220,000 מינוס, והשני 220,000 מינוס, וכל הזמן היה מראה לי אותו סכום במחשב במשרד. לא הדפסתי את הדברים שהוא הראה לי, רק הראה לי על המסך".

212. התובע נשאל איך נתן את הכספים ובכמה פעמים, ועל כך ענה בעמ' 139 שורה 31 "במזומן" ובעמ' 140 שורה 1 "בערך שלושה או ארבע פעמים...פעם 400, פעם 300, פעם 200, אחרי זה הוא המשיך לכתוב 100, 100". העד נשאל על ידי בית המשפט כיצד הוא זוכר מה נתן, ועל כך ענה בשורה 9 "אנחנו זוכרים את זה בע''פ, ואמרנו מה, אנחנו ידענו שזה עומד על מיליון שקל, ואמרנו, ...זה אצלו, זה אצלו רשום אפילו...לא רשמתי את זה". העד נשאל לגבי התאריכים בהם נתן את הכספים, ועל כך ענה בעמ' 140 שורה 23 "היה בהתחלה, קודם, דבר ראשון, איך שנכנסתי למחסן, משהו ב-1.3, הבאתי לו משהו בסביבות ה-400,000 שקלים...אחרי זה, לאחר שבועיים שלוש, עוד 200,000...אחרי זה באתי אליו, אמרתי לו או קיי, קח עוד...בתוך חודש העברתי לו משהו בסביבות איזה 500,000 ₪.
כב' הש' הדר: בשלוש פעמים?
העד, מר מזרחי: לא, פעם אחת 300,
כב' הש' הדר: פעם אחת 300?
העד, מר מזרחי: פעם אחת 200,
כב' הש' הדר: אחרי שבועיים ה-200?
העד, מר מזרחי: אחרי שבועיים, ואחרי זה עוד 100...כאילו בשלושה שבועות ה, אני לא זוכר את התאריכים בדיוק, אבל זה ממש, בחודשיים ה, הראשונים העברתי לו את כל הכסף.
כב' הש' הדר: את כל המיליון?
העד, מר מזרחי: את כל המיליון שקל".

213. העד נשאל האם זה נכון שאף לא אחד ראה אותו נותן כספים לניסים, ועל כך ענה בעמ' 145 שורה 8 "כן ראו, הפקידה, בת זוגתו של ניסים.
ש: למה לא ציינת את זה בתצהיר שלך?
ת: לא הייתי צריך לציין את זה, מה, בסך הכל באה, ראתה שאני הכנסתי כסף, ...והיא אמרה לי, עוד היא אמרה לי תביא עוד כסף, כל הזמן.
ש: למה בת זוגתו לא נשאלה על כך שהיא ראתה קבלת כספים?
ת: בת זוגתו לא ראתה שהיא קיבלה כספים. לא ראתה שהוא קיבל כספים.
ש: אז אף אחד לא ראה שהוא קיבל כסף
ת: כן ראו, הבת של בת זוגתו ראתה".

נסיבות מתן השיק

214. התובע עומת כנגד הטענה כי לא קיבל השיק מהנתבע ועל כך ענה בעמ' 126 שורה 16
כלהלן: "אני אומר לך שהוא נתן לי אותו בידו האישית, כשאני יושב מולו.
ש. מתי?
ת. בסוף חודש השמיני, משהו כזה, 20, 25, זה הזמן שהתחיל להיות הבלגן, קצת לפני. כשהוא התחיל להראות לי דברים לא נכונים. עד לסוף חודש שמיני, לפני קצת, הייתי מעורה בכל דבר. הכסף של המחסן היה נלקח אליי הביתה לשמירה, ואז הוא מכר סחורות בסביבות 400-450 אלף שקל במזומן לאדם בשם פרוד מהמגזר הערבי ועוד אנשים, ושאלתי אותו, סליחה, קיבלת מזומנים, אני רואה שעוד חודש וחצי סוגרים את המחסן. אני שואל אותו איפה המזומנים, הוא התחיל להתנער ממני, ואז ניגשו לאינטרנט, אמרתי לו תראה לי וראינו ששום דבר לא הופקד בחשבון. התחלתי להגיד לו שמשהו לא נראה לי. ואז אמרתי לו תן לי שיק של מיליון שקלים. הוא לא רצה לתת, אמר לי זה המון כסף. אמרתי לו שיש משפחה מאחורה, הנה הסחורה, אין לך בעיה, לא נגנבה הסחורה, תיתן לי את השיק. כשתמכור את הסחורה אחזיר לך את השיק.
ש. ואז הוא רשם לך שיק?
ת. במעמד הזה הוא רשם לי את השיק...אחרי יומיים המשכנו לעבוד רגיל, תפסתי אותו ביד, אמרתי לו "בוא, נשב ונדבר במשרד" ואז אמרתי לו: "יש לי משפחה מאחור, אני עזרתי לך המון", הוא היה בתקופה פיננסית מאוד קשה, העסק שלו עבד טוב אך בגלל תזרים מזומנים לא הרוויח.
כשבית המשפט שואל אותי מה קרה כאשר תפסתי את הנתבע ביד, אני משיב שחיבקתי אותו, אמרתי לו לשבת על הכיסא, ישבתי בצד השני ואמרתי לו: "הנה הסחורה, נעשה ספירת מלאי, אם לא – תרשום לי מיליון שקל שיק". הוא אמר: "אני מפחד לרשום שיק כזה". אז אמרתי לו "טוב תרשום לי חצי מזה". אז הוא רשם 400,000 בספרות. אז אמרתי לו: "אתה לא מתבייש? רשמת 400 וזה מיליון ש''ח? מה זה משנה לך 500 או 600, הרי אני מחזיר לי בסופו של דבר את השיק, ואתה נותן לי את הכסף". אז הוא שינה את השיק ורשם 500,000 ₪, הוא נתן לי את השיק ביד, אמרתי לו: "או קיי, מה עם השלב השני?"

215. התובע העיד שהאירוע היה בצהריים, ואף לא אחד ראה את מסירת השיק. התובע נשאל מדוע לא ביקש מהנתבע לתת לו שיק חדש או לחתום ליד התיקון סכום השיק בספרות, ועל כך ענה בעמ' 127 שורה 22 "נכון. באותם רגעים יש סערת רגשות העיקר שהוא ייתן לי את השיק ביד, ולאחר מכן הוא היה צריך להביא לי מזומן. בכל מקרה לא הייתי אמור להגיע לבית המשפט. לכן לא ייחסתי לזה חשיבות כי ידעתי שהוא יבוא וישלם".

216. התובע נשאל מתי קיבל את השיק, ועל כך ענה בעמ' 143 שורה 8 "מתי קיבלתי? סוף חודש שמיני". מועד זה מתאים למועד הנפקת הפנקס בחודש אוגוסט ע"י הבנק.

217. התובע נשאל מדוע לא הוציא קבלה או חשבונית, ועל כך ענה בעמ' 127 שורה 28 כי השיק היה על כסף שלו ולא מרווחים. העד נשאל בעמ' 128 האם הכספים שהשקיע בעסק אחר באו לידי ביטוי בהנהלת החשבונות שלו, ועל כך ענה בשורה 15 "באותו זמן הכסף שלי בא לידי ביטוי, של אחותי ושל חברים לא צריך בכלל. הכסף שלי כן בא לידי ביטוי...היא הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי שניסים היה צריך להוציא חשבונית בסוף שנה על הרווחים ולהביא לי את הרווחים.
ש. התבלבלת. קודם אמרת שהיית צריך לקבל תלושי משכורת.
ת. זה תלוש שנתי. תלוש המשכורת אמור להיות שנתי ולאחר מכן צריך להתקזז במס הכנסה.
התובע נשאל לגבי הנסיבות של מתן השיק, ועל כך ענה בעמ' 236 שורה 20 "אני לא מרגיש נוח, אני רואה מה קורה במחסן בחודש האחרון, אני רואה שכבר כללים נשברו, כולו התחיל להתנהג אליי ולהתנהל בצורה חשדנית ובאור עיניי של מה שראיתי שהוא עושה, שהוא לוקח את הכספים, ואני שואל אותו, אדוני, מכרת עכשיו, ניסים, מה קרה? 300,000 שקלים עכשיו מכרת במזומן, אומנם זה בשחור, אבל אין מה לעשות, זה בית משפט. הוא מכר 300,000 שקלים לאדון זה וזה, פלוני, אלמוני, כסף נכנס לכיס, הכסף לא נכנס לבנק...אני ראיתי בעיניי... אני בתוך המחסן, אני לא מנהל את הכספים, אני רק ראיתי מה הוא עושה...אה, הוא מכר לאחד בשם פרוד, אה, הוא נמצא, אחד בשם פרוד, ערבי, הוא מהצפון, אני רק לא יודע בדיוק מה, אני רק שמעתי את השם, ראיתי שהוא בא עם המשאית, עם משטחים, שילם את הכסף בתוך המשרד במזומן, ופשוט נסע. ואז לאור זה חשדנותי עלתה, ואז אמרתי לו תקשיב, בוא נעשה ספירות מלאי, בוא נעשה זה, נראה מה מגיע, כמה שלי, כמה נשאר, כמה זה, ואז הוא התחיל להתנער ממני. עזוב אותי עכשיו, עזוב אותי עכשיו, מה, מה אתה רוצה ממני".

