פסקי דין על רונן צור | פסקי דין על שיא טיולים והסעות 1983 בע"מ

5450-02/13 סעש     21/05/2015




סעש 5450-02/13 רונן צור נ' שיא טיולים והסעות 1983 בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 5450-02-13


21 מאי 2015

לפני
:

כב' השופטת
חופית גרשון-יזרעאלי

ה
תובע
רונן צור
ע"י ב"כ: עו"ד אורי אליאב
-

ה
נתבעת
שיא טיולים והסעות 1983 בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אביחי ברטנובסקי




פסק דין


1.
האם פוטר התובע, שעבד כנהג הסעות, בנסיבות בהן הייתה הנתבעת רשאית לשלול מחצית מפיצויי הפיטורים? זו השאלה העיקרית העומדת להכרעה במסגרת תביעה זו.
עוד עוסקת התביעה בתשלום זכויות התובע בגין תקופת עבודתו ובגין סיומה. מנגד, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, שעיקר עניינה זכותה לשלול את פיצויי הפיטורים ותביעה לפיצוי בשל נסיעות פרטיות שביצע התובע לטענתה.

עיקרי העובדות
2.
הנתבעת, היא התובעת שכנגד, הינה חברה העוסקת במתן שירותי הסעות.

3.
התובע, הנתבע שכנגד, הועסק בנתבעת כנהג אוטובוס ציבורי זעיר, בשתי תקופות עבודה נפרדות. האחת מחודש יוני 2007 ועד לחודש ינואר 2008. השנייה, נשוא תביעה זו, מיום 1.10.08 ועד ליום 24.7.12.
לשם הנוחות, יכונו הצדדים "תובע" ו"נתבעת".

4.
התובע הוזמן לשימוע שנערך ביום 24.7.12, במסגרתו נטען כלפיו כי אינו מציית להוראות סדרני החברה ונוסע נסיעות פרטיות ללא אישור (פרוטוקול השימוע- נספח 3 לכתב התביעה).

5.
לאחר הישיבה פוטר התובע מעבודתו לאלתר, ללא הודעה מוקדמת. הנתבעת שללה מחצית מפיצויי הפיטורים של התובע.

6.
לתובע לא נמסר מכתב פיטורים. הנתבעת הנפיקה לתובע מכתב המאשר את תקופות העסקתו, הנושא את התאריך 1.8.12 (נספח לכתב התביעה).

טענות התובע
7.
התובע טען, כי שובץ בעבודתו למשמרות לילה בלבד, בשני אזורים עיקריים, בית החולים איכילוב ואזור היישוב תל מונד, בו התגורר. לטענתו, בשל מצבו הבריאותי הלקוי והיותו חולה לב ומושתל כליה, ביקש לקבל שיבוצים לאזור תל מונד בלבד, על מנת שיוכל להגיע לביתו למנוחה בזמן ההפסקות בין הנסיעות אולם נציגת הנתבעת רונית דחתה שוב ושוב את הפגישה עמו. לאחר שפגישה שנועדה ליום 16.6.12 בוטלה התובע חש נסער ולכן לא הגיע לעבודתו באותו לילה בבית החולים איכילוב. בעקבות האירוע הוזמן התובע לשיחה ומאותו מועד המשיך בעבודתו תוך הקפדה על נהלי החברה.

8.
התובע פוטר בחוסר תום לב, לאלתר, ביום 24.7.12 מבלי שנערך לו שימוע כדין, ללא מתן הודעה מוקדמת, תשלום פיצויי פיטורין ותשלום עבור זכויות נוספות בגין תקופת עבודתו וסיומה. התובע זומן לשימוע יום מראש, בהודעת מייל. מטרת השימוע לא פורטה בפני
התובע. ולא ניתנה לו אפשרות להיערך כראוי. במהלך השימוע לא הוצגו בפני
התובע הוכחות לטענות בדבר נסיעות פרטיות. השימוע היה מנוגד לכללי הצדק הטבעי, הליך פגום ובלתי תקין.

9.
לטענת התובע, הוא פוטר לאור נסיבות אירוע מיום 21.7.2012. באותו יום, קיבל רכב חלופי שלא היה תקין אשר כבה טרם האיסוף ב"קו איכילוב" ומשכך לא יכול היה לבצע את ההסעה. הוא
הודיע על כך לסדרן
הלילה באופן מידי, כשעתיים לפני האיסוף. למחרת, נסע עם הרכב לביתו בתל מונד. מנהלו הישיר הגיע לביתו ולקח את הרכב הבלתי תקין.

10.
טענת הנתבעת, כי התובע ביצע נסיעות פרטיות רבות אינה נכונה. התובע ביצע רק נסיעות פרטיות מעטות, שהיו לגיטימיות בעיני הנתבעת, כגון לקבלת טיפול רפואי, לביתו ולמקום שטיפת הרכב.

11.
כתוצאה מנסיבות פיטוריו של התובע, הוא טוען כי עומדת לו זכות לתשלום פיצויי פיטורים בסך 29,052 ₪; פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 8,438 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ללא שימוע כדין, בסך חמש משכורות חודשיות, 42,190 ₪ וכן פיצוי בסך 44,786 ₪ בגין אי מתן מכתב פיטורים ופגיעה בזכאותו לדמי אבטלה.

12.
כן מבקש התובע במסגרת תביעתו דמי חגים בסך 7,438 ₪ אשר לא שולמו לו בתקופת העסקתו, דמי הבראה בסך 2,163 ₪ בגין 5.83 ימי הבראה ושכר עבודה עבור חודש יולי 2012 בסך 6,492 ₪ ופיצוי הלנה בגינו.

