פסקי דין על שאול כהן | פסקי דין על משה כהן | פסקי דין על אורי כהן | פסקי דין על טמפלגזשפט אין דויטשלנד ve אוף שטוטגרט (ג'רמני) | פסקי דין על עודד שור |

47569-03/10 א     01/06/2015




א 47569-03/10 שאול כהן, משה כהן, אורי כהן נ' טמפלגזשפט אין דויטשלנד ve אוף שטוטגרט (ג'רמני), עודד שור








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 47569-03-10 כהן ואח' נ' טמפלגזשפט אין דויטשלנד ואח'





בפני

כב' השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס

תובעים ותובעים שכנגד
1
.
שאול כהן

2
.
משה כהן

3
.
אורי כהן
ע"י ב"כ עוה"ד צבי שמיר ואח'


נגד

נתבעים ותובע שכנגד
הנתבע

1.טמפלגזשפט אין דויטשלנד ve אוף שטוטגרט (ג'רמני)
2.עודד שור
ע"י ב"כ עוה"ד איתן גבע ו/או רחלי שור (פור) ואח'



פסק-דין
1.
לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע שימנע גישה , שימוש או ביצוע עבודות בנייה במקרקעין המצויים ברחוב הרכבת 14-16 בירושלים הידועים גם כחלקות 21 ו-54
בגוש 30003 ובכך למנוע עשיית דין עצמי בבנייה ללא היתר ע"י הנתבעים במקרקעין המוחזקים על ידם מעל 17 שנה.

2.
הנתבע 1 , הגיש תביעה שכנגד למתן סעד הצהרתי לפיו לתובעים - הנתבעים שכנגד
(להלן-"התובעים") אין כל זכות, רשות או מעמד בחלקות 19 ו- 54 בגוש 30003 ולמתן צו מניעה קבוע שיאסור עליהם להיכנס לאותן חלקות ולעשות בהן פעולה כלשהי. בנוסף עתר למתן צו המורה לתובעים לפרק צינור ניקוז שהתקינו בתוך המקרקעין שבבעלותה ולאטום פתחי חלונות בקיר מרתף הנכס שבבעלותם שנפרצו בניגוד להיתר הבנייה שניתן להם.


רקע:
3.
התובעים, הם בעלי חלקות 21 ו-55 בגוש 30003 ולטענתם הם
המחזיקים והמשתמשים בחלקה 54 למעלה מ-17 שנה נכון למועד הגשת התביעה. חלקה 54 היא חלקת קרקע צרה, שגודלה 57 מ"ר וצמודה לחלקות 19, 21 ו- 55 (להלן- "חלקה 54", שרטוט גוש 30003 הוגש וסומן נ/3).

4.
חלקה 19 הגובלת בחלקה 54 והממוקמת בין רחוב עמק רפאים לרחוב הרכבת בירושלים, היא בית קברות היסטורי של קהילת הטמפלרים שהתגוררה בארץ במאה הקודמת (להלן-"בית הקברות"). בשנת 1968 הוסדרו קרקעות באזור והנתבע 1, ארגון דתי פרוטסטנטי הרשום כאגודה במרשם הרשמי בגרמניה (להלן גם- "הארגון"; "הנתבע 1") נרשם כבעלים של חלקה 19 בהתאם להסכם שנחתם בין ממשלות ישראל וגרמניה. הנתבע 2 , הוא הנציג ומיופה הכוח של הארגון בישראל.

5.
חלקה 54 לא עברה תהליך של הסדר ומחלוקת שהתעוררה בין הנתבעת לעיריית ירושלים בנוגע לבעלות בחלקה 54 , נידונה כבר בשנות השישים בבית משפט המחוזי בירושלים בה"ק 4/64 , מבלי שניתן

פסק דין
.

6.
בשנת 2009 הגיש הארגון בקשה למתן

פסק דין
בנוגע לבעלותו בחלקה 54 והוסכם כי פקיד ההסדר יחדש את הליכי ההסדר בנוגע לחלקה זו. מחלוקת זו באה לסיומה רק ביום 15.01.13, כשנתיים וחצי לאחר שהוגשה התביעה שבפני
וחלקה 54 , נרשמה על שם הנתבע 1 (נסח רישום הוגש וסומן
נ/7).