218. בהמשך החקירה, בעמ' 245, ב''כ הנתבע שב וביקש מהתובע לתאר את הרגע בו קיבל את השיק מהנתבע, ונשאל "אתה נכנס אליו פתאום?" ועל כך ענה בשורה 17 "לא פתאום, הייתי רגוע, הייתי מנהל את הדברים כסידרם, רק רציתי להביא אותו למצב, אמרתי, באתי אליו ואמר לו ניסים, בוא נשב, הוא אמר לי מה יש לך? אין לי זמן כרגע. אין מה לעשות במחסן, אין עובדים, רק אני והוא והפקידה, למה אתה לא רוצה לשבת לדבר איתי? בוא נשב. מחבר הוא נעשה לי התנערות, הבנתי שכנראה קרה משהו. שתקתי. אמרתי או קיי, תגיד לי, עוד פעם, ניסים, בוא נדבר, לא, הגיע, נדבר יום ראשון. התקשרתי אליו ביום שבת, לא ענה, אני אזכור, אני זוכר את ה, שבוע הזה מאוד קשה, אני לא ישנתי בלילות, אבל לא חשוב, זה עבר. התקשרתי אליו ביום שבת, ניסים, למה אתה מנהל את הדברים בהסתר? הוא אמר לי לא, בוא תיכנס איתי, תנהל איתי, הנה, אני אראה לך. אמרתי לו אז תראה לי. הוא אמר לי בסדר. אמרתי לו אז איפה הכסף? איפה זה? הוא אומר לי פה...שהוא מכר את הסחורות ב, לקראת סגירת המחסן...הוא היה מוכר במיוחד לערבים, שפשוט הכסף היה בא במזומנים. ערבים נותנים מזומן. אז הא, אמרתי לו, אז הוא אמר לי, מה אתה דואג אלון, הכל בסדר. אמרתי, ברגע שהוא אמר לי הכל בסדר, ואין לי נייר, אין לי כלום, אמרתי לו, תקשיב, ניסים, בוא נשב, נדבר. נכנסתי איתו אחרי זה למשרד, באיזה שלב, לא זוכר כבר באיזה, באיזה מומנט. אמרתי לו בוא רגע ניסים, חיבקתי אותו, לקחתי לו את היד, בוא רגע, בצורה, נו, כבר בכיתי דמעות, ראיתי שכבר, וואו, הוא פשוט בורח ממני. עד שהצלחתי להכניס אותו למשרד בצורה חברית שהוא ייכנס אליי וידבר איתי...אמרתי לו ניסים, יש לי משפחה מאחורה, אני יודע, אנחנו מתפרקים מהסחורה, בוא, הנה, אתה לא רוצה להביא לי שיק, בוא, אני אספור את הסחורה, הנה הסחורה, שלא תגיד לי, למה ראיתי הסחורה נעלמת ללא ניירת. אמרתי הנה, בוא נראה, נסתכל בסחורה, לפני שהיא תיעלם, יש שם, היה שם שמונה משטחי מטרנה שזה משהו בסביבות 350,000 רק המטרנה, לפני שהיא תיעלם, רק המטרנה זה היה...סכום, סכום נכבד. אמרתי לו בוא נדבר. אז הוא בא, אמר לי אל תדאג, אני מבטיח, אמרתי לו, לא אל תדאג, תרשום לי שיק, המשפחה שלי עכשיו רוצה, זה לא אני. תרשום לי, המשפחה שלי רוצה שיק, תרשום לי מיליון שקל ובסוף תמכור את הסחורה, אין לי בעיה. אחרי זה קח את השיק, תביא לי את הכסף, להתראות, לא קרה כלום. הוא מסתכל עלי, עוד פעם, אל תדאג, אני עוד פעם לוחץ אותו, אומר לו תשמע, מה זה אל תדאג? תן לי שיק שהמשפחה שלי תהיה בשקט. הוא אמר לי לא, אל תדאג, אל תדאג, אני בסדר, אני אתן לך עד השקל האחרון. בסוף אמרתי לו, טוב, תרשום משהו, המשפחה שלי מחכה לשיק. אז הוא רושם 400. אמרתי לו מה זה? ממיליון אתה רושם 400? הרגשתי שמשהו לא מסתדר לי. אחד שבאמת רוצה לתת, ...אומר קח 700, קח 800, קח שיק, נו. אז הוא אומר לי, לא, אני אף פעם לא רשמתי שיק של מיליון שקל, אף פעם, בחיים שלי...אמרתי לו אבל אני לא הולך לעשות עם זה כלום, אני נותן לך את השיק, תביא לי את הכסף. אז הוא בא, רשם, תיקן ל-500, רשם 500, נתן לי. הבן שלו צחי היה בחוץ, אמרתי לו, הוא אומר לי מה, מה איתך? אמרתי לו בסדר, הוא נתן לי שיק 500, בוא נדבר עליו. אחרי זה הרגשתי שהשיק הוא ממש נייר, הוא ממשיך למכור, והוא יעשה לי תרגיל עם השיק, והרגשתי שכאילו הסכום השני הוא מעלים לי אותו, אמרתי עם השיק, אולי אני אתמודד איתו, אבל הסכום השני, הוא מעלים לי אותו...את החצי מיליון השני. אמרתי לו חכה רגע, את החצי מיליון השני אני לוקח סחורות. אמר לי בסדר. לקחנו את שרון הנהג, היה לנו איזה שתי מחסנים, המחסנים מחולקים לשתי מחסנים, מחסן גדול...ומחסן קטן של אה, 100 מטר לערך, עם גובה מאוד גבוה". בשלב זה ביקש ב''כ הנתבע להפסיק את התשובה שכן היא חורגת מהשאלה.

219. ב''כ הנתבע שב ושאל לגבי נסיבות קבלת השיק ומי היה בעסק, ועל כך ענה התובע בעמ' 251 שורה 20 כי הפקידה הייתה בעסק, אבל לא בחדר אלא במחסן, אבל לא היו אחרים. לאחר מכן הוסיף כי היו גם שרון וצחי, והסביר בשורה 28 "תקשיב, התמונה עולה לי...אני מדבר ממה שהיה. אני לא מדבר...הוא היה, הוא היה, אני מדבר מה שהיה." בית המשפט ער לשינויים בגרסה לעניין נוכחות אחרים בעסק בזמן קבלת השיק, אך מכיוון שנוכחות אחרים בעסק, להבדיל מנוכחות בחדר בו, באופן מעשי, מסר הנתבע לתובע את השיק בארבע עיניים, אינה בבחינת שינוי גרסה המצדיק קביעה כי גרסתו של התובע לגבי נסיבות קבלת השיק אינה משקפת את העובדות.

220. בחקירה החוזרת התובע התבקש להשלים מדוע הסתפק בסך של 500,000 ₪, והעיד בעמ' 263 שורה 21 "כן, לקחנו את השיק, ואז אמרתי אוקיי, בוא נמשיך לנהל את המצב, זה נייר בינתיים, וזה הסחורה. הסחורה הייתה שווה משהו בסביבות 800,000 ₪, במצב שהוא נותן לי את השיק, והיה עוד חובות בחוץ וכל הדברים האלה, ושיקים לפניי, אז אמרתי לו תקשיב, אין בעיה, בינתיים 500 נתת לי, דיברתי איתו, אחרי זה, אחרי יומיים, הלכתי למשפחתי, זאת אומרת באותו יום, דיברנו וזה, אמרו לי מה זה נתן לך שיק? נתן לך שיק, הוא ימכור את הסחורה, ואצלו, שהוא מוכר, הוא מוכר את הכסף אצלו, ואתה נשאר עם שיק, ובלי כסף. מי, מי ערב לכסף?
עו''ד רביזדה: כל זה מהחקירה הראשית אדוני?
העד, מר מזרחי: אז באתי אליו ואמרתי לו תקשיב, אני לא רוצה, בוא אני אקח סחורות, ההוא אמר לי תיקח סחורות. אמרתי לו בסדר, לקחתי את שרון הנהג, באישור שלו, והתחלנו לסגור חצי, לא חצי, משהו בסביבות 250,000 זה היה הסחורות, שלא יכולתי פשוט להכניס למחסן הקטן, משטחים שב-250,000 ₪. הכנסנו סחורות ב-250,000 ₪ ששוות, למחסן הקטן, המשכתי הלאה, אמרתי רגע, 250,
עו''ד רביזדה: כל זה חקירה נגדית,
העד, מר מזרחי: הוא אמר לקחתי סחורה, יש לי אבל רק שיק ביד ומילה של כבודי שהוא נותן לי את ה-250, אמרתי וואלה, זה לא מתאים לי. הוא בא, לוקח את הכסף, הוא יברח. שיק לפעמים, כמו שאומרים, שווה נעל, כמו שאומרים. אז באתי, אמרתי לו תקשיב, אני לוקח את כל הסחורה, הבאתי את חבר שלי, הוא אמר לי לא וזה, אמרתי, הבאתי את חבר שלי, למה היה לו את רודי שם, אני הרגשתי לבד בתוך, אה, קנוניה של משפחה עם רודי, שזה השותף שלו לאחר מכן, הבאתי חבר, שבני ביטון, אמר לו תקשיב, כמה הסחורה שווה? 700, 800? אני קניתי, אני מעביר. הנה, ...ואז הוא הלך הביתה".

221. מתיאור החקירה של התובע עולה כי בימ"ש אפשר לב"כ הנתבע לשוב ולחקור התובע פעם אחר פעם לגבי אירוע מתן השיק, אולם הגרסה לא נמצאו סתירות משמעותיות בשים לב לזמן הרב שחלף מאז התרחשות האירוע. העובדות העיקריות הנוגעות לפגישה שהתקיימה בארבע עיניים בין התובע לבין הנתבע, חילופי הדברים העיקריים שקדמו למסירת השיק, השינוי בפרטי השיק לבקשת התובע, נותרו בעינן למרות החקירה החוזרת ונשנית של התובע בשלבים שונים של חקירתו שהתמשכה על פני זמן רב.

התובע טען כי בנו של הנתבע לא היה מפוחד כאשר הקליט אותו

222. התובע נשאל לגבי הקלטת בנו של הנתבע, האם הבן היה "די מפוחד ומופתע" כאשר פגש את התובע, ועל כך ענה בעמ' 207 שורה 24 "לא, דווקא אכלנו על האש, באתי עם לאפה ביד, הוא שיחק כדורגל, היה נחמד דווקא, בפארק הלאומי". התובע הבהיר כי פגש בבנו של הנתבע במקרה, בפארק.