13.
הנתבעת קיזזה סכומים משכרו האחרון של התובע שלא כדין. לנתבעת לא עומדת זכות קיזוז, פרט לקיזוז מקדמה בסך 2,000 ₪ שניתנה לתובע. התובע הציע לפרק את האביזרים שהתקין ברכב בעצמו, אולם הנתבעת סירבה. הנתבעת לא הציגה הוכחה המלמדת על עלויות בהן נשאה בשל פירוק האביזרים ולפיכך אינה רשאית לקזז את עלויות הפירוק. הנתבעת אף לא הוכיחה את היקף הנסיעות הפרטיות שביצע התובע לטענתה. התובע לא נטל ימי חופשה עודפים ביוזמתו, אלא שהה בחופשה בהתאם להנחיות הנתבעת. לפיכך, אין לקזז ימי חופשה עודפים.

14.
אף התביעה שכנגד דינה להידחות. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ביצע נסיעות פרטיות ולא הוכיחה את היקף הנסיעות הפרטיות ואת החישוב נשוא התביעה שכנגד ברכיב זה. התובע לא ביצע נסיעות פרטיות ונהג ללון אצל חברתו בחולון בין נסיעה אחת לשנייה במהלך משמרת הלילה וזאת מאחר שנסיעה לביתו בתל מונד ארוכה ואינה אפשרית. התובע אף נסע לבצע בדיקות רפואיות בביה"ח בילינסון בתיאום ובאישורו של מנהלו הישיר.
התובע מעולם לא הפר את חוזה העבודה עם הנתבעת והנתבעת אינה זכאית לפיצוי מאת התובע בגין הפרת הסכם.

טענות הנתבעת
15.
הנתבעת מכחישה את זכאות התובע לזכויות הנתבעות. התובע פוטר כדין, בנסיבות חמורות. לתובע נערכו שלוש ישיבות שימוע טרם פיטוריו, לאחר שבחר במספר מקרים שלא להתייצב לעבודה בהתאם לרצונו, ביצע נסיעות פרטיות ונהג בדרך המסכנת את הרישיון של הנתבעת לניהול עסקיה. התובע פוטר בנסיבות בהן עומדת לנתבעת זכות לשלול את פיצויי הפיטורים. הנתבעת שללה כדין מחצית מפיצויי הפיטורים של התובע. בנסיבות הפיטורים התובע אינו זכאי לכל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

16.
גם חישוביו של התובע שגויים. התובע היה עובד שעתי ושכרו הקובע לעניין פיצויים עמד על סך 3,245 ₪. לו היה זכאי לפיצויי פיטורים, היה שיעורם 12,169 ₪.

17.
התובע קיבל תשלום בגין עבודתו בימי חג ואינו זכאי לדמי חגים.

18.
דמי ההבראה שולמו לתובע במלואם. לתובע שולמו דמי הבראה בסך 2,092 ₪ בסיום עבודתו. גם שכר חודש יולי 2012 שולם לתובע, בסכומו הנכון ולא בסכום שנתבע. הדבר מוצא ביטוי בתלוש השכר של התובע. בסיום עבודתו של התובע נערך עמו גמר חשבון וקוזזו כספים שהתובע חב לנתבעת. לתובע היה חוב של 2,000 ₪ בגין מקדמת שכר. כן חב התובע לנתבעת סך 2,145 ₪ בגין שימוש פרטי בכלי רכב של הנתבעת בחודש יולי 2012 בלבד, עלות פירוק ההתקנים הפרטיים שהתקין ברכב של הנתבעת ויתרת חופשה שלילית בסך 710 ₪. התובע לא טען במסגרת ההליך כל טענות בעניין הקיזוז שביצעה הנתבעת משכרו האחרון.
יתרה מזאת, לתובע היה חוב למוסד לביטוח לאומי, שכן לא נוכו כספים משכרו במהלך תקופת העבודה. הנתבעת לא ניכתה חוב זה משכרו האחרון של התובע.
בהקשר זה יובהר, כי במהלך חקירתה הנגדית של גב' ארביסמן, היא העידה כי בסופו של דבר מחל המוסד לביטוח לאומי על החוב הנוגע לתובע (עמ' 28 שורות 1 - 6).

19.
הנתבעת אינה מחויבת לתת בידי התובע מכתב פיטורים, אלא מכתב בדבר תקופת העבודה בלבד. וכך עשתה. התובע לא הוכיח כי פנה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי אבטלה, ולא נימק את חישוביו בתביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים.

20.
במסגרת כתב התביעה שכנגד, חוזרת הנתבעת על טענותיה כי התובע ביצע נסיעות פרטיות רבות תוך שימוש בכלי הרכב השייכים לה. בהתאם לנתוני הנתבעת, התובע ביצע בשנת 2012 נסיעות פרטיות לאורך 3,294 ק"מ. לפיכך, ולפי חישוב של 3.5 ₪ לקילומטר, הוא חב לנתבעת תשלום בסל 11,529 ₪.

21.
עוד נטען, כי התובע הפר את חוזה העבודה עם הנתבעת באופן בוטה ויסודי, וסיכן את רישיון עסקיה של הנתבעת. התובע עשה עושר ולא במשפט והשתמש ברכוש הנתבעת על מנת להפיק הכנסה פרטית. לפיכך, קמה לנתבעת זכות לפיצוי מאת התובע בגין הפרת הסכם העבודה, בסך 100,000 ₪.

ההליכים בתיק
22.
כאמור, במסגרת ההליכים בתיק הוגשו תביעה ותביעה שכנגד.

