פסקי דין על אבי דוד | פסקי דין על אור שחר

20416-09/13 תאמ     20/05/2015




תאמ 20416-09/13 אבי דוד נ' אור שחר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 20416-09-13 דוד נ' שחר


תיק חיצוני: 0149523136


בפני

כב' הרשמת בכירה
ורדה שוורץ


תובע

אבי דוד


נגד


נתבעת

אור שחר




פסק דין


1. התובע הגיש בקשה לביצוע 3 שקים על סך 3,200 ₪ כל אחד מהם לפקודתו ובחתימת ידה של הנתבעת. זמני פירעון השיקים 1.12.12, 1.1.13 ו- 1.2.13.
הנתבעת התנגדה לביצוע השיקים וטענה כי אינה חבה בפירעון השקים לאחר שחובת פירעונם בוטלה בהסכמה עם התובע.
לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעת, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן והסיט את עילת תביעתו מהעילה השיטרית אל העילה החוזית.
סכום התביעה הוגדל לסך של 14,874 ₪ בהתבסס על עילה של אכיפת הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים.

2. התובע הציג את הסכם השכירות מיום 1.3.12 לפיו שכרה ממנו הנתבעת דירת מגורים לתקופה של שנה אחת בתמורה לדמי שכירות בסך 3,200 ₪ בחודש (להלן: "הסכם השכירות").
הנתבעת מסרה לתובע 12 שקים שנועדו לפירעון מדי חודש בחודשו כאשר שלושת השקים האחרונים בסדרה זו הוגשו לביצוע לאחר שחוללו בהוראת ביטול.

3. מגרסאות הצדדים בכתבי טענותיהם עולה כי אין מחלוקת כי הנתבעת בקשה לבטל את הסכם השכירות לאחר כחלוף 9 חודשים בהם עמדה בתנאיו וזאת בשל קושי כלכלי לעמוד בו.
אין מחלוקת כי התובע הסכים לכך בתנאי שהנתבעת תמצא שוכר חילופי במקומה.
אין מחלוקת כי הנתבעת שידכה לתובע שוכר חילופי בדמות זוג אשר זהותם אושרה על ידי התובע במהלך פגישה משותפת בין כל הצדדים.
הנתבעת פינתה את הדירה ביום 2.10.12 אך למרבה הצער לא נכרת הסכם שכירות בין התובע לאותו זוג שוכרים חליפי ולפיכך, עתר התובע לאכיפת הסכם השכירות בהתאם להוראותיו לפיהם חבה הנתבעת לשלם לו את דמי השכירות המלאים עד לתום תקופת השכירות למרות שלא התגוררה בדירה בתקופה זו ובכלל זה תשלום חשבונות ועלות צביעתה של הדירה.
התובע ביקש לחייב את הנתבעת הן בסכום דמי השכירות הנותרים אותם לא שילמה בסך 9,600 ₪ וחובות בגין מים, חשמל, גז, ועד בית וארנונה בסך כולל של 1,874 ₪ (לפי פירוט בסעיף 30 לתצהיר עדות ראשית של התובע) והן בעלות צביעת הדירה בסך 2,500 ₪ והוצאות עו"ד ואגרות בסך נוסף של 900 ₪.

4. הפלוגתא העובדתית העיקרית בין הצדדים מתגלה כשאלה האם בוטל הסכם השכירות בין הצדדים כדין באופן הפוטר את הנתבעת מהתחייבותה לפי סעיף 8 להסכם השכירות. ובאופן מדויק יותר: האם נכונה גרסת התובע לפיה התנה את הסכמתו לבטול הסכם השכירות בשכירות בפועל של שוכר פוטנציאלי.
עיקר עילת ההגנה מפי הנתבעת היא שההסכם בוטל בהסכמה עם התובע באותה הפגישה שנערכה בין התובע, הנתבעת וזוג השוכרים הפוטנציאלי וכי רק לאחר שהזוג לא חתם על הסכם שכירות, חזר בו התובע שלא כדין מהסכמתו לבטול ההסכם וזאת לאחר שהנתבעת כבר עזבה את המושכר.