טענות התובעים:
7.
התובעים טוענים כי לאחר שהחלו בעבודות בנייה בחלקה 21 שבבעלותם, כשנה לפני שהוגשה התביעה, החל הנתבע 2 (להלן-"הנתבע") להטריד ולאיים על התובע 1 בטענה שהם
פלשו לחלקה 19. הנתבע אף גרם מספר פעמים לעיכוב הבניה ע"י התובעים בתלונותיו
לעיריית ירושלים. בסמוך לאיומיו של הנתבע על התובע 1, בוצעו ע"י אלמונים פעולות של ונדליזם ברכושם על מנת לעכב את הבניה ולגרום להם עוגמת נפש.

8.
כחודשיים לפני הגשת התביעה פנה הנתבע לתובעים , בשמו של ארגון וטען כי חלקה 54 היא בבעלות הארגון. ביום 26.03.10 החל הנתבע 2 בפעולות לצורך בניית גדר המפרידה את חלקה 54 מחלקת התובעים ללא כל זכות על פי הדין ותוך עשיית דין עצמי.

9.
נוכח האמור מבקשים התובעים כי בית המשפט יורה על הפסקת פעולות הבניה בחלקה 54 ויאסור גישה ושימוש של הנתבעים בחלקה זו.

10.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד טענו התובעים כי דינה להידחות על הסף בשל התיישנות בהיותם המחזיקים בחלקה 54 כבר החל משנת 1992.

טענות הנתבעים:
11.
לטענת הנתבעים, החלקה המקורית של בית הקברות הייתה חלקה 15 ולאחר הליכי ההסדר פוצלה החלקה לחלקות 19 ו-54. חלקה 19 , נרשמה בשלמותה על שם הארגון ובנוגע לחלקה 54 הוגשו תביעות לפקיד ההסדר שהחלו להתברר בשנת 1967 והתחדש בירורן רק בשנת 2008 .


12.
את בית הקברות, המצוי בחלקות 19 ו- 54 , הקיפה גדר אבן, פרט לקטע הדרומי שאינו גובל בחלקות התובעים , שהיה מוקף בגדר רשת. במהלך שנת 1998 , גילו נציגים של הארגון כי גדר האבן נהרסה ואבניה , נעלמו. בנוסף הבחינו בעבודות חפירה במגרש השכן לבית הקברות והללו הופסקו ע"י עיריית ירושלים בהיעדר היתר בנייה כדין והתובעים אף לא מילאו באופן מלא אחר דרישת העירייה לגדר את מגרשם מטעמי בטיחות.


13.
בשנת 2008 החלו התובעים לבצע עבודות בניה וגרמו נזק לבית הקברות , כתוצאה מכניסת זרים לשטחו. בין היתר, נגרם נזק למצבות ולציוד שהיה בבית הקברות; הושלכה לבית הקברות פסולת; נחפרה תעלה בתוך שטח בית הקברות והוטמן בה צינור ניקוז מים ונפרצו חלונות בקיר המרתף של הנכס של התובעים (להלן- "הנכס") הפונה לבית הקברות בניגוד להיתר הבנייה שניתן לנכס. רק לאחר שהנתבע 2 פנה אל התובעים בשנת 2008 בגין הבנייה כאמור, טענו התובעים לראשונה כי הם המחזיקים בחלקה 54. לטענת הנתבעים, הם הציעו לתובעים לוותר על טענתם זו בכפוף לכך שהנתבעת תיתן להם זכות קדימה לרכישת חלק מבית הקברות.

14.
הנתבע 1 מבקש בתביעה שכנגד להצהיר כי אין לתובעים כל זכות בחלקות 19 ו-54; להוציא צו מניעה שיאסור על כניסתם לחלקות אלו ושימוש שלהם בהן; לחייב את התובעים לפרק את צינור הניקוז ולאטום את פתחי המרתף וכן לחייבם בהוצאותיה לבניית גדר אבן חדשה.