23.
במהלך ישיבת ההוכחות העידו לתמיכה בתביעה התובע, גב' דינה צור, אמו, וגב' פולינה סמולקובסקי, בת זוגו. מטעם הנתבעת העידו גב' רונית ארביסמן, מנהלת פרויקטים וקשרי לקוחות בנתבעת, גב' דניאל אדם, סדרנית בנתבעת, ומר גיורא לוי, קצין בטיחות בנתבעת.

דיון והכרעה
נסיבות סיום עבודתו של התובע
24.
אין חולק, כי התובע פוטר מעבודתו ביום 24.7.2012, בסיומה של ישיבת שימוע וללא מתן הודעה מוקדמת. לתובע שולמו מחצית מפיצויי הפיטורים בהתאם לחישוב שערכה הנתבעת, בסך 6,469 ₪. לתובע לא שולם פיצוי חלף הודעה מוקדמת.

25.
הוראות החוק שעניינן שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת מעובד, הינן סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"). בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים נקבע:
" בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים ".

בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע כדלהלן:

" הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו ...

(2)
על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי."

26.
על ענף העבודה בו הועסק התובע לא חלות הוראות הסכם קיבוצי. בהתאם להלכה הפסוקה, שלילת זכויותיו של עובד מפוטר תעשה במקרים חריגים בלבד, ובמשורה. כך, נפסק בין היתר בהקשר זה בע"ע (ארצי) 659/08

טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ' פסחוביץ (20.12.09), מפי כב' הנשיאה דאז, השופטת ארד, כי:
"סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 מכילה את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 16 ו- 17 לחוק.
ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" כ"גבול עליון לסמכות הענישה". שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים.
על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמדתי בעניין צ'רניאקוב תוך שציינתי כך:
"השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".


מן הכלל אל הפרט, נבחן כעת את נסיבות פיטוריו של התובע -
27.
התובעת טוענת כי התובע פוטר על רקע עבירות משמעת חמורות, שיש בהן עילה מספקת לשלילת מחצית מפיצויי הפיטורים, כדלקמן:
א.
סירוב לקבל סידור עבודה ואי התייצבות לעבודה וסירוב לאסוף נוסעים.
ב.
ביצוע היסעים פרטיים, המסכנים את רישיון ההסעות של המעסיקה.
ג.
אירוע מיום 22.7.2012, במסגרתו התובע לא הגיע לבצע איסוף בשל הטענה כי הייתה תקלה ברכב אולם למרות זאת, נסע לבית חברתו בשעת לילה ובבוקר שב לביתו תוך שימוש באותו כלי רכב.

28.
הנתבעת הפנתה למספר שיחות שימוע שנערכו עם התובע, ביום 5.9.11 (נספח ח' לתצהיר גב' ארביסמן), וביום 17.6.12 (סעיף 31 לתצהיר גב' ארביסמן). השיחות נערכו בשל אי התייצבות התובע למשמרות שנקבעו לו.

29.
במסגרת חקירתו הנגדית של התובע, הוא אישר כי ביום 16.6.12 החליט על דעת עצמו שלא לבצע את עבודתו, וכי לא הייתה זו הפעם הראשונה בה לא התייצב לעבודה בה שובץ:
"ש.
מפנה לסעיף 14 לתצהירך – אני מבין שביום 16.6.12 החלטת על דעת עצמך שלא לבצע קו היסעים כי כעסת?
ת.
נכון.
ש.
זה לא פעם ראשונה ששבתת?
ת.
לא פעם ראשונה".
(עמ' 7 שורות 15 – 19).

30.
מן הראיות שהובאו לפני, ניתן היה להתרשם בבירור כי התובע נהג לעיתים שלא למלא אחר הוראות הממונים עליו. כך, העידה גב' דניאל אדם, אשר שימשה כסדרנית בנתבעת, והיתה אחראית על סידור העבודה הלילי של הנהגים, כי התובע היה מגיב לעיתים בזעם כאשר קיבל את סידור העבודה, מודיע לה סמוך למועד ההסעה כי אין בכוונתו לבצע את הסידור ולא מגיע למשמרות אליהן שובץ (סעיפים 6 – 7 לתצהיר גב' אדם), וכלשונה של העדה בחקירתה הנגדית:
"ת. זה לא היה משהו אישי, שבגלל זה הוא ביקש לא לעשות ובצדק. הוא פשוט אמר לא. לא מתאים לי מה שנתת. הוא אמר שהוא יחליט".
(עמ' 33 שורות 1 – 2).
עדותה של העדה הייתה עקבית ומהימנה.

31.
זו אף זו, הנתבעת הציגה "דוח תקלות" (נספחים ג'-ד' לתצהיר גב' ארביסמן) התומכים בגרסתה לפיה התובע סירב לעיתים לבצע את המוטל עליו. חלק מן האירועים המפורטים בדוח מקורם בטעויות אנוש של נהגי הנתבעת, אולם ביחס לתובע מופיעים מספר אירועים מהם עולה כי התובע נהג לפעול כראות עיניו, סירב לעיתים לקבל סידור עבודה או לא הגיע לעבודה על דעת עצמו. כך, לשם הדוגמא, ביום 18.6.2011, התובע סירב לקבל סידור עבודה; ביום 22.7.2012 התובע לא התעורר לעבודה והחליט על דעת עצמו שלא לבצע את העבודה; ביום 31.1.12 התובע סירב לאסוף נוסעת.