223. התובע נשאל האם משך את בנו של הנתבע לענות לשאלותיו, כאשר הבן "לא כל כך עונה לך תשובות ישירות לעניינים שלך", ועל כך ענה בעמ' 208 שורה 26 "צחי אדם מפוקח והוא עונה תשובות מאוד חדות ומאוד ברורות ובדיוק מה שהוא רוצה...הוא גם חכם". התובע אישר שצחי היה באירועים שבהם טען הנתבע כי הופעלה נגדו אלימות מצד התובע, אך טען בעמ' 209 שורה 20 ש"כל הזמן היחסים שלי איתו, ...למרות הכל, מצויינים". התובע הכחיש כי בנו של הנתבע היה מפוחד כאשר הקליט אותו, ואמר בעמ' 210 שורה 18 "אני אענה לך. אדם, יש לנו הקלטה ואפשר לראות אם אדם הוא מפוחד, אתה יודע, לפי גם מילותיו, לפי השיחה איך היא זורמת, אדם שהוא מפוחד, הוא מדבר אחרת בהחלט, הוא לא", וכאשר נשאל כיצד נשמע אדם מפוחד, ענה בשורה 25 "אבל הוא דיבר חג שמח, לא, שלום לך, מה שלומך? ואז התחילה השיחה בצורה נעימה מאוד מאוד".

התובע חזר ואישר כי נטל סחורה מהנתבע אך שב וטען כי הדבר היה ברשותו ובהסכמתו

224. העד אישר בעמ' 210 כי לקח משטחים של סחורות מהנתבע, אך אמר בעמ' 211 שורה 5 "וגם שילמתי עליהם, לא לקחתי, בלי לשלם". כמו כן אישר כי נהג לרשום על כל מיני פתקאות. בפני
התובע הוצג נספח ד' לתצהיר הנתבע, והוא התבקש לעיין בכל עמוד ועמוד בנספח זה ולהשיב האם הוא נכתב בכתב ידו. התובע אישר כי עמודים ראשון, שני, שלישי, חמישי, שישי, שביעי, שמיני נכתבו בכתב ידו.

התובע שולל את מהימנות נספח ד המתיימר לתעד באופן מדויק את משיכת הסחורה על ידי התובע, בעיקר על ידי העלאת טענה כי העסק שלו, בשונה מעסקו של הנתבע, צורך כמויות מצומצמות של סחורה (כמויות של מינימרקט, להבדיל מכמויות של סיטונאי)

225. לגבי העמוד הרביעי בנספח ד' התובע טען שחלק נרשם בכתב ידו של הנתבע, החל מהמילים "עד שלוש שחור פרווה". התובע הסביר בעמ' 214 שורה 1 "הוא בא, לקחתי דברים, והוא הוסיף על הדף הזה שהדף היה לידו, למה זה דף שהייתי נותן לו לשמור, והוא היה מוסיף". לגבי העמוד התשיעי, העיד בעמ' 214 שורה 13 "לצערי הרב אני חושב שזה כתב ידה של או לימור או בתה".

226. לגבי עמ' 10 התובע שלל את האפשרות שעמ' זה נכתב בכתב ידו, וניחש כי נכתב על ידי אודי או לימור או בתה, והעיד בעמ' 215 שורה 4 "אני לא לקחתי, הם רשמו אחרי שהלכתי משם, הם רצו להראות שאני לקחתי סחורות ולא שילמתי עליהן, אז הם רשמו, תראה איזה, יש כאן כמויות אפילו לא, לא לסופרמרקט מגה".

227. ב''כ הנתבע הציג בפני
התובע את נספח ד1, תמחור שערך הנתבע לכל הסחורות שפורטו בנספח ד, וביקש כי התובע יאשר את התמחור. העד אישר חלק מהמחירים וטען בעמ' 216 שורה 18 כי התמחור לא מתאים להתחשבנות בין התובע לבין הנתבע, והסביר בשורות 25-28 כי מחיר "מים טעמים" ללקוח רגיל הוא 72 ₪, אבל הנתבע חייב אותו בסך של "57, זה מה שזה יכול לעלות לי". התובע ציין דוגמאות נוספות לפערים בין התמחור בד1 לבין המחירים בהם חויב, כך למשל בעמ' 217 "יין ירדן" 32 ₪ ללקוח רגיל ו-28 ₪ לתובע, ספגטי 2 ₪ ללקוח רגיל, 1.60 ₪ לתובע. מכאן שהתמחור משקף מחירים גבוהים בכ-15-20% מהמחירים בהם חויב על ידי הנתבע.

228. בחקירה החוזרת הופנה התובע לנספח ד' שוב והתבקש להשלים את דבריו לגבי הכמויות הנזכרות בנספח, ועל כך ענה בעמ' 258 שורה 6 "זה כמות של אה, אפילו מגה או חצי חינם, אני לא מאמין שייקח את זה. זה כמויות כאלה למינימרקט, שאנחנו מזמינים קרטון. קרטון שהולך במשך כל הקיץ, אולי שני קרטונים. מצב אבסורדי. הוא כתב כאן 85 קרטון. ברור שאני לא כתבתי את זה, ברור שאני לא לקחתי את זה גם".

התובע שולל מהימנות נספח ד גם על פי שמות הפריטים במסמך שלטענתו לא מכר בעסק שלו, ולכן גם לא משך מעסקו של הנתבע

229. במסגרת החקירה החוזרת העד התבקש להסביר מדוע לא לוקח את המוצרים אימפריאל 500 ו-518, ועל כך ענה בעמ' 259 שורה 4 "זה מוצר שלעולם לא עבדתי איתו בעסק, אימפריאל, אצלי הולך וודקות מ-750 ומעלה".

התובע טען שהתחשבן עם הנתבע בסמוך למועד המשיכה של הסחורה

230. העד נשאל איפה שילם את הסחורות האלה לנתבע, ועל כך ענה בעמ' 219 סעיף 29 "אנחנו היה חשבון צדדי בינינו שהיינו יושבים במשרד ופשוט אומרים, היום כמה עולה? או קיי, עושים לנו את החשבון, הוא היה רושם את זה בספר ה-א', ב'...ואז היינו, אני הייתי מביא סחורה, ואז מקזזים. אם לא היה מספיק הסחורה, סתם דוגמה, אז הייתי נותן לו.
כב' הש' הדר: היית משלם לו בסחורה? זה מה שאתה אומר?
העד, מר מזרחי: כן, הייתי מביא סחורה כאילו דרך הסופר אצלי, לתוך המחסן, ואז היינו מתקזזים. היינו אומרים כמה מגיע לי? 20,000 ₪, קניתי ב-15, מגיע לי 5. מגיע לי למחסן 30, או קיי?"
ככל שהתובע היה מגיש תביעה כספית רגילה, תשובה זו, ייתכן והייתה עומדת לו לרועץ, אולם כאמור לעיל, נטל השכנוע לגבי היעדר חוב של הנתבע כלפי התובע, מוטל על הנתבע, וכך גם לגבי טענות הקיזוז של הנתבע כלפי התובע.

231. העד נשאל מדוע שהנתבע יקבל מהתובע סחורה אם "העסק שלו זה למכור סחורה", ועל כך ענה בעמ' 220 שורה 20 "המגוון מאוד מצומצם, וכשאני באתי ונכנסתי, אז לקחנו מוצרים, ואז הכנסנו מוצרים חדשים. ולפעמים גם, אה, חצי חינם לא היה מביא לו את הסחורה הזאתי, אז היה חסר לנו, הלקוחות היו רוצים, אז מה הייתי עושה? הייתי אומר, לא נעים, צריך שהמחסן ימשיך לעבוד, אז אמרתי יאללה, אני אביא מהסופר, אני אזמין".

התובע שלל הטענה כי השתמש בעסק של הנתבע כבמחסן עקב חוסר מקום בעסקו

232. התובע אישר כי שטח המחסן של הנתבע היה 600 מ''ר, 400 מ''ר מלפנים ו-200 מ''ר מאחור. העד הכחיש כי נהג לרכוש סחורה לעסק שלו ולאחסן אותה במחסן של הנתבע "לעולם לא. כי אין לי צורך, כי יש לי מחסנים, ואין לי צורך במחסנים כל כך גדולים כדי לאכלס סופר כזה קטן. אני לא צריך מחסן של 600 מ''ר". העד נשאל מדוע קנה סחורה, קיבל חשבונית על שמו ואחסן את הציוד אצל הנתבע, ועל כך ענה בעמ' 226 שורה 1 "למה אני קניתי סחורה? כי חצי חינם, אה, עצר, עצר את הסחורות ולא רצה לתת, ואז היה חסר קולה במחסן, אז אני אמרתי רגע, חסר שבוע שבועיים קולה? אני אתארגן כדי שהלקוחות שלנו יישארו לקוחות שלנו ולא יברחו". העד הוסיף כי הנתבע נהנה ממחירים מצוינים ברשת חצי חינם. התובע נשאל
אם הנתבע נהנה ממחירים מצוינים ברשת חצי חינם, מדוע רכש באמצעות התובע מהחברה המרכזית במחירים יותר גבוהים מאלו שהתובע קונה שם, ועל כך ענה התובע בעמ' 226 שורה 25 "אז, לא, זה לא מחירים יותר גבוהים, זה אותם מחירים...אותם מחירים, אני בדקתי, בגלל זה הבאנו למחסן. אם לא, הוא לא היה מקבל את זה גם".

233. התובע נשאל האם זה נכון שכל הסחורות שניקנו בחשבוניות על שמו אוחסנו אצל הנתבע ללא מתן תשלום לנתבע עבור האחסון, ועל כך ענה בעמ' 227 שורה 31 "אני לא השתמשתי במחסן של ניסים, כן? דבר ראשון זה מחסן שלי כמובן, והשתמשתי בזה כדי להגדיל את ה, את הכסף בקופת המחסן".