דיון והכרעה:
15.
כמובא ברישא של פסק הדין, ביום 15.01.13 נרשמה חלקה 54 על שם הנתבע 1 (להלן-"הסדר לרישום זכויות") מה שמשליך על המחלוקת בשאלת הזכויות של בעלי הדין באותה חלקה.
התיישנות וחזקה הנוגדת:

16.
לטענת התובעים אין בביצוע ההסדר לגבי חלקה 54 כדי לשנות ולהשליך היסטורית על מעמד החלקה וזכויותיהם בה. זכותם להחזיק בחלקה 54 היא מכוח טענת ההתיישנות וקיומה של חזקה נוגדת ויש להורות על כן על רישום הבעלות שלהם בחלקה זו (סעיפים 9, 18 ו- 20 לסיכומי התובעים).

17.
סעיף 159 (ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969 (להלן- "חוק המקרקעין") קובע: "חוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח התיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה". דהיינו, בשני מקרים ניתן להעלות טענה מכוח חוק
התיישנות: במקרקעין לא מוסדרים וכן במקרקעין מוסדרים ובלבד שהטענה התגבשה לפני חקיקת החוק, מה שאינו רלוונטי לעניינינו שעה שהתובעים טוענים להתיישנות מכוח החזקה במקרקעין במשך 15 או 20 השנים האחרונות.



18.
אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיה דין התביעה להתברר משל המקרקעין אינם מקרקעין מוסדרים ולפי המעמד ההיסטורי של החלקה. רישום זכויות בעקבות הסדר שנעשה ע"י פקיד ההסדר יוצר את עקרון הסופיות בנוגע למעמדם של המקרקעין
כפי שנקבע בסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו..". הרישום, מבטל למעשה כל זכות הסותרת אותו (סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] תשכ"ט- 1969 ,להלן- "פקודת ההסדר").
בהתאם לאמור, "כל מעשה שעשה תובע בקשר לקרקע, שקדמה לרישום, בלוח הזכויות, מחוקים הם לא שרירים ולא קיימים ולא מתחשבים בהם וכאילו לא היו" (א' חלימה, "חזקה והתיישנות במקרקעים ופקודת הסדר הקרקעות" המכון להשתלמות שופטים ע"ש ד"ר י' זוסמן ז"ל 2 (1987) 45).

19.
לפיכך וככל שהתובעים יוכיחו את טענת ההתיישנות לעניין זכותם בחלקה 54 , הריהי זכות שהגיע לקיצה והתבטלה עם סיום הליכי ההסדר והרישום. על כך מצינו בע"א 162/87 כמאל נ' סרוה [פורסם בנבו] 4.11.91 שקבע: "בענייננו, כל התקופה שבה עיבד המנוח את החלקות נושא דיוננו וכל זכות התיישנות שצמחה לו בהן (אם בכלל) טרם ההסדר, נחשבות "זכות סותרת" לרישום, ועל-כן בטלות הן וחסרות נפקות משפטית לאחר ההסדר" (ראו גם ע"א 193/56 אל קרא נ' אבו חמוד , פ"ד י"א 1267;ע"א 458/84 ג'והרה מעדי נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(293812) 381).

20.
על תוקף הרישום ניתן להתגבר רק על ידי תיקון הרישום לפי סעיפים 93, 95, 96, או 97 לפקודת ההסדר. שעה שבוצע כבר הרישום, קיימות עילות תיקון מצומצמות לאור עקרון הסופיות ברישום שיכול שיתבררו במסגרת הליכים לפי הפקודה ולא במסגרת ההליך שבפני
(ע"א 7744/12 מרזוק פואז שעלאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] 14.08.14). בהתאם לאמור, על מנת שיוכרו זכויותיהם של התובעים בחלקה 54 לפי גרסתם, עליהם להגיש תזכיר תסיעה לפקיד ההסדר ולו גם, ממועד הגשת בקשתם לצו מניעה זמני שעה שהיטב היה ידוע להם על הליכי ההסדר שחודשו (ראו תצהירו של התובע 1- המבקש בתמיכה לבקשה לסעד זמני). לא כך נהגו התובעים בהיעדר ראייה לפנייתם לפקיד ההסדר גם לא בהגשת בקשה לפקיד ההסדר לתיקון רישום הזכויות על חלקה 54 . התובעים, תלו יהבם על ההליך שבפני
בהתעלם מכך שמעמדה של
החלקה השתנה למקרקעין מוסדרים ובניגוד למסגרת הנורמטיבית ולהלכה הפסוקה מבקשים הם לברר את ההליך בנוגע למקרקעין לא מוסדרים (ת.א (ת"א) 53448-05-12 מנהל מקרקעי ישראל נ' ויסם שורפי [פורסם בנבו] 16.11.14).