32.
בנסיבות אלה, הוכחה הטענה כי התובע לא ציית להוראות הממונים עליו, ובמספר מקרים לא התייצב לעבודה בהתאם לסידור העבודה שנקבע לו. על אף האמור, המשיכה הנתבעת להעסיק את התובע בהיקף שעות גדול (ראו: עדות גב' ארביסמן, עמ' 23 שורה 32 – עמ' 24 שורה 1 לפרוטוקול).

33.
אשר לטענה בדבר ביצוע נסיעות פרטיות והסעות פרטיות בכלי הרכב של הנתבעת, תחילה, הכחיש התובע ביצוע נסיעות פרטיות ללא קבלת רשות, פרט לנסיעה אחת (סעיף 18 לכתב תביעה). בחקירתו הנגדית של התובע, הוא אישר כי ביצע נסיעות פרטיות נוספות ללא אישור. כך למשל, הודה התובע כי נסע ברכב לטיילת בת ים שלא במסגרת העבודה (עמ' 8 שורות 16 – 17).
כאשר הוצגו בפני
התובע נסיעות שביצע לכאורה שלא בשעות עבודתו, בהתאם לדוחות
gps
, הוא העיד כי אינו זוכר את הנסיעות:
"ת. לא זוכר מה היה. הרבה לקחו את האוטו שלי"
(עמוד 14 שורה 28).

34.
בסיכומיו של התובע (סעיף 14), אישר שביצע נסיעות קצרות לצורך אישי, אולם כינה את הנסיעות "לגיטימיות", וטען כי אין בנסיעות הללו משום הפרת משמעת.

35.
התובע הכחיש מכל וכל כי השתמש ברכב של הנתבעת לצורך הסעות פרטיות בתשלום (עמוד 10 שורה 29). התובע העיד כי הסיע עובדות של ה"מדיקל סנטר", וגבה תשלום במזומן, אולם הדבר היה במסגרת עבודתו (עמוד 11 שורות 1 – 16). בחקירתה הנגדית אישרה גב' ארביסמן כי יתכנו מקרים בהם הנהג גובה תשלום מהנוסעים במזומן ואח"כ מעביר לנתבעת את הכסף (עמ' 22 שורות 29 - 30).

36.
לאור כל האמור, לא הוכח בפני
שהעובד ביצע עבודות הסעות פרטיות.
הראיות שהוצגו מטעם הנתבעת, לרבות דוחות ה-

gps
, יש בהן כדי לחזק את הטענה כי התובע נסע נסיעות פרטיות, מחוץ לזמן העבודה, אולם לא ניתן ללמוד מהן באופן חד משמעי כי הסיע נוסעים בהסעות פרטיות בתשלום. ביחס לביצוע נסיעות פרטיות יוער, כי במסגרת חקירתה הנגדית של גב' ארביסמן היא העידה כי יכול ונסיעות לצרכים אישיים יהיו מקובלות, וכלשונה:
"בתור מעסיק שנותן רכבי הסעה, אנחנו מודעים לתופעה שמידי פעם נהגים לוקחים פה רכב בקטנה, כי הם צריכים משהו לפרטי שלהם.."
(עמ' 21 שורות 10 - 11).

37.
משכך, לא הוכחה הפרת משמעת חמורה אשר יש בה כדי לסכן את רישיון הנתבעת לביצוע היסעים.

38.
אשר לאירוע מיום 22.7.12, מצאתי כי הצדק עם הנתבעת כי התובע ביצע עבירת משמעת. כאמור, התובע לא התייצב לעבודה בשל תקלה נטענת ברכב. לטענת התובע, הודיע כשעתיים לפני מועד האיסוף על התקלה, כי בשל החשש שהרכב יכבה במהלך הנסיעה ויסכן את הנוסעים (סעיף 17 סיפא לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית של התובע, כאשר עומת עם לוחות הזמנים, חזר בו מן הטענה כי הודיע על התקלה שעתיים מראש וטען:
"ש. כלומר זה לא היה שעתיים לפני האיסוף?
ת. אני לא יודע בדיוק, אבל כשאוטו כבה, הודעתי לסדרן".
(עמוד 12 שורות 18 – 19).
טענת התובע, לפיה חשש כי הנסיעה ברכב מסוכנת, אינה עומדת בקנה אחד עם התנהגותו, אשר נסע עם הרכב לבית חברתו בחולון ולמחרת בבוקר, נסע משם לתל מונד.

39.
התנהגותו של התובע כפי שתוארה, יש בה כדי להצדיק את פיטוריו מעבודתו אולם אין היא חמורה דיה כדי להצדיק שלילת מחצית מפיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. עצם הפיטורים מהווים עונש מספיק ומידתי ביחס להתנהגותו של התובע, שהרי הפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור

.
ראו: דב"ע (ארצי) לא/3-3 רים בע"מ – יוסף, פד"ע ב 215 (1971); ע"ע (ארצי) 300327/98 אטקה בע"מ – רטר, פד"ע לט 49 (2002) (להלן: "עניין אטקה").

40.
זו אף זו, לא נטען לפני ולא הוכח כי הנתבעת שקלה את נסיבותיו האישיות של התובע, מצבו הבריאותי ויכולת ההשתכרות העתידית שלו. עניין זה לא עלה כלל בפרוטוקול השימוע (נספח יד' לתצהיר גב' ארביסמן), ולא ניתנה לתובע האפשרות לפרוש טענותיו בהקשר זה.

41.
לאור כל האמור, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים מלאים, בהפחתת הסכום ששולם, וכן לפיצוי חלף הודעה מוקדמת.