התובע שולל הטענה כי נטל סחורות בכמויות גדולות בשעות הלילה

234. העד נשאל בעמ' 228 האם זה נכון שנהג לקחת עשרות מכולות ומשטחים, הרבה פעמים בשעות הלילה, מהמחסן של הנתבע אל התובע, ועל כך ענה בשורה 4 "המקום מצולם...ברור שלא נכון...אם תראה לי אני מוכן להפסיד את כל נכסיי...שהם שווים הרבה". העד נשאל האם נכון שלקח סחורות רבות מהעסק של הנתבע לעסק שלו, ועל כך ענה בשורה 16 "בידיעה". העד נשאל האם נכון שדרש שלקיחת הסחורה לא תירשם כפי שהעידו עדים מטעם הנתבע, ועל כך ענה בשורה 20 "מה אתה מצפה מעדים כאלו?" העד אישר בעמ' 230 שורה 24 כי אין לו מסמכים להוכיח ששילם עבור סחורות שלקח מהמחסן של הנתבע.

התובע מתייחס לאופן ההתחשבנות בינו לבין הנתבע בגין משיכת סחורה

235. העד נשאל בע'מ 223 לגבי הפתקים בכתב ידו, האם היו עוד הרבה מאוד פתקים כאלה שהוא לקח והיה אמור לרכז אותם כדי להעביר לנתבע סכום לחיוב, ועל כך ענה בשורה 11 "הדברים לא היו על ידי כמות, הדברים היו נעשים באופן שיטתי אחרי יומיים או שלושה, הייתי לוקח פעם אחת בשבוע סחורה, או פעמיים גג, כי לא היה לי צורך במחסן, אין שם מגוון, יש לי את כל החברות שעבדתי איתן, אה, וזה הכל, לא, לא התעסקתי עם זה יותר מדי. אנחנו באנו, הסתכלנו, עשינו חשבון ביחד, הוא רשם בספר שלו, פשוט לא מביא אותו כדי להראות את זה,". העד נשאל מדוע במסגרת גילוי מסמכים לא ביקש להורות לנתבע לחשוף את הפנקס המתעד את ההתחשבנות, ועל כך ענה בעמ' 234 שורה 15 "כי הוא לא היה נותן אותו בכל מצב, אז זה לא משנה".

התובע אישר קבלת שתי חשבוניות שהוציא הנתבע בגין רכישות ממנו ואישר גביית כספים מלקוחות הנתבע

236. התובע התבקש להתייחס לשיק ע''ס 60,000 ₪ שקיבל מהנתבע, ונשאל האם הנתבע הוציא לו חשבונית, והוא אישר זאת בעמ' 231 שורה 12. לאחר מכן הופנה לשיק ע''ס 30,740 ש"ח ונשאל האם קיבל מהנתבע חשבונית עבור השיק, אישר כי קיבל חשבונית, וכן שהשיק שולם לנתבע עבור סחורה שלקח ממנו.

237. התובע נשאל לגבי הלקוחות "גן קטנטנים של שירית", "גילי כהן", "סופר זול" באזור, "דני רחום" בתחנה המרכזית, "מכולת טימור", "מינימרקט דליה", "מגעי פירות וירקות", האם גבה מלקוחות אלה כספים, והוא אישר זאת בעמ' 232 שורה 21, וכן אישר שהכספים נשארו אצלו. כשנשאל האם הכספים שגבה הם בהתאם לנספח ב' לתצהיר של הנתבע, דהיינו כרטסת חשבונות, ענה בשורה 30 "לא, לא הכל לפי הכרטסת, אבל בוא נאמר זה לא מדויק, למה חלק לא שילמו, אבל בסדר, בוא נאמר שזה זה, הסכום הזה, בסדר? אני לא אתעסק עם 20,000 לכאן או 20,000 לכאן, אבל בוא נאמר שזה נכון, כי". בחקירה החוזרת התבקש התובע על ידי בא-כוחו לחזור לנקודה זו, ובעמ' 260 שורה 13 העיד "אה, התשובה כזו, לאחר שהוא נתן לי את ה-500,000 ₪, אני אמרתי לו, תקשיב, או קיי, זה, בסביבות, 100,000 ₪, לא נכנסתי איתו, זה 600, לקחתי את בנו צחי שישב איתנו במשרד, ואמרתי לו בוא נשב במשרד, והוא אמר, אמר לו בוא, איך אתה סוגר את ה-400 הנותרים. ניסים אמר נשאר 500, הנה 100, גם הלקוחות שלך (לא ברור), זה לא היה 100 בכלל. אבל לא חשוב, אם 100, אני לא הסתכלתי למה זה היה סכום כל כך גדול שזה הגיע לאיזה, סכום נכבד מהכסף שנמצא אצלו. אז הוא נתן לי את ה-500, אמרתי עוד 100, 600, אמרתי כבודי, שהוא אמר לו 245 של העסק, זה כבר 845, אמרתי אחרי זה 150, 150 ו, כבר אני אסגור את זה איתו. וזה מה שקרה".

התובע שלל הטענה כי לאחר ההתחשבנות שערך אמר לנתבע כי הוא חייב לו 60,000 ש"ח

238. התובע נשאל האם נכון שלאחר שלקח הכל, מפתקאות עם סחורות שהוא הוציא, חזר אל הנתבע ואמר לו שעשה חשבון ומגיע לנתבע מהתובע 60,000 ₪, ועל כך ענה בשורה 17 "לא...כל הפתקים שנעשו אחת לשבוע, לשבועיים, אני והוא עשינו אותם, נרשמו בספר ה-א' ב' שלו, והוא יודע את זה טוב מאוד. לא עשינו כל שנה חשבון, הייתי שם כל חמישה חודשים שם, כמה חשבונות יש שם?"

התובע לא מיישב הסתירה בין דבריו לנועם כי יש ברשותו פתקאות לבין טענתו כי לא נשאר ברשותו דבר ולא מצליח להוכיח גרסתו כי מימן רכישת משאית לעסק של הנתבע

239. לצד גרסה עקבית בעיקרה שמסר התובע, בימ"ש זיהה אי התאמות כגון בשאלה האם נותרו אצלו אסמכתאות לגבי ההתחשבנות וכן חוסר יכולתו להוכיח כי הוא מימן רכישת המשאית לעסק של הנתבע, אולם, כאמור לעיל, אין באלה כדי לשנות מההכרעה בליבת המחלוקת.

חקירת המתמללת מטעם התובע לא הביאה להטלת ספק במקצועיותה ובמהימנות התמלילים שהגישה

240. גב' שוש בלו, המומחית מטעם התובע שתמללה את ההקלטות שהגיש בתיק, נחקרה, באריכות רבה, על ידי ב''כ הנתבע לגבי התמלילים שערכה.
בעמ' 179 ציין ב''כ הנתבע בפני
גב' בלו כי מצפיה בצילום שערך התובע בזמן ההקלטה של נועם, נראו כמה אנשים שהשתתפו בשיחה, אך בתמליל מופיעים רק שני אנשים. על כך ענתה בשורה 23 "משום שזה נעשה בעיקר על פי שמיעה, אני כותבת רק את מי דיבר, מי שלא השמיע קול, אני לא שמה אותו, לא כותבת אותו". העדה אישרה בע'מ 180 שורה 17 כי קיבלה גם את ההקלטה של הדברים וגם את צילום הדוברים בזמן ההקלטה, אבל לא נעזרה בצילום.

241. בעמ' 181 שורה 7 העדה אישרה שאם היא שומעת קטיעה של ההקלטה, היא מציינת זאת. ב''כ הנתבע טען בפני
המומחית כי שמע בהקלטה משפט שלא מופיע בתמלול, והפנה אותה לעמ' 5 בתמלול. בית המשפט ציפה שב''כ הנתבע יגיע מוכן עם ציוד השמעה כדי לעמת את המומחית עם המקום המסוים בהקלטה באופן שיבסס את טענתו שהמומחית השמיטה מהתמלול דברים מסוימים, אך לא כך היה. ב''כ הנתבע החל לחפש במעמד הישיבה באמצעות מכשיר השמעה של התובע, את המקום המסוים בהקלטה שלטענתו נשמעים בו דברים שלא מופיעים בתמלול, והחיפוש גרם לאובדן זמן ניכר של הדיון (ראה הערת בית המשפט בעמ' 184 שורות 16-20 ו-29-30).

242. בית המשפט נאלץ לצאת מהאולם כדי לאפשר לב''כ הנתבע לחפש את המקום המסוים בהקלטה, וכשחזר לאולם השמיע ב''כ הנתבע למומחית את החלק מההקלטה הנוגע לעניין, והמומחית נשאלה האם שמעה את המילה "מטומטם" בהקלטה, והפנה אותה לתמלול המכונה מס' 1 בעמ' 3 "בשורה 15, 16 , משהו כזה".

243. עוד בטרם ענתה המומחית, השמיע ב''כ הנתבע חלק מההקלטה ושאל את המומחית היכן שמעה את המילים "עד סוף החיים". כמו כן נשאלה האם נשמע מספר "400,000 ₪". המומחית מחתה על אופן החקירה וטענה בעמ' 187 כי היה על הנתבע להגיש את ההקלטה שקיבל למתמלל מטעמו, כדי לאפשר לבצע השוואה בין שני התמלילים.

244. ב''כ הנתבע השמיע הקלטה נוספת וביקש מהמומחית למצוא את המילים "הוא ננעל על זה", והמומחית ענתה בעמ' 187 שורה 25 "אני לא מאתרת". כמו כן אישרה בעמ' 188 שורה 5 כי לא שמעה את המילים "עד סוף החיים שלו", אבל הוסיפה בשורה 29 "כנראה שלא שמעתי ועשיתי 3 נקודות". לאחר שההקלטה של המילים "עד סוף החיים שלו, הוא מטומטם" הושמעה שוב, ענתה המומחית בעמ' 189 שורה 11 "זה לא נשמע ברור, וזה אפילו גם עכשיו אני לא שמעתי שהוא אמר".