21.
לאור האמור משהוסדרה חלקה 54 ע"י פקיד ההסדר, אף שהרישום הושלם לאחר שהוגשה התביעה ברישומה על שם הארגון בהתאם לסעיף 159 לחוק המקרקעין, לא יכולים התובעים לטעון לזכויות בחלקה מכוח התיישנות חזקה נוגדת ודין תביעתם להידחות.


משך השימוש:
22.
למרות קביעתי בדחיית התביעה עקב הסדרת רישום הזכויות בחלקה 54 ע"ש הארגון ולמעלה מן הצורך, בחנתי את טענותיהם של התובעים לגופן על פי המסכת העובדתית. על התובעים להוכיח שימוש ברציפות בחלקה 54 במשך 15 שנה מקום בו המקרקעין לא מוסדרים ושימוש ברציפות במשך 25 שנה במקרקעין מוסדרים (סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958, להלן-"חוק ההתיישנות").

23.
התביעה הוגשה בחודש אפריל 2010 ונטען בסעיף 4 לכתב התביעה כי התובעים רכשו לפני למעלה מ-17 שנה את חלקות 21 ו-55 בגוש 30003 , אשר חלקה 54 צמודה לאותן חלקות שרכשו והם המחזיקים ומשתמשים בלעדיים בחלקה 54, במשך למעלה מ-17 שנה. בסעיף 8 לכתב התביעה
נאמר כי החזקתם בחלקה 54 היא במשך כעשרים שנה, מבלי שנטען כי היא החזיקו בחלקה 54 עוד קודם לרכישה של חלקות 21 ו-55 שעה שחלקה 21, והיא בלבד נרשמה בבעלותם זאת רק בשנת 1996 (נסח רישום לחלקה 21 צורף כנספח א' לכתב התביעה). בסעיף 2 לתצהירו של התובע 1 נאמר כי הוא רכש את חלקות 21 ו-55 בשנת 1991 ואילו אישור מס שבח לרישום המכר של חלקות 21 ו-55 ניתן ב- 20.6.93 (נספחים ב-ג לכתב התביעה).

24.
עדותו של התובע 1 לא היתה קוהרנטית בשאלת מועד רכישת חלקות 21 ו-55 ואין בגרסתו לפיה הרכישה היתה "בשנות ה-90" כדי ללמד על רציפות החזקה בחלקה הסמוכה, חלקה 54 , כבר משנת 1990 או 1991 (עמ' 17 שורה 15).
בחקירתו השיב התובע 1 כי לא זכור לו מתי רכש את חלקות 21 ו-55 (עמ' 16 שורה
34, עמ' 17 שורה 1 וראו גרסתו בעמ' 22 שורות 10-19) והתובעים אף לא טרחו להציג את חוזי המכר כראייה מטעמם. אוסיף כי המכר של חלקה 55 לא הושלם ברישום בעלות התובעים בלשכת רישום המקרקעין וכן לא נרשמה הערת אזהרה לטובתם על אותה חלקה שהיא זו הצמודה לחלקה נשוא התביעה, חלקה 54 (ראו נסח רישום נ/9).
בכל האמור יש כדי לעורר תהייה ולערער את מהימנות גרסתו של התובע 1 על זכויותיו בחלקה 54.
25.
בדומה לכך , לא היה בידי העד ציון דנן מטעם התובעים להוכיח מה היה מועד תחילת השימוש המשותף שלו עם התובע 1 בחלקה 54, בהנחת ציוד משותף שלהם בה. העד, לא זכר מה היה המועד המדויק של תחילת החזקה בחלקה ואמר בכלליות " בתחילת שנות ה-90 " . כך גם, לא הובאו ראיות באמצעות העד דנן או התובע 1 להוכחת מועד השותפות רכישת הציוד במשותף כדוגמת: הזמנת ציוד, קבלות, אישורי הובלה וכיוצ"ב על מנת להוכיח את מועד תחילת החזקה בחלקה (עמ' 9 שורות 6-21).