42.
אשר לחישוב פיצויי הפיטורים, טוען התובע כי שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינו 7,916 ₪, ויש להכפיל סכום זה בתקופת עבודתו, 3.67 שנות עבודה. בסך הכל טוען התובע לזכאות לפיצויים בסך 29,052 ₪.
הנתבעת טוענת, כי השכר הקובע לצורך תשלום פיצוי פיטורים הוא 3,245 ₪, וכי התובע עבד 45 חודשים. סכום זה הינו ממוצע של
12 חודשי עבודתו האחרונים של התובע, ללא תשלום בגין שעות נוספות וזכויות נלוות.

43.
מעיון בתלושי השכר של התובע (נספח 2 לכתב התביעה), עולה כי התובע עבד שעות נוספות רבות מדי חודש, וקיבל תמורה בגינן בסכומים משתנים. בהתאם להוראות הדין ולפסיקה, רכיב משתנה של תמורה בגין עבודה בשעות נוספות אינו נכלל בחישוב שכר קובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
ראו: תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד- 1964; ענין אטקה שהוזכר לעיל.
עם זאת, לא ניתן לקבל אף את חישובי הנתבעת, לפיהם שכרו הקובע של התובע פחת משכר מינימום, בעוד בפועל הוא הועסק בשעות נוספות רבות מדי חודש. לפיכך, יש לחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם לשכר המינימום החודשי במועד סיום העבודה, 4,100 ₪ לחודש.

44.
יוצא, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים כדלהלן -
4,100 ₪

x
3.75 שנים (45 חודשים, לפי גרסת הנתבעת) = 15,375 ₪.

45.
ביחס לפיצוי חלף הודעה מוקדמת מתקבלים חישובי הנתבעת, הטוענת לשכר קובע של 5,810.56 ₪, ללא זכויות נלוות.

46.
בנסיבות אלה, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך
15,375 ₪, בהפחתת סכום הפיצויים ששולם. בנסיבות העניין, ולאור המחלוקת הכנה בין הצדדים בדבר עצם הזכאות לתשלום פיצויים, אין התובע זכאי לתשלום פיצויי הלנה.

47.
כן זכאי התובע לפיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 5,811 ₪.

פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים-
48.
טרם פוטר התובע, נערך לו שימוע ביום 24.7.12. מועד זה לא היה המועד הראשון בו נערכו עם התובע ישיבות שימוע, ובעבר ניתנו לו מספר אזהרות והזדמנויות לשפר את התנהגותו בעבודה. בין היתר, ביום 5.9.2011 נערכה לתובע ישיבת שימוע, על רקע סירוב למלא אחר סידור העבודה. באותו מועד הוזהר התובע, כי התנהגותו אינה מקובלת וככל שישנה מקרה בו הוא מסרב לעבודה שהוטלה עליו, הוא יפוטר מעבודתו (נספח ח' לתצהיר גב' ארביסמן). אף ביום 17.6.12 נערכה עם התובע שיחה בעקבות תלונות כי אינו מבצע עבודתו כנדרש.

49.
הצדדים חלוקים בשאלה, האם נפלו פגמים בהליך הפיטורים, ובפרט בשימוע מיום 24.7.2012, פגמים המזכים את התובע בפיצוי כספי.

50.
חובת השימוע

לעובד
מקורה בהלכה הפסוקה, בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה. בפסק הדין בעניין ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל לישראל - תורג'מן (3.3.09) פורטו והוסברו תכליתה ויסודותיה של חובת השימוע, בהאי לישנא:


"החובה לקיים לעובד הליך של שימוע בטרם פיטוריו מקורה בפסיקה. חובה זו מעוגנת בעקרון תום הלב החל ביחסי עבודה. מעקרון זה נגזרת חובת המעסיק לברר לעומק את עניינו של העובד המועמד לפיטורים, את הסיבות לפיטוריו ואת האפשרות לבחון את המשך העסקתו. חובה זו מוגשמת בדרך של מתן זכות לעובד להשמיע את טענותיו בטרם פיטוריו. חובה זו נועדה לגרום למעסיק לקבל החלטה מבוססת, מושכלת ומאוזנת בעניין העסקתו של העובד, לאחר שמיעת ה"אידך גיסא" של עמדת העובד (ע"ע 1027/01 דר' יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל , פד"ע ל"ח, 448). חובת השימוע הוכרה בתחילה ביחסי עבודה במיגזר הציבורי, אך לימים היא הורחבה גם על מעסיקים מן המגזר הפרטי (ע"ע 772/06 שאול אליאס ואח' - משרד החינוך, (לא פורסם, ניתן ביום 26.5.2008); ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל, (לא פורסם, ניתן ביום 15.5.2007))".

51.
בהתאם להלכה

הפסוקה
, אין לראות בשימוע טקס שיש לקיימו כדי לצאת ידי חובה, אלא יש לאפשר לעובד לפרוש את טיעוניו, תוך שהמעביד יתן דעתו אליהן בלב פתוח ובנפש חפצה. כמו כן יש ליידע את העובד מראש על הכוונה לערוך שימוע בעניינו, וליידעו על הטענות שיישמעו כנגדו.
ראו
: ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לד 448 (2003); ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע"מ (15.7.07).

52.
זכות

הטיעון
כוללת בחובה אף את הזכות להיוועץ ולהיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך השימוע.
כן נפסק, כי על המעביד ליתן לעובד פרק זמן סביר לפני השימוע על מנת שיוכל להיערך להשמעת טענותיו.
ראו:
ע"ע (ארצי) 1349/01 אסחאק – מדינת ישראל (16.2.04);
ע"ע (ארצי) 620/07 דב גמליאל-חברת החשמל בישראל בע"מ (19.6.08).