5. דיון והכרעה:
הצדדים,
שהם העדים היחידים שהובאו לעדות, נחקרו בחקירה נגדית ולאחר ששמעתי את עדותם מצאתי את גרסת הנתבעת עדיפה ומהימנה יותר מעדותו של התובע שהיתה בלתי אמינה ונתגלו בה סתירות.
אני מאמינה לנתבעת כי במעמד הפגישה המשולשת עם זוג השוכרים הפוטנציאלים, היה מפגש רצונות מלא בין התובע לזוג זה עד כדי כך, שהתובע הסכים כי הסכם השכירות בינו לבין הנתבעת יבוטל כך שהנתבעת רשאית לעזוב את הדירה ותפנה אותה לשם העברת החזקה לידי הדיירים החליפיים מבלי שתהא חייבת עוד בתשלום דמי השכירות בגין החודשים הבאים.
בהסכמה זו אפשר התובע לנתבעת לשכור שירותי הובלה, לארוז את חפציה ולהתפנות מהדירה.

6. כאשר נחקר התובע ונשאל על ידיעתו בדבר מועד עזיבתה של הנתבעת מהדירה ענה שלא ידע (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 24). ניסיון לברר מתי נודע לתובע על עזיבתה של הנתבעת מהדירה גילה סתירות בעדותו.
ב"כ הנתבעת ניסה לברר מועד זה בשאלה לגבי שיחה טלפונית שהתרחשה בין הנתבעת לבין התובע עת משאית ההובלה היתה בדרכה לבית הוריה של הנתבעת בכרמיאל.
לשאלה זו ענה התובע כי יתכן והתקיימה ויתכן שלא (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 24). לאחר מכן העלה התובע גרסה לפיה ראו השוכרים החליפיים את הדירה לאחר שהנתבעת פינתה את הדירה שכן אז גילו השוכרים הפוטנציאליים את הפגמים בדירה אשר הביאו לנסיגתם מההסכמה לשכור את הדירה.
התובע הודה כי פגש את השוכרים הפוטנציאלים פעמיים. פעם אחת יחד עם הנתבעת ופעם שנייה לאחר הפינוי.
בהתאם לגרסה זו היה אמור התובע לגלות שהנתבעת פינתה את הדירה במועד הפגישה השנייה.
התובע אינו מציין כי בפגישה זו הופתע לגלות כי הנתבעת פינתה כבר את הדירה למרות שהסכם השכירות החדש לא נכרת כפי שניתן היה לצפות לולא הסכים לפינוי הנתבעת מהדירה, אלא רק הופתע כי הנתבעת מסרה את המפתח של הדירה לשוכרים הפוטנציאליים.
בעמ' 13 לפרוטוקול שורה 12, חוזר התובע על גרסתו כי לא ידע על עזיבתה של הנתבעת את הדירה אך מוסיף כי נודע לו: "באיזה שלב, היא הרימה לי טלפון. אני לא זוכר מתי".
ניתן לראות כי התובע מתחמק מלתת עדות ברורה העולה בקנה אחד עם כרונולוגיית האירועים והרושם הוא כי התובע מנסה להעלים כל קשר שלו לעזיבתה של הנתבעת את הדירה כדי שלא ניתן יהיה להסיק כי הסכים לכך.

7. אף האירוע של זימון המשטרה לביתו בעקבות ניסיון הנתבעת להיפגש עמו נקבע בזיכרונו כאירוע שלאחר חודש חודשיים ממועד עזיבת הנתבעת את הדירה בעוד שהתלונה במשטרה הוגשה בסך הכל יום אחד לאחר מועד הפגישה עם השוכרים הפוטנציאליים.
התובע הודה כי הפגישה השנייה עם השוכרים הפוטנציאליים אירעה יום או יומיים לאחר שהנתבעת פינתה את הדירה (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 5).
לא יתכן כי הפגישה עם השוכרים הפוטנציאלים אירעה חודש או חודשיים לאחר עזיבת הנתבעת את הדירה.
התובע גם מודה כי הפגישה השנייה עם השוכרים הפוטנציאליים נקבעה לשם חתימה על הסכם השכירות עימם. יהא זה סביר כי הפגישה נקבעה בכפוף לפינוי חפציה של הנתבעת מהדירה ולשם מסירת החזקה לשוכרים הפוטנציאליים. כל עוד חפציה של הנתבעת מצויים בדירה, לכאורה אין אפשרות להעברת חזקה ולכאורה הסכם השכירות עימה תקף עדיין.
התובע אף מודה כי הדירה מצאה חן בעיני השוכרים הפוטנציאליים כך שהגרסה כי לפתע שינו דעתם משום שהדירה אינה צבועה הגיונית פחות.
התובע אף לא תמך את גרסתו בתמונות או עדות של אותם שוכרים פוטנציאליים היכולות להבהיר כיצד חפציה של הנתבעת עשויים היו להסתיר את מצבה הפיזי של הדירה עד כדי שיביא לשינוי דעתם של השוכרים החדשים.

