פסקי דין על יצחק לוי | פסקי דין על שרון לוי | פסקי דין על טל לוי | פסקי דין על גל לוי |

337/88 עא     25/10/1990




עא 337/88 יצחק לוי נ' שרון לוי, טל לוי, גל לוי




פד"י מד (4) 282)
פד"י מד (4) 289)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ערעור אזרחי מס' 337/88


השופטים:
כבוד הנשיא מ' שמגר
כבוד השופט ד' לוין
כבוד השופט ג' בך

המערער:

יצחק לוי


ע"י ב"כ עו"ד א' מולודיק

נ ג ד


המשיבים:
1. שרון לוי
2. טל לוי
, קטינה
3. גל לוי
, קטין

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ו' אלשייך) מיום 23.3.88.

פסק-דין

הנשיא מ' שמגר
:

1. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר לפיו חויב המערער בתשלום של 600 ₪ למזונותיהם של שני ילדיו הקטינים, המשיבים השני והשלישי, וכן בתשלום של 150 ₪ כהשתתפות בכיסוי הוצאות המדור של המשיבה הראשונה בגדר כיסוי חלק ממזונותיה.


2. כפי שעולה מן המימצאים של בית המשפט קמא, נישאו בני הזוג ב-1979, ושני ילדיהם הם ילידי 1983 ו-1985, לפי הסדר.


נתגלעו סכסוכים בין בני הזוג, ומכאן תביעת המזונות.


בבית המשפט קמא לא הובאו ראיות, ושני בעלי הדין ויתרו על חקירת המצהירים בסיכומיהם. דא עקא, שהמערער גם לא הגיש הרצאת פרטים, והסברו לכך היה, שהוא היה בלתי מיוצג בתחילת ההליכים. הסבר זה אין בו כדי להניח את הדעת, כי החובה שנקבעה, בהקשר זה, בתקנה 262(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, איננה מותנית בהיותו של בעל הדין מיוצג, אלא היא החלטית. זאת ועוד, המערער גם לא מילא אחר החסר כאשר החל להיות מיוצג על-ידי פרקליט בשלב מסוים של הדיון בבית המשפט קמא.


מכאן, כי קמה ההנחה הקבועה בתקנה 264(א) לתקנות הנ"ל, לפיה –

"בעל דין שלא מסר פרט בהצהרת הפרטים והפרט הוא בתחום ידיעתו האישית, יראוהו כמי שמודה בפרט שמסר בעל הדין שכנגד, בענין הנדון, ולענין זה לא די בהכחשה סתמית".


בית המשפט קמא הסיק מאי-הגשתה של הרצאת פרטים, כי למערער יש מה להסתיר וכי חשש לחשוף את רכושו ומקורות הכנסתו.


3. המשיבה הראשונה השתכרה במועד מתן פסק הדין (23.3.88) סכום של 900 ₪ לחודש. המערער לא הביא, כאמור, פירוט בדרך שנקבעה בתקנות, ופרקליטו שם עצמו כעד וטען בסיכומיו, כי מרשו מתקשה בהשגת עבודה קבועה וכי המזונות משולמים על-ידי אביו.


4. המשיבה הראשונה וילדיה עזבו את בית המשפחה. תחילה התגוררו אצל הורי האישה, ולאחרונה שכרה דירה לה ולילדיה. לפי האמור בכתב התביעה, ביצע המערער מעשי אלימות כלפי האישה וכלפי הוריה, והמסקנה שיכולה הייתה לעלות מכך היא, על-כן, שיש לאישה טעם מבורר לעזיבתה את הבית.


5. לאור נתונים אלה קבע בית המשפט את המזונות בשיעור שפורט על-ידינו לעיל, כאשר הם מוצמדים למדד שפורסם ביום 15.4.88. העידכון ייעשה אחת לשלושה חודשים.


בית המשפט קבע מועדי ביקור של האב אצל הילדים בימים ג' ו-ה'.


6. טעמי הערעור העיקריים הם אלה:


(א) בית המשפט שגה במסקנתו, שהמערער נתכוון להסתיר רכושו והכנסותיו.


אין יסוד לטענה זו. לאור הוראותיהן של תקנות 262(ב) ו-264, שהוזכרו על-ידינו כבר לעיל, אין לגלות פגם שיצדיק התערבותנו במסקנה האמורה של בית המשפט המחוזי. יתרה מזאת, מן הראוי לנקוט צעדים דיוניים, שיבטיחו, כי בעלי הדין בתיקי מזונות אכןם יגישו הרצאת פרטים כנדרש ולא יתחמקו ממנה, ובמקרה הראוי גם לא נפסול מחיקה, כאמור בתקנה 264(ד) לתקנות הנ"ל.


(ב) המערער טען, כי בית המשפט יכול היה להסיק מתסקיר המחלקה לשירותים חברתיים של עיריית רעננה, שהמערער חסר פרנסה יציבה, וכי הוא נעזר מבחינה כלכלית על-ידי הוריו. בהקשר זה הוסיף, כי המשיבים ויתרו על חקירתו על יסוד תצהירו, ועל-כן לא ניתן לראות את דבריו כבלתי מבוססים או כבלתי מוכחים.


היעדר החקירה אכן לא איפשר שלילת האמור בתצהיר. אולם, בית המשפט קבע את מסקנתו בעניין שיעור המזונות על יסוד החומר שלפניו, וקביעת סכום של 300 ₪ לילד איננו סכום מופרז בכל הנסיבות, גם אם מביאים בחשבון, שהמדובר בסכום אליו יש להוסיף הצמדה מאז 15.4.88.


(ג) לטענת המערער, לא היה מקום לפסוק סכום של 150 ₪ כהוצאות מדור של האישה, כי מעשה ידיה די בהם כדי לכסות הוצאה זאת.


אינני רואה עילה להתערבותנו בקביעה זאת, וזאת בשל היעדר נתונים בדוקים ומבוססים: לו היה המערער מביא הרצאת פרטים וראיות מלאות על מצבו הכלכלי, ניתן היה להעביר את החלטת בית המשפט קמא בעניין 150 ₪ האמורים תחת שבט הביקורת. אך משנמנע מכך, אין בידינו כלים כדי לסתור את ההנחה הנוצרת לאור האמור בתקנה 264(א) הנ"ל.


(ד) הטענה האחרונה עניינה מועדי הביקור של הילדים: בנושא זה אין לפנינו אלא להמליץ, שהפרקליטים של שני הצדדים יבואו ביניהם בדברים ויקבעו מועד שהוא סביר ונוח לשני הצדדים.


אשר-על-כן הייתי דוחה את הערעור.


המשיבים לא הגישו סיכומים, למרות שביקשו ארכה להגשתם; על-כן לא יזוכו בהוצאות.


המערער יישא בהוצאות המדינה לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, בסכום של 2,000 ₪.


השופט ד' לוין
: אני מסכים.


השופט ג' בך
: אני מסכים.


הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.


ניתן היום, ו' בחשוון תשנ"א (25.10.90).








עא בית המשפט העליון 337/88 יצחק לוי נ' שרון לוי, טל לוי, גל לוי (פורסם ב-ֽ 25/10/1990)