53.
בעניינו, זומן התובע לשימוע באמצעות דואר אלקטרוני, יום קודם לישיבת השימוע, ביום 23.7.2012 (ראו: עדות גב' ארביסמן עמוד 25 שורות 29 -32) והשימוע התקיים למחרת בשעה 10:00.

54.
במכתב הזימון לשימוע (נספח יד לתצהיר גב' ארביסמן), נרשם כדלהלן (הטעויות במקור):
"הנך מוזמן מחר 23.7.2012 בשעה 10:00 למשרד לשימוע בנושאים הבאים:
1.
בעיות שוטפות בהתנהלותך מול מח התפעול
2.
נסיעות פרטיות שביצעת עם רכבי החברה ללא אישור ו או ידיעת המשרד או מי מטעמו.
3.
התייחסות למכתבך ולתלונות שהועלו בו".

55.
משמע, בהזמנה לשימוע פורטו הטענות בגינן הוזמן התובע לשימוע. לא פורטה מפורשות העובדה, כי הנתבעת שוקלת לפטר את התובע מן העבודה. עם זאת, בנסיבות העניין, ולאור העובדה שהתובע זומן לאחר שנערכה עמו ישיבת שימוע קודמת, ובה הובהר לו שאם לא יטיב את התנהגותו "יפוטר לאלתר", סביר כי התובע ידע כי הוא עומד בפני
סיכון כי יפוטר מעובדתו, אף שהדברים לא צוינו מפורשות במכתב הזימון לשימוע.

56.
בנסיבות העניין, ולאור העובדה כי הנתבעת התרתה בפני
התובע מספר פעמים, מצאתי כי נפלו בהליך שימוע שנערך לתובע פגמים מן הרף הנמוך ביותר. לתובע נערך שימוע ענייני, נפרשה בפני
ו עמדת הנתבעת וניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו. לתובע ניתנו בעבר מספר התראות, במסגרת ישיבות שימוע קודמות, והנתבעת לא מיהרה לנקוט בסנקציה החריפה ולפטרו מן העבודה. אמנם, מן הראוי היה ליתן בידי התובע פרק זמן ממושך יותר לצורך הכנה לישיבת השימוע. עם זאת, התובע קיבל הזמנה מסודרת מראש ולא ביקש לדחות את הישיבה, לצורך היערכות או היוועצות.

57.
לאור האמור, לא מצאתי כי הפגמים שנפלו בהליך השימוע, יש בהם כדי לזכות את התובע בפיצוי כספי.

פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים
-

58.
הנתבעת לא נתנה בידיו של התובע מכתב פיטורים לאחר פיטוריו, אלא מכתב המפרט את תקופות עבודתו בנתבעת (נספח לכתב התביעה). התובע עתר לפיצוי בסך 44,728 ₪ מן הטעם כי פוטר ללא מתן מכתב פיטורים ובשל כך נמנעה ממנו האפשרות לקבל דמי אבטלה.

59.
לעמדת הנתבעת, אינה חבה ליתן בידי התובע העובד מכתב פיטורים, אלא מכתב אודות תקופת העבודה, כפי שאכן עשתה. כן נטען, כי התובע לא הוכיח כי פנה למוסד לביטוח לאומי לשם קבלת דמי אבטלה וסורב נוכח העובדה כי אין ברשותו מכתב פיטורים.

60.
לא מצאתי ממש בתביעת התובע לפיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים. התובע לא הביא ראיות כלשהן ביחס לנזקים שנגרמו לו, לאחר פיטוריו, בגין אי מתן מכתב פיטורים. התובע לא הוכיח כי היה מובטל מעבודה, ובאיזה תקופה. התובע אף לא הראה כי פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לדמי אבטלה ותביעתו נדחתה. בהקשר זה יפים דבריה של כב' השופטת גליקסמן בע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים (12.11.2008), בהאי לישנא:
"לבית הדין ידיעה שיפוטית כי במקרה שמוגשת תביעה לדמי אבטלה ויש מחלוקת בין העובד לבין המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, המוסד לביטוח לאומי בוחן את התביעה לדמי אבטלה, ולעתים מקבל אותה למרות העדרו של אישור המעסיק, על יסוד חקירתו או מסמכים אחרים (כגון - מסמך המעיד על הגשת תביעה כנגד המעסיק). לפיכך, אנו סבורים כי על העובד להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ולבררה מול המוסד בהליכים המקובלים, לרבות הגשת ערעור לבית הדין במקרה שהמוסד דוחה את תביעתו.

צודקת החברה בטענתה כי הזכאות לדמי אבטלה אינה אוטומאטית, ומותנית בהתייצבות העובד בשירות התעסוקה ובכך שלא הוצעה לעובד עבודה מתאימה. העובדים לא המציאו אישור על התייצבות בשירות התעסוקה ועל כך שלא הוצעה להם עבודה מתאימה. בנסיבות אלה, העובדים לא הוכיחו את זכאותם לדמי אבטלה, ולכן אינם זכאים לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה.
אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל מקרה שמעביד מסרב למסור לעובד מכתב פיטורים הוא יחויב בתשלום פיצוי בשיעור דמי אבטלה שהיו עשויים להגיע לעובד. לא פעם, קיימים חילוקי דעות ממשיים בדבר נסיבות סיום קשר העבודה, ואין מקום כי בכל מקרה בו תידחה גרסתו של המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, הוא יחויב אוטומאטית בתשלום פיצוי בשיעור דמי האבטלה. יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקרטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סרוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו'), וככל שיוכיח כי הימנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שנגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד".