245. ב''כ הנתבע ביקש להשמיע קטע מההקלטה "הוא הכניס מלא סחורה שם", "הוא אומר שזה גנוב" ולאחר שהמומחית שמעה את ההקלטה, ענתה בעמ' 191 שורה 5 "יותר מדויק מזה לא יכול להיות". כמו כן הוסיפה בעמ' 191 שורה 16 כי גם את ההערה הקודמת לא שמעה, וקשה לה מאוד לשמוע את הדברים באולם באמצעות מכשיר ההשמעה ללא אוזניות.

246. בשלב זה, לנוכח התמשכות העימות על פני זמן רב, עקב קשייו של ב''כ הנתבע לאתר אותם חלקים שביקש להשמיע מהסיבות שתוארו קודם לכן, ולאחר זמן רב של חיפושים על פני מכשיר ההשמעה, כאשר בית המשפט יוצא ונכנס מהאולם כדי לאפשר לב''כ הנתבע לאתר אותם חלקים כמתואר בפרוטוקול, בית המשפט קבע כי יתיר להשמיע חלק נוסף ואחרון מההקלטה למומחית. ב''כ הנתבע טען כי מצא 6 טעויות בתמליל, ובית המשפט העיר כי אין מקום להיעתר לבקשת הנתבע למשוך את התמליל לנוכח העובדה שמתוך תמליל של 7 עמודים, הנתבע הצליח עד כה להוכיח חוסר של שלוש מילים בלבד, "סוף החיים שלו", כאשר לא בטוח שחוסר זה מעלה או מוריד לעניין המחלוקת בתיק.

247. לאחר מאמצים רבים, תוך שב''כ הנתבע נעזר בב''כ התובע בהפעלת מכשיר ההשמעה, ובית המשפט שוב יוצא ונכנס לאולם, ובכל פעם מתברר שב''כ הנתבע טרם מצא את החלק הנוגע לעניין, נמצא החלק בעמ' 4 שורות 17-18 בתמליל, והמומחית נשאלה האם שמעה את המילה "כן", שמופיעה בתמליל. העדה ענתה בעמ' 197 שורה 32 "אני גם עכשיו לא יכולה להגיד בוודאות".

248. המומחית הוסיפה בעמ' 199 שורה 19 "אני שומעת את זה, ראשית דרך האוזניה, יש לי אוזניה שרק השורש שלה הוא איזה 4,000 ₪. אני לא שומעת את זה בתנאים האלה. אני לא שומעת עכשיו. כל מה שהוא אמר, אני לא יכולה להגיד לך שלא הודיתי על מילה אחת שכן או לא, לא עשיתי, כי אני לא, לא בטוחה ששמעתי כאן נכון". לבקשת בית המשפט, המומחית הסכימה לבצע בדיקה נוספת לאחר הדיון עם הציוד הדרוש לה, ולהגיש הודעה מתאימה.

249. בשלב זה ביקש ב''כ הנתבע להשמיע חלק נוסף בהקלטה. ב''כ התובע מחה בטענה שהתמליל נמצא אצל הנתבע כבר למעלה משנה. בית המשפט נעתר לבקשת ב''כ הנתבע למרות חלוף הזמן הרב, ושוב עזב את האולם כדי לאפשר לו לאתר את החלק השלישי בהקלטה, שבו לטענת הנתבע יש אי התאמה בין ההקלטה לבין התמלול. כשבית המשפט שב לאולם, ב''כ הנתבע הודיע כי אינו מוצא את הקטע הנוגע לעניין, ותחת זאת הפנה את בית המשפט לעמ' 10 שורה14 וטען כי במקום שבו מופיעות 3 נקודות בתמליל, הנתבע שמע את המילים "אודי בכלל לא היה שם בעניינים ולא היה קשור לכלום".

250. בתום חקירת המתמללת בית המשפט הקריא החלטה מנומקת בה סיכם את השתלשלות החקירה, וקבע כי גב' בלו תגיש תצהיר בו תשלול או תאשר את האפשרות שהמילה "כן" נשמעה או לא נשמעה בהקלטה. המתמללת הגישה הודעה לפיה אינה יכולה לאשר כי ניתן לשמוע המילה "כן".

251. מן המצטבר עולה כי לא נסתרה מומחיות גב' בלו ומהימנות התמלילים שהגישה.
העד מטעם התובע, מר יעקב כבודי אישר גרסת התובע כי הנתבע הורה לו בנוכחותו להעביר אל התובע התמורה בגין מכירת העסק של הנתבע למר כובודי

252. עד מרכזי מבחינת התובע, היה מר כבודי, שכפי שצוין קודם לכן הוא רכש מהנתבע את עסקו, והנתבע הורה לו לשלם חלק מהתמורה לתובע, הוראה המחזקת את גרסת התובע לגבי קיום חוב משמעותי של הנתבע לתובע. בע'מ 128 בשורה 12, העד אישר כי הוא מכיר את התובע "כמה שנים" משוק העליה. העד אישר בשורה 26 כי קנה את המחסן של הנתבע, ובשורה 28 אישר כי שכר את המבנה מבעל המבנה. בשורה 31 אישר כי בהתחלה הייתה מחשבה שהוא ירכוש מהנתבע "גם סחורה וגם את כל הברזלים והמדפים והמחשבים", ובעמ' 129 שורה 3 אישר כי בהמשך שונו תנאי העסקה, והוא קנה "בעיקר את הברזלים ואת המחשבים ואת המדפים...גם תכולה, היה ערימה של סחורה גם...למה אמרנו נעזור לו גם כן מתי הוא סוגר...אבל קניתי סחורה ממנו".

253. העד נשאל לגבי העברת כספים לנתבע והעיד בעמ' 131 שורה 11 על פגישה שקיים עם הנתבע, ובשורה 17 העיד "גם אלון היה שם. דיברנו על כסף. פתאום אלון אמר לי, אלון אמר לניסים, אדון כובודי מעביר לך כסף, מעביר אליי הכסף, נותן לי הכסף...אמר לו, אתה, שכובודי יעביר לי הכסף. הוא אמר לו, כן".

254. בעמ' 134 משורה 3, העד אמר כי שילם לנתבע "בין 10, 11 לחודש עשירי, באמצע עשירי, לפני אני לקחתי המחסן שבוע, שבועיים, שלושה שבועות, לא זוכר בדיוק, הלכתי אליו...למחסן, למחסן. גם הוא היה...ניסים ואלון היה וזה מה שזה...לא היה פגישה. פתאום ספונטני היה. באתי למחסן, הוא היה וניסים היה". העד נשאל כמה פעמים הוא והנתבע דיברו על הכסף, ועל כך ענה בעמ' 135 שורה 10 "סיכמנו על הכסף וגמרנו, מה, כמה פעם," ובשורה 28 העיד "פעם שניה הגעת, אמר לי ניסים, אל תשלם לו לאלון כסף. אמרתי לו, בסדר. אם אני לא אשלם לו לאדון ניסים לא ייתן לי גם המחסן". העד נשאל האם הנתבע אמר לו מדוע לא לשלם לתובע, ועל כך ענה בעמ' 136 שורה 4 "לא אמר לי כלום...אל תשלם. אמרתי לו, אתה הבטחתי לו אבל. אמר לי, אל תשלם, זה זכותי. אמרתי לו, זכותך אחי, מה".

255. עדות מר כבודי מאשרת כי הנתבע ראה עצמו חייב כספים לתובע ולכן הורה לו בנוכחות התובע להעביר התמורה עבור רכישת עסקו לתובע.
עד התביעה, מר בני ביטון, תמך בגרסת התובע לגבי השתלשלות האירועים ביום 24.9 אך לא הציג המסמך שמבסס מתן ההלוואה לתובע

256. מר ביטון הגיש תצהיר בעניין השתלשלות האירועים ביום 24.9.12 ובעניין זה תמך בגרסת התובע , אולם משהתברר מחקירת התובע כי הוא מונה מר ביטון כאחד ממקורות המימון להלוואה, התברר שלמר ביטון יש אסמכתא למתן ההלוואה, אך הוא לא הציג אותה.

257. בעמ' 164 העיד מר ביטון כי ביום בו התקיימה הפגישה בין התובע לבין הנתבע בה השתתף, הנתבע נתן את השיק נשוא התיק לתובע, בנוכחותו. עדות זאת עומדת בסתירה לגרסתו של התובע ובימ"ש התרשם שמר ביטון יצא מעורו כדי לסייע לתובע ולכן הוסיף בעדותו לתוכן תצהירו שהתמקד באירועי יום 24.9 רכיבים נוספים שעמדו בסתירה לגרסת התובע. אילו התביעה הייתה כספית ולא שטרית יתכן ועדות בעייתית זו הייתה גורמת לכך שהתובע לא היה עומד בנטל השכנוע, אולם בנסיבות תיק זה עדות מר ביטון לא הוסיפה, אך גם לא היה בה כדי להביא לדחיית התביעה השטרית.

עדת התביעה, גב' אורנה אגפה, אחותו של התובע, העידה על התהדקות הקשר בין התובע לבין הנתבע ועל כך שהתובע אמר לה כי הילווה סכום גדול לנתבע ועל פנייתה לנתבע לאחר שניתן צו הרחקה נגד התובע

258. עדות גב' אגפא הייתה עדות שמועה בעיקרה ולא היה בה כדי להועיל או להזיק, למעט התמיכה בגרסת התובע לפיה סיפר למקורביו בזמן אמת כי נתן לנתבע הלוואה בסכום עתק והוא חושש שהנתבע מתחמק מתשלום חובו.