26.
בנסבות אלו, לא השתכנעתי כי התובעים החזיקו בחלקה 54 כבר בשנת 1991 . יובהר ויוטעם
כי לטענת התובעים החזקה לכאורה בחלקה 54 היא פועל יוצא מרכישת החלקות הסמוכות לה ולא במנותק מהן. לפיכך, מועד רכישת הזכויות באותן חלקות רלוונטי לבחינת ההחזקה בחלקה 54, שלא הוכח כאמור שהחלה כבר בשנת 1990 .



27.
מיקומה של גדר אבן בסמוך לחלקות 54 ו-55 במועדים שונים על פי הראיות שהוצגו בפני
, גם בה יש כדי לערער את מהימנות גרסתו של התובע 1 בנוגע למועד תחילת החזקה בחלקה 54. מהעדויות ועיון בתצלומי אוויר ושמיעת המומחים מטעם בעלי הדין השתכנעתי כי בין חלקה 54 לחלקות 21 ו-55 הייתה קיימת גדר אבן (להלן- "גדר האבן") זאת עד לשנת 1998 ומאוחר יותר היא נהרסה ע"י מאן דהוא.

28.
העדה קארין קלינגבייל, המנהלת העסקית של הארגון העידה כי ראתה את גדר האבן בעבר וכי בשנת 1998 הגיעה פעמיים לביקור בבית הקברות. בביקורה השני באותה שנה הגדר נעלמה (עמ' 34 שורות 31-32; עמ' 35 שורות 1-3) והארגון מיהר להתלונן בעירייה (עמ' 35 שורה 32). נוסף על כך, הוגשה תעודת עובד ציבור מהמרכז למיפוי ישראל וצורפו לה תצלומי אוויר של החלקות הנידונות משנים 1998 ו-2003 וכן הוגשו חוות דעת של המומחה המנוח מר אהרוני ושל המומחה מר טובי פרי . מעיון בחוות הדעת של המומחה פרי ניתן לראות בתצ"א משנת 1998 כי קיים קו מפריד בין חלקות 19 ו-54 לחלקות 21 ו-55 שסביר שהוא גדר מפרידה . למעט עצים נמוכים הנראים בחלקה 54 , החלקה פנויה לפי מראה בתצלום. מנגד, בתצ"א משנת 2003 לא ניתן לראות עוד את אותו קו מפריד שניראה בתצלום משנת 1998. בנוסף, בתצ"א משנת 2003 ניראים עצים בחלקה 54 ולא ניראה ציוד המונח שם לכאורה כגרסת התובעים.


29.
המומחה פרי נשאל בחקירתו אם הקו הנראה בתצ"א משנת 1998 אינו אלא סימון שנעשה ב'טוש' והשיב בהגינותו כי לא ניתן לקבוע זאת על פי התצלום. לדבריו, מכל מקום הוא בדק בנוסף לתצלום המקורי שני קונטקטים (רצף צילומים) ובהתאם למכלול הצילומים בהם הוא עיין עובר להגשת חוות דעתו אין לבסס קביעה כלשהי לפיה הקו המפריד סומן בכתב יד ועמד על גרסתו בנוגע לקיומה של גדר הנראית בתצ"א משנת 1998 (עמ' 67 שורה 27, עמ' 68 שורה 2).


30.
מעדותו של המודד מר יעקב סומך החתום על מפות המדידה שהוכנו לצורך התב"ע (נ/) עולה כי המפה שורטטה בשנת 1998 (עמ' 64 שורה 10). לדברי העד, ניתן לראות שני קווים מקבילים בין חלקות 21 ו-55 לחלקות 54 ו-19 וסימון מעין זה מסמל קיומו של קיר אבן (עמ' 64 שורות 3-7). גרסתו של המודד, מתיישבת עם עדותו של העד פרי ועם התצ"א משנת 1998.