61.
התביעה לפיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים נדחית.

דמי חגים
62.
לטענת התובע, משך תקופת עבודתו לא שולמו לו מעולם דמי חגים. לפיכך הוא מבקש דמי חגים בסך 7,437.5 ₪, בגין 35 ימי חג. במסגרת כתב התביעה והתצהיר התובע, הוא אינו מפרט את ימי החג בגינם הוא תובע ומשתמע כי התביעה מתייחסת לימים בהם לא עבד.

63.
הנתבעת הכחישה את זכאות התובע לדמי חגים, טענה כי התובע עבד בחגים והפנתה לתשלום בגין ימי חג בתלושי השכר.

64.
בחקירתו הנגדית של התובע, הוא נשאל האם עבד בחגים, והשיב בחיוב:
"ש. אתה עבדת בחגים?
ת. כן.
ש. למה אתה תובע דמי חגים, אם עבדת בחגים?
ת. אני לא יודע. יש לי עורך דין."
(עמוד 15 שורות 13 – 17).

65.
מעיון בתלושי השכר של התובע, עולה כי שולמה לתובע תמורה בגין "חגים". כך, בין היתר, בתלוש השכר לחודש אפריל 2009, שולם לתובע סך 368 ₪ בגין רכיב זה; בתלוש השכר מחודש מאי 2009 שולם לתובע סך 414 ₪ בגין חגים ואף בתלושי השכר לחודשים ספטמבר 2009 ומרץ 2010 נכלל תשלום בגין חגים.

66.
בנסיבות אלה, ובהעדר פרטים או חישוב מסודר של התובע המתייחס לתשלומים ששולמו, לא הוכחה התביעה ברכיב זה. התביעה לדמי חגים נדחית.

דמי הבראה
67.
התובע טוען כי במועד סיום עבודתו היה זכאי לתשלום בגין 5.83 ימי הבראה, בסך 2,163 ₪. התובע מפנה לתלוש חודש יוני 2012, בו מופיעה יתרה של 5.25 ימי הבראה, וטוען כי יש להוסיף חלק יחסי של 0.58 ימי הבראה בגין חודש יולי 2012.

68.
בתלוש השכר האחרון של התובע, לחודש יולי 2012, נכלל תשלום בגין 5.64 ימי הבראה, בסך 2,092 ₪. יוער, כי מן התשלומים בהתאם לתלוש זה קוזזו מספר רכיבים, אליהם נתייחס בהמשך הדברים.

69.
לאור העובדה, כי התובע פוטר במהלך שנת עבודתו הרביעית אצל הנתבעת, עמדה לו זכאות באותה שנה לתשלום בגין 7 ימי הבראה. בחישוב חודשי, צודק התובע בטענתו כי היה זכאי ל- 0.58 ימים לחודש. לפיכך, יש להוסיף 0.58 ימים לימים שנצברו עד לחודש יוני 2012, ובמועד סיום העבודה אכן היה התובע זכאי לתשלום בגין 5.83 ימי הבראה, כטענתו. בחישוב בהתאם לתעריף של 371 ₪ ליום, כמופיע בתלוש השכר האחרון של התובע, קמה זכאות לדמי הבראה בשיעור 2,163 ₪.

70.
לסיכום פרק זה, התובע זכאי להפרשים בגין דמי הבראה בסך 71 ₪.

שכר חודש יולי 2012
71.
אין חולק, כי התובע זכאי היה לשכר עד למועד פיטוריו, 24.7.12. בתלוש השכר האחרון, לחודש יולי 2012, נכלל תשלום בגין שכר ותמורה בגין עבודה בשעות נוספות, שהסתכמו בסך 5,835 ₪.

72.
לטענת התובע, בהתאם לדיווחי השעות מאותו חודש הוא זכאי לשכר בסך 6,492 ₪, שכן הנתבעת הפחיתה משעות עבודתו שעות הפסקה, בהן היה זמין לעבודה בפועל. התובע צירף לכתב התביעה טבלה (נספח 6) לחישוב שעות העבודה הנטענות. לחלופין, מבקש התובע שכר בהתאם לחישובי הנתבעת.

73.
בתצהירו של התובע, בהתייחס לשכרו האחרון (סעיף 30.7), לא אימת התובע את הטענה כי היה זמין לעבודה בפועל בשעות הפסקה באותו חודש, לא התייחס כלל להיקף שעות ההפסקה ולשאלה האם שהה בהפסקות בפועל. נושא זה לא בורר ולא הוכח במסגרת שלב הראיות בתיק. יוער, כי במהלך ימי העבודה של התובע היו הפסקות ממושכות, לעיתים בנות שעתיים ולעתים ארוכות יותר.

74.
בנסיבות אלה, מתקבלים חישוביה של הנתבעת כמשקפים את שעות עבודת התובע. התובע היה זכאי לשכר כפי ששולם בהתאם לתלוש השכר.

הקיזוז משכרו

האחרון של התובע
75.
במסגרת תשלום שכרו האחרון של התובע, ערכה הנתבעת קיזוז של סכומים המגיעים לה לפי שיטתה, והמסתכמים בסך 5,996 ₪. התובע טוען כי מרבית הקיזוז לא נעשה כדין. טענות אלה לא העלה התובע בכתב התביעה, אלא בשלבים מאוחרים של ההליך. למרות האמור, יש להידרש לטענות, מאחר שהתובע תבע, כאמור, את עצם התשלום בגין שכרו האחרון וזכויותיו, ושאלת תשלום הזכויות והקיזוז כרוכות זו בזו.