259. כמו כן, מכיוון שנגד התובע ניתן צו הרחקה מהנתבע, היה עליו לשלוח מקורביו אל הנתבע כדי שידברו עמו בשמו. גב' אגפא תיארה פגישה בה השתתפה עם הנתבע בעמ' 177 בשורה 11 "זה היה אני חושבת בחודש אוגוסט. נראה לי שבאוגוסט אחרי שניסים נתן לו את השיק, אחרי שהוא רשם לו את השיק. לא היה מקובל עלינו, כאילו השיק אומנם כובד, אבל עדיין זה לא, איפה אנחנו ממשיכים הלאה? הוא חייב לו עוד כסף. מה אנחנו עושים הלאה? חייבים לשבת עם הבן אדם. אז הוא אמר, ניגשנו אליו אני, עוז ומנו...(העדה אישרה כי עוז הוא עו''ד לניאדו – ע.ה.) כן. אז הוא אמר בהתחלה, ניסים, אין לי מה לדבר איתכם כרגע (העדה נשאלה האם התקשרו לתאם את הפגישה או שסתם הגיעו – ע.ה.) הגענו...(פתאום – ע.ה.) כן הגענו...הגענו אליו וניסים היה במחסן ואמרנו לו אם אפשר לדבר איתו. אחר כך הוא הציג, כאילו הוא אמר לא. אח שלך שלח לי עבריינים, אין לי מה לדבר. אמרתי לו, אתה לא יכול לסגור את הסיפור ככה. בוא נשב, נראה מה מגיע לו, איך זה,
עו''ד רביזדה: זה היה בחודש אוגוסט?
העדה, גב' אגפה: כן, בערך. כן. אני זוכרת שהוא היה ממורמר כאילו, אתה יודע, בחגים זה היה כבר טוטל לוס, כאילו לא היה, לא היה שם עניין נראה לי. וישבנו איתו, אחר כך הוא הסכים. ישבנו".

260. בעמ' 178 שורה 10 מנתה גב' אגפה את הנוכחים בפגישה כלהלן: הנתבע מצד אחד, ומצד שני העדה, עו''ד לניאדו ומנו, החברה של התובע. העדה הסבירה שהתובע לא נכח כי ניתן נגדו צו הרחקה. העדה תיארה את חילופי הדברים בשורה 21 כלהלן: "ישבנו במשרד. אמרנו לו, איך אתה סוגר את הסיפור. אז הוא אמר, הוא אמר לנו, איך הוא אמר לנו את זה? טוב, אנחנו נעשה ספירת מלאי, מה שמגיע לאח שלך אני אביא לו, מה שמגיע לו עד השקל האחרון. אמרתי לו, מה עם המשאית, מה עם הכסף, מה עם זה".

261. לשאלת בית המשפט, העדה הסבירה כי כאשר אמרה "משאית" התכוונה לכך שהתובע והנתבע קנו משאית. העדה המשיכה בתיאור חילופי הדברים בעמ' 179 שורה 1, כלהלן: "אז אמרנו לו, בסדר, מה קורה עכשיו עם כל הזה? אתה אומר שאין לך כסף ואין לך כלום ואין לך, ונראה מה קורה אחר כך, אחרי כל ה, כל ה, נו, המכירה שם של כל המחסן, אז אני אראה ואני אביא לו את כל מה שמגיע לו. אז כאילו השתיק אותנו באיזשהו מקום". העדה העידה כי לקראת סוף הפגישה הצטרפה זוגתו של הנתבע, ובשורה 11 תיארה את דבריה "כאילו היא אומרת, אל תדאגו, אנחנו נפתור את הבעיה, אנחנו, מה שמגיע לאלון אנחנו ניתן לו עד השקל האחרון. אנחנו נראה מה מגיע לנו, מה אנחנו מגיעים לו ואל תדאגי". העדה נשאלה למה התכוונה זוגתו של הנתבע כשאמרה "מה מגיע לנו", ועל כך השיבה בשורה 17 "אני לא יודעת", ומצאה להוסיף בשורה 21 "לימור (זוגתו של הנתבע – ע.ה.) בעייתית, שתדע לך, פשוט היא הייתה הפה שלו.... הוא סתם. אם התאים לו להתעלם ממקום מסוים".

262. בית המשפט שאל את העדה האם שאלה את זוגתו של הנתבע מה מגיע לנתבע, ועל כך השיבה בעמ' 180 שורה 1 "לא. מה זאת אומרת? לא אמרתי לה כלום. אני רק בקטע של שמעתי אותה. לא אמרתי לה שום דבר...לא, אני שמעתי אותה. אני רציתי לשמוע את ניסים, פשוט היא נכנסה, היא פשוט נותנת לו לשתוק. היא נותנת לו לשתוק ולדבר מה שהיא רוצה".

263. העדה נשאלה בעמ' 186 האם כאשר היא ובעלה נפגשו עם הנתבע וזוגתו לימור, הוא אמר להם שהתובע צריך לשלם על כל הסחורות שהוא לקח, ועל כך ענתה בשורה 29 "לא צריך לשלם. נראה מה מגיע לי, מה מגיע לו. אמרתי לה (ללימור -.ע.ה.) אני לא יודעת על מה, כאילו אני לא זוכרת כאילו איך זה התגובה שלי הייתה באותו רגע, אבל אמרתי לה, אני לא יודעת על מה מדברת בכלל. כאילו זה היה מן מעורבות שלה בכלל לא שייכת...חבל שזה לא היה שיחה מוקלטת. אני מאמינה שזה נכנס כאילו על מה מגיע, כאילו אלוני לא חייב.
ש. אז למה מגיע לניסים כסף? למה היא אומרת לכם מגיע לי כסף? מגיע לו כסף מכם. למה היא אומרת לך, לו מגיע כסף מכם?
ת. אז יכול להיות שבאותו רגע, אני אומרת לך, יכול להיות שאני זרקתי לה, לא מגיע לך בכלל. מה שאלוני כאילו, אני לא זוכרת, אני לא יכולה להגיד לך כי זה, הלוואי שזה היה מוקלט, כן?"

264. בית המשפט שאל בעמ' 187 את העדה האם בשיחה עם הנתבע וזוגתו עלה באיזשהו שלב שלתובע יש שיק של הנתבע, ועל כך ענתה בשורה 26 "שעלה? לא, לא עלה. כנראה שהיא התעצבנה בכלל שניסים רשם לאלון שיק". העדה העידה בעמ' 188 שורה 28 כי ביקשה מהנתבע בפגישה "תחתום לי על משהו". כשנשאלה על איזה סכום ביקשה שהנתבע יחתום, ענתה בעמ' 189 שורה 3 "עזוב את ה-400, כאילו את השיק שהוא נתן, את ההפרשים של מה שמגיע לאלוני". כששבה ונשאלה מה הסכום שדרשה, ענתה בשורה 15 "לא לא אמרתי את הסכומים. לא אמרתי את הסכומים...כי ראיתי שאין פה, לא ראיתי שיש פה עניין כאילו עם מישהו שאפשר עוד, ראיתי שזה משהו שהוא מנסה ככה לחפף אותנו, משהו של חפיפה".

265. העדה נשאלה בעמ' 188 על ידי בית המשפט מה הייתה השורה האחרונה בתום הפגישה עם הנתבעת וזוגתו, האם נקבע לוח זמנים או סיכומים, ועל כך ענתה בשורה 8 "עם אשליה, עם להשלות את עצמנו פשוט". העדה נשאלה כיצד הבינה את הסיכום של הפגישה, וענתה בשורה 15 "אני אמכור את הסחורה, אני אפקיד לבנק, משהו כזה, אני אפקיד לבנק ואני אראה מה קורה ואז אני אחזיר הכל, מה שמגיע לאלוני אני אחזיר לו עד השקל האחרון.
כב' הש' הדר: ולוח זמנים היה? הוא אמר, זה יהיה עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה?
העדה, גב' אגפה: לא, כאילו אתה יודע, במהלך של הסגירה של החנות, משהו כזה. הוא לא נתן חודש, חודשיים, משהו כזה...אנחנו הבנו, אני הבנתי שזה כאילו לא יקרה גם הדבר הזה איתו. הבנתי שזה לא יקרה". העדה נשאלה האם יצאה פסימית מהפגישה, ועל כך ענתה בשורה 25 "ממש. הרגשתי שכאילו עובדים עלינו בעיניים".
בעמ' 189 העדה שבה ונשאלה לגבי חילופי הדברים עם הנתבע וזוגתו, האם סוכם לבדוק חשבונות, ועל כך ענתה בשורה 24 "אז למה הוא אמר לי, אני אמכור את הסחורה, כל השקל האחרון, השקל האחרון אני אביא לו. אז למה גם הוא לא הביא לו? למה הוא התנתק מאיתנו?...אז למה הוא לא סגר את זה יפה כמו שצריך?" העדה שבה ונשאלה האם הנתבע אמר לה שצריך לבדוק את החשבונות, וענתה בעמ' 190 שורה 8 "סבבה. כאילו מה שמגיע לו, מגיע לו, מה שמגיע לאח שלי, מגיע לו".

266. עדות גב' אגפא נועדה לתמוך בתוכן תצהירה בו ייחסה לנתבע וזוגתו הודאה בחוב בפני
ה ותצהירה לא נסתר בעניין זה, אם כי נוצר ספק האם התקיימה פגישה אחת עם הנתבע וזוגתו או מספר פגישות לנוכח הסתירה לגבי זהות המשתתפים בפגישה בין עדותה לבין עדות בעלה. בעדותה גב' אגפא תמכה בעדות התובע לעניין מורת הרוח במשפחתו כאשר נודע להם כי הילווה כספים לנתבע ללא תיעוד, אך בעניין זה עדותה הייתה עדות שמיעה ולכן לא היה בה כדי להוסיף או לגרוע באופן משמעותי להכרעה בתיק.