31.
מנגד, הגישו התובעים את חוות דעתו של מר מרדכי אהרוני ז"ל , שהלך לעולמו לאחר שנשמעה עדותו. המומחה אהרוני אמר כי הוא צילם את צילומי האוויר של החלקות הרלוונטיות לתביעה בשנים 1996 ו - 2000. על פי חוות דעתו, בשני התצלומים לא ניתן לראות גדר המפרידה בין החלקות אך ניתן להבחין בגרוטאות המצויות בחלקה 54. בחקירתו לעניין השימוש בחלקה 54 אמר העד כי מעיון בצילומים לא ניתן לראות שימוש בחלקה , פרט לעצים וכי בחלק מהתצלומים הוא זיהה מעט זבל (עמ' 55 שורה 24; עמ' 56 שורות 1, 6-8, 25, עמ' 57 שורות 2-4) . בנוגע לקיומה של גדר בתצלום משנת 96'
בין חלקות 54 ו-55 אמר העד כי הייתה גדר (עמ' 60 שורות 9-10) והכחיש כי קיימת גדר לאורך חלקות 21 ו-55 בתצ"א משנת 94' שהוצגה לו וצולמה על ידו. העד אמר כי לא ניראה צל של גדר באותו צילום וכי "זה עיפרון של מי שכתב את זה" (עמ' 60 שורות 25-29). המומחה אהרוני אמר בחקירתו כי התצ"א שהוצגה לו בחקירתו ע"י ב"כ הנתבעים זויפה
(עמ' 61 שורות 2-4) ותימוכין לכך לדבריו, בכך שהקו אינו ישר (עמ' 61 שורות 18-20). כשנשאל העד על צילום נוסף ועל קו גבול בין חלקות 54 ו-19 לחלקות 55 ו-21 השיב: "נראית לי גדר. אמנם היא לא נושקת לחלקה 54 אבל אם הייתי רוצה להתעקש אז הייתי אומר שזה גדר. ש. מה זאת אומרת להתעקש? ת. איך אתה אומר לזייף...ש. מה חוות דעתך? ת. חוות דעתי שהיא יכולה בהחלט להיות גדר." (עמ' 61 שורות 32-33, עמ' 62 שורות 1-4). לאור גרסתו של העד על זיוף אחד מתצלומי האוויר היה על העד לחפש אחר תצלום אוויר מקורי על מנת לבסס את גרסתו בנוגע לזיוף בשרטוט קו בתצ"א שהנתבעים טוענים כי היא גדר קיימת ואינה זיוף כאמור. תצלום אויר מקורי לא הוגש במועד שנקבע , בין עם באמצעות מי מטעם התובעים לאחר פטירתו של מר אהרוני. בנסבות אלו, נדחית הטענה לפיה הגדר הנראית בתצ"א אינה אלא זיוף בשרטוט בכתב יד על גבי צילום האוויר.

32.
לפיכך ולאור הראיות שהוצגו בפני
י הגעתי למסקנה כי גדר האבן בין חלקות 19 ו-54 לחלקות 55 ו-21 הייתה קיימת עד לשנת 1998 מה שתומך בגרסת הנתבעים להיעדר חזקה של התובעים בחלקה 54 שהופרדה בגדר מהחלקה אותה הם רכשו ולא עלה בידי התובעים
להוכיח כי עשו שימוש רצוף בחלקה 54 בתקופה העולה על 15 שנה .

33.
נוכח כל האמור, נדחות טענות התובעים להתיישנות וחזקה נוגדת בחלקה 54 ומשהושלם הרישום ע"י פקיד ההסדר ברישום הבעלות של הארגון בחלקה 54, דין התביעה להידחות.


התביעה שכנגד:
34.
לאור קביעותיי לעיל לפיהן הנתבע 1 הוא בעל הזכויות בחלקה 54 ובהיעדר זכויות לתובעים, או מי מהם בחלקה 54 , דין התביעה שכנגד להתקבל במתן סעד לסילוק יד מחלקה 54 ומניעת שימוש בה.