76.
הנתבעת פירטה את רכיבי הקיזוז (סעיף 45 לתצהיר גב' ארביסמן), כדלהלן:
א.
מקדמת שכר בסך 2,000 ₪.
ב.
עלות נסיעות פרטיות בחודש יולי 2012, בסך 2,145 ₪.
ג.
עלות פירוק אביזרים שהתקין התובע ברכב, בסך 1,141 ₪.
ד.
יתרה שלילית של ימי חופשה בסך 710 ₪.

77.
התובע הודה בזכות הנתבעת לקיזוז מקדמת שכר בסך 2,000 ₪ (סעיף 39.1 לסיכומי התובע), ולפיכך קיזוז זה נעשה כדין.

78.
אף הקיזוז בגין יתרה שלילית של ימי חופשה בדין יסודו. בהתאם לתלוש השכר האחרון מצוי היה התובע ביתרה שלילית של 2.33 ימי חופשה. התובע אינו חולק על כך שנטל ימי חופשה ביתר, וטענתו בהקשר זה הינה כי ימי חופשתו נקבעו על ידי הנתבעת וכי הנתבעת אינה רשאית לקזז את הסכום משכרו (סעף 39.4 לסיכומי התובע). התובע לא ביסס טענותיו בהקשר זה ולא הובאו ראיות מהן עולה כי נכפה עליו לצאת לחופשה במועד זה או אחר. מאחר שאכן התובע ניצל ימי חופשה ביתר בתקופת עבודתו, עומדת לנתבעת זכות קיזוז בגין ימים אלה.

79.
לא מצאתי כי הקיזוז בשל עלות נסיעות פרטיות נעשה כדין. כאמור, לא הוכחו בפני
במידה מספקת היקף הנסיעות הפרטיות שביצע התובע ומטרתן. מעיון בנספח שהציגה הנתבעת להוכחת הנסיעות הפרטיות בחודש יולי 2012 (נספח טז' לתצהיר גב' ארביסמן), עולה כי מרבית הנסיעות הן בין ביתו של התובע, בתל מונד, לבין חולון, לביתה של חברתו. ספק בעיני אם ניתן לחייב את התובע בתשלום בגין נסיעות אלה. ממילא, לא הובאו ראיות המבססות את חישוב הסכום שקוזז משכרו של התובע. לפיכך, זכאי התובע להשבת סכום קיזוז זה, בסך 2,145 ₪.

80.
אף ביחס לקיזוז הנוגע לעלות פירוק אביזרים שהתקין התובע ברכבו, מצאתי כי הצדק עם התובע. אין חולק, כי התובע התקין ברכבו אביזרים פרטיים, אשר פורקו על ידי הנתבעת עם סיום עבודתו. אין גם חולק, כי התובע הציע לפרק את האביזרים בכוחות עצמו והנתבעת סירבה (עדות מר גיורא לוי, עמ' 30 שורות 28 – 31). הנתבעת לא הציגה ראית בדבר עלות לה נדרשה כתוצאה מן הפירוק, אלא חשבונית מס שהונפקה על ידה (נ/3), בה נרשם "חיובי משרד- אביזרכב- פירוק ציוד". הנתבעת אף לא נקבה בשמו של הגורם המוסמך שפירק את האביזרים, לגרסתה.
בנסיבות אלה, לא הוכח כי הנתבעת נדרשה להוצאות בפועל בגין פירוק האביזרים ולפיכך לא ניתן היה לקזז תשלום בגין הפירוק משכר התובע. התובע זכאי להשבת סכום הקיזוז, בסך 1,141 ₪.

התביעה שכנגד
בנסיבות העניין, דינה של התביעה שכנגד להידחות.
תשלום בגין נסיעות פרטיות של התובע-
81.
לאור כל האמור לעיל, ובפרט לאור הקביעה כי
לא הוכח היקף הנסיעות הפרטיות בגינן חב התובע בתשלום לנתבעת וחישוב הסכומים, נדחית התביעה לתשלום בגין נסיעות פרטיות.
פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין הפרת הסכם עבודה בנסיבות חמורות-
82.
הנתבעת טוענת לזכאות לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה. כפי שפורט לעיל, התובע אמנם לא ציית לעיתים להוראות הממונים עליו, ולא מצאתי פגם ממשי בנסיבות פיטוריו. עם זאת, לא הוכח בפני
כי התובע הפר את הסכם עבודתו באופן חמור, המצדיק סנקציה כספית חריפה, מעבר לסנקציה החמורה של פיטוריו. זו אף זו, הנתבעת לא הוכיחה כי נגרמו לה נזקים. לפיכך, הנתבעת אינה זכאית לפיצוי כספי מאת התובע.

83.
התביעה שכנגד נדחית.

סיכום
84.
לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע את הרכיבים והסכומים הבאים:
א.
פיצויי פיטורים בסך 15,375 ₪, בניכוי הסכום ששולם לתובע בגין פיצוי פיטורים.
ב.
פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 5,811 ₪.
ג.
הפרשים בגין דמי הבראה בסך 71 ₪.
ד.
החזר קיזוז בגין נסיעות פרטיות בסך 2,145 ש"ח ובגין פירוק אביזרים, בסך 1,141 ₪.

85.
הסכומים ישולמו תוך
30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 4.2.13, ועד לתשלום המלא בפועל.

86.
בנסיבות העניין, בהן נדחתה מרבית תביעתו של התובע וכן נדחתה התביעה שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ה, (21 מאי 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









סעש בית דין אזורי לעבודה 5450-02/13 רונן צור נ' שיא טיולים והסעות 1983 בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/05/2015)