8. בעמ' 10 לפרוטוקול שורה 21 טען התובע כי הנתבעת היא שקבעה את הפגישה בינו לבין השוכרים הפוטנציאלים. לעומת זאת בעמ' 15 שורה 1 טוען כי השוכרים הפוטנציאלים הם שקבעו עימו את הפגישה.
אף לענין המטלטלין שהותירה הנתבעת בדירה התגלתה גרסת התובע כמעורפלת ובלתי עקיבה.
היה קושי לקבל ממנו גירסה האם הותירה הנתבעת בדירה ארון (עמ' 6 החל משורה 20 עד עמ' 7 שורה 17).
התובע גם לא ידע להעיד מה ממיטלטלי הנתבעת שנותרו בדירה זרק ואלו הותיר בדירה (עמ' 6 שורות 10-21). מדובר בשלושה פריטים גדולים ומשמעותיים: ארון בגדים, מזגן ומכונת כביסה.

9. לעומתו היתה עדות הנתבעת קוהרנטית, סדורה ואמינה.
הנתבעת העידה בביטחון ובדרך בה יכול להעיד רק עד המעיד אמת.
מעדותה עלה כי התובע הסכים בהסכמה מלאה ובלתי מסויגת לפטור אותה מהתחייבויותיה על פי הסכם השכירות ועל כן פינתה את הדירה מתוך כוונה להעביר בה את החזקה לשוכרים הפוטנציאליים ביום 3.10.12 בפגישה שנקבעה עימם בדירה עצמה לשם החתימה על הסכם השכירות.
אני מאמינה לנתבעת שהתובע השיא אותה, למצער, להאמין כי הסכים לבטול הסכם השכירות ולפינויה מהדירה.
הנתבעת לא היתה מפנה את הדירה ומוודאת כי הסכם השכירות נחתם בפועל לו אכן היה התובע מבהיר לה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הסכמתו לבטול הסכם השכירות מותנת רק בחתימה על הסכם השכירות עם השוכרים הפוטנציאליים.
הנתבעת היתה משוכנעת, כפי שהיה גם התובע משוכנע, כי הסכם השכירות יחתם לאחר פינוי הנתבעת מהדירה ולפיכך, לא היתה הסכמת התובע מותנית בתנאי כלשהוא.
יתכן והתובע הבין בדיעבד כי הסכמתו ניתנה לנתבעת בפזיזות אך הנתבעת כבר שינתה מצבה לרעה ופינתה את המושכר.
בנסיבות העניין אין התובע רשאי לחזור בו מהסכמתו לבטול הסכם השכירות.

10. הנני להעיר, למעלה מן הצורך, כי תביעתו של התובע לתשלום החשבונות וצביעת הדירה ממילא דינה דחייה. התובע לא הציג ראיות על תשלום מים ואף לא הוצגה כל ראיה על חוב לועד הבית או תשלום לו. הקבלה בגין תשלום חשבון החשמל שצורפה לתצהיר עדות ראשית מעידה על תשלום שבוצע במאי 13 בגין אפריל 13 כאשר הדירה הושכרה לשוכר אחר כבר במרץ 2013. כמו כן לא צורפה כל ראיה על ביצוע צביעת הדירה או תשלום בגינה.

11. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומורה על סגירתו של תיק הוצאה לפועל 01-49523-13-6.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתן היום,
ב' סיוון תשע"ה, 20 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















תאמ בית משפט שלום 20416-09/13 אבי דוד נ' אור שחר (פורסם ב-ֽ 20/05/2015)