עד התביעה, מר בני אגפה חזר על גרסת אשתו לגבי מורת רוחו ממתן ההלוואה לנתבע והיעדרות התובע מעסקו עקב מעורבותו בניהול עסקו של הנתבע

267. מר אגפא חזר על עיקרי עדות אשתו, לעניין הזמן הרב שמשקיע התובע בעסקו ומורת הרוח שלו ושל אשתו מהמעורבות הרבה של התובע בעסקו של הנתבע על חשבון ניהול עסקו של התובע.

268. העד אישר בעמ' 193 שורה 16 כי הוא מכיר את הנתבע "משהו כמו איזה שלוש שנים, משהו כזה" לפני המקרה נשוא תיק זה. העד נשאל האם ידע מה התובע והנתבע עושים ביחד, וענה בשורה 28 בשלילה. העד נשאל האם התובע דיבר איתו על קשריו עם הנתבע, וענה בעמ' 194 שורה 1 "פחות או יותר. אני גם אחד שלא נכנס לעניינים יותר אישיים בוא נגיד. אני סומך עליו שהוא מנהל את העניינים כמו שצריך". העד נשאל על ידי בית המשפט מה סיפר לו התובע, וענה בעמ' 194 בשורה 12 שהתובע אמר לו "שאלוני בא לניסים, ניסים הזמין אותו אליו הביתה וישבו ודיברו, כי הם, ...כאפשרות שהוא נכנס איתו כשותף לעסק.
ש. מי יזם את הפניה הזו?
ת. אני אגיד לך את האמת, לא כל כך אהבתי את זה, כי אמרתי, מה, הכל ייפול עלינו, בכל זא, זה לא עסק קטן. כן, צריך לנהל את העסק, צריך לבדוק, לראות, זה לא פשוט...כן. ולא אהבתי שהוא הולך עם ניסים, בוא נגיד...לא שיש לי משהו נגדו אישית...במשך הזמן הוא (התובע – ע.ה.) היה...הוא היה בא לעסק, אלוני בהתחלה, בתחילת, כשהוא נכנס איתו כבר כשותף, הוא היה בא לעסק, בא ממש בזריזות כזאת לוקח מה שהוא רוצה מהעסק, כן?...כן, אלינו. שואל שאלות וחסר מה שצריך, משהו, לא יודע מה, כן, יש בעיות או משהו ומשם ישר קופץ לשם ל...במשך הזמן הוא (התובע – ע.ה.) בהתחלה הוא אמר לנו כאילו הרגיע אותנו שהוא יבוא יותר לעסק...אח''כ הוא כבר לא היה בא בעסק. בא בשעות מאוחרות...אח''כ קרה מה שקרה...אלוני סיפר שהוא לווה לו כסף.
כב' הש' הדר: כמה? כמה הוא אמר?
העד, מר אגפה: אני הייתי המום
כב' הש' הדר: כמה הוא אמר?
העד, מר אגפה: קודם כל אני הייתי המום שהוא לווה לו כסף.
כב' הש' הדר: הבנתי. אבל כמה הוא אמר לך?
העד, מר אגפה: אח''כ הוא אמר שהוא,
כב' הש' הדר: רגע, רגע, כמה הוא אמר לך שהוא הלווה?
העד, מר אגפה: מיליון ש''ח.
כב' הש' הדר: שאלת אותו איך הוא הלווה וכמה כסף, לכמה זמן?
העד, מר אגפה: לא, לא שאלתי אותו, כי עוד פעם, אני לא נכנס, פשוט התכנסתי בתוך עצמי והייתי בהלם".

269. בעמ' 204 העד שב ונשאל על ידי ב''כ הנתבע מה הפריע לו בנתבע, וענה בשורה 31 "לא יודע, הרגשה פנימית שלי". כאשר נשאל האם קרה משהו בעבודה בינו לבין הנתבע, ענה בעמ' 205 שורה 5 "לא, לא קרה. זה משהו פנימי אצלי. אני ידעתי, אני מכיר את גיסי לא בגלל שהוא גיסי, שהוא בחור טוב, הוא באיזה שהוא מקום בשלבים מסוימים הוא גם תמים בוא נגיד ככה וידעתי שניסים הוא לא הכי – הכי. הוא בוא נגיד, אם יהיה לו הזדמנות, כן? הוא יעשה לו איזה משהו.
עו''ד רביזדה: איך ידעת את זה?
העד, מר אגפה: הרגשה פנימית שלי. זה לא שאני ידעתי את זה. קיוויתי שזה לא יהיה, קיוויתי שזה לא יהיה, כי הוא, גיסי הזה הוא עושה לפעמים דברים שיהיה בריא, שהוא הולך עם הרגש שלו.

270. העד נשאל בעמ' 205 האם כאשר התובע סיפר לו שהוא עומד להיפגש עם הנתבע ושהם מתכוונים לעבוד ביחד, האם שיתף התובע בתחושותיו, וענה בשורה 25 "לא זוכר מתי אמרתי לו את זה. אני זוכר שלא, לא התלהבתי מהרעיון הזה."

271. בעמ' 204 העד נשאל האם ידע מראש ובדיעבד על מתן ההלוואה, וענה בשורה 6 "אני לא זוכר בדיוק מתי זה התחיל ההלוואות האלו, אני זוכר שהוא נכנס איתו כשותף. אני זוכר שבסוף הוא אמר לי שהוא כבר לווה לו סכום גבוה, ועוד, ...כן. הביא לו כסף. ושזה עומד על מיליון ש''ח". העד נשאל האם אמר לתובע מדוע הלווה בבת אחת מיליון ₪, וענה בעמ' 204 שורה 12 "לא, הוא אומר שלווה לו את זה בשלבים."
העד נשאל על ידי בית המשפט האם שאל את התובע אם קיבל בטוחה כנגד מתן ההלוואה או הסכם, ועל כך ענה בשורה 20 "נייר, הסכם עם ניסים? לא, לא שאלתי אותו".

272. בעמ' 212 העד שב ונשאל האם הציע לתובע לעגן את ההתקשרות במסמך, ועל כך ענה בשורה 4 "אני גם מכיר אותו. כשהוא רוצה משהו הוא הולך עם זה עד הסוף. זה העניין".

273. העד המשיך ותיאר את ההשתלשלות לאחר שהתובע סיפר לו כי הלווה לנתבע מיליון ש''ח בעמ' 196 שורה 10 "אח''כ הבנתי שבמשך הזמן שהייתה בעיה כאילו לא, כל כך לא הסתדרו לא יודע מה היה, מה הסיפור וזה ואלוני דיבר עם ניסים שיחזיר לו את הכסף...ניסים לא רצה להביא לו את הכסף מכל מיני סיבות שהוא טוען שהוא לא חייב, כן חייב, לא יודע מה, כל מיני דברים כאלו. אז היה ביניהם כל מיני עימותים מילוליים וכל מיני קשקושים כאלה. אני יודע שגם לא הורשיתי להיכנס לדברים האלה כי הייתי שומע מדי פעם כל מיני דברים...ואני יודע שניסים ביקש שאני אבוא לדבר איתו. אני אבוא לדבר איתו.
כב' הש' הדר: למה אתה?
העד, מר אגפה: לא יודע. אין לי מושג.
העד הבהיר בעמ' 196 שורה 29 כי התובע אמר לו שהנתבע ביקש שהוא יתקשר אליו. בעמ' 197 שורה 6 מר אגפה העיד "התקשרתי אליו יום אחד, הוא שמע את הקול שלי, אמר לי רגע, התנתקה השיחה. התקשרתי עוד פעם, לא ענה לי. ניסיתי כל שלושה ימים לדבר איתו, לא יודע, לא רואה את הטלפון שלי, את המספר שלי, כן את המספר שלי, לא עונה. במשך תקופה מסוימת הייתי מתקשר, כן, אולי אני יכול לפתור את הבעיה. אולי אני יכול לעזור...אח''כ שמעתי מאלוני שניסים רוצה לדבר איתי בארבע עיניים...הלכתי לעסק...הלכתי עם עו''ד עוז לניאדו...ועם אלוני גם, אבל אלוני לא נכנס כי אסור לו להיכנס לעסק...כן, רק שנינו...ראיתי את ניסים שם בתוך העסק בפני
ם. דיברתי עם ניסים, אמרתי לו, ניסים מה קורה, מה, איך סוגרים את הסיפור הזה של הכסף, אתה חייב להביא לנו את הכסף".

לב עדותו של מר אגפה מתייחס לתיאור פגישתו עם הנתבע, בה הנתבע אינו מתכחש לחובו לתובע

274. העד נשאל האם אמר לנתבע מהו הסכום שעליו להביא לתובע, וענה בעמ' 198 שורה 1 "מיליון ש''ח". העד תיאר בעמ' 198 שורה 3 את תשובתו של הנתבע "ניסים אמר לי במילים כזאת, אני לא אכלתי אף פעם אף אחד, לא אכלתי, ככה בשפה שלו, ...ואני לא אוכל גם את אלוני...אמרתי לו, בסדר, אז תגמור את הסיפור הזה וכולם יהיו מרוצים ונגמר הסיפור. אז לפני שהלכתי, שיחה קצרה, לא התכוונתי לשבת גם הרבה (מר אגפה העיד בשורה 13 שהפגישה נמשכה בין 5 דקות ל-10 דקות – ע.ה.)...לפני שהלכתי אמרתי לו, ניסים, אבל מתי אתה מחזיר לו את הכסף. הוא אמר לי, אני מפנה פה את המחסן, מוכר את הדברים, נראה איפה אני עומד ואני אתן לו את הכסף, ככה נגמרה השיחה". בשורה 23 מר אגפה העיד כי לאחר מכן שמע "שהוא כבר התהפך, הוא לא רצה להביא את הכסף".