35.
בהתאם לכך , אני מורה לתובעים או מי מטעמם לסלק את ידם מחלקה 54 מכל אדם וחפץ, בכלל זה גרוטאות שבבעלותם ככל שמונחות שם, תוך 30 יום מהיום. בנוסף, נאסר על התובעים או מי מטעמם לעשות שימוש בחלקה 54 שבבעלות הנתבע 1.



הוצאות הגדר:
36.
הנתבעים, לא הוכיחו בראייה כלשהי, כי התובעים אחראים להריסת גדר האבן בעצמם או ע"י מי מטעמם. העד שור לא נכח במהלך הריסת הגדר ולא הובא לעדות הגנן של בית הקברות או השומר בגן שיעידו על מעמד הריסת הגדר (עמ' 48 שורות 1- 59. הנזירות שהמחזיקות במפתחות בית הקברות גם הן לא הוזמנו להעיד להוכחת אחריות התובעים להריסת הגדר 0עמ' 48 שורה 59 והעד שור כאמור, לא ראה בעיניו את ההריסה של הגדר (עמ' 48 שורה 31, עמ' 49 שורה 32). לפיכך, נדחית התביעה לסעד כספי בגין הריסת הגדר והצורך בהקמתה מחדש.

פריצת פתחים:

37.
לעניין פריצת החלונות במרתף הבניין שבבעלות התובעים (להלן-"הבניין") לא טרחו הנתבעים להגיש כראייה את היתר הבנייה לבניין על מנת להוכיח שהחלונות הותקנו שלא כדין. הנתבעים, לא הזמינו לעדות מפקח בנייה מאגף הפיקוח במחלקת תכנון עיר על מנת להוכיח כי ניתנה הוראה או צו לאטום את הפתחים. לפיכך, בהיעדר ראיה
להפרת חובה חקוקה בדיני התכנון והבנייה או מטרד ליחיד בגין הפתחים, איני מורה על אטימת החלונות.


צינור ניקוז:
38.
טוען הנתבע 1- התובע בתביעה שכנגד כי התובעים מסיגי גבול ,בהניחם צינור ניקוז בחלקה 54 שבבעלותו. הנטל מוטל על הנתבע 1 להוכיח את טענותיו ובכך לא עמד. הנתבע 1, לא סתר את גרסתו של התובע 1 לפיה התוואי של צינור הביוב נקבע על פי תכניות הבניין ולפי הוראות חברת הגיחון ואישורה (עמ' 27 שורות 12-32, עמ' 28 שורות 1-4) משלא הזמין לעדות נציג מהעירייה או מהגיחון להוכחת ארכיב תביעה זה. לא הוגשה חוות דעת של מודד על מנת להוכיח שהצינור כולו או אלו חלקים ממנו מצויים בתוך חלקה 54 ולא הוכח מיקומו של הצינור הטמון מתחת לפני הקרקע (עמ' 28 שורות 4, 14-15). לא הוכח גם מועד התקנת הצינור שסביר שהונח עם הקמת הבניין , שעה שזכויות הארגון בחלקה טרם התבררו ע"י פקיד ההסדר ובעוד העירייה ו/או המדינה טענו לזכויותיהם בחלקה (ה"ק 4/67 וכן ת.א. 9966/10 , נספח ו' לתצהירו של התובע 1), אף שהזכויות הוסדרו במועד מאוחר להגשת התביעה , ברישומן ע"ש הארגון.



39.
בנסבות אלו, נדחית התביעה להורות סילוק צינור הביוב ו/או הניקוז המחובר לבניין שבבעלות התובעים.

40.
לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את התובעים בהוצאות משפט לנתבעים ולתובע בתביעה שכנגד וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.
עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, י"ד י"ד סיוון תשע"ה, 01 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

















א בית משפט שלום 47569-03/10 שאול כהן, משה כהן, אורי כהן נ' טמפלגזשפט אין דויטשלנד ve אוף שטוטגרט (ג'רמני), עודד שור (פורסם ב-ֽ 01/06/2015)