275. העד נשאל על ידי ב''כ הנתבע האם נכון שבאותה פגישה הנתבע סיפר לו שהתובע לקח סחורות מעסקו, ועל כך ענה בעמ' 199 שורה 7 בשלילה. בעמ' 210 העד שב ונשאל האם בפגישה הנתבע טען שהתובע לקח ממנו סחורה ולא שילם עליה, וענה בשורה 13 "לא, הוא לא אמר לי דבר כזה".

276. בעמ' 211 שורה 3, מר אגפה העיד לגבי סיום הפגישה "אני יצאתי מסופק שניסים מחזיר לו את הכסף, לפי השיחה, לא צריך יותר מזה".

277. מבין כל עדיו של התובע, למעט המתמללת, מר בני אגפה הותיר הרושם החיובי ביותר על בימ"ש וניכר בו שבניגוד לאחרים עדותו הייתה עקבית, מדודה, ללא ניסיון לייצר ראיות לטובת התובע ולכן עדות זאת מחזקת גרסת התובע לפיה הנתבע היה ער לחובו כלפי התובע בזמן אמת, ולא הכחיש אותו עת נפגש עם מר אגפה ולבטח לא טען לגניבת שיק.

משיכת תצהיר עו''ד עוז לניאדו

278. ב''כ התובע הודיע בתום שמיעת הראיות כי עו''ד לניאדו, שחתם על תצהיר מטעם התובע, נמצא בלוס אנג'לס, ארה''ב, והודיע כי לא יתייצב לדיון. ב''כ הנתבע ביקש, למרות האמור לעיל, ליתן רשות מיוחדת כי התצהיר ישמש כראיה, ובית המשפט קבע בעמ' 217 שורה 10 כי התצהיר נמשך מהתיק בהיעדר טעם מיוחד לאי התייצבות עו''ד לניאדו.

סיכום

279. הנתבע לא עמד בנטל השכנוע המוגבר החל עליו כאשר הטענה שמייחס לתובע בעלת גוון פלילי.

280. שוויון הנפש בו קיבל הנתבע טענות מקורביו כי התובע עושה בעסקו כבשלו והעובדה שהנחה מר כבודי לשלם לתובע התמורה המגיעה לנתבע ממר כבודי, מתיישבים עם גרסת התובע כי הילווה לתובע כספים לפחות כדי שיעור סכום השיק ולנוכח החזקה שהשיק נמסר כנגד תמורה, הנתבע לא עמד גם בנטל השכנוע כי לא נטל הלוואה מהתובע, או כי התובע חב לו סכומים כדי גובה השטר ואף מעבר לכך.

281. על הנתבע רבץ נטל הבאת הראיות והשכנוע להוכיח כי התובע נטל ממנו סחורות וגבה מלקוחותיו הסכומים הנטענים, אולם אין בנספח ד המהווה רשומה שנרשמה חלקית ע"י התובע וחלקית ע"י בנו של הנתבע כדי לבסס טענת קיזוז בסכום מסוים לנוכח טענת התובע כי הכמויות שהוספו אינן מתיישבות עם הכמויות שנוהג לרכוש ובשים לב שעל התובע היה להוציא תעודות משלוח וחשבוניות בזמן אמת, וכן עדותה של גב' לוי שהייתה אמונה על ניהול הכספים בעסק של הנתבע, לפיה הכרטסת של התובע אצל הנתבע אינה משקפת את הפעילות בין הצדדים.

282. התובע חלק על קיום חוב בגין סחורה שמשך מעסקו של הנתבע, אך אישר כי גבה מהלקוחות הסך של 70,000 ש"ח ולכן יש לקזז מסכום התביעה הסך של 70,000 ₪. אומנם התובע טען כי אין לקשור בין נתון זה לבין חוב הנתבע כלפיו, שכן היו התחשבנויות נפרדות, אולם בעניין זה בית המשפט מעדיף את גרסת הנתבע, שכן ההתחשבנות הנוספת לא הוכחה, והנתון שבית המשפט מוצא לקזז הוא נתון שהתובע הודה בו במפורש, ומכאן שאין מחלוקת לגבי הסכום, אלא לגבי השאלה האם יש או אין לקזז אותו מהחוב של הנתבע לתובע.

283. הפגמים והסתירות שמצא הנתבע בראיות התובע כגון מחדלו להעיד אחותו חיה שלטענתו הילוותה לו כספים אותם הילווה לנתבע, מחדלו להגיש ההסכם בינו לבין מר ביטון המתעד קבלת כספים אותם הילווה לנתבע, מחדלו להציג תיעוד המתעד מתן ההלוואה לנתבע במזומן, העדר תיעוד לטענתו כי מימן רכישת משאית עבור הנתבע, הסתירות שנפלו בעדויות מר ביטון וגב' אגפא, היו עומדים לתובע לרועץ לו היה התובע מגיש נגד הנתבע תביעה כספית להשבת ההלוואה.

284. אולם לנוכח היפוך נטל הבאת הראיות והשכנוע עקב החזקת שיק בחתימת הנתבע, אין בפגמים אלה כדי לסייע לנתבע לנוכח הפגמים בגרסתו והעדר תיעוד נאות לסכומים שהתובע חב לו לטענתו.

285. בימ"ש מעדיף את גרסת התובע לפיה לנתבע היו קשיים מימוניים והתובע הילווה לו כספים במזומן במספר שלבים במחצית הראשונה של שנת 2012. הנתבע לא שיתף את מקורביו בדבר קבלת ההלוואה, ולכן אלה הגיבו בפליאה כשהתובע החל למשוך סחורות מהעסק של הנתבע, ובכל פעם שהתריעו על כך בפני
הנתבע, הוא הגיב בשוויון נפש. עקב לחץ משפחתי, התובע דרש באוגוסט מהתובע שיק להבטחת החזר ההלוואה והנתבע שתחילה סירב, ניסה לאחר מכן למסור לתובע שיק שהונפק ע"י הבנק באותו חודש על סך 400,000 ₪ בלבד, אך לנוכח דרישת התובע כי הסכום ישקף לפחות מחצית החוב, הנתבע תיקן את הסכום בספרות ל-500,000 ₪ ואת הסכום במילים רשם בהתאמה לסכום בספרות.

286. כאשר התובע נוכח לדעת שהנתבע מוכר סחורות במזומן ואינו מפקיד התקבולים בחשבון הבנק של הנתבע, חשבון שהנתבע נהג להציג מדי פעם באופן מקוון בפני
התובע, התובע הזעיק ביום 24.9 את מר ביטון כדי לשכנע את הנתבע להגיע להסדר ולאכוף על הנתבע ספירת מלאי בנוכחות התובע.

287. הנתבע הסכים, והספירה החלה כאשר הנתבע משאיר במקום את בנו. התובע הגיע לביתו וסיפר לזוגתו על המתרחש וזו יחד עם הנתבע שבו לעסק, הפסיקו הספירה והזעיקו המשטרה כדי לסלק התובע ומר ביטון מהמקום.

288. התובע ניסה בדרכים לא דרכים להטיל מורא על הנתבע כדי שישיב לו כספו, אולם זה השיב במאבק משפטי וביקש וקיבל נגדו צו הרחקה.

289. במקביל, הנתבע הגיש ביום 2.10, שבוע לאחר האירוע שתואר לעיל בעסק, אליו הוזעקה המשטרה, תלונה כוזבת למשטרה בדבר גניבת פנקס שיקים, שכן היה ברור לו שהתובע יציג את השיק שמסר לו לפרעון, ולכן ניסה להתחמק מכיבוד השיק על ידי העלאת טענה כוזבת כי השיק כביכול נגנב ממנו. מכיוון שהנתבע ידע שהטענה כוזבת וחשש שחקירה משטרתית תחשוף זאת, כאשר הגיש את התלונה במשטרה על אובדן הפנקס לא ייחס לתובע חשד.

290. בדצמבר התובע נואש מהשבת מלוא כספי ההלוואה ולכן הגיש השיק לביצוע ורק בתצהיר התנגדותו העלה הנתבע לראשונה הטענה כי התובע גנב ממנו השיק וכי הוא חייב לו כביכול מאות אלפי ₪, תוך שהוא מודיע על כוונתו להגיש תביעה מתאימה שעד היום לא הוגשה.

291. סיכומי הנתבע הכילו שלל טענות ולכן בית המשפט נדרש להאריך. בין היתר טען הנתבע לתחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות וכן טען שהכספים ניתנו לנתבע על רקע שותפות, ומכאן שאין מקום להשיבם. אומנם הטענות נטענו כטענות חלופיות, אך בית המשפט מוצא קושי רב לטעון אותן כאשר מצד אחד הנתבע טוען שהשיק נגנב ממנו ומצד שני טוען טענות העומדות בסתירה גמורה לטענה לגניבת השיק. בנוסף, הטענות נטענו באופן שיש בהן הרחבת חזית אסורה. למעלה מן הדרוש, בית המשפט קובע כי לא נמצאה ולו ראשית ראיה לתחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות לעניין עיסוקו של התובע במתן אשראי על בסיס עסקי, והטענה כי הכספים ניתנו במסגרת שותפות ללא ציפיה להשבתם, עומדת בסתירה למתן השיק לצורך הבטחת החזר ההלוואה.

292. לנוכח האמור לעיל, מקבל התביעה בקיזוז הסך של שבעים אלף ₪ נכון ליום הגשת השטר לביצוע, מורה על שפעול הליכי הוצל"פ ומחייב הנתבע בתשלום שכ"ט ב"כ התובע בסך של עשרים וחמישה אלף ₪.
ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ה, 11 מאי 2015, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 28051-02-13 מזרחי נ' נסים
תיק חיצוני: 1701184130
1 מתוך 69








א בית משפט שלום 28051-02/13 אלון מזרחי נ' נסים נסים (פורסם ב-ֽ 11/05/2015)